שיעור בוקר 17.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"העשירייה כסביבה להתפתחות רוחנית לכולם",

קטעים נבחרים מן המקורות, קטעים 2 - 5

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "העשירייה כסביבה להתפתחות רוחנית לכולם", נלמד קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך מקטע מספר 2 מתוך "מאור ושמש".

"העיקר שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובוודאי אם יש יותר מעשרה, בוודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו, ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה', והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

שאלה: האם יש הבדל בין התאספות של עשירייה לבין אסיפה? האם עשירייה זה מושג, זה לאו דווקא מספר?

אני לא יודע במה אתה רוצה להמשיך.

תלמיד: הוא אומר פה שמתאספים עשרה אנשים.

כן.

תלמיד: ואם יותר, אז יותר טוב.

נגיד.

תלמיד: בדרך כלל המושג של עשירייה זה עשר, לא פחות ולא יותר. אז מה ההבדל? אני לא כל כך מבין.

אם אנחנו מדברים על חיבור, אז ככל שיש בחיבור יותר ויותר אנשים, ובחיבור כל אחד צריך לבטל את עצמו כלפי האחרים, כך החיבור יהיה יותר חזק.

תלמיד: זה ההבדל בין עבודה בעשירייה שלך לבין החברה הכללית שעובדת על אותה מטרה?

כן.

קריין: קטע שלישי, אומר הרב"ש.

"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו."

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

שאלה: האם חבר בעשירייה יכול להביא את העשירייה שלו לדרגת החיבור שבעל הסולם מדבר עליה? עם איזו פנייה הוא צריך לפנות לבורא כדי שהוא ישתתף בבניית הנשמה המשותפת?

מובן, זאת עבודה רצינית. כלומר, אם בקבוצה קיים כזה אדם שיכול להעלות את רצון כל הקבוצה לבורא, רצון שהבורא יחבר בתוכו את כל רצונות חברי הקבוצה, אז אדם כזה באמת אוסף את הרצונות של כולם, מעלה אותם לבורא ועושה את כל העבודה הזאת.

קריין: קטע רביעי, "מאור ושמש".

"צריך שידמה לו שחברו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו, "וקנאת סופרים תרבה חכמה", ויתחזק על ידי זה בעבודת ה' יותר ויותר. וזהו "כל אחד נכווה מחופתו של חברו", פירוש לשון התלהבות, על ידי שיראה שחופתו של חברו גדולה משלו, תבער בו אש, ויתלהב נפשו לעבודת הבורא ית' יותר, וישיג השגות אלוקות יותר."

("מאור ושמש". פרשת יתרו)

שאלה: מה זה אומר לתאר שהחבר עובד יותר בעבודת ה'? הרי אומרים "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", אז מה זה לתאר לעצמי?

לתאר זה אומר לתאר.

שאלה: בעשירייה אנחנו עושים פעולות של השוואת הצורה. אנחנו ביחד ורוצים להשוות צורה לתכונה של הבורא.

כן? מעניין. איך אתם עושים?

תלמיד: זו השאלה.

אתה שואל אותי? הרי אתם עושים.

תלמיד: כן, אני מרגיש שזו פעולה פנימית, יש נטייה כזאת להשוואת הצורה שאנחנו צריכים כל הזמן לברר אותה.

כן.

תלמיד: מה זו אחדות? מה זו פעולה של אחדות?

אחדות היא שאנחנו מתחברים ונעשים כאחד.

תלמיד: אני רוצה להתאחד עם חבר, קבוצה של חברים, לא משנה, זה משהו שאני מתאר ואז זה פשוט קורה?

לא. אתה כבר אתה מדבר על סדרת פעולות.

תלמיד: מה הפעולה הפנימית שאני עושה כשאני חושב על אחדות? מצד אחד, אלו פעולות שאנחנו צריכים לעשות. מצד אחר, אם האור לא יעשה אז זה לא יקרה. לכן לא ברור מה אני צריך לעשות ומה האור עושה.

קודם כל להתפלל יחד על זה שאתם רוצים להגיע לאחדות כדי להיות דומים יותר לבורא.

תלמיד: מספיק שאני חושב על זה?

לא, לא מספיק.

תלמיד: אבל אז אני מפעיל תפילה, מפעיל רצון כלפי הבורא.

כן.

תלמיד: כי כולנו לא יודעים מה זה בדיוק, אבל אנחנו מפעילים את הרצון הזה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין אחדות לחיבור?

אחדות כוללת חיבור.

תלמיד: כפעולה מה ההבדל?

פעולת החיבור צריכה להגיע למצב שהיא מביאה לאחדות.

תלמיד: כשאנחנו באחדות, מה הצורה שלנו? איך לתאר את זה?

כמו אחד.

שאלה: מה לעשות אם בעשירייה יש חברים שאומרים שהם לא מקנאים? אין להם את הקנאה הזאת? מחוץ לעבודה הרוחנית, בעבודה נניח יש קנאה, אבל פה אין.

צריכים לתת להם דוגמאות, שההתקדמות תלויה בקנאה. "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם".

תלמיד: כן, הם יודעים את זה בשכל, אבל בפועל, התחושה היא שהם כבר מכירים את כולם, יושבים פה עם כולם כבר שנים, מכירים כל אחד, איפה הוא ומה הוא. הם כאילו מסתכלים מהצד ואומרים "אני לא מקנא". האם זה נכון לקנא בדברים קטנים ומזה לעלות ולקנא בדברים יותר גדולים?

אני לא יודע אם דברים קטנים או גדולים, אבל כל אחד צריך לקנא באחרים בזה שהם יותר גדולים.

תלמיד: אבל איך? במה?

הם מבינים יותר, מרגישים יותר, זוכרים יותר. בקיצור, מתקדמים.

תלמיד: חבר שאין לו את זה, צריך לעבוד על עצמו?

כן. בכל אחד יש רצון לקבל שאפשר לעבוד עליו ולהביא אותו למצבים שהוא יקנא בכולם.

תלמיד: זו עבודה של החבר הזה או עבודה של כולנו עליו?

זו עבודה שלו, אבל האחרים צריכים לסייע לו בזה.

תלמיד: אנחנו יכולים נניח לדבר על חבר אחר, להגדיל אותו?

יכול להיות. כן, אתה צודק.

שאלה: להמשיך את הבירור הזה, העניין הוא שחברים אומרים לפעמים, שיש לכל אחד נקודת ייחודיות משלו, ועם השנים והעבודה המשותפת היא הופכת להיות עוד יותר בולטת, ואתה רואה כל חבר עם הנטיות שלו ועם התכונות שלו, איך הוא מבטא את עצמו בדרך.

זה מעורר התפעלות והשראה, אבל זו לאו דווקא קנאה. אלא כך הבורא ברא אותו, עם התכונות שלו, עם היכולות שלו, עם העניינים שלו. איך מעוררים את הקנאה, לא את ההתפעלות?

על ידי חיבור והתכללות יכולים לעורר את הקנאה.

שאלה: אני שומע גם חברים אומרים, "אין עני חושק בבת מלך". כלומר, אולי כן יש איזה יחס של גדלות כלפי מישהו, אבל זה כל כך רחוק ממני, אני לא מקנא בזה. מה עושים עם יחס כזה?

שאין קנאה?

תלמיד: לא. שזה נראה כל כך רחוק מהשגה, ולכן מראש אני מוותר על זה.

אז צריכים לתת דוגמאות שכלפיהן האחרים כן יכולים להיות בקנאה, כי רק על ידי קנאה אנחנו יכולים להתקדם.

שאלה: אם אפשר לשאול, הרב מקנא?

כן.

תלמיד: במה העליון יכול לקנא?

אני לא עליון, אם אתה מדבר עלי.

תלמיד: כלפינו כן, לא?

אז אני צריך להידמות לכם?

תלמיד: לא, אני שואל במה אתה מקנא?

יש לי דוגמאות אחרות.

תלמיד: לא אנחנו?

לא.

תלמיד: ואנחנו יכולים לקנא ברב?

אם אתם יכולים, אם אתם רואים, אם אתם יכולים לרצות.

תלמיד: יש דברים שאנחנו רואים אצלך, אבל השאלה אם אני מקנא במשהו רוחני או רק במשהו גשמי שאני רואה. אני אתן דוגמה, אתה כל הזמן אומר לנו שאתה חסר סבלנות, ואנחנו רואים לפעמים שזה כך בפגישות, אבל דווקא במה שקשור לרוחניות, לסטודנטים שלך, זו סבלנות שבכלל לא נתפס מאיפה היא מגיעה.

כן.

תלמיד: האם אני יכול לקנא בסבלנות הזאת?

כן.

תלמיד: אז זה רעיון טוב לחפש דברים שאולי אני יכול להידבק אליהם ולבקש, ולרצות.

אתה לא תמצא הרבה דברים כאלה, אבל כן. חפש.

שאלה: יש חוק שכאשר יש אהבה חלוטה אז הצד שני מתקרר. האם זה תקף גם בעשירייה, אני צריך להגביל את עצמי?

יכול להיות. כן.

תלמיד: כשאני מראה יותר מדי אהבה כלפי חבר, יכול להיות שהוא יתקרר.

כן. אתה בזה מוריד אותו לדרגה יותר נמוכה.

שאלה: אם אנחנו אומרים שחוק האהבה חלוטה מקררת את האדם, למשל לגבי פתח תקווה. אם אדם יודע שהוא בא כל יום או בא פעם בחודש, התגובה תהיה אותו דבר. "איזה יופי. אתה גדול. אנחנו אוהבים אותך". זה לא מקרר את האנשים?

כן.

תלמיד: אז איך מבררים את היחס הנכון למצב היום? יכול להיות שיהיה אחרת בעוד כמה שנים, או חצי שנה. איך אנחנו מבררים כשאתה אומר, "אתם צריכים להחליט". למה אתה מתכוון?

עכשיו עוד מוקדם לדבר. אבל כעיקרון, אתם צריכים להחליט מי נשאר בתוך החברה ואת מי אתם מגרשים מפני שהם לא שומרים על הסדר.

תלמיד: אז נותנים מקום, אבל הם לפי הסטטוס לא נמצאים בחברה?

על תנאי.

שאלה: הברור לגבי קנאה והתעוררות בעשירייה. אם עשירייה כבר הרבה שנים ביחד, זה כמו משפחה, רגילים, קשה לקנא וגם מרגישים את הקשרים האלה וקשה לחדש.

אני נמצא בצוות הכנה לשיעור. פעם אנחנו עבדנו עם עוד עשירייה בפתח תקווה. קבוצת פתח תקווה אחראית על שבת. לפני כמה זמן החלטנו שיותר קל עשירייה אחת. קשה שתי עשיריות, יש בעיות איך הם יתחברו תוך שבוע ויגיעו למשהו. אני הרגשתי שזה מאוד מחזק את העשירייה. כי כשאנחנו היינו צריכים להתחבר עם עוד עשירייה בשביל לעשות משהו משותף אז זה עורר אותנו, אנחנו כאילו הרגשנו שאנחנו כלפי חוץ צריכים להראות יותר טוב וגם ללמוד מעשירייה אחרת את הסדר שלהם ואיך הם עושים. נכון שכל פעם היה יותר קשה אבל היה איזה ערך מוסף של קנאה ושל עבודה משותפת.

בכלי עולמי יש כמה עשיריות שעובדות ביחד. אנחנו בעשירייה עבדנו עם עשיריית איטליה 2 הרבה שנים וזה ממש נתן לנו כוח ודאגה לחברים. וברגע שהפסקנו - הרגשנו שחסר משהו, אחר כך זה נעלם.

האם אנחנו בכל מקרה צריכים להגיע כעשירייה מול עשירייה ולקנא ולעבוד וללמוד אחד מהשני או שזה מוקדם עדיין?

לא מוקדם שום דבר. רק בכל זאת צריכים שיהיה ליד זה מישהו עם ביקורת.

תלמיד: אז כן כדאי או לא כדאי, לא הבנתי? למשל עכשיו חברי פתח תקווה מכינים הכנה בעשירייה אחת, זה נוח, כולם מכירים זה את זה, מגיעים מהר לאיזו החלטה וזורמים.

לא. הם צריכים תמיד להודיע את זה למישהו לפני שהם אומרים כאן לכולם, לאיזו עשירייה אחרת שבאותו שבוע נמצאת בביקורת.

תלמיד: זאת אומרת לצרף עוד עשירייה.

כן.

תלמיד: כי היום זה מול צוות, יש צוות שכולם רגילים אחד לחברו.

לא, זה לא נותן כלום.

חברים, ברור לנו שלהתקדם זה לא פשוט.

קריין: קטע מספר 5. אומר הרב"ש,

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. 

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: לגבי אהבה חלוטה, לגבי ההגבלה שהזכרת עכשיו, איך לפתוח את הלב ולתת אותו עד הסוף ולא להגביל את עצמי, ולא להוריד את החבר לדרגה נמוכה יותר, כמו שאמרת?

איך יכול להיות אם אני פותח את ליבי לקבל את החבר אז אני מוריד אותו?

תלמיד: לא. דיברנו על זה שהחבר נותן אהבה חלוטה, אז בזה אנחנו מורידים את החבר.

למה?

תלמיד: כי אם זה רק אהבה, אז איפה העבודה פה?

אבל זה מה שאני מרגיש מהחבר, שהוא נמצא באהבה חלוטה.

תלמיד: נכון. אז למה זה מוריד אותו לדרגה נמוכה יותר?

אני לא יודע.

תלמיד: אז מה ההגבלה הזאת בעצם?

איפה כתוב הגבלה?

תלמיד: אנחנו אמרנו עכשיו שאם אדם נותן רק אהבה חלוטה, זה מוריד את החבר. איך לדעת לתת את האהבה חלוטה בצורה נכונה?

נלמד, אבל מכאן אי אפשר ללמוד כמה דברים. נחשוב.

שאלה: נראה לי שמה שחבר התכוון לברר זה בקשר לשאלה קודמת על אהבה חלוטה בתוך העשירייה, כביכול אם יש חבר שמתייחס לחבר אחר באהבה חלוטה, כל הזמן נותן לו אהבה, אהבה, אהבה, אז אמרת שזה יכול להוריד את החבר שאליו הוא מתייחס ככה, נכון?

כן.

תלמיד: אז למה הכוונה?

לזה הכוונה.

תלמיד: למה זה יכול להוריד אותו? כן?

אפילו לא להוריד אותו, אלא להביא אותו לשנאה.

תלמיד: למה?

כי הוא נותן אהבה שהיא לא תלויה בשום דבר.

תלמיד: אז למה זה גורם לחבר להרגיש שנאה בחזרה, למה לא קנאה למשל?

כי הוא לא מרגיש גבולות, אנחנו רואים בין הילדים להורים, שאם ההורים פותחים את הפה, את הלב וכול מה שיש להם, הם מוכנים לתת לילד, הילד משתגע.

תלמיד: אז זה בין הורים לילדים, אבל למשל בין חברים, אם אני רואה שחבר מתייחס כל הזמן באהבה אז אני חושב הוא בגמר תיקון, זה בשבילי איזשהו קנה מידה מאוד גבוה, אולי זה דווקא טוב, לא?

אבל אתה לא יכול לקבל ממנו שום תגובה ולכן אתה נמצא כמו באוויר.

תלמיד: "אהבה חלוטה" לא כל כך טוב להראות כי אז היא מקררת.

נכון. כן.

תלמיד: אבל במאמר מדובר על מה קורה אם לא מוסיפים באהבה לא מגלים אותה לחוץ.

זה משהו אחר.

תלמיד: אז זהו, בקשר למשהו האחר, מה זה גילוי אהבה לחוץ שהיא לא אהבה חלוטה, איך חבר מראה לחבר?

בגבולות. שבתנאים האלה יותר טוב, בתנאים האלה פחות טוב וכן הלאה, אבל בגבולות.

שאלה: אז אפשר להגיד שזה גבולות מטרתיים כלפי הכלי של החבר שמולי?

כן.

שאלה: ביחס שבין החברים בעשירייה צריך להיות כל הזמן פלירט כזה בין יראה לאהבה, זאת אומרת אני צריך לדאוג לעורר בחברים גם יראה וגם אהבה?

כן.

(סוף השיעור)