שיעור ערב 29.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 193, "שיר השירים", 252

קריין: אנחנו קוראים מתוך ספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 193, "שיר השירים", אנחנו במאמר "טעמים נקודות אותיות", פסקה 252.

טעמים נקודות אותיות

.252" וע"כ השם הזה הוא שם של רחמים, משום שהאותיות והנקודות הן בצורה אחת בדרך יושר, שהנקודות הן מג' קווים שבבינה, והן מאירות בג' קווים שבאותיות, כל אחת בקו שלה.

אבל כשהאותיות והנקודות עקומות זו לזו, שאינן מתאימות זו לזו, כמו בקטנות ז"א, שכל הנקודות הן מקו השמאל, ומאירות לאותיות, שהן מג' קווים, אז אינן בדרך הרחמים, כי עומדות הפוכות זו לזו, שנקודה דשמאל מאירה באות דימין.

.253 וזה כמ"ש, ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. כי בשם ע"ב האותיות החקוקות של הקב"ה, הן נראות באלו ג' צדדים, ג' קווים, חסד דין ורחמים, והקו שכתוב בסדר הפוך, שהוא הכתוב, ויבוא בין מחנה מצרים, אינו בדרך רחמים, אלא דין, משום שסדר האותיות הפוך. וכש"כ האותיות שהפוכות באופן שהאור אינו מתאים אל הכלי, שנקודות דשמאל מאירות בכלים דימין, ודאי שהוא דין.

.254 ה"ת דהוי"ה אין לה מעצמה כלום, וע"כ אין לה נקודה מעצמה, חוץ מכאשר היא עושה שליחות להשפיע לתחתונים ולהנהיג אותם. אז משאילים לה נקודה אחת, להיכנס בתוכה ולעשות חיל וכוח. וכמו שמשאילים לה נקודה שתיכנס בתוכה, שהיא אור, כך משאילים לה אותיות, שהם כלים, שהם עליון, מבינה, להשלים אותה בשליחות.

החדר השני שגן העדן ניזון ממנו

.255 החדר השני שגן העדן, המלכות, ניזון ממנו, הוא השם אל. זהו חדר, וחדר של ימין, שיש בו מראֶה, הארת החכמה, המכונה ראייה, שמתכסה ונגנזת, כי כיוון שיצאה והאירה לפי שעה, מיד נגנזה. השם אל, חסד, אע"פ שהוא כלול מחכמה והחכמה מאירה בו, הוא רק לפי שעה ומיד נגנז, מפני שהחסדים שולטים בו.

.256 למה נקרא אל? אות א' זה האור הראשון, חסד, הכלול בשני אורות, מחכמה ומחסדים. וע"כ א' במספר אחד, כי שני האורות חכמה וחסדים נעשו אור אחד בשליטת החסד. משם ההתחלה להאיר ולהמשיך אורות לחסד שבימין ולחכמה שבשמאל. ע"כ היא אות ראשונה לכל האותיות, והתחלת כולן, להיותה מאירה לכל צד.

.257 א' היא כלל של שלושה, שהם אחד. שלושה אורות כלולים בא'. כי א' היא צורת שתי אותיות י' בימין ובשמאל, שהן כמו ב' זרועות, ואות ו' באמצע. שבזרוע אחת, קו ימין, יש אור חסד. וזרוע אחת, בקו שמאל, היא גבורה. והו' באמצע, היא ת"ת, קו אמצעי, הכולל ב' הזרועות של ב' הצדדים של הא'. הרי שג' אורות כלולים באות א'.

.258 השיעור שבקו האמצעי שבא', צריך להיות בשתי זרועות שבב' צדדים, שיאיר כשיעור ב' הקווים. משום שלוקח אותם, והוא לבדו בשניהם.

א' מורה אש מצד גבורה, בי' התחתונה השמאלית. מים מצד חסד, בי' העליונה הימנית. רוח, ת"ת, קו אמצעי, ו' שבא', מבדיל באמצע ולוקח בשני הצדדים. והכול נעשה אחד.

.259 א' מתפשטת ונכללת בכלל כולם. כיוון שהקו האמצעי שבא' כלול בשלמות שני הצדדים, שעימו עצמו הם התעוררות של ג' קווים, הוא מתעורר לנוקבא שלו, המלכות. ונהפכה א' להבחין בה בעניין אחר, שהו' שבאמצע א', היא ז"א, הכולל ג' קווים, וי' תחתונה הדבוקה בו' היא המלכות, וי' עליונה היא בינה, המשפיעה אל ז"א. וז"א לוקח הנוקבא שלמטה ממנה, הי' התחתונה, ומתחברים יחד.

ואז הנקודה העליונה, הי' העליונה, בינה, שורה עליו, להראות שהאור העליון, הנקודה הראשונה, השכינה העליונה, בינה, אינה שורה, אלא במקום שזכר ונוקבא מתחברים יחד.

.260 בראשית ברא אלקים את. הרי כאן ארבע אותיות א', שכל א' מתחברת יחד זכר ונוקבא בארבע מילים. בכל מילה יש א' שהיא זכר, שהם ג' קווים דז"א. ובכל מילה יש אות אחת, שהיא נוקבא. בבראשית, האות ת' היא נוקבא. בברא, האות ב' היא נוקבא. באלקים, האות ה' היא נוקבא. באֵת, האות ת' היא נוקבא.

.261 בראשית, הם אדם ואשתו. ברא, אברהם ונוקבא שלו. אלקים, יצחק ונוקבא שלו. את, יעקב ונוקבא שלו.

.262 המילה, את, היא נוקבא בכל מקום. איך ייתכן, שא' של את היא זכר? א' היא זכר, ת' היא נוקבא, הכלולים שניהם יחד, והנוקבא נראית כשהיא בשלמות, שכלולה בכל האותיות מא' עד ת'. ומשום זה המילה את, אע"פ שהיא נוקבא, היא בכללות הזכר שהוא א'.

.263 וע"כ ארבעה זיווגים בכתוב, בראשית ברא אלקים את: אדם ואשתו, אברהם ונוקבא שלו, יצחק ונוקבא שלו, יעקב ונוקבא שלו. ובכל מקום א' היא זכר, המתחבר בנוקבא, שהיא אות אחרת.

וזה שנקראת קריית ארבע, הוא משום שהתחברו שם ארבעה גדולים ממוּנֵי העולם, שהם אדם ואשתו, אברהם ונוקבא שלו, יצחק ונוקבא שלו, יעקב ונוקבא שלו.

.264 ל' שבשם אל היא מגדל הפורח באוויר, מלך גדול, בינה. משום זה נקרא ז"א אל, שהעליון, בינה, והאמצעי, ז"א, ביחד. כי א' היא קו האמצעי, ל' היא בינה. העליון וראש ההשגחה, היא בינה. הראש של כל האותיות א', הוא ז"א. והם ביחד.

השם אל, הוא, שהא', ז"א, לוקחת לה לעזרה אותו המגדל הפורח באוויר, בינה, ובזכותו היא עולה בשם הזה.

ל"ב (32) נתיבות החכמה, עשרה מאמרות וכ"ב (22) אותיות

.265 ל"ב (32) שבילי החכמה יוצאים מהתורה, שהיא ז"א. והם עשרה מאמרות, ע"ס, וכ"ב (22) אותיות שבתורה, בז"א. וכולם יוצאים מהנקודה העליונה, שהיא בינה. עשרה מאמרות, ע"ס, כולם כלולים בתורה, שהיא מלך עליון, כלומר, בבינה, שממנה נאצלת התורה, שהיא תושב"כ, והיא עוה"ב, בינה.

.266 כ"ב אותיות מתפשטות ומתחילות להאיר מראש האור הראשון, א', ז"א, בכוח הייחוד. שמשם מתחילות האותיות להתגלות, ומשם הן מאירות ועולות, שא' היא כל האותיות באחד. כי הא' מספר אחד.

החדר השלישי שגן העדן ניזון ממנו

.267 החדר השלישי, שגן העדן ניזון ממנו, הוא השם אלקים. זהו זוהר אדום נוצץ כזהב. זוהר, שלפעמים הוא מאיר והוא טוב, ולפעמים נחשך בחשכה, ואין לו התנוצצות כמו זהב.

החדר השני הוא חסד, קו ימין דז"א, השם אל. החדר השלישי הוא גבורה, קו שמאל דז"א, השם אלקים, צבע אדום, כשמאיר בהארת החכמה מתנוצץ כזהב. אמנם כל זה אמור כשהשמאל מיוחד עם החסדים שבקו ימין, אבל אם אינו כלול עם הימין, אין החכמה שבו יכולה להאיר, והוא חושך ולא אור.

.268 השם אלקים בצד שמאל הוא ההתעוררות אל הנוקבא, המלכות, כי המלכות נבנית מצד שמאל. השם הזה הוא בסוד הסודות ליודעי החכמה. השם הזה הוא זכר, גבורה דז"א, וההתעוררות בשם הזה אל הנוקבא מעוררת הכול. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

.269 ולולא ההתעוררות של השם אלקים, קו שמאל, לא היה מתעורר הצדיק, יסוד דז"א. ואע"פ שהשם הזה כולו דין, והצדיק הוא מצד ימין, חסד, אבל ההתעוררות של היסוד אינה אלא מצד שמאל.

ז"א הוא קו ימין, כלומר שהוא בשליטת חסדים מכוסים מחכמה, ואין הארת החכמה מתעוררת בו, אלא בזיווג עם המלכות, כי אז הוא משפיע הארת החכמה אליה. לפיכך בשעה שז"א רואה את המלכות, הוא מתעורר לייחוד עימה, כדי להיות נשלם בהארת החכמה. כמ"ש, הָסֵבּי עינייך מנגדי שהם הִרהיבוני. כי עיניים הם החכמה.

ואע"פ שהשם הזה כולו דין, והצדיק הוא מצד ימין, חסד, כי יסוד דז"א, שנקרא צדיק, הוא קו ימין, שדרכו רק בחסדים מכוסים מחכמה. ואיך נאמר, שלולא השם אלקים, לא היה מתעורר הצדיק אל הנוקבא? אלא ההתעוררות של היסוד היא מצד שמאל, כי מתוך שז"א חושק להשלמת השמאל, ע"כ הוא מתעורר אל הייחוד עם המלכות.

.270 אדם עזב את צד השמאל הכלול בימין, זהב, והתעורר בפסולת הזהב, היוצא מהטינוף של ההיתוך שלו. כי ע"י אכילת עצה"ד, הותך הזהב, השמאל הכלול בימין, והשמאל נפרד מהימין, ואז נעשה השמאל פסולת הזהב, שלא יִצְלַח לכלום.

.271 השם אלקים: א' דאלקים היא זכר, ז"א. אותיות להי"ם דאלקים, הן התעוררות הצדיק, יסוד דז"א. להי"ם הן אותיות מיל"ה, שהן מילה ופריעה, בלי צד עורלה כלל. וזהו שנזכר שֵׁם אלקים לטוב. כמ"ש, ויזכור אלקים את בריתו, שהתעוררה הברית, יסוד. וכתוב, ואלקים פקוד יפקוד, שהן מילה ופריעה.

השם אלקים נזכר לפעמים לטוב, ולפעמים הוא נחשך. כשהשמאל כלול בימין ע"י הקו האמצעי, הוא טוב. ואם נפרד מקו ימין, הוא נחשך, ומעניש את הרשעים.

א' דאלקים היא זכר, כי א' מורה על ג' קווים, ז"א, הכלולים זה בזה, שאז מתעורר היסוד דז"א במילה ובפריעה, המרחיק הקליפות שלא יינְקו מהשמאל. אותיות להי"מ דאלקים, הן התעוררות הצדיק, יסוד דז"א. להי"ם הן אותיות מיל"ה, שהן מילה ופריעה, בלי צד עורלה כלל, שאין ממנו יניקה לקליפה היונקת מיסוד, הנקראת עורלה. וכל מקום שנזכר אלקים לטוב, הוא בסדר הזה.

.272 כשאינו כלול בימין, התורה מעידה על דיניו, כי משם יוצאת העורלה. לפעמים יורשת הנוקבא השם אלקים, כדי לדון העולם בעורלה, ע"י הקליפות, הנקראות עורלה. והוא בעת שמתגבר השם אלקים הזה למעלה בדינים, שהוא הנוקבא, ומתקשה העורלה לדון העולם, ופריעה, שהיא גילוי המוחין, אינה נמצאת.

מילה היא הרחקת הקליפה, הנקראת עורלה. ופריעה היא גילוי המוחין של י"ה, אותיות פרע י"ה.

.273 ע"כ אלקים לטוב הוא ע"י פריעה, כי העורלה נפרעה ועברה, ונגלתה הברית הקדושה, המוחין של י"ה. והכול בשם אלקים. כי הגוון של השם אלקים, מתהפך לפעמים כך ולפעמים כך בשם אלקים.

ג' שמות אלקים

.274 אלקים, ג' שמות הם:

א. אלקים חיים, בינה, מלך עולם.

ב. אלקים של פחד יצחק, גבורה דז"א.

ג. אלקים אחרון, המלכות, שבה מתפשטים אלקים של פחד יצחק, גבורה דז"א.

.275 ההשגחה של השם אלקים, חֶציה אל הים הקדמוני, בינה, וחציה אל הים האחרון, המלכות.

.276 משום שהשם אלקים, גבורה דז"א, יוצא מלמעלה, מהשם אלקים שבבינה, יש לו רשות לכלול הימין עם השמאל. וכשנכלל הימין עם השמאל, אז ז"א בשמחה, ואוחז בים התחתון, המלכות, תחת הראש, כלומר, שמשפיע לג"ר שלה, שנקרא ראש. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אז נקרא ז"א אלקים, כי הולך לים האחרון. וזהו החדר השלישי, הנמשך מהמלך העליון, בינה.

ז"א נמצא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, תחת שליטת הימין. כי אין השמאל יכול להתגלות בו מחמת שליטת הימין. חוץ מבשעה שמזדווג עם המלכות, שאז מתעורר להמשיך החכמה שבשמאל לצורך המלכות. אז נקרא ז"א אלקים, הארת החכמה שבשמאל, כי הולך להשפיע לים האחרון, המלכות. ולולא זה, אין השם אלקים מתעורר בו.

החדר הרביעי שגן העדן ניזון ממנו

.277 החדר הרביעי מהחדרים, שגן העדן ניזון מהם, הוא צורת יעקב סָבָא, ז"א, יה"ו, המקבל ירושת או"א, שהם י"ה, וז"א, ו', התגדל ביניהם, בין י"ה, והולך לפניהם, כלומר יה"ו, שו' הולכת לפני י"ה.

.278 דרך הצניעות של כל העולם נראה, כמו סידור אותיות השם של ריבון הכול, כמו שהן מסתדרות י"ה ו"ה. דרך הזכר, לשים תמיד הנוקבא שלו לפניו, כדי להשגיח בה, ולהסיר ממנה חשד וקנאה, ולא ייתן עיניו באישה אחרת.

כך אותיות השם, י' זכר, אבא. ה' נוקבא, אמא, שבשם י"ה נמצאת הנוקבא לפני הזכר, כדי שיסתכל בה תמיד. הבן, ו', הולך לפני אימו, ה"ר, כדי לכסות עליה מעין זרים, בשביל כבודו וכבוד אביו. כמ"ש, בן פוֹרת יוסף. וכתוב, ואחַר ניגש יוסף ורחל, שיוסף הלך לפני אימו. לכסות אותה מעינו של עשיו הרשע. ה' לפני י', ו' לפני ה', שהן אותיות יה"ו שבשם.

.279 יעקב, ו', ז"א, לקח נוקבא שלו, ה', מלכות, ושם אותה לפניו, כדי להשגיח בה תמיד, ולא באחרת. כמ"ש, תמיד עינֵי ה' אלקיך בה, כדי שלא תסור מהעין אפילו רגע אחד. וזהו סדר האותיות הקדושות, שסדר זה יהיה למעלה ולמטה.

.280 אותיות אלו נרשמו ברושם שלהן, לאחר שיצאו מחוץ לכוחו ולעוזו של השופר, בינה. אז, כשיצאו מכוחו ומעוזו של השופר, מתוך הדחק, מחמת שנעשה קול כלול מאש מרוח וממים, התגלמו האותיות, שנעשתה בהן ממשות, ונרשמו בפרצופים שלהן, כל אחת כראוי לה, והתיישרו במקומן.

.281 גנוזות היו האותיות בתוך השופר, בבינה, בלי רשימה נראית כלל. כיוון שיצאו, התגלמו כולן ונרשמו בצורתן, כל אחת כראוי לה, כמו שנראה בנקודות שמתחתיהן.

האותיות הם הכלים להתלבשות האורות, הנותנים גבול לכל אור בשיעור התפשטותו. כ"ב אותיות, עיקרן שבע אותיות, שבעה כלים, חג"ת נהי"מ. אלא לפי שיש בהם ג' קווים, יש ג"פ שבע אותיות, שהן כ"א (21) אותיות. ובקו אמצעי יש תוספת אות אחת, המסך דחיריק שבו, שורש הייחוד והגבולים, היוצאים מקו האמצעי. וע"כ יש בקו האמצעי שמונה אותיות, ועם י"ד (14) שבב' קווים ימין ושמאל, כ"ב אותיות.

סדר יציאת האותיות הוא כסדר יציאת ג' קווים, שבב' קווים ימין ושמאל הייתה מחלוקת ביניהם, עד שיצא הקו האמצעי ותיקן אותם על מקומם.

וזהו ששבע האותיות, חג"'ת נהי"מ דימין, וחג"ת נהי"מ דשמאל, היו לחים, שהיו נדחקים כל אחד בגבול של חברו, שהייתה ביניהם מחלוקת. עד שבא הקו השלישי, ונקרשו.

כי הוא סידר גבולו של כל אחד, שהכלים דשמאל לא יאירו אלא מלמטה למעלה, והכלים דימין יאירו מלמעלה למטה, ולא התערבו עוד כל אחד בגבול של חברו, ונשקטה המחלוקת, שנקרשו ע"י הקו האמצעי.

כוח הקו האמצעי להשקיט המחלוקת הוא בכוח הדינים של מסך דחיריק שלו. ונודע שכל דין אינו שולט אלא ממקום יציאתו ולמטה. וכיוון שהמסך דחיריק הוא ז"א, שלמטה מבינה, איך שולט להכריע בכוח הדין שלו את קו השמאל שבבינה, ולייחד אותו עם הימין? זהו מחמת שז"א עלה למ"ן לבינה, שדבוק בבינה ובתו"מ דבינה, ע"כ נחשב כגוף הבינה, ויש לו כוח לייחד הימין והשמאל דבינה, ולקבוע שם צורת כ"ב האותיות.

ועכ"ז, כיוון שאין מקומו של ז"א בבינה, אלא הוא שם בעליית מ"ן, אין האותיות נשלמות בבינה, כי כוח הדין המגביל שבמסך דחיריק אינו שם בכל כוחו. אלא אחר שז"א חוזר למקומו עם ג' הקווים שקיבל מבינה, אז מתעורר כוח הדין שבמסך דחיריק שבו, ומשלים גבולן של האותיות, ואז נשלמות לגמרי.

ולפני שהאותיות, שהם ג' קווים, יוצאות מחוץ לבינה למקום ז"א, אין בהן שלמות, משום שכוח הדין שבמסך דחיריק שבקו האמצעי, אינו יכול לשלוט למעלה ממקום מציאותו.

כשיצאו מכוחו ומעוזו של השופר, מתוך הדחק, מחמת שנעשה קול כלול מאש רוח ומים, מתוך דחקות הדינים שבמסך דחיריק שבקו האמצעי, ז"א, הנקרא קול, כי במקום ז"א יש לו כוח לשלוט בכל כוחו, להיותו במקומו, אז התגלמו האותיות, שנעשתה בהן ממשות, ונרשמו בפרצופים שלהם.

אז נשלמו חקיקת ורשימת האותיות, כל אחת כראוי לה, והתיישרו במקומן, כי אז נקבעו גבולותיה של כל אות ובאו במקומן כראוי להן.

ובעודן בבינה לא נרשמו האותיות כל אחת בגבולותיה, מחמת חולשת כוח הדין שבמסך דחיריק, שלמעלה ממקום מציאותו. כיוון שיצאו מהבינה ובאו למקום ז"א, התגלמו כולן, קיבלו ממשות מהדין שבמסך דחיריק, ונקבע גבולה של כל אות.

.282 וזה כמ"ש, הֱביאני המלך חדריו. חדריו, חדרים נסתרים, שהביא אותה באותיות הגנוזות שבבינה, שהדין דמסך דחיריק אין לו כוח שם. הביאני, בתוך אותיות דבינה, להיות בהתנשאות ביניהן בחיבור אחד. כדי שתהיה לנו שמחה בך, כמ"ש, נגילה ונִשמחה בך.

כ"ב אותיות ומנצפ"ך

.283 אליהו אמר, מושְׁכֵני אחריך נרוצה. כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. כשברא הקב"ה את אדם, נברא ב' פרצופים זכר ונקבה יחד, ז"א ומלכות, באותיות עליונות גדולות לז"א, ובאותיות קטנות תחתונות אל המלכות.

.284 האותיות העליונות הגדולות היו בדרך ישר אל הזכר, ז"א. האותיות הקטנות התחתונות היו בסדר הפוך אל הנוקבא, המלכות.

האותיות העליונות הגדולות היו בדרך ישר אל הזכר, בסדר ישר, א"ב ג"ד, וכן כולן, כמו שהאותיות ראויות ללכת בדרך ישר אל הזכר, אל הפָּנים. האותיות הקטנות התחתונות היו בסדר הפוך, למפרע, אל הנוקבא, מלכות, תשר"ק צפע"ס, וכן כולן, מתחילות בת' ומסתיימות בא', כמו שראוי להיות אצל הנוקבא, שהייתה מאחורי ז"א, בקשר של תפילין, שנקרא אחור, שמאחורי הראש.

.285 כתוב, אחור וקֶדם צַרְתָני. אחור אצל הנוקבא, שהייתה מאחוריו, וקֶדם אצל הזכר, שהוא פָּנים. וכמ"ש, וראיתָ את אחוריי, הנוקבא, המלכות. שזה היה במצב הא' של המלכות, שהייתה אז מאחורי ז"א, שלא יכלה להשפיע, כמו שאין אדם משפיע לחברו אלא דרך פניו. מפני שהייתה אז בחכמה בלא חסדים, ואין החכמה יכולה להשפיע כשהיא בלי חסדים.

.286 וכשהתקשטה הנוקבא, המלכות, שבאה למצב הב', שאז חזרה להיות פנים, שקישט אותה המלך העליון, ז"א, להחזיר האותיות שלה למקומן כראוי, הכניס אותה לחדריו להיתקן, ונתקנו אותיותיה.

.287 וכל אות של הנוקבא, המלכות, קראה לכל אות שבזכר, ז"א, ונכללו יחד, ונתקנה כל אות להיות זכר ונקבה. וכל אות קראה ואמרה, מושכני אחריך נרוצה.

.288 כשנתקנו להתחבר, נתקנו בסדר א"ת ב"ש. א', זכר, התחברה עם ת', נקבה. ב', נקבה, התחברה עם ש', זכר. והתיישבו פב"פ. והנוקבא, כשהיא רוצה להיראות לז"א, היא אומרת, שהתקשטה ברצון אמא, בהארת הבינה, וכל האותיות נתקנו. וע"כ כתוב, הֱביאני המלך חדריו, להיתקן ולהתקשט כראוי, בהארת ג"ר, הנקרא קישוטים.

.289 וכל זה משום שכמ"ש, נגילה ונִשמחה בָּך. ב"ך, מורה על כ"ב האותיות הרשומות העליונות. כי ב"ך, אותיות כ"ב. וכמ"ש, אשר נשבעתָ להם בָּך.

.290 נגילה ונִשמחה בָּך, נזכירה דודיך מיַין. כיוון שנתחבר יחד בשמחה שלנו, ניתֵן חלק לכל אחד מהשמחה שלנו, ונרווה אותם, כמ"ש, יזכור כל מנחותיך. מיַין, מהשמחה שלנו מצד היין, הארת החכמה, המשמח הכול.

.291 מֵישָׁרים אֲהֵבוךָ. מישרים, הן שאר האותיות, שנשארו מכ"ב האותיות, והן מנצפ"ך. ואין בכל האותיות שיהיו נקראות מישרים, חוץ מאלו. והוכפלו מֵישרים אלו באלו: מ' בם', נ' בן', צ' בץ', פ' בף', כ' בך'. אלו הן מישרים, אלו באלו וזו בזו.

.292 כי כ"ב אותיות כלולות במילה בך, אלו שנשארו, שהן מישרים, מנצפ"ך. אהבוך, להתכלל עימך, בכ"ב אותיות אלו.

.293 מישרים אלו, מנצפ"ך, אותיות נסתרות וגנוזות בתוך העולם העליון. וכשנגנז האור הראשון, נגנזו האותיות האלו. ואדה"ר היה יודע אותן. אחר שאדם חטא, נגנזו האותיות מנצפ"ך כבתחילה. עד שבא אברהם, וידע אותן ברוח הקודש, ששרה עליו.

.294 אח"כ ירש יצחק אותן מנצפ"ך. כמ"ש, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. יצחק הוריש אותן ליעקב. יעקב הוריש אותן ליוסף. כיוון שמת יוסף, ובני ישראל באו בגלות, נגנזו האותיות מנצפ"ך, והסתלקו כבתחילה.

.295 עד שעמדו ישראל על הר סיני, ונמסרה התורה לישראל, נגלו האותיות מנצפ"ך, והיו ישראל יודעים אותן בבירורן בשמות חקוקים. עד שחטאו. כיוון שחטאו, כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם. והיה יודע אותן משה, יהושוע ושבעים זקנים. ובהן באו לארץ.

.296 כיוון שנבנה ביהמ"ק ונגלה השיר הזה, נחקקו מנצפ"ך בכ"ב אותיות, שהן ב"ך. וזהו, מישרים אהבוך, שמנצפ"ך, מישרים, אוהבים להתדבק בך, בכ"ב אותיות.

.297 כתוב, אתה כוננת מֵישרים. וכתוב, וחִכֵּךְ כיין הטוב הולך לדודי למֵישרים. מישרים, מנצפ"ך, ספירות גנוזות בתוך העוה"ב, בינה. וכולן מעיין בתוך המחשבה בחקיקת השמות הקדושים, בחקיקת זכר ונוקבא, שיִתרַצו ויסכימו זה לזה להיות יחד. כי אין בכל האותיות רצון והסכמה של אלו באלו, להיות יחד זו בזו, חוץ מאלו האותיות מנצפ"ך."

(סוף השיעור)

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/pIaiqtbR?language=he