שיעור בוקר 03.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן הירידה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: ציטוט מס' 9, מתוך כתבי רב"ש כרך ב', "מהו, אין לנו צלך אלא אתה, בעבודה".

"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'. ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."

(רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

סדנה

באיזה מילים אנחנו צריכים להודות לבורא על המצבים הגרועים, הלא יפים, לא נעימים, בזויים, חולשה, רוגז, חוסר אונים, חוסר סבלנות, כל מה שרק יכול להיות? לא אחר כך, אלא בזמן שאני נמצא במצבים כאלו, שכולי בכעס, ברעדה, במה לא. בחולשה, בפחד, הכול יחד.

כל הקבוצה מתארת את המצב, ואחר כך מה היא מעלה על המצב הזה, איזה תגובה לבורא?

*

אנחנו נמצאים איתכם בתקופה מיוחדת. כן או לא?

תלמידים: כן.

איז תקופה?

תלמידים: בין המצרים.

בין המצרים. "בין המצרים", זאת אומרת בלחץ, בין המצרים. צרות מכל הצדדים, ומביאים אותנו לחורבן, וכבר החורבן התקיים, אנחנו רק צריכים לגלות אותו. לגלות אותו זה נקרא להתכלל באותו חורבן ולהרגיש אותו. זה לא שמישהו עשה ואנחנו היום כביכול צריכים לתקן עבור מישהו, לא. אי אפשר לצאת מהגלות אלא אם אנחנו נכללים בגלות. אי אפשר להגיע לקדושה אלא אם כן אנחנו לומדים ולומדים בצורה אמיתית, עמוקה, מספקת, את הגלות, את החורבן, את השבירה, את הקליפה. זה הכרחיות.

ולכן אנחנו צריכים לראות שכל התהליך מתחילת הבריאה ורגע לפני גמר התיקון, כל התהליך זה סך הכול הכרת הרע באגו שלנו, כמה שאנחנו משתדלים לצאת אנחנו בזה לא יוצאים מהאגו, אנחנו רק מקבלים כלים יותר ויותר להעריך כמה אותו היצר הרע, גדול שהבורא ברא. זה כמו "בכי דרבי חייא" מהקדמת ספר הזוהר, כמה הוא בכה על העפר הזה, נורא.

אז אנחנו מרגישים את הדברים האלה, גם עכשיו וגם הרגישו אותם כל המקובלים משך כל התקופה של גילוי חכמת הקבלה ועד היום, וגם בעתיד ודאי שזה יהיה, עד שאנחנו נגיע במהרה בימינו לגמר התיקון. אבל עד הרגע האחרון, אפילו עד הרגע האחרון, אנחנו תמיד נגלה רע גדול יותר ויותר שיש בטבע שלנו, הרצון לקבל שבמציאות הכללית ובאדם.

בזמננו מתגלה גם האגו הכללי של בני אדם, שיעורי השבירה במשפחות, במדינות, בחברות, באדם כלפי טבע דומם, צומח וחי שהוא הורס ולא יודע מה הוא עושה ואין לו ברירה, לא יכול לעצור את עצמו, אפילו שיודע שהולך לחתוך את החמצן ומים והכול, אין ברירה, הוא בכל זאת יעשה את זה. יעשה את זה.

וזה מצד האדם כלפי עולמו. וישנה שיטה, כמו שאנחנו מגלים אותה, עוד לא גילינו ממש שזאת השיטה, היא השיטה המיוחדת המסוגלת, שמתקנת אותנו, מוציאה אותנו מהעולם הזה, מעלה אותנו למעלה ואנחנו אז יכולים בעלייה, בהתעלות מהעולם הזה להתחיל לתקן את עצמנו ואת כל האנושות.

גם בזה פועל האגו, הרוע של האדם בהתנגשות גדולה, בהתנגדות גדולה, בשנאה גדולה לחכמת הקבלה ובמי שעוסק בה. גם השנאה הזאת, הדחייה הזאת, היא דחייה של דורות מאותו זמן שזה התגלה. אפשר להגיד שזה התגלה מימי אדם, בכל אותו סיפור שהתורה מספרת, מאדם והלאה מה קרה עד אברהם, ומאברהם והלאה זה כבר עניין הקבוצה. ואחרי הקבוצה שנמצאת בהגברת הרצון לקבל שנקרא "גלות מצרים" ויציאה מזה וכולי. כל הזמנים, כל הזמנים יש לנו התנגדות והתנגשות, ובעיקר זה תמיד עובד נגד החיבור. שיטת החיבור נקראת "חכמת הקבלה", חיבור מעל האגו שלנו.

לכן גם עכשיו, גם היום אנחנו נמצאים תחת ההתקפות ודווקא אנחנו ולא אחרים, וזה דווקא משמח אותי כסימן שאנחנו אמיתיים ושאנחנו, אנחנו אותה שיטת התיקון שמתקדמת, מגלה על גבה ממש, את השיטה עצמה ואיך לממש אותה ואיך להכין ואיך להגיש אותה לכל עם ישראל ואחר כך לכל אומות העולם.

יש לנו עניין בימים האלו במיוחד, להתעסק בטעויות וטענות. הטעויות שלהם והטענות שלהם כלפי האידיאולוגיה של בני ברוך, במה נראה לנו, או יותר נכון, במה שנראה להם הפגם בנו. מה הם הליקויים, במה אנחנו לא בסדר והאם אנחנו יכולים ללמוד מזה משהו. יכול להיות שהם צודקים בחלק מהטענות וכדאי לנו בזה ליישר את הקו, כי אנחנו הולכים ופורצים דרך שהיא דרך די חדשה. לא עסקו בעשיריות נשים ולא עוסקים סביבנו, לא לומדים כמו שאנחנו לומדים בצורה כזאת, בכל זאת צריכים לבדוק את עצמנו.

אני חושב שלשמוע מה אומרים עלינו, יחד כולנו, שאנחנו נברר את זה פעם ונמשיך בדרכנו, אולי יכול להיות שבכל זאת ניקח כאן משהו לתיקון בדרך.

נשמע מה הם אומרים עלינו ונראה איך אנחנו מגיבים, איך אנחנו מבינים את הטענות, אם מסכימים או לא. אבל להיות רציניים, כי אנחנו סביב זה רוצים כולנו להתלכד ולברר עוד יותר בצור חדה, ברורה את הדרך.

(סוף השיעור)