heb_o_rav_bs-pticha_2006-08-23_shiur_bb

] הבהרה לקורא:

דברי בעל הסולם מובאים בכתב מודגש. דברי הרב לייטמן בכתב רגיל. כדי להקל על קריאת דברי בעל הסולם צורפו לכמה מהציטוטים משפט או שניים מהציטוט הקודם. המשפטים שנוספו תחומים בסוגריים מרובעות ומתחילים בשלוש נקודות, כך: [ "... והנה " ].

הקטעים שאינם קשורים ישירות ללימוד הפתיחה, מובאים במסגרת נפרדת. הנושא שבו עוסק כל קטע מתואר בכותרת קצרה.

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קי"ב – קי"ד)

שיעור 46

שיעור בוקר 23.08.06 – לאחר עריכה

כיוון שהבורא הוא טוב ומטיב לנבראים, מחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו. חכמת הקבלה מדברת מצידם של נבראים בלבד. האדם אינו יכול להשיג את מה שנמצא מעבר לתפיסה שלו, מעבר לחושים שלו, מעבר למה שנתפס בו. כתוב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו ע"ב), לטוב ולרע. איננו מסוגלים לדעת דבר על "עצמותו", אלא רק על היחס שלו אלינו. המקובלים שמגיעים לתפיסה הכוללת, האמיתית, של יחס הבורא לנברא הכללי, קובעים שהבורא הוא טוב ומטיב, מתוך מה שהתגלה ברצונות שלהם.

אבל מהו "טוב ומטיב" ומה זה "להטיב"? "להטיב" פירושו להביא את הנברא לדרגת הבורא, לא פחות. כדי להביא את הנברא למצב כזה, הנברא חייב להיות, לפני הכול, עצמאי – כאילו הוא קיים לבדו, בעצמו, ללא שום כוח אחר בעולם, כמו הבורא. עליו להימצא גם באותה השלמות כמו הבורא, באותה העוצמה, באותו המילוי ואותה ההשגה וההרגשה. הנברא צריך להידמות לבורא בכל האופנים שהבורא מתגלה אליו, עליו להגיע לאותם התכונות, לאותו המעמד שבו הבורא נגלה. לשם כך צריך להביא את הנברא למצב שבו הוא יוכל להקים את עצמו כמו בורא.

כדי לאפשר לנברא להיות עצמאי, בעל בחירה חופשית, עם יכולת בלתי תלותית לבנות את הבורא מעצמו, יש לסדר בתוך הנברא וסביבו תנאים מיוחדים. לכן, על מנת להכין את הנברא לקבל יכולת כזו, הבורא בורא את הנברא כמוהו ולאחר מכן שובר אותו. בשבירה הבורא מרחיק את הנברא מעצמו, מבדיל אותו מעצמו, מסתתר ממנו ומאפשר לו, לנברא, את כל היכולות וההזדמנויות לבנות את עצמו בבחירה חופשית.

בחכמת הקבלה אנו לומדים כיצד נוצרת האפשרות של הנברא להיות חופשי ועצמאי בכל כוחותיו ויכולותיו, בהבנה ובהרגשה, כעומד בפני עצמו, ללא הבורא, ולבנות בצורה עצמאית את עצמו.

התנאים אינם פשוטים. דרושה מחשבה רבה אפילו כדי להתחיל להכיר בכך. בהתאם להשגת שלבי ההתפתחות על עצמנו, אנו מתחילים להבין מה הוכן לנו, מה עלינו לעשות ולמה עלינו להגיע. כך, לפי הכלל "ממעשיך הכרנוך", אנו עוברים שלב אחר שלב בהתפתחותנו ומגלים את עצמנו כנבדלים ורחוקים מהבורא מקצה לקצה, על מנת שתהיה לנו איזושהי יכולת להביע את עצמנו במשהו.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" אנו לומדים כיצד נבנית מערכת הריחוק של הנברא מהבורא לנקודה הקיצונית כנגדו, וכיצד נבנית מערכת התיקון שבאמצעותה הנברא יוכל להגיע בעצמו ובהדרגה להיות כבורא. במערכת התיקון הזו שנקראת גם "מדרגות העלייה", הנברא מתקן את עצמו לאט לאט, מקים את עצמו ממטה למעלה, ומתוך הנקודה שבלב בונה את עצמו להיות כבורא. תיקון הנברא נעשה בעולם התיקון. התכללות הכלים דקבלה והכלים דהשפעה בנברא, נעשית בשבירה.

הנברא נברא בנקודת מלכות דאין סוף, שהיא הרצון לקבל. בתוך הרצון לקבל, מורגש עד כמה הרצון לקבל הפוך מהבורא. לכן הוא מצמצם את עצמו ואינו רוצה לעבוד עם עצמו, אלא רק עם הבחנות שונות שהוא משיג בבורא. בכל פרצופי עולם אדם קדמון הרצון לקבל משייך את עצמו לבורא.

לאחר מכן, בעולם הנקודים, נעשה ניסיון לעבוד עם הנברא עצמו, כאילו יש בו תכונות השפעה. תחילה הודבקו תכונות ההשפעה, שהן גלגלתא עיניים, אל הנקודה המצומצמת, בצורה מלאכותית. כתוצאה מכך יצאה קטנות עולם הניקודים בתכונת ההשפעה בלבד, כלומר בט' ראשונות שאינן שייכות לנברא. בעולם הניקודים בקטנות, הנברא מרגיש את העולם שלו בתכונות של הבורא, בתכונות דהשפעה שעדיין אינן שייכות לו. לאחר יציאת עולם הניקודים בקטנות, רצה הנברא להשתתף בהשפעה בעצמו, ניסה ונשבר.

בשבירה הנברא הבין והרגיש עד כמה הוא הפוך מפעולת ההשפעה. עתה, מתוך איבוד הנקודה שנמצאת בדבקות ובחיבור עם האלוקות, עם גלגלתא עיניים; מתוך ההכרה מיהו ומהו, יכול הנברא לשחזר את עצמו ולהיות דומה לבורא באמת.

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק: פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר. פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא. פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק. פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

בעל הסולם פותח את ההסבר על עולם התיקון בסקירה כללית. הסקירה מתחילה מעולם אין סוף ועוברת לעולם הצמצום ולעבודה עם המסכים בחמש דרגות העביות: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן – דרגות שבהן המסך מיישם את החלטה שהתקבלה בעולם הצמצום. מפרצופי א"ק בעל הסולם ממשיך להסבר על שיתוף מידת הרחמים בדין שמושגת על ידי פרצוף ס"ג ונה"י דגלגלתא. נה"י דגלגלתא וס"ג עובדים זה עם זה, מתערבבים לפי קרבת האורות ביניהם, ורוצים לקרב את הכלים של בינה ומלכות לשיתוף.

מתוך שיתוף הכלים של בינה ומלכות, מלכות נכללת בבינה ויוצאת קומת הקטנות של עולם הנקודים. ולאחר מכן, בגדלות עולם הניקודים, בינה נכללת במלכות וכתוצאה מכך מתגלה כי חלק מהכלים של מלכות אינם מסוגלים להתכלל מהבינה. הגדלות שנעשתה בעולם הניקודים הביאה לשבירה. אמנם רק בחלק מהפרצוף התגלה רצון ללא כיסוי של מסך, אולם כיוון שכל הספירות נכללו אלה באלה עד אין קץ, כל הפרצוף נשבר. כל הגופים של הפרצופים דגדלות עולם הנקודים נשברו, וראשיהם התבטלו. כתר ואבא ואמא התבטלו, והגופים נשברו, כלומר איבדו את המסכים.

את הרצון השבור אפשר לתאר בצורות שונות. יכול להיות שאתם מתארים אותו למשל ככוס שנשברה לרסיסים. אלא שהרצון השבור הוא רצון ללא מסך, והרצון המתוקן הוא רצון עם מסך. רצון עם הכוונה על מנת להשפיע נקרא מתוקן, ורצון עם הכוונה על מנת לקבל נקרא שבור.

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב שפרצוף מ"ה ירד מתחת לטבור דגלגלתא ולא נקודות דס"ג?

מ"ה דא"ק הוא מ"ה עליון שבו נעשה זיווג דהכאה על עביות א'. אולם מ"ה דא"ק הוא גם שמו של עולם הניקודים.

שאלה: מה זה מ"ה העליון?

הבלבול בין שמות המושגים בחכמת הקבלה אינו חדש לנו, הוא חלק מהלימוד.

לאחר יציאת הפרצופים גלגלתא, ע"ב וס"ג, בשעה שפרצוף ס"ג מתחיל להזדכך, יורדות כל מדרגות ההזדככות למטה מטבור ופרצוף נקודות דס"ג מתפשט מתחת לטבור. פרצוף הנקודות יוצא בעשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. הכלים עד אמצע התפארת, הם הכלים דגלגלתא ועיניים. מתחתם נמצאים הכלים אוזן, חוטם ופה שבהם נעשה צמצום ב', כתוצאה מהשפעת המלכות עליהם. גם לפרצוף נקודות דס"ג אפשר לקרוא מ"ה, כי ס"ג מוציא אותו מתוך עצמו כלפי התחתונים.

לאחר מכן, מתוך ההתרשמות מהשיתוף בין מלכות ובינה, עושה ס"ג זיווג בנקבי עיניים כדי למלא את המלכות ומוציא מתחת לטבור פרצוף שנקרא "קטנות דעולם הנקודים". גם קטנות דעולם הניקודים נקראת "מ"ה". מדוע? כי היא יוצאת על רשימו ב' א'. אמנם הרשימות ב' א' מצומצמות בצמצום ב', ובכל זאת גם הקטנות דניקודים נקראת מ"ה. לאחר יציאת הקטנות של עולם הניקודים, ס"ג עושה זיווג דהכאה על הגדלות, ומפה דאבא ואמא דניקודים יוצאת הגדלות של עולם הנקודים, שגם היא נקראת מ"ה.

ולכאורה תמוה, אם הגדלות של עולם הניקודים יוצאת על רשימות ד' ג', מדוע גם היא נקראת מ"ה? ובכן, הגדלות אכן יוצאת על ד' ג', אבל הפרצוף הוא אותו פרצוף הניקודים. כל ההבדל הוא שבגדלות, עולם הניקודים יוצא בשיתוף הכלים גלגלתא עיניים ואח"פ. בקטנות עולם הניקודים היה מצומצם, ובגדלות הוא אינו מצומצם. בסופו של דבר בינה רוצה למלא את המלכות, וכל מה שיוצא מבינה כלפי מלכות נקרא מ"ה.

לאחר יציאת עולם הניקודים בגדלות, כתוצאה מהשבירה, עלו כל הרשימות לראש דס"ג, וראש דס"ג עשה זיווג במצח. מהזיווג במצח דראש דס"ג יצא עולם האצילות. גם עולם האצילות נקרא מ"ה. אלא שהוא נקרא מ"ה החדש, זאת כדי להורות שנעשה בו איזשהו חידוש. מהו החידוש? עולם האצילות אינו יוצא ישירות מהשיתוף בין בינה ומלכות. לאחר השבירה יש בו הבחנות שונות וחדשות.

שרטוט מס. 1

שאלה: אם התהליך ממשיך מס"ג והלאה, מה תפקידים של מ"ן העליון וב"ן העליון?

כל מדרגה חייבת להגיע לסופה. כל שורש מוכרח להגיע לענף שלו. מדרגה שמתחילה, צריכה להסתיים. אם אין סוף, אין התחלה. ברוחניות אין זמן, כלומר התכנון, המחשבה והביצוע הם אותה הפעולה. אם כל המדרגות אינן יכולות לצאת, הן אינן יוצאות מלכתחילה. אנו איננו יכולים להבין זאת, אבל ככה זה ברוחניות.

ההחלטה בראש דגלגלתא, או במלכות דאין סוף לאחר הצמצום, לעבוד עם המסך כדי להגיע להשתוות עם האור העליון, חייבת להתבצע. היא מתבצעת בכל חמשת פרצופי א"ק שיוצאים מאותה מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף שהחליטה לעבוד עם המסך, כוללת בתוכה את בחינות שורש, א', ב', ג' וד' דעביות. כנגדן יוצאים הפרצופים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון. חמשת פרצופי א"ק הם מימוש של אותה החלטה. מלכות דאין סוף אינה יכולה לעצור את פעולתה באמצע.

גם הזיווג דביטוש אור פנימי באור מקיף במסך שעומד בטבור, מחייב את המסך להזדכך עד סופו. אמנם בדרך ההזדככות יוצאים עוד הרבה פרצופים, אבל מימוש ההחלטה שהתחיל בטבור מסתיים רק בפֶה ולא באמצע ההזדככות. הוא הדין ביציאת חמשת פרצופי א"ק: מלכות דאין סוף החליטה לממש את עצמה עם המסך עד לגמר המסך; והמסך נגמר לאחר חמשת הפרצופים: מ"ה, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון.

האם מ"ן העליון וב"ן העליון משפיעים על הפרצופים שיוצאים אחריהם, על נקודות דס"ג, עולם הנקודים ועולם האצילות? ודאי שכן. לא יתכן שס"ג יפעל למטה מהטבור בלי למסור את עצמו דרך מ"ה העליון וב"ן העליון. אמנם לפעמים נאמר שמ"ה וב"ן העליון יוצאים לאחר נקודות דס"ג ולא לפניהם, ולפעמים אחרת, אבל אין לכך חשיבות, זוהי רק צורת ביטוי. בכל מקרה ס"ג אינו יכול להתקשר לשום דבר למטה מטבור, אלא רק דרך מ"ה וב"ן העליונים.

כשבעל הסולם מצייר את פרצופי א"ק ואבי"ע בספר האילן, הוא מסביר כיצד עולם האצילות מתלבש על מ"ה וב"ן העליונים, ודרכם על ס"ג, גלגלתא וע"ב. אי אפשר לדלג על שום שלב בסולם מדרגות.

כמו לכל הפרצופים, גם למ"ה ולב"ן העליונים יש תפקיד חשוב מאוד. מ"ה וב"ן ממעטים את האורות, מוסרים את המ"ן למעלה ומורידים את המ"ד מאין סוף למטה. הם חלק מעולם אדם קדמון, חלק מהגוף שלו. מ"ה עליון וב"ן העליון הם אותו החלק מהכלים דקבלה שבהתכללות בו אפשר להשתמש בגלגלתא בע"ב ובס"ג. בעזרתם א"ק מתקשר עם חלקיו שלמטה מטבור. הרי למטה מטבור דא"ק יש מ"ה וב"ן בלבד. הג"ר דא"ק – פרצופי גלגלתא, ע"ב וס"ג – מתקשר עם החלקים שלמטה מטבור, דווקא דרך מ"ה וב"ן העליונים. אלמלא כן, לא היו יכולים להתקשר עימם.

גלגלתא, ע"ב וס"ג, הם פרצופי ג"ר שאינם קשורים לנברא כלל. הם המחשבה והתוכנית של הבורא. בפרצופים האלה הבורא מכין את היחס שלו לנברא. לאחר מכן היחס הזה עובר למ"ה העליון ולב"ן העליון ודרכם הוא מקבל צורה כלשהי שמאפשרת לפרצופי ג"ר, להתקשר למה שנמצא למטה מטבור. למטה מטבור נמצא השורש לנבראים. למעלה מטבור אין אפילו שורש לנבראים.

אל לנו להקל ראש בפרצופי מ"ה העליון וב"ן עליון, ולבטל אותם כתוספת חסרת חשיבות. ברוחניות אין דבר שאינו חשוב. להפך, לפרצופי מ"ה וב"ן העליונים יש חשיבות מיוחדת. הם משמשים כנציגים של הפרצופים שלמטה מטבור, של הנשמות וכל המערכות, כלפי הג"ר. פרצוף עתיק דצמצום א' למשל מתקשר לצמצום א' דרך ב"ן העליון. אין פרצוף אחר שבעזרתו הוא יכול להתקשר לצמצום א'. מלכות של העליון נעשית כתר של התחתון. הציורים בספר "האילן" מוכיחים עד כמה מ"ה וב"ן העליונים חשובים בהתקשרות בין הפרצופים.

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק. ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה"

אם מהזדככות המסך ביציאת הנקודות דס"ג, עלו לראש הס"ג רשימות ב' א' מצומצמות בצמצום ב', ורשימות ד' ג', הרי שבהזדככות המסך – אותו המסך – לאחר השבירה, עלו לראש הס"ג רשימות א' שורש מצומצמות בצמצום ב', ורשימות ד' ג'. מדוע? כי רשימו ב' א' מעולם הניקודים הזדכך. מדוע רשימו ד' ג' לא הזדכך? כי הוא רק תוספת. רשימו ד' ג' הוא רק בסך הכול סימן שצריך לעבור למדרגה שלימה. לכן אין בו הזדככות.

הזדככות יכולה להיות רק במדרגה עצמה. התוספת למדרגה אינה יכולה להזדכך, היא רק מורה לפרצוף לעשות מעצמו פרצוף שלם. כשיוצאים הפרצופים בא' דעביות ובשורש דעביות, התוספת של ד' ג' מורה להם לעשות מעצמם פרצוף שלם, וכתוצאה מכך הפרצוף שעבד בחצי מדרגה, עובד בכל המדרגה.

הפרצוף שיצא בעולם הניקודים על רשימו ב' א' המצומצמים בצמצום ב', קיבל פקודה לעבוד רק עם הגלגלתא עיניים שלו, ובעביות א'. ולאחר מכן קיבל פקודה נוספת לעבוד בכל המדרגה. באותו האופן גם הפרצוף החדש שיצא על עביות שורש קיבל פקודה לעבוד בחצי מדרגה, ולאחר מכן במדרגה שלימה. רשימו ד' ג' בעולם הנקודים ובעולם האצילות, הוא סימן לעבור לעבודה עם האח"פ.

נחזור לעניינינו, הרשימות שמתגלות בראש הס"ג לאחר שבירת עולם הנקודים, הן רשימות א' שורש מצומצמות בצמצום ב'. בהתאם לעביות שורש, הזיווג עליהם נעשה בכתר, וליתר דיוק בנקבי עיניים דכתר. מקום הזיווג בנקבי עיניים דכתר נקרא "מצח".

ראש הפרצוף נחלק לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הכתר דראש הפרצוף נחלק לגלגלתא עיניים ולאח"פ. המקום שבו מסתיימים הגלגלתא עיניים דכתר דראש הפרצוף נקרא מצח. במילים אחרות, מצח הוא נקבי עיניים דכתר. כל הכתר נקרא גולגולת, והנקבי עיניים של הגולגולת נקראים מצח.

שרטוט מס. 2

מעולם האצילות והלאה מתחילה להתהוות איזושהי זיקה, על דרך שורש וענף, בין הפרצוף הרוחני לפרצוף האדם בעולם הזה. חס ושלום לחשוב שבמצח שלנו יש צמצום ב'. הלוואי והיה לנו צמצום ב'. אלא השורשים העליונים מטביעים איזושהי העתקה בחומר הגשמי, העתקה בלבד מלמעלה למטה. דבר מהחומר הגשמי אינו עולה כמובן ממטה למעלה.

שאלה: מהן הרשימות ד' ג'.

הרשימות ד' ג' הן תוספות, פקודה לקטן שרוצה לעבוד עם קומת הגדלות שלו. גדלות פירושה לצרף את מלכות. רשימו ד' ג' הוא סימן לצרף לפרצוף את העבודה עם כלים דקבלה, עם מלכות. לכל פרצוף יש ד' ג' משלו, אבל רשימו ד' ג' תמיד מורה על עבודה עם הנקודה דאמצעיתא דעולם אין סוף.

שאלה: אם ס"ג יצא על עביות ב', איך ראש דס"ג יכול לעשות זיווג על רשימו ד' ג'?

ראש דס"ג יכול לעשות זיווג על כל רשימו. כשראש דס"ג עושה זיווג על ד' ג', הוא למעשה עושה זיווג על ד' דעביות. ד' ג' הוא רק סימן.

מדוע הרשימות שמתחת לטבור הן ד' ג'? כי גלגלתא יצאה על ד' דהתלבשות וד' דעביות, ולאחר ביטוש פנים ומקיף והזדככות גלגלתא, נשאר רשימו ד' ג' למעלה מטבור ולמטה מטבור. הרשימו שנשאר מעל הטבור הם ד' ג' הפנימיים דגלגלתא שהופכים להיות רשימו ד' ד' של ג' דעביות דע"ב. למטה מטבור דגלגלתא נשארו רשימות ד' ג', כי הפרצוף לא השתמש בכלים דסוף שלו; כי הוא לא רצה להשתמש בהם, ועמד בכך.

מעל הטבור, גלגלתא קבלה אור פנימי. מתחת לטבור, היא דחתה את כל האורות. לכן נעשה ביטוש פנים ומקיף. גלגלתא עשתה בטבור גבול בין יכולתה לקבל לבין יכולתה לדחות. בכלים שלמעלה מטבור היא משתמשת כדי לקבל על מנת להשפיע, ובכלים שלמטה מטבור היא משתמשת כדי לא לקבל על מנת להשפיע. לכן כשגלגלתא מזדככת, היא מזדככת גם מלקבל על מנת להשפיע וגם מלא לקבל על מנת להשפיע. רק אז היא עוברת למדרגה הבאה. אלמלא כן, ע"ב היה מתפשט גם למטה מטבור דגלגלתא.

הרשימו ד' ג' הוא סימן למסך שנשאר לאחר הזדככות גלגלתא. הוא כלים בד' דעביות. על הרשימו ד' ג' נדבר בהמשך. תלמידים מתחילים בדרך כלל מתקשים להבין את הנושא. הקושי הזה זכור גם לי.

שאלה: עד למ"ה החדש העביות הייתה העיקר, ואילו ממ"ה החדש והלאה הדגש הוא על א' דהתלבשות, מדוע?

גם זו אחת מהסוגיות שאינן מובנות לתלמיד המתחיל.

חכמת הקבלה עוסקת בדרך כלל בעביות שבמסך, כי העביות היא הכוח המשפיע, הפעיל. בעולם האצילות מדובר דווקא על ההתלבשות במסך, ונשאלת השאלה מדוע?

בעביות דשורש, העבודה היא בדחייה, בהזדהות. בעביות שורש הנברא נכלל בעליון ומקבל את הכול למעלה מהדעת. הוא מוכן שהעליון יפעל עליו. רשימו א' שורש הוא בחינת עוּבַּר. במה הנברא מזדהה עם העליון כשראש שלו הוא רק שורש דעביות? הוא מזדהה עם האורות שהעליון מוכן שיתפשטו בו, בתחתון. הוא אינו עובד בקבלת האורות, אלא רק בדחייה. לכן הרשימו א' דהתלבשות ושורש דעביות קרובים מאוד זה לזה.

ברשימו דעביות שורש הנברא דוחה את האורות והם מתפשטים רק בראש. גם ברשימו דהתלבשות הנברא בדרך כלל דוחה את האורות, והם מתפשטים רק בראש. במצב כזה, הרשימו דעביות והרשימו דהתלבשות קרובים מאוד זה לזה, ובנברא מתפשטים שתי אורות ממטה למעלה, אור א' דהתלבשות ואור שורש דעביות.

סוגיה דומה עולה גם בקשר לרשימו ד' ג' בפרצוף ע"ב. הטעמים דע"ב אינם יכולים להתפשט למטה מטבור, כי לע"ב יש ד' דהתלבשות. אמנם ע"ב אינו עושה זיווג דהכאה על הרשימו ד' דהתלבשות, הוא דוחה אותו, האור של ד' דהתלבשות מתפשט בו ממטה למעלה, ובכל זאת בטעמים שלו מופיעה הארה דיחידה. במילים אחרות, ע"ב אינו יכול להתפשט למטה מטבור, כי יש בנוסף לאור החכמה יש בו הארת יחידה. בס"ג הדבר בולט עוד יותר. ס"ג יוצא על רשימו ג' ב'. בטעמים שלו מתפשטת הארת חכמה, ולכן הוא אינו יכול להתפשט למטה מהטבור. אלמלא ג' דהתלבשות בטעמים שלו, ס"ג היה מתפשט למטה מטבור. הרי פרט להארת החכמה שבו, כולו חסדים. לכן כשנעשה ביטוש פנים ומקיף, כשהארת החכמה מסתלקת והמסך דגוף מתחיל להזדכך, ס"ג מיד מתחיל להתפשט גם למטה מטבור.

מראש דהתלבשות מגיעה לגוף הארה ומתפשטת בגוף ממטה למעלה, כמו בדחייה. אפילו בסוף דגלגלתא מתפשטת הארת חכמה. כיצד? בכלים דסוף, גלגלתא דוחה את אורות. לכן ההארה מהראש יכולה להתפשט גם בסוף, בדחייה.

נחזור לעניינינו, ראש דס"ג עשה זיווג דהכאה במצח על רשימו א' שורש מצומצם בצמצום ב'. לא זו בלבד שהזיווג נעשה על עביות שורש, אלא שהרשימו היה גם מצומצם. בזיווג הזה עביות שורש עובדת רק בדחייה, כעוּבַּר, ורק בגלגלתא עיניים. התלבשות א' עובדת כולה בדחייה, ורק בגלגלתא ועיניים. נמצא כי שתי הרשימות א' דהתלבשות ושורש דעביות, קרובות מאוד זו לזו. שתיהן עובדות בדחייה.

בכל הפרצופים שיוצאים על עביות גדולה מעביות שורש, הרשימו דהתלבשות עובד בדחייה והרשימו דעביות במשיכה. בכל הפרצופים שיוצאים על עביות דשורש, בכל במקומות, גם הרשימו דעביות עובד בדחייה. לכן שורש דעביות וא' דהתלבשות קרובים מאוד זה לזה.

אם כן, הפרצוף שיוצא על א' שורש לוקח בחשבון גם את התפשטות הא' דהתלבשות בו. כיוון שכך, וכיוון שהכלים דא' דעביות הם כלים דהשפעה, הוא יכול לעבוד בדחייה גם עם הכלים דא' דעביות, ולהתפשט בהם בדחייה.

כשעולם האצילות מתפשט בפרצופי עתיק, אריך אנפין ואבא ואמא, הוא עושה חשבון על הכלים דגלגלתא עיניים בעביות א'. הוא לוקח חסרונות מעולם הנקודים, מראש דעולם הנקודים, ועושה עליהם חשבון. אין לו בעיה לעשות זאת, כי הראשים דקטנות דעולם הנקודים נשארו ללא פגם. רק הראשים דגדלות דעולם הנקודים נפגמו בשבירה.

עתיק לוקח את חסרונות מגלגלתא עיניים דכתר דנקודים בקטנות. אריך אנפין לוקח חסרונות מאח"פ דכתר דנקודים בקטנות. אבא ואמא לוקחים חסרונות מאבא ואמא דנקודים בקטנות. הראשים באצילות יכולים לקבל את החסרונות של הראשים דקטנות דניקודים ולשחזר אותם באצילות. בראש הס"ג הם מתגלים בעביות א' שורש, ומיד עם הגיעם למקומותיהם הם הופכים לב' א', כבקטנותם.

מה קורה לאחר מכן? זו כבר שאלה אחרת. הגדלות בעולם האצילות, היא עניין מסובך מאוד. נלמד עליה בהמשך. לעומת זאת, הקטנות דניקודים, "דבר קל הוא".

כמו לכל דבר ברוחניות, גם ליציאת עולם התיקון יש עוד הרבה סיבות וניתן להסביר אותה בדרכים רבות. כל דבר ברוחניות הוא גוף שלם. מכל זווית שנתבונן בו נראה את כולו. דומה הדבר לתמונה, שגם אם נחלק אותה לחלקים רבים, נראה בכל חלק את התמונה השלימה.

שאלה: מה נשאר מעולם הניקודים לאחר השבירה, ומה, אם בכלל, עובר ממנו לעולם האצילות?

לאחר שבירת הכלים בגדלות דעולם הניקודים, הרשימות, היינו האורות, עולים למעלה, והניצוצין והכלים נופלים למטה. כלומר, לאחר השבירה יש הפרדה בין אורות, ניצוצים וכלים.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" איננו לומדים בהרחבה על השבירה. ה"פתיחה" היא קיצור של חכמת הקבלה וככזו אי אפשר ללמוד בה את כל החכמה. על השבירה לומדים בחלק ו' ובכל חלק ז' ב"תלמוד עשר הספירות". יש בה המון פרטים.

השבירה היא חלק חשוב מאוד בלימוד חכמת הקבלה, אלא שבעל הסולם לא מצא לה מקום בפתיחה לחכמת הקבלה. בעל הסולם יודע מה פועל לטובת התלמיד מתחיל. הוא אינו מרבה להזכיר את השבירה בפתיחה לחכמת הקבלה, כי אינו רוצה "להכניס" את המתחיל לשבירה. לתלמיד המתחיל צריך לתת התפעלות יותר מאשר תיקונים. כך אפשר לתרץ את בעל הסולם, אם הוא זקוק להצדקה מאיתנו. בעל הסולם קיצר רבות בפתיחה לחכמת הקבלה.

כך או אחרת, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא ואפילו זו"ן בקטנות, תואמים לגמרי לקטנות דעולם הנקודים. הם כביכול חוזרים לאותו מצב הקטנות שהיה בעולם הנקודים ונותנים פתרון חדש למצב הגדלות שבו הייתה השבירה, עם כל הניסיון וההבנה שרכשו מהשבירה. הגדלות של פרצופי אצילות שונה לגמרי מהגדלות דניקודים. הקטנות, לעומת זאת, דומה.

גם בעולם הנקודים בקטנות לא היה שום פגם. עולם האצילות כביכול משחזר בתוכו את הקטנות דעולם הנקודים. ודאי שהשחזור נעשה ביחס להבחנות והבירורים החדשים, לפי החלוקה החדשה בפרצופים. לכן הפרצופים באצילות, אפילו פרצופי הקטנות, נולדים מחדש מתוך הרשימות מהשבירה, מתוך הפגם שהרגישו בראש דנקודים משבירת הכלים, משבירת הגוף שלהם. הקטנות באצילות והקטנות בנקודים, אינן זהות לגמרי. יש בהן חלוקה פנימית שונה, אבל המבנה שלהן דומה.

יחס נכון ללימוד שאלה: על רשימו א' שורש לא היה צמצום ב'. לכאורה הפרצוף יכול לצאת על רשימו א' שורש בגדלות, ורק לצורך טיפול ב-ב' א' לעשות על עצמו צמצום ב'. מדוע לא נעשה כך? איני חריף כמוך, איני יודע מדוע נעשה כך ולא אחרת. התמונה מורכבת מעוד אין ספור פרטים. בלימוד חכמת הקבלה איננו מתפלפלים בשאלה האם אפשר היה לעשות את הדברים להפך או אחרת. אין בכך שום תועלת. שאלות כאלה אפשר לשאול ללא סוף, אבל מה הטעם בכך?! אנו צריכים ללמוד כיצד המערכת בנויה, כדי שנתכלל בה ונקבל ממנה הארה. מי שלומד על דרך השלילה ושואל מדוע הדברים אינם מסודרים כפי שהוא חושב, אינו לומד את המערכת אלא רוצה להצדיק את עצמו ולהפעיל את השׁכל שלו. מהשכל שלנו, לא נגדל, אלא רק מההארה שאנו מקבלים מהמערכת עצמה. רק במידה שנרצה להזדהות עם המערכת, ולא חשוב עד כמה אנו מבינים אותה, נקבל את ההארה שתתקן אותנו. אמנם גם לשאלות כגון, "אני הייתי עושה ככה, למה הבורא עשה אחרת", יש לפעמים מקום, אבל הן אינן תורמות להתקדמות. פלפולים כאלה נובעים מחוסר הבנת המערכת הכללית, או הפרטים שבה, או התכונות. ככל שלומדים, ועל אחת כמה וכמה כשמתחילים להרגיש, השאלות הולכות ונעלמות. מתברר שלפי הנתונים המערכת לא הייתה יכולה להתפשט בשום צורה אחרת. כתוב "ממעשיך הכרנוך", שם נמצאת ההכרה האמיתית. בלימוד חכמת הקבלה יש רק הנחת יסוד אחת: הבורא הוא טוב ומטיב. עלינו להאמין למקובלים ולאחוז בהנחה זו עד שנקבע אותה בעצמנו. מתוכה, יוצאים בהכרח כל יתר הדברים. רק אם מקבלים כוחות ואורות מהמערכת, אפשר להשיג את השֶׁם "טוב ומטיב" ולקבוע שרק כך הדברים היו יכולים לקרות ולא אחרת. עלינו להשתדל אפוא לרכוש כוחות ולא שֶׁכֶל, כי השכל בא כאמור "ממעשיך הכרנוך".

[ ... ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה" ]

"וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק, ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

עולם האצילות נקרא מ"ה החדש, כי הוא יוצא על מנת לשחזר ולתקן את עולם הנקודים. אילו עולם הנקודים היה מקבל את כל האורות על מנת להשפיע בכלים שלהם, כל עולמות אבי"ע היו כלולים בו ולא היו צריכים לצאת כדי לתקן אותו חלקית, ובגמר התיקון לתקן את כולו.

אלא כדי למסור לנבראים עד כמה הם הפוכים ורחוקים מהבורא, נעשתה שבירה. הנתון הזה, היינו מידת הפכיות הנברא מהבורא, חשוב מאין כמוהו. החיסרון שהנבראים רוכשים כתוצאה מהשבירה, הוא שיוצר בתוך הנברא את החלל לבחירה חופשית ולפעולה עצמאית. לכן שבירת הכלים היא פעולה הכרחית וחשובה, אף על פי שהיא נראית חמורה. הרשימו מהשבירה, הוא שבונה את האדם. אלמלא השבירה, והריחוק, והניתוק, והשנאה, בין אדם לבורא, האדם לא היה יכול לקום בצורה חופשית אל מול הבורא ולהידמות לו בדיוק.

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם, וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון, הם חמשת פרצופי עולם אדם קדמון. מס"ג יוצאים רק עוד כמה ענפים, ולא יותר. ס"ג יוצא כדי לתקן את מ"ה וב"ן שנמצאים למטה מטבור, את סוף הגלגלתא. הענף הראשון שיוצא מס"ג הוא נקודות דס"ג, לאחר מכן יוצאים עולם הנקודים בקטנות, עולם הנקודים בגדלות, נעשית שבירה ואחריה יוצא עולם האצילות ועולמות בי"ע. כל אלה נחשבים כס"ג.

האות א' בואו דהוי"ה דס"ג מורה על צמצום ב' שבקטנות נקודות דס"ג. האות י' בהי' אחרונה דהוי"ה דס"ג מורה על השבירה. לאחר השבירה יוצא עולם התיקון. בס"ג עצמו יש את השורש לכל התיקונים. האות י' בה' אחרונה דהוי"ה ס"ג מרמזת על השימוש שנעשה במלכות דאין סוף שמביאה את ס"ג לשבירה ולאחר מכן לתיקון בעולמות אבי"ע.

את הכול עושה ס"ג. כל הענפים שורשם בס"ג, כל הזיווגים נעשים בס"ג, כל הפניות מופנות לס"ג, כל העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה שייכים לס"ג, ויוצאים מהמצח דס"ג. עולם האצילות יוצא מהמצח דס"ג, עולם הנקודים יוצא מנקבי עיניים דס"ג. ס"ג הוא "אמא עילאה" לכל הנבראים.