שיעור בוקר 24.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 02.06.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/RHgOzFyx?activeTab=transcription&mediaType=video

הכנה לכנס – קטעים נבחרים מהמקורות

הכנס לפנינו, ומאוד חשוב לנו להבחין בו הבחנות חדשות, עד כמה נחוץ לנו החיבור בינינו, ואת זה אנחנו נלמד עכשיו מהפסוקים שהחברים הכינו לנו.

רק על ידי החיבור בינינו אנחנו מגיעים למצב שהאור העליון יכול להתגלות, זאת אומרת שאנחנו יכולים להגיע לגילוי הבורא, לגילוי המערכת העליונה, וזה מה שאנחנו מצפים שיקרה בכנס בחיבור בינינו. לא שאנחנו לא יכולים להגיע לזה מחוצה לכנס, אבל מסגרת הכנס היא בכל זאת אומרת על זה שאנחנו מתחברים יחד, לחוצים יותר, עוזרים זה לזה, דואגים שכולנו נהיה מחוברים לאותה מערכת, ובצורה כזאת אנחנו יכולים סוף סוף להגיע למה שאנחנו רוצים, שמטרת התיקונים שלנו היא עד שהבורא יתגלה בנו וישמח מאיתנו.

נשתדל לעבור על כל הפסוקים האלה ונשתדל לקיים את כל הפסוקים האלה. לא נתאכזב מזה ששוב זה נעלם ושוב אנחנו מרגישים כאילו שזה חדש, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". שכל יום אדם צריך להתחיל מחדש, ונראה לו שמה שעשה אתמול כאילו נעלם, כי היום הוא באמת חדש, הבחנות חדשות, החברה נראית לו חדשה, הכול חדש. כך אנחנו צריכים לקבל יום יום כיום חדש, רשימות מהשבירה חדשות, וצריכים בהתאם לזה לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. כך עכשיו אנחנו.

בואו שוב נחדש בנו אותה הרגשה, מה זה נקרא כנס, מה זה נקרא חיבור, מהו החיבור שאנחנו צריכים לעשות בוקר בוקר, זאת אומרת יום יום כשאנחנו מתאספים. ובשיעורים ומחוצה לשיעורים, איך הכינוס שלנו משפיע על התיקון של הכלי הכללי, הנשמה הכללית שלנו שבינתיים היא שבורה.

קריין: קטע מס' 1.

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א'" 1984)

שאלה: מה זה אומר ללכת לפי הרוח של השפעה לה'?

אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. למה? קודם כל כי זו מטרת הבריאה להגיע לדבקות בבורא. הבורא רוצה לגרום לנבראים את ההטבה הכי גדולה ויחידה בעצם שקיימת במציאות, שהיא להביא את הנבראים לדרגה שלו, למצב שלו. המצב שלו זה השפעה חלוטה.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להתחיל ללכת לקראת זה כמה צעדים. הוא ברא אותנו ושבר את הקשר בינינו, אבל בתוך שבירת הקשר בינינו ישנן הרשימות מהמצב הטוב, הנכון, מהחיבור השלם. זאת אומרת, יש בנו כבר רשימות מכל הדרך שלנו שאנחנו צריכים כל אחד וכולנו יחד לעבור מכאן ועד גמר התיקון. אנחנו רק צריכים לעורר את הרשימות האלה ולהשתדל לממש אותן. זאת אומרת הבורא עושה את זה, אבל בהתאם לחיסרון שלנו. מה שסך הכול אנחנו צריכים למצוא בינינו זה חסרונות לתיקונים. את התיקון עושה הבורא, חסרונות לתיקונים אנחנו יכולים לגלות מתוך חוסר החיבור בינינו.

כאן הבורא גם מגלה לנו את כל התנאים, שאנחנו לא רוצים להתחבר מצד אחד, מצד שני אם אנחנו רוצים להשיג מטרה, אנחנו צריכים להתחבר, ורק בזה אנחנו עומדים. אם האדם מרכז את כל החיים שלו, את עיקר החיים בשביל מה הוא חי, זאת אומרת הוא צריך להיות במשפחה, הוא צריך להיות בעבודה, הוא צריך לחיות, לדאוג לבריאות, לכל הדברים, זה נכון, אבל בשביל מה לו כל זה, הוא לאט לאט מבין שהוא חייב להיות מחובר לכולם ממש ברצון אחד. הרצון הכללי הזה שהם מחברים, מרכיבים אותו ביניהם זה נקרא "שכינה" או אותו רצון שבו נגלה הכוח העליון, הבורא.

אם אדם משתדל לבנות את השכינה, לחבר את החלקים שלה, שבכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק, אז הוא מתקרב למצב שמגיעה לו עזרה. הוא נמצא בנטייה מלמטה לאסוף את החלקים השבורים, וזה על ידי חיבור עם החברים, שכל פעם הם יותר ויותר מרגישים בעשיריות שלהם שזה לא עניין של חיבור פיסי, אלא חיבור פנימי, חיבור ברצונות, בתשוקות, בכוונות. ואז הם עוברים מרצונות אגואיסטיים לרצונות של העולם העליון, של השפעה, של אהבה, של חיבור, וכך מרגישים בהתאם לזה איך הכוח העליון עוזר להם להתחבר. במידה שהם רוצים חיבור פנימי יותר, במידה הזאת הם מרגישים שהבורא נמצא איתם. וכך לאט לאט מחסרונות מגיעים לקשר עם הבורא.

תלמיד: אתה אומר שדרך הקשרים בינינו מגיע השלב של חיבור עם הבורא. איך?

זה אם אנחנו באמת משתדלים לקרוא מה שכתוב על ידי מקובלים, משתדלים יום יום לראות את הכתבים האלה כחדשים, ומגיעים למצב שרוצים לממש את זה. זה קורה. פשוט עוד ועוד, כמה ימים וכמה שנים, אבל זה קורה.

שאלה: מה אפשר להוסיף לביטול מצידנו?

לביטול? שום דבר חוץ מאשר כלפי החברים.

תלמיד: חוץ מהביטול שלנו, מה עוד אנחנו יכולים להוסיף מעצמנו?

אין יותר. ביטול כלפי החברים, כלפי המורים שלנו, הרב"ש ובעל הסולם, כלפי כל החוקים שהם מספרים לנו שעליהם עומדת חכמת הקבלה, היינו מערכת העולם העליון, השפעה, אהבה, יציאה מעצמו לקראת האחרים. זה מה שאנחנו צריכים, חוץ מזה שום דבר.

שאלה: "שכינה תשרה בינינו", מה זה "תשרה"?

אנחנו חלקים מהשבירה, משבירת השכינה. שכינה זה שדה שבו מתלבש, מתגלה הבורא. אז אנחנו צריכים להיות מחוברים, אומנם אנחנו כולנו אגואיסטים ודוחים זה את זה, אנחנו צריכים לגלות את עצמנו כמחוברים, ובחיבור בינינו אנחנו מגיעים לכזאת עוצמה ולכזה אופי של חיבור, שהבורא יכול להתגלות דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בדחייה טבעית זה מזה, ולמעלה מזה נמצאים בנטייה לחיבור הדדי זה עם זה.

בפער בין הדחייה והחיבור, כמה שאנחנו משתדלים, מנסים, מבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות מחוברים למרות שאנחנו דוחים זה את זה, אפילו מגיעים למצב שאנחנו שונאים זה את זה, בפער בין מצוי ורצוי שזה נקרא עוצמת החיבור, לפי זה אנחנו מגיעים להתגלות הבורא. סך הכול מגיעים לאיזו עוצמה של כוח השפעה בינינו, שהוא גם מתעלה מעל כוח הקבלה שבינינו כך שהבורא מתחיל להתגלות. כשמתחיל להתגלות אז אנחנו מבינים עוד ועוד איך אנחנו צריכים להגדיל כוח השפעה הדדית על פני כוח הדחייה ההדדית שמתגלה גם כן כדי לעזור לנו לפתח כוח השפעה הדדית, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: ואיך לווסת את הדחייה שמתעוררת בינינו?

אנחנו לא רוצים, לא צריכים לעורר את הדחייה בינינו, היא תבוא במידה שאנחנו רוצים להתקרב בינינו. על הדחייה, על השלילה, על האגו שלנו אנחנו לא צריכים לדאוג, זה הבורא דואג. הוא אומר, "בראתי יצר הרע", ומעכשיו ועד גמר התיקון הוא כל הזמן דואג שתמיד יהיה לנו אגו, שנוכל לעבוד מעל הדחיות שלנו, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", וכך אנחנו מגיעים לתיקון.

תלמיד: אז נשאר לנו רק לתת מקום לשכינה, לחבר, ולדאוג לזה.

רק לזה אנחנו צריכים לדאוג, נכון.

שאלה: בזמן האחרון אנחנו משתדלים לבנות כוונה נכונה ותפילה נכונה בתוך העשירייה. האם זה יעזור לנו לבנות את השכינה?

ודאי שרק זה יעזור לנו. רק המצבים הנכונים, היחסים הנכונים בינינו הם יעזרו לנו לבנות את השכינה מה שנקרא, לבנות כזה יחס בינינו שהבורא יתגלה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים חיבור בהכנה לכנס עכשיו, איך אנחנו יכולים לפעול כדי להתעלות למדרגה הבאה?

זו השאלה בעצם, איך אנחנו יכולים לפעול כדי להתעלות למדרגה הבאה, לגילוי הבורא לנברא, שזה בעצם תחילת סולם המדרגות, שמהמצב הראשון הזה של גילוי הבורא, אנחנו נתחיל לעלות יותר ויותר על כל מדרגות הסולם עד גמר התיקון.

בסולם הזה יש 125 מדרגות, כתוב על זה הרבה, אבל העיקר בשבילנו זה להיכנס למדרגה הראשונה. מה זו המדרגה הראשונה? כל מדרגה ומדרגה שאני עולה עליה, מה זה נקרא "אני עולה עליה?", כמה שהרצון לקבל שלי נמצא עכשיו בגילוי וכמה שאני נמצא ברצון להשפיע למעלה מהרצון לקבל, זה נקרא שאני עולה על המדרגה הבאה.

אחר כך מתגלה לי רצון לקבל יותר גדול, ואני גם מעלה את עצמי מעליו ברצון להשפיע, וכך כל מדרגה ומדרגה. העביות, הרצון של כל מדרגה ומדרגה, עוזר לי לבנות עלייה עליו, כי אני משתמש בו כדי לבנות בדיוק את מידת ההשפעה, צורך בהשפעה, הצורה, האופי של ההשפעה, כך אני עושה. לכן אנחנו צריכים לראות בכל המצבים האלה, שקשה לנו, דוחים אותנו, מגלים לנו כל יום, כל בוקר, כמה פעמים ביום שאנחנו לא צריכים את החיבור, אנחנו צריכים לראות בזה דווקא עזרה. שכל פעם שמתגלים כוחות שמפריעים לנו, אלה בעצם כוחות העזרה.

שאלה: אם אנחנו משפיעים לחברים במה אנחנו יכולים להוסיף בהשפעה לבורא?

דרך ההשפעה לחברים אנחנו יכולים לאסוף את כל ההשפעות שלנו בינינו, שזה כבר נקרא "עשירייה", ולא שכל אחד ואחד רוצה להשפיע לאחרים, זה עדיין לא עשירייה, אלה עדיין אנשים בודדים. אבל כשאנחנו מתחילים דרך השפעה הדדית בינינו להשפיע לבורא, כי אנחנו רוצים להשפיע לבורא, איך אני משפיע לבורא? קודם כל בזה שאני עוזר לחברים לפנות אליו, אני דואג שכולם יפנו לבורא, אני דואג לזה שיפנו לבורא, ידאגו לקשר עמו, יבקשו ממנו, שאנחנו יחד נעשה את זה, כמה שאפשר שכל אחד ידאג לשני, שבזה דווקא אנחנו נתחבר.

יוצא שכולנו כך מתחברים ממש כמו שאנחנו איש אחד, כי אני דואג לכל החלקים האלה שנמצאים בחברים, שאלו החלקים שלי, וכולנו דואגים שהקשר בינינו יהיה מכוון לבורא, שנעלה את החיסרון שלנו לבורא, אז יוצא שהגענו למצב שכבר בנינו חיסרון הכלול מהחסרונות הפרטיים שלנו, שכל אחד דואג עבור האחרים. לא שאנחנו בעשירייה מצרפים את כל עשרת החסרונות יחד, לא, אלה לא עשרה חסרונות יחד אלא כל אחד דואג עבור זה שהאחרים יהיו מחוברים ויתקרבו לבורא. זה חיבור אחר לגמרי מאשר באיזו קבוצה רגילה.

החיבור בינינו הוא חיבור בזה שכל אחד דואג שהאחרים יתחברו ויפנו לבורא, והוא תומך בזה, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, וכך אנחנו בדאגה ההדדית הזו בונים את הרצון המשותף שלנו, החיסרון המשותף שלנו והתקווה המשותפת שלנו, שהכול יתחבר ויתחבר יחד עד שיעשה כאחד, וברגע שאנחנו מתחברים כאחד אז מגיע הבורא ומתגלה בינינו. ואז אנחנו מרגישים שהוא מתגלה באותו הקשר בינינו, שכל אחד דאג עבור האחרים שיתחברו ויפנו לבורא, וזה יהיה כל הרצון שלו.

אני דואג שהחברים יתחברו ויתקשרו לבורא, וכך כל אחד דואג שהאחרים יתקשרו ויתחברו לבורא, והוא תומך בזה, הוא עושה את זה וכואב לו מזה, הוא ממש חולה מזה. וכך אנחנו גורמים לחיבור של החסרונות האלה שמכוונים לבורא ומגיעים "מלב אחד", מה שנקרא. ובו מיד, אם אנחנו מגיעים למצב כזה, מתגלה הבורא ואנחנו מרגישים אותו. והוא אומר לנו "איפה אתם, חיכיתי לכם כל כך הרבה זמן, סוף סוף איפה אתם?" וכן הלאה, זוכים לקבלת פנים.

שאלה: כשאנחנו נולדים אנחנו כבר אגואיסטיים וכבר מנותקים מהכוח עליון, או האם זו המשפחה והתרבות שמנתקים אותנו מהכוח העליון?

הכול מסודר כך שכל כוחות המשיכה והדחייה יעזרו לנו לבנות כלי רוחני. אמנם אנחנו רואים שיש הרבה כוחות שמפריעים בדרך, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אם היינו נניח כמו בגן עדן, לא הפריע לנו שום דבר, הכול מסודר, לא צריכים לא אוכל, לא שינה ולא שום דבר, היינו כולנו ערים, הראש פנוי, נקי ופתוח, רק מרגישים כמה אנחנו מוכנים ורוצים את גילוי הבורא ומשתוקקים ממש אליו, זה לא טוב.

הבורא ברא רצון לקבל בכוונה, זו הבריאה היחידה שלו, חוץ מהרצון לקבל הכוח שלו פועל, לכן אנחנו צריכים להבין שכל מה שמתעורר בעולם שלנו, בהרגשה שלנו, הכול לטובתנו, ואנחנו דווקא צריכים את כל ההפרעות האלה כדי להגיע לתיקונים נכונים, אחרת יחסרו לנו עוצמת הרצון ועוצמת הקשר שאנחנו צריכים להתגבר עליהם ואז להיכנס במגע עם הבורא.

שאלה: איך הדאגות של כל אחד ואחד להתקדמות החברים הופכות לדבר משותף, למשהו אחד?

כשאני דואג לכל החברים, לא לעצמי, אלא לכל החברים, כמו אבא כלפי הילדים, שהם יסתדרו, יתקשרו, יצליחו לגלות את הבורא ויתמלאו ממנו בהשתוות הצורה, וכך כל אחד ואחד, אנחנו דווקא בדאגה הזו מתחברים.

תלמיד: אבל איך הדאגה הזו הופכת לאחד?

כי כל אחד דואג לאחרים, יוצא מעצמו, ואז הוא מגלה שבדאגה לאחרים הוא דואג בעצם לעצם העשירייה, למהות העשרה, וכך אנחנו מתחברים, כולם מתחברים במרכז העשירייה.

תלמיד: האחד הזה מורגש לכולם?

זה בדרך, כן, עם המעבר למדרגה הבאה זה יורגש כאחד.

שאלה: איך לתאר מצב שהעשירייה מוכנה עכשיו לכנס, למה אנחנו צריכים להגיע?

על זה אנחנו מדברים. מה זה מוכנה? אף אחד לא מוכן, ואם ברגע זה הוא מגלה שהוא מוכן, ברגע הבא יגלה שהוא לא מוכן ושחסר עוד משהו. ככה זה עד גמר התיקון. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק. אין לפניך משהו ברור שלזה אתה צריך להגיע וזהו ולא יותר. נניח שאני צריך להגיע לעשרה קילו של חיסרון משותף בינינו, בין החברים, אין דבר כזה, ברוחניות זה לא הולך בצורה כזאת. ברוחניות אתה תמיד נמצא כנגד אין סוף, כנגד אור עליון המופשט, אין גבול להשפעה, אלא אנחנו צריכים כל אחד כמה שהוא מסוגל להשפיע מעצמו וכך לעשות תיקונים.

תלמיד: זה נכון להכניס את הידיעה הזו שאם נצליח בפעולת חיבור זה יעזור לכל האנושות במצב שלה, שנקשור את זה?

ודאי. מפני שאנחנו נמצאים בכלי אחד עם כל האנושות, עם כל בני האדם, עם כל הנשמות, אז כל פעולה ופעולה שלנו גם משפיעה גם על כל האנושות.

שאלה: מה זה אומר לדאוג שהחברים יפנו לבורא?

לדאוג שהם יהיו כולם מחוברים ואתה רוצה רק את זה, רק חיבור ביניהם, כמו גננת עבור הילדים הקטנים. "דאגה בלב איש" היא בעצם מקיימת את הקשר הזה. כך כל אחד ואחד מאיתנו חייב לדאוג שהחברים שלו יתחברו עד כדי כך שבהשפעה הדדית ביניהם הם כבר ישתוו לבורא באיזו צורה, באיזו מידה. המדרגה הרוחנית הראשונה, השפעה הדדית.

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו יותר ברור מה זה נקרא תנאיי העלייה למדרגה הראשונה הרוחנית. שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה, שאנחנו נמצאים בנטייה, בחיבור, בעזרה הדדית עד כדי כך שכוח ההשפעה באמת שורה בינינו במשהו או לפחות חיסרון לזה שורה בינינו, ואז האור העליון משפיע בהתאם לחיסרון שלנו להיות בצורה הדדית קשורים זה לזה ועוזר לנו. הוא עושה את הפעולה שלו לחיבור שלנו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי", הוא מייצב לנו את הכלי הזה, ואחרי זה מתלבש, מתגלה.

מה זה "הוא מתגלה"? אנחנו הגענו מצד הכלי למצב שמגלים כזה קשר, כזה חיבור, השפעה הדדית, עזרה הדדית שזה כבר נמצא במידת הבורא, במידה הכי קטנה אבל בכל זאת במשהו.

תלמיד: וזה נקרא לפנות לבורא?

לא, לפנות לבורא אנחנו פונים לעזרה, כאן כבר מדובר על גילוי הבורא.

שאלה: מהם חיבורים יותר פנימיים ומה גורם לחיבורים האלה בתוך הקבוצה?

אין חיבורים יותר פנימיים או יותר חיצוניים. כל החיבורים הם חיבורים, לא נתחיל עכשיו למיין אותם. אנחנו רוצים חיבורים כאלו שלפי העוצמה ולפי האופי שלהם אנחנו מתחברים כאילו לרצון אחד ובו אנחנו מגלים את הבורא שהוא אחד. זה הכול. זאת אומרת, כל החיבורים בינינו הם כדי לגלות רצון אחד.

קריין: קטע מספר 2.

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".

אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

מובן לנו שאך ורק בתנאי שכל אחד מקטין את עצמו ומבטל את עצמו כלפי האחרים בזה הוא מכין את עצמו לרוחניות. ככל שהוא מכניע את הראש שלו, מוכן לעזור לאחרים, מוכן ממש להיות כשטיח לפניהם שידרכו עליו, העיקר שיעלו לרוחניות, ככל שהאדם מוכן לזה כלפי החברים, ומדובר גם בהשפעה חיצונית, בפעולות חיצוניות של העולם הזה, וגם בכמה הוא משתדל בהרגשה, במסירות פנימית, כך בהתאם לזה הוא מקרב את עצמו לכלי הרוחני, לביטול, כי הכלי הרוחני כולו מראה את עצמו בביטול כלפי כולם. זה נמצא בפעולות של צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, בהשפעה למעלה מכוח הקבלה.

במידה שהאדם יכול להתעלות בהשפעה לחברים למעלה מכוח הקבלה שלו זה בעצם המאמץ הרוחני שלו, לפי זה הוא בעצם בונה את הכלי הרוחני. בוודאי שכל פעם הוא יגלה הפרעות יותר גדולות כדי לבנות מעליהן נטייה לרוחניות עוד יותר גדולה. וכך עוד ועוד עד שמגיע למפתן, לתנאי הרוחני הראשון, שעד כאן נגיד אם הוא קיבל איזה סכום מסוים שנקרא "סאה", הפרעות, ומתגבר עליהן וכן מעדיף להיות בהשפעה למעלה מהקבלה, אז נקרא שנפתחת לו כניסה לעולם העליון.

שאלה: לגבי מרכז העשירייה, מהו אותו הרצון שאנחנו רוצים לגלות קודם כל, האם הרצון לדאוג לכולם או לגלות את הבורא?

אנחנו מגלים שם את כל הרצונות. גם את הרצון האגואיסטי של כל אחד ואחד, רצונות לדחייה, לחיבור, לחיבור הדדי בינינו, לכל מיני חשבונות. אנחנו צריכים למיין את כל הרצונות האלו ולהעדיף זה על פני זה לפי סרגל, לפי דירוג מה חשוב יותר ומה פחות, ובצורה כזאת אנחנו בונים בעצם את הסרגל הזה, את הערכים, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. וככה זה יהיה לנו כל הזמן עד גמר התיקון, זה עניין של המדרגות, שתמיד אני צריך להעדיף את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. וכך מתקדמים.

שאלה: האם יש הבדל בין פעולת ביטול רצונית, או ניסיון לביטול נגד הרצון?

זה אותו דבר, לא?

תלמיד: זו בדיוק הנקודה, כי הם אומרים פעולת ביטול, אבל אף פעם אני לא יכול להתבטל, אני רק מנסה להתבטל.

כן, אבל אתה מנסה, ודאי שאתה לא יכול לבד, אתה צריך את הבורא שיעשה לך את זה. אבל בכל זאת העבודה היא העבודה שלך, המאמץ שלך. אף פעם אין לך כוח השפעה, כוח להתגבר. בעולם שלנו נראה לנו שיש לנו כוחות משלנו, אבל ברוחניות לא, ברוחניות אנחנו נשארים תמיד כנקודה, ועל הנקודה הזאת מתגלה רצון לקבל אגואיסטי מצד אחד, ומצד שני רצון להשפיע אלטרואיסטי, מה שנקרא. וכך אנחנו בונים את עצמנו בשילוב הנכון בין הרצון לקבל והרצון להשפיע.

שאלה: בתוך הביטול הזה כלפי החבר, אמרת שאנחנו בונים כלי רוחני וכל פעם מתעלים מעל הרצון לקבל שניתן לנו. הכלי הרוחני הזה הוא כולל את הרצון האגואיסטי או שזה משהו שמעליו אנחנו בונים?

הכלי הרוחני כולל בתוכו גם רצון אגואיסטי, דחייה בינינו, ואני מעל כוח הדחייה מבקש, דורש, מוצא את כוח ההשפעה והחיבור, ושניהם כעביות, צמצום, מסך ואור חוזר, הכול נכנס בכלי אחד הרוחני. אני עומד דווקא על פני העביות, על פני הרצון האגואיסטי שלי ומתוכו אני עושה צמצום ומתעלה לרצון של השפעה.

תלמיד: אני מתעלה אל הרצון להשפיע, כמו שאתה אומר, והגילוי של הבורא בתוך הכלי הרוחני הזה, איך זה קורה בדיוק?

על זה אנחנו לא מדברים. איך, אנחנו לא מדברים על זה. כשתעשה אז תגלה. אני לא אוהב לעסוק בפנטזיות. אנחנו מדברים רק מצד הכלי, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנגיע לגילוי הבורא, זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: פשוט מבחינת המושגים אני מנסה להבין את מה שאנחנו אומרים שאנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר. בתוך השפה הזאת, מה זה גילוי הבורא, זה אור פנימי?

כאילו שאתה יודע מה זה אור פנימי. יש לך פנטזיות כאלה שאני לא רוצה שאתה תהיה בזה, אני רוצה שאתה תהיה דווקא בהכנת הכלים ולא באורות. תאמין לי שזה יביא לך בלבול בינתיים.

קריין: קטע מספר 3.

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב'" 1984)

אנחנו צריכים כאן להבין שמסירות נפש לחיבור של החברים זה מה שאני צריך לתת, רק לזה להיות מכוון ורק בזה להשקיע. התנאים שיש לנו היום, שאנחנו רואים את החברים שלנו מפוזרים במסכי המחשבים של כל אחד ואחד, כמו שאנחנו עכשיו רואים, אנחנו דווקא צריכים לקבל שזה מגיע לנו ככה לראות, שאני רואה לפניי כל כך הרבה קבוצות, כל כך הרבה צורות וכן הלאה, זה הכול כדי שיהיה לנו יותר קל ויותר נכון לכוון אותנו, את עצמנו לחיבור בינינו, ממש כך. דווקא בצורה כזאת שאני רואה כל כך הרבה חברים והם לא נמצאים לידי שאני צריך לבטל דברים גשמיים בינינו, אלא אני יכול לכוון את עצמי לחיבור פנימי בינינו, יותר מלב ללב, בצורה כזאת אני יותר קרוב למימוש הרוחני.

קריין: שוב קטע מספר 3.

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב'" 1984)

שאלה: בנוגע למה שאמרת, שאנחנו צריכים לדאוג לחיבור פנימי בינינו מלב אל לב, נשמע שאין לזה כל כך מילים, אבל עדיין, מה בדיוק בתוכנו מתחבר? למה בדיוק לדאוג?

מתחברות בינינו רשימות מהכלי השבור שנקרא "אדם הראשון". "ראשון" זה בגלל שפעם המערכת הזאת הייתה שלמה ואחר כך נשברה, ואנחנו צריכים להחזיר את הרשימות האלו למערכת אחת, שכולנו קשורים יחד.

הרצונות האלה שהם חוזרים להיות יחד, הם נקראים "שכינה". מקום, רצונות שבורים שמחוברים ובחיבור ביניהם מתגלה אז הבורא. לפי עוצמת החיבור בין הרצונות השבורים שרוצים להתחבר על פני השבירה שביניהם, אז מתגלה הבורא לפי עוצמת הרצונות האגואיסטיים ולפי עוצמת החיבור למעלה מהאגו שלהם, איך שהם הצליחו להתחבר. לפי הפער בין השבירה והתיקון, לפי זה מתגלה האור העליון. אלה חוקים כמו בפיזיקה. כמה שיש התנגדות לחיבור, וכמה שמעל זה בכל זאת נמצא חיבור, אז מהמתח הזה מגיעה התגלות הבורא. זה כמו בחשמל. חוקים פשוטים.

שאלה: במה זה בא לידי ביטוי שהחבר רואה את עצמו גבוה מהחברים ואיך אפשר לעזור לו בתור עשירייה?

אנחנו יכולים לזהות בכל אחד ואחד צורות אגואיסטיות מפני שזה מוכר לנו מתוך הצורות שלנו. צורות אגואיסטיות יכולות להיות ברורות מתוך זה שאנחנו מכירים את זה מעצמנו, עד כמה אנחנו שונאים אותן, לא אוהבים אותן. ויכול להיות שאנחנו כבר לא מסתכלים על זה, אלא אנחנו מסתכלים על זה שהצורות האלו הן מפריעות לנו בחיבור בינינו, מפני שהן מפריעות לנו לגלות את הבורא בינינו בהשפעה הדדית.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לעזור זה לזה. בדרך כלל העזרה היא בדוגמה, בלי דיבורים אפילו. דוגמה. כל אחד צריך להראות לאחר עד כמה הוא משתדל להשקיע את עצמו בעשירייה. לא תמיד זה אפשרי, זה מאוד תלוי באופי של האדם, באופי של ההשתתפות שלו בחברה, אבל בכל זאת צריכים להראות את הנכונות שלו להיות מחובר איתם בתוך החברה.

שאלה: תמיד אנחנו לומדים שזה לא משנה אם החבר נמצא נגיד חצי שנה או שנה, או חבר שנמצא המון שנים, כולנו תמיד שווים בתוך העשירייה.

מפני שהנשמות לא שוות, לכן מחושב מלמעלה שמתקדמים, מתקדמים, מתקדמים בני האדם, והנשמות נכנסות לאותה קבוצה קטנה שהיא החלוצה כאילו, החלוצים שצריכים להגיע לדבקות בבורא, לתת לכל יתר המאסה הזאת הגדולה של האנושות נקודת חיבור עם הבורא, נקודת מגע. לקבוצה הזאת נכנסות כל פעם נשמות חדשות, ויש כאלה שנופלות בחזרה, ויש כאלה שמתקדמות יחד, הייתי אומר שזה תלוי במהות הנשמה של כל אחד ואחד, במהות הנשמה הפרטית.

תלמיד: אבל בהמשך לקטע הזה, כאילו חייבים להגיע למאסה קריטית. אז איך אפשר להגיע למאסה קריטית של עשירייה שממש כולם מוכנים ללכת כנגד עצמם אם עדיין לא כולם מגיעים לזה בתוך העשירייה? לא שאצלנו בעשירייה יש את הבעיה הזאת, אבל אני מדבר באופן כללי כלפי הנושא עצמו. נגיד שהיית בוחר את הנבחרים ביותר שיהיו בעשירייה אחת.

אתה לא יכול לבחור שום דבר, זה שטויות. אי אפשר לבחור אף אחד ושום דבר, אנחנו לא יודעים ואסור לנו את זה לעשות. אסור. "הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר קח לך.", חס ושלום שאנחנו נתחיל עכשיו למיין, אלו כן, ואלו לא, אלו צריכים להיות החברים שלנו ואחרים לא. רק שלא מפריע, שלא מקלקל, שלא מזלזל ממש בפועל. אבל לא שאנחנו יכולים למיין, זה יותר טוב וזה פחות טוב. מאיפה אתה יודע כל נשמה ונשמה מה צורת ההתקדמות שלה? אתה רק צריך לתת לכל אחד ואחד אפשרות להתקדם לפי מה שכותבים לנו המקובלים, וזהו. ואם נראה לך שהוא המפריע, אתה צריך בכל מיני דוגמאות האפשריות לך להראות לו, לא אתה לבד, אלא אתה נמצא בחיבור עם האחרים, ואתם מדברים ביניכם עד כמה אתם יכולים לעזור לחבר להתאושש, להתעורר, להיכנס לעבודה הדדית.

אבל רק תדע שהנשמות הגדולות והגבוהות הן דווקא מתקדמות מאוד לאט, ולא שהן מיד מרגישות את העניין הזה, אלא לוקח שנים ועשרות שנים לנשמה להתחיל להבין איפה היא בכלל נמצאת. אני ראיתי כאלו, שאדם אחרי עשרים ושלושים שנה אפילו רק מתחיל להבין על מה מדובר. וזה לא שכל שלושים השנה האלו עברו עליו בצורה סתם. לא סתם, אין דבר כזה, הבורא מטפל בו. אלא ישנם בו רצונות, שכבות כאלה כל כך כבדות שהוא חייב למיין אותם ולסדר אותם בשלבים שהוא לא יודע במה מדובר, כמו ילד קטן.

אז יש כאלו שיש להם בעיות, כביכול, ולא מתקדמים מהר. ועל זה כתוב "תיזהרו מבני עניים", שאין בהם שום דבר עדיין, "כי מהם תצא תורה". דווקא הם יהיו "זה הקטן גדול יהיה". לכן כל אלו שמתקדמים מהר, והולכים מהר, ומבריקים כאלה, לאו דווקא שהם יהיו המוצלחים בסופו של דבר. ולכן אסור לנו לעשות חשבון מי בעשירייה יותר ומי פחות מועיל או לא מועיל לפי מה שנראה לנו.

תלמיד: זה לגמרי ברור לי. התכוונתי לזה שאם יש עשירייה וכולם צריכים להגיע למצב שהם הולכים כנגד עצמם, אז איך זה יכול לקרות בעשירייה שכל אחד לגמרי במקום אחר עדיין?

כל אחד במקום אחר, כי עדיין אתם לא מתחברים לכלי אחד. ואפילו שתתחברו לכלי אחד, אז יהיה לכל אחד ואחד מקום משלו. ואז תתחילו להרגיש עד כמה אתם שונים עוד יותר מקודם.

קודם הייתם כמו תינוקות. אתה יכול להגיד, מה כל כך שונה בין התינוקות? מה שאין כן, כשהם גדלים, האופי של כל אחד והנטיות, והתכונות הפנימיות מתחילות להיות יותר ברורות, יותר בולטות. העיקר בשבילנו זה להמשיך ולא להיכנס למיון ולתיקון במקום הבורא." יום ליום יביע אומר".

שאלה: האם ביטול אמיתי זאת מתנה מהבורא, ואם כן, איזה פעולות עלינו לבצע כדי לקבל את זה ממנו?

ביטול אמיתי הוא באמת פעולה רוחנית. אנחנו צריכים, כמו לכל הפעולות הרוחניות, לקבל עזרה מלמעלה. אין בנו שום דבר מפעולה רוחנית, מהשפעה, מחיבור. אלה דברים ששייכים לרוחניות. זה שייך לבורא. רק הבורא יכול לתת לזה כוחות, לבטל את עצמנו, לעלות מעל לאגו שלנו, להתחבר בינינו.

אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות את זה לבד, אז הכול עדיין נמצא במישור האגואיסטי. כך צריכים לגלות, להבין, ואז לדרוש כוחות. שהבורא יראה לנו את המצב האמיתי, שיתן לנו כוחות לבצע פעולות נכונות בחיבור, ושאנחנו נבין ונדע מה היה המצב לפני החיבור ועכשיו.

שאלה: כשמעלים כוונה על מנת להשפיע, האם אנחנו יכולים להגיד שלנברא יש יותר ניסיון מהבורא, כי הבורא הוא רק בשפעה ואין לו קבלה?

לא. הבורא מנהל גם את הרצון להשפיע שלו שזה הוא, וגם את הרצון לקבל שלו שהוא מנהל אותו, ברא אותו. אין לנו מחוצה לבורא שום דבר שיוצא משליטת הבורא, אין דבר כזה. אלא הכול נמצא תחת כוח הבורא.

אלא הבורא כשברא את הבריאה כאילו זז הצידה ונתן לנו איזה שטח ששם אנחנו יכולים להתקיים. ובשטח הזה אנחנו צריכים למצוא את עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו רוצים. לא שהבורא לגמרי עזב אותנו, הוא מנהל אותנו, אבל במצב כאילו לא נמצא. כמו שאנחנו מטפלים בילדים קטנים, הם חושבים שאנחנו לא נמצאים לידם ואז הם יכולים לעשות מה שבא להם. ואנחנו מסתכלים עליהם, אנחנו יודעים אם הם מתנהגים בסדר או לא בסדר. אותו דבר כאן, איתנו, הבורא כביכול עזב אותנו, הוא ברא מקום מצומצם כאילו, צמצום, ואנחנו בתוך הצמצום הזה יכולים להתקיים.

הקיום שלנו הוא אך ורק על ידי האגו שלנו. זאת אומרת שהוא עזב, אז נשאר רק כוח הקבלה. ואנחנו על ידי שנמצאים בכוח הקבלה הזה, מתחילים להרגיש לאט לאט, כל אחד לפי ההתפתחות שלו, עד כמה חסר לנו כוח השפעה. אחרת אנחנו נמצאים במצב סגור, במצב נמוך, ללא יכולת לאתר את עצמנו, להבין איפה אנחנו נמצאים ואיך קיימים.

העבודה שלנו היא עבודה כדי למשוך את כוח הבורא גם למצב החשוך שלנו. על ידי זה שאנחנו מתארים בפעולות שלנו, כאילו שאנחנו כבר נמצאים בפעולות הבורא. לכן "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך" וחיבור בתוך עשירייה, והשפעות הדדיות ככל האפשר. על ידי הכוחות האלה, אנחנו קודם כל מושכים קצת, מקרבים אלינו את הבורא. ההשפעה שלו אלינו, נקראת "המאור המחזיר למוטב", "אור מקיף", שפועל עלינו מרחוק, עד שאנחנו מגלים שזה קורה.

שאלה: מהי הפעולה הפנימית בתוכנו שנקראת השתוות הצורה?

רק חיבור, רק חיבור ואהבה. אבל חיבור, אין יותר. אין לנו עוד מה לעשות, מה להשיג. אם ברור לך שהיה כלי שלם ונשבר, ועלינו לשחזר אותו, אז מה יש לשאול, רק להתקשר בינינו שאנחנו חלקי הכלי השבור, ולחפש על ידי איזה פעולות, איזה בקשות אנחנו יכולים להביא את החלקים האלה לחיבור.

תלמיד: מה הדבק הרוחני הכי טוב כדי לעשות את זה?

ויתור, קודם כל ויתור.

שאלה: דיברת על חברים שהבורא מטפל בהם ועוברים מצבים. למה כתוב "היזהרו בבני עניים" למה לא תאהבו, תתחבקו. ממה צריך להיזהר?

היזהרו מאנשים או מאיתנו, מהרצונות שלנו, שיש בהם רצון לקבל גדול. זה נקרא "בני עניים" שמרגישים את עצמם ריקניים, שאין להם שום דבר. ולמה? כי דווקא על ידי הרצונות האלה הגדולים שעובדים, מזה תצא תורה. על ידי זה אפשר להשיג את האור העליון, גילוי הבורא, הבנת הדרכים שלו, לעשות לו נחת רוח, דווקא על ידי "בני עניים". זאת אומרת, הרצונות שאנחנו מרגישים אותם במשך שנים, שנים רבות, שנמצאים בנו, הרצונות האלה ואנחנו לא יכולים לעשות איתם כלום. ויום יום, יום יום כך אנחנו כבר נמצאים בחיים שלנו בצורה ענייה. ותיזהרו מהם, כי דווקא הרצונות האלה נכנסים לתיקונים הגדולים, ודווקא הבורא מתחשב בהם, הוא אוהב את העניים האלו.

תלמיד: ואיך אפשר לעזור לחבר כזה שעובר מצבים, יוצא, חוזר, איך מקבלים אותו?

מה זאת אומרת, איזה חבר יוצא, חוזר?

תלמיד: יש לנו חבר שעובר מצבים, יצא קצת, נראה כאילו בעיניים שלנו שהוא נחלש. איך מקבלים אותו חזרה? כשהוא ירצה לחזור, איך אנחנו צריכים להתנהג איתו?

אם הוא לא מפריע אלא בתוכו יש כאלה נדנודים, אז מילא, מקבלים אותו חזרה. אבל אם הוא עושה כל מיני גלים בוא נגיד, מעורר גלים בעשירייה שלכם, אז אנחנו צריכים לבדוק האם אנחנו צריכים את זה או לא. לא על כל דבר אנחנו צריכים לסלוח, יכול להיות שהוא עושה לנו כאלו נזקים שאנחנו לא יכולים לצרף את הדברים האלה אלינו ולהתגבר, אלא ההיפך יכול להיות.

תלמיד: איך מחליטים מה זה גל שאי אפשר לקבל אותו ומה כן?

אתם ביניכם תחליטו, תנסו, גם תגידו לו. הוא חייב להתקשר למה שהחברה עוברת, ולהבין מה הוא מעורר.

שאלה: האם להיזהר זה אומר להימנע?

אני לא יכול להגיד על דברים כאלה בצורה ברורה מה הדין ואיך צריכים להתנהג, כי אלה דברים ספציפיים בכל מצב ומצב. לכן תדברו עליהם, אם יש לכם בכל זאת בעיה גדולה שאתם לא יכולים להתעלות מעליה, אז נדבר פעם. אבל זה מאוד קשה, כי אף אחד לא יכול מהצד להבין מה קורה לכם, כמה שתספרו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את ההגעה של רשימות בשביל התיקון גם בצורה אישית וגם בתוך העשירייה?

כן, אנחנו יכולים לזהות האם המצב הזה שייך למצב הפרטי של כל אחד ואחד בתוך עשירייה, ואיך הוא משפיע בסך הכול על כללות עשירייה.

קריין: קטע מספר 4.

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, וע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

זה משהו מיוחד שאין בשום תופעה אחרת, גשמית. על ידי זה שאנחנו מתחברים, כל אחד נכלל בכל אחד, וכולם יחד נכללים בכל אחד, ברוחניות זה ככה. זאת אומרת, כל אחד נעשה כמו אדם הראשון, כל אחד, וזו תוצאה מיוחדת משבירת הכלי דאדם הראשון. למה הבורא שבר אותו? כי על ידי השבירה, שמתחברים יחד על פני האגו שלנו, אז אנחנו, כל אחד רוכש עוצמה, חיבור, שכל, רגש, את כל התופעות מכולם.

כל חלק וחלק מהכלי השבור, נעשה כמו כל הכלי השבור. וכמו כל הכלי המתוקן. זאת אומרת כל חלק, רוכש גם את השבירה, וגם את התיקון ונעשה כאדם הראשון, כל אחד, מכל הכלי השבור. זה בעצם יכול להסביר לנו קצת את הנחיצות בלבנות את הכלי ולשבור אותו ואחר כך לתקן אותו. אז כל נשמה ונשמה פרטית הופכת להיות ככלי כולו, כנשמה הכללית, ואז יוצא שיש לנו בזה עוצמה אינטגרלית בסך הכול של כל הכלי שהבורא ברא בצורה השלמה. אי אפשר לתאר את זה, כי כל אחד מאיתנו מקבל רצון, חיסרון, יכולת, לגלות את הבורא כולו, ובאמת משיג את זה. זה מה שנמצא לפנינו בגמר התיקון.

שאלה: איך אפשר לדמיין שבעולם הרוחני הכול מחובר, ובמיוחד איך לראות את החיבור של החברים בעשירייה?

אנחנו נגלה שכולנו מחוברים, ואנחנו לא צריכים לעשות בשביל זה שום דבר, רק לסלק את האגו שמפריע לנו לראות את התמונה השלמה, את החיבור השלם. כלום חוץ מזה אנחנו לא צריכים. רק לסלק את האגו שלמפריע לנו לראות את הצורה האמיתית, שמלכתחילה כולנו כבר נמצאים מחוברים יחד. וכל השבירה סך הכול עוברת עלינו בצורה פסיכולוגית, הייתי אומר. ושהאגו שלנו נברא כך, כדי שאנחנו נבין, ונבדיל "כיתרון האור מתוך חושך"¹. שאנחנו נמצאים במצב חיבור, ואף פעם לא היה מצב שבור, ולא היה כולם מכל הקושי הזה, מכל הבעיות והדברים האלו. זה הכול אך ורק כדי שנבין יותר, נרגיש יותר באיזה מצב מושלם אנחנו נמצאים.

שאלה: עד כמה חשוב לכוונה הנכונה והעמוקה להוסיף פעולות פיזיות הנראות לעין בעשירייה?

חשוב במידה שהאנשים, החברים יכולים להתפעל מזה. אז במידה הזאת, חשוב לנו להוסיף את זה, ולעורר כך את החברה. אנחנו עדיין נמצאים במצבים שפעולות פיזיות הנראות לעין מאוד משפיעות עלינו.

---

1. "וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב', י"ג).↩