שיעור צהריים 13.01.2024 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 584, מאמרי "שמעתי",

מאמר ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה"

ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה

שמעתי כ"ה סיון תש"ג

קריין: בעל הסולם, עמוד 584, "שמעתי", מאמר ע', "ביד חזקה ובחימה שפוכה".

"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?".

אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס.

ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.

ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים.

אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה.

מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

זה מאמר קצר אבל מאוד ענייני.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שני דברים מנוגדים, הוא אומר שיש אחד שלא זז ממקומו, ואחר כך יש התפרצות והתאמצות גדולה, כלומר בתוך הלא מוכן לזוז ממקומו יש התפרצות והתאמצות. איפה המקום להתפרץ, להתאמץ?

מה בעצם המצב? שאדם מרגיש שלא נותנים לו להיכנס פנימה יותר, להתקדם, ואז הוא דורש שיתנו לו להתקדם.

תלמיד: כשאין אפשרות להתקדם אז המאמץ הוא מאמץ לא ללכת אחורה, לא ליפול מהמדרגה הזאת, כך אני מרגיש.

לא על זה מדובר. מדובר איך להתקדם קדימה, הוא רוצה להתקדם קדימה אבל לא נותנים לו.

תלמיד: אז מה זאת העבודה של ההתפרצות וההתאמצות?

שהוא רוצה להתקדם, הוא היה צריך לעשות כאן התפרצות ולהיכנס פנימה עוד ועוד, אבל הוא לא מגלה כוחות לזה. רצון כן אבל זה רצון בלי כוח.

שאלה: מה נקרא בדיוק "להיכנס להיכל המלך"?

להיכנס להרגשה שהוא נמצא קרוב לבורא ומשפיע לבורא והבורא משפיע אליו.

תלמיד: במה המציאות שונה לפני שהוא נכנס להיכל המלך ואחרי שהוא נכנס, מה זאת התוספת הזאת שיש לו פתאום?

גילוי הבורא לאדם.

תלמיד: ולפני כן אין לו גילוי הבורא?

לא.

תלמיד: למה בודקים אותך בכניסה דווקא על רצון של דביקות, שאין לך שום רצון אחר אלא רק רצון של דביקות? למה זאת הבדיקה?

איזו בדיקה צריכה להיות חוץ מזו?

תלמיד: איך יכול להיות שאין עוד רצון אחר, שיש רק רצון של דביקות?

כי לא יכול להיות שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: יש מיליון רצונות בחיים, איך נשאר רק רצון של דביקות?

עם כל הרצונות אתה לא יכול להתקרב לבורא, רק עם רצון אחד.

תלמיד: איך קורה התהליך שמתחילים לנקות ממך רצונות ומשאירים לך רק רצון אחד?

על ידי היגיעה שלך, מכל הרצונות שיש בך אתה רוצה לממש רק רצון אחד, להידבק בבורא.

תלמיד: מזה אתה מתקיים, אתה עושה הכול דרך הרצון של הדביקות?

מה צריכים עוד?

תלמיד: היום אין לי רק רצון אחד יש לי כל מיני רצונות. מה זה שיהיה לי רצון אחד?

שבמקום מיליון רצונות שיש לך אתה מגלה שיש לך רק רצון אחד שנחוץ לך כדי להידבק בבורא.

תלמיד: למה כשבודקים אותך בכניסה להיכל ורואים שאין לך רצון אחד, התגובה היא דחיות, מה מטרת הדחיות דווקא?

מטרת הדחיות היא לעורר בך חיסרון לדבקות.

שאלה: האם מתישהו אדם מצליח להתגבר על ההפרעות?

אנחנו צריכים להגיד שכן.

תלמיד: כי נראה שזה כל הזמן חוזר על עצמו, זה חלק מהעבודה. השאלה אם ביום מהימים יש לאדם נקודת היפוך שבה אדם לומד מכל הנפילות וההפרעות להתגבר עליהן או אולי לא?

מה זה להתגבר?

תלמיד: להתעלות עליהן, להתמודד איתן בצורה נכונה.

זה מה שאני אמרתי.

תלמיד: מה נחשב הפרעה?

הפרעה היא מה שבא מהאדם למוח וללב, איזו סטייה, התקררות כלפי דבקות בבורא.

תלמיד: מה ההבדל בין סוגי ההפרעות, יכולה להיות הפרעה בתוך עשירייה ויכולה להיות למשל הפרעה בבית, בעבודה?

לא, בבית ובמקום העבודה זו עבודה אחרת, שם פשוט נותנים לך בלבולים. מה שאין כן בעשירייה אתה רוצה לראות באמת הפרעה שהיא מושכת אותך מעבודת ה', זה משהו אחר.

תלמיד: זאת אומרת, לא כל דבר שקורה לי בחיים הגשמיים נחשב כהפרעה, רק מה שמושך אותי לעזוב את דרך ה'.

כן.

תלמיד: איך להתגבר במצבים הראשוניים שבהם מתגלה תאווה גדולה לגשמיות, האם לתפוס את זה בזנב מהתחלה, לפני שזה נושך אותך?

לכל אחד זה מתגלה בצורה אחרת וכל אחד משתדל להתנגד לזה בצורה שונה.

תלמיד: האם אין איזה עיקרון כולל?

לא. זה כשאדם נכנס לקבוצה ועובד על החיבור ומטפל בחיבור בין החברים, אז אלה הדברים הרגילים.

שאלה: מה הוא רצון של דביקות?

רצון של דבקות זה שאדם רוצה רק דבר אחד, להיות דבוק בבורא עד כדי כך שהוא נכלל בו. פשוט נכנס בו, נמצא בו.

תלמיד: האם יש עוד דרך לתאר את הרצון לדביקות, איך אדם צריך לתאר אותו כדי להיות בו כל הזמן?

שאדם רוצה להיות דבוק, להיות בבורא. זהו. להיות דבוק בבורא זה נקרא שהוא מוכן לקבל על עצמו את כל המחשבות והרצונות שיש בבורא והוא רוצה רק להיות בזה.

תלמיד: בעל הסולם מתאר באיזה מאמר שאצל הבורא יש רק רצון אחד, להשפיע לנבראים.

כן.

תלמיד: אפשר לתאר דבקות בבורא כמו להידבק במחשבה של הבורא?

כן

תלמיד: כלומר כמו שהוא רוצה להשפיע לנבראים כך האדם רוצה להשפיע לבורא?

כן.

שאלה: הוא כותב שנכנס רק מי שלא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להיכנס, אז הוא נכנס.

כן.

תלמיד: והוא מסכם שרק על ידי ההתפרצות והתאמצות הוא מצליח להיכנס. אז מה נקרא לא לזוז ממקומו, ממה בדיוק אתה לא זז?

אם הבורא נותן לו בכל זאת איזה רצון קטן אליו, לבורא, אז אדם תופס את זה כמוצא משהו חשוב ורוצה לפתח אותו, לגדל אותו עד כדי כך שכל היום וכל הלילה הוא יהיה רק דבוק בזה.

תלמיד: ומהי פעולת ההתפרצות שעל ידה נכנסים, ולמה דווקא על ידי פעולת התפרצות נכנסים?

כי הוא מגלה שאין לו יותר אמצעים כדי להגיע לקשר עם הבורא ואז הוא מתפרץ.

שאלה: מה זה נקרא שהתפרצתי, מהי הפעולה הזאת?

התפרצתי זה נקרא שאין לי שום גישה, דרך, נטייה אחרת, חוץ מכך שאני פונה לבורא ודורש ממנו שייתן לי כוחות לתיקון.

שאלה: אני מבינה שהתפרצות זה מצב שאדם מצליח לרכז את הכוחות שלו ולהתפרץ. האם יש פעולה כזו של ריכוז הכוחות הפנימיים?

כן.

שאלה: איך עושים את זה באופן אישי ואיך עושים את זה בעשירייה?

על ידי מאמץ. מאמץ במחשבות, ברצונות, אפילו בפעולות.

שאלה: האם יש דברים שצריך להימנע מהם כדי לא להתפזר? אני מרגישה שאני מתפללת מידי פעם לאורך היום, אבל אני לא מרכזת את התפילה. אני לא יודעת איך לעשות את הדבר הזה.

אנחנו צריכים לרכז את כל הרצונות, המחשבות, והפניות לדבר אחד, שיהיה לנו חשוב רק מצב אחד, שהבורא יחבר אותנו, שהוא ידחוף אותנו לכיוון הנכון.

שאלה: איך מגיעים למצב של התפרצות, שהאדם לא יכול לסבול את זה יותר?

על ידי התעמקות במחשבה.

שאלה: האם ההתפרצות זה משהו רגעי?

לא, זה לא רגעי. האדם מגיע למצב ש"אם אני לא אקבל, "טוב לי מותי מחיי"".

שאלה: אבל גם ההרגשה הזאת יכולה להיעלם באופן שאתה יכול להרגיש את זה רגע אחד, ולהגיד שאתה לא רוצה יותר כלום חוץ מאשר את הקשר עם הבורא, ואחרי מספר דקות אתה כבר עסוק במשהו אחר.

כן ולא. תלוי עד כמה האדם נמצא מרוכז במטרה שלו.

שאלה: האם ההתפרצות באה מתוך שפלות?

ההתפרצות לא מגיעה מתוך שפלות, אלא מתוך נחיצות.

תלמיד: אבל בשפלות אתה יכול להגיע לייאוש ומשם יכולה להגיע התפרצות.

אני מדבר על הרצונות של האדם שהוא באמת רוצה לממש אותם ולא מוכן לעזוב את המקום שלו.

תלמיד: את זה אני מתאר, כשאני נמצא שם.

תתפרץ, אין ברירה. אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר להתפרצות.

שאלה: מה זה נקרא דבקות לפני ההתפרצות? הרי צריך להגיע לרצון אחד והוא שאני רק רוצה להיות דבוק לאותו כוח עליון, כוח השפעה ואהבה, אבל אני עדיין לא שם. מה ההבדל בין המצבים לפני ואחרי הדבקות?

מגיעים למצב שרוצים רק דבקות, חיבור, להרגיש שאנחנו יחד ועם הבורא, ועומדים על זה ולא זזים.

שאלה: זה הרצון שמגיע לפני?

כן.

תלמיד: שאין הרגשה עדיין.

מה זאת אומרת שאין הרגשה?

שאלה: ההרגשה מגיעה אחרי שאתה מקבל, אז אתה מרגיש את הדבקות. ולפני זה, זה רצון.

כן.

תלמיד: זה יכול להיות גם רצון שאתה מדמיין אותו, שאתה לא יודע מה הדבר הזה, אלא זה רצון חזק מעל רצונות אחרים?

כן.

תלמיד: ברצון לקבל הבסיסי אין לך מושג מה זה. אתה לא יכול לדמיין את הדבר הזה, חוץ מכך ש'אני רוצה'.

אני רוצה להרגיש שאני דבוק בבורא.

שאלה: איך ההרגשה של זה?

תחקור אותה בפנים, תראה איפה אתה נמצא. תתפרץ, שהבורא ייתן לך את זה.

שאלה: וה'ענייה' להתפרצות הזו היא הרגשת הדבקות? זה קורה אחרי?

כן.

שאלה: האם ה'אור המחזיר למוטב' הוא זה שיוצר את אותו הרצון, לאט לאט?

כן.

שאלה: אין לי מעצמי את הגנרטור הזה?

לא.

שאלה: האור עובד לאט לאט ונוצר עם הזמן. זה התהליך?

כן.

שאלה: במאמר אנחנו קוראים שהבירור הזה נעשה ברמת הפרט, והאם זה נכון שלפעמים, לפי הרגשתנו, בעבודה בעשיריה אנחנו מגיעות למדרגה כזאת של בירור משותף? שהעשירייה מרגישה שיש מעין 'יד קשה וחימה שפוכה' עליה, ואז מתוך המאמץ המשותף וההתפרצות המשותפת נוצרת ההשגה של המצב הבא של העשירייה?

כן.

שאלה: לפעמים נדמה שזה דיאלוג, שזה כביכול השתקפות של המצב האישי. האם זה באמת מצב משותף או שזו רק השתקפות?

זה גם כך וגם כך.

שאלה: מתי נהיה בעלי חשיבות המטרה?

זה יקרה ברצון ה'.

שאלה: נראה שכאשר האדם עושה צעד כדי להתקדם, נותנים לו יותר טעם בשינה, כמו בדוגמה שרב"ש נתן. האם המשחק הזה נגמר מתישהו?

איזה משחק?

תלמיד: כשאדם עושה צעד והבורא מראה לו שהוא מקרב אותו בכך שהוא נותן לו טעם בדברים אחרים כמו כבוד, שליטה, רצון לשינה במקום להגיע לשיעור.

ודאי שלפעמים זה קורה. כן.

תלמיד: נראה שכביכול יש פה תכנון של הבורא ואין לך מה לעשות כנגד זה, אתה לא באמת יכול להתגבר על הרצון לכבוד שהוא נתן לך, זה חלק מהתוכנית שלו. אין לך באמת את הכלים לרצות עכשיו 'השפעה' מעל הכבוד. אתה שבוי ברצון של הכבוד.

כן.

תלמיד: מה אדם עושה עם הרצון לכבוד, או עם הרצון לשינה, הרי הוא חייב לממש אותו? מה זה נקרא להתגבר על רצון כזה?

אם אלו רצונות שהוא חייב לקיים אותם כדי לחיות, אז זה "לא יגונה ולא ישובח", הוא חייב לקיים. הוא חייב לאכול, חייב לישון, אלו רצונות שהוא חייב לקיים.

תלמיד: רב"ש בחר דווקא בדוגמה של שינה, שמוסיפים לו עוד טעם בשינה. אז אם הוא חייב לקיים, אז הוא יישן, הוא לא יקום, כי יש לו עכשיו טעם חזק יותר בשינה מאשר בהשפעה. האם יש לו באמת את האופציה להתגבר, ומאיפה?

מזה שנותנים לו בחיים כמה אפשרויות, הוא יכול ללכת לישון או שיכול להתגבר, לעסוק במשהו אחר.

תלמיד: שאלת את הרב"ש מאיפה אפשר לקחת כוח להתגבר בתפילה, והוא לא ענה לך, האם קיבלת תשובה מאז? כי כמו שאמר החבר, יש לי מיליון רצונות ואני צריך כל הזמן להתגבר בתפילה. מאיפה לוקחים את הכוח להתגבר בתפילה?

את הכוח להתגבר בתפילה מקבלים מהקבוצה. כשאני מסתכל על אחרים, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם".

תלמיד: אני מרגיש שרק בזמן שיעור אני יכול לקבל כוח לתפילה. כשאני יוצא לאוויר העולם אני לא באמת יכול לקבל כוח להתגבר, אולי פה ושם. איך לנשום את האוויר הזה כל הזמן?

אתה צריך להיות מחובר עם החברים, ואז יהיה לך כוח הרבה יותר גדול מאותו כוח שמבלבל אותך.

תלמיד: אני רוצה את זה, אני מרגיש שאני נמצא עכשיו פה ואני רוצה את זה.

אז תתחבר אליהם, תבקש מהם עזרה, תיתן להם עזרה, וכך תתלכדו יחד כך שיהיה לכולם מספיק כוח כדי לממש את הרצונות האלה של איחוד.

שאלה: הרצון לדבקות הוא רצון מאוד חזק שעולה מעל כל ההפרעות, גם אם יש הפרעות הוא נשאר, הוא עולה מעל הכול.

כן.

תלמידה: זה אמור להיות הדבר האחד, שנניח אני קמה בבוקר ואני בודקת את עצמי אם יש לי את זה או אין. ואם יש, אז זה יעלה על כל דבר, ואם אין, אני זוכרת שנתת עצה לרוץ לעשירייה ולנסות להידבק לתכונה של הבורא.

כן.

שאלה: מה ההבדל בין יד חזקה לבין חימה שפוכה?

אלה הבדלים שכבר מדברים על כוחות הסטייה, שבאים לאדם כדי להטות אותו מהדרך.

שאלה: אמרת קודם שצריך כל הזמן לחפש להיכנס עוד ועוד פנימה. מה זה אומר? כי אני חושבת שלא תמיד יש לנו בכלל את המטרה הזאת ברורה מול העיניים.

אנחנו צריכים להשתדל קודם כל להרגיש יחד ככול האפשר. מתוך זה שאנחנו מרגישים יחד, לברר את הכיוון שלנו, מה מקדם אותנו ומה עוצר אותנו. מכל הנטיות הללו, זה סך הכול דבר פשוט. רק השאלה היא איך אנחנו מבקשים מלמעלה שיתנו לנו קשר בינינו, שעל ידי הקשר הזה נוכל לברר כל מצב ומצב.

תלמידה: כשאני מגיעה לפגישת עשירייה או לשיחת עשירייה, אני מרגישה לפעמים שהמטרה שיש לנו יחד מול העיניים אולי לא מספיק עמוקה, לא מספיק מבוררת, כדי שתהיה דרישה.

בעצם כן. זאת אומרת דורשים מאיתנו להיות מחוברים יותר כדי להרגיש מהי חשיבות המטרה ואיפה המצב הנכון שלנו, עד כמה אנחנו רחוקים מהמטרה.

תלמידה: אנחנו צריכים איזו אמונה שיש מדרגות לפנינו כדי לדרוש אותן, ולא להגיע לכל מפגש והזדמנות כזאת וכביכול להתפשר, "אוקיי, זה מה שיש".

לא, אני לא בא למפגש כדי להתפשר, אני בא כדי לצבור כוחות נוספים.

תלמידה: איך לתאר לעצמנו את המדרגות שמסתתרות בתוך הקשר בינינו שאנחנו צריכים עוד להשיג, כדי שיהיה לנו כוח לדרוש אותן?

רק על ידי זה שכל אחד ירצה לקדם את האחרים. זאת לא בעיה, כי יש לנו חברה טובה, נכונה, די מגובשת, חוץ מהדבר העיקרי, שנרצה להתחבר, להתחבק, כדי להציג את עצמנו כלפי הבורא, זה חסר.

תלמידה: ולצפות שהוא בעצם יגלה לנו.

כן, זה הכול עבודת ה'.

שאלה: הרב"ש כותב פה, שהאדם התגבר על הקשיים וההפרעות והוא הצליח לעשות עבודה, הוא כבר אמר שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב, והוא גם הצליח להתגבר על היד החזקה שדוחה אותו. אבל אז דווקא כשהוא עומד בשער, הוא אומר "חימה שפוכה עליי". מה היא ההרגשה הזאת שפתאום חימה שפוכה עליו, אחרי שכבר הצליח להתגבר?

אדם יכול באמת לעשות הרבה צעדים קדימה ופתאום להיעצר באיזה מקום, וזה בכלל לא כל כך חשוב עם איזו מחשבה, היא יכולה להיות לא כבדה ולא קשה, אבל הוא עומד ולא זז. והבורא אז יכול לקחת כמה פעולות אחורה כדי לדחות אותו.

תלמידה: אבל האם זה בהרגשה של האדם שיש חימה ששפוכה עליו, וזה לא באמת שיש חימה ששפוכה עליו, כי הוא טוב ומיטיב?

גם מטוב ומיטיב יכולים להיות כאלה יחסים כלפי האדם, שאדם לא יכול לפרש את זה שהוא מקבל אותם מטוב ומיטיב.

שאלה: לגבי המחשבות הזרות והשליחים שהם ההפרעות. האם כשאנחנו בתוך העשירייה, יכולים להופיע גם מחשבות זרות ושליחים בתוך העשירייה שיכולים להסיט את העשירייה, או שזה קורה לכל אחד כשהוא נפרד מהעשירייה, כשהוא לא בתוך העשירייה?

לא. גם בתוך עשירייה.

תלמידה: האם אפשר לזהות את זה כעשירייה או שזה עניין של החיבור?

לבדוק איזה חיבור יש בעשירייה, איזו איכות יש בעשירייה, זה לא פשוט. יכול להיות שנדמה לנו, אבל באמת זה לא מכוח הטוב.

תלמידה: ואיך אפשר לזהות את זה?

רק ללכת קדימה.

תלמידה: האם ככל שהולכים קדימה זה נהיה יותר ויותר קשה לזהות?

"אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: אני מבינה שזה כביכול בלתי נמנע, כל הזמן נרצה עוד טעמים, וככל שנתקדם זה יהיה עוד יותר. אז מה הדבר שאנחנו יכולים לעשות חוץ מליפול לטעמים האלה? האם כל פעם שמתעורר בי רצון או טעם שהוא לא רצון לדבקות, אני צריכה לבקש עליו בעשירייה?

אין פתרון נכון יותר, אלא למחוק את כול מה שאני רוצה, ולהידבק בעשירייה ולהיטמע בה.

תלמידה: מה אם יש לי לפעמים טעמים שאני חושבת שהם לא מפריעים, אני לא רואה בהם הפרעה?

בסדר. את חושבת.

תלמידה: אז איך אני אצליח?

את רוצה לברר את הכול, שיהיה הכול ברור, ואז את מחליטה בקור רוח, במצב ברור שכך צריך להיות ולא אחרת. זה לא תמיד כך.

שאלה: חבר חולה כבר חודש וחצי וזה מונע ממנו להגיע לשיעורים, לפעילויות עשירייה. הוא עושה כול מה שהוא יכול כדי להישאר דבוק לשיעורים ולמפגשים, ולא מצליח לצאת מהמצב. האם יש משהו שהוא או העשירייה יכולים לעשות כדי לגרום למצב לעבור?

להתפלל. לגבש את עצמכם סביב אותו חבר חולה.

שאלה: בהקלטה רב"ש אמר שמגבירים לאדם טעם בשינה. האם תמיד הוא יוצא מנקודת הנחה שאפשר להתגבר על מה שזורקים עליך?

לא, אבל צריכים לנסות.

תלמיד: מניסיון, אחרי שמגבירים לך טעם בשינה, השלב הבא הוא שמגבירים לך טעמים בעוד כמה דברים, בייאוש, בכעס, באדישות.

כן.

תלמיד: מה עושים עם זה?

רק מתחברים לחברים, לומדים מהם איך הם עושים ומשתדלים לעשות כך.

תלמיד: מה הם עושים?

איך כל אחד יכול להכניע את עצמו כלפי העשירייה, איך הם יכולים להיות יותר קרובים זה לזה וכן הלאה. אם אדם מסתכל עליהם ולומד מהם, משתדל גם להיות דומה להם, אז כך הוא מתקדם. בשביל מה אנחנו צריכים חברה? "איש את רעהו יעזורו", במה? בדוגמאות.

תלמיד: נגיד שהסתכלתי עליהם ולא הצלחתי להתגבר ולקחת דוגמאות.

אחרי כל אחד יש כוח התגברות, יש רצון לעלות לבורא ולבטל את עצמו, במשהו יש בכל אחד, ואנחנו צריכים לברך שאנחנו נמצאים בכזאת חברה. גם לגברים גם לנשים, יש רצונות נכונים, רק עוד לא מגובשים מספיק. אם היינו מתחברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", אז בטוח שהיינו כבר מצליחים. זה מה שחסר.

תלמיד: עוד כמה גלגולים יהיה גמר תיקון.

לא. אני מדבר על מה שעכשיו עומד לפנינו, אל תזרוק את זה רחוק. מה שעכשיו עומד לפנינו, זה שאנחנו צריכים להשתדל להיות עוד יותר מחוברים, עוד יותר מגובשים, ושהחיבור בינינו יהיה חיבור שלם ונצחי ככל האפשר. אתה תראה שזה יקרה עוד מעט.

שאלה: קודם אחד החברים שאל אותך לגבי המשמעות של דבקות בבורא וענית לו בלשון יחיד, "אתה תרצה להיות כל כך קרוב לבורא, עד שתרגיש שאתה חלק ממנו והוא חלק ממך". האם אפשר לדייק את התשובה ולהגיד, עד שתתפלל או תרצה ברצון הכי חזק שכל החברים יהיו דבוקים יחד בבורא? האם אפשר להגיע עכשיו לדייק את זה, או שעוד יהיה הזמן?

זו כבר מדרגה מאוד גדולה. נקווה שנגיע לזה.

תלמידה: בקרוב?

מתי שנגיע. כל השאלה היא בקרוב או לא, אני לא יודע. הכול תלוי בכם.

תלמידה: אם אומרים שהתפקיד היחיד של ישראל הוא לקרב את הזמנים, האם אנחנו יכולים לכוון למקום הזה כי זה התפקיד היחיד שלנו? ואם כולנו נעשה את זה יחד, ואנחנו היחידים שיכולים לעשות את זה יחד כי רק לנו יש את הכלי הזה, אז אנחנו יכולים להתמקד במקום הזה?

כן.

שאלה: לגבי הדבקות. יותר ברור להבין איך אנחנו מגיעות ומבקשות דבקות כשאנחנו בפגישת עשירייה, כשאנחנו בשיעור, כשאנחנו יחד מדברות על זה. ברגע שהפגישה נגמרת, אז הבורא מביא הרבה הסחות, עם הילדים, עם המשפחה, עם העבודה, כל מיני דברים. איך אנחנו יכולות לקחת את המטען שהשגנו בעשירייה ומושכות את זה לכל היום, לכל מה שקורה לנו? איך לראות בכל דבר את הבורא?

הכול במאמץ ביניכם בעשירייה ובכל אחד בפנים. מה יש כאן לשאול? זה ברור.

תלמידה: אבל איך אפשר לקחת את המאמץ של הסדנה ולמשוך אותו למהלך היום?

מתקשרים פעם בשעה שעתיים לכמה שניות ושוב ממשיכים.

תלמידה: יש מאמץ להגיע לכמה שיותר דרישה בתוך העשירייה, ויש מאמץ כמה שיותר פעמים במהלך היום להיזכר בחיבור ובבורא.

גם וגם, איך שאתן רוצות. אבל אנחנו חייבים להגיע למצב שכמעט בכל הזמנים נהיה מחוברים ונימשך לבורא. את מדברת איתי כמו שאני מוכר משהו, ואת לוחצת עליי שאני אמכור יותר בזול.

תלמידה: זה מאוד קשה במהלך היום, זה נראה שהבורא כל פעם זורק יותר ויותר פצצות כל יום. ואז ככל שאתה משקיע יותר מאמץ בחיבור, כך פתאום אתה פונה ויש יותר דברים שמסיחים לך את הדעת.

את צודקת.

שאלה: חשבתי מה עוד יכול לעזור להתקרב למצב הזה שמתפרצים בתפילה חוץ מקנאה. אולי לחץ פנימי כשמתכללים בעשירייה ומרגישים לחץ מהחברים כשהם דורשים ממך, גם במילים הם דורשים לפעמים, וזו לא הרגשה כזאת טובה. איך להגביר את הלחץ הפנימי הזה שיהיה קבוע כל הזמן בעשירייה?

לדבר ביניכם יותר, ולהביא את עצמכם למצב שחייבים, רק על ידי לחץ פנימי. וכל אחד שיש לו אפשרות לעורר את החברה, באותו רגע הוא חייב לעורר את החברה וממש להשתדל להביא אותם למצב יותר גבוה. אני חושב שמה שחסר בעיקר בחברה זה להעלות את החברה, להביא אותה למצב שבו כל אחד ירגיש עד כמה החברה היא מיוחדת, שאין דבר כזה בעולם. כך תרגישו עד כמה הכול נמצא בידיכם.

שאלה: אני מרגישה שלפחות אצלי הכול תירוצים, חוץ משמירה עצמית. כל המניעות שלי הן בגלל שאני רוצה לשמור על עצמי.

כן.

תלמידה: אני אתן לחברות להיכנס עד גבול מסוים, אני אתן להן עד גבול מסוים.

יופי.

תלמידה: וזה מה שתוקע, הרי האגו שומר על עצמו. איך אדם יכול באמת להשתחרר מהשמירה העצמית, אבל גם לשמור על עצמו? כי יש ממה לשמור.

דברי יותר עם האגו שלך, ותראי.

תלמידה: מה להגיד לו?

מה להגיד לו? תמצאי מילים.

שאלה: הוא אומר לי "אני אוהב אותך, אני שומר עליך. מה את רוצה"?

אז תעזבי אותו.

שאלה: באמת, כי קודם אמרת לנו להתעמק במחשבה. איך אדם מתעמק במחשבה, מה הפעולה הזאת? לשבת עם דף ועט, ולשאול את עצמו שאלות, לשאול את הבורא שאלות? איך עושים את פעולת ההתעמקות הזו במחשבה, ואיך לפתוח את האגו?

תדברי עם חברות, אלה דברים שמותר וצריך לדבר עליהם ביניכן.

שאלה: בעשירייה שלי יש חברה ניצולת שואה והיא שואלת, האם מה שמדרבן את האדם להיות בדבקות בעשירייה, זה להיות באחריות כמו אימא בגלל שהמצב בעולם הולך ומחריף, ואסונות הולכים ובאים?

כן. זה נכון.

תלמידה: ואם הוא אומר לעצמו, "מה קשור, אני עכשיו יכול ליפול לכל מיני תאוות, מה זה משפיע על העולם, מה זה קשור?" מה הוא עושה במצב כזה?

הוא ממית את עצמו. זה הכול.

תלמידה: ואיך זה משפיע על העשירייה, על החברה, על העולם?

הוא יוצא מהעשירייה, הוא ממית את העשירייה, הוא מחליש אותה, אין פה מה לעשות.

תלמידה: ומה התפקיד של העשירייה, מה היא עושה במצב שבו אדם ממית אותה?

התפקיד של העשירייה זה לחבר יותר חברים, ולעלות אותם ככל האפשר. זה ברור.

שאלה: מקודם אמרת שכשיש לי איזו התעוררות האחריות שלי היא להרים את העשירייה, את החברה, לתת להם יותר כוח והתעוררות. איך אני יכולה לעשות את זה? זאת אומרת אם באמצע היום אני נזכרת, בורא נותן לי את האפשרות להיזכר בעשירייה, וגם איזו התרוממות רוח. אם אני רחוקה מהן, איך אני יכולה לגעת להן בלב ולרומם אותן, מה אני יכולה לעשות?

תכתבי, תכתבי במחשב שלך או בטלפון, מה את רוצה למסור, ותשלחי מיד. מה אתן שואלות אותי דברים כאלה? כולם כבר נמצאים בזה.

שאלה: בסוף המאמר נאמר שרק על ידי התפרצות והתאמצות גדולה מתגלה אליו מלכות שמיים. איזה מאמצים אנחנו צריכים לעשות בעשירייה, איזה כוחות צריכים להשקיע כדי להגיע לאותה מלכות שמיים, לאותה התפרצות?

אנחנו רוצים לגלות בחיבור בינינו בעשירייה את הבורא. ומתוך המאמץ של העשירייה המגובשת, לתת לו את כל מה שאפשר, את כל חיבור הלבבות.

שאלה: קודם שמעתי שיש לאדם רצון, אבל אין לו כוח. מה הכוח הזה שחסר לאדם, כדי להגיע לאותה דרישה?

אין לנו כוחות על מנת להשפיע. שאנחנו מתחברים ורוצים להיות יותר ויותר ביחד, אז כשאנו ביחד, אנחנו יכולים לגלות את הכוח השפעה המשותף שלנו. וזה בעצם הבורא.

שאלה: מאז שהצטרפתי ב- 2010 לקבוצת סידני, אני מעורבת בפרויקטים של תוכן ב"בני ברוך". ובשנים האחרונות אני חלק מצוות התוכן. עוד שבועיים אנחנו נכנסים לראשונה לכנס מעמיק בנושא "החיים בעשירייה". אחרי שנים של בירורים ותוכן רב שנאסף, מתוך הניסיונות שלנו להתחבר בעשיריות. וזה מרגש ומרגיש לכולם כהזדמנות גדולה לפריצה בכל הרמות. האם לדעתך יש מקום סוף סוף להתחיל לחשוב כולנו ביחד איתך, על הבאת המודל הזה של החיים בעשירייה, למימוש בכל האנושות?

לא. מפני שעדיין אין לנו בזה שום ניסיון. אנחנו עדיין לא מחוברים עד כדי כך שנוכל להראות לכולם דוגמה.

תלמידה: ומתי נהיה מוכנים?

את זה תשאלי את עצמך.

תלמידה: אני רוצה שזה כבר יקרה.

את רוצה.

תלמידה: כן. אנחנו רוצים, אני מאמינה שכולנו רוצים שזה כבר יקרה.

תשאלי את כולם, וכולם יגידו לך שהם רוצים. אבל בעצם בפועל, עדיין לא.

שאלה: האם יש הנהגה של שכר ועונש, ואחר כך השגחה פרטית? לפי המאמר זה נראה שהבורא נותן שכר או עונש. האם אתה יכול לפתוח את העניין הזה?

לא, אנחנו צריכים להתנסות בזה על עצמנו.

שאלה: אם לכולנו יש לנו רצון לדבקות, ואין לנו כוח לממש את הרצונות לאיחוד, אבל יש לנו רצון מסוים של דבקות, אנחנו רוצים להתכלל בבורא. האם יעזור לנו מצב של חימה שפוכה בעשירייה?

כן.

תלמידה: איך עושים את זה?

איך עושים? תחכי, ותקבלי מהבורא.

שאלה: הבורא נותן ניסיונות לפי מידת הכוחות של האדם, אבל האדם מרגיש שזה הר שהוא לא יכול להתגבר עליו. כשהוא כן מצליח להתגבר על היד החזקה באמצעות העשירייה, אז הוא מוכן להתבטל לחלוטין, ולקבל את כל ההשגחה וההנהגה. האם ניתן לאפיין את המצב ככניסה להיכל שלו, או שזה לא מספיק?

זה לא מספיק. הכרחי החיבור בינינו, והביטול שלנו כלפיו.

תלמידה: זה מצב תמידי?

כן.

שאלה: האם חוסר המוכנות שלנו, אומר שהרצון שלנו לא מוכן?

כן.

תלמידה: מה צריכה להיות הכוונה הנכונה, והעיקרית? תיקון למענך, אנחנו רוצים דבקות, לעשות לך נחת רוח?

שאני רוצה לחבר את כולם.

שאלה: יש תקופות שיש הרבה הפרעות, ויש תקופות שאני מרגישה שכבר אין כביכול הפרעות, ואני בשמחה מקיימת את כל מה שצריך בקבוצה ובעשירייה, כאילו כבר הכניסו אותי להיכל המלך. אבל איך לא לרמות את עצמי במצב כזה? כי לפעמים אני מקבלת מחשבה שעוד לא התחלתי את הדרך.

תמשיכי, והכול יסתדר.

שאלה: איך "יד חזקה וחימה שפוכה" מורגשות בתוך העשירייה, איזה רגשות, איזה מצבים? כי הצעד הבא זה "אני אמלוך עליכם", כלומר אנחנו כעשירייה צריכים לעבור את ההרגשות האלה?

כן.

תלמידה: אבל מה בדיוק הרגש הזה, ואיך בעשירייה זה בא לידי ביטוי? כי בתוכי אני כן מכירה את זה.

אותו הדבר גם בעשירייה.

שאלה: האם לאורך כל הדרך נרגיש את היד החזקה, ואיך לשמור על נאמנות בעבודה בזמן היד החזקה? או שאם כבר פרצנו, אז זה לתמיד?

זה תלוי בכם. ככל שאתם רוצים להיות נאמנים לבורא, לפי זה תרגישו שאתם יחד איתו.

שאלה: אם הוא לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, מה המצב הזה, ואיך אפשר להרגיש אותו בקשר שלנו בעשירייה?

שאתן לא מסוגלות לזוז מהחברות שלכן, בשום מצב, ובשום אופן.

שאלה: האם הבורא דרך הדבקות מהנה את הבריאה שלו?

כן.

שאלה: האם אני יכול לדרוש מהחברים, או שאני מגביל את עצמי רק בלהראות להם דוגמה?

כעיקרון מספיקה הדוגמה. כי אם הדוגמה מכוונת נכון, היא לא רק נותנת דוגמה, אלא גם מעוררת את הנחיצות לחזור עליה.

שאלה: כשעל העשירייה יורדת חימה שפוכה, אילו פעולות על העשירייה לבצע, ומה כל חברה צריכה לבצע במצב כזה?

זאת שאלה טיפשית, כל כך טיפשית שאני אפילו לא יכול לשמוע אותה. להגיד שלבורא יש חימה, והוא שופך אותה על הקבוצה? כדאי לך לקרוא את המקורות והמאמרים שלנו, כדי להבין שדבר כזה לא יכול להגיע מהבורא.

שאלה: כשאני באופן פרטי מרגיש הפרעות, ודאי שאני פונה לקבוצה. אבל אם יש לי הפרעות עם הקבוצה, עם החברים, אני ישר רץ אליך, ורואה את הקליפים שלך, קורא משהו. האם זאת פעולה לגיטימית?

כן.

תלמיד: אם קשה לי, אני פונה אליך, ואתה פותר את כל הבעיות.

אני מרוצה מהתשובה שלך, תודה.

תלמיד: רצינו להודות למתרגמים לשפה הרוסית, הם עושים עבודה נהדרת, ותודה להם.

שאלה: במאמר כתוב שככל שיש פחות רצון לדביקות, ככה האדם מקבל פחות הפרעות. אבל ככל שיש יותר רצון לדביקות, יש יותר הפרעות. יוצא שבכל שלב יש את ההפרעה שלו?

כן.

תלמידה: וכשנשלחות לאדם, לפי מידת התפתחותו, כל מיני הפרעות והוא מתגבר עליהן הוא מקבל שכר בהתאם?

כן.

תלמידה: ואיך השכר בא לידי ביטוי?

זה לפי מה שהבורא מחשיב.

שאלה: כשלחבר בעשירייה יש הפרעות ובעיות, הכול נראה כל כך פשוט ואתה רוצה לתת לו עצה כלשהי. אבל אולי לא כדאי לתת לו עצה אלא דוגמה, או שאולי לדבר, לבחון את המצב ואז לתת לו עצה, או שלעולם לא נוכל להבין את מצבו?

הכי טוב לתת דוגמה.

תלמיד: יש הרגשה שהעשירייה עולה ויורדת, ואני בעצמי יכול להיות הפרעה עבור העשירייה. האם מדובר פה על עשירייה או על אדם פרטי?

גם על זה וגם על זה.

תלמיד: האם במאמרי רב"ש יש הבדל בעבודה בין הפרעות שאדם פרטי מקבל לבין אלה שהעשירייה מקבלת?

לא הייתי אומר זאת.

תלמיד: האם אפשר לייחס את מה שכתוב כאן כלפי העשירייה?

כן.

שאלה: במאמר מדובר על חימה שפוכה, האם המטרה היא להראות לנו את שורש היצר הרע?

כן.

שאלה: מה זה רצון חופשי וחזק לדביקות עם הבורא ואיך לפתח אותו?

חופשי, הכוונה חופשי מהקליפות ככול הניתן. חופשי מהקליפות ורצון חזק המכוון אל הבורא.

תלמידה: את הרצון הזה יש לנו בזכותך? איך לשמור עליו לעתיד?

את מקבלת הכול מהבורא.

תלמידה: איך לבדוק האם הרצון הזה מגיע מאהבה ונאמנות או שזה רצון אגואיסטי הרוצה לקחת הכול לידיו המלוכלכות?

את כבר תבדקי את זה על המקום.

שאלה: האם נכון לאבחן שההפרעות הכי גדולות עבורנו הן כל מיני פיתויים של העולם הגשמי, או שבכל זאת מדובר על היחסים הלא טובים בינינו?

למעשה ההפרעות הכי גדולות הן ביחסים בינינו בקבוצה, אם כי נראה לנו שזה יכול להיות משהו אחר לגמרי, אבל הסיבה היא דווקא שם.

שאלה: האם לרצון לחיצוניות יש צורות שונות אבל בפנימיות יש רק את הרצון לדביקות?

כן.

שאלה: האם יש מדד לפיו אוכל לדעת שאני תומכת בחיסרון משותף ולא הולכת לפי חיסרון אישי שלי וקובעת או דוחה?

על זה את צריכה להתייעץ עם החברות.

שאלה: לאחרונה אני מרגישה תופעה חדשה, שדווקא בזמן מפגשי העשיריות בסדנאות אני הכי פחות מחוברת ויש לי הכי הרבה הפרעות. במהלך היום לעומת זאת אני מרגישה יותר מחוברת לעשירייה, לחברות, ופתאום עלה בי חשש שאולי אני מזיקה לעשירייה שלי?

את לא גורמת נזק אבל בכל זאת עלייך לבדוק את עצמך כל הזמן עם איזה מחשבות את נכנסת לעשירייה.

שאלה: אחרי החיבור עם החברים לפעמים מרגישים איזו קלות, שמחה, ולפעמים מקבלים דווקא הכבדות. איך להשתמש נכון בשני סוגי המצבים?

שני המצבים נכונים. בכלל כל המצבים נחוצים וכך או אחרת מסובבים ומכוונים אותנו לבורא.

שאלה: לאורך כל התקופה אני, וגם החברות האחרות, שמנו לב שככל שיש לנו כנס יותר חזק קורה בעולם משהו מאוד משמעותי. גם אתה וגם המקובלים אומרים שבכל פעם שאנחנו משתתפים בכנס גדול אנחנו משפיעים. האם יש מקום להיכנס לכנס הזה בדרישה, או תפילה לבורא של כל עשירייה ועשירייה שהמצב בעולם ישתנה לטובה?

בבקשה, הכול תלוי בכם, במאה אחוז הכול תלוי רק בכם. אז בואו נתחבר בלבבות ונסגור אותם יחד ונרצה לגדל בתוך הלב המשותף רק יחס של אהבה, חום וחיבור זה אל זה. כך בטוח שנצליח ואתם תראו שלאחר הכנס הזה כבר לא יתגלה שום דבר רע. אבל זה בתנאי שכולנו, כולנו נחשוב על החיבור בינינו ונשתדל להיות בעוד שבוע ממש "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: מה זה להיות נאמן לבורא?

אני לא יודע, נראה לי שעוד לא השגתי את דרגת העבד הנאמן.

תלמיד: קודם שמעתי ממך שהעיקר הוא הרצון של האדם להיות נאמן לבורא. מה זה?

זה נעשה באופן שאנחנו יכולים איכשהו לתאר לעצמנו.

תלמיד: מה לתאר?

לתאר שאני עובד אצל הבורא באופן שכל העבודה שלי מתחילת השנה ועד סופה, תהיה כל הזמן כך שהמחשבות שלי הן רק איך לחבר את כל העולם תחת כנפי השכינה. אין לי יותר מה להגיד, נשתדל, הכול תלוי במאמץ הפנימי שלנו.

(סוף השיעור)