שיעור בוקר 24.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 452, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע'

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

["ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".]

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם."

מדובר על תיקון הכוונה. זאת אומרת שפעולות, יכול להיות שכולם עושים פעולות יפות מאוד ומהבוקר עד הלילה מקיימים כל מה שכתוב, אבל הכוונות ליד הפעולות האלה הן כולן לטובת עצמם, ולכן יוצא שבמקום לקרב את הגאולה, לקרב את המאור המחזיר למוטב כל פעם יותר ויותר, ההיפך, הם מרחיקים אותו, מפני שהכוונות שלהם לעצמם, זאת אומרת, בעד האגו ולא כדי לתקן אותו.

שאלה: מה זה לעשות מצוות בלי דעת כפי שהוא כותב פה?

לעשות כל מיני פעולות, למשל אפילו חיבור בקבוצה שאנחנו נעשה, אבל אין לנו את הכוונה הרצויה, אז מה אנחנו נעשה, איזו מפלגה? או שאנחנו נעשה מצוות הכתובות ב"שולחן ערוך" ואנחנו עושים אותן אבל ללא הכוונה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, וזה יכול להיות אך ורק אם אנחנו מתחברים בינינו ודורשים קודם כל להגיע לאהבת הזולת, כי מאהבת הבריות לאהבת ה', אלא שפועלים בצורה כזאת שהבורא אמר, ואנחנו עושים.

תלמיד: אני מבין שהוא בטענה שהם כבהמות, עושים מצוות בלי דעת. צריך לעשות מצווה בדעת?

כן, ודאי, אלא בשביל מה עושים?

תלמיד: כי אנחנו אומרים למעלה מהדעת. או שזה משהו אחר?

לא, אבל בהבנה בשביל מה אתה עושה. שאתה עושה את זה ללא שום מחשבה, אלא שיש לך מחשבה וחשבון לָמה אתה עושה פעולה.

תלמיד: אותה דעת היא לא רצון לקבל שאנחנו מרגישים?

לא.

תלמיד: אלא דעת זה כוונה?

זה תיקון ל', הוא ידוע מאוד ב"תיקוני הזוהר", תיקון מאוד מיוחד, בכל הספרים תמיד מדברים על "תיקון ל'" הזה.

הוא מדבר על הכוונה, שכל החשבון הוא בכוונה. זאת אומרת, טוב שאדם עושה פעולות שנקראות "מצוות", אבל רק בפעולות האלה, הוא עדיין לא מתקן את עצמו ומתקן את העולם, אלא הפוך, "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין", זאת אומרת, דווקא עושים רע בכל זה שעושים פעולות ללא הכוונה הנכונה. אם הם נמצאים במה שהוא כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שעושים את זה כדי להגיע לתיקון הנכון, לכוונות הנכונות, אז אפילו אם בינתיים הם עושים בצורה לא נכונה, כמו תינוקות, ילדים, שעושים כל מיני שטויות, אבל זה בדרך כדי להיות גדולים, חייבים לשבור צעצועים, חייבים להתבלבל וגם ליפול כמה פעמים, ועוד ועוד, אז זה נכון, כך עושים. אבל העיקר זה לְמה הוא החינוך המכוון שלהם, האם החינוך הוא כדי להביא אותם ל"לשמה" או לא? אם החינוך הוא לא מכוון בלהגיע לשמה, אז כל מה שעובדים הם עובדים בעצם לירידת הדורות, לריחוק ולא לקירוב לכוח עליון.

שאלה: הוא מתכוון פה למצוות, פעולות החיבור בקבוצה, או לא?

גם למצוות כאלה וגם ל"מצוות אנשים מלומדה", כמו שכתוב ב"שולחן ערוך" ואדם מקיים. גם כל המצוות האלו הן כהעתקה מהמצוות הרוחניות, צריכים לקיים אותן בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, אבל אתה לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא אם אתה לא מעביר את זה דרך להשפיע נחת רוח לבריות, לפי הכלל "מאהבת הבריות לאהבת ה'" ולא הפוך. לכן יכול להיות שיוצא לנו בקיום המצוות הגשמיות, שאנחנו מקלקלים במקום מתקנים.

לכן חכמת הקבלה לא דיברה על זה במשך כל הדורות עד שהגענו לדור המשיח, לדור של תיקון, לדור של "הדור האחרון", ואז אנחנו חייבים לדבר, לספר על זה, גם לעצמנו וגם לאחרים בצורה כזאת שישמעו. ודאי שלא סתם לצעוק מה אנחנו עושים, אלא לאט לאט שתתגלה האמת בצורה שאנשים יוכלו להכיר בה ולסבול אותה. כי כל אחד חושב שהוא נותן צדקה, שהוא מתפלל ועושה עוד כל מיני פעולות, ובזה הוא משפיע טוב לעצמו או לאחרים. חוץ מאיזו השפעה פסיכולוגית אין בזה שום דבר, מפני שהפעולות צריכות להיות מלוות בכוונה הנכונה.

תלמיד: אבל כלפי הכלי העולמי, מי שעכשיו יושב בשיעור בוקר, אני יכול לפרש שאם אנחנו מתחברים ואנחנו עושים הרבה פעולות חיבור בלי דעת, בלי כוונה, אז אנחנו דומים לבהמות. זה פירוש נכון?

כן, ברור שזה ככה, זאת אומרת, בכל מקרה העיקר זה החיבור בינינו.

שאלה: איך אני יודע אם הכוונה שלי נכונה?

כל עוד אתה לא מקבל תשובה מלמעלה עם הקבוצה יחד, שהכול מתגלה בקבוצה, אתה לא יודע.

תלמיד: ואם לדוגמה יש לי תורנות שאני עושה אותה באופן אוטומטי, אני יודע שאני חייב לעשות, איך אני מרגיש אם באמת אני עשיתי אותה ממקום נכון?

בשביל מה אתה עושה?

תלמיד: אני עושה כי יש לי חשיבות לחברה.

סתם לחברה?

תלמיד: לחברה הזאת, לדרך הזאת.

אז תפרש את זה לעצמך ואז שיהיה לך ברור מה הקשר מזה שאתה עושה את התורנות למטרת הבריאה.

תלמיד: אבל השאלה אם אין איזה כוונות נסתרות אצלי של על מנת לקבל?

אם נסתר נסתר, עזוב את הנסתר, אנחנו מדברים על מה שאדם יכול לברר בצורה פשוטה.

קריין: עמוד 452, טור ב', פסקה שלישית.

""בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה," זאת אומרת, אנחנו כבר נמצאים בתקופת ימות המשיח, כמו שבעל הסולם כותב גם במקום אחר, ב"דור אחרון" ועוד, ואנחנו צריכים לזרז את עצמנו. ודווקא בתקופה הזאת, אם אנחנו עושים פעולות ללא כוונה להגיע לתיקון, אנחנו בזה גורמים לירידת הדורות ולבעיות לעצמנו קודם כל, לעם ישראל. "לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

כך כתוב ב"זוהר", ב"תיקוני הזוהר", בתיקון ל'. זאת אומרת, זה לא בעל הסולם, אבל בכל זאת אף אחד לא רוצה לקרוא את זה ולהזכיר וללמוד על זה, כי זה מאוד מחייב, ומחייב בכוונה, שחייבים לממש את זה. ולכן לא אוהבים את בעל הסולם, וכמעט ולא ניתן למצוא בכל ספרי הקבלה, את תיקון הל' הזה, איך מפרשים אותו. רק יש אנשים שמכוונים אליו, נניח הרמח"ל ועוד מקובלים, שרק כותבים "כמו שכתוב בתיקון ל'". אני זוכר שחרשתי את כל הספרים האלה ולא ידעתי איפה זה כתוב. לקחתי "זוהר" עם "פירוש הסולם" ולא היו שם תיקונים, תיקוני הזוהר. רק עכשיו אנחנו מכינים לדפוס את "תיקוני הזוהר", עוד מעט יהיה. כשאנחנו נגמור את ה"זוהר", נלמד את "תיקוני הזוהר".

זו בעיה, כי כל העבודה שהייתה מקובלת בזמן הגלות, לכן זה נקרא "גלות", היא כשעוד לא היינו ראויים להתעסק בכל המצוות בצורה אמיתית, פנימית, בעל מנת להשפיע, זאת אומרת, בחיבור בינינו וכן הלאה. כשמגיעה מזמן האר"י והלאה חובה להתחבר, הבעל שם טוב לקח את זה והתחיל את החיבור, הוא נסע ממקום למקום והתחיל להסביר מה זה נקרא להיות מחוברים, והקים את התנועה הזאת שנקראת "חסידות", ובמשך מאתיים שנה נניח היא הייתה חיה ומתחזקת, ויצאו מזה הרבה מקובלים שעשו הרבה תיקונים. בזמננו, שהייתה בכל זאת ירידת הדורות והפסיקו לדאוג לכוונה, אלא רק למעשה, יש בעיה מי יעשה את התיקונים האלו, ולכן אנו פונים לקהל החילוני, שהם יבואו ויעשו את זה, כי בלי זה אין תקווה לעם ישראל לשרוד בעולם המודרני. אנחנו רואים עד כמה מיום ליום החגורה הזאת סביבנו נסגרת יותר ויותר, ולכן תיקון ל' הוא התיקון שאנחנו צריכים כל הזמן לכוון את עצמנו לקיימו.

שאלה: המסר בתיקון ל' הוא בעיקר עבורנו לומדי הקבלה או עבור הקהל הרחב?

אי אפשר בלי ללמוד קבלה, כמו שהוא אומר. מה הוא אומר? שהם לא רוצים להתעסק בקבלה. מי שלא רוצה להתעסק בקבלה לא מגיע לתיקון, ותיקון ל' מדבר על כך שחייבים לעסוק בחכמת הקבלה, לכן היא מתגלה, כי בלי לדעת את עבודת ה', שהיא חכמת הקבלה עצמה, עבודת ה' האמיתית, בלי זה אדם לא מגיע לתיקונים, ואז יש לנו בעיה עם אומות העולם, יש לנו בעיה עם הבורא עצמו, כי אנחנו לא מקיימים את חובתנו.

תלמיד: למי תיקון ל' הזה מיועד?

לישראל קודם כל. א', לאלו שיש להם נקודה שבלב. וב', לאלו שחובה עליהם גם מפני שהם שייכים לעם ישראל מדורי דורות, מאברהם. ישראל לפי נקודה שבלב וישראל לפי הגנים.

שאלה: ומה רוצים להגיד לישראל לפי הגֵנים?

שהם חייבים, כמו שבעל הסולם פונה אליהם. הוא אומר שאנחנו חייבים "אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה," כמו שהם מתעסקים בתורה, "כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה," הוא תולה בזה את כל העניין. לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה."

שאין להם, לא סודות התורה ולא טעמי מצוות. ולכן יש כאן בעיה. אז לְמה נגיע? נגיע לדרך ייסורים קשים, שהם ידחפו אותנו, כמו אחרי השואה, ולעוד ועוד, מי יודע לְמה חס ושלום, כדי לסובב אותנו בכל זאת לתיקון הנכון. לכן אסור לנו להזניח את זה. חייבים בכל זאת לפרסם בשפה רכה, בגישה נוחה, אבל חייבים להתקרב לעם עוד ועוד, טיפה אחר טיפה, פעם אחר פעם, לספר על זה, שיידעו. וכל הפניות שלנו הן פניות לחילונים.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה". זאת אומרת לצד החלק המעשי של התורה, צריכים להרחיב ולהשתדל להבין את חכמת הקבלה?

החלק המעשי של התורה, זה שהם פותחים "שולחן ערוך", ומה שכתוב שם מקיימים. אני לא נגד זה חס ושלום, אני בעד, רק בעד יחד עם הכוונות. אני לא אומר שבמה שהם עוסקים זה פגם. טוב מאוד שהחלק הדתי עוסקים בזה. רק חסרה שם הכוונה הנכונה שיכולה לבוא לאדם אך ורק בלימוד הנכון של חכמת הקבלה. זה בלבד. להוסיף, לא לקלקל שם, ולא להוציא שום דבר.

לא להעביר אותם מלימוד זה ללימוד זה, רק להוסיף בלבד. כי בזה תלוי כל העתיד שלנו, אחרת אנחנו נכנסים לדרך של ייסורים גדולים. אנחנו נותנים כוח לכל העולם להיות נגדנו, אנחנו עושים את זה. אנחנו, ממש במו ידינו, בזה שלא רוצים לקבל את חכמת הקבלה, מעבירים להם כוחות, כוחות רוחניים.

שאלה: השבוע עסקנו הרבה בנושא של כוונות ומעשים. אמרת שהעיקר זה הכוונה, ואני מבין את זה לגבי מקובל שיש לו מסך ואור חוזר, אבל מה לגבי מי שלא מקובל?

לא, מדובר על הכוונה הכי פשוטה, להגיע לתיקון.

תלמיד: על זה בדיוק השאלה שלי. אפשר להגיע לכוונה בלי לעשות מעשים?

גם אפשר, אבל בכל זאת טוב גם זה וגם זה. אתה יכול לשאול, אז למה אנחנו "בני ברוך" כל כך חלשים במעשים? כדי להיות יותר קרובים לחילונים, שיבואו אלינו ולא יפחדו מכך שאנחנו אונסים אותם במעשה.

תלמיד: אני מסתובב בחוץ ומנסה להתכלל עם האנשים, כי בדרך הזאת אפשר להתקרב אליהם, ואני רואה שכולם מסתכלים בפלאפונים, וזה העיסוק שלהם. אנשים עד גיל שלושים, ארבעים, זה מה שהם עושים. הולכים ברחוב כמו זומבים, וזה העיסוק שלהם. המעשה הזה יכול להוביל לכוונה נכונה?

אני אמרתי לכם כבר מזמן, אנחנו צריכים להיות בטלפונים שלהם, שהם יקראו משם "זוהר", פסוקים, כל מיני דברים. שיראו בטלפונים האלו משהו ששייך לתיקון, שיהיה להם מזה טוב, כמו ברכת היום. תכתוב להם שם משהו מהזוהר, משהו מהבריאה. צריכים לבחור ולעשות. למה אתם לא עושים?

שאלה: העניין הוא שהם בוחרים במה להסתכל.

זה לא שהם בוחרים, הם לא בוחרים בכלום. אין להם שום בחירה. כלום. מכניסים להם את זה וגם אתם צריכים להכניס. אם תפרסם שמזה תהיה לאדם ברכה, פעם ביום הוא יקרא משהו. כי אדם רוצה שיהיה לו טוב.

שאלה: אני זוכר שיעור אחד מסוים בעניין דומם צומח חי ומדבר. אני זוכר שכל הדומם שבעולם, זה צומח אחד. כל הצומח זה חיה אחת, וכולי. נאמר ויש מצב שיש קבוצה באוכלוסייה, שהיא דומם דקדושה, ובכל זאת אנחנו לא מצליחים להשפיע עליהם, כך שיהיו אפילו כצומח אחד. יש משהו שאנחנו צריכים לעשות?

מה שאמרת עד כה, זה לגמרי לא נכון, אבל אני לא רוצה לפרש את זה. אין קבוצה שהיא "דומם דקדושה". אין. פשוט מאוד. אתה מסתכל לפי ההבנה שלך, וזה לא נכון.

שאלה: אלה שמביאים שחיטות ואת כל הרע לעולם הם פועלים בעל כורחם, במה הכוח הפועל שלנו יכול בעצם לשנות את הכיוון הזה?

אסור לנו להעניש ולהאשים אף אחד, ואין דבר רע וטוב אלא הכול בתוכי, אני צריך לתקן את עצמי, כך האדם צריך להסתכל על הבריאה. זה שיש כאלה, ובעל הסולם כותב כך, אז יש. אבל אני צריך להגיד לעצמי שרק בי תלוי הכול ורק אני לא מתוקן, והתיקון שלי הוא דרך הקבוצה שלי בהשפעה לבורא, זה מה שעלינו. חוץ מזה, אנחנו צריכים לקרב עוד אנשים ולהסביר להם מהו התיקון.

וודאי כמו שבעל הסולם כותב, בלי לימוד חכמת הקבלה אין לזה שום סיכוי. לכן כשאומרים, כמו שהחבר שאל, איך זה שמהדומם, אנחנו רואים הרבה קבוצות כאלה בעולם, איך הם לא מגיעים לדרגת צומח? הם לא יכולים להגיע לכלום. קודם כל הם אפילו לא דומם, כי אי אפשר להיות דומם בלי לימוד חכמת הקבלה, בלבד. נטו. אין. לכן כל השאלות האלה הן לא לעניין.

שאלה: במסגרת ההכנות לראש השנה, הייתי רוצה לשמוע ממך את הגישה לגבי החגים. כל השנים ראיתי דרך המסך, שבחגים כמו פסח הרבה קבוצות מהכלי העולמי מארגנות במקביל למה שעושים פה בבני ברוך את כל המאכלים של פסח, עם הצלחת וכולי, וכך גם בחגים אחרים. מהי הגישה הנכונה לחברים בכלי העולמי כלפי החגים?

אנחנו רק עכשיו מתחילים ללמוד על החגים, דיברנו קצת על חודש אלול ועל ראש השנה ונלמד על זה יותר, יש לנו תכנית מאוד גדולה. אנחנו לומדים על זה מבחינת הכוונות שלנו, מה זה נקרא ברוחניות "חודש אלול וראש השנה". אפילו ב"טוויטר" אני כותב קצת על זה. מה עוד אתה רוצה שיקרה, לדעת איזה סימנים אנחנו עושים? בראש השנה זה להיות לראש ולא לזנב, שתהיה שנה מתוקה. באמת כדאי להסביר לכולם את המנהגים האלה כדי שכול הקבוצות יוכלו גם להכין את עצמן. אנחנו כאן נברך על זה ונאכל, והם גם יהיו יחד איתנו, בסדר. נעשה כרצונך.

תלמיד: מחר בשיעור בוקר יהיה לנו עדכון קצר לגבי העשיריות, נעשה מעין סוג של סיכום תקופה, מה עברנו עד עכשיו עם העשיריות האקראיות וגם נחשוב יחד על איך להמשיך את כל העבודה בעשיריות. אתמול נשלח לכולם, וגם פורסמו שאלות ב"סביבה טובה" ונרצה לברר אותן בשיעור , לכן מאוד חשוב לדאוג שהחברים יתכוננו וישתתפו בדיון, כי בסופו של דבר זו הזדמנות לקבוע את ההתפתחות שלנו קדימה.

כן, זה באמת נכון. אני מזמין את כולם כי זה דבר מאוד חשוב לדון על איך אנחנו מתקדמים, ובמיוחד על צורת העשירייה.

קריין: משימה יומית. כל עשיריה כותבת תפילה, כל חבר מוסיף משפט לתפילה ובסוף היום מגיעים לתפילה משותפת.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-24_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p2_oEMsDwrT