שיעור צהריים 28.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 645

מאמר ק"צ, "כל פעולה עושה רושם"

קצ. כל פעולה עושה רושם

שמעתי א' פסח תש"ט בסעודה

"שאל, אם פועל עלינו את התֵירה של ארצנו מידי המשעבדים. שזכינו, שנעשו בני חורין מעול העמים. ואנחנו נעשו כמו כל הגוים, שאין אחד משעובד לחבירו. ואם החירות הזה פעל עלינו, שיש לנו מזה איזה הרגשה בעבדות השם ית'.

ואמר, שאל נחשוב, שזה לא פעל לנו. זאת אומרת, שבעבדות לא ניכר שום שנוי מהחירות הזו. זהו בלתי אפשרי. שהשם ית' אינו פועל בטל, חס ושלום. אלא כל מה שפעל, הוא מתרשם עלינו, הן לטוב והן לרע. זאת אומרת, שמכל פעולה, שהוא עושה, בין החיוב ובין השלילה, היינו בין האור ובין החושך, נמשך לנו כח יתירה. או שאנחנו באים לידי עליה מהפעולה. כך, כי ברוחניות אין שתמיד יש רשות וכח, שתחת הכח הזו מוכרחים להמשיך. לכן אין אדם יכול לומר, שהחירות, מה שהשגנו, לא עשה בנו שום שנוי. אלא אם אנחנו לא מרגישים שנוי לטובה, אזי אנחנו מוכרחים לומר, שיש כאן שנוי לרע, אף על פי שאנחנו לא מרגישים.

ובמוצאי יום טוב לאחר הבדלה, נתן הסבר לזה, כדוגמת סעודת שבת ויום טוב, שע"י התענוגים הגשמים, בדרך ענף ושורש, מעוררים את התענוגים הרוחנים, שהוא מעין העולם הבא. ובודאי שע"י לטעום טעם מעין העולם הבא, צריכין הכנה יתירה בששת ימי המעשה. וכפי שיעור הכנתו, כך הוא שיעור הרגשתו.

ובלי שום הכנה נכונה להמשיך את הטעם שבת הרוחניים, אז הוא להיפך. שע"י התענוגים הגשמיים, הוא נעשה יותר גרוע. שאחר סעודת גשמיות, נמשכים רק לשינה ולא יותר. שאחר אכילה באים לידי שינה. נמצא, שאכילתו הורידו יותר למטה.

אלא שצריכים להתאמצות יתירה, שע"י התענוגים הגשמיים יבואו לרוחניות. כי כך היה רצון המלך. אף על פי שהם בסתירות, שהרוחניות מונח תחת קו ההשפעה, והגשמיות תחת הקבלה, וכיון שכך היה רצון המלך, לכן נמשכים הרוחניות אחר התענוגים הגשמים, שמונחים תחת מצותיו ית', שהם תענוג שבת ויום טוב.

כמו כן, אנחנו צריכים לראות, שגם בהחירות הזו שזכינו, צריכים לכוון ולעשות הכנה הרבה, בכדי להמשיך החירות הרוחניים, הנקרא חירות ממלאך המוות. היינו זוכין אז לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", הנקרא מוחין דאו"א. פירוש, שלא רואין שום מקום ושום זמן, שלא יוכל להיות שם מלובש הבורא ית', שלא נוכל להגיד בזמן הזה, או במקום זו, אין הוא יכול להתלבש חס ושלום. אלא מלא כל הארץ כבודו. ומטרם זה יש הבדל והפרש "בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים". שבמקום אור שוכן ה'. מה שאין כן במקום החושך.

וכמו כן אצל ישראל, יש מקום לשכון בו אור ישראל ה'. מה שאין כן באומות העולם, אין הבורא ית' מתלבש אצלם. ו"בין יום השביעי לששת ימי המעשה". מה שאין כן כשזוכין למוחין דאו"א, אז זוכין לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שאין הפרש בין הזמנים, אלא שבכל המקומות ובכל הזמנים שורה אורו ית'.

וזה ענין פסח, שישראל זכו אז לבחינת חירות, היינו למוחין דאו"א, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", וממילא, שאין מקום ליצר הרע, כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך, שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. לכן אמרו, שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי". היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו".

וזה דומה למלך, שיש לו מגדל מלא כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא את האנשים, בכדי שיבואו לקבל את כל טובו. והלא אין אנו רואים את המגדל מלא כל טוב, אלא להיפך, שכל העולם מלא יסורים. וזהו התירוץ, ש"יין מלכות רב". שמצד המלכות, אין שום חסרון ליין. זאת אומרת לתענוגים הנמשלים ליין. אלא החסרון הוא רק מצד הכלים, שאין לנו הכלי קבלה המתאימים לקבלת השפע. כי דוקא בכלי דהשפעה יכולים לקבל. וכפי ערך גדלות הכלים, כן ערך גדלות השפע. אם כן, כל השינוים הוא רק בהכלים ולא בהאורות. וזהו שמשמיענו הכתוב ש"כלים מכלים שונים, ויין מלכות כיד המלך". היינו כמו שהיתה במחשבת הבריאה, היינו להטיב לנבראיו, כפי יכולתו ית'."

שאלה: אם בכל פעולה שאנחנו עושים בחיבור בעשירייה ההתקדמות היא בזה שיש לנו יותר חיסרון לחיבור עם החברים, אז למה לפעמים יש הרגשה שהחיסרון הזה נעלם?

כי אנחנו צריכים להזמין אותו. הבורא נותן לנו הזדמנות לדאוג לכך שהכלים שלנו יהיו מותאמים לאורות אליהם אנחנו נמשכים.

תלמיד: אבל אם כבר יש חיסרון לחיבור ואחר כך נוצר מצב חדש בו הרגשת החיסרון נעלמת, האם זה מפני שהתחברנו, קיבלנו מילוי?

כן. הרגשת החיסרון נעלמת כדי שנמשיך מעצמנו חיסרון לחיבור.

תלמיד: מה זה חיסרון מעצמנו? מה שונה, מה מיוחד בו?

פשוט מאוד, תפילה. אנחנו צריכים להתפלל, לבקש מהבורא שיקרב אותנו, שנתחבר לכלי שיהיה מתאים לאור כלשהו.

תלמיד: ועל כל מצב התפילה תמיד צריכה להיות חדשה?

אנחנו לא יודעים מה זו תפילה חדשה או לא חדשה. יכול להיות שנדמה לנו שכבר התפללנו על דבר מסוים הרבה פעמים, אבל אם היינו פותחים זאת לא לפי הכלים שלנו היינו רואים כמה בכל פעם אין יום דומה לחברו. לכן עלינו להשתדל בכל פעם לפנות כאילו זה מקום חדש, אור חדש, כלי חדש, אדם חדש וגם בורא חדש.

שאלה: ההתרשמות ממלאך המוות היא שיש לו השפעה הרבה יותר חזקה על הרצון לקבל.

כן, ודאי.

תלמיד: ואנחנו תמיד נתונים לתעתוע שלו, לאשליות שהוא זורע בנו, אבל גם יודעים ש"אל אחר הסתרס ולא עביד פירין" לכן הוא לא יכול לתת לנו כלים, הוא רק יכול למשוך אותנו עמוק יותר ויותר אל תוך הרצון. ויש פחד, אנחנו תמיד חלשים ותמיד נבגוד בבורא, אבל יש גם הרגשה פנימית שהבורא יכול להכיל, לקבל כל דבר. שאין פשע שהבורא לא יכול לקבל, כי הרחמים שלו גדולים יותר מכל החטאים וכל הפשעים.

נכון.

תלמיד: אני מרגיש שיש רק דבר אחד המצער את הבורא והוא שאנחנו בוגדים בו, כמו אישה שלא מסורה לבעלה ובוגדת בו בכל פעם עם גבר אחר. אנחנו לא יכולים ללכת בעקבות הרצון להשפיע ולא יכולים לראות כמה אנחנו באמת רעים ולא יכולים להתייחס לבורא באהבה, בכבוד הראוי לו. כבני ברוך, מה נוכל לעשות כדי להיות משרתים נאמנים לבורא, לכבד, לאהוב אותו, לרצות לתת לו נחת רוח?

אנחנו צריכים להשתדל להיות כולנו, כל אחד בעשירייה שלו, כאחד. ואז להאמין שאם העשירייה, עשרה חברים, יהיו מחוברים כאחד זה יהיה כלי נכון, אמיתי ומתוקן שבו נרגיש נכון את הבורא ונוכל להתקרב אליו, להרגיש אותו, ולהיות עימו יותר ויותר כל פעם קרוב.

שאלה: במאמר כתוב שאם אנחנו לא מרגישים שינוי לטובה, חייבים להגיד שיש פה שינוי לרעה, אפילו שלא מרגישים את זה. איך בעשירייה להביע כאלה מצבים כדי לברוח מהעצירות?

להתפלל, לבקש מהבורא התקדמות.

תלמידה: ואיזה מאמצים?

מאמץ בתפילה, בקשה. מלבד לבקש מהבורא, להתקרב אליו אנחנו לא צריכים כלום. ואז יישפך עלינו יותר אור עליון ונוכל לזהות את המצב האמיתי שלנו ואיך נכון להתקדם לבורא.

שאלה: נניח שאדם רוצה להפוך לעבד ה', רוצה לעבוד נכון ולא לעשות טעויות, אבל כעבד יש הרבה מאוד דברים עליהם חל איסור, אתה לא מתארח, לא משתמש במגדל מלא כל טוב, אפילו שבת לא ברורה לך. אז איך לרצות את הבורא, להישאר עבד ה' ולממש את כל הדברים שהמלך צריך כדי שהוא ירגיש שהוא מארח כמו שצריך?

אל תדאגי. ברגע שתתחילי להתקרב לבורא, יהיו לך הרבה מאוד הזדמנויות.

שאלה: מה זה חופש רוחני של עשירייה ואיך למשוך את החופש הרוחני של העשירייה שלנו?

זה קורה כאשר אתם מרגישים מחוברים ביניכם ועם הבורא. בזה אתם מתחילים להתעלות מעל כל הבעיות הגשמיות, ולא מרגישים שהן מושכות אתכם מטה.

שאלה: איך בצורה הכי טובה להשקיע מאמצים בעשירייה, כדי שבזכות תענוגים גשמיים אגיע לרוחניות?

תדברי עם העשירייה ותדונו בזה.

שאלה: מה אומר חופש ממלאך המוות?

שאנחנו לחלוטין משתחררים מהאגו שלנו.

שאלה: מה זה חופש ברוחניות?

חופש ברוחניות זה היכולת לעלות בכוח עצמי למעלה מהאגו שלי.

שאלה: כתוב שכדי להרגיש את טעם העולם הבא נדרשת הכנה גדולה, מהי ההכנה?

קשר עם החברות, שיהיה לכן כלי גדול, חזק, ואז תוכלו להרגיש בו את הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך תענוגים גשמיים לרוחניים?

אין כל הבדל בתענוג. אם זה למען הבורא, אז זה רוחני. אם זה למעני, זה גשמי.

שאלה: רק לאחר שאני חווה תענוגים גשמים אני מתחילה לחשוב.

לא נורא. לא נורא, בכל זאת תעבדי איתם.

שאלה: איך עלינו לעבוד כנגד התענוגים הגשמיים כדי שהתענוג הרוחני יוכל להתפשט בשבת?

"שבת" זה מצב מיוחד, כאשר כל הכלים מתוקנים. ולכן כמו שכתוב, מי שעובד במשך השבוע, יהיה לו מה לאכול בשבת. לכן כך אנחנו מתנהגים, אנחנו מכינים את עצמנו למצב שאנחנו נוכל כבר להיפטר מהרצון לקבל שלנו, ולהתקרב לבורא ברצון להשפיע.

שאלה: "יין" זה בינה, איך אנחנו מפתחים את חוש הטעם ל"יין"?

זה רק נקרא כך "יין", אבל בעצם זה לא העניין של היין עצמו. אנחנו מפתחים את חוש הטעם לכלים דהשפעה ואז מתחילים להרגיש בהם יותר ויותר תענוגים, אפילו קטנטנים, ובאיזו מידה הם שונים.

שאלה: האם אפשר לשלב אומות אחרות עם ישראל בצורה שלמה?

לא, לא יכולים. אבל אני לא מבין גם בשביל מה? כי כל אומה או כל אדם, במידה שרוצה להתקרב לבורא, הוא כבר נכנס למצב שמתוך קרבה לבורא הוא מקבל הכול.

שאלה: האם יש מצב שכאדם אני נמצאת עם אומות אחרות, אבל בתוכי משתוקקת להיות עם ישראל. האם יש כזאת הבחנה?

כן, אבל כך כל אחד חושב והוא לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה. זה תוצאה מההרגשה הפנימית שלו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להשתדל להיות בעשירייה כ'אחד'. באיזו מידה ההרגשה הזאת של להיות כ'אחד' והרגשת ה'אני', הם קרובים או הפוכים זה לזה?

הפוכים. הרגשת ה'אני' שלי צריכה להיעלם, ובמקום זה צריכה להופיע הרגשת ה'אנחנו'.

שאלה: יש חלק שלנו שמקבל את בחינת האני ואת כל החלקים האחרים, אבל זה לא נכון.

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לרכוש כלים ראויים לקבלת אור, ומה הם הכלים שהם לא ראויים?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה. כלים הראויים לקבלתה אור אלה הם רצונות להשפיע. אנחנו מפתחים אותם בקשר של השפעה הדדית בינינו, בעשירייה, בקבוצה.

שאלה: האם כלים של השפעה יכולים להיות מורגשים בתוכי כהבנה שיש ייסורים ואת הסיבה להם?

כן. עוד מעט נרגיש את כל זה.

שאלה: במאמר יש דוגמה לכך שלאחר הסעודה יש רצון לישון, איזו הכנה אנחנו עושים כדי לא ליפול לשינה הזאת, לצאת ממנה בזמן. במה צריך להתרכז?

רק בקשר בין החברים, שם יהיה לנו חידוש מתמיד של ההרגשות, הכלים. ואנחנו נהיה כל הזמן בתנועה פנימית, רוחנית. אם לא בעצמנו, אז החברים שלנו יעשו את זה, יבצעו את זה עלינו.

שאלה: מה עלי לעשות אם התחושה שלי היא של מצב "שינה", ואני לא יכולה למצוא איך להחזיק בעשירייה בתוך המצב הזה, ולא את ההרגשה שאני כביכול צריכה להיות פה המנהיגה, שמוליכה מקדימה?

אני מבין, אבל אין דרך אחרת אלא רק הקשר עם החברים. רק יתר קשר, התכתבות, לימוד, אין דרך אחרת.

שאלה: כל השינויים נעשים רק בתוך הכלים שלנו, וכמו שאנחנו יודעים, כל פעולה משאירה רושם ומכך נוצרת הרגשת אחריות שמעוררת בי קצת פחד. איך לשלב את הרגשת האחריות יחד עם הרגשת השמחה של הרגשת האור?

הרגשת השמחה והרגשת האחריות לא נמצאות בסתירה ביניהן. ההפך. כאשר אני מרגיש שאני רוכש אחריות, אז אני שמח. תנסו לחשוב על זה יותר ותראו, שאני שמח בהרגשות שאני מרגיש בהם אחריות, כוח, וכן הלאה.

שאלה: כדי להשתחרר מהתענוגים הגשמיים אנחנו צריכים לקיים את המצוות. אז מה ההבדל בין העבודה בטרם יש לנו את החופש ובין העבודה לאחר מכן שבה אנחנו רוצים להאריך, להרחיב, להגדיל את החופש?

זה רק תלוי באדם, באופן שהאדם מקבל את זה.

שאלה: האם זה תלוי באופן שבו אנחנו מכינים את הכלי, שבו אנחנו מכינים את הרצון שלנו?

ודאי.

שאלה: מה זה "הרחבה", ההתרחבות של החופש? איזו הכנה צריך לזה?

כלים. הכול תלוי רק בגודל הכלים. לא יותר.

שאלה: כתוב ל"מלוא כל הארץ כבודו". זה איכשהו קשור לזה שהארץ זה רצון ודרך זה הבורא מנהיג את הכול ואת כולם.

נכון.

תלמיד: החלק בהמשך "מלוא כל הארץ כבודו", קשור לזה שהרצון האגואיסטי והרצון האלטרואיסטי גם הם ניתנו בכדי שהבורא יוכל להתגלות כ"טוב ומיטיב", או שזה קשור איכשהו לבריאה עצמה?

זה קשור גם לבריאה, גם לכל אחד מאתנו. החוקים הם חוקים כלליים, כך שאין עם זה בעיה.

שאלה: כתוב ש"כל הארץ מלאה כבודו", זה מוחין אבא ואימא. מה זאת אומרת להשיג מצב מוחין אבא ואימא.

זאת מדרגה רוחנית מסוימת. יותר אי אפשר לדבר על זה כרגע.

שאלה: במאמר כתוב "מגדל המלך", אבל על המלך שולטת מלכות. כרגע אנחנו נמצאים במצב של מלכות קטנה. אז איך לעבור מהמצב הזה למצב של מלכות הגבוהה, שנוכל לעלות, להיכנס לחגיגה הזאת?

את צריכה להיות יותר מחוברת עם החברות שלך כדי שהעשירייה תהיה כאחד, כאיש אחד ואז תוכלי להבין איפה את נמצאת, באיזו מדרגה ואיך לעזור זו לזו כדי לעלות מעלה, מעלה.

שאלה: כשאנחנו מקבלים את החיסרון לעזוב את העולם ומבקשים מהבורא להיכנס בו, האם זה בגלל חוסר כלי דחסדים?

לא. אם אנחנו רוצים להתקרב לבורא זה לא מחוסר כלי חסדים, זה דווקא הפוך, אנחנו רוצים שיהיו לנו יותר כלים.

שאלה: אנחנו מבינות שצריך יותר קשר בינינו כדי שנוכל לעלות מעל כל מצב שהבורא נותן לנו, אבל איך עושים את הקשר הזה יותר חזק אם חסר לנו רצון לממש בעשירייה? האם אנחנו צריכות להתפלל כדי לקבל רצון להתחבר?

נכון. אנחנו צריכים להתפלל שהבורא ייתן לנו לכולנו ולכל אחד רצון יותר גדול. ואז אנחנו בצורה כזאת נוכל להתקרב אליו עד כדי להידמות לו ולהידבק בו.

שאלה: אמרת מקודם שאנחנו לא יודעים מה זאת תפילה ושהיא צריכה להיות תפילה חדשה, כמו שנדמה לנו שכבר התפללנו הרבה פעמים, אבל אם היינו בודקים, אז היינו רואים שזה לא דומה. וצריך כל פעם כאילו לפנות מקום חדש, אור חדש, כלי חדש. ויש אצלנו בעשירייה רצון באמת ליצור תפילה חדשה, משהו שעוד לא עשינו. אז האם הצורה היא של עבודה פנימית, לחפש את המקום הזה או שאולי יש איזו הכוונה שאתה יכול לתת לנו?

לא. אנחנו רק לא צריכים לשכוח ש"לא החכם לומד", אלא העיקר בשבילנו זה חיבור כל הלבבות ללב אחד. אם אנחנו מתקשרים זה אל זה בקבוצה ומתוך זה ממשיכים לבורא זה מצליח. כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את הקבוצה.

שאלה: הסברת שהכול תלוי באדם, והסברת גם על שבת, ויש במאמר זמן הבדלה. אז אני מחפש איך זמן הבדלה מתבטא בקשר בין החברים, שהמטרה שלהם זה גילוי הבורא?

האחד לא שייך לאחר, כשאנחנו נמצאים במצב הרוחני שנקרא "שבת", אנחנו כבר מבינים מהן המדרגות שאנחנו יכולים לרדת בהן מהמצב הזה, ובדרך לעשות הבדלה בין מדרגה עליונה שהיינו בה בשבת לבין הדרגה הבאה, שזה כבר יום ראשון וכך אנחנו ממשיכים. מה זה שייך לזמנים של העולם שלנו?

תלמיד: איך מנתקים את המחשבה הזאת על העולם הזה?

אז זאת בעיה של הראש שלך.

תלמיד: איך להשתמש בתענוגים גשמיים, כדי להתקדם ברוחניות. האם אני צריך לדחות אותם או אני צריך ליהנות מהם?

יש תענוגים שמותר להנות מהם, ותענוגים שאסור ליהנות מהם. בהתאם לזה תשתמש בהם.

שאלה: כתוב פה כל פעולה משאירה רושם זאת אומרת, כדי להגיע לתיקון צריכים לעשות הכול עם הכוונה על מנת להשפיע לבורא. אבל למה מוזכר כאן דווקא פסח?

זה לא משנה. זה רק כי פסח הוא כמו סימן ליציאה מהעבדות הרוחנית של האגו. לכן בדרך כלל משתמשים בזה.

שאלה: האם את המצב של האיחוד משיגים עם כל מעשה שעושים בעשירייה, אפילו שאני מנותקת, אני עושה מעשים, או זה משהו שבא מתוך הדיבור בעשירייה, שאנחנו מדברות על זה שצריכות להשיג את האיחוד כדי לקבל את הכלים?

גם ממעשים וגם מדיבורים.

שאלה: האם בדרך אנחנו מקבלים את החוזקה, את החוזק, מהעשירייה או מהבורא?

מהבורא דרך העשירייה.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שקשר בין כל האנשים בעולם כבר קיים ולא נעלם לשום מקום, אבל בגלל האגו אנחנו לא יכולים להרגיש אותו? וכשמתחילים להרגיש את התחושות, ההרגשות הטובות כלפי אחרים, בכך אנחנו מתחילים עוד פעם להרגיש את הקשר, היכולת להרגיש את הקשר הזה חוזרת?

נכון, כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שיש סך הכול שני סוגי סביבות בעולם, סביבה אחת שבנויה על רצון לקבל, ושנייה שבנויה על הרצון להשפיע. ואין ביניהן שום מגע?

כן.

שאלה: על ידי חיבור אנחנו דווקא בונים את הסביבה השנייה, שנוכל לקבל מידע רוחני, על החיבור בנויה הסביבה השנייה, לקליטת המידע הזה?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב בכותרת המאמר שכל פעולה עושה רושם, מה זה אומר?

זה אומר שיש לנו רושם מכל פעולה ופעולה שלנו, גם כשאדם עושה זאת לבד, וגם כשהוא עושה זאת בחיבור עם כל מיני אנשים, על אחת כמה וכמה בקבוצה שלו, אז כל פעולה עושה רושם, או רושם טוב או רושם רע. ואנחנו צריכים לדאוג שאנחנו נרשמים דווקא בפעולות הנכונות והטובות.

שאלה: מה נחשב לפעולה?

פעולה היא כשאני רוצה להתחבר עם החברים ודרכם לבורא, כדי לעשות לו נחת רוח, זו פעולה טובה.

שאלה: ואם אני עושה סתם פעולות ביום יום שלי, או אפילו לא חושב על העשירייה, גם זה נחשב כפעולה?

גם זו פעולה, אבל מיליון פעולות כאלה נחשבות כפעולה רוחנית אחת.

שאלה: לאיזה רושם אני מצפה, או את מי אני אמור להרשים פה?

לא, רושם הוא כמו זיכרון.

שאלה: מה זה בדיוק אומר?

לרשום. כל פעולה עושה רושם, זאת אומרת שכל הפעולות שלך נרשמות.

(סוף השיעור)