שיעור בוקר 03.01.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: משחק

משחק – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – משחק, קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 1.

הנושא כאילו קל, "משחק". אבל אם אנחנו נחשוב שמשחק זה אותו אמצעי שמדרגת החי אנחנו מגיעים לדרגת האדם, אז כאן אנחנו רואים שהוא הדבר החשוב ביותר בהתפתחות שלנו, בחברה האנושית. כי אנחנו באמת על ידי המשחק מלמדים את הקטנים, שהם בעצם חיות, נמצאים בדרגת חי ואנחנו רוצים לעשות מהם בני אדם, המותאמים לחברה, לאותו זמן שהם נמצאים. שהם ילמדו כל מיני דברים, כדי שהם יידעו איך להתייחס במיוחד לעולם שסובב אותם, לאנשים שנמצאים לידם, וזה הכול מייצב לנו האדם, דרגת האדם.

לכן אנחנו רואים שגם בימינו הדבר החשוב ביותר זה המשחק, לימוד, התאמת האדם לעולם. מכל שכן אותו הלימוד, אותה התאמה שלנו לעולם העליון, לא לעולם שלנו, גם נקרא משחק ואנחנו צריכים להתייחס לזה כאל אמצעי הכי רציני וחשוב.

ואם אנחנו בונים נכון את מערכת ההתאמה שלנו לעולם העליון ויותר נכון, ההתאמה שלנו לבורא, אז אנחנו מתקרבים אליו, עד כדי שאנחנו בדרך לומדים אותו, מבינים אותו, נכנסים איתו בהתקשרות, קומוניקציה כזאת הדדית, עד שנעשים דבוקים בו ולגמרי מותאמים.

זאת אומרת, שמשחק אמנם נראה לנו כמשהו קל וכך אנחנו בעצם רגילים להשתמש במילה הזאת, אבל באמת הוא דבר הכי רציני.

ולכן אנחנו צריכים להבין שכל שינוי שאנחנו רוצים לעשות על עצמנו, על העולם, על כל מה שיש לנו, זה הכול תלוי בשינוי שלנו, במשחק. מפני ששום דבר לא משתנה מחוצה לנו אלא הכול משתנה בנו, בתפיסה שלנו.

כמו שאנחנו לומדים מתפיסת המציאות, שהעולם זה מה שאני מקבל ואני מרגיש ושום דבר מהתפיסה שלי, מהמצב שאני מתאר לעצמי שזה הכול נמצא בי, אין דבר כזה. חוץ מזה, זה האור העליון שמשפיע על הכלי שלי ומצייר לי את כל האנושות, עם כל הנמצאים כאן, דומם, צומח, חי, בני אדם.

ולכן כל זה עוד יותר ויותר מייצב לי את מושג המשחק כמושג הכולל הכול, החשוב ביותר. ולכן זה אמצעי שדווקא על ידו ורק על ידו, אם אנחנו מתייחסים אליו נכון, למשחק, לשינויים שאנחנו צריכים לעבור, אז אנחנו באמת יכולים לעבור מצבים בקלות יחסית בכיוון הנכון, לא לטעות בדרך וכל פעם להכניס את עצמנו לדרגה, לקליטה אחרת, יותר מתקדמת.

ואפילו מצבים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהם לא כל כך מושכים אותנו כרגע, אני צריך להגיע למצבים שאני אוהב את אלו שאני עכשיו שונא, או לא אוהב, או דוחה, או אדיש אליהם. אני צריך להתייחס גם לעצמי בצורה אחרת, לא כמו שהיה קודם. אני צריך גם להתחיל לקבל תכונות חדשות, מחשבות חדשות, את אלו בצורה יותר רצויה ואלו פחות, ולעשות מיון בתוך הרצונות והמחשבות שלי. כל זה שייך לתרגילים שאני בעצמי צריך להזמין ולעבור, שהם נקראים "משחק".

ובתרגילים האלה רצוי שאני כל הזמן אהיה הקובע איזה מצבים אני רוצה לעבור, זאת אומרת, שאני אמשוך את הרצונות שלי, המחשבות שלי, את האגו שלי, כל הפנימיות שלי למצבים החדשים. לכן אנחנו לומדים כאן בחכמת הקבלה, איך אנחנו בעצמנו בונים את המשחקים בשבילנו, שעל ידם אנחנו גדלים. והמשחק החשוב ביותר שאנחנו מבצעים, זה בקבוצה, כרגיל, כמו שאנחנו כל הזמן מדברים על זה.

אז להעביר את עצמנו למצבים שאפילו טוב לנו עכשיו, למצב שהוא לא כל כך נראה לנו טוב, השפעה, אהבה, חיבור, אנחנו יכולים לתאר את זה, להרגיל את עצמנו ולהעביר את עצמנו ממצב למצב על ידי המשחק. כך שמה שהיה קודם לא רצוי, זה יהיה רצוי ואפילו הדוחה, יהיה אז מושך ואיזה מצב שנוא, יהיה מצב רצוי, אהוב וכן הלאה.

כל השינויים הם על ידי זה שאנחנו מתארים את עצמנו במצבים החדשים. בונים מערכות, משתנים לאט לאט וכך אנחנו מגיעים למצב שנהפוך הוא. שמה שקודם היה כל כך דוחה אותנו, להשפיע, לאהוב, להתחשב עם כולם, אנחנו ההיפך, מתחילים לראות שהמצבים האלה הם הכי רצויים, הכי טובים. ואל מה שהיינו מתייחסים בשנאה, בדחייה למשהו, עכשיו אנחנו כן רוצים לקרב אותם ומוכנים ממש לעשות הכול כדי לרכוש מצבים חדשים.

לכן האמצעי הזה שנקרא משחק, שהוא מעבר מהמצב המצוי עכשיו למצב הרצוי, שעוד לא רצוי אפילו, אז המעבר, האמצעי להעביר את עצמי ממצב למצב, זה נקרא משחק. ולכן אני צריך להיות מומחה בזה וכל פעם להשתפר, איך אני עושה את זה עם עצמי. ומתוך תפיסת המציאות אנחנו נראה, שאם אני עושה את זה עם עצמי, אז כל העולם הוא משתנה בהתאם לזה.

אני מתחיל לתת ערכים, שוקל כל דבר ודבר לפי מה שאני משתנה ולכן בעצם המשחק בשבילי זה לא שאני מתאים את עצמי לעולם, אלא אני בזה משנה, משפר, מתקן את העולם.

יוצא לנו שהמשחק, אם אנחנו יודעים איך לשחק, איך לשנות את המצבים, הוא הדבר הכי מועיל למימוש המטרה שלנו, לכן הוא בעצם נמצא במרכז הפעולות שלנו. ואנחנו באמת צריכים לתאר את עצמנו כילדים קטנים שמשתנים כל פעם, אנחנו בעצמינו, ועל ידי זה העולם משתנה. אסור לנו לראות את עצמנו כאנשים מבוגרים שלא משתנים, אלא ההיפך, כמה שאנחנו נמצאים כל הזמן בשינויים על ידי זה אנחנו נראה שהעולם משתנה. לכן נשארים תמיד ילדים, צעירים, מלאי חיים, מלאי שינויים ורק בזה נראה את ההתקדמות שלנו, את התנועה שלנו.

לכן המשחק הוא האמצעי הכי חשוב שיש לנו כדי להגיע למטרת הבריאה, לכך שאנחנו מתאימים את עצמנו לגמרי לבורא, שזה נקרא "דבקות". לחלק מהמשחק אנחנו יכולים לקרוא "חינוך", "לימוד", לימוד יותר תיאורטי או יותר פרקטי שכולל גם כמו שאנחנו עושים חיבורים בינינו בכל מיני צורות וכן הלאה. אבל העיקר זה לחפש אמצעים שיעזרו לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד להשתנות, להיות כל הזמן בשינויים.

ועל השינויים האלה לבדוק את עצמנו, האם אני שונה היום מאתמול בהסתכלות שלי על הסביבה, בהסתכלות על עצמי, בהסתכלות על מטרת הבריאה, על כל דבר, האם אני שונה היום מאתמול, במה בדיוק אני שונה, מה השתנה בי? אני בודק את זה גם רק כלפי הסביבה, כלפי החברים, כלפי העשירייה. כך המשחק הופך להיות אמצעי חשוב מאוד לאדם.

אנחנו רואים שאפילו חיות משחקות כשהן קטנות, גם בני אדם, ואחר כך אנחנו מפסיקים לשחק, אנחנו דווקא רוצים להיות דומים לגדולים ובזה אנחנו כבר ממש מפסיקים להתפתח, ומבחינת ההתפתחות שלנו נעשים מתים. לכן העיקר בשבילנו זה כל הזמן להיות צעירים ברוח, כי אנחנו כל הזמן צריכים לשנות את עצמנו, וכל הזמן לשחק ולשחק בדרגה יותר גבוהה ממה שאנחנו עכשיו וכך נתקדם יותר ויותר.

גם כשאנחנו קונים משחקים לילדים, אנחנו תמיד קונים להם משחקים שעל ידם אנחנו רוצים שהילדים יגדלו יותר, יתפסו חכמה, ושיגדלו בכל מיני צורות. כך אנחנו צריכים כל הזמן לחפש על ידי מה אנחנו יכולים לגדול. כאן האמצעי העיקרי שלנו הוא המאמרים של המקובלים והמימוש שלהם בעשירייה, כי בסך הכול שם אנחנו רוצים לראות את מצבנו כמה אנחנו מתקדמים בהתפתחות רוחנית, יותר קרובים זה לזה, יותר קרובים לבורא. זה בינתיים.

לכן אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כנמצאים במשחק. על זה יש "איש את רעהו יעזורו", כל המאמרים שיש לנו על העשירייה, שהם כולם כדי איך לעורר זה את זה, איך להראות דוגמאות טובות זה לזה ואיך אנחנו בסופו של דבר רואים את עצמנו מחוברים בצורה כזאת שהלב של כל אחד נמצא במרכז העשירייה, ושם בחיבור הלבבות אנחנו מגיעים סוף סוף למדרגה הראשונה הרוחנית שלנו. וכך נתקדם.

יש הרבה פסוקים על זה, יש הרבה דברים, אנחנו צריכים רק לתת יותר חשיבות למה שאנחנו קוראים "משחק". כמה שבגשמיות זה דבר לא כל כך חשוב, ברוחניות זה ההיפך, זה הדבר החשוב ביותר. כי דווקא על ידי התלבשות במצב הבא, על ידי זה שאנחנו מגיעים אליו, רוצים להגיע, על ידי זה אנחנו מתקדמים, גדלים, יוצאים מהרמה שלנו שאנחנו עדיין "כולם כבהמות נדמו", ועוברים על ידי המשחק למצב של "איש אחד בלב אחד" יותר ויותר, עד שמגלים את הכוח האחד מצד הכלים לצד האור שלו, וכל זה על ידי המשחק.

אנחנו נעבור על הרבה פסוקים, יש על זה המון חומר. גם חינוך שאנחנו מדברים עליו והפצה שאנחנו מדברים, כל החיים שלנו הם בעצם בתוך מערכת המשחק. כי מלכתחילה על ידי הבורא יצאנו מהמערכת שלו, וכדי לחזור למערכת שלו שנקראת "אדם", כולם מחוברים בצורה של איש אחד בלב אחד, בגוף אחד, הכול באחד, ואז מותאמים אליו מצד הכלי לאור העליון. כל זה נקרא "משחק". להתחיל להתייחס לזה בצורה מאוד רצינית ועיקרית, מה שעלינו בעצם להכיר ולבצע.

שאלה: במשחק יש איזה אלמנט של הנאה, איפה נכנס פה אלמנט של ההנאה במושג הזה?

אם אני יודע שעל ידי המשחק אני מקרב אלי דברים שקודם היו שנואים על הרצון האגואיסטי שלי ואני על ידי המשחק משנה את עצמי כך שאני מתרגל אליהם עד שהרגל נעשה טבע שני ועד שאני מתחיל לאהוב אותם, אז המשחק הופך להיות בשבילי ממש האמצעי העיקרי. לכן אני מאוד מכבד אותו.

אתה אומר לי כך, אני נותן לך אמצעי, הזדמנות, שאם אתה תשחק בזה, אפילו שאתה לא כל כך רוצה ולא כל כך חושב, אבל על ידי האמצעי הזה אתה תגיע להיות אדם מיוחד, אתה תרגיש אחרת, אתה תגלה לעצמך עולם חדש, אתה פשוט תהיה אחר. אז אני מבין שעל ידי האמצעי הזה שנקרא משחק בגשמיות וברוחניות יש לו כבר צביון, מילוי אחר, שם האור העליון נמצא בפנים, על ידי אותן הפעולות שאומרים לי לשחק בהן, שם בפנים נמצא הכוח הא-לוהי ובעצם הכוח הזה הוא משנה אותנו, אז כדאי לנו מאוד להכיר את מושג המשחק.

אין לי מילים לדבר על החשיבות הזאת. אנחנו לא דיברנו על זה קודם כי היינו צריכים לרכוש, ללמוד ולהבין כל מיני מרכיבים של העבודה שלנו, של הדרך שלנו. המשחק הוא כביכול כולל את הכול, כל פעולה שמעלה אותנו לדרגה רוחנית נקראת "משחק רוחני", כל חכמת הקבלה מדברת רק איך לשחק מהרצון לקבל כלפי האור העליון ולקבל מהאור העליון התרשמות, כוחות, הכוונות כך שזה מעלה אותי לדרגה עוד יותר גדולה כלפי האור, זאת אומרת, מגדל אותי יותר ויותר, זה האמצעי.

לכן, אמנם אנחנו קוראים לזה משחק, ולא כל כך משתמשים במילה הזאת, אבל זה הדבר הכי רציני, מועיל ומרכזי.

שאלה: במה האדם משחק בדרך הרוחנית, מהם כללי המשחק, מהם החוקים, מהי המטרה?

כל מה שמספרת לנו חכמת הקבלה. היא מספרת לנו איך לשחק, איך לשחק כדי להיות דומה לבורא, בסך הכול. יש לי עכשיו צורה מסוימת, שאני אפילו לא מכיר אותה בדיוק כי אני לא יודע כלפי מה למדוד. חכמת הקבלה מסבירה, אתה הפוך מהבורא, ואתה צריך להגיע לפי תכנית הבריאה, שזה מעלינו, אתה צריך להגיע להתאמה לבורא, ולעבור את הדרך הזאת ב-125 מדרגות אפשר רק על ידי המערכת שאתה משתמש בה ומתקדם.

כמו להבדיל, אדם שהולך לבית ספר ועובר כיתות כיתות, עד שהוא מגיע למצב שהוא נעשה גדול. לכן כל המערכת הזאת נקראת חכמת הקבלה. חכמת הקבלה בעצמה היא מערכת חינוכית שמחנכת אותנו, שמביאה אותנו כל פעם למצבים חדשים ומסבירה לנו איך אנחנו צריכים לכבוש כל פעם דרגה חדשה.

האנשים בעולם שלנו לא כל כך מבינים את זה, כי הם גדלים במישור, כמו החיות. לכן הן לא יוצאות יותר מדרגת האדם [החי], כי "עגל בן יומו שור קרי", הוא לא רוכש יותר, יש לו את כל מה שצריך להיות לשור, לכן אמנם הוא עגל אבל קיבל את המילוי של שור, הוא יודע לנוע, הוא יודע לאכול, הוא יודע הכול, יש לו את כל האינסטינקטים, נמצאים כולם בפנים.

אנחנו לא, אנחנו צריכים לגדול כך שאנחנו רוכשים תכונות חדשות מתוך היגיעה שלנו, מתוך ברירה שלנו, שבבחירה החופשית שלי אני בוחר כל פעם מצב חדש יותר מתקדם לבורא, לכן כל רגע ורגע בחיי אני צריך את זה לחפש. ואיך? כל רגע ורגע בחיי אני צריך להיות בסופו של דבר תחת השפעת הסביבה היותר מתקדמת.

לכן בעל הסולם כותב, שהבוחר כל פעם בסביבה יותר גדולה, יותר חשובה, הוא הולך ומתקדם ורוכש את דרגות העלייה שלו עד שמממש את כל תכנית הבריאה.

שאלה: נתת לנו את הגבולות של המשחק, מצב שאנחנו רוצים להתלבש בו דרך המאמרים וליישם בעשירייה, אבל מי מפקח על המשחק הזה כדי שלא נחרוג מהגבולות בכל עשירייה? מה כולל הפיקוח על המשחק?

אנחנו נמצאים במערכת אדם הראשון. אנחנו יכולים במסגרת המערכת הזאת לעשות כל מה שהמערכת מאפשרת לנו. זה בצורה גלויה כביכול. אחרי זה ודאי שאנחנו צריכים להגיד ש"אין עוד מלבדו", והבורא הוא שעומד אחרי כל המחשבות וכל הרצונות שלנו במוח ובלב והוא בעצם מקדם אותנו. אמנם אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת שיש לי בחירה חופשית, ואני יכול לקבוע בעצמי גם את צורת ההתקדמות וגם את קצב ההתקדמות שלי. אבל בעצם אחרי שאדם מגיע לקבוצה, לעשירייה, זה נקרא ש"בורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך". הבורא רוצה להוריד מעצמו את הפעולות העתידיות שאדם יעשה, ולתת לאדם בחירה חופשית, שאדם יבחר במצבים המתקדמים שלו, למעלה מדעתו, למעלה מרצונו, כל פעם לקראת הטבע של הבורא.

אז אנחנו מבינים שכל המשחק שלנו תלוי אך ורק בקבוצה. וכמה שאנחנו משחקים בינינו בקבוצה, כמו שמסביר לנו רב"ש במאמרים שלו על הקבוצה, אנחנו בזה נותנים דוגמאות זה לזה איך אנחנו צריכים להתקדם, איך אנחנו צריכים להתייחס זה לזה, על ידי מה אנחנו יכולים לעורר את העשירייה. וכאן באמת יש אלמנט של משחק הכי גדול. אמנם אני לא נמצא באהבת חברים, אבל אני צריך להראות להם אהבה. אני לא נמצא בחיבור עם החברים, אבל אני חייב לחפש את החיבור ולפרסם להם עד כמה אני מעריך אותו ונמצא בו ומפתח אותו. זאת אומרת יש כאן אצלנו את כל האמצעים כדי שנתקדם, וכמה שאנחנו מתקדמים יותר יהיה לנו יותר ניתוק מהבורא כביכול, ואנחנו נהיה יותר ויותר עצמאיים מפני שאנחנו רוכשים את התכונות שלו, המחשבות שלו. עד שמתלבשת בנו כל מחשבת הבריאה לפי הרצון שלנו, לפי הבחירה שלנו, לפי היגיעה שלנו, ואז אנחנו נעשים כמוהו. במידה הזאת אנחנו בודקים את הדבקות שלנו בבורא.

שאלה: למה זה נקרא משחק אם אני צריך ללכת למצב יותר עליון על פני המצב השקרי שלי?

זה נקרא משחק מזה שהאנושות בטיפשות שלה לא מבינה עד כמה המצבים המתקדמים הם דווקא כאלו שאנחנו צריכים לצייר אותם קודם כל במוח ובלב שלנו, ואחר כך לשחק בהם, ואחר כך להגיע אליהם. זאת אומרת, אנחנו בעולם שלנו נתנו לפעולות האלה של להתאים את עצמינו ליותר עליון, ליותר חכם, ליותר מבין, מרגיש, נתנו להן שם כזה "משחק". וזה שם רציני ביותר כי אני משחק במשהו כדי להיות יותר גדול. רק מפני שזה שייך לילדים, האנשים המבוגרים, הגדולים, משייכים לזה איזושהי קלות ראש, ובאמת זו לא קלות ראש. ילד עושה מאמצים גדולים מאוד כדי לפתח מוח, לב, ידיים, רגליים, הרגשה, כדי להתאים את עצמו לגדולים, להבין אותם, להרגיש אותם, להתחיל להיות בקומוניקציה איתם, ולכן היחס לכינוי הזה "משחק" זה יחס שגוי.

שאלה: איזה משחק עלינו לשחק עכשיו בעשיריות שלנו?

אנחנו כל הזמן מדברים על המשחק הזה בעשיריות. אנחנו משחקים בזה שאנחנו נמצאים באהבה, בחיבור, שאנחנו צריכים להראות אחד לשני פעולות חיוביות, שאני מבטל את עצמי כלפי עשירייה, שאני יותר גדול בעשירייה בזה שאני כולי נותן לעשירייה כל מה שרק אפשר. אלה המשחקים. מה שהרב"ש כותב על התנהגות האדם כלפי העשירייה זה משחק נטו ממש, זה משחק נקי. רק על ידי זה כך אנחנו יכולים להשפיע זה על זה.

לכן אנחנו כל הזמן צריכים לשחק כאנשים יותר גדולים, ולא ההפך, שאנחנו מראים אחד לשני עד כמה אני עייף, עד כמה לא אכפת לי, נמאס לי, אני לא מאמין, איבדתי את צדקת הדרך ואמונה למעלה מהדעת. אלא אני חייב דווקא ההפך, כל הזמן להיות כלפי החברים במלוא המרץ, עם כוח ותקווה וחיבור ואהבה וכן הלאה. בצורה כזאת "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: מה המרכיב בפעולת המשחק שמגדל אותנו לרוחניות? מה הופך משחק לרוחני?

הכול תלוי בממטרה, אנחנו יכולים לשחק בינינו, לשחק בכל דבר, אנחנו רואים שכל החיים שלנו הם משחק, האמת שכל האנשים, כל באי עולם, כל אחד ואחד משחק. אנחנו אפילו לא יודעים מי אנחנו בצורה פנימית, אמיתית, כמו שבעל הסולם כותב, אף אחד לא מכיר את עצמו, אנחנו כל הזמן משחקים בדמויות שהסתכלנו עליהן, למדנו אותן במשך הילדות, הנערות, החיים שלנו, ואנחנו מתלבשים בהן. אני אפילו לא יודע אבל כך קורה, איך שאני יושב, איך שאני מדבר, איך שאני מופיע לפניכם, אפילו איך שאני חושב, מרגיש, את כל הדברים האלה רכשתי מהסביבה שלי. בשביל בן אדם רגיל שקיים, זה הכול, לכן כולם כ"בהמות" מסתכלים על אחרים ולוקחים מהם משהו שמתאים לאגו שלהם. אבל ברוחניות אנחנו כל הזמן רוצים להידמות לדרגת השפעה יותר גבוהה במוח ובלב שזה נקרא "הבורא", ולכן כל פעם אנחנו נקראים "אדם", יותר "אדם", יותר "אדם", יותר דומה, יותר דומה לבורא.

שאלה: כשילדים משחקים הם שמחים מאוד, הם לא רוצים בערב לחזור הביתה, איך אנחנו יכולים להישאר בשמחה במגרש המשחקים?

כן, איך נוכל להגיע למצב שהמשחק שלנו יהיה חביב, אהוב עד כדי כך שלא נרצה לצאת ממנו? אני לא חושב שזה יהיה כך. ילדים מקבלים תענוג בזמן המשחק וזה מה שקושר אותם, הם בוכים ולא רוצים לחזור הביתה, הם רק רוצים להישאר ולשחק עד שנופלים בתוך המשחק ונרדמים שם, ממש באותו מקום שהם משחקים.

אבל אנחנו הרי משחקים נגד הרצון לקבל, נגד האגו שלנו, ולכן בשבילנו המשחקים הם מאוד מאוד קשים, זה לוקח המון כוחות ואנחנו מתעייפים מאוד במוח ובלב. במאמצים האלו, אפילו ש"איש את רעהו יעזורו", שאני צריך לעורר את החברים, כמה אני יכול להשקיע בזה, אנחנו סוחטים את עצמנו בזמן המשחק, אבל דווקא הסחיטה הזאת, המאמץ הזה שהוא למעלה מהכוח האנושי שאני עושה, זה נקרא שאני "מגלה את הסאה שלי", כמו שאומר בעל הסולם, המאמץ הרגיל לא נחשב אלא רק מאמץ שהוא למעלה מהכוח האנושי. ולכן כאן אני יכול להראות לעצמי ולכולם מה זה נקרא "לשחק למעלה מהכוח האנושי", כך שעד כמה שאני לא רוצה אני נשאר במערכת כדי להיות בה דוגמה כמה שיותר טובה למרכיב הטוב במערכת.

שאלה: איך להתגבר על עצמך ולמצוא את הכוח לשחק נכון?

לזה צריכה להיות הרגשה, הבנה, רוח, יחס שמקובל בחברה, אנחנו כולנו צריכים לעשות, כל אחד כמה שיותר, כדי להיות כמו ג'ק שמעלה יותר למעלה את כל החברה. הכול תלוי בכל אחד ואחד, כל אחד מאוד חשוב, כי אם הוא יחסר כבר לא נוכל לעשות את העלייה בשלמות. לכן אנחנו צריכים כל הזמן לדבר על המאמץ של כל אחד ובעיקר [שיהיה] בשיתוף בין כולם, שאנחנו מבינים את המטרה, את המצב הבא שצריך להיות עוד יותר בחיבור בינינו, עוד יותר בהרגשה משותפת, עוד יותר במוח ובלב, בהבנה אחת וברגש אחד וכך נתקדם.

שאלה: האם נכון להציג לחברים מציאות שקרית במטרה לקרב אותם להשפעה? עד כמה נכון וכדאי לשקר או לשחק?

לשקר או לשחק זה אותו דבר, העניין הוא רק שלשקר או לשחק הוא בזה שאני מבין שזה לא שקר, אלא אמצעי שניתן לי מלמעלה, מהבורא, ולא שאני ממציא את זה בעצמי. אני לומד איך לשחק נכון. אני משתדל למשוך את כל הידע וכל הרגש הזה מהמאמרים של המקובלים שנותנים לנו דוגמאות, מעוררים אותנו, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם. אני צריך להראות לכולם עד כמה אני מתייחס לפעולות שלנו בצורה רצינית ביותר, כי כל פעולה ופעולה שלנו בפועל מקדמת אותנו לבורא. לכן אין גבול לחשיבות שלה. כל פעולה בעשירייה היא רוחנית. כל פעולה מחוצה לעשירייה היא פעולה גשמית. וגם פעולה לא טובה ולא כל כך נכונה בעשירייה היא גם רוחנית ואני צריך להתייחס אליה ברצינות ולבדוק האם היא מועילה כדי לעלות או חס ושלום גורמת לירידה. והעיקר את הפעולות שלנו כאן אנחנו צריכים למדוד כלפי החיבור, כלפי התקרבות החברים זה לזה. כי רק בזה אנחנו בעצם עושים את הדרך מתחילת הסולם ועד סופו. הכול נמדד אך ורק במהות הקשר בינינו. זה מאוד חשוב.

ולכן כאן אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו, את הנקיות של הפעולות שלנו. כי אנחנו לא שייכים לפילוסופיה, לא שייכים לדתות, לאמונות, לכל מיני משחקים פסיכולוגיים למיניהם וכן הלאה, שבהם האנושות עוסקת, אנחנו רק רוצים לתקן את הפירוד בינינו, איפה שהייתה השבירה ולחבר את עצמנו ללב אחד. ולכן לזה אנחנו צריכים להיות מכוונים בכל הפעולות, בכל המחשבות שלנו, רק כדי לחבר יחד את הרצונות והמחשבות שלנו, הם אמנם שונים, אבל מכוונים לאותה מטרה ולכן אין ביניהם כל כך שוני, כל אחד ואחד פועל מתוך הטבע שלו, ובגלל שהוא שבור ושונה מהאחרים יש לו עכשיו אפשרות להשקיע את עצמו עוד יותר כדי להגיע לאותה עבודה משותפת. זה נקרא שאנחנו משיגים אותה פי תר"ך פעמים יותר מאשר כשהיינו מחוברים מלכתחילה לפני חטא אדם הראשון.

ולכן כל המצבים שלנו הם רק כדי לחבר אותנו בהרגשה המשותפת, שבה אנחנו מגלים את הכוח המשותף, החיבור, האיחוד, אהבה שהיא הבורא. וכמה שנתקדם יותר ויותר נראה שדווקא "הכול במחשבה יתבררו", כמו שכתוב. אנחנו יותר ויותר נהיה קשורים רק לרצונות ומחשבות ולא לפעולות פיסיות ולעולם הזה, שממנו בעצם יצאו כל הדתות והאמונות הגשמיות למיניהן. לכן המשחק שלנו צריך להיות יותר ברצון ובכוונה וכך אנחנו נתרחק יותר ויותר ממנהגים ומכל מיני צורות, אנחנו גם נבין יותר איך משבירת הכלי דאדם הראשון התחילו להתעצב כל מיני פילוסופיות, דתות, פסיכולוגיות וכן הלאה. הכול יהיה כמה שיותר רחוק ממנהגים עם כל השינויים שיש ביניהם, שנאה הדדית, דחייה, ריחוק הדדי, אצלנו דווקא הפוך, אנחנו מדלגים על כל הדברים האלה ותולים זאת רק במידת החיבור שיש, חיבור שאנחנו צריכים להראות ולהביא לכל בני האדם, עד שנגלה את מערכת אדם המתוקנת כולה.

קריין: נראה שחזרו השאלות, וגם נזמין את כל מי שכבר שלח שאלה להעלות שאלה דרך מערכת הערבות.

כן. ואם כך אני אשאל לפי המנהג שלנו שמי שכאילו רחוק יותר אז הוא קרוב.

שאלה: אם חבר משחק האם זה סימן לביטול עצמי כלפי העשירייה?

תלוי איך הוא משחק, במה משחק החבר בתוך העשירייה. אם הוא משחק כדי להראות להם דוגמה טובה, יפה, אז ודאי שזה משחק שצריך להיות מכובד על כולם. ואפילו שאנחנו רואים שהוא משחק, אנחנו מכבדים מאוד את המשחק שלו וכאילו זה לא שקר, זו אמת. כי רק על ידי כאלו דוגמאות אנחנו מתקדמים. ואפילו שאני רואה שהוא משחק ונגיד אני מרגיש מתוך הניסיון שלי, מתוך המצב שלי, מי משחק יותר, מי משחק פחות, בכמה משחק, אנחנו חייבים לשחק.

יש כאלו אנשים שדווקא בכוונה הם רוצים להראות לנו בקבוצות שאין להם כוח, אין להם רצון, שהם מזלזלים בזה, שהם רוצים להיות יותר אמיתיים, שמה שיש להם בבטן זה מה שהם מוציאים בקבוצה, זה לא נכון. אני גם עברתי כאלה מצבים, זה לא נכון. אנחנו צריכים לשחק, לכן זה נקרא "משחק". אנחנו צריכים לשחק במצב המתקדם עד כמה שאנחנו אוהבים, אמנם שלא אוהבים, מחוברים, אמנם שלא מחוברים וכן הלאה. זאת אומרת לשחק במצב הרוחני זה מה שעומד לפנינו ואז המשחק יהפוך להיות למציאות.

המשחק יהפוך להיות מציאות, אתם תראו את זה, כי על ידי המשחק הזה שאנחנו רוצים, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ואז הוא יעלה אותנו לאותה דרגה שאנחנו צריכים לעלות אליה. וההיפך, האנשים שהם מורידים אותנו בעשירייה אנחנו צריכים לראות באיזו צורה אנחנו מסבירים להם ומתקנים אותם.

ואולי אנחנו צריכים להמתין ולא לשים לב אליהם, כמה הם כך משחקים, אבל אם אין ברירה, אם הם כך מתנהגים, אז הקבוצה צריכה להוציא אותם מתוך הקבוצה, אם הם לא מפסיקים דווקא להוריד את הקבוצה, לזלזל בקבוצה, לזלזל בחוקי הקבוצה. כי הם לא יכולים עדיין לשמוע, האגו שלהם הרבה יותר גדול מאחרים, ואחר כך הם יתקדמו בצורה גדולה מאוד. אבל בינתיים אם הקבוצה כולה חוץ מאדם אחד כזה נניח, שהוא אגואיסט גדול במיוחד ועוד לא מבין דרך האגו שלו את התכנית הזאת, את המשחק הזה, מהות המשחק, אז אנחנו צריכים לגרש אותו מהקבוצה בעדינות ולהמשיך בעצמנו, אם הוא ממש מפריע.

אבל בהחלט לכל אחד ואחד יהיה מקום ויהיה זמן, ותבוא גם לכל אחד הזדמנות להראות את עצמו כלפי הקבוצה. ובאמת הדרך נפתחת מתי שאדם מרגיש, מקבל את זה בלב שאין לו שום אפשרות אחרת להתקדם אלא רק בחיבור לבבי עם הזולת, עם החברים. זה חייב להיות בצורה ברורה לפנינו.

שאלה: האם לאדם יש כוחות מעצמו לבדוק אם הוא מזיק?

רואים את זה בחוש, איך שאתה תומך בקבוצה, איך אתה עוזר להם להגיע לישיבת חברים, דואג לחיבור ביניהם, לקטעים שהם צריכים ללמוד, אתה דואג, רואים את זה. הדאגה הזאת כמו שכתוב היא מתגלה בליבם של החברים, רב"ש כותב על זה.

תלמיד: יש הרגשה בעשירייה שחסר משהו כדי שהמשחק יהפוך למציאות.

זה תמיד יהיה ככה, אם אנחנו משחקים נכון תמיד נרגיש את עצמנו שאנחנו עדיין נמצאים באמצע המשחק ולא מגיעים ליישום. זה יהיה לך רק בגמר התיקון ועד אז אתה כל הזמן תרגיש שחסר לך עוד ועוד. אבל יחד עם זה אתה תגלה עד כמה אתה נכנס פנימה ומבין שחסרים לך דברים יותר עדינים, יותר גבוהים.

שאלה: משחק כמו שאתה קורא לו, בטבע שלנו זה שקר, זה משהו לא אמיתי. למה ברוחניות זה לא נחשב משהו שקרי?

זה מפני שאנחנו מטומטמים. אבל לילדים שלנו, אנחנו קונים משחקים ודואגים שהם ישחקו. וחס ושלום אם יש ילד שקנינו לו משחקים והוא לא מסתכל עליהם, אלא יושב ככה, אז מה יוצא ממנו? תגיד לי מה יוצא ממנו? זה לא מעורר בך דאגה, חס ושלום אם יש לך כזה ילד? איך הוא יגדל? הוא צריך לשחק, הוא צריך אפילו לשבור את המשחק, הוא צריך משהו לעשות עם זה, הוא צריך לראות בזה התקדמות טבעית, אינסטינקטיבית, ואם לא אז נשאר בהמה.

תביא אדם קטן לאיזשהו משחק ולידו כלב או חתול לאותו משחק, אתה רואה איזה הבדל יש בין כלב, חתול וילד? זה נקרא שזה אדם קטן, הוא משחק, הוא מתחיל לעשות משהו כך וכך. קודם כל הוא תופס את זה בפה, זה ברור, זה החוש הכי חשוב לאדם חי, אבל אחר כך הוא יותר ויותר מתחיל לראות, להרגיש, להבדיל, צבעים, צלילים, חיבורים, קוביות, כדורים וכן הלאה. זה מה שמפתח ועושה אדם מבהמה.

אם אנחנו רוצים להתפתח מבהמה, כי ברוחניות אנחנו "כולם כבהמות נדמו"¹, לאדם הרוחני, אז אנחנו חייבים לשחק במשחקים המתאימים שהם מגדלים אותנו רוחנית, והם כולם רק בעשירייה. תראו מה שמקובלים כותבים.

שאלה: זה מאוד מעניין, זה נראה שאין מקום לתפילה כשמשחקים. זה מרגיש שאם אתה משחק כמו ילד, אז איפה המקום לתפילה? מה אנחנו מבקשים כשאנחנו משחקים?

אתה נמצא כל הזמן במאמצים כשאתה משחק. והמאמצים שלך, אפילו שהם לא מכוונים לבורא, הם כבר תפילה. תפילה זה נקרא מאמץ בין מצוי לרצוי, שיש פער, דלתא, בין מה שאני נמצא כאן ובין מה שאני רוצה להשיג. אז הפער בין המצבים האלה, זה בעצם תפילה, כי תמיד אני פונה להצלחה, והיא קשורה לבורא, שהוא "אין עוד מלבדו", שהוא מייצב לי את כל המצבים, רק אני עושה את זה אולי בצורה שהיא לא גלויה לי. אבל לאט לאט אנחנו מתחילים לקשור את כל המצבים שלנו, נוכחיים ועתידיים, שיהיו מכוונים לבורא. בהתאם למה שאתה רוצה להשיג, אם זו הצלחה אישית אז זו קליפה, אם זו הצלחה דרך הקבוצה לבורא אז זו קדושה.

ואז יוצא שאתה כבר מתחיל להיות מכוון אליו, ואז בכל המצבים שלך אתה מפעיל את עצמך כתפילה. והכול מושג, עד כמה שאתה קושר את ההצלחה שלך בבורא, שאתה מבין שהוא נותן לך את המצב הזה, הוא מייצב לפניך את המצב הבא, שאתה עוד לא יודע, לא מכיר אותו, כי הוא נמצא בדרגת הבינה, אמונה למעלה מהדעת, ואז אתה מתחיל לאט לאט לקשור את המצבים שלך, המדרגות שלך שקשורות בו. תשתדל, מתוך כמה פעולות אתה כבר תתחיל להרגיש שאתה זקוק לו להצלחה שלך.

שאלה: קודם נאמר לנו שדרך גילוי הרע אנחנו נעבור לתיקון של הקבוצה, על מנת לגדול. ועכשיו, נדמה שאנחנו לא לוקחים בחשבון את גילוי הרע, אלא צריך רק לשחק כלפי הקבוצה. האם שני אלה קשורים אחד לשני? ואם כן, באיזה אופן?

תמיד זה קשור, המשחק שלנו כלפי האגו שלנו והמשחק שלנו כלפי הקבוצה, כי לא יכול להיות אחד אלא על חשבון השני. אתה לא יכול להתקרב לקבוצה, אלא במידה שאתה מדכא את האגו שלך וההיפך.

שאלה: האם יש דרך לנצח במשחק הזה בצורה קלה יותר, האם הבורא יכול להתפשר?

הבורא יכול לא רק להתפשר אלא הוא עושה את הכול, אם אתם מבקשים ממנו. אבל בבקשה שלכם צריכה להיות הכרת המצב הנוכחי, הבנת המצב הבא הרצוי, ושאתם מרגישים ומבינים שזה הכול מגיע מהבורא. שהוא כמו הורים שמייצבים משחק כלפי הילד, כך הוא עושה לנו בעשירייה שלנו עכשיו את המשחק. שאנחנו נמצאים באיזה מצב לא כל כך טוב בינינו, ושאנחנו נגיע למצב הטוב, המחובר, כל פעם זה מפירוד לחיבור יותר גדול.

לכן אם פונים לבורא, אז אנחנו מהר מאוד מוצאים כוח שיעשה לנו את הפעולות. כי כל העבודה שלנו היא נקראת עבודת ה', שהבורא עושה את העבודה והוא שצריך לייצב אותה ולסדר אותה. זה נקרא "ה' יגמור בעדי", שאני רק מתחיל את המשחק אבל אני במשך המשחק עובר אליו ודורש ממנו מ"אל מסתתר", שהוא יעשה את הפעולות וילמד אותי איך לעשות. וכמו שהגדול מראה לקטן איך נכון לשחק, כך אני דורש את נוכחות הבורא שישחק איתי.

וכאן אני מוצא ממש קשר עימו, הוא נעשה כשותף, כמארגן, כגננת לילדים, זה מה שאנחנו דורשים ממנו. כי הוא הבורא שלנו, בסך הכול אנחנו לא בורחים ממנו, כל העבודה שלנו זה איך אנחנו נמצאים עימו בקשר. הוא התחיל את הבריאה והוא גומר את הבריאה, ואנחנו רק מזמינים ממנו כל פעם שיעשה את התיקונים יותר ויותר ויותר. על ידי זה אנחנו לומדים מה הוא עשה, מה הוא צריך לעשות, ואנחנו מביאים את עצמנו למצב שאנחנו מסוגלים לקלוט את כל הבריאה, וכך להיות מותאמים לבורא.

שאלה: אם כתוצאה מהמאמצים שלי אני מגיע לייאוש ותפילה, אז זה כבר לא משחק זה כבר משהו רציני בשבילי.

ודאי שמשחק זה דבר רציני מאוד. אין פעולה יותר רצינית מלהבין ולהתכלל במשחק הזה של הבורא איתנו. כי דווקא דרך המשחק אנחנו מוצאים קשר בינינו ואליו. לכן כל החיים שלנו זה משחק, זה משחק. רק זה לא משחק קלפים, זאת אומרת כדי למלא את הזמן, אלא זה משחק כדי כל פעם לארגן את עצמנו עם הבורא יחד.

לכן אין דבר יותר רציני מהמשחק בעולם שלנו, בעבודה שלנו, וכך אנחנו צריכים להתייחס כל פעם לעולם. אז יש כאלו שהם לא מסוגלים, לא מבינים את הדברים האלה, אבל לאט לאט אנחנו מתחילים להבין שהכול נמצא בצורה כזאת, בידידות הדדית בינינו אליו.

שאלה: כשכבר ניגע ברוחניות, האם המשחק ימשיך או שזה משהו חדש?

המשחק נשאר עד גמר התיקון. כי משחק זה נקרא שאני תמיד רוצה להיות בדרגה יותר עליונה ממה שאני עכשיו. ואני צריך במצב הנוכחי, בדרגה הנוכחית, לשחק כאילו שאני כבר נמצא בדרגה יותר עליונה, זה נקרא ב"אמונה למעלה מהדעת", בחיבור בינינו, שאנחנו משחקים שאנחנו יותר טובים מעכשיו. שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו, אז מה זה נקרא להיות בדרגה רוחנית יותר, אז מה זה נקרא להיות יותר דומים לבורא בקשר בינינו.

ולכן המשחק הזה הוא כל הזמן אמצעי לעלות בדרגות הסולם, להיות יותר ויותר מתאימים, דומים לבורא. לכן המשחק בעצמו הוא לא נפסק, הוא נפסק רק בגמר התיקון כשאנחנו מתקנים את עצמנו. עד אז, המשחק הזה זאת הפעולה היחידה ההכרחית שעל ידה אנחנו כל פעם מגיעים להתאמה לבורא.

שאלה: אם המשחק ברוחניות הוא החשוב ביותר, למה המילה משחק מקבילה למילה מגפה?

מגפה? אני לא אמרתי דבר כזה, קיבלת איזה תרגום שיקרי, חס ושלום. משחק זה שאני מתאר את המצב הבא שלי ורוצה להגיע אליו. שהוא יותר גבוה, יותר טוב, יותר נעלה, זה נקרא בשבילי להיות במשחק, משחק החיים. יש לנו אפילו שיר כזה, "היום נשחק במשחק החיים".

שאלה: כאשר המשחק שלנו הוא לא מעל הדעת, האם משחק בתוך הדעת לא יכול להזיק לחברים, האם הוא לא יכול להיות כתוצאה מהאגו שלנו?

אני לא כל כך מבין מה זה למעלה מהדעת, בתוך הדעת, אני רואה שאתם מתבלבלים בזה. אם אני רוצה לתאר בקבוצה שלי מצב רוחני יותר מתקדם, שכל החברים יתעלו קצת למעלה מהאגו שלהם ויתחברו בצורה הדדית יפה זה לזה, אז זה נקרא שאני נמצא במשחק. שאני לא נמצא ביחסים טובים עד כדי כך איתם, אבל אני משחק בזה כאילו שאנחנו נמצאים בזה. ואני צריך להיות מודע שהמצב שלנו הוא דמיוני, אבל להידמות למצב עליון יותר זה נקרא משחק.

וזה כמו שאנחנו עושים כשמשחקים בכול מיני משחקים כשאנחנו ילדים, אנחנו משחקים כאילו שאנחנו גדולים. בנות משחקות בבובות, בכל מיני דברים כאילו שהן מבשלות, עושות פעולות עם הבובות וכן הלאה. בנים משחקים באוטו, בכדור, בכל מיני דברים כאלה שהם מתאימים לגברים. אבל אנחנו משחקים במשהו יותר גדול מאיתנו ועל ידי זה אנחנו גדלים.

כי בכל דבר יותר מתקדם יש שכל ורגש יותר גדולים, זאת כבר מדרגה יותר גדולה, וכך אנחנו גם ברוחניות וגם בגשמיות צריכים לעשות. ולכן אנחנו כל כך שמים לב ותשומת לב למשחקים שאנחנו בונים לילדים שלנו. אני רוצה שהילד שלי ישחק במשחקים שיעשו ממנו משהו הכי טוב. היום אנחנו הגענו למצב שכולנו משחקים בפלאפונים, ואז זה באמת מצד אחד גורם נסיגה לכל האנושות, מצד שני זה יעמיד אותה במבחן חדש, עוד נראה.

שאלה: לגבי המשחק הזה, איך אנחנו בעשירייה באופן מעשי יכולים לעשות את זה? תיארת את זה כל כך יפה ומדויק, אבל מה הפעולה המעשית שאנחנו יכולים לעשות?

לא, זה לא נכון, אתם חייבים לעשות את זה כל הזמן, כל הזמן. אתם לא צריכים להתנהג אחד עם השני כמו שזה בחיים שלכם, אלא כל הזמן רק בדרגה יותר גבוהה. כאילו שאתם נמצאים באהבה, כאילו שאתם נמצאים בחיבור, כאילו שאתם רוצים להידמות בזה לבורא, לכוח השפעה כללי, לכוח החיבור הכללי, כל הזמן לא לצאת מהמשחק, כל הזמן לשחק. ולהראות גם כן מקבוצה לקבוצה עד כמה שאתם משתדלים ואפילו מצליחים לשחק בזה, עד כמה שזה משפיע על כל אחד ואחד. זאת כל העבודה שלנו.

זאת אומרת העבודה שלנו היא להיות בתיאטרון, שאנחנו משחקים את העולם הבא, העולם הרוחני. ושאנחנו מתארים את עצמנו ממש כנשמות, רוחות ולא בני אדם, עד כדי כך, כך אנחנו רוצים להתייחס זה לזה בעשירייה. אני לא רוצה לראות אנשים שנמצאים לידי עם כל הפרצופים שלהם וההתנהגות הגשמית שלהם, אני רוצה להרגיש בהם את הנשמות שלהם, הפנימיות שלהם, והנשמות המתוקנות שהן רוצות להתחבר עם האחרים וכך להגיע למקום של גילוי הבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדון על זה בינינו?

כל מצב עתידי זה המצב הנוכחי שאתם צריכים לדבר עליו ולקבוע אותו. אין שום בעיה שאתם תדברו ביניכם עד כמה שאתם משחקים. יש על זה גם כן אצל רב"ש, ואצל בעל הסולם, על זה הוא כותב, "ואז נעשה צחוק גדול בכל המדינה", כן, יש, אנחנו עוד נגיע לזה.

שאלה: כשנדמה לי שחבר מוריד את הקבוצה וצריך לסלק אותו, איך במצב כזה עלי לשחק, איך לנהל את המשחק?

אם הוא עד כדי כך לא רוצה להשתתף במשחק, אז אתם צריכים להראות לו דוגמה שכולכם קשורים בצורה שאתם משחקים בקבוצה המתוקנת. ולדבר לפניו, בנוכחותו, שאתם נמצאים בכזה משחק, שאתם יודעים שזה משחק. בקיצור להסביר לו, אבל בצורה כזאת שזה לא דווקא לו, אלא לדבר ביניכם עד כמה שאתם על ידי המשחק הזה רוצים לרומם את כל הקבוצה. ותראו שהוא יבין.

שאלה: אתה אומר שבכל רגע בזמן צריך להיות במשחק, מה זה המצב המתוקן של נשמת אדם הראשון שבו אנחנו צריכים לשחק?

זה המצב שאתם מרגישים את עצמכם כאחד. שפתאום יש איזו מערכת שהיא קושרת אתכם יחד, המערכת הזאת האמת שזה בורא שמתחיל להתגלות ביניכם ככוח שמאחד, מסדר אתכם. ואז עדיין נגיד שהוא עוד לא מגולה, אבל אתם מרגישים שאתם כבר מחוברים ממש, שאתם נמצאים בתרכובת כזאת, כינוס כזה, שממש כולם תלויים בכולם בכוח הטוב, בהרגשה יפה, בדאגה הדדית. זה כבר שלבי התקדמות לקבוצה, עד שאתם תגלו בהתקדמות כזאת את הכוח העליון, שתהיו מותאמים מצד הכלי לאור שלו.

שאלה: במשחק מהי הצורה הנכונה לדמיין את העליון?

זה שאתם נמצאים בהשפעה הדדית ביניכם, כמה שאתם יותר מסוגלים לתאר לעצמכם את זה, זה נקרא שאתם בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", כי בורא אין לו צורה ואין לו דמות ואין לו שום דבר, אלא איך שאתם תשתדלו לבנות כזו צורת יחס ביניכם, אז אתם תרגישו שבתוך היחסים האלו ביניכם יש איזושהי רוח חיים שהבורא מתגלה.

שאלה: אם אני מבין נכון אז במשחק שלנו יש שני שלבים, בשלב הראשון משחקים באהבה לחברים, ובשלב שני זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ממה עלי לפחד במשחק הפנימי הזה?

אני אפילו לא יודע, זה הלב שלך צריך להגיד לך. זאת אומרת, כמה שאני יותר נמצא עם החבר שלי ברצון אחד כלפי הבורא כי בתוך הבורא אנחנו נפגשים ומתחברים, אז הכיוון שלי הוא נכון. כל היתר תלוי בהבנת הלב.

שאלה: איך להדביק את החברים במשחק הזה שכל הזמן יהיו בהרגשת התפעלות כמו ילדים שמסתכלים על הכול בעיניים בוהקות ורוצים לבלוע את הכול?

אתה תעשה כמה שאפשר פעולות יפות של חיבור לקבוצה ותראה את זה לכולם, אל תצניע את זה אלא תגלה את זה לכולם, עד כמה שאתה רוצה בזה, עד כמה שאתה עוסק בזה ותראה שדווקא הדוגמה הזאת שאתה נותן היא חיצונה, ברורה, בולטת, ועוזרת לאחרים. לא להתייאש מזה אלא כל הזמן להציג את זה דווקא בצורה שאתה מעורר אותם.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאני צריך למדוד איך בדיוק אני משתנה מיום ליום דרך המשחק. איך למדוד את זה?

אני חושב שאתה צריך פשוט להמשיך, להמשיך, להמשיך ואתה תראה שכל יום יש לך התנגדות יותר קשה, אבל אתה מתגבר עליה. בינתיים זה ככה.

שאלה: כשאנחנו משחקים בעשירייה אנחנו יכולים לדבר כבר על ההשגות שלנו בהרגשה, שאני השגתי הרגשה כזאת וכזאת?

אף פעם לא. בשום דבר. אנחנו לא מדברים אף פעם על מה שאני משיג באהבת חברים, מה שאני משיג ברוחניות, אני לא מדבר על זה. בכלל, כמה שפחות לדבר על עצמי, אלא יותר עלינו, וגם על זה לדבר פחות אלא יותר לקרוא מה שהמקובלים כתבו. מה יש לי לשמוע ממך? אתה מושלם, אתה יודע בדיוק מה שאתה מדבר, מיום ליום זה לא משתנה? לכן יותר טוב לא לבלבל את החברים, לסתום את הפה וללמוד יחד איתם דברי מקובלים. זה הכול.

שאלה: כשהשחקן משחק לא טוב זה מאכזב. יש לנו מצבים של משחק רע או משחק טוב?

אם אתה משתדל לעשות מה שנדרש ממך כלפי העשירייה אז המשחק שלך הוא נכון, זה הכול.

שאלה: יש כוחות שמנסים להפריע למשחק הזה, איך עליי לשחק כנגד כוחות כאלה?

בטח שיש כוחות שרוצים להסית אותם מהדרך, כן, מתוך קבוצות כאלו כמו שקמו בין מקובלים לפני אלפי שנים, ביציאה ממצרים, אז התחילו כל מיני משחקים יותר רוחניים ויותר גשמיים, ומכל המשחקים האלה הגשמים בסופו של דבר יצאו לנו כל מיני קבוצות ושיטות שנקראות כאילו דתיות, [מהמילה] דת, ורק אנשים בודדים נשארו שייכים לחכמת הקבלה האמיתית. לכן אנחנו צריכים לדאוג לזה מאוד, שלא תהיה לנו שום סטייה בקבוצות שלנו, אלא רק לחיבור בינינו, משהו חוץ מהחיבור זה כבר צריך להיות פסול.

שאלה: איך מפרידים בין מה שמרגישים בלב בפנים, למה שצריך להראות לחברים בחוץ, מאיפה חומר הדלק איך לא להתבלבל?

אנחנו בכלל לא קשורים למה שבחוץ. מה יש לנו להיות בקשר עם מה שקורה בחוץ? בחוץ האנושות אומללה לא יודעת מה לעשות, עוברת כל מיני מכות על ידי קורונה, לא יודעת איך לענות על זה, לא יודעת לְמה לוקחת אותם כל הפנדמיה הזאת. ואנחנו מבינים שבתוך זה אנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה "כאיש אחד בלב אחד" כל אחד בעשירייה שלו וכל העשיריות יחד, ובזה אנחנו בונים יסוד לאנושות החדשה, שזה לא שייך לשום דבר גשמי, לכלום. לא לצבע, לא ללאומיות, לא לשפות, לא לשום דבר, אנחנו פשוט מתקנים את הכלי של אדם הראשון, וכל האנושות תצטרך לבצע את זה, ובזה אין שום דבר גשמי, כלום, רק רוחניות.

כל הדברים הגשמיים זה מנהגים שאנחנו קיבלנו אותם במשך ההתפתחות הגשמית שלנו, ויכול להיות שהם עוזרים לנו בינתיים במידת מה, אבל בעצם אין בזה שום דבר חוץ מדברים גשמיים. אנחנו צריכים להשתדל למעלה מהאגו שלנו לעלות לקשרים רוחניים ושם לקבוע את מהותנו, וכל מה שאנחנו צריכים מהעולם הזה, זה שהוא יתן לנו בינתיים להתקיים ברמת הבהמה ולפתח מתוכה דרגת האדם, הדומה לבורא. זה סך הכול הכיוון של ההתפתחות שלנו, והכול על ידי המשחק הנכון.

שאלה: מה ההבדל בין שקר למשחק?

שקר אני יודע שזה שקר, ואני משתמש בו כדי לשקר או לעצמי או לאחרים. משחק זה לא שקר, זה מצב אמיתי שאליו שאני רוצה להגיע, רק בינתיים זה לא מתרחש במציאות שלי, אבל אני עושה מאמץ כדי להידמות לו למשחק הזה מתוך הכלים השבורים. אז אני כאילו מרכיב כל פעם את הפאזל או קוביות, בנין שאני בונה כמו ילד בצורה קרובה יותר ויותר לאמת. זה נקרא "משחק". זאת אומרת, במשחק יש לנו אלמנט אמיתי, שאני משתדל לבנות עתיד אמיתי בכל הרצונות והמחשבות שאני כרגע מסוגל.

זאת אומרת, זה נקרא שכאילו יש לנו רשימו דעביות ורשימו דהתלבשות. אז אני משתמש ברשימו דהתלבשות, כאילו אני רוצה להתלבש בעליון, אבל בינתיים עם העביות שלנו, בצורה כזאת אנחנו גדלים ממדרגה למדרגה. ותמיד זה ככה, כשמלמעלה למטה יש השתלשלות הפרצופים, העולמות, הפרצופים, הספירות, אז תמיד יש לנו זוג רשימות, רשימו מהתלבשות ורשימו דעביות, ורשימו דהתלבשות זו מדרגה יותר גבוהה מרשימו דעביות, נגיד ב'/א'.

כשאני נמצא בדרגה א' אז יש לי גם רשימו ב', ואז אני מרשימו א' משחק את רשימו ב'. כאילו שאני רוצה להתלבש בב', רוצה להידמות לב', כאילו יש לי עביות של ב' אבל אני א' בינתיים, וכך אנחנו גדלים ממדרגה למדרגה. לכן המשחק שלנו הוא משחק רציני, אמיתי, שנובע מסולם המדרגות שירדו מלמעלה למטה, ואנחנו רק משתמשים בזה כדי לעלות עליהן ממטה למעלה.

לכן זה לא שקר, זה שימוש נכון ברשימות שלנו, וכך אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות". זה בעצם תיקון הנשמות, שבשבירת הנשמות נעשתה ההכנה למצבים האלה, רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות, ואז אנחנו יכולים כל פעם מרשימו דעביות ורשימו דהתלבשות לתאר לנו דרגה יותר עליונה ששם אנחנו נמצאים ברשימו דעביות יותר גדול. נניח שאני נמצא במצב ב'/א', אז אני משתדל להיות בדרגת ב' דעביות, שאני בעביות הזאת נמצא רק בהתלבשות, וזה נקרא "משחק". אבל זה עוזר לי להעלות מ"ן, וכשאני מעלה את החיסרון אז אני מקבל אור, ואז במקום רשימו דהתלבשות אני מקבל רשימו דעביות ורשימו דהתלבשות יותר גבוה. וכך אנחנו עולים כל פעם, אבל תמיד יש לנו בכל מצב זוג, שתי רשימות, רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות.

שאלה: האם המשחק הוא רק להביע את חשיבות המטרה או גם להביע חמימות ואהבה כלפי החבר?

המשחק כולל את כל האלמנטים שאנחנו משתמשים בהם כדי להגיע מדרגה 0 עד דרגה 100, כל הסולם, כך המשחק עושה לנו. אי אפשר לשנות מצב רוחני אם אתה לא מקבל מדרגה עליונה כדוגמה ומשחק בה, מייצב אותה, רוצה להגיע אליה, ומכאן אתה מייצב תפילה. כי משחק בלי תפילה הוא לא משחק, אתה צריך לראות פער בין המדרגות ועד כמה שהרצוי והמצוי קורה בך, ועד כמה שאתה משתדל להיות במקום העליון, להידמות לעליון. יש הרבה שלבים עד שאתה מגיע לזה. זה מאוד רציני ואף פעם לא נגמר.

שאלה: הילדים לוקחים את התסריט למשחק מסרטים, מהתנהגות של מבוגרים, מאיפה אנחנו לוקחים את זה, מהמאמרים של הרב"ש?

רק מהמקובלים ודאי. לא מספיק לך מה שכתוב על החברה, על הקשר שצריך להיות בחברה, על צורות היחסים בין החברים? כתוב כל כך הרבה שאין יותר מה לעשות. רב"ש תיאר במאמרים שלו את הכול. אני לא יודע מה להגיד לך אבל ככה זה. אין לך צורך בשום דבר חוץ מזה, וחס ושלום לא לקבל מספרים אחרים, דוגמאות אחרות או להמציא בעצמכם, הכול תוציאו מכתבי בעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: אנחנו קוראים את המאמרים של רב"ש. צריך להתייחס לזה כאיזה תסריט, כביכול דוגמה להתנהגות?

ודאי. אז בשביל מה אתה קורא? כדי להתרשם מהם ולראות את מצבך המתוקן יותר. ואז אתה מקבל את זה כמטרה שאליה אתה משתוקק להגיע, לאותו מצב. אבל צריכים להשתדל להגיע אליו מצד הכלים ולא מצד האורות. לא להשגה אלא למימוש. להכין את הכלים שבהם תתגלה ההשגה, המדרגה, המצב שאתם קראתם.

שאלה: אתה יכול שוב לתאר את המצב שבו אנחנו צריכים כל הזמן להיות, "כאיש אחד בלב אחד"? ואיך אני יכול להראות לחברים שאנחנו כבר נמצאים במצב הזה, "כאיש אחד בלב אחד"?

אתם צריכים לתאר את המצב הזה לעצמכם, מה זה נקרא להיות במצב המתוקן. בואו נשתדל להגיע אליו בפועל. מה חסר לנו כדי להגיע לזה? ברור שהמצב הבא הוא מצב יותר רוחני. אנחנו לא מסוגלים להגיע אליו, עד כמה שנתאמץ.

במה שאנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים אך ורק כדי לגלות אותו איכשהו. זה נקרא ב"רשימו דהתלבשות" נגיד, כמו שעכשיו הסברתי, שזה קצת מתואר. בואו נבקש מהבורא שיעשה לנו את זה, כי בכל זאת הכול מתגלה רק על ידי האור העליון שמשפיע על הכלי. אנחנו מתחברים יחד, אנחנו רוצים שהרצונות שלנו יתחברו ושיהיו מכוונים כולם למצב הזה הבא. ואנחנו מבקשים מהבורא שייתן כוחות, כוח האור, שהאור יעשה עלינו את הפעולה הזאת. זה בסך הכול.

שאלה: כשאתה רואה שהחברים משחקים בכמה הם גדולים, מבינים הכול, אוהבים את כולם, זה מעצבן ומעורר שנאה אליהם. האם השנאה הזאת זו קנאה בהסתרה?

ודאי שזה נובע מתוך האגו. זה סימן טוב שיש בי רצון לקבל גדול שמתנגד לדברים האלה וזה בריא. רק אני צריך כנראה עוד הסברים נוספים, ושכנוע עצמי וכוח האור העליון שישפיע עלי כדי שאני גם אכנס בכל זאת לאותה פעולה של הכנעה שלי כלפי המשחק המשותף ביננו.

אבל אין ברירה. תמיד יש בקבוצה יותר קלים לעלייה ופחות. ואלו שקשה להם לעלות זה מפני שהנשמה שלהם יותר כבדה. זאת אומרת, דווקא ההתקדמות שלהם תהיה יותר קשה, אבל יותר ממשית, עוצמתית.

ולכן אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. כי סך הכול הרכב שאנחנו בונים, העגלה, או המרכבה שבה כל הקבוצה מתקדמת זה משותף לכולם. אז אנחנו צריכים לעזור אחד לשני כדי שבכוח המשותף אנחנו נתקדם. והבורא כבר מרכיב אותנו לפי החישוב שלו, לפי המקור הרוחני שלנו.

תלמיד: אנחנו יכולים לשחק ברגשות שלנו?

אתם צריכים לשחק רק במצבים המתקדמים. מה זה נקרא להיות יותר מחובר, יותר באהבה, בזה אתם חייבים לשחק. וזה לא שאולי נשחק אלא אתם חייבים לשחק.

שאלה: במשחק אני בונה רק את הדמות שלי כלפי הקבוצה או שגם את דמות הקבוצה כלפי אני צריך לשחק?

תנסה גם את זה וגם את זה.

שאלה: אם אני משחק אבל שכחתי את הכללים של המשחק והפכתי לחכם, מה לעשות?

אתה לא יכול לעשות כלום, אתה לא רואה, אתה לא מרגיש את זה אלא הקבוצה חייבת איכשהו לטפל בך, ואם אתה נמצא כל הזמן בשיעורים, אז אתה תרגיש שאנחנו מחזירים אותך למסלול הנכון.

שאלה: כשאנחנו אומרים "על כל פשעים תכסה אהבה" זה גם משחק?

כן, זה נכון.

תלמיד: וכשאומרים ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" זה גם משחק?

כן, גם "סוף מעשה במחשבה תחילה".

שאלה: האם משחק בכוונה לאיחוד זה אמת ומשחק בכוונה אגואיסטית זה שקר, או שאני יכול לחשוב על משהו שכל משחק בעשירייה מוביל לבורא?

לא כל משחק בעשירייה מגיע לבורא, מביא אותי לבורא אלא רק משחק הנכון.

שאלה: מי אני בתוך השחקן שבתוכי, ברוחניות?

אותה דמות שלך פלוס 1. אתה, פלוס 1. כמו שילדים הופכים את עצמם לגדולים כדי לשחק במשחק. ילד מתאר את עצמו שהוא לא ילד אלא שהוא איש גדול שנמצא נגיד בתוך המכונית ועושה פעולות כמו נהג, כך אתה צריך להיות יותר גדול רוחנית בקבוצה ולהראות לכולם כמה אתה יותר רוחני כדי לעורר באחרים קנאה וזה מה שבעיקר עוזר לנו להתקדם.

שאלה: אם המשחק הוא זה שמקדם אותנו אז בשביל מה אנחנו צריכים למשל שיעורי בוקר, למה לקום כל כך מוקדם, איך זה עוזר למשחק?

לקום יותר מוקדם צריכים מפני שאתה לא אוהב פעולות השפעה ולכן כשאתה קם בבוקר ללא רצון אתה בזה שובר את האגו שלך קצת, כבר יש על זה השפעת האור העליו. אפילו שאתה קם ולא לומד, כבר גם על זה אתה מקבל את השפעת האור העליון. ואחר כך ללמוד בתוך הקבוצה, אז אתה מקבל השפעת האור העליון דרך הקבוצה ועוד ועוד. הכול כדי לקבל את השפעת האור העליון, שרק בו אתה מייצב את עצמך, מגדל את עצמך.

שאלה: האם בן אדם יכול להגיע לאהבת חברים ולשחק במדרגה שלו או שהמשחק תמיד יהיה מדרגה מעל?

אדם צריך תמיד לשחק את עצמו יותר רוחני, אחרת זה לא משחק, אחרת זה החיים.

שאלה: בין לשחק לבין להעמיד פנים מבלי לקפוץ לפילוסופיה, האם אין כאן איזה קו דק בין משחק לבין צביעות או שיש איזו הבחנה בין העמדת פנים לבין משחק?

שאלה טובה. זה שאני מתאר לעצמי מצב יותר מתקדם, אני רוצה להיות במצב הזה, אני משחק אותו מכל הלב, כמו ילדים שמתארים לעצמם שהם כבר נמצאים במצב כמו הגדולים כשהם משחקים במשהו, לכן הם גדלים והם לוקחים את זה רק כמשחק. רב"ש כותב על זה במאמר שלו. הוא אומר שאמא אומרת לבת שלה, "יש תינוקת, תשחקי איתה במקום עם הבובה", זה גם כמו בובה, אבל היא תינוקת. אז הילדה אומרת "אני לא רוצה, אני לא יכולה, אני רוצה את הבובה שלי". למה עם הבובה ולא עם התינוקת הקטנה? נגיד שיש בת חמש ויש תינוקת בת חצי שנה.

למה הילדה לא רוצה לשחק עם התינוקת? כי בשבילה הבובה יותר אמיתית מהתינוקת. איך תסביר את זה? לכן אנחנו צריכים להבין שגם אצלנו המשחק בעשירייה חייב להיות אמיתי עד כדי כך שאני אחיה את המצב הרוחני בתוך העשירייה ואני אקיים אותו כאילו שהוא אמיתי ולא משחק ולא צחוק. ולכן אני עושה את זה בשיא הרצינות כמה שאפשר. אתה יכול להגיד, "אז אנחנו יכולים לטעות, אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו נמצאים כבר במציאות הזאת". אל תדאגו, כל הזמן אתם תרדו מהמצב של דמיון למצב האמיתי וכל פעם תעלו שוב במאמצים לדמיון, למשחק, וכך כל הזמן זה יקרה עד שתכנסו למדרגה יותר עליונה מהנוכחית.

לכן אנחנו צריכים לעסוק בחיבור בינינו כאילו שזה באמת המצב האמיתי שלנו.

קריין: מסמך המקורות בנושא "משחק" ציטוט מספר, 12 רב"ש.

"יש התלבשות של שקר ויש התלבשות של אמת. וזה דומה לילדה קטנה בת חמש שנים שמשחקת עם בובה, שהילדה הזו משחקת עם הבובה כאילו שהבובה היא ילד ממש בעל הרגש, ואע"פ שהבובה אינה משיבה היא מדברת אליה. ובאותו זמן, אם יש בבית ילד קטן בן חצי שנה והוא בוכה, ואומרים לילדה בת החמש: לכי ותשחקי עם הילד האמיתי וגם לנו תהיה תועלת שהילד לא יבכה. ובשום אופן היא לא תסכים. זאת אומרת שאינה מסוגלת לקבל תענוג מהתלבשות אמיתית אלא מהתלבשות של שקר. אבל התענוג, אנחנו רואים שהילדה מרגישה תענוג אמיתי. 

מה שאם כן כשהילדה נתבגרה ונעשית בת שמונה-עשרה שנה, כבר מוכרחת לקבל תענוג מהתלבשות של אמת. כמו כן, טרם שאנחנו מתבגרים אנחנו מקבלים תענוג דוקא משלא לשמה, הנבחן להתלבשות של שקר, וזה נקרא צל, הסתרה, שאז יש מקום עבודה, והחיות מקבלים מדברים של שקרים. ואחר כך כשזוכין אזי מקבלים בחינת אור האמונה." 

(הרב"ש. אגרת י"ב/ב)

ככה זה. לאט לאט זה יתלבש בנו ויהיה מובן יותר. צריכים קצת זמן שהכול יכנס למוח וללב ויקבל צורה נכונה.

שאלה: יש לנו מכון שנקרא "עברי" שמפתח קורסים אינטגרליים, ויש תת מחלקה של משחק באמת. קשה מאוד לבחור משחקים. הייתי רוצה לדעת מה אתה יכול להמליץ אלו משחקים מכוונים לקהל החיצון שאנחנו נעביר דרכם את המסר שלנו? יש צורך גדול לחבר, כי אנחנו מבינים את חשיבות המשחק ככלי מחבר.

אתה צריך לפנות לכל הכלי העולמי שלנו ולשאול אותם מה לעשות, יש להם בטח הרבה רעיונות, אבל זה לא הנושא לשיעור שלנו. אנחנו כאן מדברים על המשחקים בשבילנו, איך אנחנו בונים אותם בעצמנו כדי על ידי משחקים לעלות ממצב למצב, ממדרגה למדרגה רוחנית. זאת אומרת, אצלנו משחק זה אמצעי לעלות ממדרגה למדרגה בסולם הרוחני.

אנחנו רק התחלנו לדבר על זה, יש לנו עוד הרבה דברים בזה לעשות. אנחנו מבינים שהכל שייך למערכת החינוך ואנחנו כולנו מערכת חינוכית, שצריכים לחנך את עצמנו. מתוך זה שאנחנו נבין מעצמנו איך לחנך את בני האדם, נוכל גם מעצמנו לפנות לאחרים ולעזור להם גם להגיע לגילוי הבורא, לבניה כזאת של האדם הראשון שהבורא יתגלה בהם.

ואנחנו מבינים שהיום האנושות נמצאת במצב חושך טוטאלי, ולהתחיל להסביר לה את זה ולקרב אותה לזה ולסדר אותה עד שזה יתגשם, זו עבודה גדולה. וודאי שאנחנו צריכים להתחיל לעשות את זה, אבל אחר כך כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי", אנחנו רק צריכים להתחיל את הדברים, והבורא כבר יסדר אותם כך שהם יתקדמו וירצו בעצמם לבצע.

העיקר להבין שאם אנחנו לא דואגים בכל רגע ורגע להתקדמות על ידי המשחק, אז כמו בחיים שלנו, אם אנחנו לא נותנים לילדים משחקים טובים, אז הם גדלים כחיות, אחד משניים. זאת אומרת, אך ורק על ידי משחקים, מחיה קטנה מגיע אדם גדול. לכן המשחק הוא באמת דבר מאוד רציני.

(סוף השיעור)

---

1. "כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט, י"ג).↩