שיעור צהריים 04.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות כהכנה לכנס "מתחברים ללשמה"

קריין: ישנה התאספות וירטואלית מאוד גדולה של קבוצת אוקראינה, מאוד נשמח לשמוע אתכם בפתיחת השיעור.

תלמיד: היום יש לנו כנס של הכלי האוקראיני המאוחד, יש כאן יותר מ-230 חיבורים. יגיעו אלינו מההנהלה ויסבירו לנו על כיוון התפתחות הארגון, ויחד נחשוב איך לפתח את עצמנו בתוך המסגרת ובמגמה שיש בבני ברוך. דווקא בשביל זה התכנסנו כדי להתחבר ולבנות את העבודה שלנו בצורה נכונה. אולי אפשר לשמוע מהרב איזשהו כיוון, איחולי הצלחה, כמה מילים לכבוד ההתאספות שלנו?

אנחנו מאוד שמחים שאתם מתאספים בכמות כל כך גדולה, נקווה שזה יימשך ויימשך, ובזכות העבודה שלכם גם אותנו זה ימשוך אליכם.

קריין: הכנה לכנס "מתחברים ללשמה". קטע מספר 3.

"אל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותאדלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה.

אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקאדליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

את זה כותב לנו בעל הסולם. מה אנחנו רואים מכאן? שאחרי כל העבודות והסגולות וכל מה שנעשה, הכול תלוי בתפילה שלנו, בפנייה שלנו לבורא. מצד הבורא הכול מסודר כך, שכשאנחנו פונים אליו, כשבעצם לא נשאר לנו כלום חוץ מעזרת ה', שהוא יעזור לנו, שייפנה אלינו את הפנים שלו ויעזור לנו, רק אז אנחנו יכולים להתעלות, לזכות ללשמה, והוא ישמע אותנו ויעזור לנו, וכך נגיע לדרגה הזאת. זה מה שכותב לנו בעל הסולם.

תלמיד: הוא כותב ש"מתרקם אצלו כלים מתוקנים". מה הם אותם כלים מתוקנים שהוא מקבל אחרי שהוא עושה את המעשים ואת הסגולות?

אם יש לו כבר כלים מתוקנים, אז הוא מקבל בהם את תגובת הבורא על מה שעשה.

תלמיד: הוא כותב שאחרי המעשים מתרקמת אצלו תפילה אמיתית.

כן.

תלמיד: האם יש קשר בין הכלים המתוקנים שמתרקמים אצלו לתפילה אמיתית?

על זה מדובר.

תלמיד: אם האדם צריך להתאמץ כדי להגיע ללשמה ולבקש את זה, אז למה זה נקרא מתנה?

זה התנאי, האדם צריך בכל זאת לשכנע את הבורא שייתן לו את העזרה בלשמה.

תלמידה: יש אמרה שאומרת שאין מתנות חינם, יש מתנה אבל היא לא חינם, אתה צריך לעבוד, להתייגע לשם זה.

כן.

תלמידה: כאן הוא כותב שצריך לעבוד ולהתייגע כדי לקבל את המתנה. מה השלב הזה של ההתייגעות עד שמקבלים את המתנה? איך אפשר להגיע למצב שאנחנו יודעים שהגענו למצב של לב שבור או זעקה פנימית, שאז באמת מגיע לנו לקבל את המתנה?

לא מגיע לנו כל כך, אלא בכל זאת אנחנו צריכים להתייחס למצב הזה כך שאנחנו חייבים להתפלל. כמו שכתוב, שבמצב שאדם עומד בפתח הוא בכל זאת חייב להפעיל את התפילה שלו מעומק הלב, ואחרי כל מה שהוא עומד להגיד לבורא הוא מקבל את הלשמה.

תלמידה: זאת אומרת זו תפילה אמיתית. עד שלא עשיתי את כל מה שיכולתי לעשות, אני לא מגיעה לתפילה, אלו לא סתם מילים.

נכון.

תלמידה: איך להגיע לתפילה האמיתית הזאת?

להשתדל בכל רגע להיות בה.

תלמידה: האם אתה יכול להסביר מה זה אומר "להיות בה"?

לא.

תלמידה: זה משהו שמתפתח עם הזמן, עם האדם.

כן.

תלמידה: אני מרגישה שלא משנה כמה אני מתפללת אחרי כל המעשים ומבינה שרק הבורא יכול לעזור לי, התפילה הזאת שבסוף שלה אני מבקשת שיהיה לשמה, היא עוד לא שלמה. האם כשהתפילה היא רק תפילה עם כל שלושת התנאים שלה, זה הכלי המתוקן, זה הלשמה?

כן. אסור לנו להתייאש אלא להמשיך ולהמשיך, זה נקרא פתח לדופקים בתשובה.

קריין: קטע מספר 4.

"מי שרואה את שפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.

וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיוון שרואים אז שזהו רק מתנת אלוקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נוכרי באמצע שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך שפלות גדולה מזו."

(הרב"ש. אגרת ט')

העיקר לא לעזוב את הבקשה להגיע ללשמה ושנזכה לזה. אפילו ברגע האחרון שכבר אין לו שום כוחות להתפלל, אין לו שום כוח להשפיע לבורא, לבקש ממנו, זה לא חשוב, העיקר הוא בקשה ותפילה.

תלמידה: בתחילת הדרך עוד הייתה תחושה שיש כוחות, ואני האמנתי שהכוחות נובעים כי יש בורא. אבל ככל שהולכים עוד ועוד, זה מרגיש שאני ממש לבד, ממש חשוך, אין בורא. אני חושבת שאולי מפה מגיעה השפלות. האם השפלות היא ההכרה שאנחנו לבד, שאנחנו לא מרגישים אותו?

תלוי אצל מי ואיך.

תלמידה: למה יש שפלות?

מחוסר כוחות, מחוסר תענוג בדרך, ואז מרגישים שאנחנו סחוטים.

תלמידה: וזה בגלל שאין מענה, שאנחנו לא נענים, נכון?

אני לא חושב שאין מענה, אלא צריכים בכל זאת להשתדל להגיע למענה.

תלמידה: אז התשישות שמרגישים בדרך היא בגלל שאנחנו מנסים, ולא מוותרים, ואנחנו יודעים שהוא שם כי כך המקורות אומרים לנו, המקובלים אומרים לנו, ועד שלא נגיע לשם, לא נרגיש את זה, והשפלות לא תיגמר?

כן.

תלמידה: מתוך הקטע שקראנו הבנתי שהשפלות היא דבר הכרחי, כאילו שחייבים שפלות כדי להתקדם בדרך. ואפילו אם אנחנו משיגים איזשהו משהו כתוב, אין מקום להתגאות, אלא הפוך צריך להשתדל להרגיש את השפלות. האם זה נכון שהשפלות היא כאילו הכרה שאני נמצאת באגו, שכל הזמן צריך להכיר בדבר הזה ואז אתה יכול להתקדם?

בערך. כן.

תלמידה: גם בקטע הקודם וגם בקטע הזה מדובר על זה שלפני שאני מגיעה לבקשה האמיתית אני מתייאשת מכוחותיי עצמי. האם זה הכרחי שאני נורא אתאמץ עד שאני אתייאש או שאפשר להגיע לתפילה אמיתית בלי השלב הזה?

יכול להיות, תנסי. אין על זה תשובה, אצל כל אחד זה יכול להיות אחרת. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים מכל הפסוקים שהאדם צריך להגיע לייאוש מכוחותיו עצמו, ואז הוא מוכן להפעיל את התפילה האמיתית, שרק הבורא יכול לעזור לו. ויש לו כוחות, ויש לו מילים איך לפנות לבורא, וזוכה לעזרה.

תלמידה: שמעתי שאמרת שצריכים להגיע למענה גם אם אין כוח. איך לא רק מגיעים למענה, איזה מענה? כי אנחנו מבקשים מהבורא כל כך הרבה דברים שונים, כאילו סביב אותה מטרה אבל יש המון תפילות ובקשות. לאיזה מענה לצפות?

למה שהאדם רוצה יותר מהכול.

תלמידה: ואם הוא לא יודע מה הוא רוצה?

אם הוא לא יודע, אין לו מה לבקש, שיישב בשקט, ויחכה עד שהבקשה תתבהר לו.

תלמידה: למה לחכות?

מה לבכות כמו שרובם סתם בוכים?

תלמידה: אני פשוט מרגישה שקשה לי להבין מה הבקשה הנכונה. נגיד השבוע שמעתי אותך אומר כמה וכמה פעמים, שצריך לעשות נחת רוח לבורא, להרגיל את עצמנו שכל דבר יהיה לעשות נחת רוח לבורא.

כן.

תלמידה: אז כדי לעשות נחת רוח לבורא בן אדם צריך להרגיש תענוג מהפעולה או שעכשיו הוא אומר "אני לא רוצה כלום, לא אכפת לי, רק שתהיה לך איזו נחת רוח"?

האדם לא יכול לעשות שום פעולה בלי תענוג, כי אנחנו רק רצון לקבל. ולכן אין לקוות שפעם נגיע למצב שנרצה לעשות נחת רוח ללא שום דבר בחזרה אלינו.

תלמידה: אם האדם מרגיש שהבורא שואב לו את כל התענוג, יש בטוח איזה תענוג, אבל את הרגשת התענוג הוא שואב, הוא מרוקן אותו. הוא יכול לעשות נחת רוח לבורא, הוא צריך לבקש להרגיש תענוג?

שיבקש ככה וככה, כדי להרגיש תענוג, כדי לא להרגיש תענוג, כדי באמת לעשות משהו ללא שום חזרה לעצמו.

תלמידה: מה במצב כזה נותן לאדם כוחות להמשיך, כשהוא מרגיש שהבורא רק מרוקן אותו?

אני חושב שזה דבר טוב. זה מגיע מהבורא, והאדם מרגיש שככה הבורא מתייחס אליו, וכנראה שהוא רוצה לראות מזה תגובה מהאדם.

תלמידה: התגובה היא שהאדם מרגיש את עצמו סמרטוט, והוא אומר הבורא בטח לא סובל אותי אם הוא נותן לי כל הזמן להרגיש ככה.

יחד עם זה יכול להיות שיש לו מה להתרומם מההרגשה הזאת.

תלמידה: בדיוק, אז אם אני חוזרת לתחילת השאלה, בשביל להתרומם צריך לצפות לאיזה מענה מהבורא. מה המענה הזה, למה לצפות? אני מרגישה שכאילו זה צריך להיות משהו ברור, חדש, וו להתלות בו, ולא עוד פעם לחזור אחורה לתפילות שכבר היו.

כן.

תלמידה: איפה זה, מה זה הוו הזה, מה הציפייה שצריכה להיות עכשיו מהבורא, במה להאמין?

מה כתוב על זה?

תלמידה: לא יודעת.

שדווקא במצבים כמו שאת אומרת, ללא שום תקווה, ללא שום כוחות, אנחנו צריכים לפנות לבורא ולקוות שנקבל ממנו גם כוחות, גם הכוונה, וכך נתקדם.

תלמידה: אבל שוב כוחות והכוונה זה עוד פעם מיליון דברים שאני לא יודעת אם אני אקבל. אני לא יודעת לזהות אותם באמת, אם קיבלתי עליהם מענה או לא. "תן לי כוחות, תן לי הכוונה" אז סחבתי עוד יום, קמתי לעוד שיעור.

לא, את צריכה לדבר בפנים כל הזמן עם הבורא, שכביכול מה שאת כותבת בפנים בתוך הנשמה לבורא, זה לא נגמר. את צריכה להמשיך כל פעם בחלק חדש, אחרי מה שהיה קודם, וכך את גם מגלה למה הבורא מתייחס אלייך כך, מה הוא רוצה ממך, והאם יש אפשרות לגשת אליו שוב, ולבקש אחרת.

תלמידה: כשכותבים את הדבר הזה בלב צריך להיות כנים איתו אפילו אם זה אגואיסטי?

ודאי.

תלמידה: והוא כבר יעביר אותי לתפילה יותר אלטרואיסטית?

כן.

תלמידה: מהקטע הזה אנחנו מבינים שאת השפלות האמיתית אני יכולה להרגיש רק כשאני זוכה ללשמה?

יכול להיות גם לפני.

תלמידה: הוא כותב כאן "אין יד נוכרי באמצע שיעזור לו." למה הכוונה?

שחוץ מהבורא אף אחד לא יכול לעזור לו, רק הבורא בעצמו.

תלמידה: אנחנו מבינים שחייבים תענוג, האם מידת החשיבות היא זאת שנותנת לי כוח ברגע של הייאוש?

כן.

תלמידה: ובאותו רגע שאין תענוג, האם התענוג זה עצם זה שאני משייכת את כולי לבורא, שאני לא לבד בזה?

לא.

תלמידה: אז איזה תענוג אפשר לקבל ברגע של ייאוש, אם את הכול אני משייכת לבורא?

את צריכה לבחור, את צריכה להגיע לזה, לדעת.

תלמידה: מי בונה את הקשרים בעשירייה, איזה יגיעה אנחנו עושים, ומה הבורא מוסיף או הפוך?

אנחנו לא יכולים לדעת בינתיים איזה כוחות אנחנו נותנים בתפילתנו, ומה הבורא מוסיף משלו, אחר כך נדע.

תלמידה: כשאני מתפללת דרך העשירייה אני בטוחה שהוא שומע, שאני יכולה לדבר איתו, אבל אז הוא לוקח את זה, ואני מנסה לנהל את השיחה לבד, ואני מבינה שאני לא יכולה אפילו לבטא את המילים כדי לפנות אליו. מה לעשות במצב הזה?

אין שום דרך, אלא להמשיך בבקשות.

תלמידה: אמרת שאין לנו זכות להתייאש, אבל ככל שאנחנו מתקדמים, כך הייאוש גדל. מה זה אומר לא להתייאש?

הבורא הרכיב חוקים, לפי החוקים אנחנו צריכים לעשות כך וכך. בסופו של דבר אנחנו מתייאשים מכוחותינו, ואז יכולים לפנות אליו בתפילה אמיתית, שרק הוא יעזור לנו וחוץ ממנו אין מי. זה נקרא שאנחנו מגיעים לתפילה שלמה.

תלמידה: כלומר עלינו לא להתייאש מכך שהבורא יעזור לנו.

כן.

תלמידה: מה זה המצב הזה שהנברא עובר בתוכו, שבהתחלה הוא הוא רואה את שיפלותו, ואחר כך, "כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל ... כי כולם ראו שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע"?

הנברא נמצא בהתחלה בתפילה לבורא, אחר כך הוא מתייאש, ואחר כך הוא שוב חוזר לתפילה לבורא והבורא עוזר.

תלמידה: כיצד אנחנו ככלי עולמי אחד נרגיש ממש בנחיצות של התפילה האמיתית והשלמה, כך שבכנס הקרוב כולנו ממש נרגיש ונראה, כמו שכתוב בקטע, שכולם יראו שאין מי שיגאל אותנו חוץ מהקב"ה בכבודו ובעצמו? איך נגיע לנחיצות כזאת?

בעבודה. בימים ובלילות, ככל האפשר להיות כל הזמן בבקשה, בתפילה, בדיבור לבורא. ואז תגיעו למצבים שהוא שומע יותר, עונה יותר, ונכנס אתכם דווקא לדו שיח. כך נגיע.

תלמידה: אחרי השיעור תהיה כאן התאספות של עשיריות נשים, וכולנו הולכות לדון איך אנחנו כנשים יכולות לתמוך בגברים. איך אתה רואה את התמיכה הזאת באה לידי ביטוי?

ודאי שראוי שהנשים יתמכו בגברים, וגם ההפך דרך אגב. בתמיכה הדדית אלו באלו אתם תגיעו למצב שהבורא יעזור לכם, גם לאלו וגם לאלו.

תלמידה: מצד הנשים, אם נצייר ונפרסם כל הזמן לבורא עד כמה הבנים שלו הם גדולי הדור, אמיצי לב, נלחמים באמת במלחמה הכי גדולה שיכולה להיות בעולם הזה, אם נהיה בהערכה והתפעלות כזאת ככלי נשי אחד חזק, האם אנחנו יכולות להיות כגנרטור של אור שיתמוך בהם?

כגנרטור של אור, מקור, ספק של האור, אתן ודאי שלא יכולות להיות, אבל אתן יכולות לעורר את הבורא שהוא יוכל להגדיל אורו עליכן.

תלמיד: אמרת עכשיו שבחברים זה החוק של "איש את רעהו יעזורו". איך חבר שנכנס ללשמה עוזר לחברים בפועל?

הוא נכנס ללשמה וממשיך עם התפילות שלו לבורא, והבורא דרך אגב עוזר לו לחזור לחברים ולעזור להם.

תלמיד: הבורא מלמד אותו איך לעזור בפועל לחברים שלו?

כן.

תלמיד: ואם אלו שניים, שלושה, או ארבעה חברים שנכנסו ללשמה, האם יש ערך אחר בעבודה ביניהם?

יש ערך אחר.

תלמיד: האם הערך הזה מגדיל את הכוחות שלהם?

כן.

תלמיד: קראנו בהכנה שיש מצוות בין אדם לחברו ובין אדם לבורא. האם לשמה זה היחס שלי לחבר או לבורא?

גם לחבר וגם לבורא.

תלמיד: אני נגיד אוהב את כולם, אבל אני לא יכול להכריח את כולם לאהוב אותי. האם לשמה תלוי בכולם ובי זה לא תלוי בכלל?

זה תלוי בכולם ובך, צריך פשוט להמשיך.

תלמידה: מהי הפעולה העיקרית שכל אחד צריך לעשות לפני התפילה?

לפני התפילה לא צריכים לעשות שום דבר, העיקר הוא התפילה. אדם פונה לבורא ומרגיש שהוא נמצא לפניו ושאין לו יותר למי לפנות, ורק הפנייה הזאת לבורא היא המחברת את האדם לכוח רוחני עליון. הוא מקבל משם אנרגיה, כוחות, גם רוחניים, גם פיסיים, גופניים, וכך הוא ממשיך ועולה יותר ויותר.

תלמידה: איך אדם שנמצא לגמרי תחת שליטת היצר הרע שלו יכול להגיע לטהרה?

הוא לא יכול להגיע. הוא חייב להתפלל ולעשות כל מיני פעולות שיעזרו לו להתרומם קצת מהיצר הרע, ואז הבורא מוציא אותו משם.

תלמידה: למה צריכה להיות מכוונת התפילה בלא לשמה, ולמה בלשמה?

כל התפילות צריכות להיות מכוונות לבורא, רק אליו. על איזושהי מהן הוא יענה, אבל אנחנו לא יודעים מראש.

תלמידה: אני מרגישה שהבורא שומע את התפילה שלי, אבל אני לא יודעת איך לבנות את הכוונה להעביר לבורא דרך העשירייה.

תתייעצי עם החברות, הן יעזרו לך.

תלמידה: איזה היבטים בטבע האגואיסטי שלנו עלינו להפוך כדי להיות כלי מתאים לקבל את המתנה הזו של לשמה? איך להרגיש שהמתנה של לשמה היא באמת מתנה ולא שכר?

אני חושב שיש לנו עוד מה לעשות. עוד מעט נגיע למצב מיואש, אבל מלא חדות בכיוון לשמה, ואז נקבל את זה. הכול לפנינו ולא רחוק.

תלמיד: אתה מדבר בימים האחרונים הרבה על התפילה של האדם מעומק הנשמה לבורא. בתוך העבודה הזאת שהיא נשמעת מאוד אינטימית של האדם מול הבורא, איפה המקום של העשירייה?

העשירייה היא רק תמיכה חיצונה. ובאמת מה שיש לאדם זה לרכז את כל העבודה שלו בפנים, בתוכו ולפנות לבורא.

תלמיד: איזו תמיכה צריכה לתת לי העשירייה בזה?

תמיכה, שגם כל אחד מהעשירייה רוצה אותו דבר. להתחבר ביניהם, לפנות כולם לבורא, ואז לשמה יתגלה.

תלמיד: נשמע עכשיו שאתה מכוון יותר את האדם אל הבורא, תפילת האדם אל הבורא, השגה פרטית של האדם אל הבורא. מהי בעצם העשירייה, האם רק איזו משענת תמיכה לאדם הפרטי שיגיע להשגה?

כן, אבל זה לא מספיק?

תלמיד: זה מספיק, אבל אנחנו גם שומעים שאנחנו צריכים להגיע לתפילה משותפת, להשגה משותפת. אין השגה פרטית, יש השגה של עשירייה. לכן אני מנסה להבין את ההבחן בין השגה פרטית של אדם יחיד בעשירייה, לבין השגה משותפת של העשירייה כולה.

אבל כשאתם שומעים שכל אחד עומד עם מיקרופון ומבקש, אז אתם צריכים להתחבר לכל אחד ואחד, לכל בקשה ובקשה מכל אחד ואחד, ואז בטוח שתצליחו. לא לעזוב את הפנייה לבורא של אדם בודד.

תלמיד: זה קצת מחזיר אותי להתחלה. אני הגעתי כדי להגיע להשגה רוחנית, אני מול הבורא, אני רוצה להגיע להשגה. יש פה משהו אינדיבידואלי.

זה לא טוב.

תלמיד: למה?

כי אתה לבד לא תגיע לשום דבר.

תלמיד: אז אני מנצל את החברים שלי כדי שאני אגיע להשגה רוחנית.

בסדר, וכך כל אחד ואחד.

תלמיד: אז אנחנו יוצרים פה קשרים של ערבות בינינו כדי שכל אחד, ככל שהוא מסוגל, יגיע. לא באמת אכפת לי מהם.

אכפת לך, כי אחרת אתה לא תגיע.

תלמיד: עדיין זו עוד צורה יפה של ניצול האחרים כדי שאני אגיע לרוחניות.

אין מה לעשות. מה אתה רוצה, האם אתם כבר נמצאים בכוונות דלהשפיע?

תלמיד: אני לא מתיימר להגיד שאנחנו בכוונות דלהשפיע, אני מנסה להבין את החוקים.

החוקים הם פשוטים, אתם צריכים להתכלל זה בזה, עד שכולכם נכללים בכוח אחד, בתפילה אחת, בבקשה אחת, ותקבלו את הכוח הזה מלמעלה.

תלמיד: מה היא פעולה משותפת, מה יש פה בכלל משותף?

שכולם רוצים אותו דבר, כולם פונים לבורא אחד.

תלמיד: בשביל מה אני צריך עשירייה?

אתה צריך עשירייה כדי לפנות אליהם, לקבל מהם תמיכה, וגם העשירייה צריכה להיות קשורה לכולם כדי לתת לכל אחד ואחד תמיכה.

תלמיד: אבל אם זה עניין של תמיכה, אז למה רק עשירייה, מבחינתי יש הרבה חברים וחברות בכל העולם, כולנו נתמוך אחד בשני.

נכון, אבל אנחנו בכל זאת צריכים חיבור פנימי יותר, התחייבות הדדית, עשרה בעשרה.

תלמיד: התחייבות הדדית של מה?

של כל אחד מהעשירייה, וכל אחד בעשירייה.

תלמיד: מה היא ההתחייבות שלי, האם לדאוג להם או לדאוג שאני אגיע לתפילה הנכונה?

שאתה תגיע.

תלמיד: כל אחד פונה לבורא עבור עצמו?

כן.

תלמיד: מה זה המצב הזה? זה נשמע כמשהו חדש, שאני פונה לבורא עבור עצמי, שאני אגיע לרוחניות, שאני אגיע להשגה. זה נשמע כמו עוד גישה אגואיסטית, במקום להשיג משהו בעולם הזה, אני עכשיו רוצה להשיג רוחניות בעולם הבא, אבל על אותו עיקרון. זה נשמע נצלני, כביכול אנחנו מנצלים אחד את השני.

וכך לא יוצא שאנחנו מנצלים אחד את השני?

תלמיד: אני חשבתי שאנחנו רוצים איכשהו לעשות מאמץ לחיבור בינינו, לשחק משהו שאנחנו לא באמת נמצאים בו, והמאור יבוא ויביא אותנו להרגשה משותפת, להשגה משותפת.

בזה שהוא יבוא ויביא אותנו להשגה ולהרגשה משותפת, זה לא שאנחנו נפטרים מערבות הדדית.

תלמיד: הערבות הדדית היא כדי שאני אגיע להשגה, לרוחניות, שאני אגיע ללשמה.

אז אם אתה חושב כך, אז מה הבעיה?

תלמיד: זאת לא בעיה?

אני חושב שזאת הבעיה העיקרית.

תלמיד: במה אנחנו דומים לבורא אם הכול בשבילי?

בכלום. אנחנו הנבראים והוא הבורא.

תלמיד: המבקש עבור עצמו, האם הוא לא גורם עוול לנפשו?

ודאי שכן.

תלמיד: אני לא מבין מה הבקשה הנכונה, הרצויה.

הבקשה הרצויה היא להבין את הבורא, מה הוא דורש ממני. ולהמשיך בזה לבקש ממנו כוחות לבצע את רצונו.

תלמידה: כדי להבין את מה הבורא דורש ממני, נתת לנו תרגיל לסיים אותו עד הערב. כך אמרת, "כל אחד חייב לכתוב פנייה לבורא, מה אתם רוצים, מי אתם ומה אתם דורשים ממנו שאתם רוצים לקבל ממנו, באיזו צורה". חלק הבינו שכל אחד עושה את זה לבד עם עצמו, וחלק הבינו שעושים את זה יחד כעשירייה. האם כל אחד עושה את התרגיל לבד, או שאנחנו עושים אותו יחד?

יחד. תנסו.

תלמידה: יש חברה שהיא ממש נקודה בוערת מהיום הראשון שהתעוררה. מהיום שהיא התעוררה לדרך היא קמה לשיעורי בוקר, ובשבילה שיעור הבוקר זה הכול, את כל היום שלה היא מסדרת סביב שיעור הבוקר. אין לה עם מי להיות בשיעור, היא לבד בחדר. וגם עם חברה אחת או שתיים מתחברות, הן לא יכולות להיות פעילות או עם מצלמות פתוחות, אז אין לה עם מי לעשות סדנה ואין לה עם מי לעשות הכנה לשיעור והיא פשוט נקרעת. איך לעזור לה ולעוד חברות או חברים שנמצאים במצב הזה?

לדבר עם החברות במה הן חושבות שיכולות לעזור לה, וכך לפנות אליה ולספר לה.

תלמידה: הכוונה לדבר עם החברות בעשירייה?

יכול להיות שלא בעשירייה.

תלמידה: זה מה שהיא עשתה. נתתי לה עצות, אבל שום דבר לא עוזר.

אין לי מה לתת לה ולא לך.

תלמידה: אולי אנחנו צריכים יותר להתפלל אחד עבור האחר?

זה נכון.

תלמידה: בחודשים האחרונים מאז שהתחלנו להתכונן לכנס פברואר, אנחנו בעשירייה דרוכות להגיע לשמה, לא פחות. ככל שאנחנו מנסות להתקדם אנחנו נתקלות בהמון קשיים, הפרעות. אני עכשיו הגעתי לכאן באיחור כי התעוררתי וכתבתי להם "אני לא מגיעה". אחת החברות כתבה לי בואי, ופשוט כמו פקודה, ראיתי מול העיניים את העשירייה. איך אני יכולה להעביר להן את ההרגשה שכמו שהן מצליחות לשחק לי בלב ולהביא אותי לכאן, כך אני אוכל להצליח לעזור להן ובזה להתכלל?

להתייעץ עם חברות ולקבל מהן ברכה, הצלחה, כדי להתקרב לכלי הכללי.

תלמיד: אבל העניין הוא שרק כשהגעתי לכאן וראיתי אותן אז הכלי שלי התחיל לבכות, דמעות בלתי פוסקות. איך לא להיות אגואיסטית וכל הזמן לנטרל את ההפרעות האלה?

את מאוד אגואיסטית וגם עכשיו ולכן כדאי לך להתייעץ עם אנשים כאלו שיודעים איך לסדר את הבעיה שלך. בהצלחה.

תלמיד: לגבי המשימה שנתת, אמרת, "עד סוף השבוע כולם חייבים לכתוב פנייה לבורא, מה הם רוצים, מי אתם, מה אתם דורשים ממנו ושאתם רוצים לקבל ממנו באיזה צורה".

כן.

תלמיד: זאת פנייה אישית שכל אחד כותב. האם בעשירייה רק צריך לוודא שכולם עשו את זה, להגיד "חברים יש תרגיל בואו נעשה אותו" או שצריך גם לשתף את הפנייה האישית שלך בעשירייה?

אני חושב שלא. לא חייב.

תלמיד: לא לשתף?

לא חייב לשתף.

תלמידה: האם התרומה האישית למאמצים המשותפים בעשירייה והגדלת המעשים הטובים, הכי חשוב לעשות את זה ברמה הפנימית?

כן.

תלמידה: איזו תפילה מתקבלת בפני הבורא?

שהאדם לא בוכה, כי בכי בדרך כלל הוא ריק מתוכן. אלא שתהיה לו בקשה נכונה מתוך הלב כלפי הבורא בלבד וזה מלב ללב מה שנקרא. זאת אומרת שהאדם כך יבקש מהבורא שהבורא לא יוכל לסרב.

תלמידה: איך האדם מזהה בתוכו שהוא בתפילה מעומק הלב?

אם אדם לא יכול לזהות בתוכו, אז אין עם מי לדבר.

תלמידה: האם הבורא בוחן את התפילות של האדם?

כן.

תלמידה: מה הוא בוחן בתפילות מפעם לפעם?

מה שהוא רוצה.

תלמידה: מה פרשת השבוע נותנת לנו בתוך החיים היום יומיים שלנו, איך אפשר לשמש את זה בתוך החיים שלנו?

התקשרות לתורה, לא יותר מזה.

תלמידה: איך האדם יכול לדבר עם הבורא ולשמוע את התשובות שלו?

כמו שהוא מדבר עם החבר. כך עליו לעשות.

תלמידה: בשיעור הבוקר אמרת לנו שאנחנו צריכות לבקש או לעשות, להצטרף אחת לשנייה כך שיהיה אפס מקום בינינו. מה זה אומר?

להיות צמודות.

תלמידה: מה זה להיות צמודות?

כך כתוב, כשאנחנו קמים אנחנו צריכים להיות צמודים.

תלמידה: איך זה קשור לפנייה לבורא?

מתוך שאנחנו מרגישים האחד את האחר, כולנו יחד, אז אנחנו יכולים לפנות לבורא, והבורא ישמע.

תלמידה: מה הוא צריך לשמוע מאיתנו?

עד כמה אתן רוצות להגיע לאהבת הבריות.

תלמידה: כדי להגיע לצמידות הזאת, אנחנו צריכות לבקש האחת עבור השנייה שהיא תגיע לשמה, שהיא תרצה?

ודאי שכך. כן.

תלמידה: ולמה להגיע לאהבת הבריות ולא לאהבת ה'?

בדרך זאת מגיעים לאהבת ה'.

תלמידה: אם כך, אנחנו צריכות לבקש אחת עבור השנייה להיצמד בינינו כדי להגיע לרצון אחד?

כן.

תלמידה: לאהוב את הבריות, כדי להגיע לאהבת ה'?

כן.

תלמידה: שמענו שכדי להגיע ללשמה, נשים וגברים צריכים לעזור אחד לשני בצורה דו צדדית. במה כל צד צריך לעזור לשני?

אני לא כל כך קשור לנשים, לכן אני לא יודע באיזו צורה אתן קשורות זו לזו, אבל אצל גברים יש איזה כוח שהוא קושר את כולם.

תלמידה: אם כך במה הגברים יכולים לעזור לנשים, כי תמיד אנחנו שואלות מהצד השני, איך נשים יכולות לתמוך?

לתמוך.

תלמידה: אמרת שאם כל אחד יבקש, כולנו נקבל. אז בעצם כל אחד צריך לבקש על כל הכלי, האם אני מבינה נכון?

בעצם כן.

תלמידה: איך לדעת שאנחנו באמת עושים את כל המעשים והסגולות כדי להגיע לייאוש, כדי להתקרב ללשמה?

דברו על זה. תתפללו על זה.

תלמידה: שנצליח לעשות כל מה שביכולתנו?

כן. ואז הבורא יכוון אתכם.

(סוף השיעור)