שיעור בוקר 08.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: ללכת כשור לעול וכחמור למשא

קריין: שיעור בנושא "ללכת כשור לעול וכחמור למשא" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 3.

"עול נקרא "כפיה", שהיא עבודה למעלה מהדעת. השור הזה, שהבעל הבית נותן עליו העול, שיעבוד את האדמה, הוא לא מבין בשביל מה הוא צריך לעבוד לתועלת הבעל בית. ואין לומר שהשור עובד בשבילו, מטעם שיש לו אהבה לבעל הבית, מטעם שהוא נותן לאכול ולשתות וכדומה. הלא אם זה מטעם שיש לבעל הבית לב טוב, לכן הוא נותן להשור כל צרכיו, בטח השור יודע, שאם היתה אפשרות שהבעל הבית היה יכול לעבוד עם השור ולא היה צריך לתת לו את צרכיו, בטח שהיה עושה כך. אלא שהבעל הבית יודע, שאם לא יתן להשור כל צרכיו, לא יהיה כח להשור לעבוד. לכן הוא נותן הכל להשור, מטעם שיוכל לעבוד עם השור, ולא שהוא רוצה להנות להשור. כלומר שהוא יודע, אם לא יתן להשור כל מה שהשור צריך שיהיה לו כח לעבודה, אז הבעל הבית לא יוכל להוציא תבואה ופירות מהאדמה."

(הרב"ש. מאמר 37. "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

ברור לנו מה שכתוב.

תלמיד: האמת שלא ברור. קראנו את הקטע הזה אתמול בעשירייה, עשינו הכנה לשיעור, ולא הבנו מה הרב"ש מנסה לומר לנו פה. אם אפשר להסביר.

אנחנו צריכים לעבוד בכפייה, באמונה למעלה מהדעת. רוצים או לא רוצים זו בכלל לא שאלה, אלא חייבים לעשות פעולות שלפי הטבע אין לנו לזה שום תשוקה וכדאיות. לכן כך זה נקרא "כשור לעול וכחמור למשא".

תלמיד: אם אדם הולך בכפייה לעשות משהו עבור החברה, והוא מצפה שבאותה פעולה הוא יקבל איזו תרופה, האם זה נקרא כפייה או זו עדיין לא כפייה?

כפייה פירושה נגד הרצון. אם אדם עושה משהו נגד רצונו, אז מה שהוא עושה נקרא שהוא כופה על עצמו עבודה בכפייה.

תלמיד: כשהוא עושה את העבודה הזאת, האם הוא צריך לצפות למשהו?

ודאי, אחרת בשביל מה הוא עושה. הכפייה אומרת על המאמצים שלו.

תלמיד: למה הוא צריך לצפות?

לזה שהוא יקבל שכר על מה שהוא משקיע.

תלמיד: כשהשור עובד בכפייה הוא הרי עובד בגלל לחץ בעל הבית, כלומר בעל הבית נוכח בחיים שלו. איך נוכל לעשות את העשירייה גורם מחייב שיחייב אותנו לפעול כמו בעל הבית?

בשביל זה יש מספר פעולות שאנחנו יכולים לעשות. קודם כל לראות איך החברים נותנים כוחות, איך הם מעוררים זה את זה, את עצמם, איך הם מחזיקים את עצמם בדרך. בצורה כזאת, בהדרגה, אנחנו חולקים זה עם זה את ההתפעלות שיש לנו בכל זאת במשהו, וכך מתקדמים.

תלמיד: האם אפשר לעשות כך שהעשירייה שהיא משהו שאנחנו רואים בעבודה, תהפוך להיות המשך של הבורא, שהבורא יתגלה דרכה כבעל הבית?

לא, הבורא לא עושה את זה, הוא לא עושה ולא יעשה את זה. כיוון שאז ייצא שאנחנו עובדים למען הבורא כי אנחנו מרגישים אותו.

תלמיד: האם זו לא המהות של העבודה שלנו, שנעבוד למען הבורא?

המהות היא בזה שאנחנו נעבוד למען הבורא כיוון שאנחנו רוצים להנות לו.

תלמיד: האם השור יכול להגיע למצב שהוא עובד לא בכפייה, אלא בגלל שהוא רוצה להנות לבעל הבית שלו?

בשביל זה צריכים לקיים מספר תנאים - שהעבודה הזאת לא תהיה תחת לחץ מהבורא, שהאדם יבנה את הרצון שלו כלפי הבורא בצורה נכונה, כלומר כדי להנות לבורא, ושהוא יוכל להיות חופשי בזה, שיחליט שבשבילו המטרה היא להנות לבורא.

תלמיד: איך להגיע למצב שהאמונה של האדם היא כבר לא עול, אלא שהוא כבר עלה מעל זה, והאמונה הופכת לאמונה שלמה?

זה תלוי באדם, עד כמה הוא רוצה להגיע למצב שגם אם הוא נמצא בלחץ על עצמו, האמונה כבר לא מורגשת אצלו כעול, "כשור לעול וכחמור למשא". אפילו אם בעל הבית לא ילחץ עליו, לא ייתן לו כלום, הוא בכל זאת ירצה לעבוד למען בעל הבית.

תלמיד: איך האדם מגיע לאמונה שלמה?

הוא כל הזמן חושב על זה, ומבקש איך הוא יכול להיות למעלה מכל פרס, מכל עבודה שבהכרח לוקח על עצמו. לכן כך הוא עושה, ולא רואה בינתיים סוף לדבר. כלומר כל הזמן הוא מרגיש שהוא צריך לעשות את כל הפעולות שיקשרו אותו לבורא, שיקשרו אותו לחברים, ועד כמה הוא מתייחס לחברים ודרכם לבורא, כדי להגיע לבורא עם לב מלא תפילה שהבורא יעזור לו ולחברים שיתחברו ביניהם. וכך מתוך החיבור ביניהם הם יתחברו לבורא ויגיעו למה שצריך, ליחס הדדי בין הבורא לקבוצה. כך מתקדמים.

תלמיד: מה שייתן כוחות זו הודיה, ואחת התחושות הכי חזקות בהודיה היא שאתה מודה על מה שאתה רואה. אבל פה בקטע יש הודיה מעבר להבנה שלך, מעבר לתחושה. האם יש דבר כזה הודיה מעל הדעת, שאנחנו יכולים להתחבר אליו כדי לקבל כוחות?

לא. תיכף נקרא על זה, מה זה "כשור לעול וחמור למשא". יש כאן כמה תנאים שצריכים לקיים אותם.

תלמיד: מה ההבדל בין עבודה שאדם עושה בכפייה כדי לקבל שכר עתידי, לבין שור לעול וחמור למשא?

תיכף נדבר על זה. תנסה לחשוב.

תלמיד: יש הרבה פעולות שאפשר לעשות בכפייה. איך אפשר לדעת שהפעולה שאתה עושה בכפייה זו עבודה שהיא רצויה בעיני בעל הבית?

זה העיקר. זה קודם כל.

תלמיד: איך האדם יכול לדעת שזה רצוי?

לפי מה שהוא מרגיש ביחס שלו עם הבורא.

תלמיד: מיהו אותו השור שאותו אנחנו מכריחים לעבוד למען הבורא?

הלב שלנו. זה הלב שלנו שרוצה לעבוד רק למען עצמו, ובכל פעולה שלו לראות רק רווח לעצמו.

תלמיד: האם אותה אדמה שהשור מעבד היא אותו הלב האגואיסטי?

כן.

תלמיד: מדוע מצד אחד הגוף מרגיש כבדות ולא רוצה להגיע לשיעור, ומצד אחר אם אין שיעור אז מרגישים אבודים וממש השתוקקות לשיעור?

לפי הרצון לקבל שלנו אנחנו היינו רוצים לקבל את כל מה שמקבלים מהשיעור, נגיד בלי לתת על זה יגיעה, ולכן זה היחס. אנחנו מבינים שסך הכול אנחנו מקבלים בזמן השיעור הרבה ידיעות וכוחות והבחנות. אבל עם זה אנחנו לא רוצים את זה תמורת היגיעה שלנו. עוד נברר.

תלמיד: קטע מספר 4.

"האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע.

ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה. היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו."

(הרב"ש. מאמר 19 "אתם ניצבים היום כולכם" 1984)

באמת מילים יפות מאוד.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לכוון את הלב שלנו להשפעה, מה זה ה"עול" בעבודה שלנו?

תשים את עצמך במקום אותו האדם שעליו כביכול מדובר. את כל השאלות שיש לו הוא רוצה להעלות לבורא ולקבל איזו תשובה. זה הרצון שלו. השאלה, הוא מקבל את הרצון שלו או לא?

אם לא, אז מה הוא צריך לעשות? קודם כל כתוב "כשור לעול וחמור למשא". זאת אומרת, בצורה כזאת הוא צריך להתייחס לעבודה הרוחנית שלו. אם הוא ישיג מצב, "כשור לעול וחמור למשא", כבר יהיה יחס נכון מצד האדם ואז הבורא בטח ייתן לו כוחות בעל מנת להשפיע. וככה הוא ימשיך.

תלמיד: כתוב בקטע שצריך לתת לשור כל מה שנחוץ לו, אחרת הוא לא יוכל לעבוד. אבל אם השור הוא תכונת הקבלה, אז מה אפשר לתת לו מהעבודה הרוחנית כדי שלא יקבל עבור עצמו?

לא יודע. אבל הבורא כנראה יודע. אני לא יכול לשים תנאים. פשוט כאן מדובר על זה שכל מה שאנחנו צריכים כדי להתחיל לעבוד למען הבורא ולהשפיע לו, יש בכוחותינו לקיים את התנאי הזה ככל האפשר. משם ואילך זה כבר תלוי בבורא.

תלמידה: האם רצון שבנוי באופן נכון ועבודה מכוונת בצורה נכונה, צריכים לתת הרגשה של כבדות בעבודה?

כעיקרון, לא אמור להיות דבר כזה. אנחנו צריכים להגיע לזה שבשבילנו כל העבודה היא מתנה. ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

תלמידה: יש בכל זאת איזו הרגשה של עומס שהאדם חווה. האם הוא צריך ללכת בקלילות, או שהוא בכל זאת משקיע מאמצים?

לא. הרגשת הכבדות מורה על כך שעדיין לא השגת את תכונת ההשפעה.

תלמיד: מה זה אומר באמת לקבל על עצמו עול מלכות שמים כך שזה כבר לא מורגש כעול, ובמה זה שונה מלהתקדם פשוט בדרך ולעשות את העבודה?

להתקדם אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מקבלים את זה בצורה נכונה. זאת אומרת שאני מתקשר עם הבורא ורוצה להיות קשור אליו רק כדי להשפיע לו נחת רוח וכל העבודה שלי עם השור היא אך ורק כדי להגיע לזה.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו צריכים להתאים את הרצון לקבל שלנו כך שהוא לא יגרום לנו לעזוב את העבודה? האם אנחנו צריכים כל הזמן לכוון אותו כלפי המטרה?

ודאי. זה עוד לפני שמתקדמים קדימה לקראת בעל הבית, לקראת הבורא.

תלמידה: כתוב, "משום שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.". מה המשמעות של ללכת בעיניים עצומות ולהאמין בה', ושהוא שמח בחלקו?

מה נותנת לנו ההגדרה הזאת שאנחנו נמצאים בעבודה שלנו בעיניים עצומות? שאנחנו לא רוצים לראות את התוצאה מהעבודה, אלא אם אנחנו עושים משהו מפני שהבורא ייהנה מזה, אז זה מספיק לנו.

תלמידה: איזה קשר נבנה בין הבורא לבין האדם כשהוא עובד כשור לעול? איזה קשר נרקם ביניהם?

קשר יפה מאוד. הבורא נותן לאדם תנאים קשים יותר ושכר עבודה, והאדם נותן לבורא את כל הלב, המוח והיגיעה שלו כדי לעשות לבורא נוחת רוח.

תלמידה: במצב שבעשירייה חסר הטעם בעבודה ויש איזו היחלשות, מה נותן כוח לעשירייה להכניע את עצמה כלפי העבודה ולהמשיך?

כנראה שגדלות הבורא חסרה, הרגשת הבורא כגדול, כראשי, כחכם, שמפקח על הכול. זה מה שחסר.

תלמידה: איך לעורר את זה בעשירייה, אם יש כמה חברות שמוכנות לעשות את זה ויש כמה חברות שפחות מוכנות?

אתן צריכות לעשות כך שבעשירייה זה יהיה פחות או יותר שווה בין כולן.

תלמידה: האם צריך לקבל החלטה משותפת?

החלטה, וחוץ מהחלטה אנחנו צריכים לבנות כאלה יחסים בינינו, שמתוך היחסים נגיע למצב כזה שכולם ירגישו שהיחס פחות או יותר שווה לעבודה, והיחס פחות או יותר שווה לבורא, ונהיה "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: איך מגיעים לזה, בתפילה?

מגיעים בעיקר בתפילה, נכון. אבל זה שאנחנו לא מסוגלים להגיע לזה מלכתחילה, גם זה נכון. אין בעיה, אנחנו צריכים להמשיך לפי העצות שאנחנו רואים. בכל קטע יש לנו איזו עצה איך אנחנו צריכים לסובב את עצמנו כדי לקבל על עצמנו כאלו יחסים, כוחות, כוונות, שבסך הכול היחס שלנו לפי כיוון המחשבה שלנו, לפי הרצון שלנו, יהיה כך שנחייב את הבורא.

קריין: קטע מספר 5.

"אנו כבר יודעים מהו הפירוש "עול מלכות שמים" ו"עול תורה", היינו לעבוד עם הגוף בכפיה, אפילו שהגוף לא מסכים לעבודה. והכל צריך להיות כדוגמת השור לעול וכחמור למשא. אבל זוהי עבודה גדולה, שיהיה כח באדם להתגבר על הגוף ולעבוד עם הגוף בכפיה כדוגמת השור. ומאיזה מקור האדם יכול לקבל את הכח הזה. על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו שרק ע"י התורה, שהאדם עוסק בה אפילו שלא לשמה, והוא מכוון שהוא רוצה לעסוק בתורה, שע"י זה הוא יקבל מאור התורה, שיתן לו כח ללכת עם הגוף בדרך הכפיה בזמן שהגוף לא מסכים להעבודה."

(הרב"ש. מאמר 37. "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

אנחנו צריכים לבדוק עד כמה אנחנו נמצאים מקושרים בינינו ולבורא, כך שאני נמצא עם הבורא בצורה שווה - כמה שהוא נותן כך אני נותן, כמה שהוא דורש כך גם אני דורש. וזה לא מפני שאני רוצה לברוח מחובתי, אלא זה כדי שנגיע למה שנקרא השתוות הצורה, "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון". זאת צריכה להיות באמת צורת העבודה הנכונה.

תלמיד: הדעת מבינה אבל הלב נשאר קר. למה עוד אין לנו את רשת הביטחון שאנחנו בוטחים בחברים. ומעל הכול בעשירייה, כך שהעשירייה תוכל להזין אותנו ולתת לנו את החיים מתוך הרשת הזאת?

אנחנו לא יכולים, אנחנו לא מרגישים שאנחנו קשורים, שיש בינינו איזה שטח שעליו כולנו אחראים. זה דבר אחד, ודבר שני, אנחנו לא מרגישים שרק דרך החברים אם נתקשר אליהם בצורה הנכונה, אנחנו יכולים להגיע למצב של להיות כאיש אחד בלב אחד. עדיין לא יכולים.

קריין: קטע מספר 4.

"האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע.

ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה. היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו."

(הרב"ש. מאמר 19 "אתם ניצבים היום כולכם" 1984)

תלמיד: לגבי התוספת לעבודה, שהוא לא רוצה שום תוספת, האם זה תנאי הכרחי לתפילה, או שזו תוצאה מהתפילה?

אני חושב שבאדם מתעוררת כזאת הרגשה, שזו התוצאה מהיחס הנכון לבורא, לעבודה שלו, לעבודת האדם כלפי מטרת הבריאה.

תלמיד: איך להישאר קשורים ומחוברים לתורה בכל רגע, איך לשמור על כזה קשר?

אתה אומר כך, איך אני יכול להיות קשור לתורה בזמן שאני לא שומר תורה? אנחנו צריכים כל הזמן להיות בתוך התורה, בתוך הקשר שלנו, בינינו ועם הבורא, ביחס שלנו לבורא, וביחס הבורא אלינו. כל זה צריך להיות כעבודה שלנו, ולחזק את זה. אנחנו צריכים לחשוב כך כל הזמן, כל הזמן.

תלמידה: כשאני רוצה ללכת בעיניים עצומות, מה כרגע באפשרות שלנו?

באפשרות שלנו לעשות את כל מה שהוא דורש מאיתנו. כל מה שהבורא דורש מאיתנו, אנחנו יכולים, וצריכים לקיים.

תלמיד: יש פה קטע מסקרן, הוא אומר "היינו בזה שהוא מקבל איזו ידיעה שהוא הולך על הדרך הנכונה, שבטח שזהו תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה והוא שמח בחלקו". איך הוא מקבל את הכוח הזה להיות בביטול כזה, הרי זה לא נורמלי.

כנראה שאנחנו כן יכולים לזה להגיע.

תלמיד: איך, מה מביא אותו לזה?

זו כבר שאלה אחרת.

תלמיד: כן, אבל מאיפה הכוחות לקבל כזה ביטול כלפי המצב?

נמשיך ונראה.

תלמיד: אנחנו מבינים שבשביל להתקרב לתכונת ההשפעה קיבלנו את המתנה שנקראת חברה, חברים, כתבי מקובלים, רב. מה בכל זאת התוספת של ללכת בעיניים עצומות בעבודה?

זאת אומרת שאסור לנו לקבל את הדרך שאנחנו מתפתחים בה, לפי השכל שלנו, אלא להאמין במה שהמקובלים קובעים, וכך מסבירים לנו, וכך מייעצים לנו לקבל את התנאים האלה בעבודה, וכך להתקדם.

תלמיד: רב"ש גם כותב לנו בקטע 3 שבשביל לעשות את העבודה של ללכת למעלה מהדעת, אנחנו צריכים לקבל על עצמנו תנאים, הבורא צריך לתת לנו צרכים. מה הם אותם צרכים בעבודה שאנחנו צריכים לתת אחד לשני בעשירייה, כך שלכל אחד יהיה את הכוח לעשות את העבודה הזאת?

אתם נמצאים בקבוצה, ואת הקבוצה מישהו סידר. אחר כך בקבוצה אתם צריכים לעבוד בלהתקשר ביניכם, כך שתתחילו לקבוע את הקשרים הנכונים, ואז אתם תגלו מה עוד יש להוסיף. וככה עד שתראו שיש לפניכם רק דבר אחד, מטרה, שהיא להיות קשורים זה אל זה, ולקבוצה.

תלמיד: רב"ש כותב "ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה". מצד שני, אנחנו יודעים שצריכה להיות בלב האדם תמיד תפילה, כלומר אם אין תפילה אז מקבל ירידה. איך משלבים את העניין הזה של הסתפקות במועט, מצד אחד, ומצד שני שתהיה תמיד תפילה חזקה?

קודם תגלה שיש לך תפילה. תגלה שיש לך תפילה להתקרב לבורא, להרגיש אותו, לעשות לו נחת רוח מתוך המעשים שלך, ואז כתוצאה מזה אתה תרגיש מה עוד חסר לך.

תלמיד: למה אומרים שזה "כשור לעול, וכחמור למשא", הרי כל מי שבדרך, זו פשוט מתנה בשבילו. למה לא הולכים על כיוון של גדלות הבורא, אלא לכיוון של כשור לעול?

אני לא מקשה על המורים שלנו, אני מקשה על השכל שלנו, שהוא לא מספיק מבין אותם.

תלמיד: כתבתי קודם שאמרת שצריכים להיות מקושרים עם הבורא בצורה שווה. כמה שהוא דורש, גם אני דורש. כמה שהוא חנון אף אני, וכן הלאה. הוא דורש מאיתנו, וממי אנחנו דורשים?

כל אחד מהחברים, וכל החברים מהבורא.

תלמיד: כשאנחנו אומרים "כשור לעול וכחמור למשא", מי זה פה השור והחמור שבנו?

מוח ולב.

תלמיד: למה שהם יסכימו לוותר על מה שהם רוצים?

אם אנחנו מדברים על היחס שלנו לבורא, אז יש לנו יחס מהלב ומהמוח, ואנחנו צריכים לכוון אותם, את מוחא וליבא לבורא.

תלמיד: ולדרוש מהם מה שהבורא דורש מאיתנו?

כן.

תלמיד: במה אנחנו משתווים לבורא?

בינתיים במוח ובלב אנחנו יכולים לבדוק מה יש לנו, וודאי שזה מגיע לנו מהבורא. דרך הלב ודרך המוח יש לנו שתי צורות עבודה שבהן אנחנו יכולים להתייחס אליו.

תלמיד: כך מזהים שהוא פועל עלינו?

כן.

תלמיד: אבל במה אנחנו משמשים כלפיו, במה אנחנו יכולים להיות דומים, האם לעשות פעולה כמוהו, להיות דומים לו, במה?

זה עוד לפנינו, בוא נקרא הלאה ואתה תראה שהרב"ש מדבר על כך.

תלמיד: מה זה "עול מלכות שמיים", איך יכול להיות פה עול אם זה משהו קדוש שקשור לבורא?

כך האדם מרגיש, שהוא נמצא תחת לחץ מלכות שמים וזה לוחץ עליו.

תלמיד: האם זאת תחילת העבודה של האדם?

כנראה, אבל זה לא חשוב. נתקדם, אחרי זה נברר.

תלמידה: האם "עיניים עצומות" זה בעצם שהאדם צריך לעצום עיניים כלפי מה שקורה אתו, מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, כלפי זה העיניים צריכות להיות עצומות?

לא, זה נקרא שהוא מגביל את עצמו עד האפס, ועיניים עצומות בעבודה שלנו זה דווקא כדי שאנחנו נתקדם ולא נעצום את העיניים ולא נראה את הדרך.

תלמיד: אז בעצם יש לו הבחנה להיפוך מהמצב שהוא צריך להיות, ולכך צריכות להיות עיניים פקוחות, ועצומות הן בעצם לעבודה. האם זה ההבדל שהוא צריך להבין מה קורה אתו?

שיהיה ככה. כן.

תלמיד: מה ההבדל בין העבודה במוחא לבין עבודה בליבא?

על כך אנחנו נראה כשנתקדם, בינתיים הרב"ש רק סיפר לנו במקצת שיש עבודה שונה, שאנחנו יכולים לחלק אותה למוחא וליבא, ואיך אנחנו מבחינים בכל מה שיש לנו, מה היא עבודה שבלב ומה היא עבודה שבמוח, מה שייך לחיזוק הלב, לחיזוק המוח וכן הלאה.

תלמידה: היום, במפגש בעשירייה, הרגשנו חיסרון משותף. הרגשנו שאנחנו שבורות, עייפות וממש נושאות את העול והנטל. כיצד נוכל להרים את עצמנו מהנקודה הזאת למצב הרוחני?

"איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים לשמוע יותר ויותר את החברים ואת החברות, ולראות עד כמה הם מצליחים, מצליחות, ובכך ללמוד מהם.

תלמידה: לאחר שעושים חשיבה ומגיעים לאיזו מודעות, האם עלינו לבקש מהבורא לרצות להיות במצב הזה של עלייה, אבל לא מתוך האמונה אלא מתוך השכל, כי הלב לא מבין את התחושה של כפייה?

זה גם טוב. נסו גם את זה ואחר כך תבינו שיש בכך גם מוחא וגם ליבא.

(סוף השיעור)