שיעור ערב 06.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 236, "שיר השירים", 469

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 236, אנחנו ב"שיר השירים", פסקה 469, מאמר "הגידה לי שאהבה נפשי".

כרגיל לפני קריאת הזוהר, אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו בעשירייה, שאז אנחנו רוצים להבטיח בזה שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו ויתקן כמטרת כתיבת ספר הזוהר.

הַגידה לי שאהבה נפשי

.469" כתוב, הַגידה לי שאהבה נפשי. הנה התבאר שבכל מקום שכתוּבות המילים, הגֵד הִגיד ויגד, כולן דברי הגדה, המשכת חכמה, כי חכמה נקראת הגדה. הגידה לי, הוא חכמה.

.470 הרי בהרבה מקומות בתורה כתוב, הגדה, ואין בהם חכמה, כמ"ש, הגֵד הִגיד לנו כי נמצאו האתונות. וכן, ואת דבר המלוכה לא הִגיד לו. ואיזה חכמה יש כאן? אפילו אלו הם חכמה. כי אם לא היו חכמה, מאין ידע שמואל, אם נמצאו האתונות אם לא. וכן דבר המלוכה זו חכמה עליונה למעלה ולמטה, שהם סודות הקב"ה.

.471 כתוב, ויאמר אלקים יִיקוו המים מתחת השמיים. כשעלה ברצונו של הקב"ה לברוא הארץ, לקח מהשלג שמתחת לכיסא הכבוד, והשליך אותו לתוך המים, וקפאו שם. והארץ הייתה קפואה בתוך המים, ונסתרה שם, והייתה בחשכה ובשחרות.

.472 בשעה שאמר, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, אז מקורות המים הושיטו והמשיכו מים מלמעלה למקום יסוד המלך העליון. אז הארץ, שהייתה נסתרת למטה, התקשטה ונתקנה להיראות. שאם מקום, יסוד, לא נתקן, לא הייתה נראית הארץ. כי מקום זה לא נתקן בהמשכת מים עליונים, אלא כדי לתת לנוקבא, למלכות.

.473 וכשהיסוד נתקן אליה, אז כתוב, ותֵיראה היבשה, שתיראה בקישוטיה. מכאן שלא תיראה אישה בקישוטיה ובתיקוניה, חוץ מכשהיא עם בעלה, אז תיראה ותיתקן כראוי.

.474 אז כמ"ש, ויקרא אלקים ליבָּשה ארץ. יבָּשה הייתה בתחילה, שלא היה לה מראה וצורה, לעשות פירות ותולדות. כיוון שנתקנה בבעלה, מיד נקראת ארץ, מקום מתוקן לעשות פירות ותולדות.

המלכות נתקנה בב' מצבים. במצב הא' הייתה תחת הבינה, בחכמה בלי חסדים, ואז קפאה בה החכמה, שלא יכלה להאיר בלי חסדים. וכשעלה ברצון המאציל להאציל המלכות, ארץ, לקח מהשלג שמתחת לבינה, הנקראת כיסא הכבוד, כלומר שהעלה המלכות תחת הבינה, שתקבל שם מקו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, המכונה שלג, מחמת שבלי חסדים היא קפואה, ואינה יכולה להאיר. והשליך השלג אל המלכות, והוקפא האור שם.

והארץ, המלכות, הייתה קפואה בתוך מי החכמה, ולא יכלה להאיר, ונסתרה שם, שלא הייתה נראית מחמת שפלותה. והייתה חשוכה ושחורה, מחמת הדינים, הנמשכים מחכמה בלי חסדים.

בשעה שאמר, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, שזה היה אחר שהתמעטה המלכות וירדה להיות נקודה תחת יסוד דז"א, כלומר במצב הב'. אז אמר, ייקוו המים, שהמקורות, הספירות דז"א, יושיטו וימשיכו מַים, חסדים, מלמעלה למקום יסוד המלך העליון, יסוד דז"א, כדי להשפיע למלכות. אז, אחר שהמלכות קיבלה החסדים מיסוד דז"א, אז הארץ, שהייתה נסתרת למטה, התקשטה ונתקנה להיראות.

כלומר, שאז נתקנה והתקשטה בהארת חכמה מלובשת בחסדים, המכונה מראֶה וראייה. אז כתוב, ותיראה היבשה, שתיראה בקישוטיה, שתאיר בהארת החכמה, הנקרא ראייה.

אז כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. יבשה הייתה בתחילה, שבמצב הא' הייתה יבשה וקפואה. כיוון שנתקנה בבעלה, במצב הב', אחר שהתמעטה לקבל הכול מז"א בעלה, מיד נקראת ארץ, מקום מתוקן לעשות פירות ותולדות. שנפתחו אורותיה להשפיע לתחתונים.

.475 ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ליסוד. שזה היה במצב הב' של המלכות, אז כל חדווה וכל שמחה וכל תיקון נתקן. כיוון שכל התיקונים נתקנו, אז עלתה המלכות אל הזכר, ז"א, ואמרה, הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצהריים. איכה איכה, כתוב פעמיים. רמז על שני החורבנות, חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.

חורבן בית ראשון ובית שני היה מפני שהתחתונים במעשיהם הרעים החזירו המלכות למצב הא' שלה, ונפרדה מז"א בעלה. לפיכך עתה במצב הב', מזכירה המלכות החורבנות, הנמשכים ממצב א', כדי לחבב את מצב הב'.

.476 איכה תרעה, בחורבן הראשון, איכה תרביץ, בחורבן השני. שהיו מחמת שהביאו את המלכות למצב א'. כי השמחה שלנו במצב ב' טובה ונאה, ובתוך השמחה הזו יש לי לבכות על שני מקדשים, המקדש העליון והמקדש התחתון.

.477 שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיה. אם לא אלו פעמיים, שאני עתיד לקרוא איכה, שַׁלָמה אהיה, אהיה בשלום בלי גלות כלל, אהיה בשלום לבניי למטה. כעוטיה, פירושו, לשון עיטוף, שאמרה, אהיה מתעטפת בעיטוף הקדוש העליון, שהוא השם הקדוש י"ה. כי כעוטיה, אותיות כעוטֶה י"ה.

שַׁלָמה אהיה, אהיה בשלום בכל השלמות של מעלה, כעוטה י"ה. להיות בכל השלמות העליונה שבי"ה.

.478 אז הוא משיב לה, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אין את יודעת, פעמיים איכה איכה, למה הם, צאי לך, צאי וראי, בעקבי הצאן, על מה יהיה חורבן בית ראשון ובית שני.

ותדע על מה. על משכנות הרועים, משום שעתידים לבטל את התורה בבית ראשון ובבית שני. כי משכנות הרועים הם בתי מדרש, שלומדים שם תורה.

.479 הגידה לי שאהבה נפשי. אתה אהוב נפשי, הגידה לי, בסוד החכמה, איכה תרעה, איכה תרצה אתה לנגדי, שאהיה אצלך בשמחה, ולהיות עימך תמיד.

כי בזמן שאהיה עימך, שַׁלָמה אהיה, אהיה בשלום, כעוטיה על עדרי חבריך, שאהיה כמוח האגוז, שהוא מעוּטף על כל ההיכלות שבתוכו. אף אני אהיה מתעטף ומסתיר כל המדרגות, שחבריך, הספירות דז"א, ישפיעו לי. כדי שלא ימשכו ממנו הארת החכמה מלמעלה למטה. כמ"ש, וידעתָ היום והשֵׁבותָ אל לבבך, כי הוי"ה הוא האלקים. שז"א, שנקרא הוי"ה, הוא האלקים, שהוא המלכות, שיהיו שניהם אחד.

החכמה שהאדם צריך לדעת אותה

[חכמתא דאצטריך ליה לבר נש]

.480 אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, לדעת חכמת אדונם, והם יודעים ומסתכלים בסודות עליונים. כי כשאדם יוצא מהעוה"ז, ועשה תשובה, ונשארו לו העבירות שרק המיתה מכפרת עליהן, ע"י המיתה מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם. ולא עוד, אלא שפותחים לו י"ג (13) שערים מסודות האפרסמון הטהור, שחכמה עליונה תלויה בהם.

.481 ולא עוד, אלא שהקב"ה חוקק אותו בבגד המלכות, שכל הצורות חקוקות שם, והקב"ה משתעשע עימו בגן עדן, ומנחיל לו שני עולמות, את העוה"ז ואת העוה"ב.

.482 החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו. ולדעת את עצמו, מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן ילך, ותיקון הגוף איך מיתקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול.

.483 ולדעת ולהסתכל בסודות הנשמה. מהי נפש זו שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא מִטיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר.

ולהסתכל בעוה"ז, ולדעת העולם שהוא נמצא בו, ועל מה ייתקן העולם. ואח"ז יסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת את אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

.484 כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת סודות התורה, אפילו יש בו הרבה מע"ט, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא.

.485 הַגידה לי. הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם העליון, למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה. כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן. כי עד כאן עוד לא הסתכלתי בהן.

.486 אם לא תדעי לך היפה בנשים. הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון. צאי לך, אין את ראויה להיכנס לכאן בלי ידיעה. צאי לך בעקבי הצאן, שתתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, כלומר שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם. ובהם תדעי להסתכל ולדעת, שמהם תלמדי.

.487 ורְעי את גדייותייך. אלו הם ילדים של בית רבם, שבבית המדרש, לומדים תורה. על מִשכנוֹת הרועים, על אלו בתי כנסת ובתי מדרש, ששם הם לומדים חכמה עליונה. ואע"פ שהם לא יודעים, כי ילדים הם, את תדעי ותביני מתוך דברי החכמה שהם אומרים.

מיעוט הירח

.488 ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. בתחילה היו ב' המאורות שקולים זה כנגד זה. אלו ב' המאורות היו כאחד דבוקים יחד, והיו במשקל אחד, שייקראו שניהם גדולים.

.489 המלכות הייתה גדולה כמו ז"א, לא משום שהלבנה, המלכות, הייתה בתחילה גדולה ועליונה בחשיבות ממה שהיא עתה, אלא בכל זמן שהלבנה עומדת עם השמש כאחד, בגללו היא נקראת עימו גדולים. הזנב של האריה הוא ג"כ אריה, ונקרא אריה.

ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. פסוק זה כתוב על המלכות שבמצב הא', שאז הייתה המלכות גדולה כמו ז"א, וע"כ ז"א ומלכות, שמש ולבנה, שני המאורות הגדולים. ואין לטעות בזה, שהמלכות הייתה אז יותר חשובה ממה שהיא עתה במצב הב', כי אז הייתה באחוריים ולא יכלה להאיר. ועתה, במצב הב', היא בפָּנים ומאירה בכל השלמות.

אלא משום כך נבחנת אז לגדולה כמו ז"א, משום ששניהם קיבלו אז משורש אחד, מבינה, שז"א היה מלביש קו ימין של הבינה, והמלכות הלבישה קו שמאל של הבינה. וע"כ נמצאים ז"א ומלכות שניהם מדרגה תחתונה לבינה. וכיוון שהם במדרגה אחת, היא גדולה כמוהו. כי במצב הב' כבר ירדה משם אל מתחת לז"א ומקבלת מז"א, ע"כ נחשבת לקטנה ממנו.

.490 אמרה הלבנה לפני הקב"ה, האם אפשר למלך אחד, שישתמש בשני כתרים ביחד? אלא זה צריך להיות לבדו, וזה צריך להיות לבדו.

הזוהר מפרש כאן דרך חדשה לביאור קטרוג הלבנה. כי בכל מקום נוסח הקטרוג הוא, אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, שז"א ומלכות הם שני המלכים, והכתר האחד הוא בינה. וכאן הפירוש הוא, שהמלך האחד הוא בינה, וז"א ומלכות הם שני הכתרים.

והקטרוג היה, על מה שהמלכות הייתה דבוקה בז"א בפרצוף אחד, שאז הייתה הבינה משמשת בשניהם בבת אחת. והמלכות רצתה להיפרד ממנו, להיעשות פרצוף בפני עצמה, ולכן אמרה, אלא זה צריך להיות לבדו, וזה צריך להיות לבדו.

.491 אמר לה, אני רואה בך, שאת רוצה להיות ראש לשועלים, להיות פרצוף מיוחד ולהשפיע חכמה לספירות ג' עולמות בי"ע הצריכות חכמה. והנקראות שועלים, בערך ספירות האצילות, המכונים אריות. לכי ומעטי את עצמך, כי אע"פ שאת תהיי ראש לשועלים, תימצאי במיעוט יותר ממה שאת עתה. כי אז תהיה מדרגה תחתונה לז"א, וסיום האצילות, שהוא ראש הבריאה.

.492 וזה שאמרה הלבנה, המלכות, אל הבינה, הַגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה אפשר לך לנהוג העולם בשני כתרים ביחד, ז"א ומלכות.

איכה תרביץ בצהריים. כי במצב הזה הלבנה אינה ראויה להאיר, ואי אפשר לך להנהיג העולם בשני כתרים יחד, בשמש ובלבנה, ז"א ומלכות, דבוקים בפרצוף אחד. כי הלבנה, איזה אור יש לה בצהריים, בשעה שז"א מאיר בכל כוחו. משום זה אי אפשר לך להשתמש בשני כתרים ביחד.

.493 שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיה על עדרי חבריך. איכה אני אהיה מתעטפת בצהריים, כשהאור וכוח השמש הולכים וחזקים? הרי אני מתעטפת בבושה לפניו, ואיני יכולה לשמש לפניך. ואתה איך תוכל להנהיג ולהשתמש בשני כתרים ביחד?

.494 אמר לה הקב"ה, שהוא בינה: אני מבין אותך, שאת רוצה לשלוט ולהשפיע חכמה, לכי ומעטי את עצמך. אם לא תדעי לך היפה בנשים, כי אמרת שאי אפשר לי להנהיג העולם בשני כתרים ביחד, לכי ומעטי את עצמך. שתרד מתחת למסך שבחזה דז"א, ותהיה למדרגה שמתחתיו, ואז תהיה ראש לשועלים, לדרי בי"ע.

.495 צאי לך בעקבי הצאן. צאי והיי ראש למחנות ולצבאות שלמטה מאצילות, ורעי אותם והנהיגי אותם, והיי מלך על כל התחתונים, והנהיגי את כל אחד כראוי לו. והיי שולטת בלילה. צאי ומעטי את עצמך, וכך ראוי לך.

.496 אמר אליהו לרבי שמעון, אשרי חלקך, שסתרי אדונך מאירים לפניך כאור השמש. ומשום זה, כל אלו הדברים שמפיך, כולם חקוקים למעלה. ואני שמח ששמעתי אותם מפיך. אשריך בעוה"ז, ואשריך בעוה"ב. סוד הדבר הזה היה תלוי לפני המלך הקדוש, שלא התגלה לכל הצבאות שלמעלה. מי הוא שגילה אותו עתה בפסוק הזה? אתה הוא, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב.

אליהו הגידה לי שאהבה נפשי

.497 ע"פ אליהו נחתך הפסוק, הגידה לי שאהבה נפשי. כיוון שהמלכות עלתה למעלה, ונשמטה מצבאותיה ומכל המחנות, שהיא האות י', שיש בה שני מיעוטים, היא אומרת, הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה. אתה אהוב נפשי, איכה תרעה, כיוון שאני נקודה אחת בלי התפשטות כלל, כי אני כלול בעצמי ואיני יכול ללקוט ולתת לתחתונים.

.498 והיא אומרת זאת לאוהבה, משום שהיא יושבת אז מצומצמת בעצמה בנקודה אחת בלי התפשטות, ורוצה שז"א ייכנס בתוכה ויזדווג עימה, כמ"ש, ובא אליה מלך גדול, ז"א. אע"פ שהיא האות הקטנה מכל האותיות.

.499 ע"כ מיום שנחרב ביהמ"ק, נשבע הקב"ה, שלא ייכנס אל המלכות למעלה להזדווג, מטרם שייכנסו ישראל למטה בביהמ"ק. כמ"ש, בקִרְבךָ קדוש ולא אבוא בעיר.

עיר, פירושה מלכות. כתוב כאן, בעיר, וכתוב שם, עיר קטנה. וכמו שעיר קטנה, פירושה מלכות, משום שהיא אות י' הקטנה מכל האותיות. אף, לא אבוא בעיר, פירושו במלכות.

.500 שַׁלָמה אהיה כעוֹטְיה. למה אהיה כלולה בתוכי, כי אין לי התפשטות כלל מכל הצדדים? משום שהיא סתומה מכל הצדדים יותר מכל האותיות האחרות.

.501 אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך. פַּשטי עצמך בכל הצדדים, לימין ולשמאל. ולקטי עידונים, הארת חכמה משמאל. וחמודות, חסדים מימין. בהתפשטות שנעשתה כסוכה של שומרי עדרי הצאן, שעל זה כתוב, בעקבי הצאן, וזוהי האות ה', שנראית כסוכה.

מה שמקודם הזיווג עם ז"א הייתה י' קטנה בלי התפשטות כלל, עתה בעת הזיווג עם ז"א התפשטה ונעשתה ה', שהיא סוכה מלאה מכל טוב.

.502 וזהו, צאי לך. לא כתוב, צאי, אלא, צאי לך, כמ"ש, הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יַטו. כי בתחילה לא הייתה אלא נקודה אחת שחורה, שאין בה מקום אחר, לקבל את מי בתוכה, אלא היא סתומה בתוכה. אבל עתה שעלתה ומתחברת בבעלה, ז"א, הוא אמר לה, צאי לך, הרחיבי מקום אוהלך, פשטי עצמך לכל צד, ואז, ורעי את גדייותייך, תוכלי ללקוט עידונים וחמודות.

.503 כי בשעה שהיא נקודה אחת, י', ועלתה למעלה, לז"א, והמלך העליון, ז"א, יורד אליה להיכנס בתוכה, הוא בוטש, מזדווג, בנקודה ההיא ומתפשטת לכל צד, לימין ולשמאל, לקבל חסדים וחכמה. והנקודה נעשית אות ה' ונשלמת מכל הצדדים, מימין ומשמאל, ולוקטת עידונים וחמודות. אז אומר לה, ורעי את גדייותייך, לכי והיי זן ומפרנס לכל המחנות הקטנים והגדולים.

אות ה'

.504 היפה בנשים. זוהי י', נקודה אחת בכל האותיות, ואין יופי לכל האותיות חוץ מהאות י'. בנקודה זו מיתקנות כל האותיות, והיא היופי של כולן.

יופי, חכמה, שאינה מתגלה אלא במלכות. ואין אות שתלך בלי הנקודה הזו. היא בכולן וכולן בה. כי אי אפשר לכתוב אות, אם לא יתחיל אותה בנקודה. והיא יפה והיופי שבכולן, כי ממקום סתום עליון באה, מהראש של כל המדרגות העליונות, כתר. ובה הוא הראש לכל המדרגות התחתונות של מטה. כי מלכות העליון היא כתר לתחתון. משום זה כתוב, היפה בנשים, שהוא היופי שבכולן.

.505 היפה בנשים. כתוב, בנשים, שהן אותיות נקבות, כמו ב' ד' ז'. והיא האות ה', שבה כל היופי. כי אז ה' היא כל ההתפשטות והיופי שבכולם לִרְעות, לזון, ולחלק חלקים לכל המחנות העליונים שלה. וכתוב, צאי לך, מסתימה זו שבאות י', הכלולה וסתומה בך. לָך, לעצמך ולתועלתך.

.506 כתוב, אלקים באַרְמְנוֹתיה נודע למשגב. כי בשעה שאותו מלך גדול, ז"א, בא אליה, וממשיך אותה למעלה להיכנס בה, ומזדווג בנקודה ההיא, כיוון שהזדווג בנקודה ההיא, היא מתפשטת ומתפתחת לכל הצדדים, והאות ה' נעשית פתח אל ההיכלות לכל צד, שייכנס בה אותו מלך גדול, ז"א. ואז אלקים בארמנותיה נודע למשגב, שבפתיחה של ההיכלות הוא נודע באות ה'.

.507 אלקים בארמנותיה, הוא אלקים חיים. לוקח השם ה', לזון ולחלק חלקים לכל. ואז, נודע למשגב, להיות משגב לתחתונים, ולהשפיע ברכות לכל, כעין שלמעלה.

.508 בשעה שרצה הקב"ה לברוא העולם, המלכות, עלו כל דברי העולם, כל בחינות המלכות, וכל המדרגות, העליונות והתחתונות, כולם במחשבה, לאו"א עילאין, שעלו למ"ן לאו"א. ונקראת מחשבה, שהיא נקודה אחת סתומה, העומדת במחשבה, שאין לה גילוי, כמו שאין גילוי למחשבה שאדם חושב.

כי נקודה אחת, או"א עילאין, לא נודע לאיזה מקום היא מתפשטת, ומה יהיה ממנה, ולאיזה מקום תכוון דרכה. כי או"א סתומים, משום שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, ונמצאים תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, וע"כ אינם נודעים. ונקודה זו היא ראש כל הרצונות וכל המחשבות שבעולם.

.509 והיה הכול סתום בתוך המחשבה, שהיא או"א. ולא נודע, עד שהתפשטה המחשבה ההיא, ונעשתה התפשטות אחת, שהיא ישסו"ת, לצד זה ולצד זה. כלומר, שהי' יצאה מהאויר שלהם והתפשטה לג' קווים. כיוון שהנקודה התפשטה בהתפשטות הזו, נגלה יותר כל מה שהיה סתום. כי הי' יצאה מאויר, והתגלתה הארת החכמה.

.510 אין הפירוש שהתגלתה החכמה בישסו"ת לדעת ולהשיג שָׁם, אלא שהתגלתה אותה סתימה, שהייתה באו"א עילאין, בשיעור לדעת היכן נוטה הדרך. כי דרך גילוי החכמה מתגלה מישסו"ת. אבל בהם עצמם, במקומם, אין החכמה מתגלה, אלא במקום המלכות.

והיא יוצאת מהמחשבה, כי אינה עומדת עוד במחשבה, שאין שם גילוי כלל, ואינה עולה בשם מחשבה, אלא עומדת בשם להתגלות. ונעשתה קול בלחש. שמצד אחד התגלה לחוץ, כמו קול הנגלה ויוצא ממחשבה, ומצד אחד אינו נשמע ואינו מגולה כאן במקום הזה, אלא למטה במלכות. וההתפשטות הזו היא ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, שהיא כלי, להוציא כל אלו הדברים הסתומים שהיו במחשבה.

.511 למטה, בז"א ובמלכות, מי שמזדווג באותה נקודה שלמטה, המלכות, כשהיא סתומה, כמ"ש, ובא אליה מלך גדול, שהוא האות ו', ז"א, היוצא מה"ר, בינה. אותה ו' היורדת מתוכה, מזדווגת באותה הנקודה, המלכות, והיא מוציאה מתוכה כל מה שליקטה מלמעלה, ומתפשטת ומתפתחת לכל הצדדים, ונעשית ה"ת מהשם הוי"ה. ונמצא שלאות ו' יש התפשטות, והיא המשפיעה. והנקודה, שאין לה התפשטות, היא המקבלת.

.512 למעלה, באו"א ובישסו"ת, י"ה דהוי"ה, מי שמזדווג עם ה"ר דהוי"ה, היא נקודה אחת עליונה סתומה, שהיא או"א עילאין. כיוון שמזדווגת עימה, היא מוציאה לחוץ, ומתגלים כל הדברים הסתומים שהיו שם, ויוצאים לחוץ.

ואז נודעת המחשבה שהייתה סתומה ובלתי נודעת. הרי שהנקודה הסתומה, שאין לה התפשטות, היא המשפיעה. והה' היא המקבלת. שהוא להיפך ממה שבז"א ובמלכות. שהו', שיש לה התפשטות, היא המשפיעה. והנקודה הסתומה היא המקבלת.

.513 כעין זה, כשהו', ז"א, מזדווגת עם הנקודה שלמטה, מלכות, אז היא מוציאה מתוכה כל אלו הצבאות והמחנות והגדודים והאורות והנחלים העמוקים שלמעלה שבז"א. כמו ה"ר, המגלה כל מה שיש בי', באו"א עילאין.

.514 ואז אומרים לה, ורעי את גדייותייך על משכנות הרועים. כלומר, קחי אורות ומזונות, וחלקי לכל אלו הצבאות, ותני להם. על משכנות הרועים, אלו הם רועים, שהם מנהיגי העולם, לתת להם שליטה וכוח, כל אחד ואחד כראוי לו.

וכל זה נעשה בהתפשטות אותה הנקודה, י', שהייתה סתומה מקודם לכן, ועתה נעשית ה'.

.515 שמח רבי שמעון ואמר, בתחילה, מטרם שנאמרו והתגלו דברים אלו של שה"ש, בכיתי והייתי עצוב. ועתה, שהתגלו דברים אלו, אני שמח ואומר, אשרי חלקי שזכיתי למדרגות אלו, שדברים עליונים שלמעלה התגלו.

לסוסתי ברכבי פרעה

.516 לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. כתוב, וייקח שש מאות רכב בחוּר. חכמת מצרים הייתה, שכל מה שעשו, עשו ע"פ החכמה העליונה. ופרעה היה חכם יותר מכולם. כי אין מעמידים מלך במצרים, אם לא יהיה חכם מכולם.

.517 ע"כ כתוב, וייקח. שלקח הכול בחכמה, לקח לו עצת חכמה. אמר, העם הזה הם 600,000 איש. נכנס לחדריו, והפך בכל מיני הכישוף שלו, ועשה הרבה פיתויים, וכישף כשפים, ולקח 600 רכב ברורים. בחור, כלומר, שהם הברורים שבכשפים, ועמוסים בכל מיני קסמים וכשפים שלמעלה, של אותו ממונה שהתמנה עליהם, השר שלהם.

.518 והיה פרעה נוסע טעון בכשפיו ובקסמיו, שש מאות רכב בחור, שהיו נבחרים כנגד ישראל. וכל רכב מצרים, כל אחד טעון בכשפיו ובקסמיו. לא היו חכמים במצרים שלא יהיו טעונים משאות של קסמים וכשפים.

.519 ושָׁלישים על כולו. ושלישים, מיני כשפים היו לו חקוקים בשלוש שלוש. ושמות הטומאה היו בשלוש שלוש אותיות. כולם חקוקים בקשרים מזוינים. שכל שלוש אותיות הן קשר, כעין הקשרים של מעלה, שיהיו לו קשרי כלי זין כנגד ישראל.

.520 ושלישים על כֻּלו. הכתוב הוא על כַּלה, כיוון שחסר בו ו', שרומז, שלקח עצה על הכלה, השכינה, כדי לכלות את ישראל. וכולם, כל השלישים, היו מיני קשרים על הכלה, השכינה, שהייתה נוסעת לפני ישראל.

.521 מיד, ויְחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים, וירדוף אחרי בני ישראל, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. לא כתוב, מיד רמה, אלא, ביד רמה, שהיא יד, שכתוב בה, ויַרְא ישראל את היד הגדולה, יד ימין, חסד.

.522 באותה שעה, חקק הקב"ה ביד הזו כל הצורות וכל הצבאות וגיבורי מצרים, כמו שהמכשפים והקוסמים עושים, בשעה שבאים לעשות כישוף. אותה היד הייתה חקוקה כנגד אותם המכשפים. ונשברו לפני אותה הצורה, שהייתה חקוקה ביד ההיא. כמ"ש, ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תִרְעץ אויב. ומשום זה כתוב, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. דימיתיך, דמיון וציור, כי דמויות וצורות חקקתי בך כעין סוסי פרעה.

.523 מה שייך לפסוק שלמעלה האהבה והשמחה של השיר הזה? ומה רוצות כאן מרכבות פרעה?

.524 הכול בקשר אחד. לסוסתי ברכבי פרעה. כשהקב"ה נתן את המלכות להיות ראש על כל הגדודים והמחנות שלמטה, מאותו זמן היא משבחת תמיד ואינה שקטה. וכל המחנות שלה משבחים תמיד, ואינם שוקטים לעולם.

.525 ושיר האהבה הזו התחיל, כשיצאה השכינה ממצרים, וכל המחנות שלמעלה ושלמטה היו לפניה. אז התחילה אהבת השיר כלפי מעלה. וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נוסעים אחר ישראל, והשכינה התחילה בשיר האהבה למעלה, לז"א.

.526 והקב"ה לא רצה באותו זמן בשירה, כמ"ש, ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה. והוא השתיק את המלכות משיר האהבה שהתחילה.

.527 כלה שהיא באהבה לראות את בעלה, כשרואה אותו, מתעוררת בה האהבה ומתחילה לשבח אותו. ואם בעלה אינו רוצה השבח, ומשתיק אותה לשתוק, מהתעוררות האהבה שהתחילה, איך ישקוט ליבה ורצונה?

.528 כיוון שטבעו כל סוס ורכב פרעה בים, וראו ישראל כל הגבורות והניסים, שעשה להם הקב"ה, שרו ישראל בארץ שירה בשביל המלכות, וקיבל אותה הקב"ה, כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אח"כ, כשחזרה הבאר, שרו ישראל שירה בשבילה, כמ"ש, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. בא יהושוע ושר שירה בשבילה. באו דבורה וברק ושרו שירה בשבילה.

.529 כיוון שבנה שלמה את ביהמ"ק, והעולמות, ז"א ומלכות, היו כולם במשקל אחד, בזיווג פב"פ, אז המלכות עוררה אהבה ושירה עליונה, ואמרה אליו דברים עליונים אלו של שירה ואהבה.

.530 אז ז"א, מרוב אהבה והשתוקקות הכלה, רצה להזכיר לה אותה השתיקה, שעשה לה לשתוק בקריעת ים סוף, שלא היה רוצה אז בשירתה. לפיכך פתח ואמר, לסוסתי ברכבי פרעה, כשהסוסים והמרכבות של פרעה היו באים ורודפים אחרי ישראל, דימיתיך רעייתי, השתקתי אותך בשתיקה. דימיתיך, כמ"ש, ויידוֹם אהרון. וכן, שמש בגבעון דום."

(סוף השיעור)