שיעור בוקר 21.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 2057, מאמר 892. "מאמר לסוכות",

עמ' 1732, מאמר 284. "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 2057, מאמר 892, "מאמר לסוכות".

מאמר לסוכות

""בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג). רבי אליעזר אומר, סוכות ממש. ולרבי עקיבא, ענני כבוד.

איך אפשר שיהיה כל כך מרחק בין זה לזה. ואחד מפרש סוכה גשמי, ואחד סוכה רוחני, שהוא ענני כבוד. אלא שזה פנים ואחוריים, שמבחינת אתערותא דלתתא הוא עשית הסוכה זהו סכות ממש, ומבחינת אתערותא דלעילא הוא ז' ענני הכבוד.

"תשבו", אין תשבו אלא כעין תדורו, בסוד, "הנסתרות לה' אלוקינו". חכמי המוסר מפרשים, שהענין "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", בכדי שידעו וישימו לב שהעולם הזה דומה למלון אורחים ודירת ארעי.

בתהילים - "תסתירם בסתר פנים מרוכסי איש, תצפנם בסוכה מרוב לשונות". ופרש רש"י, מרוכסי איש, מחיבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם.

ויש להבין, מהו בסתר פנים, הלא כלל הוא שהפנים הוא מגולה, ומשום כך מה בחינת פנים שייך לומר לגבי הקדוש ברוך הוא. מהו לשון "תצפינם בסוכה מרוב לשונות", איזה הפרש יש בין סוכה לבחינת סתר-פנים. אנחנו מצינו את לשון "יושב בסתר עליון" והפירוש סתר עליון - מהו סתר תחתון. כמו כן אנו מצינו "סתרו-יושר".

יש לשאול אם זה סתר, מניין לנו שזה יושר ולא עגול (אולי זהו בחינת יושר ועיגולים, שמבחינת עיגולים אין סתר, אלא שהאור מאיר כקטן וגדול שזה הרשימות מעולם הצמצום).

"יושר" היינו לפי הקו שנעשה צמצום. ולפי זה היינו מה שאנו רואים שיש הסתרה זה דבר יושר מלשון סברה ישרה. (ענין פנים, היינו גלוי פנים והסתרת פנים). הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. אבל המקום של הסוכה הוא מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע שהוא בחינת החומר ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה.

ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב.

ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד למטה.

בקריאת שמע אנו אומרים "בשם ה' אלוקי ישראל, מימיני מי - כאל ומשמאלי גברי - אל ומלפני אורי - אל ומאחור רפ-אל ועל ראשי שכינת אל", ומדוע למטה המרומז נגד הוד לא אומרים שום דבר. שלמטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה כשירה הוא בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום ה"הוד" הפך "לדוה".

היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא ממשיך ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ שהוא בחינת האדם הנמשך משורש המלכות, הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי, היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה תלוי בצורת הסוכה."

שאלה: אתמול העשירייה שלנו ישבה בסוכה, עשינו הכנה גדולה, דיברנו על החשיבות, ישבנו והתחברנו לכל הכלי לסעודה, שרנו שירים, הכול היה יפה מאוד. רב"ש מדבר פה על חשיבות הסוכה הכשרה, כלומר לא מספיק שאנחנו באים עם כוונה נכונה, אלא צריך ממש לדייק בעניין הסוכה הכשרה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לבנות סוכה לפי הדרישות, לפי החוקים שהחכמים קבעו. יש בזה הרבה תנאים, איזה גודל, רוחב, עומק, כל מיני דברים, מתי לשבת, איך לשבת, איך להיכנס, איך לצאת, מה אפשר לעשות, מה אסור לעשות בסוכה וכן הלאה, יש הרבה חוקים.

תלמיד: מי מלמד אותנו? אנחנו באנו עם כוונה נכונה אבל אנחנו לא יודעים איך עושים זאת.

בסופו של דבר מה שאנחנו צריכים לעשות זה להיכנס לסוכה, יש שם טלית, ד' מינים, צריכים להתעטף בטלית ולברך על ד' המינים בתוך הסוכה.

שאלה: למה הבורא הושיב את בני ישראל בסוכה דווקא אחרי יציאת מצרים?

בדרך מהגלות לישראל הם עברו את הזמן הזה שנקרא "סוכות", ולכן לפי פקודת הבורא הם עשו סוכות וישבו.

תלמיד: ולמה זה דווקא במדבר?

מפני שכל הגלות שלנו היא כמו מדבר שאין שם חיים.

תלמיד: כלומר, דווקא ממצב כזה של יציאת מצרים, משהו שהיה יבש, שאין בו טעם?

לא, במצרים היו להם חיים, אי אפשר להגיד שלא, לפעמים כתוב על מצרים שהיה להם ממש טוב מאוד כלפי האגו, כלפי הרצון לקבל.

תלמיד: אז אחרי יציאת מצריים, הם עברו איזשהו צמצום במדבר לפני שהם בנו סוכה?

לא.

תלמיד: כי שמעתי שלפני בונים סוכה, יש קודם כל צמצום.

לא, ההיפך לבנות סוכה זה לעלות דרגה, זה לעשות משהו. זה להגיע לדירת ארעי, על אף שאתה נמצא מחוץ לכל העניין של בית, אין לך עדיין בית ואין לך כלום. אתה בדרך מהגלות למקום שתקרא לו אחר כך ארץ ישראל, אבל אין לך בינתיים כלום, ולכן אתה עושה סוכה.

תלמיד: איך אפשר לעשות מסך בלי צמצום? בדרך כלל התהליך הוא צמצום, מסך ורק אחרי זה מקבלים אור חוזר.

אני לא מבין למה אתה מתכוון.

שאלה: מבחינה רוחנית, מה הכוונה שהאדם עושה סוכה?

זה ציווי. הוא צריך לעשות סוכה מפני שאבותינו בדרך מהגלות, ממצרים לישראל עשו סוכה.

תלמיד: אבותינו בנו סוכה, אבל מה עכשיו, למה הכוונה שהאדם עושה סוכה מבחינה רוחנית?

מבחינה רוחנית, מבחינה גשמית אנחנו חייבים לקיים מצוות סוכה. צריכים לבנות סוכה לפי התנאים, לפי הכללים או החוקים, ולשבת בה שבעה ימים. למה אנחנו עושים את זה היום? מפני שכתוב.

תלמיד: איך זה מועיל להתקדמות הרוחנית שלנו?

זה מועיל, מועיל מאוד. קודם כל אנחנו לומדים את זה ממורינו, מבעל הסולם, מרב"ש, עד כמה הם דאגו שתהיה להם סוכה כשרה ויפה ככל האפשר, ועשו את זה בהידור.

תלמיד: אז בנינו סוכה, ישבנו בה, נטלנו לולב, עשינו את כל מה שצריך לעשות. מה זה מבחינה פנימית לבנות סוכה, מה זה שהאדם בונה סוכה ברובד הפנימי?

שאנחנו עושים כלי, שאומנם מבינים שהוא כלי זמני, אבל עושים אותו לפי הציווי של מורינו.

תלמיד: למה הוא זמני?

הסוכה בעצמה היא עניין זמני, היא קיימת שבעה ימים.

תלמיד: אבל מה מיוחד בכלי הזמני הזה, מה יש בכלי הזה, בסוכה?

אורות, אורות המקיפים. במשך שבוע ימים אנחנו נמצאים תחת השפעת האורות המקיפים שעוברים דרכנו והופכים להיות לאור הפנימי שלנו.

תלמיד: הבנתי מהלימוד השבוע שסכך אנחנו בונים מהפסולת, זו הכוונה שאנחנו עושים, אבל מה זו בניית הסוכה? לא של הסכך אלא של הסוכה עצמה, מה האדם בונה פה, איזה כלי הוא עושה?

כלי של סוכה, הסוכה בעצמה היא כלי.

תלמיד: ממה הוא בונה אותה?

כמו שכתוב, מפסולת, גורן ויקב. מכל מיני חתיכות עצים.

שאלה: רב"ש כותב "ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד למטה". איפה יסוד, כנגד מה הספירה הזאת בסוכה?

כך כתוב.

שאלה: האדם אומר שהקרקע זה ההוד, שאם הוא הקים סוכה כשרה זה נקרא הוד, אבל על יסוד הוא לא כותב. מה זה יסוד, זה הקרקע של הסוכה?

לא יודע. אם לא כתוב, אז אני לא רוצה לקבוע שום דבר.

שאלה: רב"ש אומר פה שהסוכה היא "בכדי שידעו וישימו לב שהעולם הזה דומה למלון אורחים ודירת ארעי."

כן.

תלמיד: למה הכוונה "שהעולם הזה דומה למלון אורחים ודירת ארעי"?

שאנחנו נמצאים כאן רק בצורה זמנית כדי לקיים כמה כללים שהבורא רוצה שנעשה אותם, ואחר כך עוברים למצב אחר.

תלמיד: מה זה אומר מבחינתנו, לא להזדהות עם החיים, להסתכל עליהם כעל משהו זמני?

כולם מבינים מה כתוב בפשט, אז כך להתייחס.

תלמיד: ובכל זאת הוא מקפיד שדירת הארעי הזאת, כמו שסיפרת על רב"ש, תהיה הכי יפה והכי מטופחת.

כן.

תלמיד: סיפרת פעם שאם הזיזו לו משהו קטן בסוכה הוא מיד היה שם לב.

כן.

תלמיד: מתוך זה מה צריך להיות היחס לעולם?

שביחס שלנו לדברים קטנים אפילו במצוות הסוכה, אנחנו כנראה יכולים לשנות את הרוחניות שלנו בהרבה, לקדם את עצמנו למטרה.

תלמיד: בסוף המאמר רב"ש אומר שבעצם הסוכה היא מין מבנה כזה, חג"ת וכל הספירות, ובסוף על הארץ לא אומרים כלום, כי שם התוצאה מכל הדבר הזה, איזה מבנה שבונים על הרצון, והאדם הוא התוצאה מכל זה. אנחנו תמיד אומרים להשקיע בחיבור בינינו, ובהשתוקקות בחיבור לבורא, ומתוך זה מתגלות כבר התוצאות, מתגלה האדם.

כן.

שאלה: האם גם פה מדובר על אותו דבר, שהסוכה זה סוג של מבנה, של חיבור בינינו, ובסוף האדם הוא תוצאה מהמאמצים האלה?

כן, אפשר כך להגיד, האדם הוא תוצאה.

שאלה: הוא אומר שהאדם הוא תוצאה, אתה אומר את זה אבל זה לא כל כך ברור, הרי המלכות כן פועלת, אז מה זה ש"אין לה מעצמה כלום", מי זה שפועל, מי זה שבונה?

האדם.

תלמיד: אז כן יש התעוררות מלמטה, אז מה זה נקרא ש"אין לה מעצמה כלום"?

ככה קוראים למלכות שמעצמה אין לה כלום, אבל בגלל שהיא משרתת לכל התכונות שלפניה, אז היא מקבלת תכונה של כולם.

תלמיד: מבחינת הכוונה שלה?

כן.

תלמיד: וכשהוא כותב בתחילת המאמר על ענני כבוד, התעוררות מלמטה והתעוררות מלמעלה הוא קורא לזה גשמי ורוחני, אז זה באופן יחסי?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין הסוכה מצד האדם הגשמי, לבין ז' ענני כבוד, שניהם צורות של הסתרה.

כן.

תלמיד: אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

סוכה זה בעיקר הסכך. ומתי שהאדם רוצה שיהיה סכך, מסך, בינו לבורא, שהוא יכול להתייחס לבורא שלו בצורה מסוימת, אז הסכך הופך להיות למקשר בין האדם לבורא, לאור המקיף. ולכן כך אנחנו מתייחסים, זה נראה בכל המנהגים.

תלמיד: בדירת קבע אין לאדם קשר עם הבורא?

יש אבל לא שהדירה עצמה מקיימת קשר, מה שאין כן סוכה כן.

תלמיד: אז הקשר הזה סוכות, זה כאילו ציווי, זאת מצווה מלמעלה שהאדם מחויב לעשות.

כן.

תלמיד: זה לא שבתוך תהליך של העבודה הוא הולך אל הקשר הזה, אלא יש את הזמן הנכון, המצב הנכון, שאז רק הוא יכול לצאת לדירת ארעי ולהיות בקשר הזה עם הבורא, עם האור המקיף כמו שאמרת.

כן.

תלמיד: ובשאר הזמן של העבודה איזה סוג של קשר יש לאדם?

קשרים אחרים, אבל לא כמו שבסוכות.

תלמיד: מה הקשר המיוחד בסוכות?

הקשר המיוחד הוא דרך אותם הכלים שהאדם מגלה בשבוע הזה של סוכות, הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: זה כלים שבדירת קבע הוא לא יכול להיות איתם בקשר?

כן.

תלמיד: כי מה חסר שם?

בעיקר אור מקיף.

תלמיד: אבל אור מקיף נמצא מחוץ לכלי כל הזמן?

לא, בסוכות זה משהו אחר. בכל זאת בסוכות אנחנו מושכים אורות מקיפים מחוצה לפנימה. סוכה זה מין מכשיר שדרכה מקבלים אורות מקיפים, שאחרת אתה לא יכול, לא יודע, לא מרגיש ולא מתקשר לאורות המקיפים.

תלמיד: הסכך שעשוי מפסולת, כי בדירת קבע הוא לא יכול לקבל בכלים האלה, בגלל זה זה נחשב פסולת?

כל התנאים של סוכות הם קיימים ומתקיימים באדם שמבצע את זה, מפני שזה רצון הבורא. ולא שאתה עכשיו כל הזמן רוצה לשאול למה זה לא בדירה קבועה ולא בדירה כזאת וככה וככה, אלא זה רצון הבורא שבתנאים האלה זה יקרה.

תלמיד: אז מצד האדם, זה רק רגישות למצב שהבורא עכשיו נותן לו ההזדמנות?

כן.

תלמיד: אין תמיד ההזדמנות הזאת?

אין, ודאי, רק בסוכות.

תלמיד: למה?

אני לא יודע, זה רצון הבורא, שבזמן הזה, בתנאים האלו האדם יכול לקבל את האור העליון בתור אור מקיף.

שאלה: הוא אומר שהחיים על פני הכדור הזה הם חיים ארעיים, אז זה אומר שהיחס שלנו צריך להיות בכדור הזה כאורחים, וזה לא מה שקורה בעולם, אבל זאת האחריות שלנו להתנהג כאורחים. כשאתה מגיע לאיזשהו מקום אתה מתנהג לפי הכללים של המקום.

ודבר נוסף, בין הסתרה לבין גילוי הוא כותב, "איך אפשר שיהיה כל כך מרחק בין זה לזה. ואחד מפרש סוכה גשמי, ואחד סוכה רוחני, שהוא ענני כבוד. אלא שזה פנים ואחוריים, שמבחינת אתערותא דלתתא הוא עשית הסוכה זהו סכות ממש, ומבחינת אתערותא דלעילא הוא ז' ענני הכבוד." התחושה היא שאת הפעילות הפיזית אנחנו לא מצליחים לחבר לפעילות הרוחנית, ועדיין לדעת תמיד שיש את ההקשר בתוך כל מצב ומצב הפיזי לרוחני?

כן, בכל זאת לשייך את כל הפעולות שלנו כלפי הסוכות מגשמיות לרוחניות.

שאלה: איך בונים סוכה כשרה בעשירייה?

אם יש הזדמנות, אפשר שכל עשירייה תעבור למקום חדש ותבנה שם סוכה מפסולת, גורן ויקב.

שאלה: איך העשירייה מתקשרת למכשיר הזה שנקרא סוכה?

הסוכה זה כמו בית רק זמני, ומתקשרים אליה מאוד. לפי הדינים צריכים לכבד אותה מאוד. ומה להגיד אני לא יודע, אבל אנשים מנשקים סוכה, מכניסים בה כל מיני דברים יקרים. אצלנו לא שמים לב על החיצוניות כל כך, אבל באמת אתה יכול להיכנס לסוכות כאלו מושקעות, וגם הרב"ש הגיע פעם לזה שקבעו שהסוכה שלו היא הסוכה הכי יפה בבני ברק.

שאלה: האם בלי לבנות את הסוכה בעשירייה, לא נוכל להיכנס לעולם הרוחני?

את זה אני לא יכול להגיד, אבל זו מצווה שאדם חייב לעשות. כל אחד. אתה לא צריך לחכות שיהיו לך עוד כמה וכמה חברים ואז תעשו יחד. אתה נמצא לבד בתוך היער או בתוך שדה, או לא חשוב, אתה חייב לבנות בימים האלה סוכה.

שאלה: כתוב "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", מה ההבדל בין דירת קבע לדירת ארעי?

אחד הוא קבע והשני ארעי. ארעי זה לשבוע ימים וקבע זה לכמה שאתה רוצה, אין הגבלה.

שאלה: אז כשאדם עובר מדירת קבע לדירת ארעי, על מה עליו לשים דגש את תשומת הלב שלו באיזה כוונה?

הוא עושה עכשיו מצווה לשבת שבעה ימים בדירה זמנית.

שאלה: מה המשמעות של לשבת שבעה ימים, לא רק בסוכות, בחנוכה, בפסח?

זה שקבעו. הבורא קבע, והחכמים הסבירו לנו מה לעשות.

שאלה: במה אור מקיף מקדם את האדם בעבודה, זה בקשר עם הבורא?

כן, האור המקיף מקשר את האדם עם הבורא.

שאלה: מה זו פעולת "תשבו", מה צריך לעשות בסוכה?

לשבת, זאת אומרת כל הזמן הפנוי שלך שאתה לא חייב לקשור את עצמך למשהו, אתה נמצא בסוכה.

תלמיד: אז להעביר ככל היותר זמן בסוכה?

ככל היותר זמן.

תלמיד: יש איזשהו יחס שאדם צריך לחשוב על הסוכה בזמן שהוא יושב בה? על מה לחשוב?

לומדים בדרך כלל.

תלמיד: אז פשוט ללמוד?

כן, לוקחים איזו מסכת או משהו ולומדים, זה מאוד מכובד.

תלמיד: עוד עניין קטן, בדרך כלל בונים סוכה למשפחה, העניין הוא יותר בלהעביר את הזמן בסוכה, בלשבת?

כן.

תלמיד: הבנייה עצמה, התהליך הזה שאדם מקים את הסוכה יש בו ערך מוסף מעבר רק להיות בה, למשל אני יכול להתארח בסוכות אצל אנשים? מספיק להתארח?

אין שום בעיה. המצווה זה "בסוכות תשבו שבעה ימים".

שאלה: המשמעות של סוכה זה למעשה בניית המסך, אתה אומר אורות מקיפים זה סוכות, אבל סכך זה מסך, הוא בונה אותו אבל עדיין הוא לא עובד איתו, האם זה נכון?

למה לא?

תלמיד: כי אין אורות פנימיים, אתה אומר שיש רק אורות מקיפים בסוכות?

לא. יש גם אורות פנימיים. האדם שנמצא בתוך סוכה הוא מקבל מכל ההשפעה החיצונית הזאת עליו, גם אור פנימי.

תלמיד: פשוט חשבתי מכל ההסבר שהמשמעות של הסוכות זה רק בניית המסך עוד לפני שהאדם מתחיל לעבוד איתו.

לא, זה ממש שימוש.

שאלה: אז מכל מה שלמדנו בסוכות, מה הבדל בין זה שאדם בונה את המסך שהוא מסדר את זה או שבאמת בא לו מסך מלמעלה, הסתרות?

ההבדל שאת זה בונה האדם וההוא בא לו מלמעלה.

תלמיד: למדנו שמה שמיוחד בחג הזה זה שאדם מייצר את ההזדמנות שיוכל לקבל את האורות המקיפים, נכון?

כן.

תלמיד: אז זה שהוא מייצר את ההזדמנות הזאת מקרב אותו לבורא.

כן.

תלמיד: אז זו תוצאה של מלמטה למעלה, זה אתערותא דלתתא?

כן.

תלמיד: גם למדנו שאם האדם לא עושה את ההסתרה הזאת, את הסכך הזה, אז עושים לו את זה מלמעלה.

כן.

תלמיד: במה הכי כדאי להשקיע בחג הזה, בתובנות האלה פה שלומדים בעשירייה, בקבוצה בין החברים?

להשקיע בחיבור בין החברים ולהעלות את החיסרון המשותף לבורא.

תלמיד: שזה יהיה הסכך?

לא, פשוט להעלות את החיסרון לבורא.

תלמיד: איך נראה הסכך שאנחנו בונים בינינו בקבוצה, בעשירייה בינינו בין החברים, בקשר, כלפי הבורא?

זה מסך שתחתיו אנחנו נמצאים, יושבים יחד וכך מתייחסים לבורא דרך המסך הזה.

תלמיד: אפשר להגיד שאוספים את העביות המשותפת ומעלים אותה למעלה?

כן.

תלמיד: ואת כל ההתנגדויות של החיבור שאנחנו מזהים בינינו מעלים למעלה?

גם זה, כן.

תלמיד: וכשזה למעלה מעל ראשנו מה העבודה?

שכך אנחנו מעלים את המסך מעל ראשנו, ורוצים דרכו להיות מקושרים עם הבורא.

תלמיד: שההתנגדויות האלו יהיו בעצם מה, הפוטנציאל לפנות לבורא?

אני לא אפרש לך בצורה כזאת.

שאלה: בונים את הסוכה מפסולת גורן ויקב, דירה ארעית, אבל אומרים הידור זה דבר חשוב.

כן.

תלמיד: עבור מי אני מהדר את הסוכה? כי אני יכול לעשות לאגו שלי שיהיה לי נוח, אפילו לשים מזגן, זה בשביל כביכול כמו השפעה עבור האושפיזין, כמו עבור החברים? מה העניין של ההידור?

עניין של ההידור זה שאני מתייחס למצווה הזאת בכללות והיא מאוד חשובה לי ואני רוצה על ידה להרגיש שאני מתקרב לבורא.

תלמיד: זה מטעם הציווי, כי ככה רשום אז אתה עושה?

כן.

תלמיד: אבל עבור מי? כי אני הולך לקבל או הכוונה בשביל הבורא שזה כאורות מקיפים? עבור מה אתה עושה אם לא עבור עצמך? זה יכול להיות אגואיסטי, אני אבנה את הסוכה שיהיה לי הכי נוח והכי נעים, אז זה כבר לא בדיוק ארעי? למה מהדרים? אני מבין שאומרים מצווה, אבל מה המשמעות של ההידור?

המשמעות של בניית סוכה היא מצווה שאני מבצע כדי דרכה להיות מקורב לבורא.

שאלה: הציטוט מ"ויקרא" הוא הציווי כלפי "כל אזרח בישראל".

כן.

תלמיד: מה זה אומר אזרח בישראל? לא אמרו איש בישראל, אמרו אזרח.

לא יודע, אבל זה אומר שבהחלט חובה על כל אחד.

שאלה: מה זה אומר בכוונות שלנו לבנות מבנה ארעי, דירה זמנית, אם אנחנו לומדים שבניית המדרגה הרוחנית חייבת להיות נצחית, שעד הסוף אני הולך להשפיע לבורא?

אנחנו רוצים להיכנס לקשר מיוחד עם הבורא שנקרא "סוכה". כשאנחנו בונים את הקשר הזה, ברור לנו שזה דפנות וגג, זאת אומרת סכך, שכך אנחנו רוצים להיות מקושרים בינינו ועם הבורא. כל יתר התנאים נמצאים בפנים בתוך הסוכה, זה כבר שייך לפרטים של הקשר.

תלמיד: מהו הקשר הזה של עשיריית מקובלים עם הבורא דרך הסכך? מה עוברת עשיריית מקובלים כשהם מציבים הסתרה, סכך על האור של הבורא, איזה ניסיון הם מקבלים כתוצאה מההסתרה?

הם מקבלים את האור המקיף שמביא להם הרגשה וידיעה על ההתקשרות שלהם לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהם מקבלים אור מקיף, אם הם מסתירים את האור?

על ידי זה שהם מסתירים במשהו את עצמם, הם מקבלים, אבל בדרך אחרת, דרך האור המקיף.

שאלה: לפי הציווי על כל ישראל לבנות סוכה, כשאני עובר על דרגת "ישראל", שכל הרצונות יהיו בעל מנת להשפיע, אני מחויב לעבור את התיקון, לתקן את שבע הספירות שלי. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: איך אדם יכול להגיע לגילוי של קדושה או לגילוי ההסתרה בסוכות?

בסוכות יש את האורות הנוספים שמגיעים אלינו, אם אנחנו מקיימים את תנאי הסוכה. אנחנו עושים זאת על ידי ההתכללות הנכונה בינינו ובינינו לבורא, כשאנחנו מקיימים את התנאים של האורות הפנימיים והמקיפים, ועל ידי זה אנחנו נהנים מתוספת האור.

שאלה: האם יש הבדל בין יום ליום בשבעת ימי סוכות, האם היום השביעי בסוכות הוא יום מיוחד בדומה לשבת ולכן יש צורך בהכנה מיוחדת אליו?

לא. בשבעת ימי הסוכות יש התכללות בין הימים עצמם ובין הימים של סוכות, והתוצאה מההתכללות הזאת מגיעה בקו מיוחד, בחיבור של שניים. זאת שאלה לא פשוטה.

שאלה: בפסקה הרביעית כתוב "תסתירם בסתר פנים מרוכסי איש". האם המשמעות היא שהסוכה היא סוג של מגן, אנחנו מוגנים בתוך הסוכה?

נכון, הסוכה גם מגינה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקחת את כל הרצונות החומריים, הגשמיים שלנו ולהפוך אותם לסוכה?

זו בעיה, נצטרך ללמוד זאת, זה עוד לפנינו.

שאלה: אמרת שסכך זה הדבר העיקרי בסוכה, שהוא מסמל את המסך.

כן.

תלמיד: מהן ארבע דפנות שתומכות במסך?

אלה תנאים כדי שהמסך הזה יהיה תלוי מעליכם. העיקר זה הסכך.

תלמיד: האם אפשר להבין מהם התנאים האלה?

הם מתוארים וכתובים בספרים. כלומר, אנחנו צריכים לקיים את תנאי בניית הסוכה, כתוב על כך בצורה מאוד מדויקת עם ציורים שונים, ובצורה כזאת אנחנו מתקנים את הנשמה.

תלמיד: כן, מובן לגבי הבנייה, אבל מה זה אומר בעבודה הרוחנית שבתוך האדם?

לבנות את הסוכה זה אומר לבנות את הנשמה בתנאים חדשים. כשאנחנו בונים אותה ומסיימים לבנות אותה, אנחנו מקבלים נשמה מתוקנת שאותה בנינו בעצמנו לפי החוקים הרוחניים, אבל עם אותם הכוחות שקיבלנו מלמעלה.

תלמיד: כתוב "תסתירם בסתר פנים מרוכסי איש, תצפנם בסוכה מרוב לשונות".

בכל מצווה יש חלק נסתר, שאותו אנחנו צריכים להסתיר מאחרים ואולי גם מעצמנו ולגלות רק כלפי הבורא.

תלמיד: האם מזה אנחנו צריכים להיזהר בזמן הזה?

כן.

שאלה: מובן שהסוכה שלך זה המבנה של "בני ברוך" שיש בו הרבה חברים וחברות, אבל מה אתה מציע לנו, איך כל אחד יכול לבנות את הסוכה שלו או של כולם יחד?

אתם לא חייבים לבנות אותה בחומר, אלא פשוט לתאר לעצמכם שאתם מוכנים להימצא במצב הזה שבוע שלם. לעבוד, לעשות כל דבר, אבל זה המצב הפנימי שלכם, זה חשוב. אני חושב שלקראת השנה הבאה אנחנו כבר נהיה מוכנים לבנות בינינו סוכה רוחנית, ואז כולנו נרגיש איך אנחנו נמצאים בה.

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1732, מאמר 284 "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה".

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה

תמוז תשכ"ב, אנטורפן

"מצוה קלה יש לי וסוכה שמה" (עבודה זרה ג'), ואמאי קרי ליה מצוה קלה, לפי שאין בה חסרון כיס.

ויש להבין מדוע דווקא סוכה נקרא שאין בה חסרון כיס, הלא לבטח סוכה עולה יותר ממצוות אחרות כמו מזוזה וכדומה. לפי המבואר בזהר הקדוש שסוכה נקראת צילא דמהימנותא. ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת.

ולכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, יש לפרש שהכוונה על אנשים שהם מזרע ישראל, אם הם לא עסקו בתורה ומצוות לשם שמים, אז הם יכולים לבקש שכר על מעשיהם, מה שהיה כוונתם בעת שהם היו עוסקים בתורה ומצוות. ואין הקדוש ברוך הוא משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא בספרים, שהיה מי שלמד עבור חתול).

אז אומר להם הקדוש ברוך הוא, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, זאת אומרת כשאתם עושים מצוות תהיה כונתכם לשמה.

ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים עבודות ומצוות אחרות, אלא על ידי אותה המצוה שהוא עושה ומוציא בשבילה כסף, בשביל שלא לשמה, וכיון בעשייתה לשם שמים, נמצא שלא צריך לעשות רק מחשבה לבד.

והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עשה המצוה. אלא שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', הנקרא סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס. ואז על ידי האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו."

שאלה: לא ברור למה זה נקרא "מצווה קלה". להגיע לאמונה ולמעלה מהדעת זה בעצם האתגר של החיים של האדם. למה זה נקרא "קלה"?

אין בה איזה מעשה גשמי, אלא רק מחשבה.

תלמיד: מה יותר קשה מלכוון את המחשבה?

כן, זה נכון אבל לכן ככה מדברים. זו מצווה קלה. אתה לא צריך לעבוד, לאסוף כסף, לעבוד בכוח, בימים, בלילות וכן הלאה. זה דבר קל, שאין בו מדידה גשמית.

שאלה: במאמר הוא אומר שאמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת, שצריך לעשות סכך שסוכך את השכל. אתמול הייתה לנו סעודה מאוד חזקה. והיום תהיה לנו עוד אחת. מה לעשות כשהאדם נמצא בתוך הסעודה ונמצא בהתפעלות מאוד גדולה, איך לעבוד עם זה, צריך לעלות למעלה מהדעת, צריך לעשות הסתר, איך לפעול בתוך ההתפעלות הזאת?

אתה צריך לחפש איך לבצע עד הסוף אותו רצון שמתעורר.

תלמיד: כשנמצאים עם כל החברים, שרים כולם ביחד. זו ממש שמחה כזאת גדולה והודיה לבורא, ואולי הכוונה קצת הולכת לאיבוד. אתה לא כל כך חושב על הכוונה אלא פשוט אתה בתוך הרוח הכללית של החברה.

זה משהו מיוחד.

תלמיד: מאוד. מה לעשות בתוך הרגע הזה?

כשאתם מרגישים, שאתם יחד כולכם?

תלמיד: כן.

אז מה השאלה?

תלמיד: האם לעצור את עצמי?

מה לעצור?

תלמיד: להשתדל לא להתרגש יותר מדי ולהתחיל לעבוד, לעשות סכך בתוך ההתפעלות הזאת?

ההתפעלות לא מפריעה, דווקא ההיפך. למה אתה רוצה למחוק התפעלות?

תלמיד: אני לא רוצה למחוק אותה, אני רק רוצה לדעת אם זה בסדר או לא. האם לבדוק את עצמי או לא לבדוק?

מה שבא אליך - בא מהבורא, ואפילו כל מיני עבירות, לא חשוב, הכול בא מהבורא ואתה צריך לדעת איך אתה מגיב נכון. על ידי התגובה שלך אתה משנה את היחס שלך לבורא ומתקרב אליו או חס ושלום ההיפך וכן הלאה.

תלמיד: איזו תגובה היא הטובה כלפי הבורא כשאנחנו כולנו ביחד, כולנו מרגישים קרובים כאיש אחד?

כמו שאמרת, להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: האם יש עוד תגובה, עוד מחשבה שצריך להכניס בתוך זה?

יש הרבה דברים. מרגע זה והלאה אתה כבר יכול לעשות את כל הפעולות שאתה רוצה.

שאלה: אנחנו אומרים בדרך כלל שהמחשבה היא תוצאה מהרצון, אין טעם להיכנס לכל מיני בירורים אלא צריך דבקות.

כן.

תלמיד: על איזו מחשבה מדבר הרב"ש שעוזרת לקיים את ההתקרבות לבורא?

אם אתה מכוון כדי להתקרב אליו, לאחוז בו, להתחבק, להביא את עצמך לדרגה שלו ולהתכלל שם בבורא. את זה אתה רוצה ואת זה אתה מבקש ולזה אתה מצפה.

תלמיד: ואז המחשבות שלי תומכות במעשים כמו מעשה גשמי, האם אחריו נגררים הלבבות?

כן.

שאלה: איך צריך לבצע את הפעולות שמתוארות פה בעשירייה, ומה זה נקרא לבצע את הפעולות?

הפעולות שאתה רוצה לבצע צריכות להתבצע בעשירייה, כן.

תלמיד: איך זה קורה, אני צריך ממש בפועל להרגיש את החברים?

יכול להיות שכן, אתה מדבר איתם, אתה מתפלל עבורם או שאתם מתפללים יחד, וכך אתם רוצים להשיג את המצב הרצוי.

תלמיד: אני גם יכול לדמיין את המצב, כאילו שאני יושב עם החברים בלי שאני מרגיש אותם ממש בפועל?

נגיד, כן.

תלמיד: מה עדיף?

עדיף לעשות את זה בכל הידיים, הרגליים, המוח והלב.

תלמיד: יוצא שאני יכול לדמיין שאני כאילו איתם, אבל בפועל אנחנו לא ביחד ממש לא בונים את הסוכה.

בסדר, גם זה נכון, וגם זה טוב. הוא כותב לא פעם שאדם נמצא במקום רחוק מהבית או מהחברים וכן הלאה, ואז הוא מדמיין לעצמו שהוא נמצא איתם יחד. ואיך שכולם יושבים יחד עימו, ואיך הוא רוצה להעביר איתם את הרגשות הכי טובים.

שאלה: המושגים בית ארעי, ובית קבע חוזרים כל הזמן. המונח בית זה רצון עם אור בפנים, ועם תיקון? מה זה בית?

בית זה כלי.

תלמיד: בלי קשר לתיקונים?

בלי עם זה אתה יודע זה תלוי על מה מדובר.

תלמיד: וכלי זה רצון?

כן.

תלמיד: אז יש רצונות שהם קבע ויש רצונות שהם ארעי?

כן.

תלמיד: ואת רצונות הארעי מעוררים מלמעלה, או שזה ביוזמה של האדם?

רצונות ארעי ורצונות קבע הם בהתאם לצורה שהאדם רוצה להשתמש בהם.

תלמיד: זאת אומרת אלה רצונות שכל הזמן קיימים, האדם מרגיש אותם, ומשתמש או לא משתמש?

כן.

שאלה: לגבי הסעודה, יש לנו עכשיו כמה וכמה סעודות, ויש בזה באמת הרגשה מאוד טובה. אתמול הגיעו הרבה מאוד חברים מהכלי הישראלי, וגם החברים שהיו איתנו במסכים מכל הכלי העולמי, והיה אוכל טעים, ושירים והרגשה טובה, ממש הרגשה טובה. אבל לא באנו בשביל הרגשה הטובה, באנו בשביל השגה רוחנית. לא שזה פסול, אבל איך הופכים את הסעודה לעוד יותר פנימית?

רק לפי דרישה. אם כולכם תהיו בדרישה להגיע לתוצאה רוחנית, ואתם מקבלים את הסעודה כאמצעי, אז אתם יכולים כבר לעשות מהסעודה הזאת משהו גדול.

תלמיד: אז צריך להתכונן לזה, נאמר לדבר בעשירייה, לדבר בקבוצה על איך להתכונן לסעודה?

כן.

תלמיד: זה באמת זמן מיוחד, זה מורגש באמת כהזדמנות מאוד מאוד מיוחדת עכשיו.

גם היום תהיה סעודה?

תלמיד: גם היום, וגם מחר, כל יום יש סעודת אושפיזין.

אז בסדר, תנסו היום לפני הסעודה להזכיר את זה, לדבר על זה, ותראו איך זה מתממש. אלו דברים מאוד חשובים, מאוד.

שאלה: גם אני מרגיש כאילו זו ההתקפה שדיבר עליה הרב"ש.

כן.

תלמיד: זו פעם ראשונה שהוא בעצם מייחס את הגשמיות לרוחניות, אני מדבר על סוכות. כאילו שיש זמנים מאוד מיוחדים שנופלים על העולם הגשמי הזה באיזו מחזוריות, ושזאת ההתקפה שאפשר לנצל, כי זה לא יחזור על עצמו. אולי זה יחזור על עצמו אחרי 365 ימים. אז חבל שנפספס את ההזדמנות, ננצל, גם אם לא נשיג אבל לפחות כמו שאמרת בשנה הבאה, בעזרת ה'.

כן. הרב"ש היה אומר שאם אנחנו רוצים להשיג את החג אנחנו צריכים להיות בהתקפה.

שאלה: גם רציתי להגיד על הסעודה אתמול, הגיעו הרבה חברים מהכלי הישראלי, והרגשתי אחריות כזאת גדולה בסעודה. שהרבה חברים מגיעים מכל הארץ, טורחים, מצפון מדרום, ועם מה הם יצאו? שהם יצאו מפה באמת בהתפעלות על כל הטרחה וההשקעה להגיע.

יש מקום לדאגה כזאת או דווקא להיסחף עם החברים, להיות בפנים בלי דאגות?

לא, דאגה חייבת להיות לכל אחד, וכל אחד צריך לראות את עצמו כפועל עם כולם יחד לכיוון המטרה.

תלמיד: על מה לדאוג, שכולם עכשיו באיזו התפעלות גדולה ובחיבור, יש מקום להכניס דאגה כלשהי?

כן, דאגה לחיבור, להיות עם כולם יחד, ובתנועה כלפי מטרת החיים.

תלמיד: ובמה פועלת הדאגה הקטנה שלי, כשאני יושב ככה עם הרבה דאגה?

ועוד איך פועלת. דאגה בלב איש מאוד חשובה.

תלמיד: לגבי שני המאמרים שקראנו הבוקר, אותי זה קצת בלבל. במאמר האחרון שקראנו עכשיו הוא אומר "והמחשבה אינו עולה לו כסף," זאת אומרת הכול במחשבה יתברר, כל רעיון הסוכה, הכול בכוונה. ובמאמר הראשון, סוכה צריך לבנות, אבותינו בנו, ויש מצווה שחייבים ולעשות אותה מהודרת. מה פה הקשר בין הרוחני והגשמי, מה מכריע פה?

מכריעה הנטייה הבהמית של האדם, לְמה הוא נמשך.

תלמיד: ואם אני נמשך לבניית סוכה ברובד הפנימי כמו שמדברים?

מה זה ברובד הפנימי?

תלמיד: זאת אומרת לחפש איך ליצור את הכלי המשותף שלנו בעשירייה?

אין יותר חשוב.

תלמיד: אין יותר חשוב?

כן.

תלמיד: ובשביל מה כל ההצגה הזאת של לבנות, ולעשות, המנהג הזה מי צריך אותו?

לא, בכל זאת אל תמחק את המעשה. בכל מצווה ומצווה יש איזה חלק של מעשה, כי אנחנו קשורים גם לעולם הזה.

תלמיד: מה התוספת שלו לרוחניות?

תוספת גדולה.

תלמיד: האם בלעדיו, בלי המעשה הזה, אפילו מעשה סמלי, אדם לא ייפתח את הנטייה הפנימית שיש בו?

לא. הוא חייב בכל זאת לצאת מדירת קבע, ולהשיג כל מיני חומרים שמהם הוא בונה את הסוכה.

שאלה: האם זה נכון להתייחס לאמונת ה' כמו לשכר, שנחת הרוח לבורא זה השכר כתוצאה מהסכך?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שזה מעל הסכך.

מה זה חשוב.

תלמיד: אבל זו צריכה להיות הסיבה הראשונה שנכנסים לסוכה.

כן.

תלמיד: וזה השכר.

כן.

תלמיד: רב"ש במאמר הזה מדגיש שמצווה קלה היא בסך הכול לכוון את המחשבה שאתה עושה הכול לשם שמיים, לשמה.

כן.

תלמיד: אבל בניית הסוכה באה בכפייה.

מה זאת אומרת בכפייה?

תלמיד: יש איזה מאמר שקראנו שבונים את הדפנות מכפות תמרים.

כן, אבל למה זה בכפייה?

תלמיד: האם דוחפים אותנו לבנות סוכה מלמעלה?

אתה מרגיש שדוחפים אותך?

תלמיד: זה מה שנקרא "מצווה", מבחינת ציווי.

ככה אתה יכול להגיד על כל דבר.

תלמיד: הוא כותב שמה שמונע זה השכל, ומה שאנחנו עושים זה לכסות את השכל בסכך. מה זו הפעולה הזאת לכסות את השכל בסכך?

מעבר לשכל שלך יש לך עוד סכך שדרכו אתה מתקשר לשמיים.

תלמיד: כל המנהגים האלה של אושפיזין ולשבת בסוכה וכל ההידור של הסוכה, הם לשם הבורא לאו דווקא עבור האורחים, אלא לארח את האורחים לשם נחת רוח לבורא, זה העניין. זה הקשר למעשה שמביא את המקום של נחת רוח, של לשמה.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שצריך לשבת בסוכה בשעות הפנאי. האם אפשר להגיד שעכשיו שכשאנחנו יושבים בשיעור או באים לסעודה, אנחנו יושבים בסוכה?

עכשיו לא. אתה רואה קירות, תקרה, אין לנו סוכה. אבל באמת נקווה שתהיה לנו דירת ארעי קבועה לסוכות.

תלמיד: גם שמעתי שדאגה היא מאוד מאוד חשובה, נגיד לדאוג לכל חבר שיגיע לסעודה שאנחנו עושים בערב. איך הפעולה הזאת קשורה לחג, לבניית סוכה?

החג הוא לא בניית סוכה. החג הוא כבר אחרי שסיימו את בניית הסוכה ובה נמצאים שבעה ימים.

תלמיד: הדאגה הזאת שאני דואג שכל חבר יגיע לסעודה הזאת, שנהיה יחד, היא קשורה לחג סוכות?

במשהו כן, לא בצורה ישירה, אבל שייכת.

(סוף השיעור)