שיעור בוקר 01.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 414

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 414, מאמר "החרות".

המאמר הזה הוא אחד מהמאמרים החשובים של בעל הסולם. בסך הכול אין לנו הרבה מאמרים ממנו, על אף שהוא כל כך רצה לכתוב על כל האפשרויות להתקדמות בעבודה, בעבודת האדם לבורא, אבל לא יצא לו.

החֵרות

"חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות מלמד שנעשו חירות ממלאך המות.
[שמו"ר מ"א]

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?"

חרות הרצון

"אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות.

הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה. - ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים.

אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלינו מאד, ואם נתעמק בפנימיותה של המלה הזאת, כמעט ולא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חרותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חרות, ז"א, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי."

בעל הסולם שואל האם יש לאדם בעולם הזה את תכונת החרות והוא יכול לכוון את עצמו לאיזו עשייה, לאיזה רצון, לאיזו פעולה בצורה חופשית. שלא מכוונים אותו כוחות הטבע או אולי איזה כוחות זרים, אלא הוא פועל מבחירתו החופשית. זאת השאלה שהוא הולך לברר.

העיקר בשבילנו לדעת האם אנחנו חופשיים. אבל איך יכול להיות שאנחנו חופשיים ולא פועל עלינו שום דבר, מי לא מרגיש שהוא נמצא תחת שליטת כוחות הטבע שמחייבים אותנו לאכול, לשתות, לקיים את החיים שלנו בתוך החברה, להתחתן, להביא ילדים, לדאוג להם. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כאן תחת הרבה מאוד כוחות שפועלים עלינו בכל מיני צורות, אפילו בלי לשאול אותנו, אנחנו נפעלים, אז איפה הגבול שבו הכוחות האלה יכולים לעזוב אותנו ולתת לנו חרות. אפילו את השאלה הזאת אנחנו לא מסוגלים לעכל ולהשיג.

שאלה: מהו המוות שבעל הסולם מדבר עליו?

חרות ממלאך המוות?

תלמיד: מה זה "מלאך המוות", או מה זה מוות? למה החרות היא דווקא מזה?

אם נתעמק בפעולות האדם הסופו של דבר נגיע להחלטה שכל מה שהוא עושה זה כדי לברוח מהמוות, כי בסופו של דבר ברור שזה מה שעומד לפנינו, לפני כל אחד ואחד. ולכן נראה לנו ש"חרות ממלאך המוות" יכולה לפתוח לנו אין סוף אפשרויות, חיים וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו כל הזמן אומרים ששום דבר לא נעלם, הכול קיים במערכת, אז מהו המוות הזה, מה ההרגשה הזאת שאנחנו בורחים ממנה? כלפי העולם הזה ברור מהו מוות, אבל כלפי העבודה שלנו, כלפי הרוחניות, מהו המוות הזה?

נראה. כנראה שבעל הסולם הולך לברר את זה, כי בלי זה למאמר עצמו חסרות רגליים.

תלמיד: הוא נותן את הדוגמה שבעלי חיים שאנחנו עושקים מתים. זאת אומרת יש פה תגובה גם ליחס חיצוני, לא רק למוות במובן של פגיעה בגוף הפיזי אלא זה באמת משהו יותר עמוק. אז מהי התכונה הזאת של מוות?

נקרא, אני לא יודע. אני בעד ללמוד הכול מחדש.

שאלה: בעל הסולם לוקח את הבירור לרמה הרבה יותר עמוקה של מה זו חרות. ברור שאדם נתון לחוקי הטבע ולטבע של עצמו ולנסיבות החיים, כל זה ברור, אבל בעל הסולם בא ומעלה את זה לרמה אחרת ואומר שאם אנחנו כך אז בעצם אין לנו חרות. אבל אף אחד לא מטיל ספק בכך שאנחנו נמצאים תחת חוקי טבע.

אז מה היא החרות?

תלמיד: בתוך אותם חוקי טבע העובדה היא שכל אחד מרגיש את עצמנו אינדיבידואל שיש לו חרות, אחרת הוא היה מת.

אולי זו הרגשה שקרית.

תלמיד: בטוח שזאת הרגשה שקרית, אבל היא כדי לנתק את הדיון ממה שאנחנו לא משיגים. זה כמו שהוא יבוא ויגיד לנו, תחיו לפי אין עוד מלבדו, אם אין עוד מלבדו, אז ברור שאין חרות. אבל אני לא חי באין עוד מלבדו, ומקובלים אומרים לי לחיות במציאות שאותה אני תופס. אז למה פה הוא מעלה אותי לאיזו תפיסת מציאות שהיא לא קיימת, שאין לי חרות, בעוד שהאדם, אפילו אחרי שיקרא גם מאה פעמים את המאמר הזה, כל עוד הוא בתוך האגו שלו הוא כן מרגיש שהוא בעל חרות.

זה שקר.

תלמיד: מצד אחד ברור שזה שקר, מצד אחר אנחנו כן צריכים לחיות לפי המציאות שאנחנו תופסים.

אז אנחנו חוקרים כמדענים כלפי החיים שלנו ורוצים להחליט, אם יש לנו חרות או אין לנו חרות, או אם החרות שיש לנו היא חרות מצומצמת, שקרית, וכך אנחנו חיים.

תלמיד: מבחינה מעשית מה אני יכול לעשות עם זה כל עוד אני לא נמצא בתפיסת מציאות כזאת?

את זה אני לא יודע אבל קודם כל נקבע אם אני נמצא בחרות, אם אני חופשי או לא.

תלמיד: לפי תפיסת המציאות או לפי השכל שמבין מה בעל הסולם כותב? לפי השכל אני מבין שהוא כותב שבאמת אין לי חרות, גם אחרי שאני אקרא את המאמר אני אסכים איתו, אין לי חרות.

כן.

תלמיד: אבל לפי ההרגשה ותפיסת העולם האינדיבידואלית של כל פרט כל עוד הוא בתוך האגו בוודאי שיש לו חרות.

זה כמו ילד קטן שחושב ששכחו אותו בבית. ההורים הלכו ונמצאים בחדר אחר, והוא מתרוצץ בסלון או במטבח ונראה לו שהוא חופשי ויכול לעשות שם מה שהוא רוצה. אבל בינתיים אימא מסתכלת עליו כך מהמסתור וגם אבא ואולי גם סבתא, אבל לילד נראה שהוא נמצא חופשי.

תלמיד: בסדר, אבל המקובלים לא אומרים לנו תחיו במציאות שאין עוד מלבדו, תחיו במציאות של גמר התיקון. הם לא באים ואומרים לנו תחיו במציאות כזאת, הם אומרים לנו, תחיו במציאות שאתם אגואיסטים ותשאפו להגיע לחיבור ביניכם ולתיקונים ביניהם, ולגלות שאין עוד מלבדו.

מקובלים ממליצים לנו לגלות שאין עוד מלבדו, שכל המציאות היא רק הבורא, ואנחנו יכולים להשיג את זה ולחיות בזה.

תלמיד: האם אני יכול להתייחס למאמר הזה כהמלצה של בעל הסולם לגלות שאין לי חרות ואז לנסות לגלות איפה כן יש לי חרות?

כן, ההמלצה שלו היא שנגלה שאנחנו לא נמצאים בחרות, והחרות שלנו היא רק בלהתעורר למעלה ממלאך המוות וכך להתקדם.

תלמיד: ומה צריך לעשות אדם שעדיין לא נמצא בתפיסה הזו?

הוא צריך להשיג אותה. אנחנו יכולים מרגע זה והלאה להשיג יותר ויותר שאנחנו נמצאים ברצון לקבל ושהוא מלאך המוות שלנו.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים, בואו נעבוד על החיבור בינינו ובבחירת הסביבה כמו שבעל הסולם מסביר גם במאמר הזה. ועכשיו הוא גם אומר לי לעבוד כדי להרגיש שאין לי חרות, האם זה עוד איזשהו פרמטר שאני צריך להביא בחשבון בעבודה שלי?

כן, נראה את זה.

שאלה: אם באמת לא היתה לנו שום חרות, אז לא היה טעם במה שהוא כותב לנו. כלומר, לאדם בטוח יש חרות מסוימת, כי הוא אמור לעשות משהו.

הוא אמור לקרב לעצמו פתרון לגילוי החרות.

תלמיד: ובזה יש לו חרות?

בזה יש לו חרות.

תלמיד: ההרגשה הזאת שיש לאדם שהוא חופשי זה רצונו של הבורא, ואנחנו צריכים להשתמש בה כדי שנוכל לעשות בחירות ולא להישאר בדרגת החי.

לכן אנחנו נמצאים בעשירייה, שבה יש את החרות להתקדם לחיבור עם החברים, להגיע למצב שמקדם אותנו לגילוי ולאמת.

תלמיד: אני מדבר על התחושה השורשית שיש באדם שהוא חופשי. היא חייבת להיות שם, כי אם הוא לא ירגיש שהוא חופשי אז הוא לא יוכל לפעול, הוא לא יוכל לבקש, הוא לא יוכל להיכנס לעשירייה, הוא לא יוכל לחפש משהו. הוא צריך להרגיש שהוא חופשי, שהמעשים שלו קובעים את מה שיקרה לו.

הוא צריך להרגיש שהוא לגמרי לא חופשי, אלא כבול באזיקים של הרצון לקבל על מנת לקבל לעצמו, ואין לו שום אפשרות לברוח ממנו. יש לו רק אפשרות אחת, למשוך את המאור המחזיר למוטב שישחרר אותו מהעל מנת לקבל.

תלמיד: אבל עד אז הוא חייב להרגיש שהוא חופשי. האם האדם קובע את מצבו, שהוא לא חופשי?

במידה שהוא קובע לעצמו שהוא לא חופשי, במידה הזו הוא יכול להעלות את עצמו למעלה מהרגשת העבדות להרגשת החרות.

תלמיד: אנחנו מבינים שכל אדם הוא לא באמת חופשי יחסית למדרגה העליונה ממנו, אבל האם כשאני עולה אני שוב מרגיש חופשי? האם מתישהו יש חופש אמיתי לנברא?

חופש אמיתי הוא רק בגמר התיקון, כאשר כל הרצונות שלך יהיו מכוונים לגמרי לכוח עליון. זה דבר לא פשוט מפני שהוא צריך להתגלות רק בהרגשה, ועד אז יש לנו תמיד בעיה.

שאלה: האם בלי הגילוי של שליטת מלאך המוות אי אפשר לקבל את המאור המחזיר למוטב?

שאלה יפה. במידה שאנחנו מרגישים את מלאך המוות, במידה הזאת אנחנו יכולים לגלות את המאור המחזיר למוטב ולהיות חופשיים.

תלמיד: האם גילוי מלאך המוות זהו חסד גדול מצד העליון?

כן, אתה מבין נכון.

שאלה: האדם מרגיש חופשי כשהוא פועל לפי הרצונות שעולים בו, כל עוד אלו לא רצונות זרים, ואם אלו רצונות שזרים לו אז הוא כבר מתחיל להרגיש לא חופשי. הבן אדם הוא רצון ליהנות, וכל עוד הוא מרגיש שהרצון שמפעיל אותו עושה לו טוב אז הוא חופשי והולך עימו, אבל ברגע שהרצון הזה כבר לא עושה לו טוב אז הוא כבר לא הולך עמו.

כל העניין הוא להוביל אותו לרצון שיעשה לו טוב, ועובר הרבה זמן עד שהאדם מבין שלא יהיה לו טוב מהרצון הטבעי שאיתו הוא נולד, חי וקיים כי הוא מוביל אותו לדרך ללא מוצא.

הוא יכול להתנגד לרצון שלו וללכת למעלה מהדעת, הוא יכול להיות בעל מנת להשפיע, ואז הוא יוצא מהאזיקים האלה.

תלמיד: בדיון הזה על חופש, צריך להכניס את המושג של ליהנות או לא ליהנות, של טוב ורע. נראה לי שזה מה שחסר פה, שזה אולי מבלבל אותנו קצת.

בסדר.

שאלה: נראה שיותר פשוט להגיד שאין חופש, שיש רצון לקבל ואני מופעל לפי הרצון לקבל. אם אני רעב אז הולך לחפש אוכל.

אז אתה אומר "בוא נלך הביתה"?

תלמיד: לא.

למה לא?

תלמיד: כי אני בא לפה גם בשביל להיות משוחרר מהרצון לקבל, והחופש האמיתי הוא כשיש מילוי לרצון לקבל. כשיש לי מילוי ברצון לקבל אז אני חופשי ממנו, מרגיש טוב ומאושר. כדי לקבל את המילוי אני צריך מאור, אני צריך מסך, אני צריך לקבל את המילוי על מנת להשפיע וזה החופש האמיתי.

בסדר גמור.

שאלה: אשליית החופש שיש לאדם היא אחד הכוחות החזקים בחיים שלו, והוא גם כל הזמן שואף להרחיב אותה. אנחנו כלומדי קבלה מבינים שאין חופש ושאנחנו תחת איזושהי מערכת חוקים, ברצון לקבל וכולי.

מה התכלית של אשליית החופש הזאת? איך אנחנו צריכים להשתמש בה נכון, כשאנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים ועומדים לעשות איזושהי החלטה?

אם אנחנו שוללים את החופש מהאדם אז אין לנו שום טענות אליו, כמו שאין לנו טענות לחיה. את מורידה את האדם מדרגת אדם הדומה לבורא במשהו, או שיידמה בעתיד לבורא במשהו, לדרגת הבהמה, חיה, שחיה לפי אינסטינקטים, שפועלת לפי איזו קלטת או תוכנה שהכניסו בה, ואין לה לא דין ולא חשבון. האם עלינו להתייחס כך גם לאדם או לא?

תלמידה: זו בדיוק השאלה. כי כביכול הוא לא עושה כלום, לכן הוא לא אשם בכלום, אי אפשר להעניש אותו ואין תוצאות למעשים שלו, אבל הוא כן חוטף.

אז איך נתייחס לאדם, האם ככזה שיש לו חופש או אין לו חופש? האם יש לו לפחות פרמטר אחד שהוא יכול לבחור אותו ולשנות אותו?

שאלה: הוא כותב "ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים." איזו חרות הם השיגו?

מכך שאנחנו לא עבדים כמו פעם, שהאנושות נלחמה עבור החרות ואנחנו לא חיים בחברה של עבדים.

תלמיד: מה הקשר בין חרות אמיתית שאנחנו רוצים לברר?

זה משהו אחר. הוא כותב שאפילו במסגרת שלנו, שאנחנו חיים בצורה גשמית, האנושות לא מסכימה לעבדות. בכל מקום כולם נפטרים מעבדות. מדור לדור כולם נעשים יותר עצמאים, חופשיים.

תלמיד: למה עבדות היא דבר לא טוב?

הוא לא אומר שזה לא טוב, הוא אומר שזו המגמה הנכונה. אבל אנחנו מדברים על רמה אחרת של חרות, על חרות מהשגחה עליונה.

תלמיד: האם יכולה להיות חרות מהשגחה עליונה?

אם לא, אז אני אשאר בהמה. בכל זאת יש כוח עליון, או שהוא נמצא בבעל הבית שלי שהוא עושה ממני בהמה, או שכוח עליון עושה ממני בהמה, אבל אני בכל זאת בהמה רק בדרגה אחרת.

תלמיד: אבל אדם נמצא או בשליטת הרצון לקבל תענוג, או אם יש לו מסך, אז הוא נמצא בשליטת חוקי הרצון להשפיע וזו גם עבדות.

אני מצטער להגיד שאתה עוד לא מבין את זה. נדבר בעוד כמה שיעורים. תרשום את זה. זה לא אותו דבר.

שאלה: האם כדאי להפיץ את המאמר הזה לאנשים שמרגישים שיש להם חרות?

לא. אין להם חיסרון לחרות כמו שאתה רוצה להסביר להם. זו חרות ממלאך המוות. מה זה מלאך המוות? האם אנחנו לא נמות? נמות. מה יכול להיות? איזה חיים אתה מביא להם? אין להם לזה שום תשוקה.

שאלה: איך אפשר להסביר לאנשים בחוץ שהם לא חופשיים?

נקרא ונראה. תישאר עם השאלה הזאת ונשתדל לענות עליה.

שאלה: הזכרת כל כך הרבה דברים בנושא החרות, שזה גורם לי להרגיש שאין לנו בכלל חרות. יש חוט בלתי נראה שמחבר בינינו לבין הבורא, יש לנו אשליה שיש לנו חרות, אבל החרות היחידה היא לרצות את הבורא. מהי בעצם חרות?

אנחנו נראה את זה, כמעט ולא התחלנו, קראנו כמה משפטים ראשונים. עלינו לעבור את המאמר פעם, פעמיים, ואחר כך נדע איך לדבר על החרות. אבל כנראה שאפשר להשיג אותה, אחרת בשביל מה הוא כותב בכלל. הוא כותב שהחרות היא ממלאך המוות, אם אני אגיד לאדם ברחוב "יש לי תרופה נגד המוות", אז ודאי שהוא יסכים.

(סוף השיעור)