שיעור בוקר 17.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו כביכול חוזרים על אותם הקטעים שקראנו, אבל בואו נראה עד כמה אנחנו יכולים עוד להוציא משם דברים הכרחיים להתקדמות שלנו.

קריין: קטע מס' 1, מתוך רב"ש ג', "מלא כל הארץ כבודו".

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת," כי אנחנו לא יודעים עדיין מה זו אמת, "הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו," האגואיסטיות בינתיים, הידיעה וההרגשה שלו הן באגו, והאמת היא ודאי למעלה מהאגו, "אלא שהיא", האמת, "בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו"." לא בראייה ולא בשמיעה, לא בשכל ולא ברגש, האמת לא נראית כמו שהוא עכשיו עדיין רואה, מרגיש וחושב. "שזה רק מסיבת התיקון," למה הוא מרגיש עכשיו בצורה הפוכה, שונה מהאמת? כי זה התיקון, "בכדי שהאדם יבוא לשלימותו," כנראה שיש לו כאן איזו דרך לבוא מהצורה הנוכחית, האגואיסטית, לצורה עליונה יותר, ואת הדרך הזו הוא צריך לעבור. כי יש משהו שהוא מקבל בדרך, שאי אפשר היה שיקבל מיד, מראש, אלא דווקא להיוולד בצורה הפוכה מהאמת ולאט לאט להגיע לאמת, "שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת." זה התיקון דווקא, שהאדם נולד כבהמה. "לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים." של הבורא. זאת אומרת, אם אנחנו דווקא נולדים מבחינת בהמה ומשתדלים בעצמנו להגיע לדרגת אדם, "אדם" זה נקרא הדומה לבורא, אנחנו בזה מגיעים למצב שמגלים את הבורא, מגלים את הפנים שלו. "על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה", היינו גילוי הבורא, הבורא שמתגלה נקרא "השכינה הקדושה" "אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך"," אי אפשר להסתיר שום דבר מהאדם כשהוא בא בצורה כזאת לבורא, "היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש," הרגיש אותן מהבורא, "היה מאמין שכאן אור ה'," שזה הבורא מסתיר את עצמו במיוחד כלפיו, "וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך." זה שהוא החזיק שהוא נמצא בהסתרה מהבורא בכוונה, שזה הבורא בכוונה מסתיר את עצמו ומאיר לו דרך ההסתרה כך שהאדם ירגיש בכל זאת שהוא נמצא בקשר עם הבורא, למרות שהבורא בקשר הזה מסתיר את עצמו, אם הוא לא עוזב את זה ויותר ויותר רוצה לגלות את הבורא, למרות שהבורא נראה כנסתר, אז "וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")

שאלה: מה זה אומר "מבקש מהבורא שיגלה את עצמו"?

אנחנו רוצים שהבורא יתקן אותנו, שיהיו לי תכונות הבורא, וכשבתכונות האלו אבין את הבורא, זה נקרא שיהיה לי "גילוי הבורא". רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות אותו. כשאנחנו מקבלים את התכונות שלו, התכונות שלו מתיישבות בנו ואנחנו אז מרגישים על עצמנו, מתוך מה שמתלבשת בנו תכונה חדשה זו או אחרת, מי זה הבורא. כך זה עובד.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להאמין שהאמת לא לפי הרגשתו. איך מגיעים לאמונה כזאת?

אתה מבין את כל שקורה, אתה מרגיש את כל המציאות? יש משהו שנסתר ממך, מה שנסתר ממך וחסר לך, זה סימן שאתה לא מרגיש את האמת. כמו ילד קטן, הוא מרגיש חלק קטן מהמציאות, ואותו הדבר אנחנו, אנחנו לא יכולים לדבר על כל המציאות, ש"ככה זה", כמו טיפשים, אלא אנחנו צריכים להגיד שיש כאן דבר נסתר, ועד שזה לא יתגלה כולו, במלואו, אני לא יכול להגיד שאני מבין מה קורה אלא בצורה מאוד מוגבלת.

תלמיד: כרגע בעצם אני צריך להאמין כי הרב אמר.

לא. זה שאתה לא מבין את הכול, אתה לא צריך להאמין לאף אחד, מספיק לך בזה הניסיון. כי מה שהבנת לפני 10 או 20 שנה, אתה היום מבין שהבנת חלק קטן והיום קצת יותר, ומתוך זה אתה יכול להגיד שגם בעוד 10 שנה תבין יותר, זאת אומרת, אנחנו מוגבלים.

שאלה: על המוגבלות שלי אני לא צריך להאמין, אני מרגיש אותה, יש לי ניסיון שאני מוגבל, לא הכול אני יודע. למה צריך את הפעולה של "להאמין"?

להאמין שאתה מוגבל, כי אתה לא יודע איזה סוג מוגבלות יש לך, אתה לא יודע. ברור שאתה מוגבל, ברור שחסר לך הרבה ידע, רגש, השגה והכול, אבל אתה לא יודע מה, ולכן זה נקרא "מאמין". אתה לא יודע אותו העודף, אותו הפער שתקבל בעתיד.

שאלה: האם ללכת מעל הדעת זה עניין אישי או סך כל ההבנה של העשירייה?

ללכת למעלה מהדעת זה עניין אישי, אבל מבצעים אותו טוב יותר בעשירייה.

שאלה: נאמר כל הארץ גדלותו של הבורא. איך אנחנו אמורים להתייחס למצב הזה ולְמה הוא מתכוון?

אנחנו צריכים להתייחס לכל העולם שזה התגלות הבורא, ושהבורא צריך להתגלות יותר ויותר, וסך הכול זה מה שיש לפנינו. וגם עכשיו, כשאנחנו תופסים, אנחנו תופסים את הכול בכלים המקולקלים שלנו ההפוכים מהאמת, ולכן זה נקרא "עולם השקר", העולם הגשמי הזה. כי אנחנו מקבלים את הכול בכלים דקבלה שלנו שהם הפוכים מהעולם האמיתי, שהוא עולם של השפעה.

לכן אנחנו נמצאים בצורה הפוכה מהבורא. ורק אם נתחיל לתקן את הכלים שלנו שיהיו במשהו לפחות דומים לבורא, אז נוכל לראות ולשמוע, במקצת, כמו שזה באמת. אז נקרא שאנחנו כבר נמצאים ב"עולמות עליונים". אחרת אנחנו נמצאים מחוצה לבריאה, בתוך עצמנו, אנחנו נמצאים בתוך השקר שלנו בלבד. כביכול סגורים בתוך האגו שלנו.

תלמיד: קודם כל, תודה שפקחת את עיני להבנה שאין מקום להסתתר מפניו. אני הבנתי את זה הפוך עד עכשיו.

הסברת שדרושה עבודה או נחישות גדולה להתמיד עד כדי כך שהשכינה תגיד שאי אפשר להסתתר מפני האדם הזה. מאיפה לוקחים נחישות גדולה כזו?

זה מגיע בעצמו מלמעלה. אתה תשקיע איפה שאתה יכול להשקיע ומלמעלה יכוונו אותך לאן שאתה צריך להגיע.

שאלה: איך אנחנו עוזרים אחד לשני לעשות את הקפיצה בכל מצב לעלות למעלה מהדעת?

רק על ידי העלאת גדלות הבורא ביניכם.

שאלה: כתוב פה "לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל,". למה בעל הסולם בחר במילה "להשתדל" ולא איזו מילה יותר חזקה, כי הוא מייחס חשיבות מאוד גדולה לעבודה למעלה מהדעת?

"להשתדל", הוא צריך להשתדל בכל מצב ומצב להיות למעלה מהשכל שלו. לתאר לעצמו איך זה נקרא השפעה בעייני הבורא בדרגה רוחנית, שמנותק מעצמו. זה נקרא "להשתדל". המאמצים האלו נקראים "להשתדל".

שאלה: בסוף קטע המקור הוא אומר "וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו.". אם כבר יש לו אמונה אז למה הוא צריך את הגילוי?

אמונה זה הכלי לגילוי. זה לא אותו דבר.

שאלה: האם אפשר להרגיש מציאות אחרת עם רצון לאותה מציאות? כי הוא אומר שהאדם מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת.

גם מציאות אחרת וגם רצון לאותה מציאות אחרת, צריכים להרגיש. וודאי. אלא איך אתה מגלה מציאות אחרת? ברצון אליה.

שאלה: כל מאמץ שאתה עושה בקבוצה כדי לחבר את החברים, להעלות תפילה על חברים, איך להתקדם יחד קדימה ולא להתנוון?

אם אתה מתבטל כלפי החברים בעשירייה אתה מתקדם נכון. נקודה.

שאלה: של מי האחריות שאדם לא ייזרק, של האדם או של הקבוצה?

רק האדם. בסופו של דבר, רק אדם אחראי על העתיד שלו.

שאלה: למה מותר לאדם לבקש שהבורא יגלה את עצמו?

כי זו המטרה, הבורא רוצה להתגלות בנבראים. זו הסיבה לבריאת העולמות. לברוא את כול הסביבה והנברא בתוך סביבה כזאת שהנברא יוכל לגלות את הבורא לפי מידת השתוות הצורה. זאת אומרת, נברא שהולך לגלות את הבורא הוא יותר ויותר דומה לבורא. לכן נקרא "אדם", הדומה.

שאלה: אם אדם עובד נכון למעלה מהדעת, האם הוא יכול להתקדם בכלל בלי ירידות?

בלתי אפשרי. איך הוא יתקדם בלי ירידות? "ירידות" נקרא שמוסיפים לו רצון לקבל. איך בלי תוספת רצון לקבל הוא יכול לעלות? כי ה"עלייה" זה נקרא שאותו רצון לקבל מיתקן בעל מנת להשפיע. ואז בו, באותו הרצון לקבל, רק בכוונה בעל מנת להשפיע הוא מגלה את המדרגה חדשה, גילוי חדש. אז איך יכול להיות שבלי שתקבל תוספת רצון לקבל, בלי שירגיש ירידה, תהיה לו עלייה?

דווקא הפוך. אנחנו צריכים יותר ויותר לכבד ולשמוח מהירידות. כי אז בטוח שאנחנו נגיע לעלייה. ואם אנחנו לא מקבלים ירידות, אוי ואבוי. סימן שאין לנו סיכוי להגיע לעלייה, לגילוי הבורא, להתקדמות. לכן כשאברהם שאל את הבורא "מה יהיה"? אז הבורא אמר "אל תדאג. אני אכניס אותם למצרים". אז אברהם נרגע. אם הם יקבלו ירידה כל כך גדולה, עביות כל כך גדולה של מצרים, בטוח שהם יגיעו לגמר התיקון.

שאלה: האם אפשר לייחס את המילים "עיניים להם ולא יראו" לעצמי, שאני לא שם לב להפרעות?

זה לא טוב שאנחנו לא שמים לב להפרעות. זה לא טוב. איך אני מתקדם אם אני לא לוקח בחשבון את ההפרעות. מאיפה בא הכול? הכול בא מהבורא. הבורא שולח הפרעות ואני מזלזל ואומר "אני לא צריך אותם. קח אותם בחזרה"? זה לא טוב. אני צריך לשים לב לכל מה שיש לי בדרך. רק השאלה איך אני מגיב.

שאלה: אתמול קבלתי מהבורא מצב שאני ללא כוחות, מבולבל. האם לבקש כוחות מהבורא זה אומר שאני לא מסכים עם המצב שהבורא נתן בשביל לקדם אותי לגילוי פנים?

לא חשוב אם אני מסכים או לא מסכים, אני חייב להיכנס לשיחה עם הבורא. מסכים, לא מסכים, הכול תשפוך. העיקר, אל תפסיק את השיחה עימו.

שאלה: אם אפשר לומר שבטקסטים האלה משתמשים במושג אמונה מעל מהדעת במובן הרוחני והלא ברור לנו כהשפעה מעל קבלה, או שגם ברמת היומיום יש אפשרות להשתמש בזה, כמו למשל להאמין לדברי חכמים יותר מלמחשבותי?

"אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא שחשיבות ההשפעה יותר מחשיבות הקבלה. ולמה? אתה יכול להגיד, "אז בגלל שאני מחשיב את העצות של החכמים שאומרים לי ככה לעשות".

שאלה: אם אדם עושה הפצה ברמה יומיומית, האם זה אפשרי שלא תרגיש את הירידה כירידה?

אין דבר כזה שאדם לא ירגיש את הירידה. אלא סימן איך הוא ירגיש את הירידה? יש להרגיש ויש איך להרגיש. יכול להיות שאני נמצא בירידה ואני שמח מהירידה, כי אני כבר מתוך הירידה מבין איזו עלייה צריכה להיות. כמו שכתוב ב"זוהר" על רבי שמעון, שמתוך שהרגיש את עצמו כשמעון מן השוק הבין שעכשיו תהיה לו עלייה מאוד גדולה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש באמונה מעל לדעת כחומר דלק לעבודה? או אולי, מה ההבדל בין אמונה מעל לדעת וגדלות הבורא?

אי אפשר להגיע לאמונה למעלה מהדעת אלא רק על ידי הכרת גדלות הבורא במשהו, כי אמונה למעלה מהדעת זה השפעה. ולכן אנחנו צריכים, קודם כל, לדבר כולנו בקבוצה על גדלות הבורא. ומתוך זה נתקדם נכון.

(סוף השיעור)