שיעור בוקר 11.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע 88.

"כל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה. אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו". 

וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

דרך הסביבה שאדם מתבטל כלפיה, כי זה מה שמגולה לנו במקום הבורא, אם הוא משפיע נחת רוח דרך הסביבה לבורא - זאת כל העבודה שלנו.

שאלה: איך אני מברר במהלך היום אם אני באמת מצדיק את ההשגחה בכל רגע?

לפי מה שאתה מברר, אז מברר, מי יכול להגיד איך? עד כמה אתה מסכים עם הבורא ומודה לו על מה שאתה נמצא בו, שאתה מרגיש שאתה מחובר עם החברים ואתה מרוצה מהמצב הזה ומודה לבורא.

שאלה: מה עושים כשאנחנו כל הזמן עובדים בביטול החברים, בלנסות להשפיע ולהתחבר, לפעמים זה נראה שכביכול נמצאים כבר בחלל החיצון, אין כיוון, לא יודעים לאן ללכת.

ללכת עד המרכז של החיבור בינינו ושם לגלות את הבורא.

תלמיד: אבל לפעמים זה מרגיש שיש הסתרה על המרכז הזה, איפה הוא נמצא, מה הכיוון?

אז סימן שעוד לא חיפשנו נכון, תדברו ביניכם.

תלמיד: מה זה החיפוש הנכון?

איפה הוא נסתר. תנסו ביניכם לדבר, איפה נסתר הבורא.

קריין: קטע 89.

"האדם, על ידי היסורים שמרגיש, הוא מוכרח חס ושלום לדבר לשון הרע. נמצא, מה שהוא מבקש מה', שיתן לו את כח האמונה, ולזכות לבחינת טוב ומטיב, אין זה מטעם שהוא רוצה לקבל טוב, בכדי להנות עצמו, אלא בכדי שלא ידבר לשון הרע חס ושלום, שזה כואב לו. 

כלומר, שהוא מצד עצמו רוצה להאמין למעלה מהדעת, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והוא רוצה, שהאמונה שלו יהיה מספיק בהרגשה גמורה, כאילו הוא בתוך הדעת. 

לכן כשעוסק בתו"מ, הוא רוצה בהמשכת אור ה' לא להנאת עצמו הוא דורש, אלא שלא יכול לסבול מזה שלא יכול להצדיק את השגחתו ית', שהוא בבחינת טוב ומטיב. וזה גורם לו יסורים, היות שהוא מחלל את שם ה', ששמו הוא טוב ומטיב והגוף שלו טוען אחרת. וזהו כל היסורים שלו, מטעם שמזה שהוא נמצא בבחינת הפירוד, הוא לא יכול להצדיק את השגחתו ית'. וזה נקרא, שהמצב הפירוד הוא שנואה אצלו. וכשיש לו היסורים האלו, אז ה' שומע תפלתו, ומקרבו אליו, וזוכה לדביקות.

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

קריין: קטע 90.

"צריך להאמין באמונת חכמים, שאמרו, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". כלומר שהאדם צריך לעבוד ולהגיע בכוחות עצמו להמטרה, וכשהוא רואה, שאינו יכול להתגבר ולתת יגיעה, הוא צריך להאמין, שתפלה מועלת, כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", אף על פי שהוא לא רואה שום שינוי, בזה שהתפלל לה', שיעזור לו, אם כן יש גם כאן ענין של למעלה מהדעת. אולם הסדר הכללי הוא, שמתחילים מ - א' ת' י'. אמונה, ואח"כ יגיעה, ואח"כ תפלה.

נמצא, העיקר הוא אמונה, כי עמה צריכים להשתמש בכל המעשים שהאדם עושה, כנ"ל. זאת אומרת, שכל הכלים שעמהם האדם עובד, הבסיס הוא אמונה, לכן האור המתגלה נקרא "אור האמונה", על שם הכלי. שהכלי זה בנוי על בסיס של אמונת חכמים, ועל אמונת ה', כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זה קצת מסובב וזה לא חשוב, העיקר הוא שני המאמרים האלו, 88, 89, זה מה שאנחנו צריכים, לחזור עליהם במשך היום.

(סוף השיעור)