סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 30.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כתבי "בעל הסולם", עמ' 227, בית שער הכוונות
קריין: שלום אנחנו נקרא בספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 229. "בית שער הכוונות". "אור פשוט" טור ב'. דבר המתחיל "ומה שהרב מחשב".
"ומה שהרב מחשב רק ארבע בחינות חו"ב תו"מ, ולא חמש בחינות כח"ב תו"מ, הוא משום שהכתר נבחן לשורש אל כל ד' הבחינות, ואינו נמנה עמהם."
קריין: אות א' בעמוד 227.
אות א'
"הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר, והם ד' אותיות הוי"ה, והם חו"ב תו"מ, והנה הם טנת"א, והם הם אבי"ע שהם הם ד' בחי' שבאדם: א' אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנח"י, ב' הוא הגוף, ג' הוא המלבושים שע"ג הגוף, ד' הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו."
אות ב'
"וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחי' א' של הרוחניות היא נשמה לנשמה ונר"ן. בחי' הב' שהוא הגוף, הוא העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני."
ג'.
אות ג'
"בחי' ג' שהם הלבושים, הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט, כי אותן הד' דכ"ג הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים שם אדנ"י, ואלו הם לבושי שם הוי"ה, אבל עיקרם אינם אלא ד' בחי'. בחי' הד' והוא הבית, יש בית, וחצר, ושדה, ומדבר. אמנם בכל אלו הד' בחי' הפרטיות, יש בחינה א' כוללת כולם, והיא ממוצעת בין בחי' ובחי' הכוללת שתיהן."
זאת אומרת עם זה הוא גמר על ד' הבחינות האלה.
אות ד'
"ואחר שבארנו כי כל הנאצלים כולם בחי' א' הכוללת כל ד' יסודות, שהם ד' אותיות יהו"ה, שהם ד' עולמות אבי"ע. ושיש להם בחי' עליונה חמישית אמצעי בינם לבין א"ס. נבאר עתה כל עולם ועולם בכללות, ואח"כ נחזור בהם בע"ה לבאר יחד כולם בכללות א'."
אחרי שהוא דיבר על הכול עכשיו הוא רוצה ללכת קצת לפירוט ואחר כך שוב לבוא לכללות.
אות ה'
"והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל, והם: בחי' רוחני הנקרא נשמה, ובחי' איברי הגוף, ובחי' המלבושים ובחינת הבית."
שוב.
אות ה'
"והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות," אין יותר חוץ מד' בחינות. תראו איך שהאר"י כותב מאוד מאוד פשוט, ומחלק ואחר כך עושה איזה כלל ושוב מחלק ושוב כלל. "והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל, והם: בחי' רוחני הנקרא נשמה, ובחי' איברי הגוף, ובחי' המלבושים ובחינת הבית."
אות ו'
"ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך איברי הגוף הנקרא כלים, שהם הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף."
אות ז'
"ונחזור לענין הגוף. כי זה הבחי' הוא י"ס, עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה. כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות כו'. וגוף הזה מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שארז"ל, בי' לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש וכו'. וז"ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם החלוק של הבורא יתברך נקרא זהריא"ל כו'. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם בערך הא"ס נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה"
אות ח'
"והנה המלבושים האלה הם בתוך בחי' הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות, שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ והאויר שביניהן, כי כל זה בחי' הבתים. והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה, וגוף, ולבושי מלכות, נתונים בהיכל מלך עליון שהוא כללות עולם האצילות."
אות ט'
"ואלו הד' בחי' הם בחי' הי"ס המתחילין מחכמה כנ"ל, ויש בהם ד' בחי' כנ"ל. ועוד יש בחי' הכתר, שהוא בחי' הה' הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש ד' בחי' הנ"ל. ונמצא שבחי' האור והנשמה שבכתר שורש לי"ס הנשמות דאצילות המתחילין מחכמה כנ"ל. ובחי' הגוף שבכתר הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ"ל. ובחי' הלבושים שבכתר הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ"ל. ובחי' היכל שבכתר, שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחיל מחכמה כנ"ל."
זה מעניין, נצטרך לברר.
אות י'
"אח"כ נברא עולם הבריאה ע"ד הנ"ל ממש, כי דרך המסך שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא אור של תולדה ואינו אור עצמו העליון, ואמנם כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחי' אשר באצילות."
אנחנו חושבים על הקבוצה, חושבים על המטרה בשביל מה אנחנו לומדים שכל זה כדי להגיע לאותה המטרה.
אות י"א
"ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם הוא זה, כי כל הי"ס דאצילות וכתר ג"כ, יש בכ"א מהם : שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. וכעד"ז בי"ע, וכעד"ז א"ק שהוא שורש לכל אבי"ע
-
אות י"ב
"נמצא כי כל מה שנאצל הוא הוי"ה א' כלולה מה' בחינות שהוא: קוץ של י' בא"ק, י' באצילות, ה' בבריאה, ו' ביצירה, ה' בעשיה. וכל בחינה מאלו כלולה מכל הה'."
זאת אומרת, אומנם שכל בחינה כלולה מחמש בחינות אבל כל אחת היא מסוימת. י-ה-ו-ה הרבה הבחנות, אבל בכל אחת יש אותן חמש ובכל חמש יש אותן חמש ועוד ועוד כך וכך. המבנה הוא תמיד חמש. לא יותר ולא פחות. וכל חמש נחלקות לעוד חמש ולעוד ולעוד וככה זה בלי סוף.
קריין: אות י"ג למעלה.
אות י"ג
"כי קוץ של י' שבא"ק, יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות, שהם ה' בחינות הנ"ל בא"ק עצמו, שהם א"ק ואבי"ע שבו, שהם ה' בחי', שהם: שורש ונשמה וגוף ולבוש והיכל. וכן היו"ד דאצילות, יש בה הוי"ה אחת הכוללת כל הה' בחי' הנ"ל, וכן עד"ז שאר אותיות בבי"ע. באופן שהם ה' אותיות כלולים כל האחד מכולם שהם כ"ה בחינות."
קריין: שוב י"ג.
"כי קוץ של י' שבא"ק, יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות, שהם ה' בחינות הנ"ל בא"ק עצמו, שהם א"ק ואבי"ע שבו, שהם ה' בחי', שהם: שורש ונשמה וגוף ולבוש והיכל." וזה באותו קוצו של י' שבא"ק ומשם רק מתפתח. "וכן היו"ד דאצילות, יש בה הוי"ה אחת הכוללת כל הה' בחי' הנ"ל, וכן עד"ז שאר אותיות בבי"ע. באופן שהם ה' אותיות כלולים כל האחד מכולם שהם כ"ה בחינות."
אות י"ד
"ואח"כ עד"ז הנ"ל יש כללות אחר, שכל א' מהם כלולה מן כל הכ"ה בחינות. והוא, כי י' דאצילות יש בה הוי"ה א' כלולה מכל ה' בחינות, וכל בחינה מה' כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכעד"ז בקוץ של י' בא"ק, י' באצילות, ובאות ה' בבריאה, ובאות ו' ביצירה, וכו'."
אות ט"ו
"נמצא, כי בקיצור הוא זה. כי הא"ק הוא קוץ הי', ויש בו הוי"ה א' כוללת ה' בחי': שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכל בחי' מאלו כלולה מה' שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכל ספירה מאלו העשר ספירות נכללו בה' פרצופים, שהם השורש ואבי"ע."
שאלה: שאלה כללית, למה הספר הזה כתוב בצורה כזאת שיש חלק של טקסט למעלה ויש הסבר למטה? מה זו הצורה הזאת של הכתיבה?
זו צורה שכך מקובל בספרים הקדושים, כי יש מורה שהוא קדוש, שם הראשונים והאחרונים, כל מיני ויש את אלו שהולכים בעקבותיהם ורוצים לפרש ולהוסיף. שגם הם קדושים אבל בדרגה פחותה מהם. כאן קדוש הוא האר"י, דיברי האר"י מלמעלה, מעץ החיים כנראה, ועוד הוא כותב כאן עץ חיים שער מ"ב וכן הלאה ולמטה זה כבר בעל הסולם.
איך יכול להיות שיהיה אחרת? זה קלאסי לכל ספרי הקודש. איך יש לך בגמרא? יש לך בפנים וגם כן, יש לך משנה ואחר כך גמרא ומסביב הפירושים, למטה תוספות וכן הלאה. זה כך נהוג כי איך אחרת? הכי גבוה הוא למעלה המורה הראשון אחר כך שני ושלישי וכן הלאה. זאת אומרת מאיפה שזה ובאותיות קטנות יותר פחות חשובים.
תלמיד: רק רציתי להבין מה ההשפעה הרוחנית שאנחנו יכולים גם להתכלל מהצורה הזו, גם לזה יש משמעות.
תראה, גם אנחנו לומדים כך. אנחנו מביאים פסוקים, קטעים, ומהקטעים אנחנו לומדים. בעל הסולם, רב"ש, לפעמים זוהר, לפעמים עוד, ואנחנו כבר נותנים לזה איזה הסברים, שאלות, פירושים, אבל העיקר זה הם. גם השיעור שלנו הוא כך עובר, אי אפשר אחרת.
שאלה: שאלה כללית על החלוקה.
איזה חלוקה?
תלמיד: נניח י-ה-ו-ה שהאר"י אומר שהכול בגדול זה י-ה-ו-ה.
אתה יכול לשאול למה? כי מפגישת הרצון לקבל ברצון להשפיע, הם משפיעים זה על זה בצורה כזאת הדדית, שיש ביניהם ארבע שלבי ההתקשרות. זה מטבע פלוס ומינוס שדרך ארבע שלבים הם יכולים להתקשר זה לזה. אתה יכול לראות את זה בטבע בכל הרמות.
אם אתה לא רואה את זה סימן שאתה לא רואה. יש דבר כזה גם שזה נסתר, אבל כל תופעה ותופעה בטבע, כשהיא מתגלה היא חייבת להתגלות, יכולה להתגלות כלפי מי שיודע לזהות אותה, היא מתגלה בארבע שלבים.
תלמיד: עכשיו אחרי שהוא מחלק את זה הוא אומר גם שכל חלק מורכב בעצמו מאותם חמישה חלקים.
כן וכולי.
תלמיד: ואז הוא נותן עוד שמות. זאת אומרת, כאילו לכאורה לאותו דבר יש כל מיני שמות.
שיהיה לנו יותר קל להבחין.
תלמיד: אבל זה כאילו מבלבל יותר.
לא. איפה מבלבל? הוא יכול לתת לך ה-ו-י-ה ויכול לתת לך אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. אין יותר. אין יותר. מה הלאה? אבל אם זה מדובר בחמישייה הזאת במדרגה אחרת, בפעולה אחרת הוא רוצה להדגיש. איך הוא יציין לך? תגיד מה אתה ממליץ. מה הוא אומר לנו? לכן מקובלים מאין ברירה ראו שיש להם ענף ושורש ומפני שהם יודעים לקשור ולראות את הענף ושורש, שורש רוחני עם ענף הגשמי, ובענף הגשמי יש לנו כאן מלא שמות, אז אנחנו לוקחים את השמות האלה, הסימנים האלו ומתחילים למשוך את הדברים האלה, השמות האלה לשורשים רוחניים.
אחרת באמת כמו שאתה אומר אין יותר מחמישה. אפילו לא י-ה-ו-ה, כי י-ה-ו-ה זה גם כן סימנים של העולם הזה, שזה מלמעלה למטה וככה זה גג וזה קוץ וזה ככה, זה עגול. זה משהו שסימנים מעולם הזה.
תלמיד: אז נניח הוא מכניס בכל אחד מהם שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל.
כן.
תלמיד: כאילו למה עכשיו להכניס עוד קטגוריות ולא ללכת עם עוד פעם אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש בתוך כל דבר?
שיהיה ככה. עזוב שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. עזוב. תעשה אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. אז אתה אומר לי אבל אתה מבין מה קורה בשלישי? אז אני לא יודע מה זה שלישי. שלישי זה ספירה, או שלישי זה עולם או ששלישי זה פרצוף, אני לא יודע.
שאומרים לי מכל הארבע מאות איש שיושבים כאן כשאומרים לי נגיד משה, אז אני יודע שזה משה, גרשון, זה כולם יודעים. אתה צריך לכנות במשהו. זו כל הבעיה. אבל באמת זה מה שהוא רוצה להדגיש, וכל המקובלים, שאין יותר מחמש. קוצו של י' ומשם י-ה-ו-ה.
תלמיד: שאלה לגבי הלימוד, בזמן שאנחנו קוראים את זה די מהר נעלמת לי היכולת לעקוב. אני לא מצליח לעקוב באמת איך הוא מחלק כל דבר. אין לי ציור בראש לגבי מה שהוא כותב פה.
למה?
תלמיד: לא מצליח מכאנית להבין.
אז אתה צריך לשבת לבד ולצייר לך. ככה אני עשיתי גם כן. אומנם שהייתי רגיל לכל הדברים האלה, לצייר תמיד וללמוד, אבל בכל זאת זה צריכים לעשות.
תלמיד: יש איזה ציור או מקום שאפשר להסתכל כדי רק לעקוב יחד עם הקריאה?
יותר טוב אם אתה תעשה.
תלמיד: אני מפחד שאני אטעה.
אז מה? אפילו שאתה תטעה מעכשיו לעשר שנים קדימה. זה לא שייך, זה לא פוגע, זה לא מוריד מההשגה הרוחנית. לגמרי אין קשר בין זה לזה. "לא החכם לומד". תצייר עכשיו ציורים יפים והסברים כאלה שאין שום קשר להשגה רוחנית. אנחנו לא מבינים עדיין עד כדי כך שזה לא שייך. זאת אומרת, תצייר בכל זאת. אני לא רוצה להוריד את הדחף הזה. אבל שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, אין לך בעולם שלנו יותר הבחנות. מבפנים החוצה.
תלמיד: אבל אז יש את הגידים ואת כל השאר.
זה עוד נוסף. כי אם אתה לוקח נגיד בשר, אז גם בבשר יש לך דברים, יש לך מוחא, עצמות, גידים. במוח יש לך מוח כזה וכזה, גם בהם יש לך חמש בחינות. איך תקרא לזה? יש כבר בעיה. איך אנחנו יכולים להיות בהחלפת דברים, במשא ומתן אתה חייב לציין כל דבר ודבר, זו הבעיה. אבל זו בעיה בעולם שלנו. למקובלים אין שום בעיה. הם מצאו את השפה הזאת שפת הענפים ואז משתמשים.
שאלה: אז איך אנחנו שאין לנו הרגשה, לא יודעים מה זה כותונת, מכנסיים, מצנפת, ואבנט והמון שמות דומים כאלה שהוא נותן פה, מה עושים עם כל זה?
אתה רואה מזה שיש הבחנות שונות באותו ההבחן העיקרי שנקרא לבוש.
תלמיד: ומה הלאה?
שהלבוש הזה גם כן מתחלק לחמש.
תלמיד: הוא חוזר על העיקרון שהכול מתחלק לחמש.
אז לא יותר. תשכח על המכנסיים ואבנט וגרביים ואני לא יודע מה שם. תשכח מזה.
מה זה כהן גדול? זו איזו דמות רוחנית שעליה יש כאלה לבושים. לכן הוא נותן לך את השם הזה, זה לא בן אדם. ברור.
תלמיד: מעבר לעיקרון שהכול מתחלק לחמש, מה עושים עם כל המושגים האלה?
יש לך נשמה, מה זה נשמה? נשמה זה רצון אגואיסטי שמתוקן בעל מנת להשפיע מעבר לרצון האגואיסטי. ואז לפי כמה תיקונים שהוא עובר, יש עליו מה שנקרא "לבושים". הלבושים האלה הם לא כדי להסתיר את הרצון אלא דווקא לעשות אותו ראוי לקבלת האור, שגם הרצון יאיר כמו האור, לפי השתוות הצורה. עד כמה שהרצון יכול על ידי תיקונים האלה, כשהוא מתלבש בתיקונים האלה, להיות דומה לאור, הוא מתחיל להאיר. זה העניין.
אז סך הכול זה רצון עם כל מיני לבושים עליו, צמצומים, מסכים, כל מיני דברים, וכך הוא נעשה דומה לאור. לרצון יש חמש הבחנות, ואז עוד חמש ועוד חמש וכך הוא דומה לאור. יותר מזה הוא לא סיפר.
תלמיד: אולי אפשר לבקש לפעם הבאה שתיתן איזה הסבר כללי מה זה "בית שער הכוונות", מה הוא מסביר.
סיפרתי, לא היית?
תלמיד: אולי פספסתי.
היה איש עשיר שרצה שבעל הסולם יכתוב לו סידור תפילה, הוא חשב שעל ידי הסידור של בעל הסולם בטח הוא יתפלל והבורא סוף סוף ישמע. בעל הסולם אמר, בסדר, אני אכתוב לך, אבל לפני שאני כותב את הסידור, אני צריך לכתוב הקדמה לסידור. וכתב את הספר הזה, את "בית שער הכוונות". סידור זה כוונות, מכאן השם בית שער הכוונות, היסוד של הכוונות לתפילה. זה הכול, זה מה שכתב. יותר מזה, כמה כסף קיבל, לא קיבל, אני לא יודע.
שאלה: אמרת אתמול שהיית רוצה לראות אותנו, את הכלי העולמי כגרעין פנימי שאתה יכול לדבר אליו.
אני פשוט דואג, למה אתם לא דואגים לכנס? כי בעיניי עדיין לא ייצבנו את עצמנו בצורה נכונה, אנחנו לא רואים את הכינוס הנכון שלנו, כזה שבאמת נכנסים לחיבור ומגלים בו את מה שרוצים לגלות. בעיניי עדיין הכול רופף, באוויר, מעורפל, זו ההרגשה שלי. וזה לא תלוי בי, זה ממש הכנס הראשון שאני מרים ידיים ואומר "חבר'ה, אל תסתכלו עלי, אין על מה להסתכל". כי כאן מדובר על חברה שעושה גיבוש, כינוס, ומשיגה את מה שאפשר להשיג רק בתוך חברה. ושום דבר לא יעזור לכם, רק אם אתם תעשו כינוס.
תלמיד: אנחנו רוצים להתחיל איזה תהליך כמו שאתה מתאר, כדי שכולנו נגיע לכנס באמת עם התחושה הזאת, של גרעין פנימי.
יופי, כן.
תלמיד: יש לך עצה?
אין עצה, מרגע זה והלאה אין מה לשאול. רק הנקודה הזאת שאתם מבינים שאם אתם לא תעשו אז לא תממשו שום דבר, וזה לא יקרה. אני פונה גם לכל קבוצות חו"ל שלנו, ניו יורק, פיטר, מוסקבה, קייב, אירופה, קווינס, דרום אמריקה, טורקיה, לכולם. אם אתם לא תעשו, לא יהיה ולא חשוב אם אתם יושבים כאן בישראל או כל אחד יושב במקום שלו. אבל אתם חייבים לדאוג לחיבור בזמן הכנס ובהכנה בהתאם לזה.
לי אין מה להוסיף. אין. אל תבואו אלי עם אף שאלה,אתם יכולים לבוא אלי ולהגיד, תסלח לנו, נראה לנו שנעשה את זה בלעדיך, יאללה, קדימה, תעשו. אני אומר את זה בשיא הרצינות, רק תעשו. אם זו תהיה החלטה כללית, איזו שמחה תהיה לי. אני אומר ברצינות.
אתם צריכים לקבוע את כל הדברים האלה בכובד ראש. ומה שאמרתי קודם על כל מיני פסוקים, זה לא חשוב. דרך אגב, תחשבו גם על הכנס במדבר. אולי אתם רוצים משהו אחר לגמרי? רק שזה תמיד יהיה לקראת המטרה שאתם קובעים, ואז עליה אתם מכוונים את כל המאמצים שלכם.
שאלה: אנחנו בקבוצת המוזיקאים כבר חודשיים וחצי בהכנות מטורפות לכנס, אני כל כך בתוך הכנס שזה לא יאומן. ביום הראשון שפתחו את ההרשמה לכנס, נרשמנו לכנס, כל המוזיקאים והעשירייה, אין ספק שהכנס כאן. נניח אני וכל אחד ששמע עכשיו בכלי העולמי את מה שאמרת, שכולנו צריכים לבנות את הכנס, לכולנו ברור שיש כאילו מנהלים, אנשים שקובעים בסופו של דבר. מעבר לזה שיש כתובת אימייל, מה אני, וב"אני" הכוונה כל אחד מהכלי העולמי, יכול לעשות, איך אני יכול לארגן או להציע או לעשות אם אין לנו דיונים משותפים?
אתה שואל אותי? גם אני לא יודע.
תלמיד: אני מעלה את זה באוויר, אני לא יודע.
בסדר תעלה. אבל זה לא אלי.
תלמיד: אולי חסרים לנו דיונים משותפים.
בבקשה, תעשו מחר בבוקר, או היום בערב, מתי שאתם רוצים. היום יום חמישי? אני לא יודע מי מסוגל, ומי לא מסוגל, תעשו את זה היום בערב בבקשה כאן, תעשו את זה מחר בבוקר בזמן השיעור או מחר בצהריים, במקום שיעור צהריים. אני מוכן להסתלק ולתת לכם את כל הבמה והזמן. רק שזה יהיה רציני, לעניין, לא סתם דיבורים, ברור.
תלמיד: אתמול נשלח לינק לכולם שנותן אפשרות להסתכל על הלו"ז, על הנושאים של השיעורים, על הציטוטים אפילו, איזה פעילויות יהיו, כל אחד יכול למלא שם באופן פרטי, אפשר למלא כעשירייה, לעשות דיונים כעשירייה במהלך היום, אפשר מחר בצהריים בפגישות של העשירייה לעשות דיונים על זה, אפשר לעשות דיון כללי, יש לאן לשלוח, אנחנו ממש אוספים הכל, וכבר המון אנשים שלחו הצעות ואנחנו מסתכלים עליהן.
לאן אני לא אומר, אין לי שאלה על לאן. אלא איזה פעולות עוד יכולות לגרום לנו קשר שבו יתגלה מה שאנחנו רוצים? איך אנחנו בונים קשר שבו אנחנו מחייבים את הבורא ב"נצחוני בניי", להתגלות בינינו. זאת השאלה, לא על ההפסקות, השירים וכן האלה.
תלמיד: ממש בסוף השיעור, תהיה פגישה של "הערבות טים" (Arvut Team) . זאת פגישה פתוחה לכולם, ובדיוק בפגישה הזאת נדבר על הדברים שדיברת עכשיו. איך אנחנו ככלי עולמי, כקבוצה אחת, קושרים את עצמנו יותר ויותר כדי להכין את עצמנו בצורה הטובה ביותר לכנס. אז כולם מוזמנים להשתתף. ממש עכשיו, בסוף השיעור. יש כתובת זום, אז פשוט להתחבר.
בסדר. טוב, אני לא רוצה לשמוע שום דבר, הלאה, תמליצו לחברים, מה אתם רוצים להגיד לי? מי אני? אני כלום. אני אבוא לכנס, והלוואי שאני אוכל לשבת בצד, להנות, להשתתף כמו כולם, ולהיות כמו בובה שסובבת את הדברים.
(סוף השיעור)