שיעור בוקר 22.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "אחור וקדם צרתני", עמ' 63

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 63, מאמר "אחור וקדם צרתני".

אחור וקדם צרתני

""אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים".

שאלה: מה זה "ש"אין הרוכב טפל לסוס""?

מי זה הסוס?

תלמיד: הסוס לוקח את הרוכב, הרוכב הוא למעלה והסוס משרת אותו. איך יכול להיות שיש ביניהם שוויון?

אין שוויון.

תלמיד: אז מה ש"אין הרוכב טפל לסוס"?

נראה לנו שהסוס הוא המוביל, אבל הוא בעצם שומע את הפקודות של הרוכב עליו.

תלמיד: מובן שהערך של הרוכב הוא לאין שיעור לעומת הערך של הסוס.

כן.

תלמיד: והוא מציין ש"אין הרוכב טפל לסוס"", למה הוא מציין את זה? הרי כל ילד יודע ש"אין הרוכב טפל לסוס".

אבל אנחנו מדברים על הבורא והנברא.

תלמיד: אז זו השאלה. מה יש בנקודה הזאת ש"אין הרוכב טפל לסוס"?

אם נראה לנו שאנחנו מנהלים את העולם, אז זה לא נכון, אלא הבורא מנהל את העולם ואנחנו צריכים לקיים את פקודותיו כמו שהוא כותב לפי "מתג ורסן".

שאלה: הוא כותב שמי שזוכה לחבר שני עולמות של הווה ויהיה, הוא מגלה בהווה את מלבושו. מה זה לחבר שני עולמות? איזה שני עולמות צריך לחבר?

שהם קשורים זה אל זה. עבר, הווה, עתיד, כולם קשורים זה אל זה וכולם מנוהלים על ידי הרוכב שהוא הבורא. והסוס, שהוא הנברא, שומע בקול פקודותיו של הרוכב.

תלמיד: מה זה אומר לחבר הווה ועתיד? האם זה לראות בהווה את העתיד, לצייר סיבה ומסובב, להבין את הווה?

כן.

שאלה: מה היתרון בהסתר? גילוי זו מטרה. מה היתרון שמשיגים מזה שיש הסתר?

נראה במשך המאמר. למה הוא עשה כך? את זה נראה אחר כך.

תלמיד: זה כביכול לטובה, חיוני שיהיה הסתר. למה?

כנראה שזה לטובתנו, אני לא יודע, אני נמצא בשאלה כמוך. אבל ברור שיש בורא ונברא, הבורא מנהל את הנבראים, והנבראים צריכים להשיג שהבורא רוכב עליהם מלמעלה, והם צריכים להסכים עם זה, להבין את זה, להשיג את זה ולרצות את זה.

שאלה: בסוף הפסקה הוא כותב "וזה נקרא בחינת "פנים בפנים"". הסוס מרגיש את המתג טוב מאוד ואיזה סוג מתג. אבל אנחנו לא מרגישים את המתג של הבורא, אנחנו לא מרגישים מי מושך.

צריכים להגיע לזה שאת כל פקודות הבורא, מהקטנה ועד הגדולה ביותר, כולנו נרגיש, נקבל את זה, ונגיב על זה בצורה נכונה.

תלמיד: פנים בפנים זה עוד לא המצב של האנושות היום.

עוד לא, ודאי. אנחנו צריכים להשיג את זה דרך אחור באחור, אחור בפנים, פנים באחור ואז פנים בפנים.

שאלה: לכל מדרגה יש הרגשה של העליון, למשל תינוק מרגיש את אימא שלו, היא העליון, משם בא כל השפע שלו והחיות שלו, וכך בכל מצב. אבל פה צריכה להיות הרגשה שיש איזה רוכב עליון שהוא מעל הכול, בנוסף. איך אדם מקבל מושג, ידיעה, על משהו שמעבר למה שבתפיסתו?

כנראה שתפיסתו משתנה והוא מרגיש שיש משהו למעלה.

תלמיד: על סמך מה הוא יכול לבסס את ההרגשה הזאת?

מתוך ההרגשה שלו. הוא מתחיל להרגיש שיש כוח עליון שהוא מנהל אותו, סובב אותו, מעביר ממקום למקום, מצד לצד, מדרגה לדרגה, וזה נקרא הרוכב עליו. והוא, רוצה או לא רוצה, צריך להיות כסוס לעומתו, כי בסך הכול יש לו תפקיד כסוס כלפי הרוכב.

תלמיד: האם האדם צריך להרגיש בעל תפקיד כלפי הבורא, שהוא צריך לעשות עבודה לטובת הבורא, שיש לו ייעוד?

ודאי.

תלמיד: מהי העבודה?

יתכן שאני עכשיו עדיין לא יודע מהי העבודה, אבל אני מסכים, אני מתחיל מהסכמה.

תלמיד: זה כמו שסוס יוצא לדרך עם הרוכב שלו והוא לא יודע בדיוק לאן רוכבים, אבל הוא מסכים לקבל את פקודות הרוכב ולהתקדם.

כן. לפני שאתה קופץ על הסוס אתה לא עושה אתו ישיבה לאן עכשיו תלכו, תרוצו, מה יהיה לכם מזה, אתה לא שואל אותו, אלא הוא יודע שהוא צריך לשמוע לפקודות שלך. לזה אתה צריך להגיע כלפי הבורא, והקשר הזה נקרא "פנים בפנים".

שאלה: הוא כותב, "גם אתה יוצא בלבוש מלכות", מה זה אומר בלבוש מלכות?

גם אתה קשור לרוכב ונמצא עמו יחד בפעולה.

תלמיד: האם המלכות זו המציאות שאנחנו רואים בעין שלנו?

לא, אל תסובב את זה כך או כך, תיקח את זה ככל שאתה יכול.

תלמיד: גם כתוב, "זה נקרא בניין קומת שכינה".

הקשר בין אדם לבורא, ככל שהם קשורים זה לזה, זה נקרא "בניין קומת השכינה". השכינה שביניהם מקשרת אותם יחד.

שאלה: מה זה אומר "אחור וקדם צרתני"?

אחור וקדם, "פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת", כך הוא מתגלה אלי ומזה אני מכיר אותו. הוא עושה בי ציור באחור וקדם, וכך לאט לאט אני משיג אותו.

תלמיד: מה זה אחור ומה זה קדם?

הוא כותב שזה גילוי והסתר, הסתר זה כנראה אחור ופנים זה גילוי.

תלמיד: גילוי והסתר של מה?

של הבורא. הוא כותב של ה' יתברך כלפי האדם המשיג.

תלמיד: האם על ידי הגילוי וההסתר שלו ממני הוא יצר אותי?

הוא מפתח אותנו, מתגלה לנו, הכול הוא עושה איתנו. הוא לא צריך שום דבר חוץ מזה, אלא קצת גילוי וקצת הסתר, ואנחנו לפי זה מסתובבים ומגיעים ממצב למצב וכך מגלים אותו.

תלמיד: מה זה מגלים אותו, מה נדרש מצדי? אם הוא עושה הכול בפנים, באחור, בגילוי, בהסתר, מה הוא רוצה ממני, מה אני צריך לעשות?

בוא נראה. בינתיים, אפשר לראות שהוא עשה את עצמו לפנינו כמתגלה ומסתיר, ואנחנו על ידי מצבים כאלה שבאים בזה אחר זה, מתחילים להכיר אותו. איך אנחנו מכירים זה את זה? כשאני רואה לפני רק איזו דמות, וכלום חוץ מזה, אבל אחר כך הוא מתגלה לפני בכל מיני צורות, ולפי זה אני מכיר אותו, מתקרב, ומתרחק.

תלמיד: אז מה עבודת האדם בתוך המערכה הזאת?

להידבק בבורא.

תלמיד: מה זה להידבק?

להידבק זאת אומרת להבין, להכיר, להסכים, להתקרב אליו בכל המצבים שהוא מראה לי. ואלה יכולים להיות מצבים ממש לא נעימים, ולא טובים, ואני לא מקבל אותם, לא רוצה אותם ובורח מהם. אבל בסופו של דבר, על ידי אחור וקדם הוא מראה לי את זה, ומצייר לי את עצמו.

שאלה: האם אפשר לומר שהאדם קולט את יחס העשירייה אליו כמתג ורסן?

יכול להיות שהבורא משתמש בזה גם כך.

תלמיד: או שכל העשירייה כולה היא בעצם הסוס, והבורא רוכב עליה?

גם זה יכול להיות.

תלמיד: אז בעצם אלה מדרגות שונות של רוכב וסוס כל פעם?

כן, נכון.

שאלה: האם אפשר לומר שהעשירייה קודמת לבורא? זאת אומרת אם הבורא רוצה לעשות פעולות על האדם, העשירייה יכולה כאילו להקדים את הבורא בפעולות האלה, לעשות זאת בחסדים, ולא בצורת מתג ורסן?

כן, אפשר להגיד במשהו שניתן לעשות כך, שאם האדם מסכים מראש לכל פעולות הבורא, אז הוא נמצא אליו עם הפנים.

תלמיד: ואז העשירייה הופכת להיות הפנים של הבורא? איך העשירייה היא בעצם היחס בין האדם לבורא, איך הוא צריך לקבל את העשירייה בצורה הזאת?

אנחנו צריכים לסדר את העשירייה כך שהיא כביכול בידינו, ואנחנו מייצבים את העשירייה כנמצאת עם הפנים לבורא.

שאלה: אחור וקדם צרתני, זה אחור וקדם עשית בי צורה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת אתה יוצר בי את הצורה שלך, או שצרתני זה צרות, למה הוא מתכוון?

צרתני זה לצייר.

תלמיד: לצייר צורה?

כן.

תלמיד: קדם זה גילוי, ואחור זו הסתרה?

כן.

תלמיד: אז העשירייה, כמו שדברו כאן החברים היא בעיקר לשלב ההסתרה?

העשירייה היא גם לשלב הגילוי וגם לשלב ההסתרה. העשירייה צריכה לעזור לאדם לקבוע את הקשר הבלתי פוסק שלו עם הבורא.

תלמיד: אבל כשיש קדם, כשיש גילוי אז לכאורה האדם כבר בגילוי עם הבורא, והבורא מוביל אותו, מוליך אותו.

כן.

תלמיד: וכשיש אחור?

אז כביכול האדם לא רוצה להיות עם הבורא פנים אל פנים.

תלמיד: הוא לא יכול, הוא לא רואה, אז העשירייה משמשת כמתווך בשלב של האחור?

כן, מה שאנחנו רוצים מהחיים שלנו, עלינו לבצע, ולבטא בקבוצה.

שאלה: בעניין קיום פקודות הבורא. ניקח דוגמא שקיימת בינינו. נניח חבר מתנהג בצורה שמאוד קשה לי להצדיק, ומעורר בי כעס, ואפילו שנאה. עכשיו, לקיים את פקודת הבורא זה להצדיק את החבר מעל מה שאני מרגיש. האם נכון להסתכל כך?

קודם כל אתה צריך לראות בכל חבר וחבר, את פעולת הבורא, לא חשוב כמה הוא מוצא חן בעינך או לא, אבל קודם כל את זה, כי זה נכון, וזו האמת. ואחר כך אתה צריך לחשוב איך אני מסדר את היחס שלי נכון, יפה, אמיתי, לכל החברים, לכל אחד ואחד, כי בזה אני מכייל את עצמי כלפי הבורא. כמו שמכוונים בכלי נגינה את הצלילים.

תלמיד: אם נסתכל על הסוס הגשמי, מאוד ברור לו מה הרוכב רוצה ממנו. אין שאלה, בצורה אינסטינקטיבית הוא מבין מה הרוכב רוצה. הוא מקבל את המכה מהצד, ויודע לאן הוא צריך ללכת. אנחנו, מקבלים איזה מקרה, ואני צריך להיות מאוד אינטליגנט כדי לסדר את היחס שהבורא מצפה ממני שאני אסדר כלפי אותו מקרה.

לכן אתה אדם ולא סוס.

תלמיד: אבל לפעמים זה מעל מה שאתה מרגיש, אתה מקבל איזו הרגשה ביצר האגואיסטי, ומעליה אתה צריך לסדר יחס ממדרגה יותר גבוהה.

זה נקרא שאתה צריך להעלות את עצמך למעלה מדעתך.

תלמיד: ואם אני לא עושה את כל התהליך הזה, אני לא מקיים את פקודות הבורא.

אז אתה נשאר סוס.

תלמיד: סוס שלא מקשיב לרוכב.

כן.

שאלה: לגבי עבודת הכיול שהזכרנו הרגע, הכיול הוא לבורא?

כן, זו הקבוצה.

תלמיד: כן. אבל אם ניקח את המשל הזה של הסוס, אז לפני שהרוכב עולה על הסוס הוא מאלף אותו, והבוס מכיר את הרוכב, ומרגיש אותו. אני מסתובב באיזשהו מקום, אני לא מרגיש שיש עלי בכלל רוכב. מתי אני מרגיש? כשאני נופל לאיזה בור או משהו קורה, אז אני אומר וואלה, בעצם יש פה רוכב שאני כנראה לא מקשיב לו, ולכן הגעתי לאן שהגעתי.

כן.

תלמיד: איך מהמקום הזה לעשות עבודה שתגרום לי לייחל, להשתוקק, לרצות באמת להכיר את אותו רוכב, ולא לחפש תרופה למה שמציק לי כרגע?

קודם כל אתה נמצא בקבוצה, יש חברים סביבך, אתה צריך להשתדל להיות דבוק אליהם, ודרכם להדבק בבורא, כי הבורא מדבר איתך דרך העשירייה.

תלמיד: כן, וכשהתחושה היא כזאת שהם איתו בקשר שוטף כבר שנים, ואתה מסתכל עליהם, אבל אין לך גישה לשם.

אין חוש משותף.

שאלה: להם יש, ואתה לא מצליח לפתח את החוש שיש להם כבר שנים אחורה.

יכול להיות, אז מה?

שאלה: איך עובדים מכך בשביל הבורא? כי להידבק אליהם, בסדר, אני נדבק אליהם, אבל אני לא מרגיש שבדביקות הזאת יש איזו השתוקקות לבורא, שיש איזה רצון באמת להכיר את אותו הכוח העליון, אלא סוג של להישמר מצרות.

בינתיים גם זה טוב. הסוס מלכתחילה נענה רק למכות, ליחס רע או ליחס טוב מבעל הבית שלו, אבל לא שיש לו לכך עוד איזו נטייה ממנו. אחר כך כשהוא מתחיל להכיר יותר את בעל הבית, הוא מבין אותו, מרגיש אותו, ואפילו שהוא סוס, הוא קורא נכון את בעל הבית והולך לקראתו. כך קורה עם כל דרגות החי.

שאלה: והנטייה הזו פשוט תגיע? לרצות ללכת לקראת בעל הבית ולא לפחד מהשוט או מהדורבנות שבצד?

הוא כבר לא פוחד. הוא כבר מכסה זאת עם היחס שלו לבעל הבית, וגם בעל הבית משתנה בהתאם לכך.

שאלה: קצת לגבי מה ששמענו לפני כן מחברים. אם הקבוצה היא העליון שלנו, ובכך אין ספק, זה הדבר שעדיין אפשר לראות ולהרגיש, ומידי פעם, כמו ששמענו, יש ביקורת כלפי חברים בעשירייה. איך צריך להתייחס לכך אם את כל אחד מהעשירייה שלך הבורא שם, זו ההשתקפות של הבורא כרגע בעשירייה שלך. מה הוא המקום של הביקורת כלפי חברים, כי יש זמן מסוים שאפשר לדבר גם על קו שמאל, מה זה אומר, איך אני עושה את זה בצורה נכונה?

בצורה הנכונה אתה צריך להתבטל כלפי העשירייה כמו כלפי הבורא, וכך להמשיך.

שאלה: אין מקום לביקורת בעשירייה כלפי חבר?

כלפי חבר מסוים, יכול להיות, אבל לא כלפי העשירייה כולה.

שאלה: ואיך זה מתבטא כלפי חבר מסוים? שמענו לפני כן שמישהו אומר שהוא שונא חבר בעשירייה שלו.

הם עדיין לא מיוצבים נכון. אני לא יכול להגיד איך זה קורה, אבל במשך זמן מסוים, אם הם מתקדמים ולא פועלים מתוך הרגל ש"אנחנו חברים, זו קבוצה ויש לנו עשירייה", אלא שאם אנחנו כל הזמן נמשכים לחיבור יותר ויותר משמעותי, גבוה, אז אין כאן שום בעיה.

שאלה: לפעמים אנחנו מתארים את הקשר בין הבורא לנברא כסוג של שותפות, איפה כאן בדוגמה הזאת של הסוס והרוכב מתגלה שותפות, או שכך קורה רק בשלב האחרון?

שותפות מתגלה באותם הזמנים שהם יכולים להכיר האחד את השני. וכשהם צריכים לעלות לדרגת קשר גבוהה יותר, הם מפסיקים להיות בקשר ומחפשים באיזה קשר אחר הם יכולים להיות, וכך הם מתקדמים. כמו אצלנו, כשבין עלייה לעלייה יש לנו ירידות.

תלמיד: הציור הזה של העשירייה כרוכב, הוא מבלבל, כי לא תמיד אתה מרגיש שהעשירייה יודעת לאן היא מובילה אותך, האנשים מושכים לכל מיני כיוונים.

עזוב את זה, לא נורא, העיקר שיהיה לך קשר בינך לבין העשירייה ולבורא. את הציור הזה שעליו בעל הסולם מספר, יש לנו מהתורה, "אחור וקדם צרתני", אז צריך להשתדל בכל זאת להביא את עצמכם לאותה צורת הקשר.

שאלה: הבחירה בסוס ורוכב היא לא מקרית, בעל הסולם בוחר בדוגמא של סוס ורוכב, למה?

כי כך באמת אנחנו מקושרים, וחוץ מזה הציור הזה לא מגיע רק מבעל הסולם הוא מגיע מהתורה.

תלמיד: אבל כאילו שבין הסוס לרוכב יש הרבה מערכות יחסים, הסוס הוא משרת של הרוכב.

נכון.

שאלה: מה היא מערכת היחסים הנכונה בין הסוס לרוכב שאליה אנחנו צריכים להגיע?

אנחנו מדברים על דרגת החי, שהיא יכולה לעלות לאט לאט לדרגת המדבר, ולהרגיש את הרוכב כמו אדם שמרגיש את הרוכב. שהסוס מעלה את עצמו לדרגת האדם.

שאלה: במה?

בכך שהוא רוצה לקיים את כל הפקודות מהרוכב, ובכך לאט לאט הוא מעלה את עצמו לדרגת הרוכב, לדרגת האדם הרוכב עליו.

שאלה: אז בכך שהסוס רוצה לקיים את פקודות הרוכב הוא מתדבק ברוכב?

כן.

תלמיד: בינתיים כמשרת.

אבל מתוך היותו המשרת הוא כבר לא מרגיש את עצמו כמשרת כי יש לו את אותם התפקידים, את אותן המטרות כמו של הרוכב.

שאלה: "באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה",". מה זה אומר קודם כל "אין מקום פנוי ממנו", ו"ההבדל הוא, רק ב"הווה" ו"יהיה"?

זה אומר שהבורא נמצא בכל מקום ומקיים את כל הפקודות שלו בבריאה, והאדם סך הכול צריך לראות עד כמה הוא דבוק אליו.

תלמיד: הוא אומר שמה שמונע את זה הוא שיש הבדל בין "הווה" ו"יהיה", ואם הוא זוכה לחבר את שני העולמות האלה, אז הוא מגלה בהווה את מלבושו¹.

כן.

שאלה: אז איפה עבודת האדם צריכה להיות מרוכזת, עם הפנים אל העתיד, אל ה"יהיה" או למה שקורה עכשיו, ברגע הנוכחי?

עכשיו, להשיג דביקות ברגע הנוכחי, וכך בכל רגע ורגע שהיא מתגלה.

שאלה: אז מה העבודה כלפי "יהיה", כלפי העתיד?

העתיד לא יהיה אם כך. אתה כל הזמן רוצה לראות את העתיד בהווה, ומה שיש לך עכשיו, הוא מה שצריך לקרות.

שאלה: אז האדם מושך את העתיד הטוב שהוא מתאר לעצמו לתוך ההווה?

כן.

תלמיד: לא הפוך. לא את ההווה אל העתיד.

לא. עכשיו הוא רוצה לקיים את העתיד.

שאלה: האם המקובל חי רק בנקודת ההווה, אין לו עתיד ועבר?

לא. אין.

תלמיד: כתוב ש"עיר פרא אדם יולד"², שהוא אפילו לא סוס ששמים עליו מתג ורסן, הוא כזה מין סוס פרא. ואז מביאים אותו לסביבה, ובעולם הגשמי סוס הפרא הזה עובר תהליך עד שמניחים עליו אוכף, ששמים לו רסן.

כן.

שאלה: מה הוא התהליך שהאדם צריך לעבור שכאילו כופים אותו עד שאומר "רוצה אני"? הוא בא לעשירייה, לקח לו זמן לקלוט שיש עשירייה, יש חברים שבמשך עשר, חמש עשרה שנה לא שמעו על חיבור. והתהליך הזה שכבר יש בו מתג ורסן, אפילו יכול להיות שהוא מתקדם. מה העבודה שלנו בתוך העשירייה צריכה להיות כדי להביא את האדם למצב שהוא יהיה כבר סוס שיש עליו מתג ורסן?

הוא צריך להרגיש שעבודה שלו בעשירייה, יום יום, מחברת אותו עם החברים, והחברים לוחצים עליו, ומביאים לו את ידיעת המקום שלו בעשירייה, את ידיעת המטרה שלו עם העשירייה, ושכך הוא רואה את החיים שלו.

שאלה: האם הוא צריך להסכים שישימו עליו את המתג והרסן, הוא צריך להיכנע?

הוא צריך לרצות, כי בלי הרצון הוא לא מגיע למטרה, הוא לא יכול להרגיש את הרוכב. זה הרבה יותר ממה שכך נראה לנו. זה גם קשור לגלגולי הנשמות. למה אנחנו נפגשים דווקא, ולמה יש לנו כזאת התקשרות? למה הבורא סידר לנו את זה? זה לא פשוט, נלמד על כך.

שאלה: קמתי הבוקר באורווה שלי מתוך תחושה שאני סוס פראי שמסתובב בטבע חופשי ומאושר, יכול לעשות מה שאני רוצה, ורק העיניים שלי עצומות ובגלל זה אני כל הזמן נופל כי הבורא משנה את הטבע ואני לא מבין מה קורה. עכשיו אני מבין שלמעשה אני נמצא במסלול מכשולים והרוכב מוביל אותי ואין לי שום בחירה לאן.

המסלול הזה קיים, אני לא מודע אליו והבחירה היחידה שלי זה כל פעם כשאנחנו מגיעים למכשול מסוים, להחליט איך אני מתמודד עם המכשול. האם אני אוזר את כוחותיי כדי לקפוץ מעל המכשול או שאני נכנס עם הראש בקיר ורק מקלל את הרוכב שהוביל אותי דרך המכשול ולא פקח את עיניי כדי לראות. האם זו הבחירה שלי, זו העבודה, להבין את מסלול המכשולים הזה?

לא. המכשול הוא בזה שאתה עדיין לא מסכים, לא נקבע בלבך שמה שהרוכב רוצה ממך זה נכון. אפילו לפני שפקודתו מגיעה אליך אתה רוצה שזה יקרה. זה בעצם "אחור וקדם צרתני".

תלמיד: ומאותו רגע שקיבלתי על עצמי ואני כבר נמצא בתוך המסלול ומגיע למצב שבו אני משחרר, מתבטל, אני אלך לאן שתיקח אותי. ואם יהיו מכשולים אני אקפוץ, ואם זה יהיה קשה אני אבכה מתוך תודה ושמחה שאתה נותן לי את ההזדמנות להיות במכשול הזה.

כן.

תלמיד: ביטול מלא. נעשה ונשמע.

כן.

שאלה: איך אפשר להרגיש את הרוכב כל היום, כל הזמן?

אם מטרתך להדבק בו אז זו לא בעיה. אתה כל הזמן מוכן להיות תחתיו.

תלמיד: לפעמים הוא נעלם לכמה שעות, לכמה דקות.

אז תדרוש.

תלמד: איך לחייב אותו שלא ייעלם, לפחות לא להרבה זמן?

סימן שאתה לא רוצה.

תלמיד: אם אני לא מרגיש אותו זה סימן שאני לא רוצה?

כן.

תלמיד: אז רק לעבוד על איך לרצות כל הזמן יותר.

איך לרצות כל הזמן לקיים את פקודת הרוכב.

שאלה: האם לקבוע ש"אין עוד מלבדו" צריכה להיות תגובה על הרגע הזה? כאילו שהאדם קובע "אין עוד מלבדו", תמיד על ההווה.

כן. ככה אני חושב. איך יכול להיות עוד?

תלמיד: במה תלויה היכולת שלו לקבוע "אין עוד מלבדו?

מה שקורה בי עכשיו במוחא וליבא, הכול מגיע לי מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: זה אני מבין. אבל היכולת לקבוע את הנקודה הזאת, במה היא תלויה, איך אדם מצליח להיות בזה?

היא תלויה בעבודת האדם. במידה שהוא מסדר את עצמו שקשור דרך החברים, דרך פעולות משותפות, במידה שהוא רוצה להיות נמצא בלשמש את החברים.

תלמיד: האם בזה שהוא משמש את החברים הוא מצליח לקבוע ש"אין עוד מלבדו"?

שזה ישפיע עליו כך, כן. שהבורא כך יתייחס אליו.

שאלה: רוב החיים שלי אני רציתי שהבורא יוביל אותי לגלות לאן הוא רוצה שאני אלך, באיזו צורה אני אפעל עם האנשים סביבי. הוא כל כך גדול שהוא הכניס אותי לתוך העשירייה.

הוא שם לי אוכף על הגב, הוא הלביש עלי רסן ומתג ואני כל כך שמח. אבל יש לי טבע שכל הזמן רוצה לירוק את הרסן, לירוק את המתג, לזרוק את האוכף, להשליך אותו. אני לא מסוגל להתבטל בפני האוכף הזה, ולמתג ולרסן שהרוכב שם עלי.

ואני מבקש כל יום "תעזור לי להיות בכל פגישה, להיות מעורב בכל פעולה". העשירייה מנסה לעזור לי לגלות את רצון הרוכב. איך יכול להיות שהוא כל הזמן נותן לי לשאול שאלות ולבנות את הרצון אבל אני מרגיש שאני צריך להיות חלק מכל התהליך הזה שמקבל את האוכף על הגב שלי, דרך האוכף, והמתג והרסן. גם אם אני לא מרגיש את הרוכב עדיין, אני רוצה להיות בתוך התהליך ולא להילחם נגדו. ולפעמים אני מוותר, ומתייאש ואומר "זה בלתי אפשרי". אני מבין שעל זה כל השיעור. אני כל כך אסיר תודה. איך להמשיך, איך לא להיות כל הזמן סוס פרא?

מה לענות לו?

שאלה: אני פשוט מקנא בו.

בסדר. יש לו תכונות והבחנות כאלה שבאמת חסר להרבה אנשים.

שאלה: הוא כותב, "שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, ... וזה נקרא בחינת "פנים בפנים"." האם יש השתוות הצורה בבחינת פנים בפנים?

יש השתוות הצורה בזה שהסוס רוצה להידמות לגמרי לרצון של רוכבו.

תלמיד: האם בחינת פנים בפנים זה כשיש מקבל ויש נותן?

כן. שניהם נמצאים - כל אחד בתפקיד שלו המלא.

שאלה: קודם כל, "אין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב". הדבר היחידי שחסר לו שהוא צריך לשחרר וליהנות מהתהליך, אז יהיה ממוקד. אנחנו אומרים ש"הסוס", מה שנקרא, ייקח לו זמן עד שהוא ישווה צורה ויצליח להבין את הרוכב רק "ברמזים".

והקטע הוא בין לבין עד שמגיעים לשם. כי יש מצבים שהסוס הולך והוא בוחר את הדברים הקטנים.

יש, לוקח זמן בין ה.. עד ש"הסוס לומד את רוכבו, מה שנקרא". איך הסוס ידע שהוא הולך בכיוון הנכון, איזו עצה או סימן יש שהוא מכוון נכון לכוונת הבורא?

יש להם התקשרות בדרגת החי.

תלמיד: אני מנסה לשאול על היום יום שלי, כי אני מבין שהלבוש הוא בכל מה שקורה לי. הרבה פעמים אני מתבלבל וטועה, ואז חוטף את המכה כדי לראות שטעיתי. האם יש איזו עצה שלאורה אני אלך והיא תבטיח לי או תעזור לי להתכוון אליו?

אתה רוצה איזו הבטחה לעתיד?

תלמיד: עצה. אני למשל מנסה לשמור על כוונה, כל רגע אני שואל את עצמי האם אני בכוונה נכונה. זו נראית לי עצה טובה, כי אם אני לא עושה את זה, אז אני חוטף את המכה שמחזירה אותי. האם יש עוד איזו עצה מעשית כדי להשוות צורה או ללכת נכון?

אני חושב שכאן אנחנו צריכים לחבר את כל המאמרים שיש לנו על החברה, על עזרה הדדית שיכולה להיות בחברתנו, ואז נצליח.

שאלה: במצבנו, האדם מגלה את פעולות הבורא ובדיעבד צריך להסכים איתן. האם האדם יכול להגיע למצב שבו הוא מבין, או אפילו מתכנן עם הבורא כמה צעדים קדימה?

לא. האדם לא יכול לתכנן עם הבורא שום דבר. הוא יכול רק להכניע את עצמו כלפי פקודות הבורא.

שאלה: יש לנו בתוך העשירייה הרבה מאוד מערכות יחסים. מהו אותו ערוץ, אותו מתג ורסן, שכלפיו צריך להתבטל בתוך העשירייה?

כלפי חיבור, זה ברור. נראה לי ששום דבר חוץ מזה.

תלמיד: מה זאת אומרת, "כלפי חיבור"?

שלא חשוב איזה צורות יחסים יש לנו כעת, אנחנו בכל זאת נמשכים לחיבור.

שאלה: יש לי הרבה מאוד יחסים עם החברים בתוך העשירייה, רובם מטרתיים בעבודה שלנו. איזה ערוץ, בהשפעת העשירייה עליי, הוא הערוץ הנכון שדרכו אני צריך להיות מופעל? איפה הנקודה שבה אני צריך להתבטל כלפי העשירייה?

אתם מבינים מה שהוא שואל?

שאלה: דרך איזה מאמץ העתיד יהיה בהווה? באיזו פעולה בעשירייה אני צריך להתמקד כדי להתחבר ולהתבטל ושזה יהפוך למין גשר בין העתיד לבין ההווה, יקרב את העתיד להווה?

בזה שאנחנו מבטלים את העתיד ומושכים אותו להווה. אני לא חושב שזו תשובה קלה אבל ככה זה.

שאלה: הוא כותב פה ""לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]"", זו כל המציאות כביכול. אנחנו לא יכולים כרגע להכריע בזה, אלא נתנו לנו עשירייה. ובעוד מאמר הוא כותב שיש קומה א' וקומה ב' ששם אתה לומד את נימוסי המלך. האם זו העבודה שלנו, לבנות בתוך העשירייה את "אין מקום פנוי ממנו", ואחרי זה נוכל לראות את זה גם בכל המציאות, זה התהליך?

כן, זה התהליך. אבל איך עושים את זה, את זה אנחנו עדיין לא יודעים.

תלמיד: לגבי איך עושים את זה, הרבה פעמים לא רואים שמאחורי החבר יש בורא. ואז כל מה שהחברים שאלו, זו כל העבודה שיש.

כן.

שאלה: לגבי ההווה ויהיה. איפה העבר, למה הוא לא מדבר על זה? הוא מרכז פה את כל העסק בהווה ויהיה, לחבר את שני אלה.

כי זה מה שנמצא לפניך, ההווה והעתיד, עבר זה עבר.

תלמיד: יש לנו הרבה עבודה עם העבר בדרך שלנו. קראנו גם בהכנה היום שהעתיד של האדם תלוי וקשור בהודיה על העבר, והוא כותב על זה מאמר שלם ב"שמעתי" ובעוד הרבה מקומות, כל ה"אין עוד מלבדו" הוא על העבר.

זה יתברר.

שאלה: האם הדרך לאותו קשר איתו היא בזה שאני מברר את הקשר שלי, או להיות בדרישה לקשר של החברים איתו, שהחברים תמיד יקרבו את העתיד להווה?

החברים. החברים הם יותר מוכנים לזה, יותר פועלים לזה.

(סוף השיעור)

---

1. " אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה,"↩

2. "עיר פרא אדם יולד" (איוב י”א, י”ב).↩