שיעור בוקר 20.03.2015 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", עמ' 2088

מאמר: "ענין ראש החודש"

""החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע."

לכן זה נקרא, "נס יציאת מצריים" "והיות שהאדם נברא עם טבע שיהיה לו רצון לקבל אך לעצמו, לכן אין הוא מסוגל לעשות מעשים שהם על דרך השפעה."

הבורא ברא רצון לקבל, אבל הוא מאיר עלינו בעל מנת לקבל, בצורת האחוריים שלו. ובמידה שהאחוריים שלו מאירות, אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, בכוונה הזאת, באגו, באחוריים. ובמידה שמאיר, אין לנו ברירה, כך אנחנו כל הזמן מחשיבים את כל הפעולות שלנו.

"והיות שרק זה דורשים מאדם בעולם הזה, שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, אי לזאת כשהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא רואה, שאין זה בידו. אבל דורשים מאדם, שיבקש מה', שיעזור לו, שילך בדרכי השפעה."

שיכיר שהוא נמצא בעל מנת לקבל, מפני שהבורא מסדר לו את זה, והבורא מחזיק אותו בזה, והאגו הזה הוא האחוריים של הבורא, ויש לו פנים, או אחוריים, כדי שהאדם ירצה להיות בשליטה האחרת, ההפוכה. אבל גם כשהוא נמצא באחוריים, הוא צריך להשתדל להיות דבוק באותו כוח "אין עוד מלבדו", ולא לחשוב שיש עוד שליטה אחרת. כאן הוא מתחיל לחשוב, האם זה בכלל חשוב באיזו שליטה הוא נמצא, זו, או זו.

העיקר שהוא נמצא בשליטה של הכוח העליון, ולא חשוב לו פנים, או אחוריים. אולי באחוריים יותר טוב, כי הוא יכול נגד הרצון שלו, נגד הבלבולים שלו, להשתדל להיות דבוק באותו כוח אחד. אז לא צריכים לעבור מצד לצד, אלא באותו מקום, שבו הוא מגלה את האחוריים, שם הוא מגלה את הפנים. וזה תלוי בכוונת האדם עכשיו, איך שהוא מתייחס למי שעכשיו מנהל אותו. זאת אומרת, פנים ואחוריים נמצאים בידי האדם.

דברו על זה.

למה פנים ואחוריים של הבורא, זה לא שהאדם צריך לעבור ממצב למצב, מצד לצד, אלא במצב שהוא נמצא, איך הוא קובע האם אלה פנים, או אחוריים. ולמה הוא דווקא צריך לשמור על האחוריים, ורוצה שהם יתקיימו, כדי דווקא על פניהם לגלות את היחס שלו לבורא, שייקרא פנים. קצת בלבולים זה טוב, אלה חיפושים פנימיים.

אני נותן דוגמה מאוד פשוטה שיהיה לכם מובן. האבא מרביץ לבן. הבן יכול להגיד שאבא צודק מכל הלב, ולנשק אותו אחרי שקיבל מכות. כי הוא יודע שאבא לא הרביץ לו, אלא ליצר הרע שלו, כדי על ידי המכות לעזור לבן, להתנתק מהיצר הרע.

כתוב, מי זה שהופך את החושך לאור, את המר למתוק? איך זה שהמר הופך להיות כאן למתוק. איך זה שקודם הרגשתי מר, מכות, בעיות, צרות עד המוות, ממש פחדים, חרדות, ובמקום זה, אני מרגיש עכשיו ממש התרחבות, חום, אהבה, חופש. איך יכול להיות במקום גיהינום, גן עדן. על ידי מה אנחנו הופכים את זה לזה?

מה ההבדל בין מה שאנחנו מבקשים מהבורא, להוציא אותנו מהחושך לאור, ממר למתוק, לבין שאנחנו מבקשים ממנו להיות בפנים שלו?

איך אנחנו בונים פניה, בקשה לפני הבורא, איך אנחנו מייצבים את האגו שלנו, את הרע שמרגישים, עם היחס שלנו לפנים ומאבחנים את הפנים כטוב? באילו כלים אנחנו מאבחנים את הפנים כטוב, ולא באותם הכלים כמו האחוריים, כי כלים דאחוריים, אלה כלים דקבלה. אם עכשיו, במקום רע בכלים דקבלה אני רוצה להרגיש טוב, אז אני נמצא באותם האחוריים. אם אני רוצה לעבור מהאחוריים לפנים, אני צריך להחליף את ההסתכלות שלי, את התפיסה, את הערכים שלי, כלפי מה שנקרא טוב ורע. כמו אותו הילד שמקבל מכות, ומנשק מכל הלב את מי שנותן לו מכות. כי מבדיל את עצמו מהאגו שלו, ומדביק את עצמו לאותו המחנך. כי על ידי המחנך הזה הוא מתעלה מעל, נפרד מהאגו שלו, מהאחוריים.

אז איך אנחנו מייצבים כאן את הפנייה שלנו לבורא, כדי להגיע לפנים?

אתם תחשבו יחד דרך מרכז הקבוצה, בחיבור.

"אבל האדם צריך להאמין, שה' הוא "שומע תפלת כל פה". לכן מחייבים את האדם להאמין, שה' הוציא אותנו מארץ מצרים, היינו מרצון לקבל לעצמו. ובשיעור שיש לו אמונה בזה, באותו שיעור הוא יכול לבקש מה', שגם הוא יקבל את המתנה, שיוציא אותו מארץ מצרים.

ורק אז, היינו שיתפלל מקירות לבו, אז ה' מוציא אותו מארץ מצרים. לכן זה ראש החדשים, כי מטרם שיוצאים ממצרים, אי אפשר לזכות לשום חידוש תורה."

מה זה נקרא שהאדם מאמין שה' מסוגל להוציא אותו ממצרים. מאיפה אנחנו ניקח את האמונה הזאת? להגיד זה יפה, אבל זה צריך להיות כוח פנימי באדם, שאז הוא פועל מתוך הכוח הזה ומושך את האור, זה מה שמוציא אותו מהרצון האגואיסטי שלו, משנה לו את הטבע. זה לא פשוט, אלה יסודות הבריאה שמשתנים כאן. אז איך אדם מקבל את הכוח הזה של אמונה שהבורא יכול להוציא אותו ממצרים?

למה אמונה שהבורא יכול להוציא אותו ממצרים, תלויה בידיעה פנימית של האדם, שהכל נובע מהבורא בלבד?

גם את המצב שהוא נמצא בו עכשיו, באחוריים של הבורא, ומצרים זה אחוריים, זה הבורא מייצב לו, ואין עוד מלבדו והוא נמצא בו. רק הכוונה בעל מנת לקבל שבו, על כל הרצונות שלו, היא זאת שמביאה לו הרגשת האחוריים. והבורא, כמו שהוא מייצב לו את הכוונה הזאת, על מנת לקבל שמביאה לו חושך, אחוריים, יכול להחליף את זה לאור, לכוונה על מנת להשפיע. ואז האדם יראה את האור והפנים והדבקות. אז מה חסר כאן לאדם, כדי שהבורא יהפוך את האחוריים שלו לפנים, שיעשה באדם את השינוי הזה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

(סוף שיעור)