שיעור בוקר 17.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – תפילה

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא תפילה, קטעים נבחרים מהמקורות.

עכשיו אנחנו מגיעים בעצם לשיעור הכי חשוב. אמנם הכול חשוב, כי הכול זה מרכיבים, מכל הנושאים האלה מרכיבים את המערכת הכללית האינטגרלית, ובאינטגרליות, בחיבור של הכול עם הכול אין דבר פחות חשוב או יותר חשוב, כמו שבכל הבריאה. אבל בכל זאת מבחינת השגת המטרה, כיוון השגת המטרה, פעולת השגת המטרה, החשוב ביותר זאת התפילה.

למה? כי בסופו של דבר זה מה שמתקן אותנו, מציל אותנו, מעלה אותנו, מדביק אותנו לבורא בכל מקום ומקום. מקשר בינינו לקשר אליו, זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב והוא מגיע רק לפי החיסרון שלנו בתיקון הזה. וחיסרון לתיקון, להעלות את עצמנו לאמונה למעלה מהדעת, לכוח השפעה, לכוח הדבקות בינינו לבורא, החיסרון לזה הוא נקרא "תפילה".

ולכן סך הכול אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מארגנים את התפילה כל אחד וכולנו יחד, שזה יהיה תפילת היחיד ותפילת הרבים, ורבים כיחיד ויחיד כרבים, שתהיה מלב אחד הבקשה הזאת, זאת אומרת מרצון אחד ולמטרה אחת, ולכוח עליון, לבורא אחד. ואז בהתאם לכמה שאנחנו יכולים לקבץ, לחבר את עצמנו לפעולה האחת הזאת, כך אנחנו מגבירים את הכוחות שלנו ויכולים לראות תוצאות מהעבודה הרוחנית שלנו.

העבודה הרוחנית זה בעצם התפילה. כל היתר מגיע לנו מלמעלה בצורת המאור המחזיר למוטב, וזה מגיע אך ורק לפי עוצמת התפילה מאיתנו. חיסרון שיהיה מכוון נכון, עד כמה שהוא מכולם יחד, כמה שמכוון יחד, זאת התפילה, זו העלאת מ"ן, עד כמה שהמלכות משתוקקת לעלות ולפנות ולהגיע לדרגת בינה ולהתחבר איתה, וכך אנחנו מתחברים, כך אנחנו פועלים.

התפילה פותחת לנו כניסה לעולם העליון, היא מובילה אותנו מדרגה לדרגה עד הסיום של כל השלבים, כל שלבי הסולם. התפילה מדברת על התלות שלנו בבורא, התפילה היא היחס שלנו לבורא, הפנייה שלנו לבורא, הבקשה שלנו, זאת אומרת הכול בעצם מתחבר, אחרי כל הבירורים שאנחנו עוברים ומה שאנחנו עושים, סך הכול זה צריך להיכנס לאותה הפעולה ולאותה העוצמה שאנחנו רוצים לייצב בינינו כלפי הבורא, שנקראת "תפילה".

כל הכניסה לעולם העליון, כל הקשר עם הבורא, כל זה מגיע לנו כתוצאה מהבקשה שלנו. הבורא מצפה לתפילה ומחכה לתפילה, הוא לא ייתן לנו שום דבר לפני התפילה, כי תפילה מדברת על החיסרון, שאנחנו באמת רוצים, שיש לנו באמת רצון נכון לקבל ממנו מה שהוא רוצה לתת לפי הצורה שאנחנו מתקדמים. בהדרגה בהדרגה לפי מה שאנחנו רוצים, שאנחנו מבצעים את הרצונות שלנו נכון, כבר לפי זה מגיעים אלינו האורות הנכונים והמתאימים לחסרונות שלנו, ואז לנו יש קשר בין אורות לכלים וכך אנחנו גדלים. בצורה כזאת אנחנו מתקדמים בסולם, נכנסים לעולם העליון.

לכן אנחנו צריכים להבין שלא עלינו העבודה לגמור, לא אנחנו עושים את הכול, אלא המילה האחרונה כמו שאומרים באה לנו מהבורא. אבל להוציא את המילה האחרונה, את העזרה ממנו, את האור העליון המחזיר למוטב, גם את בניית הכלי וגם את מילוי הכלי, הכול בא בהקדם התפילה שלנו ובטוח שאם התפילה היא נכונה, מהבורא ליבו וידו תמיד פתוחים והוא תמיד מוכן לעזור לנו בכול, מכל הלב ומכל היד, ביד רחבה.

אז למרות שלא עלינו עבודה לגמור, אבל אנחנו גם לא יכולים להיפטר ממנה אלא כל הזמן להיות בנחיצות להתפלל, זאת אומרת לבקש, לדרוש, לפנות לבורא. בתחילת הדרך שלנו זו בעיה גדולה, שאנחנו לא מרגישים בזה צורך, אנחנו לא רגילים לזה. אחר כך לאט לאט כשאנחנו עושים את זה בכוח, שאנחנו כן מסדרים את הדברים האלו, העיקר כאן זה "איש את רעהו יעזורו", כי בקנאה אחד לשני, שאנחנו מראים אחד לשני כמה שכולנו פועלים בפנייה לבורא, כמה שאנחנו מבקשים מהבורא התקדמות כללית עבור העשירייה, אנחנו בזה באמת מגרים את החברים שגם הם ירצו לעשות והם יעשו את זה. וכך אנחנו מתקדמים על ידי "איש את רעהו יעזורו" בעיקר בזה שאנחנו נותנים דוגמה אחד לשני, שאנחנו כולנו פונים עבור כולם לבורא, כל אחד עבור כולם.

ולכן אנחנו צריכים בסופו של דבר לעשות כל מה שאפשר, שיכול להביא אותנו לתפילה. זה החלק הראשון של העבודה שלנו, מה יכול להביא אותנו לפנייה לבורא. והחלק השני, איך אנחנו מייצבים את הפנייה הנכונה שלנו לבורא, ובזה אנחנו בעצם גומרים את ההשתתפות שלנו. זאת אומרת, להתחבר ולהעלות חיסרון, שרוצים לקבל מהבורא עזרה, תיקון, מילוי וזאת כל העבודה בעצם. בזכות זה אנחנו נקבל כוח השפעה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", וכך אנחנו נתקדם.

לכן אנחנו צריכים לעורר כמו שאנחנו אומרים, על ידי גבאי וש"ץ, אנשים אחראים בעצם, לא כדאי לקרוא להם במילים, בשמות כאלה, אלא יש לנו בכל קבוצה כל יום ויום אנשים אחראים שהם צריכים לדאוג עד כמה הקבוצה מתחברת, עד כמה כל אחד דואג לכולם, עד כמה כולנו יחד מחברים נכון את החסרונות שלנו לבורא לזר כזה יפה, שכולנו שונים אבל כולנו רוצים אותו דבר, וכך אנחנו מעלים את החיסרן הזה שלנו לבורא. ובטוח שאם נארגן את זה נכון, נתחיל להרגיש איך זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", שהבורא עונה לנו על הבקשה המשותפת שלנו.

לכן כל העבודה צריכה להיות מרוכזת איך אנחנו מסדרים פנייה לבורא, ולצפות, לזהות עד כמה הבורא עוזר לנו. ובעזרה מהבורא, כבר דיברנו על זה, יכול להיות שאנחנו נקבל מין הרגשות הפוכות, שאנחנו לא רוצים ולא צריכים ולא בא לי לפנות ואני לא רוצה להתחבר עם החברים וכן הלאה. זה מראה לי איפה שאני עדיין נמצא בחוסר הכנה, ובמקרים כאלו אנחנו צריכים דווקא להגביר שם את תשומת הלב שלנו לחיבור וכך להתקדם.

לכן, אם אתם זוכרים, אנחנו גם למדנו את זה, שהפנייה הראשונה, התפילה הראשונה היא "את אחַי אני מבקש", שעם זה אני פונה לבורא, "את אחי אני מבקש". שאני מבקש מהבורא שייתן לי בחיסרון שלי להתחבר עם החסרונות של החברים, כי הבורא שומע רק עשירייה. ואם אני אתחבר איתם ואם אני אגיע למצב שיחד אנחנו מבקשים ומתוך היחד אנחנו פונים אליו, ואני מרגיש את החום, את הקשר בינינו ומתוכו אני פונה אליו, אז בטוח שכאן אנחנו נמצאים במצב הנכון. ומהעמדה הזו, מהמצב הזה, איך שאנחנו מכוונים אליו, בטוח שהוא יענה לנו. כי תפילת רבים היא עולה דרך כל הרקיעים ומגיעה ישר לבורא, ועל זה הוא בטוח יענה.

אז אנחנו צריכים מכל השדה ללקט רק את הרצונות האלו שאנחנו יכולים לחבר בינינו ולהעלות לבורא, וכך זאת עבודת השדה. צריכים לטפל בקרקע שהיא תיתן לנו כאלו תוצאות, שהרצונות הנכונים ייצאו מהקרקע ונחבר אותם יחד מאיתנו, מכולנו, ואם מפנים אותם לבורא אנחנו בטוח נקבל את זה ממנו.

כל הבעיה שלנו, כל העבודה שלנו במשך כל אלפי השנים היא שהאנושות לא יודעת איך לפנות לבורא. זאת אומרת, עם מה לפנות, איך להתחבר ולמי לפנות. איך לייצב את הפנייה מצד המבקש, שזה אנחנו, עשירייה, ולעליון שהוא כוח אחד, יחיד ומיוחד, לכולם יחד, לכל האנושות, אין שום הבדל בין כולם, לא לפי הצבע, לא לפי הלאום, לא לפי כל מיני הבדלים שנעשו במשך ההיסטוריה כאן בעולם הזה, אלא שכולנו, כמה שנוכל נתחבר בינינו, לא חשוב כמה אנחנו שונים. קבוצה שהיא רוצה להיות מחוברת לכוח עליון ובזה לתת לו נחת רוח, אפילו שהיא מתחילה סתם מבקשה ללא שום הרגש בזה, היא מתחילה להתפתח והבורא מסדר לה חסרונות ותנאים כאלו, שהם יוכלו עוד ועוד להתקדם בבקשה אליו, ואז היא תמיד תראה שהיא יכולה להתקדם.

לא פעם אמרתי מה הרב"ש אמר לי כשראה את המצב שאני נמצא בו, לא תמיד זה היה מצב טוב, הייתי בכל מיני מצבים, והוא היה מסתכל עלי כך ואומר, "למה לא ביקשת?". בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר, למה לא ביקשת. מה לבקש? כשאני פונה אליו אני לא מקבל ממנו שום דבר, אני מקבל כזה הסבר שהוא לא ממלא. ואחר כך הבנתי, שנכון שהוא לא ממלא, כי מורה דרך רוצה להראות לך את הדרך ושאתה תלך, ולכן הוא לא יכול להביא אותך למשהו. הפוך, אסור לו להראות לך איזה תוצאות, אתה צריך להשיג את התוצאות בכלים שלך.

ולכן אחר כך הבנתי מה זה נקרא "למה לא ביקשת?", שזה לא שאני אפנה אליו אלא לבורא, ועם מה בדיוק אני צריך לפנות אליו ומה אני צריך לבקש. זאת אומרת מה אני צריך לבקש, מה אני צריך לצפות לקבל בחזרה, כוח אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה, התעלות מעל עצמי, וכך להתקדם.

לכן נשתדל עכשיו לדבר, לחשוב, לראות, לשמוע חומר על התפילה, שבעצם זה המגע שלנו עם הכוח העליון, העלאת מ"ן מה שנקרא בחכמת הקבלה, שיש בזה כבר קשר בין הנברא לבורא, כי אי אפשר אחרת להעלות מ"ן, צריך להיות איזה מגע עם הבורא מצד הנברא, צריכה להיות הבנה מצד הנברא מי אני, מה אני ומה אני רוצה, ולמה אני פונה לבורא ומה אני מצפה ממנו. זאת אומרת התפילה כוללת בתוכה בעצם כל מה שאנחנו צריכים לגלות בנו, בבורא ובקשר בינינו.

וכל העבודה שלנו בסופו של דבר מסתיימת בתפילה, ובתפילה היא מתבצעת ובתוך התפילה שזה הכלי, אנחנו מגלים את כל החיים הרוחניים שלנו. נקווה שנעשה את זה נכון ועוד נטפל בזה, גם בכנס המגיע עלינו לטובה. נענה על כמה שאלות ואחר כך נלך לקטעים שחיברו לנו החברים שלנו.

שאלה: כשאני עושה את התפילה לבורא, אני עושה את זה לא דרך האגו שלי אלא אני עושה את זה עבור חבר, וכאילו יש משהו שאני לא מאמין בו, משהו שנראה לי שקרי אבל אני עושה את זה בכל זאת. איך אני יכול להבין שהבורא עונה לי?

אתה לא צריך להאמין בכלום ולא צריך לחשוב על זה באיזה צורות חוץ מדבר אחד. יש כוח עליון, הטבע, הטבע הכללי, שהוא ברא אותך וברא בך כל מיני רצונות, חסרונות ואתה פונה אליו, שהוא יסדר אותך. שייתן לך רגש, שייתן לך שכל, שייתן לך הכוונה, שיביא אותך למצבים המתקדמים. זה מה שאתה רוצה.

המצב המתקדם כמו שאנחנו לומדים, זה מצב שאנחנו מתחברים יותר ויותר ובחיבור בינינו אנחנו מגלים את המצבים המתקדמים. כמה שיותר מתחברים, יותר מרגישים בזה התקדמות, כי זה נעשה כלי יותר צמוד. עד שהכלי הזה מצמיד את עצמו לעשירייה כאחד, כאחד הראשון, בדרגה הראשונה, ובזה אנחנו כבר מגלים את מצבנו הרוחני הראשון.

שאלה: נראה שיש כאן איזו התפתחות או שינוי בחיבור לחיסרון, ביכולת להתפלל. אתה ממש יכול להיכנס ללב החברים ולהעלות את התפילה לבורא. לאחרונה אין שום ספק שהכול קשור לעשירייה. אבל נראה שהנקודה להיות מחובר לחיסרון, השתנתה. אתה מרגיש כאילו אתה קרוע בבקשה שלך, איפה הלב? כאילו השתנה. האם זהו כיוון נכון או זה כמו להגיע ללב משותף בינינו?

לב זה רצון. הרצון של האדם, נקרא "לב". ואנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו למרות שיש בינינו מחיצות. וכך אנחנו משתדלים, למרות המחיצות, להתגבר על המחיצות ולחבר את הלבבות שוב למערכת אחת. ואז אנחנו צריכים בזה לצרף גם את הרצון לקבל, שזו המחיצה בין לב ללב. ואנחנו צריכים להתגבר על הרצון שמפריד בינינו ואז אנחנו עושים פעולות, על ידי האור העליון, שהרצון לקבל דווקא מגביר את הקשר בינינו. כמו בטכניקה, בכל דבר שאתה רוצה להגביר איזה כוח, יש לך התנגדות ואתה צריך דווקא על ההתנגדות הזאת להתגבר ואז מתוך זה יש לך תוצאה מהחיבור, מהפעולה. בחשמל, אלקטרוניקה, מכניקה, במה שאתה רוצה, בחיים שלנו הרגילים.

לכן ההתגברויות האלה שאנחנו רואים בין כל דבר ודבר שאנחנו רוצים לחבר בעולם שלנו או ברוחניות, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, ההתגברות שאנחנו עושים נקראת "יגיעה". ולדלג על המחיצות אנחנו צריכים על ידי היגיעה. כשאנחנו מתחברים בינינו, דרך המחיצות אז גם כוח המחיצה הופך להיות כוח שעוזר לנו להגביר את הנטיות שלנו, החיבורים שלנו. כמו שיש לך במגבר הכי פשוט. דווקא על ידי כוח ההתנגדות אתה מעביר את כוח החיבור ואז כוח החיבור, על ידי ההתנגדות, מכפיל את עצמו פי כמה שיש לך התנגדות. וכך אנחנו מקבלים הגברה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בעבודה שלנו.

בשביל זה הבורא שבר את החיבור בינינו והכניס בינינו את כוח האגו, כוח ההתנגדות בינינו, שאנחנו דוחים זה את זה, לא רוצים זה את זה וכן הלאה ואחר כך אנחנו צריכים להתגבר על זה ולהתחבר מעל זה, ואז אנחנו מקבלים כוח חיבור, באותה מערכת אדם הראשון, פי תרך, פי 620 פעם יותר גדול ממה שהיה קודם. זה פי מיליונים יותר גדול ממה שהיה בכלי דאדם הראשון. שם היה אור קטן מאוד בכלי שלו, שהבורא ברא, ואנחנו מגבירים את הכלי הזה עם המילוי, שבו הבורא בעצמו נמצא במלואו.

שאלה: בסיום כל פעולה אמורה להיות תפילה או שזה מצב שאליו צריך להגיע כתוצאה מפעולה?

תפילה זאת עבודה שבלב, בקשה שבאה מהלב. לב זה רצון שבא מהרצון של כל אחד ואחד. ואנחנו מחברים בעשירייה את הרצונות שלנו למקור אחד, למצב אחד שרוצים להיות מחוברים יחד. זאת התפילה. אין לנו יותר אלא להיות כאחד. לפי הנוסחה הכללית, חד מקבל חד. אז כמה שאנחנו מחוברים אנחנו דומים יותר לבורא שהוא אחד וכך הוא יכול למלא אותנו בהדרגה בכל 125 המדרגות, שאנחנו משיגים בכל מדרגה ומדרגה יתר יתר יתר חיבור בינינו.

שאלה: אם למשל חבר אחד נפל וכל השאר מיד מתפללים עבורו כדי שייתן לאותו חבר שנפל כוחות לעלות, האם זה נכון כך?

כן, זה נכון שכך אנחנו צריכים לעשות. אבל אנחנו גם צריכים להודות לבורא על זה שהוא מראה לנו סיבה להתחבר. אותו אדם לא נפל סתם, אלא הבורא מביא לנו כזה מצב שאנחנו סביבו יכולים להתחבר. אז גם באותה תפילה אנחנו צריכים לחבר כמה דברים, גם תודה לבורא שעשה את זה, גם תודה לחבר שנמצא במצב הזה, גם אנחנו, שמכבדים כל אחד את השני, מתחברים, זאת אומרת יש כאן הרבה פעולות שאנחנו צריכים לעשות באותה התפילה.

שאלה: הודיה רבה לנושא הזה ואליך רב. אנחנו כאן בעשירייה מנסים לתפור את התפילה הזאת ביחד ואחד החברים כתב "רק ביחד" ומאחורי המשפט היבש הזה כביכול יש עולם שלם, עד כמה חשוב לפתח את הביטוי החיצון של התפילה שלנו בתוך המילים או שזה בתחושות?

ישנם אנשים שהם הכול רוצים לדבר במילים, ישנם אנשים שהם יותר מרגישים את זה במחשבות ולא במילים שהם פולטים מהפה, אני לא יכול להגיד. יש כאלה שירצו לשיר, יש כאלה שירצו לבכות, לצעוק, לא חשוב באיזו צורה. זאת אומרת, תפילה היא פנייה לבורא, זה העלאת חיסרון לבורא.

אבל באיזו צורה חיצונה זה יכול להיות, בלי מילים, עם מילים, בשירה, בשתיקה, זה הכול יש כל מיני צורות. ובזה כל קבוצה, כל אדם הוא יכול להיות במשהו. העיקר שזה ייצא מהלב כמה שיותר נקודה עמוקה שבלב, ודרך העשירייה לבורא. ושהוא ידע שבלי חיבור בעשירייה הוא לא מגיע לבורא וזה חייב להיות ממש בחיבור עצום בין כולם. בגמר התיקון שאנחנו כולנו מתחברים לאותה התפילה ואז הבורא מתגלה בנו בצורה השלמה, כולנו הכוונה כל האנושות.

תלמיד: אנחנו עושים מאמצים כדי לנסות להרגיש את התפילה המשותפת אבל לא מצליחים להרגיש את זה. אתה תוכל איכשהו לכוון אותנו איך להגיע לתחושה להרגשה הזאת של התפילה המשותפת?

אני לא יודע מה להגיד לכם, אתם צריכים לדבר על זה, אתם צריכים לחשוב על זה, צריכים עוד לקרוא איזה מאמר, פסוקים שאנחנו עכשיו נקרא, תראו מה שקורה. העניין של ההרגשה צריך לבוא אחר כך, על ידי זה שהאור פועל ברצון, והרצון מתחיל לקבל צורת האור, אז הרצון מרגיש את הצורה שלו וזה נקרא כבר "השגת המצב". השגת המצב זה השגת האור שבתוך הרצון. אפילו בעולם שלנו, באורות שהם לא מגיעים לנו עם ידיעת המקור שלהם. אנחנו כאן מדברים איך אנחנו משיגים אור עם המקור שלו, שזה מגיע מהבורא והוא ממלא אותנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות כדי להתאחד בצורה יותר טובה בתפילה בעשירייה. איך אנחנו יכולים לבנות תפילה משותפת מהלב של העשירייה?

על זה אנחנו עכשיו נלמד, קצת סבלנות, זה לפנינו.

שאלה: אמרת שאנחנו מקשרים את החסרונות שלנו אל זר אחד, זהו כבר חלק מהתפילה?

זה שאנחנו מחברים רצונות שלנו לאחד זה כבר חלק מהתפילה. זו הכנה לתפילה. התפילה האמיתית כלפי הבורא היא מתחילה רק לאחר שאנחנו מתחברים וזה שאנחנו עושים פעולות כדי להתחבר זה נקרא הכנה לתפילה או תפילה לפני תפילה.

תלמיד: זה שקשרנו את החסרונות האלה לזר, מה זה אומר עכשיו שאנחנו פונים?

אחרי שחיברנו את החסרונות שלנו, אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו מבינים זה את זה, מרגישים חסרונות זה של זה, אנחנו כאילו כולנו יחד פועלים מחיסרון אחד. ואז מתוך זה יותר ויותר ברור לנו שאמנם בגשמיות אנחנו שונים וזה לא מפריע לנו כי כלפי הרוחניות אנחנו ממש נמצאים בלב אחד. ומתוך הלב האחד אם אנחנו עכשיו נכוון אותו לבורא ונבקש ממנו שיגמור את החיבור בינינו לאחד, כי רק הוא יכול לעשות את זה ממש מהחיסרון שלנו למציאות אחת. מהחיסרון להיות כאחד למציאות להיות כאחד רק הבורא יכול לעשות, זה נקרא תיקון הכלי. וכבר בכלי המתוקן אנחנו נתחיל להרגיש חיסרון אחד אליו ואז חד מקבל חד מה שנקרא, אנחנו נוכל לגלות אותו כדי להשפיע נחת רוח לו.

תלמיד: אבל אתה אומר שמתוך החיסרון המשותף הזה אנחנו מבקשים ממנו שהוא יגמור בעדנו, יסיים, איך נכון לבקש את זה ממנו?

זה לא חשוב איך שאתה מבקש, זה לא מילים, זה פשוט הרצונות שלאט לאט הרצונות שלכם מתחברים לרצון אחד.

שאלה: להגיע לתפילת רבים בתוך העשירייה, האם זה תנאי הכרחי לפני שמשיגים את התפילה יחד עם הכלי העולמי?

אנחנו לא מדברים עכשיו על תפילה בכלי העולמי, אנחנו רוצים להשיג לב אחד בתוך עשירייה, היינו רצון משותף ולמטרה משותפת שיהיה לנו ברור שאנחנו בזה צריכים להיות בעשירייה. לזה אנחנו צריכים להגיע ועל זה להתפלל. אם יש לנו את זה נקרא שיש לנו עשירייה, לפחות משהו. וההרגשה הזאת שאנחנו מחוברים ברצון כזה אחד, כלפי הבורא אחד, זה מה שאומר לנו שהעשירייה היא מוכנה לעבודה רוחנית. ומזה והלאה אנחנו כבר נתחיל עבודה רוחנית.

זאת אומרת, לבקש מתוך העשירייה כלפי הבורא ומה שנבקש נקבל מהבורא לתוך העשירייה. קודם כל זה בין הבורא לעשירייה, העשירייה לבורא. בין העשיריות, בין כל הדברים זה אחר כך. אל תנסו את זה אפילו לעשות, זה יהיה לכם בלבול, אתם לא גומרים את הכלי הראשון, היסודי, העיקר שלכם, העשירייה ואתם רוצים כבר להמשיך. זה קלקול גדול יהיה לכם וזה יעצור אתכם להמון זמן עד שאתם אפילו תעזבו את הדרך.

זה שאתם בעצמכם היום לא רוצים לעבוד על חיבור בעשירייה אומר לכם שאתם לא מסוגלים, שאתם לא יכולים, שאתם צריכים להתפלל לבורא שקודם להרכיב עשירייה. ואם אתם רוצים כבר להמשיך הלאה זה סימן שאין לכם רצון לחיבור, סתם אתם רוצים לכסות את העצלות שלכם באיזו עבודה יותר גבוה, יותר גדולה, יותר רחבה. ואני אומר לכם שכל פעם בכל מדרגה אתם צריכים לחזור לעשירייה וקודם כל לקבוע בה את החיבור הנכון, ולקבל בה את היציבות.

הייצוב החדש בכל מדרגה ומדרגה, ומייצוב החדש שאתם משיגים בעשירייה. אז אחר כך אנחנו נלמד איך להתחבר ליתר העשיריות ולאנושות. אבל בינתיים זה כל פעם לדרוש חיבור של עשירייה כאחד בלבד. לא ללכת לשום דבר, חיבור עם עשיריות אתם יכולים לעשות סדנאות אבל זה לא חיבור, זה רק להתרשם בצורה חיצונה מה יש להם ומה יש לנו.

שאלה: איך לא להתבלבל עם כל ההכנות האלה לקראת הכנס, שקודם כל אנחנו צריכים להשיג את התפילה בעשירייה?

קודם כל אתם צריכים לקראת הכנס להשיג כוח חיבור בעשירייה, ולא יותר בינתיים.

שאלה: האם תוכל איכשהו בצורה רחבה יותר לפתוח מה ההרגשה הזו של רצון משותף אל הבורא המשותף?

נטייה של כל עשירייה כאחד לבורא אחד זה לאט לאט מתייצב באנשים שעובדים על זה, שרוצים להתחבר ברגשות פנימיים זה לזה, שרוצים להתחבר לבורא אחד, מבררים מה זה נקרא להיות למעלה מהדעת, להשפיע לו, לצפות ממנו לתשובה במאמצים כאלו יותר ויותר פועל עליכם אור העליון ומחבר ומייצב אתכם.

שאלה: בפתיח השיעור נאמר שאנחנו צריכים לעורר על ידי ש"צ וגבאי, שיש לנו אנשים אחראים, בעצם לא כדאי לקרוא מילים כאלה בשמות כאלה. אפשר להסביר מה הכוונה בלא כדאי לקרוא מילים כאלה בשמות כאלה?

אנחנו צריכים לדבר בצורה יותר אוניברסלית שמובנת לכל החברים שלנו בכל העולם, ולכן לקרוא להם ש"צ, גבאי, זה גם לא לפי התפקידים שלהם. אחד זה סדרן שדואג לסידור הגשמי שבחברה ואחר שדואג לטקסטים, לשיעורים, על כל מיני דברים כאלה ששייכים ללימוד, לתפילה, לבקשה, להתארגנות הנפשית. אחד מטפל בצורה גופנית בעשירייה ואחד בצורה פנימית, נפשית. זה הכול.

שאלה: האם תפילה שמתקבלת היא תפילה ספונטנית?

תפילה היא לאט לאט מתגבשת בנו מתוך החיבור בינינו, מתוך הדיבורים, מתוך השיעורים. יש הרבה תפילות, המקור של התפילות זה תהילים של דוד המלך, ומקובלים כתבו עוד הרבה תפילות, יש תפילות ידועות של רמח"ל וכן הלאה. זה לא חשוב, העיקר שתפילה זאת עבודה שבלב, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהתקרב לבורא זה נקרא תפילה.

שאלה: לפי ההמלצה שלך פתחנו דף וירטואלי בעשירייה. כל יום כל אחד רושם את החיסרון שלו, את התפילה שלו, ובסוף היום אנחנו ביחד קוראים את זה. אבל איך למצוא רצון אחד? אני לא מרגיש שאנחנו עובדים נכון, מה חסר לנו?

תחפשו מטרה אחת ומה אתם רוצים מהכוח האחד הזה, העליון. האם אתם רוצים דברים שונים או כולכם רוצים אותו דבר? ואז האם אתם יכולים לחבר את הרצונות שלכם השונים, אולי הם לא כל כך שונים, לחיסרון אחד. ואז אתם פונים לכוח עליון אחד עם חיסרון אחד, היינו מכלי אחד. ואז כבר אתם מכינים את עצמכם בצורה כזאת לקבלת "חד מקבל חד".

שאלה: למדנו בנושאים של שנאה וקנאה שתפילה אמיתית באה מתוך ניגוד, ברגע שיש שני הפכים בנקודה אחת שם התפילה הנכונה לבורא. אז איך עושים את התפילה הנכונה הזו בתוך העשירייה?

שלמרות שכולכם שונים אתם רוצים להיות בחיסרון אחד כלפי כוח עליון אחד. ולכן אתם לא מסתכלים על שום דבר שמפריד ביניכם אלא רק על מה שמייחד בינכם, ומייחד אתכם זה הבורא בלבד. ביניכם אפילו אין שום נקודת אחיזה זה בזה, או מגע זה בזה, אלא רק הבורא שיאיר ביניכם, מאיר אליכם, הוא בעצם המייחד אתכם והוא עושה מכם אחד.

תלמיד: אבל מה אנחנו מבקשים ממנו?

שיעשה מכולכם רצון אחד, שתוכלו לפנות אליו כולם יחד מלב אחד.

שאלה: תפילה מורגשת כדבר לא יציב, פעם היא יוצאת בינינו מעצמה ולרוב היא סתומה, מאוד מבולבלת וקשה לבטא אותה. נדמה שכל הזמן צריך לחדש אותה ואם עוזבים אפילו לרגע היא נעלמת לגמרי. מה זה נקרא "לייצב תפילה"?

זה נקרא לייצב תפילה, כל הזמן לדאוג שיהיה לנו חיסרון משותף בין כולם. שיהיה כמה שיותר ברור, כמה שיותר חד, עמוק וכואב לנו החיסרון הזה. ושאנחנו רוצים לממש אותו, להעלות אותו למקור שלו, אחד, ושם להתחבר. ואז בצורה כזאת אנחנו נחייב את המקור הזה שיאלץ להיענות לנו, למלא אותנו וכן הלאה.

תלמיד: האם כשאתה אומר לייצב תפילה אתה מתכוון שכל הזמן צריך לחדש את החיסרון?

כן, ודאי. יותר לחדד אותו ולחבר את החסרונות שלנו לחיסרון אחד. שיהיה ברור לנו שאנחנו כולנו חושבים ורוצים אותו דבר.

שאלה: בהכנת התפילה בעשירייה שמתי לב שהרבה פעמים אנחנו עושים פחות ממה שצריך מבחינת ההשתדלות, ויש מצבים שעושים יותר ממה שצריך. איזו עצה אתה יכול לתת לנו על מנת לדעת מתי לעצור?

אתם צריכים לברר את הדברים האלה ביניכם. אין כאן שום בדיקה חיצונה שיכולה להיעשות. אתם צריכים בעצמכם לייצב את זה, אף אחד לא יודע מה קורה שם בפנים ביניכם, רק אתם. ובזה אתם חייבים לעבוד ולהגיע להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: איך בפועל ש"ץ וגבאי האחראים שמתחלפים בכל יום, ממשים את הבקשה של העשירייה לבורא? מה הם צריכים לעשות ביניהם?

הם צריכים לדאוג שבאותו יום שהם אחראים על העשירייה, העשירייה לא תירדם ותהיה כולה בנטייה לחיבור ביניהם ולבורא. על מנת לחייב את הבורא לענות לעשירייה, להגיע באותו יום להדדיות עם הבורא, להעלות אליו חסרונות ולקבל ממנו תגובה.

שאלה: עד כמה פעולות פיזיות שאנחנו עושים בתוך העשירייה, כל מיני פרויקטים משותפים בעשירייה, גורמים לחיבור וגם ליצירת תפילה משותפת?

אני לא יודע עד כמה כי זה תלוי במה שאתם עוסקים. אבל העיקר, הסיכום צריך להיות בתפילה, עד כמה שמכל מה שאתם עושים אתם מקבלים דחף לפנות לבורא, זאת השאלה. בקיצור, כמה שאתם פחות מוצלחים אז יש לכם סיכוי יותר להתפלל. אבל לא שאתם לא מוצלחים במה שאתם עכשיו, אלא למה אתם רוצים להגיע, זה הבדל גדול. כי אז אתם יכולים להגיד יופי אנחנו לא מצליחים בכלום, יש לנו סיבה להתפלל. לא, לא שאנחנו לא מוצלחים בכלום, אלא שאנחנו רוצים להגיע לדברים גדולים, ועליהם אנחנו מתפללים. אחרת זה משתיק אותנו.

שאלה: יש ארגונים של מאמנים חינוכיים שמספרים איזו תאוריה ואז המדריך בודק איך הצוות מבצע את ההדרכות שלו. אולי גם אצלנו אפשר להכניס משהו כזה? נגיד לקרוא את התפילות האלה אחד של השני, אולי לשלוח אליך תפילות כאלו כדי שאתה תעבור על זה ותגיד לנו מה אתה חושב, שתהיה לנו עזרה כזו.

אתה במשהו צודק, אבל אני ממליץ לכם לקרוא, לחזור על השיעור קודם כל. ואם יש לכם עוד זמן אז לקחת את מאמרי בעל הסולם ורב"ש נגיד על אותו נושא, על נושא התפילה, ולקרוא אותם יחד. זה יהיה יותר טוב, כי אז בטוח שאתם קשורים דרך מה שהם כותבים למקור העליון, לבורא, ומקבלים ממנו הארה. אבל גם מה שאתם חושבים לעשות, לדבר על החיסרון שלנו זה גם טוב. למרות שאנחנו מבררים את זה במשך הפסוקים שעכשיו נתחיל ללמוד אותם.

שאלה: בפגישות שלנו בעשירייה אנחנו קוראים את הכתבים של רב"ש. איך לעשות זאת בצורה יעילה יותר, שאחד קורא ועלינו לשמוע את זה, או שכל אחד קורא פסוק ומתכלל בזה, איך לעשות את התפילה מועילה יותר?

תנסו כל דבר ודבר שאתם חושבים רק מהר מאוד, ואז תגיעו להחלטות. כי "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: שמעתי שתפילה אמיתית יוצאת מהלב. מהן ההכנות של הלב לזה?

שאני רוצה להתחבר עם החברים ללב אחד, זאת ההכנה לעלות תפילה לבורא.

שאלה: האם להגיע לחיסרון משותף בעשירייה זה לכוון לחיסרון משותף? זאת אומרת, לכוון לאותו המצב שאליו הבורא רוצה להביא אותנו?

גם כן נכון, תנסו.

שאלה: התפילה היא גם פעולת הבורא? ואם כן, איפה בתפילה הזאת הפעולה שלי, במה בדיוק הם המאמצים שלי?

אתה מתחיל את התפילה והבורא גומר את התפילה. אתה מעלה את החיסרון והבורא נותן מילוי לחיסרון. לפעמיים אתה מרגיש את המילוי לחיסרון כחיסרון עוד יותר גדול, אבל זאת בכל זאת תשובה מהבורא.

שאלה: איך התפילה תהיה עם כוונה רוחנית ולא ליפול לגשמיות?

אם אתם מחוברים יחד אתם מחזיקים זה את זה, ואז אתם לא תיפלו לגשמיות. אז אתם תהיו באמת "איש את רעהו יעזורו", תהיו מכוונים תמיד לכוח עליון בלבד ולא לעצמכם. אם זאת עשירייה נכונה לא יכול להיות שהיא תחשוב על משהו חוץ מלהשפיע נחת רוח לבורא, ככה זה.

שאלה: כשאנחנו שומעים אותך מדבר, במיוחד בתחילת השיעור, המילים שלך קרובות לחסרונות וכשאנחנו מדברים על התפילה, הלב פשוט קופץ, רוצה להתפלל, ומיד יש חסרון לתפילה. האם זה משהו מיוחד שקיים בין הרב לבין התלמידים או שזה גם משהו שאנחנו יכולים להשתמש בו בין החברים כדי שנוכל ליצור תפילה?

תשתמשו בבקשה. אין שום דבר מיוחד במה שאני אומר, אני פשוט רוצה לעורר אתכם בתחילת השיעור לכן אני אפילו כותב, אצלי כתוב מה שאני צריך להגיד לכם, אני כתבתי חלק אתמול וחלק היום לפני השיעור.

תלמיד: אז אין כאן משהו ייחודי, לכולנו יש את הכוחות האלה, אנחנו רק צריכים לבדוק איך אנחנו יכולים להתחיל את התפילה הזו בינינו?

כן, זה רק נובע מתוך האהבה שלי אליכם, ולכן אתם מרגישים את זה כך. זהו, אין יותר מזה. אני פשוט פונה אליכם, אני רוצה שאתם תממשו את זה, שאתם תשיגו, שיפתחו לכם העיניים, שאתם תראו שאנחנו אומנם עוסקים בשיטת הנסתר, איך העולם העליון נסתר מאיתנו, אבל אנחנו דווקא מתקרבים אליו כדי לגלות אותו, לעשות ממנו עולם הגילוי. בהסתר וגילוי של ה' יתברך, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אז אנחנו פשוט צריכים לאהוב זה את זה יותר?

כן. וודאי שצריכים להחזיק את החברים שלא יפלו בדרך, למרות שאין ברירה, ויש כאלה שנופלים כי הם מגיעים ולא יודעים למה הם מגיעים. הבורא נותן להם התעוררות, ורק אחרי כמה זמן ברור להם, שהם אולי לא נמצאים במקום שלהם. אומנם זה לא נכון, והם אחר כך יחזרו, אם לא בגלגול הזה בגלגול הבא, אבל יש הרבה דברים.

יש אנשים שבינתיים יותר מוכנים לאיזה טקסים, וחכמת הקבלה לא סובלת את הטקסים, היא דוחה את כולם, היא כולה עבודה שבלב האדם, בתוך הרצון של האדם, ולכן יש בעיה. יש לנו גם בעיה של הדתות, ישנם אנשים ששייכים לכל מיני דתות, והם לא יודעים איך לשלב את הדת שלהם נניח עם חכמת הקבלה. ולא צריכים להשתדל לחבר את זה יחד, אלא דת זה טקסים שבעולם הזה, זה כמו היחסים שלי עם הקרובים, כך זה. וחכמת הקבלה זה הקשר הישיר שלי עם הכוח העליון, וזה לא קשור אחד לשני.

כמו שבעל הסולם כותב, שאפילו שנגיע אחר כך לכוח העליון, לגילוי הבורא, גם אחר כך, כל אחד ואחד יכול להישאר בדתו. כי סך הכול הדת הזו שיש לנו, לכולנו, כל מיני הדתות והאמונות למיניהן, יש אלפיים ומשהו דתות ואמונות בעולם, בכל מיני צורות, זה לא מפריע. אנחנו לא יכולים עדיין להבדיל בין זה לזה, אבל המקובלים כותבים לנו שזה לא שייך לעבודה שלך עם הבורא, לא שייך. לכן כל אחד יכול להישאר איך שהוא, אנחנו לא נגד שום דבר, אנחנו רק כדי לתת לאדם דרך העשירייה קשר ישיר עם הבורא.

שאלה: המילים האלה שלך, נכנסות עמוק לתוך הנשמה, אמרת שלפעמים התשובה של הבורא לתפילה זו התעוררות, עוררות של החיסרון כלפי תפילה חדשה, נוספת. זאת אומרת, זה מעין סולם כזה של עלייה אל הרוחניות. אם תוכל להרחיב איכשהו, ללעוס לנו את המחשבה הזאת? כיוון שזה ממש מדהים מה שאמרת.

זה לא משהו חדש, אתה אמרת הכול נכון. זה שהבורא עונה לנו על השאלות, על הבקשות, על התפילות שלנו בהעלאת החיסרון בנו, זו גם תשובה מהבורא, ואנחנו צריכים בחיסרון החדש הזה שאנחנו מרגישים, דווקא להרגיש את הטיפול שלו בנו. כמו שאנחנו משחקים עם הילד, אנחנו לא רוצים להראות לו איך צריך לעשות נכון, אנחנו רוצים שהוא בעצמו יגלה איך לעשות נכון, אבל אנחנו כל הזמן עוזרים לו עם חיסרון כזה, ועם חיסרון כזה, ואם זה כך, ואם זה כך, והוא צריך מכל הדברים האלה למצוא איך ללכת נכון. כך הבורא עושה אתנו. אז להיות קצת יותר רגישים, מה אנחנו מרגישים בכל רגע, בכל רגע הבורא מייצב אותנו, בכל רגע ורגע.

שאלה: עכשיו לפני הכנס מורגש שיש כזה ענן על הראש ואין כזה דחף, אין כזה דרייב. איך אפשר לעורר את עצמי, את החברים, את העשירייה, את הכלי העולמי, להתפרץ, לשבור כל הגדרים כדי שבאמת תמיד יהיה דחף להיות בתפילה, בקשר, בכוח?

אנחנו עוסקים בזה, אין לי ברירה, אני עושה מה שאפשר. אתם צריכים יותר ויותר לעורר את כולם, "איש את רעהו יעזרו", שתהיו ממש מכוונים לכנס כמו להתקפה. ואולי אנחנו עוד נעשה הכנה לכנס, מה זה נקרא "התקפה", איך מתחברים יחד ואיך מתקיפים יחד את האגו שלנו ודרך האגו שלנו את הבורא. כן, נקווה שהם יחברו לנו בזה כמה פסוקים.

שאלה: אמרת לגבי תשובת, ענית התפילה, שעלינו לזכות בתשובה שלו באותו יום, מה זה אומר?

שאם אנחנו מגלים את עצמנו באיזה קשר בינינו ועם הבורא, ואנחנו מעלים מתוך הקשר הזה בינינו לבורא איזה חיסרון, אנחנו צריכים לעמוד על אותו החיסרון ולדרוש עליו תגובה. כי הבורא לא צריך כמה ימים לחשוב ואחר כך לענות, התגובה ממנו מגיעה אלינו מיד. אלא זה תלוי עד כמה אנחנו רגישים לזה, עד כמה אנחנו נמצאים באותו גל. כמו שאתה מסובב את הידית של מקלט הרדיו ואז אתה תופס את הגל, אז זה תלוי עד כמה אנחנו נמצאים בזה.

תלמיד: איך נכון לכייל את החיסרון הזה?

רק שהלבבות יהיו יחד בלב אחד. שם נמצא הבורא, במרכז של כל הלבבות.

שאלה: ישנם מצבים שמתוך התפעלות אני מתפלל, אפילו אולי עשר שעות ביום. אבל עד כמה שאני מבין עדיף שכל חבר יתפלל שעה ביום, מאשר אחד שיתפלל עשר שעות, סתם לדוגמה. האם נכון לאזן את זה? איפה לכוון את האנרגיות האלה?

אני לא מבין מה שאתה אומר. צריכים להתפלל כולם כל הזמן יחד, כל השעות, כל הזמן. זהו. ולא לחלק. אלא אם אתם רוצים, אפשר גם לחלק, קודם אתה, ואחר כך הוא, ואחר כך הוא. זה גם אפשר, אנחנו לומדים שתלמידי הרמח"ל היו כך, הם עשו תורנות. זה טוב אם עושים תורנות, אבל זה במקרה שלא יכולים להיות מרוכזים כל הזמן יחד. אבל אפילו שנמצאים בתורנות, כל אחד דואג שכולם יהיו מחוברים בלב אחד. הוא לא צריך לעורר אותם דרך מכשירי הקשר, אלא בלב שלו הוא עושה כך. אבל רצוי שכולנו נהיה בכזאת עבודה פנימית ואז אנחנו נשיג מהר מה שצריך.

שאלה: איך עומדים על התפילה ואיך מגיעים לתפילה עם ביטחון שיש עניית התפילה? איך מסיימים את התפילה?

רק חושבים על זה. זה מספיק. רק לחשוב על זה ולפנות, כביכול אני פונה לחברים ולבורא, ומתוך המאמץ הזה אני לאט לאט אגלה איך זה עובד. רק מתוך המאמץ. צריך" לכוון את הלב" מה שנקרא ובזה תקבל תשובות.

תלמיד: איך לעבור מהתפילה למצב החדש?

המצב החדש נקרא "חיסרון חדש". כנראה שיש לך אותו.

תלמיד: אבל עדיין אין חיסרון חדש. הייתי בתפילה חמש דקות על נקודה אחת נניח, האם להמשיך את החיסרון כל היום, או להיות בטוח שהבורא קיבל אותו ולהתחיל בחיסרון חדש?

תברר מה הכי חשוב. מה הכי יכול לחבר בין כולכם לבורא, ומה הכי חשוב לבורא שיהיה החיסרון שלכם, וכך תסדר, תעבוד. ודאי שצריכים לעבוד בזה כל הזמן, וכל הזמן לבדוק את התפילה, וכל הזמן להדליק ולהדליק אותה יותר ויותר. כי אם לא, אם אתה לא עושה את זה בכל רגע זה נכבה.

שאלה: איזה מאמצים מיוחדים ומעשים לעשות במשך היום לפני שניגשים לתפילה? איך להכין את התפילה?

אני לא יודע. על זה באמת אתם צריכים לדבר ביניכם. העיקר כל הזמן לברר ביניכם את הדברים. בזה שאתם שואלים אותי זה נעלם אחר כך. אנחנו מדברים על עבודה בקבוצה, עבודה בעשירייה, שאתם צריכים לעבוד יחד, לדבר על זה, לברר את זה, "איש את רעהו יעזורו", בזה לחמם את השני, למסור חסרונות ביניכם, רק בצורה כזאת יש התקדמות. וכמה שאני אעשה משהו, שום דבר לא יעזור, שום דבר. ישנם אנשים שלא מתחברים לאחרים אז הם מתקדמים מאוד לאט לעומת האחרים, הם מפגרים בהתקדמות ביניכם. ישנם אנשים שמזלזלים בקשר לבבי עם אחרים. אם לא מסוגלים מצד הטבע, זה משהו אחר, את זה הבורא מסדר, אבל אם מצד זה שהם לא רוצים להתחבר עם אחרים, מתרשלים בזה, אז יש בעיה, האם הם כן מסוגלים להיות מחוברים? אז כל הזמן לבדוק את זה, זה העיקר.

העיקר איך להשפיע אחד לשני את ההתרוממות שלנו, זה מאוד חשוב. כל אחד חייב להרגיש בקבוצה שלו, בעשירייה שלו, שהוא מושך אחרים אחריו. חייב למשוך אחריו ולא להיות פסיבי מכולם כאילו הוא יושב על עגלה וכולם סוחבים אותה.

שאלה: התשובה של הבורא תמיד מגיעה מיד, אבל אם לא הרגשנו את זה, מה זה אומר, שלא ביקשנו את מה שהוא צריך לתת?

אתם תמיד מקבלים מהבורא מה שאתם מרגישים. אתם מרגישים את זה או לכיוון ההתקדמות או בכך שאתם לא כל כך מצליחים. זה לא חשוב, אבל אתם תמיד מקבלים תגובה מהבורא. כי הבורא זו המערכת הכללית שעוטפת אותנו, מקיפה אותנו, ממלאת, מסדרת את הכול. ולכן כל פנייה ופנייה של כל אחד, מכל שכן של העשירייה יחד, פועלות על הכוח הזה הכללי, והוא משפיע בחזרה. הוא לא צריך לחשוב ולענות. זה לא אדם. זו מערכת שלמה. ולכן במידה שאתם יכולים לעשות "רצונך כרצונו", מה שנקרא, בהתאם לזה תקבלו ממנו תגובה נכונה ותתקדמו.

ואם אתם לא מבקשים בדיוק נכון, אתם גם מקבלים תגובה. אבל התגובה הזאת מתקנת אתכם. ושוב אתם מבקשים, ושוב הוא נותן תגובה. וכך יותר ויותר, עד שעל ידי כאלו תיקונים, שאתם מבקשים לא בדיוק נכון והוא מתקן אתכם, לאט לאט, אולי במשך חודשים ואפילו שנים, אתם מגיעים למגע עימו. וכך כל באי עולם. אבל המערכת הכללית השלמה, האחידה, הנצחית, הלא משתנה, היא נקראת "הבורא". והמערכת הזאת נמצאת בכל מקום, עוטפת אותנו ועוברת דרכנו. אנחנו ממש נמצאים בו וזה מה שאנחנו צריכים לגלות. שהוא ממלא את הכול.

תלמיד: יוצא שהבעיה העיקרית היא לדייק מה אני רוצה ברגע הנוכחי ומה הקבוצה רוצה?

כן. ולהשוות את הכיוון שלך עם הכיוון של העשירייה וכולם יחד לפנות לבורא.

אני רוצה להגיד שהקטע הבא שנקרא לא שייך לחכמת הקבלה, לא שייך להשגת הבורא. אנחנו עוד לא כל כך מבינים זאת וזה מבלבל אותנו, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לזכור את זה.

קריין: ציטוט מ"הדור האחרון" שאומר כך.

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'.". זאת אומרת, "ואהבת לרעך כמוך" זו הדת הכללית. "חוץ מצורות הדתית שאינן נוגעות לכלכלה, ושאר מנהגים, יהיה לכל אחד צורה בפ"ע, שאין לשנותה בדיוק.. פירוש: חוץ מעניין "ואהבת לרעך כמוך" יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה.".

שאלה: מאוד ברור שיש עבודה שהיא עבודה אמיתית ויש מסורת או מנהגים שלא שייכים. למה כל כך קשה להסביר את זה?

אלה שתי רמות. רמה אחת היא תיקון הרצון, תיקון טבע האדם כדי לגלות את הכוח העליון, את כוח הטבע, זו חכמת הקבלה. ויש עניין של מנהגים שכולם נובעים גם מחכמת הקבלה, כי גילו שלא יכולים לעבוד על התיקון של הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, לא יכולים, אז במקום זה עשו פעולות גשמיות שאפשר לקבל אותן כהכוונה בחיים הגשמיים. ככה זה גם ביהדות וגם באסלאם וגם בנצרות. זאת אומרת יש שם כל מיני חוקים שנקבעו כטובים בין אדם לחברו, בין אדם למקום, אבל כאלה שעמך יכול לקיים בלי לשנות את הטבע שלו. וכך מתקיימים. רק אחר כך על ידי האגו נעשים יותר ויותר מנוגדים זה לזה, שונאים זה את זה. אבל זה כבר האגו של האדם.

תלמיד: אנחנו כבר בדור שבו, מה שאתה אומר עכשיו היה צריך להיות כבר ברור לכל האנושות. ומאוד קשה להסביר את זה.

לא. זה לא ברור. כי האגו שלנו לא ייתן לנו אפשרות להסכים עם זה, להבין את זה. אתה רואה שכמה שאנחנו מתקדמים כאילו בעולם, העולם היה צריך להיות יותר ברור, והוא לא נעשה יותר ברור, הפוך, הוא נעשה יותר חשוך, כי כך זה באמת. גם אנחנו כמה שמתקדמים בתיקון הכלים מרגישים חושך יותר, לחץ יותר, בלבול יותר, עד שאנחנו סוף סוף תופסים שבחיבור בינינו שם ההצלה. כל הבעיה שצריכים לעבוד נגד האגו, והדתות עזבו את זה ואמרו לא נעבוד נגד טבע האדם, נגד האגו, נלך יחד איתו, ואז בזה הם מיפים יפה את החיים הגשמיים וכך ממשיכים. אבל זה לא מפריע, בעל הסולם מדבר דברים מאוד עמוקים שאנחנו לא כל כך מבינים אותם. וגם אסור לנו לפרסם זאת כי אנשים לא יבינו שאנחנו מדברים אמת. אבל נכון מאוד שאין שום קשר בין חכמת הקבלה לדתות ולכן לחכמת הקבלה כל אחד יכול להגיע ולממש אותה, והדתות הן עניין של מסורת, עניין של לאומיות, כל מיני, כל מה ששייך לרצון לקבל הארצי.

שאלה: איך אפשר למדוד את אורך התדר של הגל שלנו, ולהתאים אותו לזה של הבורא?

עד כמה שאנחנו נעשים קרובים זה לזה בלבבות שלנו בצורת ההשפעה, בצורת השפעה הדדית זה לזה, כך אנחנו יותר קרובים לבורא. אנחנו לא מגלים את הבורא, אנחנו לא מכירים אותו אלא במידת החיבור שבינינו בתוך הלבבות. כך זה עובד. הבורא גם נקרא "בוא וראה", שתי מילים, בוא וראה, שאנחנו מגיעים להתקשרות בינינו, ואז במהות ההתקשרות בינינו, אנחנו רואים את מהות ההתקשרות וזה נקרא אצלנו "כוח עליון", "בורא". כי אנחנו משיגים אותו מתוך הכלים שלנו, כך זה עובד.

שאלה: איך לסדר בין דת למדע, בין המדע שלנו על חכמת הקבלה לעניין הדת כדי שכל מיני רגשות לא ישפיעו על ההפצה.

אנחנו עכשיו עוד לא מדברים על ההפצה ואסור לנו לעסוק בזה כי אתה לא מבין בזה ואתה תתבלבל בעצמך, אלא אחר כך, אחרי עוד כמה זמן אנחנו נחזור לדבר הזה בהפצה שלנו לעולם ואז אנחנו נברר את הדברים. בינתיים זה קודם כל יבלבל אתכם ואתם ממש תהיו מסובכים. אני רק רוצה שאתם תדעו איך חכמת הקבלה מסתכלת על כל הדתות והאמונות, על כל הדברים האלה, שזה ממש לא שייך להשגת הבורא לאדם בעולם הזה. זה הכול.

שאלה: האם אנשים בדור שלנו שהם דבוקים למקורות אוניברסליים כמו תהילים או זוהר, יכולים דרך המקורות האלה להידבק בבורא ללא ההכוונה של רב"ש ובעל הסולם על עבודה בחברה?

בזמננו אני לא חושב שזה אפשרי. בזמנים הקודמים היו יכולים להגיע לזה על ידי כל מיני מקורות אותנטיים שלנו, אבל היום לא. לא רק מהיום אלא בוא נגיד מהאר"י והלאה אני לא חושב שזה בכלל אפשרי למישהו. לא.

שאלה: אני כבר פעם שנייה בניסיון להתרכז בזיהוי של עצמי עם הנקודה שבלב, ואז מופיע איזה רגש שממש מרעיד אותי, מה זה בדיוק המצב הזה?

להמשיך ללמוד כמה שאפשר יותר את המקורות שלנו, מאמרים, לחזור על השיעורים, לעבוד יותר עם השכל והרגש כבר יתאזן על ידי השכל. צריך להיות גם זה וגם זה.

שאלה: לגבי תפילה משותפת, איך אנחנו מבררים נכון בעשירייה מה חסר לנו? יותר נכון איך מדברים נכון על מה שחסר?

הכול כדי להתחבר ומהקשר בינינו להגיע לבורא, זה נקרא "לדבר נכון".

תלמיד: אתן דוגמה מהעשירייה שלנו. אתמול היינו צריכים לדבר על קנאה, חבר אמר "אני רוצה לקנא אבל אני לא מצליח לקנא". חבר אחר אמר לו "אל תגיד לי מה אתה לא מצליח, תגיד לי שאתה מקנא כדי שאני אתפעל ממך". איך מדברים נכון על מה שחסר ביחד?

אני לא יכול להגיד לך את זה, יהיו לך על זה עוד אלף שאלות. אתם צריכים לדבר על זה ולברר את הדברים האלה במה שמתגלה. אתם צריכים לעשות את זה. אם אתם לא מעבדים את זה אז זה כמו שאתם אוכלים ולא מעכלים את האוכל, זאת אומרת זה נכנס לכם כרעל וזה לא טוב. אתם צריכים לעכל כל שיעור ושיעור ואני לא יכול לעצור את זרימת השיעורים כי יש לי תכנית ומי שהולך איתי וממש הולך ונמשך אז הוא יגיע למטרה, ואם לא אז הוא יאחר. הוא גם יגיע, אבל באיחור.

שאלה: מה גורם לבורא לשמוע אותך בכלל, אפילו בתפילה משותפת, כולנו הרי אגואיסטים, מי ישמע אותנו?

אבל אתם מנסים. זה כמו ילדים קטנים שהם מנסים להיות גדולים ואנחנו צריכים להראות להם דוגמה וללמד אותם איך לעשות, ואז לאט לאט על ידי המאמצים הם משכנעים את הבורא שייתן להם טבע שני. זה לא שאנחנו יכולים להשפיע, לא שאנחנו באמת יכולים להתחבר, אבל אנחנו עושים מאמצים והבורא מסדר לנו כך את התכונות החדשות, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: אני זוכר שאמרת "אם אתה לא באותו תדר חבל לך על הזמן, אין מי שישמע אותך בכלל". אז השאלה אם מישהו שומע בכלל את המאמצים שלנו?

אם המאמצים שלך מכוונים דרך החברים לבורא אז וודאי שהבורא נמצא כמקבל את המאמצים האלה ומגיב עליהם, כי זו מערכת. הבורא זה מערכת שהיא מחזיקה אותנו בפנים, ואם אנחנו מכוונים נכון כדי להתקרב אליה, היא מיד מגיבה בהתאם לזה.

תלמיד: זאת אומרת יש כביכול תשובה מהבריאה אפילו ברגע שאנחנו לא נמצאים שם?

התשובה תמיד נמצאת ומופיעה, אלא יכול להיות שאנחנו לא מרגישים אותה או כן מרגישים. התגובה יכולה להיות שלילית כביכול וחיובית, כי אנחנו תמיד מרגישים מהבורא תיקון, והתיקון הזה יכול להיות נעים, או לא נעים, מובן, או לא מובן, מורגש, או לא מורגש, אבל תמיד על כל דבר ודבר אנחנו מקבלים מלמעלה תיקון.

שאלה: זאת אומרת אפשר לבקש ממקום אחד והתשובה יכולה להיות במקום אחר, בכלל לא קשורה לתפילה שביקשתי, זה מה שאתה אומר?

בהחלט, כן.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו של בעל הסולם, מ"הדור האחרון", ראינו לאחרונה חברים וותיקים שעזבו אחרי כמה שנים, הם כאילו התחברו מחדש לצד הדתי שלהם, ויש פחד שמחר גם בך עלול להשתלט כוח זר כזה מפעם ולגרור אותך החוצה.

בי?

תלמיד: לא, כל אחד על עצמו. איך להפריד בין מנהגים חיצוניים להליכה רוחנית?

על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", רק החיזוק שלך בחברה הכללית, זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו צריכים להבין שגם אלו הם בירורים שאנחנו צריכים לעבור ואין בזה שום דבר שהוא לא בסדר. אלא זה רק מצביע שאותו חבר לא היה ממש מחובר לחברים, לא הייתה לו עשירייה חזקה, והוא אולי אפילו התגאה כלפיי אחרים והרגיש את עצמו מיוחד.

זה במיוחד שייך לאנשים שהם מלמדים, אז הם מרגישים את עצמם יותר נעלים מעל הקהל שלנו, מעל החברים. צריכים לראות מה קורה. אנחנו צריכים להבין שהעיקר מה שאנחנו רוצים לראות בכל חבר וחבר זה את ההכנעה שלו, כמו שכותב רב"ש. ואם הוא לא עובד על ההכנעה, אז באמת יש סכנה שהוא ימצא לעצמו מצבים אחרים, העיקר לגדול, העיקר להיות גדול.

אנחנו עובדים כאן נגד האגו שלנו, במקום אחר, הפוך. והוא לא הוא מכניע את האגו שלו, אלא ההיפך, הוא מגדיל את האגו שלו. אנחנו מתקרבים לבורא בזה שאנחנו עושים את עצמנו לאפס. ובדתות נניח, כולם מגדילים את עצמם על ידי זה שהאגו גדל, האדם חושב שבזה הוא מתקדם לבורא.

זו בעיה גדולה להסביר את זה, זה לא פשוט. יש הבדל בין המילים לבין המעשה. אבל זה לא חשוב לנו, אנחנו נתקדם בדרך שלנו ומי שרוצה ומרגיש את עצמו נוח באיזו שיטה אחרת, כבודו במקומו. אנחנו לא עוצרים חס ושלום אף אחד, אין אונס.

תלמיד: יכול להיות חבר כאן שנים על גבי שנים ופתאום הוא עוזב.

השאלה היא גם, האם הוא היה חבר קודם כל. תבדוק ותראה שבעצם אותו אדם שעזב, הוא לא היה חבר מלכתחילה. ואולי באמת במשך השנים הוא לא היה חבר ובמשך השנים הוא עסק במשהו צדדי, אולי הוא היה מורה, אולי הוא עסק במשהו, אבל לא בתוך הקבוצה ממש, כך שהיה מחובר עם האחרים. חוץ מזה עכשיו שאנחנו מגיעים לחיבור בעשיריות, זה מאוד מאוד אופייני רק למקובלים, ולכן ישנם כוחות שמאוד מתנגדים לזה בתוך האדם שרוצים למשוך אותו מזה, ונותנים לו כל מיני פיתויים מחוצה לעשירייה.

תלמיד: כלפי חוץ, אני ראיתי בעיניים שלי אדם שהוא חבר, שהוא משתתף ופעיל, אבל בפנים אתה אומר שהוא היה חלול, שהוא היה קשור לדברים אחרים לגמרי, ופה הפחד.

וודאי. קודם כל תראה אצל האנשים האלו שהגאווה שלהם בכל זאת לא נותנת להם לנוח, הם מרגישים את עצמם שהם מיוחדים ויותר טובים מאחרים. לא שזה רע, אבל זה מרחיק אותו מהחברה, הוא לא מודע לזה, הוא חושב שזה נכון וטוב. הוא לא יכול להכניע את עצמו לחיבור בין כולם, אלא יש בו משהו. חוץ מזה, יכול להיות שיש לו כאלה תכונות שהוא לא יכול להצניע אותן, ולכן הוא דווקא ההיפך, עומד להגדיל אותן. אנחנו עוד נראה את זה, נדבר על זה אבל אני לא מתפעל מזה בכלל.

שאלה: אנחנו רואים נקודות משותפות בין כתבי המקובלים לבין יסודות הדת. למה המקובלים גילו כאלה כתבים בנקודת זמן מוקדמת כל כך?

כי קודם הייתה חכמת הקבלה. חכמת הקבלה התגלתה לאנושות לפני 5780 שנה נניח, מאיזה גבר שקראו לו "אדם", ולא במקרה, בעל הסולם מסביר את זה, וממנו והלאה, חכמת הקבלה התחילה להתפשט. ואתה מבין שזה מלפני 6000 שנה, ואחר כך כשהשתמשו בחכמת הקבלה בכל מיני צורות והגיעו לשבירה וגילוי הרצון לקבל לאחר השבירה, לא רצון לקבל הטבעי שהיה לכל בני האדם באותה בבל העתיקה או במשהו, אלא שהשתמשו בחכמת הקבלה והגיעו להשגות של הבורא, ומתוך ההשגות האלו נפלו לעל מנת לקבל, מזה יצאו הדתות.

וראשי הדתות האלה היו אנשים שאיכשהו היו נמצאים באיזה סוג של השגה רוחנית. אבל מי שבא אחריהם, היו כבר אנשים רגילים. ולכן יש לנו הרבה דברים טובים שמספרים בכל דת ודת על האנשים האלה שייסדו את הדתות האלה, כמה שהם עשו דברים יפים, טובים, השפעה, נתינה לאחרים. אבל זה הכול שיטות שנמצאות במסגרת העולם הזה, וכולן מנוגדות לחכמת הקבלה, כי היא לא נותנת לאנשים להיות במשהו חוץ מהשגה רוחנית.

אבל מי שרוצה להיות בכל מיני ההרגלים שלהם, בבקשה, הוא יכול להיות. רב"ש קרא לזה מנהגים, הוא אמר, אני לא מתערב עם המנהגים של העמים, כל אחד יכול להיות במנהג שהוא רוצה. כמו שבעל הסולם כותב באותו הפסוק שקראנו, שכל אומה ואומה יכולה להישאר בדתה, "ויכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה", זה לא שייך להשגת הכוח העליון. כוח העליון זה הכוח הכללי של הטבע, שהוא אחד לכולם, זה כוח הטבע העליון ואנחנו יכולים להשיג אותו.

חוץ מזה, אתה רוצה בחיים שלך לקיים כל מיני הרגלים, כמו שאתה רגיל, לאכול מה שאימא שלך הרגילה אותך מילדות, בבקשה תמשיך. אז אחד אוהב את זה, השני נמצא בזה, השלישי בזה, אין בעיה. אנחנו מדברים על גילוי כוח הטבע, הטבע שאנחנו קיימים בו, איך אנחנו מגלים שכול היקום מסתובב, למעלה מהיקום אפילו, איך כוח עליון משנה אותנו ומשנה את כול הטבע, על זה אנחנו מדברים, את זה אנחנו רוצים להכיר, יותר גבוה מהדתות. אי אפשר להסביר יותר, זה יתגלה יותר ויותר במשך הזמן, וזה דורש באמת הרבה הזמן עד שהאדם יתחיל לסדר ולהבין איפה נמצאים כל הדברים האלו, כל אחד במקומו.

שאלה: אנחנו אומרים מנהגים ובעל הסולם כותב ורב"ש מסביר זאת, אבל בעצם האתגר הגדול ביותר הוא שהדת מציעה לאדם גם קשר עם הכוח העליון. ואנחנו רואים את זה נניח, לאורך השנים בקמפוס, שמגיעים תלמידים, עד כמה בעצם יש בלבול, וגם אצלנו כמה שאלות יש, זה לוקח באמת שנים. אין אתגר נראה לי יותר גדול מהסיפור הזה, גם לאור הקצנה של הדתות בשנים האחרונות, עד כמה הן באמת מתפשטות ומקצינות. האם חכמת הקבלה תוכל לייצב את כל הדברים האלה באיזה אופן?

חכמת הקבלה לא שייכת לדתות כמו שאתה שומע את זה מהפסוק של בעל הסולם שמופיע בדור האחרון נדמה לי, והיא לא נוגעת בדתות, היא לא שייכת לדתות, אין לנו לזה שום קשר. אלא חכמת הקבלה מטפלת רק ברצונות שלנו, איך שאנחנו מסדרים את הרצונות שלנו להתקשרות בינינו, למעלה מכל ההרגלים, למעלה מכל הדתות, למעלה מהכול, איך אנחנו מתקשרים בינינו ולכוח העליון, שאנחנו כולנו שייכים אליו.

ולכן ההקצנה של הדתות, ודאי שהיא יותר ויותר כי האגו שלנו גדל מיום ליום, אבל יחד עם זאת נראה לי, אמנם יש עליות וירידות, אבל נראה לי שבינתיים אנחנו בכל זאת גם מתרחקים מהדתות, יחד עם זה שיכולה להיות קפיצה בחזרה אליהן.

אבל לנו זה לא חשוב, אנחנו צריכים רק לדאוג לגילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה, לכל נברא, וצריכים כמה שאפשר יותר לעשות את זה. אם אנחנו כולנו, בני ברוך, נגיע לזה, יהיה לכל העמים, לכל באי העולם.

ברור שיש כזאת הזדמנות לכולם, ובזה אנחנו פותרים את כל הבעיות, מגלים את המציאות מקצה לקצה, לא נשאר שום דבר שהוא לא מגולה, לא העולם הזה, לא העולם העליון, הבא, לא החיים שלנו במצב הנוכחי, לא הקיום שלנו אחרי המוות הגופני, וכן הלאה. אלא הכול יהיה ברור לכולם, זה נקרא "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".

תלמיד: האם אנחנו צריכים בעתיד הקרוב להכין את עצמנו כדי לפשר, לגשר?

זה יבוא אחרי שנשיג את הכוח העליון בכמות שלנו בצורה גדולה, שכולנו עכשיו מהווים איזו מיני אנושות, ואז נוכל לגלות את הכוח העליון בכל מיני צורות שלנו, בכל מיני צבעים, יחסים, ומתוך זה נוכל להבין איך אנחנו מגלים את זה לכל האנושות. להיות מה שנקרא "אור לגויים", לעמים.

תלמיד: התנגשות מאוד גדולה שאני מזהה בין הדתות והיכולת שלנו ליישם את "ואהבת לרעך כמוך" בצורה גלובלית, היא הייחודיות שמובטחת בכל דת או בהרבה מהדתות שהן המובחרות, המובילות, השולטות, וזה כביכול בניגוד ל"ואהבת לרעך כמוך". איך אתה חושב שזה יכול להתייצב בסופו של דבר, שיש מצד אחד את הנשגבות של האומה שהיא הגדולה והטובה ביותר, לעומת הצורך לקיים "ואהבת לרעך כמוך" במסגרת גלובלית?

אף אומה לא יכולה בצורה כמו שהיא וכל שכן היום, שהרצון לקבל גדל בכולם, לא יכולה לקיים אפילו במקצת את "ואהבת לרעך כמוך". מה שמחבר ביניהם זו השנאה לזולת. אם לא הייתה שנאה לזולת, לא היה חיבור בכל אומה ואומה אפילו. לכן כל אומה ואומה משתדלת "לחמם" את חבריה נגד אומות אחרות, כי זה פועל אז לליכוד של אותו העם.

תלמיד: זה אפילו בתוך האומות, הפלגים השונים, כמעט כל אדם לעצמו כמו שאנחנו רואים אצל יהודים שמתפללים בבתי כנסת שונים לפי שייכות לעדה. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שייכת לדת, וזה הפוך לגמרי.

זה ברור, כי כל הדתות התייצבו מזה שחכמת הקבלה נעלמה בחורבן בית המקדש, מרבי עקיבא והלאה, ולכן התחילו להיות דתות, ולכן כל דת ודת בנויה על האגו שלה, בניגוד לדתות האחרות וכך זה קיים. מה הפלא שכולם שונאים את כולם? אמנם מדברים במילים יפות שלקחו אותן מחכמת הקבלה ומשתמשים בתהילים, בחומש ובכל הדברים האלה ששייכים לחוכמת הקבלה.

תלמיד: אז כשמגיעים לחכמת הקבלה, או לעיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", אם באמת משתדלים ליישם אותו, נראה שזה מבטל את כל התפיסה הדתית שיש בהרבה מאוד מהדתות, זה בא בניגוד למה שהדת מושכת את האדם. איך אפשר לתאר את זה שבעל הסולם חושב שאפשר לחיות עם זה ביחד, ואפשר יהיה להישאר גם בדת וגם לקיים את "ואהבת לרעך כמוך", האם זה כביכול אמור לשנות את כל התפיסה של האנושות, את כל התפיסה של האדם?

אתה צודק, אבל בעל הסולם מקווה לאותו הדור שתתגלה האמת יותר, ואז יבינו שזה נמצא כאן, וזה נמצא כאן, ויש כאלו שטוב להם לקיים את המנהגים ולחיות בהם, שזה נקרא תפילות מעשיות שבעולם הזה, ויש כאלה שחייבים להשיג קשר פנימי בין בני אדם ובין בני אדם לבורא. יש שני סוגי אנשים, אלה ששייכים לגלגלתא עיניים ואלה ששייכים לאח"פ, ולכן יש תורה לזה ותורה לזה. התורה של בעלי בתים ותורה של עובדי ה'. על זה כתוב הרבה, עוד נגיע לזה.

לכן אלה שעוזבים את חכמת הקבלה וחוזרים לדת, אני חס ושלום לא מעביר עליהם שום ביקורת, אלא הם פשוט מגלים שבצורה כזאת יותר קל ונוח להתקיים, יותר ברור מה קורה, איך אני צריך להחזיק את עצמי, לסדר את עצמי וכן הלאה. ולכן הולכים לחברה גדולה וחזקה ועוד ועוד. זה במיוחד קשור לאנטישמיות, עם כל מיני דברים אחרים.

שאלה: האם אתה חושב שבסופו של דבר כל הדתות יסתלקו ויישאר רק חיבור נצחי בינינו?

הדתות לא יסתלקו. עד כמה שאדם נמצא ברצון לקבל הוא צריך את הדת שתענה לו על מהות החיים, מטרת החיים בצורה גשמית. הוא לא מרגיש בתוכו ניצוץ לחיבור עם הבורא, עם הכוח העליון כדי ממש להשיג אותו, אלא הוא חי בעולם הזה ורוצה במסגרת העולם הזה שיהיה בכל צעד ושעל איזה קשר עם הבורא. [להרגיש] שהוא לא עושה שום דבר סתם, אלא על ידי זה הוא מתקשר לכוח עליון, על ידי כל פעולה ופעולה שהוא עושה יש לו תשלום, שכר, ולכן הוא מקבל גם שכר בעולם הזה ויש לו שכר גם בעולם הבא, קרן קיימת לעולם הבא.

ולכן הדברים האלה לא ייעלמו אלא עוד יכולות להיות מלחמות דת לפנינו אם לא נזרז את הפצת חכמת הקבלה. זה מצד אחד, ומצד שני אני אומר שוב, יש גלגלתא עיניים ואח"פ בין הנשמות וערבוביה שביניהם, יש כאלה ששייכות להשגת הבורא ולא יכול להיות אחרת, ויש כאלה שלא מסוגלים לחשוב על זה, זה לא נמצא אצלם לא בלב ולא במוח, ולכן הם צריכים איזה כדור הרגעה, בשביל מה חיים? לְמה חיים? למה הם צריכים כך וכך להתנהג? שלזה קיימת הדת וזה טוב, זה לגיטימי. אין דבר בעולם שנברא סתם, אלא לכל דבר ישנה סיבה ומטרה. ולכן טוב שאנחנו מסבירים את זה.

שאלה: כשאנחנו מדברים עכשיו על הדור האחרון לאיזו מטרה קיימת הדת?

גם בדור האחרון עד שאנשים מגיעים מתוך התכללות של אלה שמשיגים את הבורא עם כל האנושות, אז לפני שהאנושות שומעת על היכולת להשיג את הבורא, ונכללת מהרצון הזה וגם הולכת עם זה, היא כמו עמך שיוצא ממצרים. יש כאלה שהולכים קדימה וקופצים לים סוף, ויש כאלה שהולכים אחריהם ולא יודעים מה לעשות, אבל יש כאלה שרצים אחריהם ורוצים להשאיר אותם במצרים שזה ערב רב ודווקא הם שייכים לדתות.

לכן כל הדברים האלה קשורים זה לזה, זה בסך הכול מערכת אחת, ואנחנו לאט לאט נברר את הדברים. יש עוד קטעים כאלה בהיסטוריה ובמה שיש לנו ובמה שיהיה לנו, שאני עוד אדבר עליהם במשך ההתפתחות שלנו או שאפילו בלעדיי אתם תגלו את זה מתוך ההתפתחות שלכם. אבל בינתיים אני צריך להימנע מדברים שיכולים להזיק לכם כי לא תוכלו לקבל אותם נכון. החיים שלנו יגלו לנו את זה. בשביל מה לקפוץ קדימה אם אנחנו נראה את זה מהחיים? וכשאנחנו כבר רואים את זה בחיים, אז אנחנו נוכל להסביר את זה.

תלמיד: הגעתי לחוכמת הקבלה מתוך הדת כי הדת לא יכלה לענות על השאלות שהתעוררו לי בחיים. אבל ליתר האנושות אין את השאלות האלו, והם בכל זאת מגיעים למבוי סתום.

אני אומר לך דבר כללי מאוד, אנחנו צריכים להתקדם ולדאוג לעצמנו להיות קשורים לבורא. אם כולנו נהיה קשורים לבורא כקבוצה גדולה של "בני ברוך" שכוללת בתוכה את כל האנושות בעצם, כנציגים של כל האנושות, גלגלתא עיניים של כל האנושות, ואנחנו נתקשר לבורא, אז אנחנו גם נוכל להעביר מהבורא דרכנו את כוח ההשפעה, את הכוח העליון לכל העמים, לכל אומות העולם. יהיה לנו לזה כוח ושכל והזדמנות. בואו נעסוק בזה ונעשה את זה, אבל בינתיים עכשיו השלב בהתפתחות שלנו זה להתקשר בינינו לעשיריות וכמה שיותר נכון ומהר להתקשר לבורא.

זה בעצם מה שאנחנו רוצים עכשיו לעשות. להתחבר לעשירייה, והעשירייה לבורא, ומתוך המאמצים האלה אנחנו יותר נדע איך להתקשר ליתר האנושות ולהתחיל דרכנו להשפיע להם את ידיעת הבורא. אנחנו לא פועלים אף פעם נגד הדתות, הן לא מפריעות. הדתות האלו מחזיקות את האנשים ומחברות אותם בצורה שלילית או חיובית זה אל זה, ומקדמות אותם למצב שאנחנו נוכל להסביר להם מה עוד חסר שזה השגת הבורא.

וזה לא מפריע לאף דת. כמו שבעל הסולם כותב, זה לא מפריע לאף דת. אנחנו נצטרך להסביר את זה, להבין איך זה עובד, אבל אין שום ניגודיות בין חכמת הקבלה לדתות. אלה פשוט שתי רמות ברוחניות של האנושות. הרמה הגשמית שאלה הדתות, והרמה הרוחנית שזאת חכמת הקבלה. זה הכול.

שאלה: בצורה עקיפה נגענו כאן בנושא הגאווה, אז יש לנו כאן בלבול, כי לפעמים מבלבלים את הגאווה עם חוסר וודאות, האם ניתן לעשות על זה שיעור יום אחד?

על גאווה, בסדר, אפשר. אלה תכונות האדם, כן, אפשר לעשות שיעור על תכונות כאלו. נעשה את זה.

קריין: קטע מס' 1 של הרב"ש, כותרת תפילה, קטעים נבחרים מהמקורות.

"תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו. והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע."

(הרב"ש. מאמר 24 "ג' זמנים בעבודה" 1985)

ברור לנו שאנחנו נמצאים בצורה הפוכה, הבורא סידר לנו את זה בכוונה, כדי שאנחנו נבקש ממנו שהוא ייתן לנו טבע שני, במקום טבע לקבל טבע להשפיע. ועל ידי זה שאנחנו פונים אליו אנחנו מגיעים לא רק לטבע הפוך, טבע להשפיע, אלא גם להתקשרות עם הבורא, ואז אנחנו מרוויחים פעמיים. אנחנו מתקשרים למקור העליון, עד כדי כך שממש מרגישים את עצמנו תלויים, קשורים, כאחד עימו, וחוץ מתלות אנחנו מגיעים להשתוות, דביקות, לפי התכונות.

קריין: קטע מס' 2, של בעל הסולם.

"אמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו.

נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?") 7.00

הבורא מעורר בנו דרך כל מיני דרכים חיסרון אליו למילוי ממנו, ואנחנו צריכים להבין שאת כל זה הוא מעורר בנו ואנחנו רק צריכים לממש את זה בצורה נכונה. זאת אומרת להשתדל לגלות במצבים שלנו שהבורא כל הזמן מעורר אותנו לפנות אליו, כל הזמן. זה מה שרב"ש אמר לי לא פעם כשאני התלוננתי, הוא לא רצה לענות על זה הוא אמר רק דבר אחד "למה לא ביקשת"? זהו. כי סך הכול אתה צריך להבדיל בכל המצבים שלך שאת זה הבורא עושה לך על מנת שאתה תפנה אליו בחזרה.

תלמיד: כתוב שעל האדם מוטלת המלאכה לתת מאמץ מקסימאלי מלמטה.

כמה שיותר להתקשר עם הקבוצה שלו כדי להגיע לחיבור עם הבורא, כי חיבור עם הבורא לא יכול להיות אלא רק בתוך עשירייה, זה נקרא "מקסימום יגיעה בחיבור בינינו כדי לפנות לבורא". קודם חיבור אחר כך פנייה. או פנייה כדי שהבורא יעזור לחיבור שלנו ואחר כך מתוך החיבור שלנו לעלות אליו בקשה. בקשה לבניית הכלי ואחר כך בקשה למילוי הכלי בתכונת ההשפעה.

שאלה: הנקודה הראשונה של הפנייה המשותפת שלנו זוכה לתגובה מהעליון, והשאלה היא, איך והאם התגובה הזאת היא גם תגובה משותפת לכל העשירייה ואיך מזהים אותה?

מזהים מפני שרוצים לזהות, עושים כל מיני מאמצים ואז מהמאמצים האלה מזהים את כל הנקודות. אין על זה שאלה. מתוך המאמץ אנחנו מגלים את הכול.

שאלה: למה שהבורא יענה לפנייה שלנו, במה אנחנו שונים משאר העולם?

מפני שאנחנו רוצים להיות קשורים בינינו למעלה מהאגו שלנו, ואנחנו רוצים להיות למעלה מהאגו שלנו כאחד, כדי להתקשר אליו ולעשות לו בזה נחת רוח שיתלבש בנו, להראות לו את הכלי שלנו ולכן הוא ירצה את זה, הוא מצפה לזה.

שאלה: אנחנו בדרך כלל רואים בדברים כמו עייפות, אדישות, חוסר כוח, דברים שליליים, השאלה איך להפוך את זה דווקא למנוף לתפילה?

יש לך על מה להתפלל. רק מהדברים השליליים אתה יכול לפנות לבורא, אם הכול טוב לך אתה לא צריך לפנות אליו, אתה לא צריך אותו. ולכן יפה שיש לך איזו בעיה ויש לך למי לפנות.

תלמיד: ואיך כעשירייה לסדר את זה?

לדבר על זה בתוך העשירייה ולסדר פנייה אליו. הבורא הוא מקור לכל דבר. תמיד אפשר לפנות אליו, רק לברר כך שתהיה זו פנייה מתוך העשירייה מהמניין.

קריין: קטע מספר 3. בעל הסולם.

"התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.

לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: באותה תפילה שלמה מה זאת הדרישה מהתפילה, כי יש בקשה ויש דרישה?

זה לא חשוב, בקשה זו בקשה, אבל דרישה זה כבר באמת בקשה שלמה, אם אפשר כך להגיד.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע לתפילה שלמה אם חסרים חברים בעשירייה?

זה לא טוב אבל אפשר, כי עשירייה זה נקרא בכל זאת חיבור שלם בכמה שאתם נמצאים כרגע, אז יכולים להיות אפילו שניים, "מיעוט הרבים שניים" אבל רצוי שזה יהיה שישה, שבעה ועוד יותר, אבל לא יותר מעשר מפני שאז מאבדים את ההרגשה המשותפת.

שאלה: איזה חיסרון אמור להיות לי בשביל להתעורר מלמטה?

צריכה להיות נקודה שבלב שזו נקודת הקשר עם הבורא שנמצאת בליבו של כל אדם בעולם. אבל במי שמתעוררת הנקודה הזאת ורוצה להגיע לקשר עם הבורא הוא נמצא בחיפוש ויכול להיות שהוא נמצא בחיפוש במשך כמה גלגולים, בכל מיני מצבים, עד שמגיע לחכמת הקבלה. זו הנקודה.

שאלה: האם התפילה צריכה להיות במסגרת העשירייה, כלפי עשירייה בלבד או גם מחוצה לה?

לא, עכשיו אנחנו מדברים רק כלפי העשירייה. אנחנו מתפללים רק עבור העשירייה שהבורא יסדר אותנו כך שאנחנו נרגיש כאיש אחד בלב אחד, בתוך העשירייה. ואחר כך כשאנחנו נתחיל להרגיש את הדברים האלה, שאנחנו יכולים להיות קבוצה כאחד, אז נתחיל לצאת מחוצה לקבוצה. עכשיו לפני הכנס חשוב לנו שכל עשירייה ועשירייה תרגיש את עצמה שהיא אישיות קיימת בפני עצמה כאחד כלפי בורא.

שאלה: אמרת שהתפילה צריכה לצאת מעשירייה שלמה, וכאן כתוב שהיא גם צריכה לצאת מעומק הלב. איך לשלב בין הדברים, האם מעומק הלב של כל חבר, או מהלב המשותף?

טוב, אלה דברים שאנחנו לאט לאט משיגים, מגבירים, ומגדילים אותם ככול שמתקדמים. אבל בקיצור, קשר כמה שיותר חזק בינינו, ומבנינו לבורא, זה הכול. אין לנו עדיין שום אפשרות למדוד את זה, לשקול את זה, לא לפי העביות, לא לפי הזכות, לא לפי הרשימות, לא לפי אורות פנימיים ומקיפים, אין לנו עדיין, אבל אנו נמצאים בנטייה לבנות את הפרצוף.

תלמיד: מה זה אומר שהתפילה צריכה להיות "לשמה"?

היא צריכה רק להשפיע. כולה להשפיע בלבד, לא לעצמנו. רק להשפיע לבורא, כמו שהוא מלכתחילה משפיע לנו.

תלמיד: ובסופו של דבר מתוך התפילה לאן מגיעים?

אנחנו מגיעים לדבקות. כמו שהבורא לא חושב על עצמו, גם האדם לא חושב על עצמו אלא איך להשפיע לבורא דרך העשירייה, ואז יוצא שבזה אנחנו נעשים שווים לבורא, והאור העליון ממלא אותנו.

תלמיד: וזה נקרא פרצוף?

כן, הקבוצה הופכת לפרצוף, לנשמה.

שאלה: האם אפשר להחשיב את האתערותא דלתתא כתפילה טרם תפילה?

לא, אתערותא דלתתא זה חיסרון משלנו, זו לאו דווקא תפילה לפני התפילה. גם בתפילה הרגילה היא אתערותא דלתתא. כל חיסרון שאנו מעלים לבורא נקרא אתערותא דלתתא.

שאלה: האם תוכל להרחיב מה ההבדל בין תפילה לפני תפילה לבין התפילה עצמה.

בתפילה לפני תפילה אנחנו מבקשים קשר לבורא, שיסדר לנו את התפילה, כי אנחנו לא יודעים איך בדיוק לפנות אליו, אולי איך לגבש את החיסרון, זה נקרא "תפילה לפני תפילה" כהכנה. והתפילה עצמה כבר באה אחר כך, אחרי שמקבלים מהבורא כוח לייצב את עצמנו נכון, ולפנות נכון.

תלמיד: האם במצב שאנחנו עדיין לא יכולים להרגיש את החסרונות של החברים והחברים לא מדברים על מה שהם רוצים מהחסרונות שלהם, איך אפשר להגיע לחיסרון משותף?

לפי הדיבורים ביניכם, תעשו את זה ככה, גם זה מספיק.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לחבר את התפילות כך שמכל התפילות תבוא תפילה אחת שמתאימה לבורא?

זה נקרא להיות בלב אחד, וכך אנחנו צריכים להשתדל להיות. "לב אחד" זה לא שאני יודע בדיוק את הרצונות שלך, אתה את הרצונות שלי, ואנחנו מאחדים את הרצונות. אנחנו מאחדים את הכוונות. כל אחד מתוך הרצונות של עצמו. אנחנו לא יכולים להיכנס לתוך הרצונות של כל אחד ואחד, אבל לפי הכוונות אנחנו יכולים להיות מחוברים לבורא אחד. לשם זה אנחנו צריכים להתחבר ואם אנחנו לא יכולים להתחבר, אז יש תפילה לפני תפילה, שבה אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות מחוברים כדי שנעלה בקשה מאיתנו אליו, ושזאת תהיה בקשה אחת מכולנו יחד.

שאלה: כשאתה אומר "דברו על זה", על כל מיני נושאים, אם אני אגיד משהו זה יהיה רק מתוך האגו שלי, איך זה יעזור לחברים שלי?

ודאי שמתוך האגו אנחנו מדברים, בתוך האגו אנחנו מתחברים, ולמעלה מהאגו קצת מתחברים, כשהבורא מאיר לנו קצת לחבר את זה מעלינו וכך אנחנו מתקדמים. אז מה? אני לא עושה חשבון במה אני נמצא, באגו יותר, ובאגו פחות. אני יודע רק דבר אחד, כמה שיותר להתחבר עם החברים כלפי הבורא, זה הכול. וכשאני עושה את זה ופונה לבורא, ונמצא במאמץ הזה, אז פועל המאור המחזיר למוטב והוא יתקן.

אני צריך להכין את עצמי, אגואיסט עם עוד אגואיסטים, אבל כולנו רוצים להיות מחוברים כדי להשפיע אליו, גם בצורה אגואיסטית, אז מה? אבל אנו רוצים שככה יקרה. ואנחנו פועלים, אמנם לפי האגו שלנו, אבל רוצים לעשות, כביכול רוצים לעשות מזה תופעה נכונה. וכשאנחנו מתקרבים לבורא, הוא נכנס בנו מתקן אותנו, יש בנו גם משהו שרוצה את זה, ואז זה קורה.

תלמיד: זאת אומרת שאין שום דבר חומרי בפעולות שאנחנו עושים בעשירייה. כל דבר שנעשה בעשירייה הוא רוחני בלבד.

אי אפשר להגיד שהכול רוחני בלבד, אבל יש בו רוחניות מפני שאנחנו מוותרים על האגו הפרטי של כל אחד, ורוצים להיות מחוברים.

שאלה: אמרת שבכל דבר יש סיבה ומטרה. בזמן האחרון אנחנו בעשירייה מרגישים מאוד מאוד רע, מכות על ימין ועל שמאל למרות שכבר לומדים חודש לכנס, מתכוננים ואנחנו מרגישים ממש על הפנים. אתה יכול להסביר לי למה זה? למה זה קורה לפני הכנס בצורה כזאת?

מצוין, איזה יופי. הבורא רוצה שאתם תהיו חזקים ושתגיעו בחיבור יפה וטוב ביניכם ולכן הוא מעורר ביניכם שנאה, כדי שתתחברו למעלה מהשנאה, ויהיה לכם כלי חזק וכך תגיעו לכנס.

תלמיד: ככה זה? כאלה מכות? כל פעם שיש כנס אני מפחד, באמת. כל פעם שיש כנס אני הולך למות.

נכון. יופי. כך צריך להיות. אתה הולך למות וזה טוב מאוד, שהאגו שלך ימות.

תלמיד: אבל למה צריך להגיע בכוחות כאלה לכנס?

סתום את הפה, ותפתח את הלב.

תלמיד: ככה זה?

כן. רק שניים, לסתום את הפה, ולפתוח את הלב.

תלמיד: נפתח לי הלב אתמול כשקיבלתי הודעה שכנראה בפסח נהיה בבניין. זה נכון?

אני לא אחראי על זה. אם תרצו, אם תתחברו יחד יפה. יש לכם עוד קצת זמן הכנה לכנס ואם נעשה כנס יפה וטוב, יכול להיות שמצב הפנדמיה בעולם כבר ישתנה, ואולי נגיע ליכולת לעשות את הפסח יחד. אפילו לא כולם, אפילו רק הגברים, ואפילו לא בשעת הפסח בערב כשאתם רגילים ללכת למשפחות ולקרובים, אלא בשעה אחרת, אבל שתהיה אסיפה כזאת יפה חגיגית בין כולם. ודאי שאפשר.

תלמיד: יש למה לצפות מהחג הזה.

לא לצפות, יש למה להתכונן ולהכין את עצמנו שזה יקרה.

תלמיד: אמן.

יופי.

שאלה: כשאנחנו מרכיבים את התפילה בעשירייה, אנחנו מתבטלים אחד כלפי השני, מתכללים אחד בשני, משתדלים לתאר לעצמנו גם את החיסרון של החברים ושל העשירייה, יוצא שהתפילה הזאת משתנה כל יום, אפילו יותר. וקורה שאותה לתפילה נשארת. למה זה כך?

אתה צריך לעבוד עם מה שיש לך, לשאול על זה, גם את זה תכניס לתפילה ותקבל תשובה.

שאלה: אנחנו נפגשים עם עוד קבוצה להכנת בוקר ביום שישי, איך אנחנו יכולים לחבר בצורה נכונה את שתי העשיריות?

איך אתם יכולים לחבר את הקבוצות? אני לא יודע. האם כל קבוצה וקבוצה היא מחוברת בפני עצמה? זאת שאלה אחת. ואחר כך לפי זה אתם יכולים לנסות לחבר בין שתי עשיריות. למרות שאני עדיין לא כל כך מצפה לחיבור כזה.

תלמיד: איך מחברים תפילה נכונה בין שתי הקבוצות?

אני לא יודע, עוד לא למדנו את זה. אני לא חושב לענות להם על זה. אנחנו דיברנו על זה, כנראה לא היו באותם השעורים שאנחנו דיברנו שאנחנו תומכים רק בחיבור בתוך כל עשירייה ועשירייה בלבד.

קריין: קטע מספר 4 של בעל הסולם.

קריין: "מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

שאלה: אם אני מאוד רוצה שכל העשירייה תוכל להיות בהרכב מלא עד סוף השיעור, למרות כל ההפרעות מצד אחד זו טענה כלפי הבורא, מצד שני זה רצון שאני רוצה לכלול בתפילה השלמה. איך לבקש את זה נכון?

פשוט צריכים לבקש ממנו. אנחנו מבקשים שיעשה לנו תנאים כאלו שאנחנו נוכל להיות יחד כולנו בכל שיעור ושיעור מתחילתו ועד סופו, וזה הכול תלוי בבורא, אולי הוא יוכל לעשות את זה כך, גם ייתן לכל אחד ולכולנו יחד רצון שככה זה יקרה, וגם לכל אחד במקום העיסוק שלו, בעבודה, בבית, יעשה כאלה תנאים שאנחנו נוכל כך להתקשר בזמן השיעור כל הזמן. מתחילה ועד הסוף.

תלמיד: הוא כותב שאור נקרא שקיבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח לבורא וכלי נקרא רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לבורא, ואת שני אלה הוא צריך לקבל מהבורא. אם כך, הבקשה הראשונה שיהיה כלי, היא כביכול לא מתוך העשירייה, היא כביכול עוד לפני שיש רצון באמת להשפיע.

כן, ודאי שאנחנו כאן מצפים שיהיה לכל אחד כלי ולכולנו יחד ושנרגיש שאנחנו כולנו עשרה ומחוברים, ואחר כך שאנחנו כולנו [נוכל] להיות ממש כאחד בלי להבדיל בינינו. זה הכול עובד בצורה שכל הזמן נמצא בשינוי.

(סוף השיעור)