שיעור בוקר 06.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1685, מאמר 192. "יסודות"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמוד 1685, מאמר 192 "יסודות".

יסודות

""אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו".

המפרשים הקשו, בלי תורה מה שייך לומר "דיינו". הלא הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל תורה, כדברי חז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ע"ז ג' ע"א).

ויש לשאול לפי מה שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). אם במעמד הר סיני שפסקה זוהמתם, היינו שנעבר מהם היצר הרע, אם כן כבר לא צריכין את התורה.

והתורה שניתנה להם אז, היה התורה מבחינה יותר עליונה, היינו מבחינת עצם, ולא מבחינת אמצעי. היינו שצריכים את התורה לא בשביל שהתורה היא המטרה, אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שאי אפשר להשיג את הדבר בלי התורה.

מה שאין כן תורה מבחינה עליונה, היא בחינת מטרה. נמצא שעיקר התורה היא לבחינת אמצעי, היינו בשביל היצר הרע. ויש יחידי סגולה שבדור, שזוכים להתורה מבחינת עצם.

ובענין "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", ואמר, "מאי דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת ל"ג ע"א) וזהו כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". ועם ישראל זכו לאהבה זאת, כדרשת חז"ל על פסוק "ויחן העם... כאיש אחד בלב אחד".

וכן נמצא שנתינת התורה היתה בבחינת מתנה, היינו בבחינת עצם, ולא בבחינת תרי"ג עטין הנקרא מצוות."

תלמיד: אם אני מבין נכון, הוא כותב שהתורה היא גם אמצעי לתיקון וגם שכר. אמצעי לתיקון זה מובן, אנחנו לומדים, המאור משנה אותנו ועושה אותנו דומים לו. אבל מה הוא המצב הזה שנקרא "שכר" שהוא בתורה?

זה מה שאנחנו מגלים דרך התורה, או מבחינת אורות עליונים, או בצורה אפילו יותר פשוטה, בצורה שמתגלה לנו בפעולות.

תלמיד: כי הוא כותב שיש מדרגה כזאת שנקראת "עצם", עצם התורה. מה זה? איך אפשר לתפוס את זה?

כמו שאני חושב, עצם אפשר לתפוס כאור העליון המלובש בתורה.

תלמיד: האם לנו יש איזו תפיסה בו?

כנראה שכן.

תלמיד: אם יש לי ילד והוא חולה כי אני לא יודע לטפל בו, לא נולדתי עם היצר הזה, אין לי מושג איך לטפל בו והוא סובל. ופה הוא אומר שאני יכול לגשת וללמוד את התורה, עשרים, שלושים שנה, ואז אולי אני אדע איך לטפל בילד שלי. או בעניין הרופא, אם אני אלך ללמוד להיות רופא, אז אני אמות עד שאלמד. איך אני לוקח את הילד עכשיו ונותן אותו לרופא שיטפל בו, כי "ניתנה לרופא רשות לרפא", ולא לחכות שלושים שנה?

צריך לשאול את אותו החכם שאמר לך לפנות לתורה, איפה אתה מוצא דרך התורה תרופה.

תלמיד: איך אני לוקח את הילד ושם אותו ברשות הרופא, עכשיו? אני לא רוצה ללמוד איך לטפל בו, אני רוצה שהרופא יטפל בו.

בסדר, אז קח אותו לאותו החכם.

תלמיד: איך אני עכשיו לא עושה מעצמי כלום כי אני כולי שגיאה אחת גדולה, אבל שהילד שלי עכשיו יהיה אצל הרופא בטיפול?

כן, קח אותו.

תלמיד: איך אני לוקח את הילד שלי ושם אותו אצל הרופא לטיפול?

אני לא יכול להסביר לך. כל אחד מבין שאם יש איזה מומחה ברפואה נגיד, אז אפשר לקחת אליו כל אדם שחולה והוא ירפא אותו.

תלמיד: אני פשוט צריך להגיד שאני עכשיו לוקח את הילד שלי לרופא, וזה נקרא שבפועל, במציאות, אני לוקח את הילד שלי לרופא.

כן.

תלמיד: כתוב, "אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שאי אפשר להשיג את הדבר בלי התורה". מהו הדבר האחר שהתורה עוזרת לנו להשיג?

מאור התורה, שהוא מסוגל לרפא כל מה שהאדם סובל ממנו.

תלמיד: מהי התורה כעצם ולא כאמצעי?

תורה היא האור העליון המלובש בתוך הפעולות שנקראות "מצוות", ואדם על ידי הפעולות האלו זוכה לאותו האור שמלובש במצוות.

תלמיד: הוא כותב שבמעמד הר סיני היינו כבר במצב שנקרא "ואהבת לרעך כמוך", במצב האמיתי.

כן.

תלמיד: האם יש רשימות מהמצב הזה, יש אפשרות לשחזר אותו, להגיע אליו עוד פעם? איך מתחברים למעמד הזה?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לגלות שוב אותו המעמד. אבל נגיד שכן, מה היית עושה?

תלמיד: אם יש רשימו כזה, אז היינו מטפחים אותו, מתמקדים בו, מחזקים אותו.

אנחנו כבר היינו בזה וזה לא החזיק אותנו, אז מה עוד עלינו לבקש?

תלמיד: הוא אומר לנו שזאת התכלית, אליה צריך להגיע.

כן.

תלמיד: במה להיאחז? יש לנו את העשירייה ובה אנחנו עושים עבודה ביחד. אנחנו רוצים להגיע ל-ואהבת לרעך כמוך, כמו שהוא אומר "כאיש אחד בלב אחד". איך לוקחים את המצב הגבוה הזה ומורידים אותו לחיים, שיהיה בר השגה?

כנראה שזה אפשרי. אנחנו מגיעים לחיבור בינינו עד כדי כך, שמתוך החיבור הזה אנחנו יכולים לעלות לאותו מצב שהיינו בקבלת התורה.

תלמיד: אנחנו בדרכנו כל פעם מציבים לעצמנו משימה, נאמר עכשיו מתקרב כנס. איך בכנס או בדרך לכנס, זה יכול להיות גם עכשיו, נראה מול העיניים את המעמד הזה של "כאיש אחד בלב אחד"?

כך אנחנו צריכים להיות מחוברים, ואז לא נפספס שום הארה קטנה מהאור העליון. זה מה שאנחנו צריכים. וגם לדאוג שעל ידי הפעולות שלנו לא נאבד את מהות החיבור.

תלמיד: הוא כתב במאמר שהתורה היא בעצם אמצעי לתקן את היצר הרע, רק כאמצעי.

כן.

תלמיד: יש גם תורה שנקראת "עצם", עצם התורה. אחרי שאדם תיקן את היצר הרע, בשביל מה הוא צריך תורה? מה העבודה עם התורה?

התורה כוללת בתוכה את כל האור העליון שמשפיע על הכלים המקולקלים ומתקן אותם, זה דבר ראשון. דבר שני, שעל ידי התורה אנחנו יכולים למסור את הכוח העליון מאחד לאחר, מקבוצה לקבוצה, מעם לעם.

תלמיד: מהי מסירת התורה?

מסירת התורה היא שאנחנו מוסרים את אותם התנאים, החוקים, כך שכל אחד יכול להשתמש בהם וכך להתרשם מהם ולהמשיך אותם.

תלמיד: איך מוסרים תורה מאחד לאחר?

על ידי החיבור, על ידי הדבקות ביניהם.

תלמיד: כלומר אין פה פעולה של מסירה אלא זאת תוצאה של חיבור.

נגיד שכך.

תלמיד: אמרת שבדרך לכנס לא נפספס את מהות החיבור. מהי המהות?

מהות החיבור היא שאנחנו מחוברים יחד ומחזיקים בבורא שנמצא בינינו, בחיבור שלנו, ואנחנו רוצים שהחיבור שלנו יהיה בגובה מיוחד כזה שלא נוכל לעצור, שכל הזמן נגלה ונרצה עוד יכולת להתעלות יותר ויותר.

תלמיד: מה זה אומר להעביר את התורה מקבוצה לקבוצה, מעם לעם?

זה באמת לא פשוט. אבל אנחנו צריכים גם ללמוד איך עושים את זה, איך מעבירים את המאור המחזיר למוטב מקבוצה לקבוצה.

תלמיד: בין איזה קבוצות אפשר להעביר?

זה כולל אותו לימוד. זה מה שנקרא שאנחנו לומדים מי קרוב למי ומה הקשר ביניהם ואיך אנחנו יכולים להעביר בין קבוצות לקבוצות, מעמים לעמים, מבני אדם לבני אדם.

תלמיד: האם הרב מדבר על התפשטות התורה בכל העולם?

כן.

תלמיד: זה יבוא בטח באיזה שלב.

זה צריך להיות בשלב הקרוב. כי אחרת אנחנו לא נוכל להגיע לתורה, לגשת לתורה, לנגוע בתורה.

תלמיד: האם צריכה להיות לנו כוונה בזמן הלימוד, בהתפתחות, שאנחנו רוצים להעביר את זה לכל העולם?

כן.

תלמיד: עוד אין לנו תורה, לפחות לא כמו שרב"ש פה כותב, שהיא עצם התורה. אנחנו יכולים לשער מה זה להעביר את התורה לאחרים כצורת תיקון, או כעצם התורה, מה אנחנו צריכים לרצות להעביר להם?

אני לא יודע איך אנחנו נוכל להעביר את עצם התורה. אבל התורה כתיקון כן אפשר.

תלמיד: אנחנו יודעים היום לעבוד בהפצה, להעביר להם את שיטת התיקון כדוקטרינה, כאיזה חומר לימוד. מה זה להעביר להם את שיטת התיקון בצורה פנימית? אני מעריך שלזה הרב מתכוון.

אני חושב שמדובר על הקשר בינינו, שהמאור יוכל לעבור חופשי בין קבוצה לקבוצה, בין אדם לאדם. על ידי זה אנחנו נגיע לתיקון הקשר בין בני אדם, בין גברים, נשים, עמים וכן הלאה.

תלמיד: הרב אמר שזה דורש חיבור.

כן.

תלמיד: אז חיבור מהקבוצה שיש לה את שיטת התיקון לקבוצה שעוד אין לה, או שלשתי הקבוצות צריך שיהיה איזה קשר, איזה חיבור כדי שזה יעבור?

צריך להיות חיבור בין כולם לכולם בשתי הקבוצות במידה שמסוגלים להתקשר ובאיזו מידה האור העליון יכול להשפיע עליהם, לבטל להם את הגבולות, ובכך הם מתקשרים ביניהם.

תלמיד: צריכה להיות הסכמה בין הקבוצות.

כן.

תלמיד: האם כל עוד לא נגיע לשמה, לא תהייה לנו היכולת לעשות מסירה?

אני חושב שכן.

תלמיד: נשמע שבזמן האחרון, אתה מדבר יותר בצורה כללית על תיקון העולם ופחות על העשיריות או אפילו בתוך בני ברוך. האם קורה כאן איזה שינוי?

לא. אבל אנחנו צריכים להבין שזה תלוי בזה.

תלמיד: מה תלוי במה?

ככל שאנחנו נמשכים לקשר בינינו הפנימי, העמוק, המחבר אותנו במרכז המציאות, שם אנחנו יכולים גם סוף סוף לתקן את עצמנו ולהגיע לכוח ששורה עלינו, שמחזיק אותנו.

תלמיד: אמרת שאת התורה צריך להעביר לעולם בזמן הקרוב. מה היה ההמשך, מה "אחרת"? כי יש בזה דחיפות מיוחדת.

אנחנו צריכים להשתדל להעביר את התורה ככל האפשר יותר מהר ויותר קרוב לכולם.

תלמיד: האם יש היום דחיפות מיוחדת שלא הייתה לפני כן?

דחיפות מיוחדת - לא שהיא מגיעה לנו מזה שאנחנו נמצאים במצב יותר טוב או יותר גרוע אלא דחיפות מיוחדת תלויה במצב של העם. אנחנו היום לא מסוגלים לעכל מה שהתורה מגישה לנו. לא מסוגלים, וזו בעיה.

תלמיד: מה זאת אומרת, לא מסוגלים לעכל מה שהתורה מגישה לנו?

יש בכוח התורה הרבה יותר להביא לנו כוחות ופירושים ואמצעים לעומת מה שאנחנו חושבים שיכולים לקבל ממנה.

תלמיד: מה חסר לנו כדי שנוכל לעכל את זה?

חסר לנו לקבל את התורה, חסר לנו להודות לבורא. אין לי מילים.

תלמיד: אז מה שחסר לנו זה הודיה.

כן. הערכה, הייתי אומר.

תלמיד: הערכה על מה, של מה?

הערכה של התורה. עד כמה שהיא גדולה, חזקה, חשובה, אינסופית, על כל ההבחנות שאנחנו יכולים לגלות בנו. עד כמה עוצמת התורה גדולה יותר מהקלקולים שבנו.

תלמיד: אמרת קודם שבסוף צריך להיות חיבור בין כולם לכולם, בין שתי הקבוצות. דיברת על שתי קבוצות.

אני לא זוכר.

תלמיד: אנחנו הרבה שנים בעצם עוברים תיקונים, עוסקים בתיקונים. מתי מגיע השלב שאנחנו מוכנים לפתוח דלת לבורא, שהתורה מפסיקה להיות רק אמצעי, ויש מוכנות לפתוח פתח, קשר אמיתי איתו?

אני לא שולט על הזמנים והמצבים. אני לא יכול להגיד לך לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע כדי להיות מסוגלים לבצע פעולות כאלו וכאלו שעליהן התורה מדברת.

תלמיד: מה משתנה באדם, כשהוא מוכן לעשות מעבר?

בין מה למה?

תלמיד: באמת לעבור לתכונה של הבורא, לקשר עם הבורא. כי מצד אחד זה לגמרי הפוך לו, ומצד שני הוא כל הזמן סביב זה.

כן, ברור שהוא סביב זה. אני חושב שאנחנו צריכים לדרוש כל אחד מחברו, בינינו, שזה יהיה באמת גוש אחד, גוף אחד, ושכל אחד ירגיש שהוא חייב, לא לעצמו, אלא לחברים שלו שאיתם הוא נמצא בתיקונים, שהוא חייב להם, והם חייבים לו, וכל אחד צריך להחזיק את כולם ובדרגת ההשפעה.

אין לי יותר מה להגיד, אבל שזה יהיה רציני, מבפנים, מתוך הרצון.

תלמיד: לגבי כוח התורה. לאנושות יש המון צרות בתקופה שבה אנחנו נמצאים, כל מיני בעיות. והאנושות מנסה כל הזמן לתת פתרונות, כמו AI, כל מיני סוגים של חשמל אלטרנטיבי, בני האדם מוצאים כל מיני פתרונות כאילו לבעיות שיש להם. אבל הפתרון של תורה, של התקרבות לבורא, של קשר בין אנשים אפילו לא נמצא ברשימה של עשרים הדברים שהאנושות חושבת עליהם.

כן.

תלמיד: מה יגרום לאנושות איכשהו להתחיל להסתכל למקום הזה בכלל?

צריכים שוב ושוב לחזור לכל ספרי הקבלה עם השאלה הזאת, ולחטט בהם. אין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: כאילו צריך לקרות איזה שינוי, לא שינוי של סדר עדיפויות אלא שינוי תפיסתי.

כן, אני מבין.

תלמיד: אז מה יכול להביא את האנושות, או קבוצה של אנשים, שלא התעוררה בה הנקודה שבלב, כי בסוף זה העניין. כי אם התעוררה בהם הנקודה שבלב אני חושב שהשאלה יותר פשוטה. נגיד שהבורא מחליט מחר להדליק את הנקודה שבלב אצל כל האנושות. אז בסדר, הם יתחילו לחפש את זה בעצמם, כמו שאנחנו חיפשנו, ובסופו של דבר מצאנו, הביאו אותנו לפה על כורחנו. אז הוא יביא את כולם על כורחם. האם זאת השיטה, אנחנו מחכים שהבורא יעיר את כולם?

נחיה ונראה, אין לי מה להגיד.

תלמיד: לגבי להעביר את התורה לכל האנושות. אם אני בוחן את היחס שלי כלפי בני האדם אז ברור איפה אני נמצא, וברור שכדי לקבל יחס חדש, יותר מתוקן כלפיהם, אני צריך לתקן את עצמי בעשירייה. כך זה מורגש, שאם אנחנו מתחברים, מתבטלים אחד כלפי השני, משיגים כוח להתייחס כלפי בני האדם באהבה, בהשפעה, שזה הכוח של הבורא, אבל הוא לא נמצא בנו.

אנחנו כל הזמן מדברים על חיבור, וכלפי הכנס מדברים על להגיע ללשמה, האם אנחנו מסוגלים לעשות את החיבור הזה בלי לקבוע את המטרה, שאנחנו עושים את זה בשביל להעביר את התורה לאנושות?

צריכים בכל זאת לחפש בכל כתבי בעל הסולם ורב"ש מה עוד אפשר לעשות.

תלמיד: בקשר למה?

בקשר לגילוי התורה, לגילוי עצמנו, התקרבות כלפי הבורא, יש הרבה שאלות כאלו בדרך.

תלמיד: לא הבנתי. דיברת עכשיו על להעביר את התורה לאנושות, כשאני קורא את הכתבים אני מאוד מתרשם שהחזון כל המקובלים, כל המורים, הוא תיקון כל האנושות, שזה רצון הבורא.

כן.

תלמיד: אני מבין שאפשר לגשת לזה רק דרך החיבור בינינו, זה לא שכל אחד בעצמו הולך ועושה משהו. שאנחנו צריכים לעבור תיקון של התכונות, ואז אנחנו עוסקים כל הזמן בתיקון הפנימי הזה, בחיבור.

כן.

תלמיד: מצד שני, כשאנחנו מתרכזים בתיקון הזה, האם אנחנו יכולים לעשות אותו בלי לקבוע את המטרה הגדולה הזאת, של תיקון האנושות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, צריכים להתרכז בתיקון שלנו כרגע, אפילו בלי לחשוב על כך שהמטרה שלנו היא החוצה?

לא, התיקון שלנו איכשהו יוצא מאיתנו החוצה, ומכסה את כל העמים.

תלמיד: זאת אומרת שכל עבודת החיבור בינינו, כוונת העבודה הזאת צריכה להיות שאנחנו רוצים להשיג את כוח האהבה הזה, ולמסור אותו לבני האדם?

כן.

תלמיד: אז את המטרה הזאת אני יכול להגיד במילים, אני יכול לקרוא אותה בספר, אבל לקבוע אותה בצורה כזאת שזה יהיה בלב, שזה יניע אותי לפעולות חיבור עם החברים, איך עושים את זה?

תחשוב, תחשוב על החברים, תדבר איתם, ותנסו להתאים את שיטת התיקון לקבוצות, לחיבור שלהם, למה שיש.

תלמיד: מה זאת אומרת להתאים את שיטת החיבור לקבוצות?

אני לא יודע, אתה חוזר על מה שאני אומר?

תלמיד: כן, אני מנסה להבין מה אתה אומר.

לי אין מה להוסיף.

תלמיד: מבחינה מערכתית זה כאילו מובן שלנו לא מגיע לקבל את התורה, אם זה לא בשביל להעביר את זה הלאה.

כן.

תלמיד: כשדיברת קודם על שתי הקבוצות שצריך להיות קשר ביניהן, חשבתי שאולי התכוונת לקבוצה שלנו, של התלמידים, לעומת שאר העולם, שאליו בסוף התורה צריכה להגיע.

אבל באמת לא מובן מה זה אומר להעביר את התורה הלאה. כי לפעמים אני שומע שאתה מדבר על זה שצריך להתרכז בקשר בינינו, כאילו אנחנו השכבה העליונה בפירמידה, ואם אנחנו לא מחוברים נכון, אנחנו סותמים את האור, ואם נתקן את הקשר בינינו האור פשוט יעבור דרכנו והלאה. ולפעמים אתה מדבר במושגים כאלה שההסבר של השיטה צריך להיות מתאים, יותר קשור להפצה, במושגים גשמיים נקרא לזה. איזו משתי ההסתכלויות נכונה?

לי נראה שאף אחת.

תלמיד: אז מה הצורה הנכונה להבין את זה?

פשוט להפסיק להבין.

תלמיד: תודה.

נגיד שהדרך הזאת להבין, להפעיל את עצמנו, להתחבר, לתקן, זו לא דרכנו. זו לא אותה הדרך שבה אנחנו צריכים להגיע לחיבור והפצה.

תלמיד: לא הבנתי, מה אנחנו עושים לא נכון, או לא מבינים נכון?

אנחנו צריכים להשתדל לעשות הכול כמו שזה כתוב, ואז יתגלה לנו איפה טעינו.

תלמיד: מה אנחנו היום עושים שזה לא לפי מה שכתוב?

אני לא הולך לבדוק את העבודה שלך, אני רק אומר לך שכל זה לא מביא אותנו למטרה.

תלמיד: אז לסיכום, אנחנו עכשיו צריכים לבדוק את העבודה שלנו מול הכתבים?

כן.

תלמיד: כל יום אנחנו באים לשיעור עם כוונה לקבל משהו על מנת לתת משהו לעולם, לאנשים, וזה מרגיש כמו שיש אור שזורם ממך. אבל אני יוצא מהשיעור ואיך לחבר במהירות האור, אפילו יותר מהר? האור זז מהר מדי, לקחת משהו אפילו על מנת לתת.

נמשיך ונבין.

תלמיד: כתבתי מדברי הרב עכשיו, "נדרוש כל אחד מחברו שנהיה גוף אחד, שכל אחד ידרוש מהחברים שלו שאיתם הוא נמצא בתיקונים והוא חייב להם והם חייבים לו, וחייב כל אחד להחזיק את השני בדרגת ההשפעה שזה יהיה רציני ומתוך הרצון". איך נחזיק את הדרישה הזאת?

נדרוש ואז נראה. הפעולה בעצמה היא תתקן אותנו.

תלמיד: האדם יכול להעביר את מה שהוא עוד לא קיבל, לתת מה שאין בו?

לא.

תלמיד: אתה הרב שלנו, אתה המורה שלנו ואתה בעל השגה. אתה יכול אולי להסביר במילים מה אתה השגת, מה זו "השגה"?

לא.

תלמיד: וכדי להבין מה זו "השגה" צריך שיהיה משיג, שיהיה כלי לזה?

כן.

תלמיד: וכשאתה שולח אותנו עכשיו עוד פעם ועוד פעם לקרוא בבעל הסולם והרב"ש, שקראנו כבר כמה וכמה פעמים. מה צריך להשתנות בנו, בגישה, בצורה שנלך לגשת לכתבים האלה?

דרישה, דרישה צריכה להיות כמה שיותר מחודדת.

תלמיד: דרישה למה?

להבנת הנקרא.

תלמיד: קודם הסברת על מסירת התורה מאדם לאדם, מקבוצה לקבוצה, מעם לעם.

כן.

תלמיד: אם אנחנו קבוצת "בני ברוך" מתחברים, זה מסירת התורה לאנושות, לקבוצה הגדולה הזאת שנקראת "אנושות"?

כן.

תלמיד: וזאת הפצת החכמה, חכמת הקבלה?

כן.

תלמיד: מה המשקל של הפצה חיצונית ביחס לזה, כלומר הסברה, מדיה וכולי?

אני לא יודע מה להגיד לך. אנחנו משתמשים בכל מיני אמצעים כדי להסביר את הקשר, בין המצבים הפנימיים והמצבים החיצוניים. ולפעמים זה תואם למה שאנחנו עושים ולפעמים לא.

תלמיד: אני שומע לפעמים מחברים שאומרים, שעכשיו שמענו בשיעור מהרב, שאם אנחנו נתחבר בינינו, אז מתוך החיבור בינינו התורה תופץ לכל העמים, לכולם, מתוך זה הם יקבלו את ההסבר הפנימי, בפנימיות.

כן.

תלמיד: ושזה מספיק, לא צריך יותר מזה. זה נכון, לא צריך יותר מזה?

נגיד שזה נכון.

תלמיד: אז אם נגיד שזה נכון, אז מה המשקל של אותה הפצה חיצונית, בשביל מה היא נחוצה? נתחבר בינינו, נלמד כל היום, נקרא, והמאור ואותה תורה תתפשט באנושות.

מפני שאנחנו נשתדל להתאים את עצמנו לאנשים חיצוניים, אז אנחנו צריכים כך לחשוב.

תלמיד: וגם אותם אנשים חיצונים, יקבלו את תורת האמת מתוך החיבור בינינו?

בתנאי שהם בעצמם יהיו מחוברים.

תלמיד: בשביל מה האמצעי הזה של הפצה חיצונית, של הסברה, לכתוב ולצלם להם ולחפש כל מיני דרכים ותחבולות איך להעביר את המסר?

זה משנה אותך.

תלמיד: זאת אומרת ההפצה היא לטובת המפיץ.

כן.

תלמיד: במה ההפצה החיצונית משנה את המפיץ, מה היא עושה בו?

היא משנה אותו כך שיהיה מתאים למעגלים חיצוניים יותר.

תלמיד: ועיקר התורה וההפצה זה בעצם מתוך החיבור בינינו.

כן.

תלמיד: במאמר על מעמד הר סיני הוא כותב שהם הגיעו להר סיני והיו כבר מחוברים כאיש אחד בלב אחד. הבנתי נכון?

יכול להיות, אתה אומר שקראת ככה.

תלמיד: הנה הוא כותב, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו". וגם בהמשך הוא אומר שהם לא היו צריכים את התורה כאמצעי, כי הם כבר היו מחוברים. שאלתי היא, על איזה בסיס הם היו מחוברים?

הם היו מחוברים על בסיס של מסירת המסר מאחד לשני.

תלמיד: ואז הגיעו להר סיני. פעם שמעתי ממך, שבהר סיני פרצה שנאה ביניהם ואז היו צריכים משהו יותר חזק.

כן, זה אחד מהפירושים.

תלמיד: והיום אנחנו צריכים ללכת באותו תהליך?

היום אנחנו צריכים לחפש איזה חיבור בינינו אנחנו צריכים לבצע, כדי שהוא ימשוך אותנו לחיבורים יותר פנימיים בינינו.

תלמיד: כלומר לפי השיטה זה אותו תהליך, קודם כול צריכים להגיע לחיבור אפילו שזה אולי לא על בסיס נקי.

כן, ברור.

תלמיד: ואז זה מושך את האור.

כן.

תלמיד: מתגלה השנאה, צריכים את זה, ויש צורך לכוח יותר חזק שיחבר בינינו.

כן.

תלמיד: וזה מתאים גם למעגלים חיצוניים יותר, שצריך להיות איזה חיבור, משהו ביניהם?

לא, לא חושב. נראה, זה יתגלה.

תלמיד: הזכרת קודם שאנחנו צריכים לדעת להודות, להעריך את התורה שאנחנו מקבלים. אני עוד לא עושה את זה הרבה, אבל אני רוצה להגיד תודה על המסירות למטרת הבריאה ולתיקון שאתה מעביר לנו, את החשיבות בדבר הזה, זה מעלה אותנו למעלה. תודה רבה.

תודה.

תלמיד: הסברת עכשיו שאת ההפצה החיצונית אנחנו עושים כי זה משנה את המפיץ, כשהוא מתאים אותה לקהל החיצוני. זה הערך שלה, אבל בעצם העיקר זה לעשות את העבודה בינינו ומכאן יתפשט האור.

כן.

תלמיד: גם בעל הסולם טרח הרבה מאוד בהפצה חיצונית, הוא כתב את כל הכתבים שלו, המאמרים, "כתבי הדור האחרון". ואתה בעצמך השקעת בזה עשרות שנים, מתחילת שנות השמונים כשהגעת לרב"ש עסקת בהפצה חיצונית, הסתובבת בעולם בשביל הפצה חיצונית. ושאלתי, אם אנחנו היינו כאן אם לא היית עושה הפצה חיצונית?

אני לא חושב. אני לא התכוונתי שתהיה לי קבוצה גדולה ושאני אדבר כך יום יום בשידורים, בטלוויזיה, שום דבר.

תלמיד: אז זה לא רק השינוי הפנימי של המפיץ, יש פה שינוי שקורה בעולם בגלל הפעולה הזאת.

כנראה שכן.

תלמיד: אז שוב אני רוצה לשאול על החשיבות. מה בדיוק החשיבות של ההפצה החיצונית, איפה זה עומד לעומת הפצה שבאה בצורה פנימית, איך המערכת הזאת עובדת, איך הדברים עומדים?

לא יודע איך להסביר. נראה לי שזה מגיע לרצון הבורא בדרכים שלו. נשיג ואז נדע.

(סוף השיעור)