שיעור בוקר 16.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 454, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה"

קשה לנו להסביר את ההסתכלות הנכונה על המציאות האמיתית, כי המציאות האמיתית נסתרת ועינינו מקולקלות, אבל בכל זאת צריכים לעשות מאמץ ולראות את הדברים כמה שיותר קרובים לאמת. בעולם המדומה כל מה שיש בו מצביע על הבחנות רוחניות בלבד ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה בצורה כזאת כל מה שנמצא בתוך הרצון בלבד. ישנו רצון שחלקי הרצון הם מגוונים, מסודרים לפי העוצמה, לפי הקלקול, עוצמת הקלקול שזה לפי העוצמת הרצון, לפי עוצמת התיקון שהיה לו פעם במערכת אדם בנשמה אחת לפני שנשבר הרצון הכללי, אז לפי זה יש בכל רצון חלקי ניצוץ מהמסך הקודם, מהאור חוזר הקודם שהיה לפני החטא.

ולכן ישנם היום, אחרי החטא, הרבה רצונות עם ניצוצים שבהם יותר או פחות והאור הכללי משפיע על כל הכלים האלה השבורים ושכבה אחרי שכבה מעורר אותם לתחייה והם מתחילים להרגיש על ידי האור העליון שהם רוצים להתעורר, להתקרב אליו, להידמות לו ואז הם נמשכים לפעולות האלה על ידי הרצון שבהם עם הכוונה על מנת לקבל המקולקלת והניצוץ שנשאר להם מהמצב שכולם היו בעל מנת להשפיע.

ולכן כך אנחנו יכולים לדבר על הרצונות שיש להם כרגע, או שהתבררו עד היום או שעומדים להתברר, שאם הכוונה שלהם לגמר התיקון, לדבקות בבורא, אז הם נקראים ישר א-ל, ישראל, הניצוצים בהם חזקים והם מעוררים את הרצון. אלו שהניצוצים בהם לא חזקים עדיין, יכול להיות שבגלגולים הבאים כן יהיו, אז הם נקראים אומות העולם, שבהם מורגשת נטייה כבני אדם בלבד, לא לדבקות בבורא אלא רק מימוש הרצון לקבל שלהם בצורה מרבית, מקסימלית. אלה ההבדלים, כל היתר בואו נראה.

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 454, "שפחה כי תירש גבירתה", כותרת "חיצוניות המה אומות עולם".

חיצוניות המה אומות העולם

"והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, ע"ד שורשם העליון. ולפיכך בשעה שמקבלים שליטה משורשם, המה מחריבים את הסגולות שבבני ישראל וגורמים יסורים בעולם."

או שהם מצטרפים לישראל וישראל כראש מוליכה אותם לתיקון. זה בתנאי שהם מרגישים שבכל העסק בעולם הזה אין להם תועלת, אין להם תקווה למלאות את עצמם ואז נכנעים כלפי אלו שמשתוקקים לרוחניות בתקווה למלאות שם את עצמם. או ההיפך, הם תופסים את ישראל ומושכים אותם למטה לקליפות. זה התפקיד.

תלמיד: בעל הסולם כותב שלפי שורשם הם מוכנים ויכולים לקבל את התיקון רק בבת אחת.

וודאי. אין להם בצורה הדרגתית מה לתקן, כי הניצוץ בהם הוא לא מאיר, הוא לא מושך.

תלמיד: אז בימינו הגיע הזמן להביא את חכמת הקבלה לאומות העולם?

בכל הדורות הקודמים ישראל היו צריכים לעלות ולרדת בגלות, קודם כל למצרים, לגלות מצרים והיציאה מהגלות לבית המקדש הראשון. יציאה לגלות בחורבן בית המקדש הראשון ולעלות מהגלות לבית המקדש השני. ראשון הוא נשבר על מוחין דחיה, שני הוא נשבר על מוחין דנשמה, אין יותר בתי מקדש, רק שני אורות יש לנו, חיה ונשמה, אור חכמה ואור החסדים, ועל ידי זה אנחנו הכנו את כול הכלים בחורבן ובהתכללות. עכשיו אנחנו נמצאים בתיקון. והתיקון הזה הוא חייב להיות לכל החלקים, לכל העולם.

תלמיד: אז התיקון לאומות העולם צריך לבוא בבת אחת, אין פה עניין הדרגתי, אין פה איזה תהליך שצריכים לעבור. צריך לבוא ולהגיד להם הנה, קחו והופ הם מקבלים. משהו כזה, אני לא יודע.

לא.

תלמיד: איך עובד הסיפור הזה?

ישראל צריך לעשות תיקון הדרגתי, אז מה שאנחנו מדברים על ההיסטוריה אלה כול הכלים שהיו משתוקקים לתיקונים שנקראים ישר א-ל. עכשיו ישראל צריכים לעשות תיקון בהתאם למה שהם גם מתקנים את אומות העולם. אין תיקון עכשיו אפילו במצב או בהבחן הקטן ביותר בישראל אם הוא לא מתחיל יחד עם אומות העולם, כי הוא נעשה בשבילם. "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים".

ועכשיו שאנחנו נמצאים במצב שמי שמשתוקק לבורא הוא משתוקק לתיקון, אז הוא חייב להבין שהתיקון שלו היום יחד עם אומות העולם, רק הם יתוקנו בצורה פסיבית על ידי אלה שמרגישים נטייה לתיקון שהם נקראים ישר א-ל לפי הנטייה שלהם, הם עובדים בצורה אקטיבית, כי כמו שהוא כותב שם במעבר שאנחנו צריכים להיות לאומות העולם, במאמר, "מתן תורה" ו"ערבות". אז אנחנו חייבים לקחת את זה בחשבון, בלי זה אתה לא יכול להעלות מ"ן, כי מ"ן מלכתחילה שאתה הולך לעלות אתה צריך להעלות, בשביל מה בעצם אתה מעלה מ"ן, בשביל מה אתה צריך להיתקן? אז זה חייב כבר להיות כלול מהכלים של אח"פ, של אומות העולם.

תלמיד: אני מנסה לברר את הפנייה אליהם. אם אנחנו נבוא ונגיד תשמעו זה לאט לאט, זה בהדרגה, יש פה תהליך.

לא, זה לא בהדרגה. זה לא הדרגה. אצלם זה לא הדרגה, אנחנו כבר היינו בהדרגה.

תלמיד: אז מה כן צריך להגיד להם?

נראה לך שבבת אחת זה נקרא שאתה מגיש להם משהו על המגש וזהו.

תלמיד: כן.

לא. לא. איך זה שכתוב שהם מעלים את בני ישראל להר ה'? זה שהם דוחפים את אלו שיכולים לתקן בצורה הדרגתית, על ידי הרצון שלהם מחייבים אותם לעלות להר ה', היינו כדי בכל צעד ושעל להזדווג עם האור העליון בעלייה להר, לברר את הדברים האלה, לבקש, לדרוש ולתקן אותם כאח"פ. על ידי אח"פ הזה שאתה מצרף לגלגלתא עיניים זה נקרא "עלייה".

בדרגה הבאה הם גם כן מעוררים אותך. יכול להיות שמעוררים אותם בצורה לא נעימה כל כך, הם דורשים ממך, הם מעלים לך חיסרון, הם אומרים אתה אשם, אתה חייב וכן הלאה וכך מעלים אותך על כתפיהם, הם מוכנים לשמוע ממך, הם יכולים לקבל ממך תיקון, אבל הם דורשים ממך תיקון.

ולכן המ"ן שלהם זה מ"ן שלא כל כך נעים. זה מחייב, זה לוחץ. העלייה הזאת שאנחנו חושבים שאומות העולם לוקחים את בני ישראל ויש כאן איזו חגיגה יפה ומעלים אותם, אלה חסרונות שדוקרים, שמחייבים מלמטה אותנו לעבודה ולתיקון.

תלמיד: גם בקמפוסים וגם פה יש סוג כזה של תלמידים, לא מעט, שאין להם סבלנות, "יש לך עכשיו משהו להביא לי? תביא לי עכשיו" ומאבדים את הסבלנות אחרי כמה זמן.

תספר להם מה עלינו לעשות. תספר. רק תגיד שאנחנו חייבים את זה לקבל ולעשות, לברר את זה. וזאת חייבת להיות עכשיו פעולה הדדית, לכן בעל הסולם רצה לפזר את זה לכולם. האמת שהתחיל את זה רמח"ל. ממש רמח"ל. הוא נסע באירופה ועוד באותם השנים, במאה השש עשרה, השבע עשרה והוא לימד את כולם.

תלמיד: כשאני אומר להם מה צריך לעשות, אני אומר להם "תשמעו יש פה תהליך והוא הדרגתי וצריך סבלנות".

אבל היום אנחנו רואים שהם דורשים את זה בצורה כזאת שהם לא מבינים מה לדרוש, אבל מרגישים שתלויים בישראל והטענות שלהם הן טענות צודקות ואנחנו צריכים רק לדעת מאיפה הן, מהטבע שמגיע כך, ואיך אנחנו מקבלים את זה בצורה נכונה. זה נושא ללימוד בקמפוסים. זה נושא למשוך בכלל גם את ישראל וגם את אומות העולם להפצה שלנו, כי סך הכול זו בעיה של העולם.

שאלה: בעזרת ה' הבוקר כולנו נהייה בהשגה ונגיע לקמפוס והמרצה שלנו יעמוד לפני הכיתה שלו בהשגה, זה יראה אחרת, זה ישמע רחקת, מה התלמיד יספוג ממנו יותר?

אתם תהיו בהשגה מתי שאתם צריכים להיות בהשגה כדי להשפיע לעולם משהו יותר ממה שאתם היום. בינתיים העולם לא זקוק, אחרת הייתם כבר בזה. אנחנו כולנו תלויים רק בתחתונים. אנחנו לומדים מהם. מה זאת אומרת "למדתי מתלמידיי", זה שקיבלתי מהם חיסרון ועל ידי זה פיתחתי את החיסרון שלי וקיבלתי מלמעלה מ"ד, רק כך. אנחנו יכולים לשבת כאן וללמוד עד אני לא יודע מתי, שום דבר לא יעזור, רק ההפצה עכשיו עוצרת אותנו.

שאלה: אם בעבר גלגלתא עיניים עשו תיקון של להשלים את עצמם, מה עכשיו?

בעצמם, לכן ישראל היו מבודדים, די סגורים. הם לא היו סגורים, היו מגיעים הרבה אנשים, אפילו פילוסופים למדו אצלם וכל מיני, אבל זה לא היה הכרחיות לפזר את החומר וללמד. מה שאין כן היום זה כבר, מה שאנחנו לומדים כאן, "שפחה כי תירש גבירתה", שחייבים לפזר.

תלמיד: עכשיו ההכרחיות הזאת נובעת מזה שגלגלתא עיניים עכשיו לא יכולים יותר לתקן את עצמם?

במאומה אתה לא יכול להעלות מ"ן, כי ישנה השאלה בשביל מה? כי אם זה לעצמו, אתה לא תקבל. אפילו להיות עובר. אבל נגיד לעובר איכשהו יש לנו משהו, אבל באמת להתקדם, לא. אין מי שדורש מאיתנו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שמה שנשאר לקראת התיקון הסופי זה שבשביל שגלגלתא עיניים ישלימו את התיקון שלהם, הם חייבים מ"ן דווקא מאח"פ?

כן, אבל חוץ מגלגלתא עיניים בישראל, יש גם האח"פ שלהם, אח"פ דראש שדרכו הם מעבירים את אור החכמה, שדרכו הם מעבירים את אור החסדים לסוף, לאומות העולם.

תלמיד: אז החיבור בין גלגלתא עיניים לאח"פ הוא דרך אח"פ דגלגלתא עיניים?

כן, ודאי. אבל אפילו קטנות, אפילו גלגלתא עיניים דגלגלתא ועיניים, זאת אומרת דראש, אתה לא תוכל לקבל, כי בשביל מה אתה צריך את הקטנות? אפילו קטנות חייבת להיות מכוונת למטרה.

תלמיד: זאת אומרת, גם כדי להשלים גלגלתא עיניים של גלגלתא עיניים, הם צריכים לעשות את זה דרך פנייה לאח"פ?

כן.

שאלה: אם העולם, אם התחתונים לא יצטרכו אותנו אנחנו לא נתקדם?

לא. איך אתה יכול להתקדם? אם אתה כלים דהשפעה, ישראל זה קטנים, מעטים מהעמים, קטנות, איך אתה יכול להתקדם אם אין לך למי להעביר את האור, את מי לתקן?

תלמיד: אנחנו יכולים לעורר את התחתונים, לבוא בצורה עקיפה?

אתה חייב לעורר את התחתונים, והתחתונים מעוררים אותך ומבקשים, אז אתה יכול לפי הבקשה שלהם לבקש תיקון עליך, ואז אתה מטפל בהם.

תלמיד: אז התעוררות התחתונים תלויה בנו או שהיא תלויה בהם?

בהפצה שלך. הם לא יתעוררו. אין להם ניצוץ להתעורר. יש להם רק בעיה פיזית. רע להם. יש משבר כללי, פיננסי, כלכלי, אקולוגי, כל מיני משברים בכל מיני דברים. סך הכול המשבר הכללי מתרחב ולוחץ עליהם. תשובה אין על זה, פיתרון אין מזה, והלחץ שלהם הוא בנטייה הטבעית על ישראל. ואנחנו צריכים כאן לצאת ולהסביר למה זה מסודר כך לפי הטבע?

תלמיד: מה ההבדל בין התעוררות שאנחנו מעוררים אותם דרך ההפצה, לבין התעוררות שלהם כתוצאה ממשבר?

אנחנו מעוררים אותם, הם וכולם כבר מרגישים משבר, אין אדם במציאות שלא מרגיש רע. מרגיש. יש לו חוסר אונים, יש לו דפרסיה ,יש לו בעיה עם ילדים, אוכל, מים, שמש, לא חשוב מה, סכנת מלחמה, לא חסר, יש לכל אחד ואחד. עכשיו השאלה, האם אתה נותן לו הסבר לאט לאט, לא בבת אחת, עד שהוא משתכנע ועד שהוא מבין. מלמטה הוא מקבל מכות מהטבע, הוא מקבל מכות דרך דומם, צומח וחי, כי דרגת המדבר היא יותר עליונה מזה, ואז מדרגת המדבר מתוך החברה מקבל תוספת מכות, זה מביא אותו לייאוש אנושי, ואז הוא שומע מה שאתה אומר, שכל הבעיות האלו, גם בדומם, צומח וחי, וגם בדרגה האנושית, בחברה האנושית, כל זה כדי להביא אותנו לחיבור, לחייב אותנו לחיבור.

מה אנחנו משיגים? הכול. אז אתה מסביר לו מה אנחנו משיגים. ברגע שיש לו איזו מין הסכמה, פנימית, היא לא חייבת להיות שהוא יוצא לתהלוכה אחריך ברחובות, אבל ברגע שיש לו איזו מין הסכמה פנימית, כבר אתה מתחיל לקבל מלמעלה, אפילו שאתה לא יודע שישנה הסכמה או לא כל כך, או כן, אתה מתחיל לקבל מלמעלה כבר הזנה כי זו מערכת אחת.

תלמיד: ההסכמה הפנימית היא תלויה במה?

בהסבר מילולי, בהסבר רגשי, לא חשוב איזה, שהחיבור הוא הפתרון. לא החיבור שאתה מציע, שהחיבור זה הפתרון לכל בעיות העולם בכלל. לא רק לבני אדם. יכול להיות שהוא דואג רק לחתולים או לכלבים, אני לא יודע מה, ישנם כאלה ש"תן לחיות לחיות", יותר מזה לא. אז אתה צריך להראות לו שהמשבר, הכלי הוא בעצם הבעיה, והפתרון לזה נמצא באדם. כי אדם בזה שהוא לא אינטגרלי הוא גורם חוסר חיבור, חוסר אינטגרליות בכל הטבע.

תלמיד: מה זה סוג ההפצה הזה שאנחנו בינינו יושבים בסדנה, מתחברים, מתקשרים בינינו, נמצאים בחברה בינינו, סוג ההפצה הזה לא מתפשט לאנושות, אלא החיבור שאנחנו מייצרים בינינו?

לא. כך אנחנו נראה. לא יצאו בני ישראל ממצרים עד שפרעה והמצרים ידעו שיש להם שיטה, שהם יוצאים כדי להתעלות וכולי. ובעצמם דחפו אותם לצאת ממצרים ולא בגלל שרצו להיפטר מהם, אלא שהבינו, הרגישו שזו חובה, בהכרה, בתת הכרה, לא חשוב, זה יד ה' ודאי. יד ה' מכוונת כאן את הכול. ככה זה קורה.

שאלה: לגבי התפילה, תפילה תמיד מבוססת על אח"פ?

בדרך כלל. לפעמים מעוררים גלגלתא עיניים מלמעלה. ישנן התעוררויות שהן לאו דווקא מלמטה, ישנן התעוררויות שהן לאו דווקא מהכלים השבורים. אבל אלה כבר מערכות אחרות, מערכות של עיגולים, זה מילא, יש כאלו. אבל זה לא שייך לנו, לנו שייך רק לעורר מלמטה כמה שאפשר חומר שיהיה מוכן, שיביא לנו חיסרון, ולהעלות את החיסרון שלו למעלה.

תלמיד: יש סיבה לתת מ"ד על תפילה אם זה לא מגיע מתוך אח"פ?

איזה חיסרון אתה מעלה? איזה חיסרון יש לך להעלות אם לא מתוך אח"פ? חיסרון שאתה רוצה, סתם להיות למעלה ללא סיבה מוצדקת לתיקון? איך יכול להיות? אם זה לא על מנת להשפיע, אז איזה חיסרון זה? על מנת לקבל. את על מנת להשפיע, רק בתיקון הכלים אתה יכול לעשות.

תלמיד: אז מה זה שאנחנו מתפללים להתחבר?

אנחנו מתפללים להתחבר, זה בסדר גמור, בינתיים כך מתפללים. בשלבים כלשהם אנחנו מתקרבים לזה, אבל באמת, אפילו גלגלתא עיניים לא נוכל לקבל בלי חיבור עם אח"פ. בוא נגיד שיש לנו איזו הפצה, אבל זה עדיין לא מספיק.

תלמיד: כשאנחנו מתפללים להתחבר, האם יש לתפילה הזאת בכלל אח"פ או שזה לגמרי לא נקרא תפילה עדיין?

בינתיים? תראה, אנחנו בכל זאת מפזרים את החומר, אבל זה לא מספיק. לפי החיסרון שיש בעולם אנחנו צריכים להיות הרבה יותר פעילים.

תלמיד: אז מה זה נקרא אח"פ שהוא מצע לתפילה, שהוא ממש הבסיס של התפילה?

שיש לו קשר עם העיגולים החיצוניים. הוא מפזר את החומר, הוא נמצא איתם באיזו אינטראקציה פחות או יותר, דרך כל מיני מאמרים, פסוקים, כל מיני דברים שמפזרים. צריכה להיות עבודה על זה, בעיקר שנזרוק לשם את החיסרון שלנו להתחבר אליהם, ואז נתחיל באיזו צורה להרגיש מהם תגובה.

תלמיד: אני לא תופס מה העבודה שלנו לחיבור בינינו, איך קורה שם חיבור? נראה שהחיבור בינינו אין לו אח"פ בכלל.

לא, החיבור שלהם הוא רק בזה שהם רעיונית מחוברים איתנו. בצורה חיצונה.

תלמיד: לגביהם אני מבין, אני שואל לגבינו. אם אנחנו מתפללים על חיבור בינינו בעשירייה, כזה דבר יכול להתקיים? יש כזאת מציאות?

כן. אבל בצורה מאוד מזערית. אנחנו נתקדם, בעיבור, קצת אולי ביניקה, אבל לא יותר מזה. וגם בזה, בצורה מאוד חלקית.

תלמיד: למה?

כי אין לך בשביל מה להתפתח, אתה לא מחובר עם אח"פ, אין לך כוונה. התפילה צריכה להיות שלמה. אין לך למי.

תלמיד: אז חייב להיות למי, כדי שתהיה תפילה שלמה?

כן. אז תתחיל להתפתח, יתנו לך להתפתח. אחרת לא. אחרת זה כאילו כבר קליפה. בדרגות הקטנות זה לא נורא, אבל חייבים, למה אני כל כך לוחץ על זה, כי אנחנו חייבים לפתח כמה שיותר הפצה חיצונה.

עבד ושפחה

"והנה השורשים העליונים שנקראים "חיצוניות" ע"ד הנ"ל, נקראים בכללם בשם "שפחה" ו"עבד". והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו להזיק ולקלקל, כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים ומשרתים להפנימיות, כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונם".

זה מה שאנחנו צריכים לראות בכל אלה שאין להם נטייה לתיקון, נטייה עצמאית, אישית שלהם לתיקון. הם בעצם נועדו להצטרף ולעשות הכול כעבד ושפחה. זאת אומרת, ישמחו לתמוך, לעזור, אבל אין להם ניצוץ שמכוון אותם לישר א-ל ולכן הם לא מסוגלים להיות בנטייה הזאת, אפילו לא מסוגלים להגיע לבד, לחפש מקום איפה שכן נמצאת השיטה, איך לפתוח אותה, אין [להם את זה], אלא רק בצורה פסיבית.

נקווה מאוד שנעורר אותם והם ישמחו להיות יחד איתנו. ודאי שללא שום הבדל בינינו, כגוף אחד.

שאלה: אמרת להתעורר דרך מכות טבע.

עמך מתעורר מלמטה. אנחנו מתעוררים מאומות העולם, מכל הדברים האלה למטה. הם מתעוררים מלמטה שלהם, שזה מכות הטבע, הכלכלה, כל מיני דברים כאלה. מכות הטבע כוללות דומם, צומח, חי.

תלמיד: עכשיו ממש יש סופה מטורפת בארצות הברית שלא הייתה כמוה כמה עשורים, אז איך אפשר להשתמש במצב כזה, למנף אותו?

אני לא יודע. עכשיו מגיעות עוד כמה, יש כמה בדרך. אתה יכול לכתוב על זה משהו. תנסה.

תלמיד: אין לי כאלה כישרונות.

לא חשוב, אולי יש לך פתאום רעיון להגיד משהו. לנסות כל הזמן כדאי, כי על ידי זה תתפתח. אולי דווקא תוכל לעשות. את זה אני ממליץ לכל אחד.

אבל שוב, לא לראות את אומות העולם כלא מסוגלות, מקולקלות ועוד משהו, הכול תלוי עד כמה אנחנו נתקרב אליהם ונסביר להם את תיקון העולם.

שאלה: איזו דוגמה אנחנו יכולים להראות כשאנחנו אומרים שיש לנו שיטה?

אני לא יודע, על זה צריכים לדבר כבר בנפרד. אני מקווה שיתאספו כל אנשי הכתיבה, הפרסום, תפתחו אולי שוב קורסים. אני לא יודע מה קורה כאן, אתם צריכים לדאוג לזה, אשמח גם להשתתף, לשמוע לפחות מה קורה, ואם אני יכול לתרום, בבקשה. בכל רגע שאפשר אני אשתדל להיות איתכם אם תרצו.

קריין: המשימה היומית: כל עשירייה מסכמת ממאמרי רב"ש את התנאים הנדרשים כדי להגיע למדרגה הרוחנית הראשונה ושולחים עד יום חמישי, למייל unity.hevra@gmail.com.

mlt_o_rav_2018-09-16_lesson_bs-shivha-tirash-gvirta_n1_p3_oioJmwuo

(סוף השיעור)