בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 6.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 – גדלות הבורא*

1. עד שאני לא מגיע להתכללות בחברים, בתלמידים, אני לא יכול בעצמי להעלות את גדלות הבורא. יש לי ניסיון, כמה למדתי, כמה הייתי אולי בהשגה במשהו, זה לא חשוב. יום יום אני צריך לחדש את המגע עם החברים, ורק מהם, דרכם דווקא, לא בצורה ישירה, לקבל גדלות הבורא.
   
   אני רואה את זה ממש יום יום, יום יום. זה יותר ויותר מתחזק ומתעצב, ומה שמיוחד זה לא אותו גדלות בורא כמו שהייתה לי פעם, כשאני מתפעל ממנו או עושה איזשהם פעולות אני אליו וזהו.
   
   *זה סוג אחר של גדלות הבורא כשזה מגיע מהחברים. זה משהו שממלא אותך, מפתח אותך, מרחיב אותך, ואתה מתחיל לראות כמה אותו כלי שאתה דרכו מקבל את ההתפעלות הזאת מגדלות הבורא, הוא יותר גדול, יותר רחב, יותר אוניברסלי. גדלות הבורא שאתה מקבל בצורה כזאת, זו גדלות אמיתית יותר ויותר. כל פעם משתנה, אבל יותר ויותר אמיתית*.

2. גדלות הבורא שהאדם מקבל בהתחלה, כשהוא מתפעל בעצמו, זה רק כדי שיתחיל לעבוד על חיבור עם החברים, ודרך החיבור יגיע לגדלות הבורא האמיתית. כלומר *גדלות זה מה שמתגלה דרך העשירייה, בתוך עשירייה, ואך ורק בצורה כזאת. הכלי של העשירייה מחזיק קשר עם הבורא*, לא חשוב כמה שהוא יכול להיות קטן, אבל בכל זאת אפילו שאדם גדול, כמו רבי יוסי בן קיסמא, מה שמשיג, משיג לבד, זה לבד, אבל מה שמשיג דרך תלמידיו הקטנטנים, זה אחרת, באמת היה משיג את הבורא.

3. אנחנו יכולים לחבר בינינו את חשיבות הבורא, איש את רעהו יעזורו, להביא את החשיבות הזאת למצב שאנחנו מביאים אותו למצב, למימד, למספר כזה, *שחשיבות הבורא מתחילה להיות, בוא נגיד כמו חשיבות העולם הזה ואפילו למעלה ממנו. אז אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא בתוך הכלי שלנו כשהתחברנו בינינו. אם זה חשוב לנו יותר מהכלי הגשמי, אז אנחנו מייצבים בזה כלי רוחני ומרגישים את הבורא בתוכו*.

4. אנחנו צריכים לראות דבר מאוד מיוחד, כדאי להתפלל עבור האחרים, כי האדם מקבל כבר תוצאות מהקבוצה, זה נכלל בו כתוצאות רוחניות. מעניין, אם אני רוצה לאהוב את הבורא, מה הוא אומר? זה מביא לאדם שיאהב את ה' עד שיזכה לבחינת *ואהבת את ה' אלקיך. את זה האדם צריך לקבל מהחברה. כלומר בצורה אישית, אינדיבידואלית, אני לא יכול להגיע לזה. כדאי את זה לזכור*.

5. *תבדוק איך אתה בודק גדלות הבורא, כלפי איזה תענוגים? כלפי איזה ייסורים אולי?, כלפי כמה זמן אתה מקדיש לזה? כמה כוחות? כמה אתה טורח כדי לגלות, להשיג יותר גדלות הבורא בעיניך? כמה שעות ביום או מחשבה אתה משקיע בזה כדי שהבורא יהיה עוד ועוד ועוד יותר גדול בעיניך*?
   
   *אתה יכול להיות בכל מיני עבודות, בכל מיני מצבים, אבל יחד עם זה אתה דואג לזה שהבורא יהיה תמיד גדול בעיניך, כמה שיותר גדול. אז לא יהיה לך קשה לעשות פעולות השפעה. סה"כ זה הכלל: מה יותר חשוב? מי יותר חשוב, או הבורא או האגו שלך? אחד משניים*.
   
   *הבורא נסתר כדי לתת לך חופש בחירה, כדי שתפתח את היחס אליו יותר ממה שיש לך בגלוי יחס לאגו שלך. האגו שלך הוא גם מלך. האם אתה רוצה שיהיה עליך מלך אחר? כמה המלך הרוחני יהיה יותר מהמלך הגשמי? מפני שמלך הרוחני הוא לא ברור ברגשות שלנו, בהכרה שלנו, אז יש לך קבוצה, שדרכה אתה יכול לממש את זה וכך להביא את עצמך בכל זאת לבירורים הנכונים*.

6. ש: מה כל חבר שעושה מאמץ להיות בשיעור, תורם לחיבור העולמי, לגדלות הבורא?

ר: אנחנו לא יכולים להעריך את זה. *כל אחד ואחד הוא חשוב מאוד, כמו מיליוני אנשים בעולם הזה. זה ממש ההבדל בין אדם שמשתוקק לחיבור, שיודע שחיבור זה הכלי הרוחני לגילוי הבורא, וגילוי הבורא זה מה שאנחנו צריכים להזמין. בזה כל העולם שלנו יתעלה לדרגה הרוחנית. אם האדם נמצא בזה במשהו, הוא כבר שייך ממש לתיקון העולם, לתיקון הרוחני*, ולא מתבטל באיזשהו מקום, שעדיין נמצא בדרגת חי.

7. הבורא זה תוצאה מביטול שלי כלפי חברים. ניתנה לנו כל החברה, עשיריות, והעולם הזה להרגיש, כל זה כדי שדרך זה נכייל את עצמנו כדי לגלות, להרגיש ולהידבק בבורא. לכן כל האנושות, כל העולם הזה, כל התמונה הזאת, זה בכלל נקרא עולם המדומה. *אנחנו סה"כ רוצים לכייל את עצמנו, לחבר את עצמנו, להגיע למצב שנתחיל להרגיש תופעות רוחניות, שיבואו דרך תופעות גשמיות. כך לאט לאט אנחנו ניכנס מהרגשת העולם הגשמי, להרגשת העולם הרוחני. זה לא קורה בקפיצה ולא קורה בהתפרצות. עולם אחד ממש מגיע דרך העולם השני*.

8. ש: מה זה חוסר חשיבות בגדלות הבורא ואיך מבקשים אותה?

ר: חוסר חשיבות בגדלות הבורא זה שאתה רואה לפניך את כל העולם הזה, עם כל הפרצופים וכל מה שיש בו, כל הכוחות האלה, זה נקרא חוסר חשיבות הבורא. כי אם היית רואה את הבורא, היית רואה כוח אחד שמארגן לך כל התמונה הזאת ומשחק בה כדי שאתה עוד יותר ועוד יותר ותיכנס בו.

9. ש: איך אדם מוסיף כל יום בגדלות הבורא..?

ר: רק לעומת הקשר שלך עם החברים. *ככל שתתגבר על הריחוק שיש לך יום יום מחדש, תתגבר על זה בקשר עם החברים, תתקרב אליהם, בצורה כזאת תהיה יותר קרוב לבורא*.

10. צריכים אנחנו להשתדל, גם בכוח גם בפועל, להשפיע אחד על השני, העיקר שנדע שמה שאנחנו רוצים להשיג, זה בחיבור. *אם אין חיבור בינינו, אז אין כלי, כאילו שאני מגיע לקבל איזושהי מנה יפה טובה, אבל אין לי צלחת, אין לאן לקבל*.

11. ש: מה הקשר בין הרצון לביטול עצמי עם הרצון להתאחד עם הבורא?

ר: אנחנו צריכים לצייר לעצמנו מצב שזה אותו דבר. או שאני מתרחק מעצמי, או שאני מבטל את עצמי. או שאני מתקרב לחברים, או שאני מתקרב לבורא. *זה אותו דבר, זה כנגד זה. ככל שאני מתרחק מעצמי, מתעלה מעליי, ובמידה שאני מתקרב לחברים, מתקרב לבורא, כך אני נעשה יותר ויותר רוחני*.

12. ש: איך אפשר להעביר חשיבות המטרה לאחרים?

ר: רק ע"י התפעלות פיזית ומילולית. כמה אתה משתתף עם כולם, כמה אתה מראה לכולם שלך זה חשוב מפני שע"י זה אנחנו משיגים את מטרת הבריאה. אין לי ברירה, אני נמצא עם החברים האלו מפני שהבורא הכניס אותי ביניהם לגלות את המטרה, ואני משקיע בהם.

*אני משקיע בחברים, כך אני מראה להם כמה הם חשובים לי, בגלל שהבורא חשוב לי, בגלל שמטרת הבורא חשובה לי. לא שאני אוהב אותם, אני אוהב אותם באהבה אידיאולוגית, מפני שהם מחזיקים כלפיי את מטרת הבריאה שאותה אני לא יכול בלעדיהם להשיג. לכן אני מוכן לשלם להם בנאמנות שלי, בעזרה שלי, בכל מה שאפשר*. רק להתקשר אליהם ולקבל את המטרה.

אני יכול לעשות את זה אפילו שלא יעזרו לי, כמו רבי יוסי בן קיסמא שמחזיק במטרה, אמנם שהתלמידים שלו קטנטנים ולא מבינים, לא מרגישים ואולי ממש נמצאים בצורות הגשמיות, אפילו לא רוחניות. אבל הם במשהו רוצות להיות שייכות לזה. זה מספיק, כל היתר, החיבור ביניהם, בתוכם שהם עצמם אפילו לא הרגישו, הוא יעשה ויקבל דרכם את הקשר עם הבורא, שבלעדיהם לא יקבל. הם לא יודעים אפילו מה שהוא עושה איתם, כמה הוא מסור להם, כמה הוא רוצה דרכם לדבר עם הבורא. *כך הקשר עם הבורא, דרך המסירות לקבוצה, לא חשוב באיזה צורה הקבוצה נמצאת*.

*חלק 2 – מאמר החירות*

13. *מאמר מאוד מיוחד, מאוד קרוב לנו. הוא ישר שואל אותך: האם אתה איזשהו ייצור ביולוגי שפועל ע"י כל מיני כוחות שהטבע החדיר בך, וזה אתה? או שיש בך משהו שאתה יכול להגיד: זה אני, משהו מיוחד שאין באף אחד ואני בזה מיוחד. אני יכול להיות אחד יחיד ומיוחד כמו הבורא, או לא*?
    
    חירות כוללת בתוכה שלמות, נצחיות, ושליטה בכל מה שנמצא מחוצה לי. יש לי דבר כזה או לא? יש מושג החירות, האם אני יכול להיות בזה או לא? זה מה שאני כאדם שיש לי רגש, שכל, וקצת יכולת להבין את עצמי, אני יכול לדעת את זה או לא? זה מה שאני רוצה ואני עומד בזה חופשי מכל הדתות, אמונות, כל מיני שיטות, פילוסופיות, פסיכולוגיות, לא חשוב לי שום דבר. רק את זה אני רוצה לדעת, האם אני יכול להיות למעלה מהטבע כביכול, לצפות על הטבע, לראות את הטבע בצורה שאני מסתכל עליו והטבע כולו נמצא תחתיי.
    
    חירות שאני לא שייך לאף כוח, לא נמצא תחת אף כוח, אין למעלה ממנו, ואפשר להגיד אפילו שאין למטה ממנו. אני לא חייב לאף אחד. לא לטפל באף אחד, ולא להיות תלוי באף אחד. משהו כזה בינתיים, מה שאני יכול לתאר לעצמי כמושג החירות, כי בינתיים זה לפי המצב שלי, לפי מה שנראה לי. אח"כ עוד נראה מה אפשר להוסיף לתנאים האלה, שהם יתכללו במושג החירות.

14. ש: איך להשיג את המדרגה שבה יש לנו חופש בחירה אמיתי?
    ר: כדי לעשות בחירה אנחנו צריכים להיות לא במדרגה הרוחנית הראשונה ואפילו ולא שניה ושלישית. אנחנו צריכים להיות בכוחות שיש לנו אור חכמה ואור חסדים, ואנחנו שולטים במקורות של האורות האלו ויכולים לנהל אותנו ע"י האורות האלו שמגיעים אלינו מלמעלה. אז אנחנו מחזיקים את עצמנו תמיד למעלה מאותו רצון לקבל שיכול להתפרץ בנו בכל רגע. אנחנו נמצאים בכוחות להחזיק אותו, לקשור אותו, לשמור אותו. כי להרוג אותו אי אפשר ולא צריכים, אלא על ידו, דווקא שיתפרץ יותר ויותר אבל בצורה מבוקרת, נזמין עוד יותר ועוד כוחות השמירה, כוחות ההתפתחות שלנו החיובים. כך אנחנו נגדל.

15. אנחנו רואים מהחיים שלנו שאין לנו שום סיכוי לצאת מ-2 כוחות הטבע, כוח התענוג וכוח הייסורים. הם פועלים, מפעילים אותנו כמו ב-2 מושכות, כמו שאנחנו מפעילים סוס. לכאן או לכאן, כך הטבע עושה איתנו ואין לנו שום אפשרות להתנגד לזה, כי *אנחנו סה"כ רצון לקבל. לכן ע"י תענוג וייסורים הטבע יכול להביא אותנו לכל דבר, אנחנו תמיד בסופו של דבר נצטרך לבחור בתענוג. מזה אין לנו שום סיכוי לברוח*.

16. לא רק שאני לא פועל כאן בכלום, אלא הטבע כל פעם מראה לי איפה יותר תענוג, איפה פחות ייסורים, וכך מנהל אותי בכל מקום ומקום. אני בהכרח, אין לי שום אפשרות להתנגד לזה, אלא *אני כמו מכונה, פונה או לכאן או לכאן, איפה שיש יותר תענוג לעומת איפה שיש פחות ייסורים. כך אני כל הזמן חי, במחשבות, ברצונות, בפעולות*, עם כולם. עם דומם צומח חי מדבר, עם כל הסביבה שלי, *כך אני מתנהג כדי כל רגע ורגע להחזיק את עצמי במצב האופטימלי כלפי תענוג האפשרי. זה ברור? תחשבו על החיים שלנו ותראו שבעצם זאת הנוסחה*.

17. תאר לעצמך שאתה כמו כלב קטן. נתנו לך לצאת לאיזשהו שביל ואתה הולך ומחפש, כאן יותר תענוג, כאן פחות. כאן יותר, כאן פחות. ככה זה כל החיים שלך, עד שאתה מת. אלו כל חיי דומם צומח וחי.

18. ש: בחירת סביבה שאומרת שאני מתרשם ...?

ר: *לא בבחירתך הגעת לבני ברוך. נותנים לך רק הזדמנות להגיע להיות חופשי. בינתיים אין לך שום בחירה, שום בחירה. אתה יכול להגיד: אם כך, אז אני יוצא מכל העניין הזה. גם שתגיד ככה ותצא, זו לא בחירה שלך*.

19. .. אנחנו לגמרי לגמרי לא עצמאיים. אין שום עצמאות לאדם לפני שהוא עובר צמצום. במידה שהוא מעלה את עצמו למעלה מהצמצום, במידה הזאת יש לו אפשרות להיות חופשי. לכן המאמר נקרא מאמר החירות. הוא מסביר לך מה התנאים להיות חופשי, להיות אדם ולא בהמה. כמו שכתוב על העולם שלנו, כולם כבהמות נדמו. *אין בנו שום אפשרות להימנע מלהיות בהמה אלא אם כן להשתמש במה שאנחנו לומדים, בכוח החברה וכך לצאת מעניין האגואיסטי הגשמי, אם נרצה*.
    
    *אני צריך להביא לי לעצמי צורה ברורה, תמונה ברורה, או שאני בהמה והולך רק כבהמה בחיים שלי, וזה אני עם האגו שלי, או שאני נכלל בעשירייה, גם נשים גם גברים, נכלל בהם. אם אני רוצה להיות בנאדם למעלה מהגשמיות, למעלה מהבהמות וחיות, למעלה מדרגת חי, אין לי ברירה אחרת לצאת מעצמי, אני יכול רק ע"י שאני מעלה את עצמי לדרגת כלל*.
    
    *ההכרה הזאת צריכה להיות אצלנו, לפנינו, כדבר שפשוט אין ברירה. או שאני נשאר בתוך הזוועה שלי, או שאני מתעלה מעל זה לחיבור עם האחרים, אבל בצורה שאני נלחם על זה, אני משקיע כוחות לזה. איפה אני מקבל את הכוחות האלה? גם מהאחרים, הבורא מאיר דרכם אליי, אבל רק בצורה כזאת. אחרת אנחנו נשארים בדרגת חי ונראה לנו שאנחנו חשובים, קיימים, הכל בסדר*. לא, אנחנו נפעלים ע"י או כאב או תענוג, ולכן נמצאים ב-2 מושכות שקושרות אותנו לחיים.
    
    ש: האם החופש צריך להגיע מהבורא?

ר: *חופש, מושכות, כל זה נמצא בסביבה. אם אני קושר את עצמי לסביבה, אז אני ע"י הסביבה מתעלה מעל עצמי, יוצא מהבור שלי שאני נמצא בו, לסביבה. הם מוציאים אותי, מצילים אותי. אני לפי זה כבר ממשיך. אם אני ממשיך יחד עם הסביבה, כבר אני נמצא לא כמנוהל ע"י 2 המושכות האלו, תענוג וייסורים. אני כבר מכוון יחד איתם למטרת החיים, להיות בדרגת האדם, הדומה לבורא*.

20. בכל זאת כדי לצאת מהאגו שלי אני מוכן להתחבר עם העשירייה. בזה כבר אני יוצא במשהו מהאגו שלי לקראת האחרים, זה כבר צעד גדול. אח"כ, שאני נמצא איתם יחד ואנחנו מחברים כל מיני נטיות שלנו, להתעלות מעל העבדות, למעלה מהאגו שלנו, אז אנחנו מקבלים באמת מלמעלה מדרגה יותר עליונה שבטבע. אנחנו מקבלים כוח מיוחד שמעלה אותנו, אבל יחד. כי אנחנו רוצים אחד כלפי שני לבטל את האגו שלנו בצורה גשמית, בכמה שאפשר, ואז במידה הזאת אנחנו נמצאים בהזדהות עם הכוח העליון.

21. ש: למה אנו מצפים מהכוח עליון?
    ר: *אני מצפה מהכוח עליון שיוציא אותי מהאגו שלי, כי אני הגעתי להכרת הרע, שלהיות בתוך האגו שלי שכל הזמן מסובב אותי מצד לצד, ממצב למצב, כך כבר התחלתי את החיים שלי ואני עומד כך לגמור את אותם*. אם הכוח הזה העליון לא ישנה לי את החיים, כלומר לא ייתן לי כוח הפוך, שלא אהיה בתוך העבדות הזאת ברצונות, או רצון טוב, כאילו או תענוג או ייסורים.
    
    *אני לא רוצה להיות שייך לא לתענוג ולא לייסורים. אני רוצה להיות חופשי, כי להיות תחת תענוג או ייסורים אני כמו חיה קטנה שכך מתנהגת. אין לה בזה שום בחירה חופשית וגם לי אין. יש לי רק דמיון, אילוזיה שאני נמצא בבחירה החופשית, שאני בוחר את זה וזה וזה. אבל זו לא בחירה*. אני תמיד מעדיף איפה תענוג לעומת איפה ייסורים. הם מושכים אותי, כלומר הבירורים שלי הם רק בין תענוג לייסורים.
    
    ש: אני מגלה שאני נשלט באופן מוחלט ע"י כוח רצון לקבל..
    ר: זה נקרא הכרת הרע. אתה כבר מבין שאתה נמצא בשליטת הכוח הזה והוא מנהל אותך בלי לשאול אותך.
    
    ש: ..מה צריך לקרות, אני פונה לבורא, תעזור לי?
    ר: *אתה מבקש מהבורא להתעלות למעלה מהטבע שלך שמנוהל ע"י 2 כוחות האלה, תענוג או ייסורים. אתה כמו סוס, נמצא בין 2 מושכות שככה מובילים אותך. אתה לא רוצה להיות סוס שנמצא קשור אליהם, אתה רוצה להיות למעלה מזה. למעלה מזה זו דרגת אדם*.
    
    ש: אני מעדיף לסוס שלי קשר עם חברים?
    ר: *אתה רוצה להיות חופשי, ולכן אתה נמצא עכשיו כאן ולומד את מאמר החירות*.

22. דרגת האדם זה למעלה מהאגו שלנו, במידה שמתעלים מהאגו שלנו. *האגו מפעיל אותנו ע"י תענוג וייסורים. אדם שנקרא דומה לבורא, זה במידה שהרצון לקבל מזדהה עם כוח הבינה, עם הרצון להשפיע. במידה הזאת הוא נקרא אדם, כל התענוגים שלו הם איך הוא מחזיר לבורא, לכתר, את התענוגים שהבורא רוצה לתת לו*. זה נקרא אני לדודי ודודי לי.