הכוונה תלויה בדאגה; אם אני יודע שעל-ידי הקריאה בזוהר אני מגיע לסגולה, מתרפא ממחלה נוראה, אז לא אכפת לי לחשוב על הכוונה. הקריאה הופכת לדבר שולי והעיקר הוא – מתי תבוא הרפואה? ● העיקר הוא איך אנו מגיעים לדאגה, לחרדה, לצורך ● שום דבר לא יעזור אם אין לי דאגה, צורך, אם אני לא "נשרף" בפנים. הפיתרון הוא רק דאגה בלב, ולזה ניתן להגיע רק על-ידי השפעת הסביבה – כולנו על כולם ● הרצון לקבל גדל, ואף פעם לא נוכל להתחזק בכוונה אם אנו לא עובדים עליה ● לא עובדים על הרצון לקבל – מרחפים מעליו. עלינו לטפח את הכוונה, ועם הרצון לקבל יהיה מה שיהיה ● התפילה צריכה להיות תפילת הציבור, תפילת רבים, ובתפילה הכללית, בטוח שיסודרו גם כל הפרטים הקטנים.