שיעור בוקר 11.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 42, דף מ"ב, פרק א',

פירוש אור פנימי אותיות צ'- ת'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 42, דף מ"ב, פרק א', או פנימי. אות צ', בטור א'. דבר המתחיל "והנה נתבאר היטב," למטה.

"והנה נתבאר היטב, שיש מקום פנוי בין כל ספירה וספירה דעגולים, כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות שם, כי כל ע"ס דעגולים של הספירה דכתר, מסבבות רק על ג' ספירות ראשונות דכתר של הקו, אמנם ז' הספירות התחתונות דכתר הקו, נמשכות למטה מכל ע"ס דכתר העגולים."

זאת אומרת, יש לנו עשרה עיגולים, בתוכם עובר קו בג' ספירות ראשונות של הקו כתר, חכמה, בינה. וז' ספירות, שבע הספירות התחתונות של הקו הן נמצאות למטה מהעיגולים, ואז מתחילים עיגולים של חכמה, ג' ספירות של חכמה, כתר, חכמה, בינה של ספירת החכמה דיושר, בתוך עשרה עגולים של החכמה, וז' ספירות תחתונות של חכמה למטה מזה.

שאלה: האם ג' הספירות וז' הספירות, בגלל שהן בתכונות אחרות הן כאילו בכיוון אחר?

תכף אנחנו נראה למה זה כך מסודר, לפי איזה תכונות זה קורה. הרי הבורא לא עושה בכל מקום ומקום חוק חדש, אלא זה נובע מחוק היסוד של טבע האור וטבע הכלי. אז בואו נראה איך זה קורה.

קריין: דף מ"ב. עמוד 42. אנחנו נמצאים בטור ב'. שורה שלישית. דבר המתחיל "ואחר".

"ואחר שנסתיימו ז"ס דכתר הללו של הקו, מתחילות לצאת ג"ס ראשונות של ספירת החכמה של הקו שעליהן מסבבות כל ע"ס דספירת חכמה דעגולים. הרי, שבין בחינה אחרונה של הכתר דעגולים, עד בחינה ראשונה של החכמה דעגולים, יש מקום פנוי ביניהן, שבמקום הזה נמצאות ז' הספירות התחתונות מהכתר של הקו, שאין בחינות עגולים סובבות עליהן. ועד"ז, בין חכמה לבינה, וכל הספירות."

שאלה: אני קצת לא הבנתי מה זה אומר שג' ספירות הראשונות זה שלוש הספירות של הקו והתחתונות זה עגולים?

יש לך עשר ספירות דעגולים, עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול. כל עשר הספירות דעגולים האלה הן כולן שייכת לכתר, ובתוכן נמצאות רק ג' ספירות דיושר, דקו, של הקו, כתר, חכמה, בינה. אני לא כל כך רוצה לצייר כי אז במקום להתקרב לרוחניות מתקרבים לגשמיות, ואז מייחסים הכול לשרטוט, ואני רוצה לייחס הכול לתכונות רוחניות, לרגשות, להשוואת הצורה הפנימית.

אבל בוא נגיד כך, יש לנו אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה עיגולים (ראו שרטוט מס' 1). נגיד שבעיגול החיצון נכנס האור ומתחיל להתעגל, מגיע בחזרה לאותה נקודה ויורד ומתחיל להתעגל, מגיע בחזרה לאותה נקודה ויורד ומתחיל להתעגל. אז עשר ספירות בעיגול החיצון הן כתר. עשר הספירות בעיגול הבא הן חכמה. עשר הספירות בעיגול הבא הן בינה. ואז עשר ספירות דזעיר אנפין ועשר ספירות של מלכות.

בתוכן עובר הקו, הקו עובר כך, כשהוא מגיע מאין סוף הוא מגיע לעשר ספירות של כתר ובעשר ספירות דכתר הקו עובר בכתר, חכמה ובינה, שלוש ספירות, ויתר הספירות של הקו הן נמצאות כבר בין העגולים, והן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שבע ספירות. יוצא לנו ששבע ספירות דיושר כתר, חכמה, בינה, הן לפי האופי שלהן קרובות לעשר ספירות דעגולים, ושבע ספירות דיושר, הן כבר נמצאות מחוצה לעגולים, אין הטבע שלהן דומה לעגולים ולכן כך מסתדר הקו.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה ההבדל בין השפעת שלוש ספירות עליונות של הקו על העגולים לבין השפעת שבע ספירות תחתונות של הקו על העגולים?

עוד לא דיברנו על זה. אתה יכול לשאול כאן אלף שאלות שלא דיברנו עליהן, כל מיני השפעות, אנחנו דיברנו איך שזה נמצא בלבד.

שאלה: מה זה מקום פנוי? הוא כותב מקום פנוי, אבל הרי יש שם קו, יש שם משהו, זה לא פנוי.

פנוי בינתיים מתיקונים.

שאלה: נאמר "כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות שם,". מה תופס מקום פנוי? מה בא במקום המקום הפנוי הזה?

על זה אנחנו נקרא עכשיו.

קריין: דף מ"ב. עמוד 42. אור פנימי. אות ק'.

קריין: מתייחס ל"ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', ". אות ק'. אור פנימי.

"ק) וצריכים להזהר כאן מאד, שלא להתבלבל בתיאורים הדמיוניים של שטח ומקום ביושר ועגול," לכן אני לא כל כך רוצה לצייר את הדברים. "הנופלים לרעיון מתוך מרוצת הלשון, ותזכור בכל ההמשך הזה, שההארה הישרה, פירושה, שהאור בא בכלים, שיש בהם מסך על בחי"ד, וההארה המתעגלת, פירושה שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד'. אמנם תזכור, שאע"פ, שאין בכלים דעגולים שום מסך על בחינה ד', עם כל זה, אין בחינה ד' משם, יכולה לקבל שום הארה אחר הצמצום הא', מטעם, שאת כל האור הנמצא בעגולים, מוכרחים לקבל מהארת הקו, שהוא הארה ישרה (כנ"ל אות ל'), ואור הקו אינו מאיר בבחינה ד' כל עיקר, להיותו נמשך מכח מסך, כמבואר. באופן, שחסרון האור בבחינה ד' של העגולים, אינו מחמת הכלים, שהרי אין בהם שום מסך, אלא מחמת צמצום א' השורה עליהם, וכיון שהצמצום הא' אינו נבחן לחסרון (עי' לה"ת ח"א פ"ג), ע"כ כל ד' הבחינות דכלים דעגולים שוות במעלתן, בלי הפרש כלל של קטן וגדול (כנ"ל בח"א אות ל'), וכל החושך שיש בבחינה ד', הוא מחמת האור המקובל מהקו, שאינו מאיר שם כמבואר.

ועם זה תבין, אשר אחר שהעגולים קיבלו האור על ידי הקו, נעשה בהם משום זה, הבחן מדרגות של קטן וגדול, גם בע"ס של העגולים. שהז"א, חשוב וגדול יותר מבחינה ד', שהיא מלכות, שהרי במלכות אין אור, ובזעיר אנפין יש אור בהיותו בחינה ג', ובספירת הבינה דעגולים, האור יותר גדול מבזעיר אנפין, להיותה רחוקה מן בחי"ד, יותר ממנו. שהרי היא בחינה ב', וכו'. אמנם כל המדרגות הללו, אינן מחמת הכלים, אלא מחמת אור הקו שמקבלות, וזכור זאת."

כן. זאת אומרת, כל פעם אנחנו יכולים לראות את הקשר וגם את ההבדל בין עגולים ויושר. עגולים זה כמו בחינת אין סוף, ויושר זה כבר לא אין סוף אלא זה כבר האור שיורד בדרגה, [...], לפי חוקי היושר, כמה שיש קשר בין בורא לנברא. עיגולים זה עדיין לא קשר בין בורא לנברא, זה עדיין יחס הבורא לנברא.

שאלה: אני עדיין לא מבין איך יכול להיות שהעיגולים מקבלים את האור דרך הקו, הם שונים במהותם. אחד אחרי הצמצום ובשני אין שום הבחנות, אז איך האור יכול לעבור מזה לזה? זה לא ברור.

עיגולים הם כלים שלא פעל עליהם צמצום, עיגולים הם כלים שהם נמצאים ממש לפני הצמצום, יותר קל לנו בינתיים להסביר כך, וכל פעולות הבורא כלפי הנבראים הן עוברות דרך העיגולים. הבורא מעורר אותנו על ידי העיגולים, זה נקרא השגחה כללית, ואנחנו צריכים להגיב אליו, כדי להגיע להתקשרות אליו, ועושים את זה בבחינת קו. אין לנו כלים דעיגולים, כלים דעיגולים זה מחוצה לנו.

ואז יוצא שהקשר בין הבורא לנבראים, הכלים שהוא מכין כדי להתקשר אלינו, מצד אחד זה כלים דעיגולים, שזה מצידו, ובלהתקשר אלינו זה כלים דיושר. לכן ג' הספירות הראשונות, כתר, חכמה, בינה, שייכות עדיין לתכונות הבורא, אין בהן כל כך לא צמצום ולא הגבלות. ז' ספירות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הן כבר פועלות מתוך הגבלה ולכן הן נמצאות למטה מעיגולים, לא יכולות להתקשר עם העיגולים. בהן כבר מורגשות הגבלות של הנברא.

ולכן יוצא, אל תסתכלו על השרטוט אפילו, שיש תכונות בעיגולים ותכונות ביושר שיכולות להיות יחד. שאפילו שזה יושר בכתר, חכמה, בינה דיושר, אבל שם פועלים כוחות, חוקים כמו בעיגולים, הוא עדיין לא מרגיש את עצמו מוגבל, יושר עדיין לא מוגבל, ולכן יכול להיות בין העיגולים. ולא רק בין העיגולים, אלא עובר דרכו האור וממלא את העיגולים.

כי אחרי הצמצום הקו הופך להיות לקו המילוי שדרכו האור ממלא את העיגולים. אז בא האור דרך כתר, חכמה, בינה דיושר וממלא את עשר ספירות דעיגולים, כי כתר, חכמה, בינה דיושר נמצא ממש באותן התכונות של העיגולים. מה שאין כן כלים דיושר של זעיר אנפין ומלכות, יותר נכון להגיד אולי ז"ת דבינה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות דיושר לא יכולים להיות שייכים לעשר ספירות דעיגולים בשום צורה, ולכן הם נמצאים למטה מהעיגולים. וכך אנחנו לומדים את הקשר ביניהם. וכך אנחנו רואים, אחר כך נלמד, באיזו צורה מתמלאים העיגולים, באיזו צורה מתמלא היושר. איך היושר מגיע לאט לאט מגיע למצב שהוא נותן חיות ומילוי לכל העיגולים, עד גמר התיקון.

שאלה: איפה המערכת שומרת את כל הרשימות, איפה הן נמצאות, מוחזקות?

בתוך הכלים עצמם. אין עוד מקום, יש לנו רק אור וכלי. והכלי כלול מהרבה רשימות ודרגות, ומה שהיה לו ואפילו מה שיהיה לו, הכול נמצא בתוך הכלי, רק עוד לא נגלה מחוסר השפעת האור עליו.

שאלה: נראה לי שאנחנו מדברים בצורה שונה על אותו הדבר. קודם אמרנו ששלושת הספירות הראשונות זה קו, אחר כך אמרנו ששלושת הספירות הראשונות זה עיגולים. אותו דבר כלפי הז"ת. פעם אחת אמרנו שזה עיגול, אחרי זה אמרנו שזה קו.

קודם כל, זה שאתה לא מבין זו לא בעיה, לא החכם לומד, העיקר לקבל הארה מלמעלה שתבנה לך כלים דהשפעה ומתוכם אתה תבין באמת. זה נקרא "חכם בלילה", שהאור עדיין לא מאיר לו אבל הוא מדבר כמו חכם כאילו שהוא מבין. כאלה אנשים אנחנו לא צריכים.

לכן בוא אנחנו נגלה קודם את הרוחניות ואחר כך נדבר עליה בצורה כזו. עכשיו כל הלימוד שלנו הוא כסגולה. אנחנו רוצים שעל ידי זה יבוא עלינו המאור העליון, יאיר עלינו ואנחנו נרגיש מה קורה ומתוך ההרגשה נדבר. זה בעצם חשוב לנו, לזה אנחנו צריכים להשתוקק, להרגיש. זו המטרה.

שאלה: אמרת שדרך העיגולים הבורא מתייחס אלינו, יוצא שהקשר הוא בעצם דרך שלושת הספירות הראשונות של היושר?

אין יותר מעיגולים ויושר וכך הקשר ביניהם. ג' ספירות דיושר קשורים לעשר ספירות דעיגולים.

קריין: דף מ"ג, דף 43. אור פנימי אותיות ר' וש', מתייחס ל"עגול החכמה דאדם קדמון" ו"עגול בינה דאדם קדמון".

"ר-ש) כבר נתבאר שבשמות הללו נקראות ד' הבחינות: שהשורש שלהן, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נקרא בשם כתר. וראשית ההתפשטות לנאצל, דהיינו בחינה א' הנקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, או שש הספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד. ובחינה ד' נקראת מלכות. גם נתבאר, שרק בשעה שאנו מדברים על החומר הראשון שבהן, אז מכנים אותן בשם ד' בחינות ושורשן. אמנם, אם ד' הבחינות הללו, כבר כלולות בבחינת הרשימות שלהן כמו שהיו בעולם הצמצום, אז מכנים אותן בשמות: כתר חכמה וכו', כמבואר היטב לעיל.

ועתה נבאר טעם קריאתן בשמות אלו: השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל, אלא שמסבב ומכתיר אותו מבחוץ לכלים שלו, וכתר הוא מלשון מסבב. ובחינה א', נקראת חכמה, משום שממנה נמשכות חכמת התורה, וכל מיני חכמות שנמצאות בעולם, בבחינתן הסופית. וכבר הגדירו חז"ל היטב את השם הזה, שאמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד (מסכת תמיד דף ל"ב). פירוש, תיכף שמסתכל על איזה דבר, הוא רואה את הנולד ויוצא הימנו, כלומר, שרואה את כל התוצאות העתידות לצאת מאותו הדבר, עד התוצאה האחרונה שלו. למשל, כשאתה אומר, שהרופא הוא חכם גדול, הרי פירושו, שבכל מחלה שמסתכל, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות להתפשט ולצאת מאותה המחלה, עד התוצאה האחרונה. וכן כשמסתכל על איזו רפואה, הוא תופס במילואה את כל התוצאות, שהרפואה ההיא עתידה להפעיל בגופו של החולה, וכדומה. ועד"ז החכם הטבעי, כשמסתכל על איזו מהות שבטבע, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות, שאותה המהות מביאה בהתחברה אל כלל המציאות. וכן בכל מיני חכמות. באופן, שכל גדר השם של החכם או החכמה השלמה, הוא רק בחינת "ראית הנולד" מכל פרט ופרט שבמציאות, עד התוצאה האחרונה.

ומכאן תדע, גם את ההגדרה הנאמנה של השם "בינה", אשר כל "כח ההתבוננות" כדי לראות את הנולד מכל פרט שבמציאות, הן בתורה הק', והן בחיצוניות, הרי הוא נמשך מספירת "הבינה" וע"כ נקרא בשם בינה. ומספירת המלכות, נמשכת בחינת השליטה המוחלטת בכח וכפיה, בדוגמת מוראה של מלכות, ולפיכך נקראת "מלכות". ויתר הספירות, תתבארנה לקמן במקומן.

ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה. אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות, כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

שאלה: באיזה כלים להרגיש בתוכנו את העיגולים?

איך אתה יכול להרגיש את העיגולים? הם הפוכים ממך. אתה הכול בודק ומרגיש ושוקל רק לפי הרצון לקבל שלך, מה יותר ומה פחות. עיגולים זה לא יותר ופחות, עיגולים זה עיגולים, אין בהם גבול, אין הגבלה, אין ימינה שמאלה, אין מעלה מטה, הם כולם נמצאים בהשפעה הכללית כולה. איך אתה יכול להרגיש את העיגולים אם אתה הפוך מהם, אצלך הכול נמדד לפי האגו שלך הקטן.

תלמיד: אז איך להבין את זה בכל זאת?

אתה לא יכול להבין. שום דבר בכלל ב"תלמוד עשר הספירות", אתה לא יכול להבין. אתה יכול רק להשתמש בזה בתור סגולה. זה שאתה לומד יעזור לך לרכוש את הכלים האלה, התכונות הללו, ואז לפי התכונות שאתה רוכש, לפי זה אתה תתחיל לגלות, לגלות את התופעות ומתוך זה שאתה תגלה את התופעות, אתה תגלה גם את הקשרים ביניהם ואת החוקים שבהם, רק בצורה כזאת אתה תוכל להבין ולא אחרת.

את העולם שלנו אתה מרגיש, ואז מתוך ההרגשה אתה מתחיל להבין מה קורה כאן. בעולם הרוחני כול עוד אתה לא מרגיש ומרגיש בצורה כזאת שאתה יכול להבין מה קורה שם, אז אין לך השגה, פשוט מאוד. לכן אנחנו צריכים ללמוד רק לשם השגה, שיתברר לנו שאנחנו נראה, נרגיש, נשיג, וזה העניין, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה זה ה"מורא" של ה"מלכות"?

זה כל ההגבלות של המלכות.

קריין: אור פנימי אות ת', מתייחס ל"עגול מלכות ת דאדם קדמון".

"ת) העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום, נקרא עולם אדם קדמון, ונקרא ג"כ עולם הכתר. וארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם מלבישים על אדם קדמון זה."

קריין: אות א' אור פנימי מתייחס ל"היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים".

"א) ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה (פ"א מ"ד), וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות. ולפי"ז, היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו, כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה (כנ"ל אות כ'). ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם. ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור. והבן, ויתבאר עוד במקומו."

ודאי "ויתבאר עוד במקומו" כי כל "תלמוד עשר הספירות" מדבר על זה, איך האור מתפשט בכל עשר הספירות, מה הוא עושה שם, איך מגיבות הספירות האלה על האור, על ידי מסך ורשימות. הכול מדובר רק על עשר הספירות, אין לנו יותר חוץ מזה.

שאלה: האם יש הבדל בין לבקש עבור המאור המחזיר למוטב, לבין להודות לבורא עבור המאור המחזיר למוטב?

ודאי, אלה שני דברים שונים. או שאני מבקש מאור או שאנו מודה לבורא על המאור. מודה על המאור, זאת אומרת שאני כבר קיבלתי, שאני כבר הרגשתי מה זה עושה לי. זו הודיה. ומבקש את המאור, זה שיש לי חיסרון. לא הרגשת המילוי והודיה, אלא חיסרון ואז אני פונה לבורא ומבקש ממנו שיעשה לי.

זה הבדל גדול מאוד בין מצב השלם ומצב בלתי שלם. שדווקא במצב בלתי שלם יכול להיות שאני נמצא במצב יותר קרוב לבורא, כי אני מבקש ממנו, דורש ממנו.

הבורא נהנה מהבקשות שלנו. תזכרו את זה בבקשה. הבורא רוצה שאנחנו נבקש. הוא נהנה מזה שאנחנו מבקשים. הוא נהנה מזה שאנחנו כל הזמן פונים אליו ורוצים רוצים שהוא יעשה לנו. הוא נהנה מזה, כי יש לו הכול. לא שחסר לו משהו.

והוא לא מתעייף מהבקשות שלנו, כמונו. אלא כוח השפעה בלבד. ולכן לא צריך מאיתנו שום דבר, חוץ משתבקשו, תבקשו. "למה לא ביקשת"? רק אנחנו צריכים לברר את הבקשות שלנו שיהיו כמה שיותר מבוררות, נכונות, חזקות, פנימיות, ואז הבורא ישמח עוד יותר.

הוא שמח רק מהבקשות שלנו. לא לשכוח את זה. אני ממש מפציר בכם. תנסו. תנסו כל הזמן להיות בבקשה אליו בלי לעזוב אותו. כמו תינוקות שכל הזמן רוצים מאימא אימא, אימא, כל הזמן וכל הזמן. אנחנו רואים אותם אחרי שהם נולדו. אבל שעדיין לא תינוק, עדיין עובר בתוך האימא, הוא נמצא כל הזמן בבקשה. כל הזמן בחיסרון יותר ויותר, ומתקשר לאימא, ומקבל ממנה, וכל הזמן ללא הפסקה.

זו צורת העובר. אחרי הלידה, כמה שיותר גדל, אז נעשות אצלו הפסקות בין הבקשות לקבלה, ובירורים כאלה וכן הלאה. אבל בכל זאת, הבורא נהנה רק מבקשה. תשתדלו כך כל הזמן לעשות לו נחת רוח. רק מבקשה.

שאלה: לפני כמה זמן אמרת שההנהגה הכללית פועלת כלפינו דרך העיגולים. מה הכוונה להנהגה כללית?

האנושות מחולקת לשתי קבוצות. קבוצה אחת, המקובלים, שרוצים להתייחס לבורא דרך הקו, הכוונה, התפילה, בקשה. והאנושות, חוץ מהמקובלים, שלא יודעים למי להתייחס, ואיך להתייחס, וממי לבקש.

אז האנושות יותר קרובה לעיגולים, שאין לה, לא טוב, לא רע, לא מעלה ולא מטה באופנים רוחניים. והמקובלים יותר קשורים לקו. לכן מבחינת הקרבה לבורא האנושות יותר קרובה לבורא, כי הם העיגולים. כי אין בהם שום דבר. הם כאילו נמצאים בתוך הבורא ומתנהגים בדיוק כמו שהבורא מנהיג אותם.

והמקובלים לא. הם נמצאים כבר בקו. רוצים להתייחס לבורא בכל מיני צורות משלהם, וכבר יש הבדל בינם לבין הבורא. זה נקרא "קו". ויש הנהגה בהתאם לזה. כלפי המקובלים הבורא מתייחס בצורה מכוונת, בקו, ולאנושות מתייחס בצורה עגולה. כך היחס שלו אליהם, בצורה כללית.

תלמיד: זה שיעור פשוט חסר תקדים. אני רשמתי שענית לוולד, "אני רוצה קשר אתו כשאני מבקש משהו עבור העשירייה". יוצא שהבקשה שלי היא תנאי לזה שאני אגיע לדבקות אתו וזה בדמות פניה בלתי פוסקת כזאת.

כל הזמן להיות בתפילה.

שאלה: כשאני מבקש משהו, יוצא שקבלתי ואז הקשר הוא כאילו כבר בצורה טבעית וזה לא חשוב לי. איך לא להתנתק מהקשר, מה יאפשר לי לא להתנתק?

אין דבר כזה. אתה תצטרך להתנתק מהבורא וליצור עימו קשר חדש כל פעם. יום ולילה, יום ולילה, יש הפסקות.

שאלה: האם נכון לומר שהמעגלים של חכמה נוצרים על ידי קו ישר וכתר?

כן, נלמד על זה עוד מעט.

שאלה: למה לפעמים בזמן השיעור יש לי הרגשה שאני מבין את החומר, ואז המוח נכנס לפעולה והכול מתנתק ונעלם, כאילו הניצוץ נכבה?

כדי להשיג את הבורא אתה לא צריך שום חכמות, כלום. אתה לומד רק מתוך סגולה, שזה יביא לך קרבה לבורא, הרגשה של הבורא, ולא שכל. ולכן זה מה אתה רוצה להחזיק בשכל, בסופו של דבר ייעלם, כי הבורא רוצה שאתה תשיג אותו בחוש המשותף עימו. בכמה שהוא משפיע, במאה אחוז ובכמה אחוזים שאתה יכול להשפיע, בזה אתם תתקשרו ואתה תבין ותרגיש אותו, תגלה אותו ותלמד אותו.

תלמיד: הרגעים האלה יהיו מתמשכים יותר ויותר בשלב כלשהו?

כן. ודאי. ככה זה יהיה.

.

שאלה: אמרת שהבורא נהנה מהבקשות שלנו, ונהנה ככל שהבקשה יותר פנימית. מה זה בקשה פנימית?

כמה שיותר קרובה להשפעה.

שאלה: הוא אומר "השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל," הכתר הוא אחד מעשר הספירות או שזה מחוץ לעשר ספירות?

אתה שואל יפה. הכתר, אמנם שהוא נמצא בתוך הנברא, אבל הוא כנציג הבורא בתוך הנברא.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להשיג את זה?

אנחנו צריכים להשיג אותו, כן.

שאלה: אמרת, שכדאי שהעשירייה תכתוב תפילה אחרי השיעור. יש עוד איזו המלצה איך לעשות את זה עכשיו בצורה נכונה בתנאים הנוכחיים?

אני לא יודע. אתם צריכים לברר. מה אתם רוצים? אני לא רוצה להגיד מה אני ממליץ, אין לי שום המלצה. כל אחד שיפתח את הלב שלו ויגלה מה הכי חשוב לו, ויבקש על זה.

תלמיד: את זה כל אחד אומר, אבל לכתוב תפילה משותפת של העשירייה?

שנחבר ביחד את הנטיות שלנו, את הרצונות שלנו, מה יכול להיות. אנחנו בזה לא שונים זה מזה. אם אתה מדבר על פנייה רוחנית, אין באף אחד מאיתנו משהו שהוא שונה מאחד לשני. אין. נגיד שאנחנו לא נמצאים בעולם הזה, אנחנו מתים, וכתוב, "למתים חופשי", אז מה אתה רוצה?

תלמיד: אני רוצה להתקרב לבורא מתוך העשירייה, להרגיש את הקשר איתו.

זאת התפילה. שאתה לא מבקש על שום דבר שבעולם הזה, כי העולם הזה, הוא עולם מדומה, הוא סתם ניתן לנו כדי לבלבל אותנו. אבל אם אנחנו רוצים להפטר מהבלבול הזה ולמעלה ממנו לשאול, מה תשאל? אז אין לי ברירה, אני צריך כלי כדי לגלות בו בורא ולהרגיש בו דבקות, שזה כל החיים הרוחניים שלי. אין חיים אחרים, החיים אמיתיים הם רק בזה. העולם הזה נעלם ונשאר לי רק קשר, אני בתוך הכלי שנקרא "עשירייה", זה יכול להיות כל האנושות, מי יודע עוד כמה נשמות ועוד דברים, וכולם, כולם דבוקים בבורא. על זה אני מתפלל, על זה אני מבקש., זה הכול. נרכיב כזאת תפילה ונהיה יחד.

(סוף השיעור)