שיעור בוקר 29.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 586

מאמר ע"ו. "על כל קרבנך תקריב מלח"

אני רוצה להגיד כמה מילים על ישיבת החברים שהייתה אתמול בערב כשכל קבוצות ישראל וקבוצות חו"ל היו ממש נוכחות ומחוברות, זה נתן הרגשה חדשה והבחנות חדשות בקשר שלנו. זו לא הרגשה בלבד, זו כבר באמת קביעת מצב שאנחנו נמצאים ככלי אחד על פני כדור הארץ, כאגודה אחת מיוחדת מאוד, שקשורים זה לזה ורוצים להיות קשורים לבורא, ומשתדלים לגלות מתוך הקשר בינינו קשר עם הבורא. זה דבר גדול מאוד שלא היה בהיסטוריה, וזה באמת שלב מאוד מאוד חשוב בתיקון העולם. אנחנו צריכים להתגאות ולהעריך מה שהבורא עושה איתנו, כי ודאי שלא אנחנו עושים זאת אלא רק הכוח העליון עושה איתנו את כל המהלכים הללו, את כל התרגילים ומסדר אותנו כך. לכן אני מאוד שמח לגלות ולהרגיש מצבים כאלו שבהם אנחנו יותר ויותר מתחברים בינינו, ובחיבור כבר יכולים לראות את עתידה של כל האנושות ושל כל הכלי הרוחני שנמצא ברצון אחד, בכוונה אחת, ומגלה בתוכו בורא אחד. כל זה כדי לגרום לו נחת רוח, להיות בהשפעה אליו, ובהתאם לזה, לפי השתוות הצורה, גם ליהנות מדבקות בו.

אני מאוד מודה לכול מי שהיה אתמול והשתתף ולמי שלא יכול היה להשתתף אבל היה איתנו בלב ונפש. אנחנו נעשה מדי פעם עוד מפגשים כאלה, הם מאוד מאוד חשובים. אולי אנחנו עדיין לא מבינים מה הן המדרגות האלה שאנחנו עוברים ממצב למצב, אבל אנחנו נגלה אותן אחר כך. זה כמו אדם שמתחיל להבין את עצמו, להרגיש את עצמו, הוא צריך לעבור תשעה ירחי לידה ואחר כך להיוולד ולגדול כמה שנים, עד שהוא באמת מתחיל להבין מי הוא, מה הוא, שהוא קיים ופועל ונפעל. כך אנחנו. אנחנו קיימים, אנחנו פועלים ונפעלים, ועכשיו אנחנו צריכים לייצב את עצמנו יותר כך שכל היחס שלנו לבורא ושל הבורא אלינו, כל היחסים האלה יהיו הדדיים ככל האפשר, "אני לדודי ודודי לי". ואז לפי היחסים האלו נתחיל לראות את המציאות, שכל המציאות נמצאת ביחס שלנו לבורא וביחס הבורא אלינו, באור ישר ובאור חוזר, ואין חוץ מזה שום דבר, כל היתר זה העולם המדומה.

אתמול זה היה כבר מורגש יותר ממה שהיה מורגש לפני כן, ואני מודה מאוד לבורא שמחבר אותנו ומקרב אותנו אליו. אני מקווה מאוד שהשלב הבא כבר יהיה שאנחנו נתחיל להרגיש גם את עצמנו, באיזו צורה אנחנו קיימים בינינו ועם הבורא. כי רוחניות היא הקשר בין הנבראים לבורא. נקווה שכבר נגיע לאיזושהי צורת ההשפעה בינינו, כך שגם בינינו לבורא אותה צורת השפעה תוכל להתבהר ולעורר את כל הרגשת העולם העליון.

נקרא את המאמרים מ"שמעתי" ונתקדם. שוב אני אומר תודה רבה לכולם, לכל מי שהשתתף בפגישה בכל מיני צורות, זה פעל עלינו בצורה מאוד טובה, מאוד מועילה ועוד נראה את זה הלאה.

קריין: "שמעתי" ע"ו, "על כל קרבנך תקריב מלח".

עו. על כל קרבנך תקריב מלח

שמעתי ל' שבט בסעודת גמר כריכת חלק שש, טבריא.

"על כל קרבנך תקריב מלח", שפירושו "ברית מלח". שענין ברית הוא כנגד השכל.

כי מדרך העולם הוא, כי כששני אנשים עושים טובות אחד להשני, בטח בזמן שאהבה פועלת בין שניהם, לא צריכים אז לכריתת ברית. אבל יחד אנו רואים, שדוקא בזמן שהאהבה פועלת, אז מדרך העולם הוא לעשות כריתת ברית. אז הוא אמר, שהכריתת ברית, שעושים, הוא על לאחר זמן.

פירוש הדבר, שעושים עכשיו הסכם, באם שיבוא אח"כ מצב, שכל אחד מהם יחשוב, שאין לבו של כל אחד שלם לחבירו, ואם יש להם הסכם, אז ההסכם הזה מחייב אותם לזכור את הכריתת ברית שעשו ביניהם, בכדי להמשיך גם במצב הזה את האהבה הישנה.

וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו, שכל קרבות בעבודת השם ית' צריך להיות על "ברית מלך".

בכל צעד שאנחנו עושים אנחנו רק מתקרבים, אומנם אולי אנחנו לא מרגישים ולא מודעים לזה שאנחנו מתקרבים לבורא, אבל כל יום ויום התהליך הזה מתממש, רק לא כל כך מתגלה. הוא יתגלה רק בתנאי שנרצה להרגיש אותו ונדרוש אותו, וכך נתקדם לא מזה שהבורא מעביר אותנו, אלא גם אנחנו נשתתף בתהליך של ההתקרבות אליו, מיציאה מהמצב שלנו, מהמצב האגואיסטי שנקרא "יציאת מצרים", דרך המדבר שאנחנו בינתיים מרגישים שנמצאים בו, ועד שנכנס למצב שהוא רצון להשפיע שנקרא "ארץ ישראל".

אנחנו צריכים להבין שבכל מקום ומקום יש לנו קשר עם הבורא ואנחנו צריכים לקבוע על כל צעד ושעל שיש לנו ברית מלח. זאת אומרת, אם פועלת אהבה בינינו, אם יש חיבור בינינו, יחס בינינו, קרבה או לא, בכל מצב אנחנו פועלים לפי מה שהיה קודם ועוד יותר מתקרבים בינינו. לא מסתכלים על מה שיש היום, אלא ממשיכים את כל הדברים שהיו קודם ועוד יותר מהם למחר. העיקר הוא ההסכם שפועל בינינו, וההסכם נעשה בזמן שיש מקום לחיבור, ואז מתוך החיבור שאנחנו עכשיו מרגישים שיש בינינו אנחנו צריכים לפעול. למה? כי ברור שהדרך שלנו היא כולה מירידות ומעליות, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", כל שלב חדש מתחיל מחושך, מפירוד, מחוסר כוחות, מחוסר רצון, ואנחנו צריכים לפעול לפי מה שהיה לנו קודם, לפי אותו רצון, לפי אותה נטייה גדולה, השתוקקות גדולה שהייתה לנו קודם, למרות שאין לנו עכשיו שום דבר.

אז אנחנו צריכים לעורר כאלה מצבים מהעבר כדי על ידם להימשך לעתיד, וכך נראה. זה נקרא "על כל קרבנך תקריב מלח", בכל מידות ההתקרבות שאתה מתקרב, אתה יכול להתקרב רק בתנאי שאתה לוקח מאתמול, מכל המצבים הקודמים את ההתעוררויות שלך, ממשיך אותן ועוד יותר מהן על פני המצבים הנוכחיים, וכך מתקדם.

זה נקרא שאתה עושה "ברית", קשר, קשר של "מלח". כלומר, מלח זה דבר שלא מתקלקל אלא ההפך, כששמים על משהו מלח זה משמר אותו. אם אנחנו מתקרבים בצורה כזאת שאין לנו עכשיו התעוררות מיוחדת, משיכה מיוחדת, קשר מיוחד, אבל אנחנו מושכים את זה מאתמול, ממה שהיה להיום, והיום משתמשים בהתעוררות מאתמול, זה נקרא שמתקרבים, "תקריב", "על כל קרבנך תקריב מלח". קורבן מהמילה "קרוב", להתקרב, אז איך אפשר להתקרב כל פעם עוד ועוד לבורא, דווקא על ידי זה שאנחנו לוקחים את כל ההתפעלויות שהיו לנו אתמול וממשיכים אותן מחר.

העבודה הזאת שלנו היא חשובה מאוד, כי זאת בדיוק ההשתתפות העצמית שלנו. אין לנו שום דבר, אנחנו לא בורא שיש לנו כוחות השפעה שאנחנו יכולים לפתח, להגביר אותם. אבל כשאנחנו בצורה כזאת מגלים את מה שהיה לנו קודם, התעוררות שהייתה קודם, ומשתמשים בה עבור חוסר ההתעוררות שיש לנו עכשיו, אז אנחנו בזה ממש פועלים. אומנם אנחנו משתמשים בהתעוררות שהייתה לנו אתמול מהבורא, אבל עכשיו אנחנו משתמשים בה במקום שאין לנו התעוררות מהבורא, וזאת העבודה שלנו. אחרת אין לנברא שום כוחות רוחניים, אי אפשר להתעורר בצורה אחרת אלא לקחת את הטוב שקיבלנו אתמול, ולהשתמש בו עבור מה שחסר לנו היום.

זה נקרא "על כל קרבנך תקריב מלח", שאם אתה רוצה להתקרב, לעשות מעצמך פעולה, בבקשה, תעשה, יש לך אפשרות. כי מה שהיה אתמול כבר היה, אתה יכול לקחת את זה ולהשתמש כאילו שזה שלך.

שאלה: האם במידה שבה אני מתחבר עם החברים, באותה מידה אני מקיים את הברית?

כן. כי אתה לא יכול לעשות אף צעד קדימה, כל הצעדים הם ככל שאנחנו עוד ועוד בצורה פנימית קרובים זה לזה, מתקרבים. לכן קורבן זה מהמילה קרבה, קרוב, כי התקרבות לבורא יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו מתחברים עוד ועוד בינינו. ואז בצורה כזאת אנחנו מגלים שככל שאנחנו מבטלים את המרחקים בינינו, כך אנחנו מרגישים עוד ועוד את תכונת הבורא שצריכה להתגלות בינינו, שזאת תכונת החיבור והאהבה.

שאלה: המאמר מדבר על ברית בין אחד לאחר, בתורה כתוב על הברית של אברהם עם האלוהים. למה הכוונה ברית בעשירייה?

ברית בעשירייה, הכוונה שאנחנו מוכנים להיות מחוברים בינינו למעלה מהאגו שלנו, כדי לבנות מתוך הרצונות האגואיסטיים שלנו שזאת תהיה עביות, ולמעלה מהרצונות האלה לבנות קשר בינינו, קשר נתינה עד קשר אהבה, שיהיה על פני העביות, צמצום, מסך, אור חוזר, כלומר זכות. ואז מתוך שני השלבים האלה שאנחנו מרכיבים, עביות למטה ועל פני זה זכות למעלה, כך אנחנו בונים את התנאי של הכלי הרוחני.

לפי הפער בין העביות, דחייה הדדית שיש לנו בינינו, וחיבור הדדי, שאנחנו בכוח ממש בשיניים מחזיקים את הקשר בינינו, אז בפער בין שני המצבים המנוגדים האלה אנחנו מודדים את הכלי. ולפי עוצמת הניגוד שיש לנו בין שני המצבים האלו אבל שרוצים להחזיק אותם יחד, זאת עוצמת הכלי, בעביות 0, 1, 2, 3, 4. ולפי זה אנחנו מגלים את הבורא באותו הפער בין מינוס לפלוס.

מינוס - שאנחנו לא רוצים להתחבר, הוא גדול מאוד, אנחנו מקבלים כל פעם דחייה יותר ויותר גדולה. פלוס - שאנחנו בכל זאת מעל הדחייה כן רוצים להתחבר ומבקשים מהבורא שיתן לנו כוחות לחיבור. ואז הפער בין שני הנתונים הללו, בין מינוס לפלוס, דחייה לחיבור, הוא יתן לנו כזה הפרש פוטנציאלי, שלפי גודל הדחייה ההדדית וגודל החיבור ההדדי מעל הדחייה, אנחנו מייצבים את התנאי, כלי לגילוי הבורא, ואז הבורא מתגלה.

כי אין לנו במציאות שלנו תנאים כאלה שיכולים להתגלות בצורה טבעית ולגלות את הבורא, אלא מתוך זה שאנחנו בונים את התנאים האלה, כמו במעבדה, ואנחנו בעצמנו נמצאים במעבדה הזאת, אז אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא.

אנחנו מייצבים אותו בין הפער בינינו, דחייה, עביות שמתגלה, לבין זה שעובדים למעלה מהעביות. זאת ההתקדמות שלנו בדיוק בין מינוס לפלוס, אז אנחנו מגלים תופעות ויכולים אחר כך למדוד את התופעות האלה, בעוצמה, כמו שאנחנו מכירים מהחיים שלנו.

שאלה: המילים שלך מעוררות בלבול, כי אנחנו יודעים שלהתעסק בעבר זה קליפות.

קודם כל, טוב שאמרת שאתה מבולבל כי באמת אתה מבולבל. אמרת שלהתעסק בעבר זה קליפה, אבל בלי שאנחנו ניקח משהו מהעבר אנחנו לא נוכל לבנות את העתיד. תתאר לעצמך שכל מה שאתה עובר בכל שנייה ושנייה נמחק מהאגו שלך, מהרצון שלך, ואתה לא מתחשב בזה, זה עבר, אז אתה כל פעם תישאר באותו מצב כמו שהיה, אתה לא תתקדם מצעד לצעד, קדימה קדימה. צריכים להבין ולא לחזור סתם על מילים שכתובות, צריך להבין על מה מדברות המילים האלה.

לכן מצד אחד אנחנו צריכים לקחת משהו מהעבר, כמו שכתוב "אין חכם כבעל ניסיון". את הניסיון שיש לך דווקא מאתמול, משלשום, מכל הדרך שעברת, אתה אוסף את הדברים האלה ומתקדם. כך אנחנו מתקדמים במדע, בחכמה, בכל דבר, אנחנו אוספים את הדברים הנכונים מאתמול וכך מתקדמים נכון יותר היום, ולא חוזרים על אותן שגיאות שעשינו.

מצד אחר, אנחנו מבינים שחייבים לעבור את השגיאות כי מזה אנחנו לומדים. יש לשגיאות וטעויות אותו הכוח, אותה חשיבות, כי אנחנו מתקדמים גם על ידן. "על כל קרבנך תקריב מלח", כפי שאנחנו עכשיו לומדים, שאת כל המצבים של ההתקרבות אנחנו צריכים להביא בחשבון ולהתקדם דווקא כשעושים כל פעם כאילו הסכמים, שבזה אנחנו רוצים דווקא בצורה כזאת להתקדם. את כל הדברים הטובים ניקח לעתיד, ואת כל הדברים הרעים גם כן ניקח כדי ללמוד מהם ולתקן את דרכנו, שבלי זה אי אפשר.

שאלה: אמרת שעל כל פעולות ההתקרבות שלנו עלינו לעשות חשבונות. על אילו חשבונות מדובר?

לאן אני מתקדם, למי אני מתקרב, איך אני עושה חשבון, באיזו צורת קשר אני רוצה להתקיים עם החברים ועם הבורא. את כל החשבונות האלה אני צריך איכשהו לתאר לעצמי, אני צריך לדעת מה קורה כאן, ולהשתדל לבנות מערכת נכונה, שהכלי שאני בונה, זאת אומרת צורת הקשר, עוצמת הקשר עם החברים יהיו דומים לאור, לבורא, אז אני אגלה את הבורא.

הבורא נקרא "בוא וראה". אנחנו לא מגלים את תופעת הבורא עצמו אלא "בוא וראה", איך הוא עושה איזשהן פעולות ברצונות שלנו. לפי שינויי הרצונות, לפי החיבור בינינו, כך אנחנו מגלים אותו, כמו שאנחנו אף פעם לא מגלים שום תופעה בטבע אלא רק תוצאות מהתופעה עצמה. זה כמו שהפיסיקאים מגלים במאיץ החלקיקים, בכל מה שהם עושים, או במה שאנחנו עושים בכימיה, בפיסיקה, בכל דבר, אנחנו אף פעם לא לומדים את התופעה עצמה אלא רק תוצאות מהתופעות. אותו דבר אצלנו כאן, כי אנחנו נבראים, אנחנו יכולים ללמוד רק איך גרמנו משהו לטבע ולפי התוצאה אנחנו לומדים שכנראה זה מה שהיה. זו בעצם תמיד העבודה שלנו, הקשר שלנו עם מה שקורה, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים ללמוד.

תלמיד: איך להשתמש באותם מצבי עלייה שהיו, למשל כמו המפגש שהיה אתמול, איך נשתמש היום בכוח הזה כדי להתחבר ביתר שאת וכוח?

אתם צריכים להשתדל לעורר את הרשימות מאתמול, להמשיך אותן למצב של היום, ולהתקדם הלאה יותר. מה שהיה אתמול כפסגת החיבור שיהפוך היום להיות לדבר הרגיל, וקדימה לראות את הפסגה החדשה.

תלמיד: איך באופן פרקטי לעורר את הרשימות של אתמול?

על ידי זה שכל אחד חושב למה זה היה, מה זה היה, בשביל מה זה היה, ממה היה מורכב החיבור הזה, וכך תתקדמו.

שאלה: האם ברית מלח כוללת את מצב הירידה? עכשיו טוב לנו, אנחנו כורתים ברית, על מנת להשתמש באותו מקרה כשאנחנו נגיע לנפילה.

כן, ודאי. על זה מדובר. כי אז אנחנו מחברים עביות שתתגלה בירידה עם הזכות שהתגלתה בעלייה, ושתיהן בונות לנו את המדרגה.

שאלה: דרך הברית והקשר בינינו כמו שחווינו אתמול בערב האיחוד, אנחנו מרגישים את הבורא כטוב ומטיב. מהי ההשפעה על הציבור הרחב מהקשר בינינו, האם הם ירגישו משהו מהקשר בינינו?

אנחנו מתחילים להרגיש את העוצמה שלנו לא בעשירייה, אלא בכלי הכללי של אדם הראשון, שכולל את כל העמים, את כל בני האדם, שממש מכסה את כל כדור הארץ, זה מה שאנחנו מתחילים להרגיש, עד כמה השוני שלנו, אם אנחנו מתחברים למעלה מהשוני, הוא פועל בלהגדיל את עוצמת הכלי שלנו. הפערים האלו, ככל שהם הרחיקו בינינו, כשאנחנו כך מתחברים אז המרחקים האלה, הפערים האלו גורמים לעוצמת הכלי, הם מייצבים אותנו בצורה יותר ויותר חשובה. ככל שההפרש הפוטנציאלי יותר גדול כך הוא פועל לעוצמת הפעולה, וזה מה שאנחנו מרגישים.

לכן אני חושב שבקרוב נתחיל להרגיש יותר איך הכלי שלנו פועל ממש סביב כדור הארץ. אתם תרגישו. כי כל היתר נמצא בדרגות דומם, צומח, חי, ואנחנו בדרגת המדבר, "אתם קרויים אדם" מה שנקרא. וכך נרגיש את עצמנו בעוצמה, נתחבר יותר עם הבורא, הבורא יתגלה בנו, יימלא אותנו, ונוכל למשוך אחרינו את כל האנושות על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: האם יכולים לקרוא למצב שהגענו אליו בעשירייה נקודות, והאם יכולים אחרי זה לחזור לנקודות האלה כדי לחזק את העתיד, להעלות את העתיד אולי?

אנחנו לא צריכים לדאוג איך ללכת קדימה חוץ מאשר לחיזוק בינינו. והתנאים, הנתונים, הרשימות מה שנקרא, שיתגלו כמו שהן, לא חשוב לנו מה. אני לא חושב על מחר, אני חושב איך בקשר בינינו היום להיות מוכן למחר.

שאלה: האם כדי לעשות ברית מלח אנחנו צריכים לפני כן להרגיש את ברית האהבה של הבורא ושל הרב כלפינו?

ודאי שכדי לקשור ברית עם הבורא, אנחנו צריכים קודם לקשור ברית בינינו. אבל זה לא עניין שלוקחים חתיכת נייר וכותבים שם כתב התחייבות ומעבירים את זה דרך ארכיון, דרך בית משפט. אלא אם לאט לאט אנחנו בכל זאת מתקרבים, אנחנו מגלים כמה זה הכרחי למרות שאנחנו לא רוצים, ואז יש לנו כאן כבר שני דברים מנוגדים. בכל דבר אנחנו צריכים להשתדל לגלות שני דברים מנוגדים, אחד מצד הבורא אחד מצד הנברא. ואז לאט לאט אנחנו מייצבים את עצמנו כך, מה שנקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה", וכך נתקרב.

שאלה: מה צריך להרגיש כשמפסידים במידה ולא עומדים בהסכם שיש לנו עם החברים, מה צריך לכאוב לנו?

הכול בידי שמיים. צריכים להבין שהכול נעשה מצד העליון, מצד הבורא, ואנחנו צריכים, למרות כל המצבים האלה, להשתוקק רק להתקרבות אליו דרך ההתקרבות בינינו.

שאלה: מהו המלח במערכת היחסים שלנו בעשירייה, מה מייצג המלח בעשירייה כדי לשמור על קשר בינינו?

זה שאנחנו קובעים בינינו זמנים ללימודים, מערכות לפעולות שלנו, שאנחנו ממש מגיעים להתקרבות, להתחברות, לכל דבר שאנחנו בעיקר מייצבים. זה נקרא שאנחנו מולידים את הילדים הרוחניים שלנו, פעולות רוחניות שמהן והלאה אנחנו הולכים ומתקדמים יותר ויותר לקשר בינינו ולבורא. לתת לבורא מקום בינינו שיתגלה זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: אתמול היה אירוע שהכנו את עצמנו בציפיה אליו עם כל הכלי העולמי, כל זה עזר להגיע לפסגה של חיבור. איך אפשר לייצר פסגות חדשות של חיבור ללא מעטפת של כנסים?

"כנס" זה מהמילה כונס, כניסה, חיבור והשתתפות. לכן, אי אפשר ללא מערכות כאלה להתקיים, בפרט שאנחנו נמצאים עדיין בקשר גשמי בינינו על ידי מסגרת של שיעורים, כל מיני השתתפויות בהפצה, וכולי. כנס הוא אחד האמצעים לכינוס, לחיבור, כדי להביא אותנו למצב שאנחנו בחיבור בינינו סוגרים את עצמנו בצורה כזו שמצד אחד יש בינינו ריחוק, כוחות אגואיסטים פועלים להרחיק אותנו, ומצד אחר אנחנו כן רוצים למשוך את כוח החיבור, שהוא בעצם כוח הבורא בעצמו, שיחבר בינינו. וכך, "על כל פשעים תכסה אהבה", בצורה כזו אנחנו מגלים את הרוחניות, את הכוח העליון שמתגלה בנו.

לכן, בלי כנסים גדולים כאלו, פעם בשלושה, ארבעה חודשים, ואת זה אתם צריכים להחליט, אנחנו לא יכולים להתקדם, אנחנו בכל זאת נצטרך לעשות זאת. זה נותן לנו הרגשה עד כמה אנחנו גדולים וחזקים, עד כמה אנחנו מיוחדים. אומנם נראה לנו שאנחנו מאוד חלשים, כי באמת כל אחד ואחד מרגיש שאין בו שום דבר, אלא הכול מתוך הקשר שלו עם הבורא, ואת הקשר הזה אנחנו לא כל כך מחזיקים, בקשר הזה אנחנו לא כל כך שולטים, אבל זה נותן לנו אפשרות להרגיש את העוצמה שלנו וכמה אנחנו באמת נמצאים בהתקדמות.

אתם צריכים להעריך ולהיות גאות וגאים בזה שישנו בינינו באמת חיבור מיוחד, ובחיבור הזה אנחנו כבר נמצאים בתהליך רוחני ובנטייה ובהתקרבות למטרת הבריאה. אנחנו באמת הדור האחרון שעושה את הצעדים האלו לקראת התיקון הכללי של העולם, ואין עוד קבוצות בעולם כמו קבוצת "בני ברוך", לכן אנחנו צריכים גם להתגאות בזה וגם להיות אחראים על זה. וככל שנתקדם יותר אנחנו צריכים להתקרב יותר.

שאלה: במה שונה ברית מערבות, או האם זה אותו הדבר?

ערבות היא אחד התנאים של הברית. ברית היא התנאי שכולנו נמצאים בהתכללות הדדית חזקה ונכונה, וערבות היא סוג הקשר של הברית.

שאלה: האם לחדש את הברית כל יום מבלי לחכות לירידות?

כל הזמן לחדש את הברית, בעצם לא כל יום אלא ממש כל רגע ורגע. אנחנו רוצים יותר ויותר לסגור את הפערים בינינו ולהשתדל להיות בצורה כזו שלא מרגישים ריחוק רגשי בינינו. זה מאוד קובע את ההתקדמות הרוחנית.

שאלה: כיצד ניתן להגיע לרמה נכונה של יראה לבורא על מנת להיות בברית מלח כל יום?

אנחנו לא יודעים את זה בדיוק, אנחנו לא יכולים למדוד תופעות רוחניות, אלא מה שאנחנו צריכים זה להשתדל להתקרב זה אל זה ולהיות מחוברים מצד אחד, ומצד אחר לפחד מזה שאנחנו יכולים ליפול, הפחד הזה שומר עלינו.

שאלה: איך לעורר את העשירייה לזכור את הברית, ובאלו פעולות?

צריכים לעזור, "איש את רעהו יעזורו", ובאמת לעזור אחד לאחר ככל האפשר יותר, לתת דוגמאות ולדבר על זה יותר ויותר. ומתוך הדיבורים והנטיות האלו נרגיש עד כמה הקשר בינינו גם מתחזק.

(סוף השיעור)