שיעור בוקר 02.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ו', דף תתי"ז, עמ' 417,

אור פנימי, אות כ"ו

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ו', דף תתי"ז, עמ' 417, "עשר הספירות של עולם הנקודים". אנחנו נמצאים באות כ"ו, אור פנימי, טור א', דבר המתחיל "ועתה תבין היטב".

"ועתה תבין היטב, אשר הכלי דבינה של הגוף, כיון שאין בו מאור הבינה כלום, כי אור הבינה מסיים ונסתם בהג"ר כנ"ל בדברי הרב. ע"כ משתנה שמו לשם "דעת" כי אין בו מאור בינה כלום. והנה נתבאר הטעם שיצאה ספירת הדעת בעולם הנקודים, שהוא משום שכאן נעשה הכלי דבינה דגוף ריקנית מאור עצמה לגמרי. גם נתבאר הטעם שהגוף של הנקודים אין לו אלא ז"ס תחתונות, שהוא מטעם, שרק אלו הג', נמצאים בהראש ג"כ, שהם בינה ז"א ומלכות.

וכאן הושרשו התחלקות הנה"י על ג' שלישים. והם על פי ג' הספירות בינה ז"א מלכות, הנ"ל, של פרצוף הנקודים, המלביש על נצח הוד יסוד דא"ק: אשר ראש הנה"י הם בחינת בינה, ותוך הנה"י שהם פרקין האמצעים הם בחינת ז"א, וסוף הנה"י שהם פרקין התתאין, הם בחינת מלכות. וטעם ההתחלקות הוא, משום שבכל הפרצוף הזה המאיר בנה"י דא"ק אין שם יותר מג' ספירות אלו, כי הכתר וחכמה שבהם, נשארו למעלה מהטבור, בישסו"ת שלמעלה מפרסא, שהוא נחשב לעקודים ואינה נמנה עם הספירות דנקודים."

יש כאן עניין, דבר מאוד מיוחד, הוא קורה בהרבה מקומות ואחר כך בהרבה דרגות בין הפרצופים, אפילו בין העולמות. יש לנו ראש תוך סוף (ראו שרטוט מס' 1). ניקח לדוגמה את גלגלתא, בגלגלתא יש לנו נצח, הוד, יסוד. בכל כלי יש לנו ג' חלקים, חב"ד חג"ת נה"י, חב"ד חג"ת נה"י, חב"ד חג"ת נה"י.

בכל כלי מחוברים, יש לנו דברים כאלה בטכניקה, בכל דבר, חלקי החב"ד שבו, חלקי החג"ת שבו וחלקי הנה"י שבו. למה? יש הבדל גדול בין חב"ד חג"ת ונה"י מבחינת כוח ההשפעה, בינה ומלכות. איך שהן מתערבים, הם נותנים יחס מאוד מאוד ברור, מה שייך לגלגלתא עיניים, מה שייך לאח"פ, ולכן כך הם מתחברים. זה מה שהוא אמר, "וכאן הושרשו התחלקות הנה"י" דגלגלתא הוא מתכוון, "על ג' שלישים. והם על פי ג' הספירות בינה ז"א מלכות, של פרצוף הנקודים, המלביש על נצח הוד יסוד דא"ק:" נצח, הוד, יסוד דא"ק "אשר ראש הנה"י הם בחינת בינה, ותוך הנה"י שהם פרקין האמצעים הם בחינת ז"א, וסוף הנה"י שהם פרקין התתאין, הם בחינת מלכות." זאת אומרת, אנחנו יכולים להגיד שהחלק העליון בנצח שייך לבינה, החלק האמצעי שייך לזעיר אנפין, והחלק התחתון שייך למלכות, אם סך הכול אנחנו לוקחים את הנה"י דא"ק. "וטעם ההתחלקות הוא, משום שבכל הפרצוף הזה המאיר בנה"י דא"ק אין שם יותר מג' ספירות אלו, כי הכתר וחכמה שבהם, נשארו למעלה מהטבור," הכללי "בישסו"ת", זה נקרא ראש א' דנקודים "שלמעלה מפרסא," מבנה ששייך לצמצום א' עדיין, "שהוא נחשב לעקודים ואינה נמנה עם הספירות דנקודים.

"אמנם הרב", היינו האר"י, "מונה כאן ד' חלוקות, שהם: כתר. חב"ד. חג"ת נה"י." זאת אומרת, חוץ משליש עליון, אמצעי ותחתון יש עוד כתר. "והוא כי היה בהפרצוף הזה של נקודים ב' זמנים:" מה זאת אומרת, ב' זמנים? מפני שיש מצב של קטנות ומצב של גדלות, זו כבר התחלת הזמן. יש הבדל, יותר - פחות, יותר – פחות, זה נותן אצלנו הרגשת הזמן בכל המובנים. כי אין זמן בעצמו אלא יש הבדל בין זה לזה, זה הזמן. ולא חשוב במה, רק שיהיה הבדל. אצלנו זה נותן כזאת הרגשה.

שרטוט מס' 1

אז יש "ב' זמנים: קטנות, וגדלות. כי בתחילת אצילותם יצאו בקטנות, כי יצאו מנקבי עינים," דראש דס"ג "בקומת בחי"א," דעביות "שהוא רק אור הז"א, כנ"ל, אלא אח"כ נעשה זווג ב' של הע"ב והס"ג," על רשימות ד'/ג', "כנ"ל בדברי הרב, ואז יצאו המוחין והגדלות של הנקודים, שהם הג"ר, כנ"ל. ולכן הרב מחלק אותם עתה, בסדר תיקון קוים, ע"ד הז"א המלביש לא"א דאצילות,". מה שיש שם אחר כך נלמד, נקרא כאן בינתיים. "דהיינו: חכמה חסד נצח, בקו ימין." חכמה, חסד, נצח, קו ימין (ראו שרטוט מס' 2) "ובינה גבורה הוד, בקו שמאל. וכתר דעת ת"ת יסוד," כתר, דעת, תפארת, יסוד, קו אמצעי "בקו האמצעי. אבל מתחלת אצילותם," מה זה תחילת אצילות? בקטנות. כי קטנות זה התחלה, אחר באה גדלות, "לא יצאו" ז"ת האלו, "הז' תחתונות אלא בזה אחר זה בקו אחד, כמ"ש לקמן בדברי הרב. הרי שהרב מדבר בהגדלות דנקודים. (נ"ב הגהה מכת"י רבינו המחבר זצ"ל, וקשה הרי לא היה תקון קוין בו"ק. אלא שמדבר בדרך דוגמא מז"א דאצילות ונה"י דא"א.)" נ"ב זה נכתב בצד. זה בכתבים שלו, זה לא כל כך שייך לנו.

שרטוט מס' 2

"וזה אמרו שהכתר מן הנקודות מלביש מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף." מה זה עד סוף הגוף? התפארת, עד סוף התפארת. כי בטבור יש לנו את תפארת. בא"ק, בגלגלתא, בטבור זה תפארת, ובתפארת יש לנו שליש, שליש ושליש, אנחנו מחלקים את התפארת לשלושה שלישים, חב"ד חג"ת נה"י כרגיל (ראו שרטוט מס' 3).

אז הוא אומר כך, "וזה אמרו שהכתר מן הנקודות מלביש מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף." גוף זה נקרא תפארת, שם זה הטבור האמתי. "וחב"ד. הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק:" הוא עכשיו מחלק את זה אחרת. הוא אומר כך "וחב"ד. הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק: ונמצא שראש האחד, דהיינו ג"ר של הנקודים, נחלקו זה מזה, כי הכתר מלביש לת"ת דא"ק, וחו"ב מלבישים לראשי ירכין דא"ק." "ירכין" זה ירכיים. "וצריכים להבין את זה. ועוד מאין בא כאן ספירת הדעת לראש הנקודים, הרי לקמן מונה אותו הרב בין הז"ס תחתונות של הז"א. והענין הוא, כי ידעת שהג"ר דנקודים, הם בחינת אח"פ שיצאו מראש, שהכתר הוא בחינת אזן ובינה. וחו"ב הם חו"פ," חוטם פה, "דהיינו ז"א ונוקבא, שהז"א בבחינת תיקון קוים, הוא בחינת חסד גבורה ת"ת והנוקבא היא נה"י, כמ"ש במקומו." בינתיים כך הוא מחלק.

הוא מחלק לנו כך, למטה מטבור דגלגלתא יש לנו שליש תחתון דתפארת. על השליש התחתון דתפארת הזה הוא מלביש כתר דנקודים. אחר כך יבוא עולם הנקודים ואז הכתר שלו מלביש לשליש תחתון דתפארת דגלגלתא, ואחר כך בא אבא ואמא דנקודים והלאה.

שרטוט מס' 3

קריין: דף תי"ח, "אור פנימי", טור א'.

"ונתבאר לעיל, שע"י הזווג דע"ב ס"ג ירדה הבחי"ד מנקבי עינים אל הפה כמתחילה, ואז עלו שוב האח"פ אל הראש, וירד להם אור הג"ר כנ"ל (דף ת"ו ד"ה וזווג הב', ע"ש. ודף ת"ז ד"ה האור הראשון). ונתבאר שם שעכ"ז לא נעשה שינוי במצב הקודם, והישסו"ת לא חזר וירד משום זה למטה מטבור אלא רק הארתו לבד. ע"ש. ולפיכך, נבחן בחינת ג"ר האלו, שהם בחינת חג"ת שנעשו לחב"ד, כלומר, שאותם החוטם פה, שהיו מקודם בקומת ז"א ומלכות, שהם ז"ת, הנה החסד שבהם השב לבחינת ראש נעשה עתה לחכמה, והגבורה שבהם ששבה להראש, נעשה עתה לבינה, ושאר הספירות תנהי"מ שבהם נעשו עתה לדעת. ובחינת האזן, שהיא הבינה השבה להראש, נעשה עתה לכתר. והנה נתבאר, איך האח"פ שהיו בג"ר דנקודים, נעשו בזמן הגדלות לכחב"ד: שהאזן, נעשה לכתר. והחו"ג שבחו"פ, נעשו לחכמה ובינה. והתנהי"מ שבחו"פ נעשו לדעת."

תקרא הלאה, אחר כך נצטרך לחזור. גם ב"הסתכלות פנימית" עוד נראה.

"ותדע שמכאן ואילך באצילות נתהוו ב' בחינות חג"ת נה"י בכל פרצוף. והוא מסבת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לגוף. שהם קומת ז"א כנ"ל. ואח"כ יש בח"י חג"ת נה"י אמיתים, שמעולם לא היו בבחינת ראש. וב' בחינות האלו מתחלקים על הטבור של כל פרצוף. כי החג"ת נה"י, שהם אח"פ הנעשים לגוף, מקומם למעלה מטבור, ונבחנים לבחי' או"א של אותו פרצוף, והחג"ת נה"י אמיתים נבחנים לזו"ן דאותו פרצוף ומקומם למטה מטבור. וגם בחג"ת נה"י שלמטה מטבור שהם זו"ן האמיתים, יש בהם עצמם ג"כ אותו ההבחן, בעת שמתפשטים לפרצוף בפני עצמם, אשר החג"ת שלו מסתיימים על הטבור, ונבחנים, לבחינת אח"פ שיצאו לחוץ מהראש דאותו פרצוף, דהיינו הז"א האמיתי. ונה"י שלו שלמטה מטבור, הם בחינת חג"ת נה"י האמיתים שלו, דהיינו שמעולם לא היו בבחינת הראש שלו.

ובהמתבאר מובן היטב סדר ההלבשה דפרצוף הנקודים לנה"י דא"ק שמבאר כאן הרב. וכבר נתבאר שבס"ג דא"ק שבו היה תחלת העלאת מ"ן לנקבי העינים, שגרם יציאת האח"פ מהראש, הנה בו עצמו לא נעשה שום שינוי, ואח"פ של הראש דס"ג לא יצאו מראשו, אלא שנבחן שיצא שם פרצוף מיוחד של שערות, ובו נעשה כל השינוי הגדול הזה (כנ"ל דף ת"ח ד"ה מסתכל) ע"ש. ולפיכך אין אנו מבחינים כאן, שיש בחינת חג"ת נה"י למעלה מטבור של הא"ק, כמו בהפרצופים שלאחר כן, אלא שמטבורו ולמעלה הוא בחינת העקודים, שהע"ס שלו מתחילים מהכתר כנ"ל. וכל אותו הפרצוף החדש שהאח"פ נעשו לחג"ת, נבחנים אצלו רק כמו החג"ת נה"י שלמטה מטבור של הפרצופים התחתונים ממנו, כנ"ל.

ולפיכך, הלבשתו דומה אל הזו"ן דאצילות המלבישים למטה מטבור דא"א דאצילות. וע"כ, הכתר דנקודים, שהוא מתחלת אצילותו בחינת האזן, שהיא בינה, נמצא מלביש את השליש תחתון של הת"ת," דא"ק, "משום שספירת הת"ת הוא בחינת בינה של הה' קצוות, מצד הכלי שלו, כנ"ל דף ש"ל ד"ה עתה מובן. והוא מלביש רק למטה מטבור של הת"ת דא"ק, ולא למעלה מטבורו כי שם בחינת עקודים הוא, ואין לכתר של הנקודים אחיזה בבחינת העקודים." כי יצא על צמצום ב' כל הפרצוף.

""וחב"ד בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק" כי נתבאר באו"פ (דף של"ב ד"ה עתה נבין. ובדף של"ג ד"ה ועתה מצאנו). אשר ספירת הנצח הוא בחינת הז"א של הה' קצוות מצד הכלי," כמו שציירנו בשרטוט. "וספירת ההוד הוא בחינת המלכות של הה"ק. ע"ש. ולפיכך החו"פ שבג"ר דנקודים שהם ז"א ומלכות ששבו לראש, ונעשו לחכמה ובינה, הם מלבישים על שלישים עלאין דנצח הוד דא"ק שהם בחינת ראש דז"א ומלכות, שראש ז"א בנצח וראש המלכות בהוד. אמנם עתה. נעשו ז"א ומלכות אלו לחכמה ובינה ממש, כי שבו לראש כבקדמותם. הרי אשר חכמה ובינה דנקודים יש להם יחס השוה לפרקין עלאין של הנצח והוד. בהיותם מתחלת אצילותם בחינת ז"א ומלכות כמותם. והבן זה.

והדעת דנקודים מלביש לפרק העליון של היסוד דא"ק, הטמון בין ראשי ירכין בתוך הגוף, דהיינו בתוך הת"ת, שהוא כלי דבינה של הה' קצוות מטעם הנ"ל, שהדעת, הוא בחינת אור החסד המלובש בכלי דבינה. כנ"ל (דף תט"ז ד"ה והנה נתבאר. עש"ה). וכבר ידעת שהחו"פ אלו הם כלולים מז"ס החתונות, כי החוטם כולל חג"ת נה"י, והפה הוא מלכות. גם ידעת, שרק החו"ג שבהם נעשו לחכמה ובינה, וה' הספירות מת"ת ולמטה, נעשו לבחי' הדעת, כנ"ל. והוא מטעם, כי ספירת החסד מצד האור שבו, הוא בחינת חכמה של הה' קצוות. (כנ"ל באו"פ ש"ל ד"ה עתה תבין. עש"ה). ולפיכך כחו יפה בשעה ששב לבחינת ראש, שישוב ויקבל בחינת החכמה. וספירת הגבורה היא בחינת הבינה של הה' קצוות מצד אור שלה. (כנ"ל באו"פ דף ש"ל ד"ה עתה תבין). ולפיכך חזרה עתה להיות בינה. וספירת הת"ת, הוא בחינת אור הז"א שבה' הקצוות, ע"כ בהיותו עתה מלובש בת"ת דא"ק שהוא בינה מצד הכלי כנ"ל, לכן נעשה לספירת הדעת ומלביש לפרק העליון של היסוד דא"ק המלובש בפנימית הת"ת דא"ק. אמנם מצד הלבשה, הוא מלביש רק על היסוד. והטעם הוא כי בחינת הכלי של היסוד הוא מבחינת המלכות שבה' הקצוות. (כנ"ל דף של"ו ד"ה ועתה נתבאר). ונודע. שהמסך המזדווג עם אור העליון נמצא בכלי המלכות, וע"כ יש בהיסוד ג' פרקין, שהם ג' מקומות הזווג: פה, חזה, ויסוד. כמ"ש במקומו וע"כ בחינת הדעת שבראש, שעליו נעשה שם הזווג, הוא מלביש לפרק העליון של היסוד, שהוא בחינת מלכות דראש.

"וחג"ת הם בג' פרקין אמצעין. ונה"י בג' פרקין תתאין" כי ידעת שהחג"ת נה"י האלו הם ז"ת דנקודים, שהם בחינת ז"א האמיתים, שמעולם לא היו בבחינת ראש. גם נתבאר אשר גם הזו"ן האמיתים מתחלקים ג"כ על ב' בחינות על הטבור. שממעלה לטבור הם בחינת אח"פ של עצמו שיצאו לבר מראש, והם נקראים חג"ת. ומלמטה מטבור, הם הזו"ן שלו, שמעולם לא היו בו בבחינת ראש, והם נקראים נה"י. ועל פי היחס הזה, מתחלקים ג"כ הפרקין האמצעין והפרקין התתאין של הנה"י דא"ק, שחג"ת מלבישים על הפרקין האמצעים, והנה"י על הפרקין התחתונים.

ויש עוד טעם ב' והוא יותר נכון במקום זה. כי ידעת, שהחג"ת דה' הקצוות הם בחינת הג"ר שבהם, ובחינת הז"א שבה"ק מתחיל בנצח מבחינת הכלים, ומבחינת האורות הוא מתחיל בת"ת, כנ"ל (דף של"א ד"ה ובכל המתבאר). ולפיכך נחלקים הראש תוך סוף דנה"י דא"ק: הראש שבהם הם בחי' אח"פ ששבו לראש ממש, והתוך שבהם בחינת ג"ר דה"ק דהיינו חג"ת, והסוף שבהם הם ו"ק דו"ק, שהם ז"א ומלכות דה"ק, כמבואר.

והנה נתבארו ד' החלוקות שבע"ס דנקודים (עי' דף שכ"ב ד"ה ואמנם) שיש בהם בשעת הגדלות: הא' הוא הכתר דנקודים, שאינו נכנס כאן במנין הפרצוף, להיותו בחינת הזכר של הראש דנקודים שהוא בחינת בינה ועצם אור האזן, כי יש לו בחי"ב של התלבשות. הב', הם חכמה בינה ודעת, שמתחלת אצילותם אינם אלא אור ז"א דראש, הנק' חוטם פה שיצאו לחוץ מהראש, ונעשו בחינת ז"א דגוף. אלא בשעת הגדלות חזרו ונעשו לבחינת ראש. ויש להם גם הארה מאור האזן מתוך התכללותם עם הזכר, כנ"ל. והג', הם חג"ת דנקודים, שמעולם לא היו בבחינת ראש, אלא שמבחינת ה' קצוות הם נחשבים לכח"ב. והד', הם נה"י של הנקודים, שהם בחינת ז"א ומלכות דה' הקצוות.

ואין להקשות, מאחר שאח"פ שבו אל הראש, ונעשו לאחד עם גלגלתא ועינים שבו, א"כ נעשו החו"פ שהם חו"ב, לאחד עם הכתר שהוא אזן, ואין כאן אלא ג' בחינות. אמנם צריך שתזכור כי לא נעשו שוב שינוי בהספירות העליונות מחמת שיבתם של או"א לראש. והישסו"ת שהוא בחינת הגו"ע של ראש ההוא, נשארו למעלה מטבור בפ"ע כמתחלה, וכן הכתר דנקודים, שהוא בחי"ב, נשאר ג"כ לפני עצמו כבתחלה, אלא רק הארתם הגיע לחו"ב בעת ששבו להראש. כמ"ש עוד להלן."

ודאי שזה לא פשוט, יש כאן המון שאלות, גם לי היו ונשארו הרבה. לפחות יש כאן משהו שאפשר לאחוז בזה. שפרצוף גלגלתא מתחלק גם לחב"ד חג"ת נה"י, נה"י שלו מתחלקים גם לנצח הוד יסוד, לשלושה שלישים. שליש תחתון דתפארת דגלגלתא שבולט למטה מהטבור, עליו מתלבש כתר דנקודים, שעליו אנחנו לא מדברים, הוא עדיין ב' דהתלבשות.

אלא אנחנו מתחילים לדבר מאבא ואמא דנקודים ומטה שזה א' דעביות. א' דעביות, אבא ואמא דנקודים, הם מתלבשים על נה"י דא"ק, ולא על נה"י, אלא על נה"י שהם עושים בעצמם התחברות מיוחדת, ששליש עליון דנה"י מתחברים יחד, שליש אמצעי דנה"י מתחברים יחד, שליש תחתון דנה"י מתחברים יחד.

למה? כי אחרי צמצום ב' יש לנו מדידה כלפי כוח הבינה. כי יש לנו בינה ומלכות, אז מי קרוב לבינה, מי קרוב למלכות, מי נמצא באמצע ביניהם, זה בשבילנו החשוב. ולכן הפרצופים בשדה המיוחד הזה שעכשיו קורה אחרי צמצום ב', הוא מושך ומסדר את הדברים, את החלקים האלה, כמו שטורפים קלפים, הוא מסדר אותם קצת בצורה אחרת, וזה מה שחשוב לנו.

בהמשך עוד נלמד איך שמסתדרים בעולם הנקודים החלקים, איך הם מתחלקים, איך הם מלבישים על נה"י דא"ק, ומתחילים לקבל אור הגדלות שזה העיקר, ובאמצע לא יוצא משהו ונשברים.

(סוף השיעור)