שיעור ערב 25.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "דאגת נשים לאיחוד העם"

שלום וערב טוב לכולן. יש לנו היום פגישה, שיחה, שיעור, סדנה, לא חשוב איך לקרוא לזה, בקשר ל"דאגת נשים לאיחוד העם". זה באמת מאוד מרגש, כיוון שגברים לא כל כך יכולים לדאוג לזה, כי זה לא באופי שלהם, ונשים, למה שהן דואגות זה מסתדר. לכן אני מאוד שמח שהנושא הזה עולה ואנחנו נדון בו, נדבר, נשוחח, נשתדל לברר למה הדאגה הזאת היא מאוד חשובה ודווקא בזכות הדאגה הזו אנחנו יכולים לעבור למצב טוב יותר.

אנחנו רואים עד כמה שהמצב בעולם משתנה ומהר מאוד משתנה. אנחנו בישראל לא כל כך מרגישים את זה, וצר לי מאוד שהקהל בישראל לא כל כך מודע לזה. כי מי שרואה דרך המסכים הקטנים שלנו מה קורה בחו"ל, הוא לא מתרשם מזה מספיק, ולכן אנחנו בארץ לא מודאגים, לא מרגישים מה באמת קורה בכל העולם כלפי ישראל, כלפי היהודים, כלפי עם ישראל ובמיוחד כלפי אלו שנמצאים כאן.

אנחנו מבינים שכל מה שקורה לנו זה קורה מהשמיים, ובעצם הבורא הוא המנהל את הכול ו"אין עוד מלבדו", והוא, כדי לעורר אותנו שוב ושוב, משתמש בכוח הזר ובאומות העולם כדי להפעיל דרכם לחץ עלינו, שאנחנו סוף סוף נקיים מה שמוטל עלינו, וזה חיבור וחיבור בלבד, לא צריכים יותר חוץ מזה. אם אנחנו נשתדל, נעשה מאמצים להיות מחוברים, אז אנחנו נעשה בזה דרך, שביל, צינור לאור העליון להתפשט בכל העולם ואז הכול משתנה.

לכן כל השנאה אלינו, האנטישמיות, כל זה מתגלה מאין עוד מלבדו עלינו, אך ורק במטרה אחת, שאנחנו נתחיל להתחבר בינינו. לכן הדאגה לאיחוד העם היא דאגה באמת הכי הכי גדולה, עליונה וחשובה ואני מאוד מקווה, שהעבודה שלנו, דווקא של הנשים, תיתן כאן את הפירות, כי תמיד אם אישה דואגת הדבר מתקיים.

אז קודם כל אנחנו, כלומדי חכמת הקבלה, מבינים שמה שקורה קורה רק מהכוח העליון, אז גם כל אותה שנאה ואנטישמיות שקורית בכל מקום כלפינו, גם כעם, גם כמדינה, גם באופן אישי, זה הכול מאין עוד מלבדו.

אז בואו ניתן לזה תשובה, תגובה נכונה, כי זה אך ורק כדי לחייב אותנו להתחבר, להיות ב"ואהבת לרע כמוך", "כאיש אחד בלב אחד", הבורא מפעיל לחץ על אומות העולם ובצורה כזאת הוא מחייב אותנו.

בעל סולם כותב שאנחנו איבדנו את הקשר בינינו כבר לפני אלפיים שנה, בחורבן בית המקדש השני, ואנחנו כבר לא עם ולכן נחרב בית המקדש ויצאנו לגלות. והיציאה לגלות זה נקרא, שאנחנו פשוט לא שייכים זה לזה, אלא ברחנו לכל הכיוונים מלהיות יחד.

ולכן אם אנחנו מבינים שהגענו לכאן כדי להתחבר, אז זה יהיה נכון, אבל אנחנו לא כל כך רואים שעם ישראל ער לזה, מבין את זה, מרגיש את זה, נמשך לזה. ועכשיו שוב לפני הבחירות, אנחנו עוד ועוד רואים עד כמה שהשנאה בעם גוברת, עד כמה אנחנו לא מוכנים להיות מחוברים, ואנחנו מכסימום יכולים להיות מה שנקרא "אחים לצרה", ואם צר מאוד ובאין ברירה, אז אנחנו כמו אגוזים בשק מוכנים להתקרב זה לזה.

אבל גם אז אנחנו לא מרגישים את עצמנו כעם, אלא כקבוצה שבמקרה שונאים אותנו יחד. כי לפי הטבע שלנו אנחנו לא שייכים לעם אחד, בעבר לא יצאנו מאבא ואמא, מאיזה זוג כמו כל האומות, כמו כל אומה ואומה, אלא אנחנו התקשרנו על ידי אברהם אבינו, שהוא אב האומה שלנו, בזה שהוא ליקט את כל הבבלים שבאו אליו.

קריין: קטע מספר 1 הרמב"ם, "היד החזקה".

"בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנילווים עליהם, ונעשית אומה שהיא יודעת את ה'."

(הרמב"ם, היד החזקה, הלכות עבודה זרה, פרק א, ז-ט"ז)

כך זה יצא. לכן אנחנו אומה אידיאולוגית, קבוצה אידיאולוגית, ואם האידיאולוגיה שלנו נעלמת אז אנחנו לא אומה ואפילו לא קבוצה ואין בינינו שום קשר. מה שהיה מקשר בינינו זה רק החיבור ומהחיבור נטייה לבורא, כמו שאנחנו מדברים בעשיריות, שאנחנו מתחברים בעשיריות כדי במרכז העשירייה לגלות את הבורא, את הכוח העליון, כוח החיבור. אם אין את המטרה הזאת, הכול נופל. ולכן אנחנו לא מרגישים את עצמנו ששייכים לעם ולכן מוכנים להתפזר לכל מקום שבעולם.

מה שלא כל כך מוצאים בעמים האחרים. הם יכולים להתפזר גם לכל מיני מקומות אבל בכל זאת, עד הזמן האחרון לפחות, הם היו פחות או יותר שומרים על עצמם ולא בגלל ששונאים אותם והם צריכים להתגונן אלא בגלל שיש ביניהם קרבה פנימית. מה שאין כן, אנחנו לא. וגם כאן שאנחנו נמצאים בארץ, אנחנו רואים שכאן זה רק קיבוץ גלויות, שעדיין כל מיני קבוצות שנקראות משום מה עם ישראל התאספו כאן יחד, אבל באמת מוכנים לעזוב ומוכנים ללכת לכל מקום.

לכן אנחנו צריכים את שיטת החיבור כדי להיות עם, והאנושות בינתיים גם מתפוררת. היום גם בכל האנושות לקראת גמר התיקון, גם בכל אומה ואומה אנחנו כבר רואים עד כמה נעלם כוח החיבור של כל אומה ואומה, צרפתים, גרמנים וכן הלאה. על האמריקאים אני לא מדבר, הם לא אומה, אבל מרגישים בכל זאת את חוסר כוח החיבור. וזה לקראת זה שכולנו נצטרך להתחבר, להתערבב, להיות ממש כאיש אחד בלב אחד, לא רק עם ישראל אלא כל העולם.

לכן צריכים לראות באיזה תהליך אנחנו נמצאים, איך אנחנו נממש את הייעוד שלנו, ולראות איך הבורא מעורר אותנו דרך כל מיני אירועים לא נעימים בדרך כלל, אבל נקווה שאנחנו נוכל להתגבר על זה ולהגיע לחיבור. אני לא רואה שיש חוץ מהקבוצה שלנו עוד איזו קבוצה כה גדולה, חזקה, שכבר משך העשרים שנה האחרונות לפחות היא מתעצבת והולכת כל פעם עם הדגל הזה של החיבור, וידועה כבר גם בארץ וגם בחו"ל. אנחנו רק צריכים להמשיך. אני מצפה מאוד שהמאמץ שלכן ייתן לנו פירות טובים ומהר.

קריין: קטע מס' 2.

"אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

פעם היינו מחוברים על ידי גישת אברהם "ואהבת לרעך כמוך", על ידי החיבור שהוא עיצב בינינו, אבל אם זה נעלם אין לנו קשר בינינו, ממש לא. אם אומות העולם היו מתייחסים אלינו יפה, היינו מתפוררים בצורה חופשית ממש, אלא בגלל שישנה שנאה זה מחזיק. ולכן אנחנו יכולים להבין שהגלים האלה של יותר שנאה או פחות שנאה הם דווקא מעצבים בנו בתוך העם נטייה ליותר חיבור או פחות חיבור. אחים לצרה.

קריין: קטע מספר 3.

"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. (ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע.)"

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

מדובר על עוצמת החיבור, שזה צריך להיות באמת כמו במשפחה. נשים מרגישות את זה יותר מהגברים. זה חוק הטבע מחייב אותנו. זה לא שאנחנו בעצמנו כך רוצים או לא רוצים או שאלה מילים יפות, אלא מה שכותבים המקובלים הם כותבים בצורה מאוד החלטית שככה זה וזהו, כך מושרש בטבע ואנחנו חייבים את זה לקיים.

ולכן זה שכתוב שאנחנו צריכים להיות מלוכדים ממש, שכל היחידים צריכים להתלכד, להתחבר, להיות ממש כאחד, שרק אז יש זכות קיום, על זה בעל הסולם אומר בעיתון "האומה", של בעל הסולם, לא שלנו, שזה תנאי ותנאי שבא מהטבע, שבסוף ההתפתחות שלנו, שלזה כל כוחות הטבע מלווים ודוחפים אותנו, אנחנו חייבים להיות באמת בהרגשה כזאת שכולנו כאחד, בדאגה שכל אחד מרגיש את השני כקרוב לו, קרוב שאין יותר קרוב, כך נצטרך להרגיש. הבורא יחייב אותנו על ידי כל מיני כוחות, כל מיני אירועים שאנחנו כך באמת נתקרב זה לזה.

רצוי לעשות את זה בצורה מלכותית מראש שאז אנחנו לא נרגיש את הכוחות המחייבים מצד הטבע, אלא דרך הבנה, דרך הסכמה, דרך תרגילים, כי כוחות הטבע הם פועלים בצורה אכזרית, גסה ומאוד קשה. לכן דאגת נשים לאיחוד העם היא יכולה מאוד לרכך, מאוד להקל על העם להתקרב לצורתו הנכונה בצורה רכה ומהירה.

קריין: קטע מספר 4.

"עיקר החיות הוא ע"י האחדות, ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות. וע"כ "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, ע"י שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

אנחנו לומדים מיום ליום יותר ויותר מהטבע שאנחנו חיים במערכת גלובלית, אינטגרלית, אחידה, שהכול קשור זה לזה. כל יום ויום יותר ויותר ברור לנו שאין כאן משהו שיוצא מין הכלל שמתנהג בטבע בצורה מיוחדת, ייחודית שלו אלא הכול זה חוק אחד, כמו שכתוב "חוק נתן ולא יעבור", "אני ה-ו-י-ה לא שניתי" שזו סך הכול מערכת אחת, עשר ספירות בלבד.

ולכן אנחנו צריכים להבין שהאחדות הזאת היא מחויבת, שאנחנו חייבים להתכלל בה, ליישם אותה בינינו כדי להתכלל בטבע בצורה אינטגרלית, להתכלל כך שאנחנו נגלה עם כל חלקי הטבע, דומם צומח חי בני אדם, נגלה בכל זה כוח עליון אחד ואז נעבור מהחיים שאנחנו קשורים לכוחות וחוקים גשמיים, דומם צומח חי, לחוקים רוחניים, שזה בדרגת המדבר, בדרגת האדם, הדומה לבורא. ואז אנחנו מגיעים, פשוט מתעלים למעלה מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם הבא. הכול תלוי רק במידת הקשר בינינו, עד שאנחנו נעלה לקיום ההדדי, לחיבור ההדדי.

הוא כותב לנו בספר "ליקוטי הלכות", "עיקר החיות הוא ע"י האחדות, ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות. וע"כ "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, ע"י שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום." שלום מהמילה שלמות.

אנחנו, נקווה שאתן זוכרות, כמו שכתוב במאמר "הערבות", אנחנו צריכים להיות צינור לכל אומות העולם שדרכינו האור העליון ישפיע על כל האומות וימלא אותם ואז הם יידעו איך להתקשר נכון זה לזה ואיך להחיות את העולם הזה ברוח, בכוח גבוה.

לכן אנחנו, עלינו לעשות את זה. ומתוך זה שאנחנו נמצאים כקבוצה הכי גדולה שלומדת חכמת הקבלה, כקשורה לתיקון, כשאנחנו מדברים על האנטישמיות, על הלחץ, על ייעוד עם ישראל, על כל הדברים האלה, עד כמה שאנחנו לומדים על תשעה באב בצורה שזה חורבן בינינו, חורבן הקשר בינינו, אז אנחנו צריכים באמת להבין שהצינור זה אנחנו, אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להיות צינור גם לעם ישראל ודרכו גם לכל העולם כמו שבעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

סדנה

איך אנחנו עושים מעצמינו צינור? ודווקא זה יותר מתאים לנשים מאשר לגברים. ברוחניות גברים אולי מדברים יותר אבל צינור רוחני הוא לא צינור שאני הולך ומדבר דרך הרמקול או מיקרופון וכן הלאה, צינור רוחני זה מלב ללב וכאן לב של אישה הרבה יותר מועיל ופועל מליבם של גברים.

איך אנחנו עושים מעצמינו, גם בהתארגנות, גם בהפצה, איך אנחנו עושים מעצמנו צינור לטוב, לכוח החיים, לחיות, לכל העולם?

*

איזה עוד פעולות אנחנו יכולות לעשות? אני מדבר על נשים. יש נשים וגברים שעובדים יחד בעיתון, באינטרנט, בכל מיני דברים. איזה עוד פעולות אנחנו כקבוצת נשים, נשות "בני ברוך", כאן ובעולם, לא חשוב, יכולות לעשות כדי לסדר את עצמינו כצינור להפצת האיחוד? אני צריך הברקות, כי בכל זאת נראה לי שיש לכן משהו, תנסו כך להמציא.

*

קריין: קטע מספר 5 מבעל הסולם, עיתון האומה.

"ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד. והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

שאלה פשוטה ולעניין, על ידי מה אנחנו יכולים לעורר את העם לחיבור? בעל הסולם אומר שישנה איזו גחלת, יש משהו, הרגשת השייכות עדיין ישנה. איך אנחנו יכולים לעורר אותה שתתחיל לתת חום ואש, למשוך, לחבר ולעורר אותנו?

*

מה ההבדל בין סתם חיבור לבין צינור? כי המקובלים מדייקים "אנחנו צריכים להיות צינור". חיבור הוא כביכול בינינו, וצינור הוא כלפי כל האנושות, כך הוא מסביר. איך אנחנו בונים לעצמינו גם חיבור וגם צינור?

*

איך אנחנו מסדרים את הקשר בין, אני, קבוצה, עולם ובורא? אני קודם פונה לבורא ואחר כך עם הכוח שלו כביכול פונה לקבוצה ולעולם, או שאני רואה את הבורא שנמצא מהצד השני של הצינור ודרך זה שאני מפיץ ומשקיע בקבוצה ובעולם אני מגיע לבורא. איך אני מחבר את שלושת הדברים האלה יחד, אני, קבוצה, עולם ובורא?

*

קריין: קטע ספר 6 מתוך בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה".

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת... וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה, אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור... שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי."

(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

כמו שמרדכי אומר לאסתר שדווקא כדי להציל את העם עלית להיות מלכה, אסתר המלכה. גם אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בדור המיוחד הזה כדי לממש את התפקיד. ולא לזלזל בהזדמנות הזאת שהבורא נותן לנו, כי חוץ מזה שהביא אותנו לחכמת התיקון, לחכמת הקבלה, בזה הוא בעצם נתן לנו אפשרות לפעול ולממש את הייעוד שלנו המיוחד.

קריין: קטע מספר 7 מתוך הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות.

"כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו שרק המאור שבתוכיותה... בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה."

(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה)

זאת אומרת, רק בלימוד חכמת הקבלה אנחנו יכולים להיות במגע עם מקור המאור, שהוא יכול להשפיע עלינו, לתקן את הטבע שלנו, לחבר אותנו יחד ולהביא אותנו לתיקון. רק בצורה כזאת זה עובד. לכן מצד אחד חייבים להיות קשורים למקור המאור, מצד שני דרך העשירייה ובעזרת ה' להיות קשורים לכל עם ישראל ולכל האנושות כדי להעביר את המאור, להיות אור לגויים וכך לכל העולם. אבל אך ורק אם מחזיקים גם במקור, בחכמת הקבלה, כמו שאומר הזוהר. בעל הסולם מביא לנו את זה ב"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".

קריין: הרב קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו".

"רק על ידי התורה שתתקיים בישראל יבא השלום הגמור והאהבה הנאמנה, ויתפתח הרגש הטהור של הכרת האחווה שבין איש לאחיו, בשביל שאנו בנים לה' אחד, שהוא אדון כל הארץ. וכאשר תגמר ההתפתחות הזאת בנו בתוכנו, במדרגה הראויה להיות מופת לרבים, יכירו זאת כל העמים ואז תחל ברכת השלום להיות שרויה בעולם. אבל עד אז, היסוד שאנו חייבים להתעסק בו הוא השלום הלאומי בינינו, לבנותו דווקא עפ"י רוח ישראל ועפ"י האופן שיוכל להתפתח ולהתקיים בנו כראוי."

(הראי"ה קוק. תעודת ישראל ולאומיותו)

במילים אחרות, אבל הוא אומר אותו הדבר. שמצד אחד חייבים להיות קשורים לחכמת הקבלה, למקור הרוחני שלנו, ומצד שני צריכים להרחיב את המעגלים, החוגים, עד שבזה בעצם יכנסו כל באי העולם.

קריין: מתוך "מאור ושמש", פרשת דברים.

"העיקר הוא התחברות באמת בין החברים. זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."

(מאור ושמש. פרשת דברים)

אנחנו רואים שיש המון כוחות בעולם, רק מה שחסר שיתחברו בצורה טובה זה לזה, ואז באמת העולם יכול להיות פורח. רק זה חסר, חיבור נכון. לא חסרים כוחות, לא ידע, לא שכל ושום דבר, אלא רק חיבור נכון בין הכוחות.

שאלה: אנחנו משתוקקים לחיבור אבל בעצמנו עוד לא הצלחנו להתחבר, איך אנחנו אמורים להעביר את זה הלאה?

קודם כל יכול להיות שאנחנו משתוקקים לחיבור, בואו נניח שכן, אבל זה שאנחנו לא מחוברים, זה בטוח וזה 100% נכון, אמת. כי לא אנחנו מבצעים את החיבור, עלינו רק לבקש שיתבצע. זאת השאלה. אני רק מעורר את הפעולה הרוחנית עד כמה שאני מסוגל יחד עם האחרים בצעקה, בבקשה, בתפילה, בבכי, בכל דבר שרק אפשר, ו"ה' יגמר בעדי"¹. החיבור בעצמו מתבצע על ידי הכוח העליון ולא שאני עושה אותו, לא שאני מבצע. איך, מאיפה יהיו לי כוחות לזה? אני בקושי מתחיל להבין שכדאי להתחבר וגם זה נגד הרצון שלי. אני כביכול רוצה ולא רוצה, הטבע שלי לא רוצה, השכל שלי אומר "כן, כדאי, זה טוב, זו חובה, זה הקיום של העם וכן הלאה".

בסך הכול אנחנו צריכים לגבש את כל הנטיות שלנו לזה, יחד עם זה שאנחנו מודעים עד כמה בתוכנו אנחנו לא כל כך רוצים את זה, דוחים את זה. שני הכוחות המנוגדים האלה הם פועלים בכל אחד ואחד. יש לברר את שניהם ואז לפנות לבורא יחד כולנו. נחבר את כל הכוחות החיוביים לחיבור ולא נחבר את כל הכוחות שדוחים את החיבור. אלה לא לחבר ואלו לחבר. כמו שכתוב, "חיבור צדיקים טוב להם וטוב לעולם"². ואז נחבר את הדברים הטובים, הנטייה לחיבור, לא נבליט ולא נחבר את הנטיות ההפוכות, נפנה לבורא והוא יעשה את החיבור בינינו. זו המטרה וזאת הפעולה. זה הכול.

שאלה: מבחינה סמנטית המילה "חיבור" מתקשרת אצל אנשים לאינטרנט, לחיבור וחיסור במתמטיקה. האם אפשר להשתמש במילה "חברות" כלפי הפצה, "אמנות החברות", "חכמת החברות"? האם המילה "חברות" מכילה את מה שאנחנו רוצים לומר?

באף מילה אחרת, חוץ ממה שמשתמשים המקובלים. בכל דבר שהם משתמשים, אנחנו לוקחים את המילה הזאת ומשתמשים בה. ועל זה כתוב גם ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', בשפת הענפים. אנחנו חייבים להשתמש במילים האלו, הוא אומר שם, נשיקה, זיווג, חיבור, כל מיני מילים כאלה, והם משתמשים בזה, כי זה תואם בדיוק לפעולה הרוחנית [ואסור] לנו להחליף מילה במילה.

תלמידה: הם גם אומרים, "כל ישראל חברים".

כן, חיבור זה ממילת "חברים", נכון, מסכים.

שאלה: מה אתה חושב, על האמצעי של מעגלי חיבור בשביל עם ישראל, שנמצא במצב הניתוק שהוא היום?

הבעיה היא שבישראל לא מרגישים את הניתוק הפנימי שיש בעם. כל אחד אומר "כן, אבל אתה יודע, אנחנו מכירים את היהודים, ככה הם תמיד". לכל אחד יש שני בתי כנסת, אף אחד לא עושה חשבון לשני וכן הלאה. אז עם ישראל לא מרגיש בפנים עד כמה שהוא שבור. השבירה מתגלה יותר ויותר, אבל אנחנו לא מודעים לזה, לא מרגישים את זה.

זה מצד אחד, מצד שני, כדי שנרגיש את השבירה, מתעורר כוח חיצון, האנטישמיות, השנאה לעם ישראל או למדינת ישראל. אבל גם את זה אנחנו לא מרגישים, כי כאן לא מרגישים את זה, ולכן העם לא מרגיש שזו כל כך בעיה.

וזו צרה, המצב הוא ממש מאוד לא טוב. הייתי אומר, שבעיני הוא מסוכן ולא שאני מפחד, אלא אני מרגיש את הדברים האלו אולי יותר, כי גדלתי בין אומות העולם ואני מכיר את הטבע שלהם היטב.

לי נראה שיש כאן בעיה גדולה, ואני חושב שדווקא בקשרים בין נשים נוכל לעורר את הדאגה לחיבור כדי להציל את המדינה, את העם, את המשפחה, את עם ישראל בכלל, את התיקון הכללי.

ולמה? כי לא מן הסתם כתוב ש"בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים"³ מהגלות. וגלות זאת אומרת, חוסר חיבור בינינו ועם הבורא, כמו שמסופר שהיה במצרים ואנחנו עכשיו נמצאים גם באותו מצב. אז אני מקווה שדווקא אם תהיו צדקניות אז אנחנו נצא.

תלמידה: לפני שבועיים הייתי במעגלי שיח שלנו והיה כל כך מוצלח. האנשים לא רצו לעזוב, חיבקו אותנו, ואני הרגשתי שמעגלי השיח זה הדבר הכי קרוב לאהבה שיכול להיות. אז חשבתי שהיינו יכולים לעשות את זה בגדול, עם מוסיקה ופרסום וסרטונים אחרי זה. האם אתה מסכים שזה חשוב?

את חושבת, שאני לא מסכים?

תלמידה: האם אתה היית ממליץ מטעם "בני ברוך"?

את חושבת שאני לא ממליץ? אני דיברתי על זה כבר אלף פעם וכל פעם קמה איזו אישה ושואלת, האם אתה ממליץ? האם אתה מסכים?

תלמידה: כי אם אתה ממליץ אנחנו מארגנים את זה.

יופי, כולם שומעות שאני מסכים?

תלמידה: אני מוכנה הכול לעשות.

בואי נראה.

תלמידה: רק שנעשה "בני ברוך" כולנו ביחד, אמן, ונצליח.

בבקשה.

שאלה: מה ההבדל בהפצה היום, לעומת מה שיהיה כשאנחנו נתחבר כולנו? איך זה ישפיע על הקבוצה?

זאת תהיה הפצה רוחנית. אם נתחבר, אז בצינורות הפנימיים, בקשר בינינו, אנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו משפיעים זה על זה וכולנו יחד נמצאים במערכת אחת, לב אחד, מוח אחד, הרגשה אחת, בעליות, בירידות, אנחנו באמת נרגיש כגוף אחד. זאת תהיה הרגשה אחרת לגמרי, עוצמתית, עמוקה, פנימית. אנחנו נרגיש שהכוח שהמקשר בינינו נקרא "בורא".

תלמידה: גם לקהל יהיה הבדל?

גם הקהל יתחיל להרגיש את זה, לא בצורה ובעוצמה כמונו, אבל יתחיל.

שאלה: הקהל ירגיש את הצורך לבורא גם בלי שנגיד לו, בלי ההסברה, בלי לדבר על זה? ירגיש את זה רק מעצם הנוכחות שלנו?

לא, אנחנו רק צריכים להגיע לקהל במידה שהוא רוצה לשמוע. לא בלחץ, לא באונס, אבל במידה שהוא רוצה לשמוע, במידה שהוא יבין שהחיבור זו ההצלה שלנו, אז הוא ירגיש את זה.

תלמידה: במידה שהוא יראה שיש לנו משהו לתת לו?

כן.

שאלה: קראנו עכשיו מבעל הסולם, שצריך לעורר את הלאומיות, את האהבה, על איזה יסוד טבעי הוא דיבר? יש יסוד טבעי לדבר הזה?

כן, יש.

תלמידה: מהו?

לאומות העולם יש יסוד טבעי ביולוגי, כי כל אומה ואומה נולדה מתוך זוג, בעל ואישה מלפני אפילו אלפי שנים. בעצם העמים של היום הם לא כל כך עתיקים, אבל אצלם זה קשר ביולוגי, כך שהם מרגישים את עצמם ששייכים לקבוצה אחת, לעם אחד.

מה שאין כן אנחנו לא מרגישים את זה, כי אין לנו קשר ביולוגי בינינו. אנחנו מכל שבעים אומות העולם שהיו בבבל בזמן אברהם אבינו, ולכן הקשר בינינו הוא אך ורק מפני שהוא חיבר כל מי שבא אליו לקבוצה על ידי "ואהבת לרעך כמוך", "על כל פשעים תכסה אהבה", שזה לגמרי מעל הטבע האגואיסטי שלנו ולמרות האגו.

בזמן החורבן הקשר הזה בינינו נעלם כי הוא היה רוחני, ואז אנחנו נשארים ב"גלות" מה שנקרא. זאת אומרת ללא קשר בינינו, הבורא נעלם בינינו כי הוא הקשר, ואנחנו אז נמצאים שבורים עד עצם היום הזה.

תלמידה: אז אין לנו יסוד טבעי.

כן, יש יסוד טבעי, אבל שבור.

תלמידה: אז זה יסוד טבעי של אומות העולם שאנחנו צריכים לעורר?

לא, אנחנו צריכים לעורר את היסוד שלנו שהוא שבור, להקים אותו מהשבירה.

תלמידה: הוא רוחני, הוא לא טבעי.

כן, רוחני. בשבילנו הוא טבעי, אצלנו הוא טבעי.

שאלה: אנחנו כמו המקובלים הקודמים, מפיצים מאוד מאוד גבוהה לגבי הדור שקיים. גם בעל הסולם כתב את עיתון האומה, שבזמנו היה מאוד מאוד גבוה. ואנחנו קצת חוזרים על זה, עם העיתון שלנו.

אני מסכים איתך. מה את ממליצה?

תלמידה: למה אנחנו לא יורדים קצת ברמה?

בבקשה. אנחנו עכשיו מכינים את עיתון הנשים מספר שתיים. תיכנסי ותתחילי שם לעזור להוריד אותו לרמה הנכונה.

תלמידה: אבל הרמה שאני מדברת עליה, אולי זה לא רק קבלה, אולי זה כמה שלבים לפני זה.

זה לא חשוב קבלה. תכתבי את זה, וצריכים לשכתב את זה במילים אחרות. אבל הרעיון צריך להיות אותו רעיון.

תלמידה: הרעיון של חיבור ואחדות לאומית, דאגה לבית הישראלי שלנו פה.

כן.

תלמידה: אבל יכול להיות שאנחנו צריכות להעביר את זה בתהליך עד שנגיד את המילים האלה.

הכול נמצא בידיים שלך. בבקשה. עכשיו בדיוק. אתמול יצא עיתון כללי, "האומה". העיתון הבא שאנחנו עכשיו מתחילים לעשות מיד זה עיתון של נשים. בבקשה. את וכולן מוזמנות.

אבל לא להגיד לי בפעם הבאה שוב אותן המילים. כי כבר שמעתי אותן אלף פעם. וזה מה שעניתי גם אלף פעם. אבל אני לא רואה שיש ממש דאגה לזה שזה יהיה קרוב לעם, שזה יהיה קרוב לליבה של האישה. אני לא רואה את זה. לא שווה להגיד שום דבר מכאן. צריכים לעשות. בהצלחה.

שאלה:. חסר לי להבין דיוק במה אנחנו רוצות שיקרה? אנחנו עכשיו מתחברות, מקימות מפעל הפצה, יוצאות החוצה באלף אמצעים. שכולם יסתובבו באיזו אווירה של אופוריה? שכולם יגידו "אין עוד מלבדו"? שכולם יבואו ללמוד קבלה? מה אנחנו רוצות בפועל שיקרה, מתוך ההפצה הזאת? אני חושבת שיקל עלינו אם תהיה לנו איזו מטרה מדידה, כמו שיש באמת במחקר.

לא מצאת את זה?

תלמידה: זה כל הזמן בורח. אני מרגישה שאני צריכה את ההגדרה, אפילו שייתנו לי אותה ככה מלמעלה, ממך, איזו הגדרה שאני אצמד אליה, כי כל פעם שאני נמצאת בבירור הזה או בתוך העשייה, זה משתנה לפי מצב הרוח שלי, לפי מצב הרוח של הסביבה שלי.

אז צריכים לכתוב שיהיה תמיד לפניך. כן. מה לעשות? אני כתבתי ככה הרבה דברים לפניי שיהיו. אפילו על גב היד כתבתי "למעלה מהדעת". כי אני כל הזמן צריך לחשוב. אז אני נוסע עם רב"ש, מחזיק יד על ההגה ומסתכל, "למעלה מהדעת".

תלמיד: ואם אני רוצה לצאת מהערב הזה עם משהו כתוב על היד שלי. ואני לא רוצה להחליט את זה לבד. מה אני צריכה עכשיו לכתוב על היד, להסתובב עם זה, כדי שכשאני אצא החוצה להפיץ עם החברות אני אזכור את הדבר הזה?

בטוויטר שלי לא מצאת שום דבר?

תלמידה: כל משפט שלך בטוויטר, זה כמו איזה עולם ומלואו. אני צריכה ללכת עם ספר ביד, לא עם משפט קטן כתוב.

גם לא טוב.

תלמידה: אישה.

כן. אישה. אני חושב שבעל הסולם כותב באמת מאוד גבוה, אבל אנחנו צריכים בכל זאת, להסביר במילים פשוטות יותר, כמו שהטבע דורש מאיתנו להיות עיגולים. זאת אומרת, קשורים לטבע, כולנו קשורים יחד, כמו שהחברה האנושית רוצה את זה ודורשת, כמו שהעולם עצמו כולו דורש.

תראי מה שאנחנו עושים עם העולם. ממש, מזג אוויר זה עוד כלום, אנחנו עשינו כאלה שינוים בעולם שרק צריכים לחכות עד שהטבע יתהפך ונראה מה שייעשה איתנו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להסביר בכל מיני צורות ש[נינצל] רק על ידי החיבור בינינו, כי זה המקום הגבוה ביותר שבו שאנחנו פוגעים בטבע, ורק בהתקשרות הנכונה בינינו אנחנו מרגיעים את הטבע, מרגיעים את האנושות, את כל אחד, ילדים, גדולים, את כל מה שקורה סביבנו.

תלמידה: אז אנחנו רוצים שהם יבינו את זה או שאנחנו רוצים שממש יתחילו לעשות פעולות חיבור? אנחנו רוצים שהם יתחברו אלינו? מה אנחנו רוצים שיקרה להם בחוץ. שהם רק יבינו שירגישו או שממש יעשו פעולות? עם איזו כוונה אנחנו יוצאות להפיץ?

קודם כל כוונות, לא אכפת לי. לא הם מבינים ולא אתן, על הכוונות אנחנו לא מדברים. אנחנו רוצים להסביר לעם ישראל שהחיבור שלו זה אותו התנאי ההכרחי שאחרת הוא לא קיים. כי יש בסך הכול תנאי גדול מאוד, שאנחנו יכולים להתקיים רק בתנאי שאנחנו מחוברים. כך זה היה בהיסטוריה וכך גם עכשיו, וכל כוחות הטבע מכוונים בצורה שלילית עלינו כדי לחייב אותנו לחיבור.

צריכים לראות כל דבר שכתוב על זה ולהשתדל להסביר בצורה קלה. אני לצערי לא מסוגל. אצלי אלה דברים כל כך פשוטים שקשה לי להוריד אותם עוד יותר. אבל זו חובה.

שאלה: איך כל קבוצת הנשים יכולה להתאחד בלב ובפועל להפצה המלאה ברשתות החברתיות?

רשתות חברתיות אני לא יודע מה זה. אני בקושי כותב טוויטר ועונה קצת באימיילים, חוץ מזה לא כותב שום דבר. לא נכנס ממש לכלום. לא יודע איך להיכנס, ולא רוצה לדעת. אם הייתי רוצה, היית יכול לבקש שילמדו אותי. לא רוצה. בשביל מה לי? מה שאני נותן בשיעורים זה בעצם כל מה שאני נותן, חוץ מטוויטר. ולכן, אני לא יודע מה זה רשתות חברתיות, איך להשתמש בהן, מה לעשות איתן. יש לכן מומחים לזה, גם באידיאולוגיה, וגם ברשתות, בבקשה, תפנו אליהם.

תלמידה: הכוונה היא, שלרשתות החברתיות יש כוח מאוד חזק ברגע שאנחנו כולנו ביחד עושים פעולה אחת.

לא אמרת לי כלום כי אני לא נמצא בזה. אני לא יודע ולא מרגיש את זה.

תלמידה: השאלה היא איך אנחנו מאחדים את הכוח שלנו?

בלי הרשתות?

תלמידה: נתחיל בלי הרשתות.

בבקשה. אתן יחד תדברו על זה איך אתן יכולות לאחד את הכוחות דרך העשירייה, כל אחת ואחת שמשתתפת נכון בעשירייה, כי כוח העשירייה הוא כבר כוח החיבור. ואיך אחר כך לחבר את העשיריות ביניהן, זו כבר לא בעיה. אפילו שהעשיריות לא יתחברו. שהעשיריות יתחברו ביניהן כמו בעבודה משרדית, נגיד, או בהפצה. אבל לבבית, אתן חייבות להתחבר בעשיריות.

שאלה: אם יש לי אפשרות ליצור פרויקט הפצה עצמאי לאימהות, להורים, לחבר את ההורים למען דור העתיד, האם באמת הזמן לא דורש שזה יהיה, פשוט. אבל האם זה צריך להיות בגלוי? זאת אומרת, חכמת הקבלה מספרת לנו כן להכניס את זה בגלוי עם עוד דברים, או שחיבור, איחוד זה מספיק?

לא יודע. יש לנו אנשים שעוסקים בזה, באיזו צורה לעשות את זה יותר טוב. בחיבור, יחד, דרך קבוצה או שאת לבד. לפרסם את זה מטעם חכמת הקבלה או יותר טוב שלא. אני לא יכול עכשיו לתת לך אישור לכל דבר ולהגיד "אוקיי". את צריכה, לפנות למי שעוסקים בזה שכבר נמצאים יותר מעשרים שנה בכל העסק הזה ויודעים את הכול היטב. אני ממליץ לא לעשות שום דבר לבד בלי לשאול ולהתייעץ. כי אפילו שמישהי כותבת באיזה מקום משהו וחושבת שזה כלום, אנשים משייכים את זה אלינו. וזה יכול להיות פגם גדול בארגון ועוד פי כמה לחזור אל אותה האישה.

שאלה: איך ניתן לכסות את כל הפשעים באהבה, עם כל גילויי השנאה והפשעים שגוברים מיום ליום?

בשביל מה הם גוברים מיום ליום? כדי שתהיה לנו מיום ליום התפרצות אהבה על פניהם. לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה, לא יכולה להיות. לא יכולה לגדול אהבה ללא שנאה. תמיד, תמיד זה כך, שני כוחות פועלים. אם אנחנו חושבים אחרת, אנחנו עדיין לא מבינים את כוחות הטבע. לא יכול להיות בורא ללא התנגדות ושנאה אליו. גם הוא לא מתגלה כך, גם אנחנו, כל אחד ואחד, יש שני כוחות בטבע והאיזון ביניהם זה השלום.

תלמידה: אז תמיד יקרה מצב שיהיו גילויים רעים ואז התפרצות אהבה?

ואף פעם הרע לא יעלם, אלא תמיד יגדל יותר ויותר, כדי לחייב אותנו לפתח על פניו אהבה יותר ויותר.

תלמידה: אז מה זה "אחישנה"?

שנוכל לכסות על השנאה באהבה. והיצר הרע, וכל הכוחות הרעים, הם לא נעלמים, לא נעלמים. "בראתי יצר רע" זאת בריאה, והיא גדלה יותר ויותר. ובגמר התיקון שני הכוחות האלה עומדים זה כנגד זה בכל העוצמה, אם יעלם הכוח הרע, גם הכוח הטוב יעלם. אלא הרע מקבל כזאת צורה שהוא מבליט את הכוח הטוב דווקא, נותן לו אפשרות לפרוח.

שאלה: אפשר שהרע הזה לא יתגלה בצורה גשמית, בצורות המזוויעות כמו שהוא מתגלה עכשיו?

ועוד איך יתגלה, רק אם אנחנו נוכל לכסות אותו באהבה, בחיבור, אז הוא יתגלה בצורה כזאת שנראה רק טוב מהחיבור. וגם נראה טוב מהרע, הוא יהיה כחומר דלק לחיבור ואהבה.

תלמידה: הוא תמיד יבוא לידי ביטוי בצורות הגשמיות, או שאולי הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורות אחרות?

עד גמר התיקון.

שאלה: איך בית קבלה לעם בכל מקום, יכול להיות בית שיהיה מרכז לחיבור כל העם?

אני חושב שיש לנו מספיק אנשים שמטפלים בבתי קבלה לעם והם צריכים לדאוג לזה. בשביל מה קיימים המרכזים האלה? כדי שסביבם יהיה בכל זאת טיפול באותו מקום, שהם יתאספו, יחברו ויזמינו אנשים למקום שלהם, ויתחילו לעסוק בקבלת הקהל.

תלמידה: הרגשנו הרבה חסרונות לחיבור מהעם. ביחוד כשאנחנו מחלקים את העיתונים בתל אביב ואנשים שואלים, לאן אפשר לבוא איפה אפשר להיפגש, להכיר.

בבקשה, הכול בידיים שלכם.

תלמידה: התהליכים הרי ברורים, אנחנו יודעים באמת שהמילה "חיבור" היא אמצעי כדי לקיים את התפקיד שלנו כעם ישראל. למה לא לנסח מסר הרבה יותר ברור, הרבה יותר חד, שפונה לאליטה אינטלקטואלית שלא נמצאת איתנו פה. שפונה לאוניברסיטאות, שפונה למקבלי החלטות, לא לפחד.

כבר הייתה מהפכה, הייתה מהפכה תעשייתית, הייתה מהפכה לאומית. ראינו את החזון של הציונות, למה שלא ננסח את המסר הזה. זאת החוקיות של הטבע, אתה אומר שהטבע תוקף אותנו כי אנחנו לא עושים את זה, אז בוא נעשה את זה. ולא משנה באיזה פלטפורמה, אבל לא לפחד, להגיד מה אנחנו באמת אומרים.

כשאני הגעתי לפה, מעבר לנושא האישי שלי שלאומללות, אמרתי יש לי בשביל מה לקום בבוקר. יש פה חזון הרבה יותר גבוה, זה השלב הבא באבולוציה של כדור הארץ, אז בוא נלך על זה בכל הכוח.

אני מסכים.

שאלה: האם עלינו לעסוק כל הזמן בהסברה על הרע שכבר מתגלה לכולם, או שיש דרך להקדים תרופה למכה? איזו הסברה צריכה להיות, כזו שלא באה אחרי האסונות אלא מסבירה מראש את התהליך?

אני חושב שאנחנו עוסקים בזה. אני שומע מה שאתן אומרות ושואלות, האם אני לא מדבר על זה כל הזמן? באתי לכאן כדי לשמוע את מה שאני כל הזמן אומר, מה קורה כאן? אני לא מבין, כאילו שלא נשמע.

תלמידה: בשיעורים אתה אומר להסביר לעם לפי מה שכבר מתגלה, לפי הכרת הרע שמתחילה להיווצר בעם. קרה משהו רע, בואו נסביר למה זה קרה. השאלה שנשאלה היא האם יש דרך מראש לפתוח לעם את התהליך, ולא לחכות שהם יחטפו מכה ואז להסביר למה הייתה המכה.

אני לא יודע מה להגיד. אם תשאלי אנשים שלומדים אצלי 20 שנה ויותר, ויש כאן כאלה גם בין הנשים ובין הגברים בטוח, הם יגידו לך שאני דברתי על זה כבר לפני 20 שנה. הגעתי לכנס אמריקה שהיה במאי לפני חודשיים, והם אמרו "אנחנו עכשיו מאמינים לך". למה? "כי כשדיברת על השנאה והאנטישמיות באמריקה לפני עשר שנים צחקנו, רק בשקט, לא רצינו להראות לך. עכשיו אנחנו רואים שאתה צודק", זה מה שאמרו לי בקבוצת ניו יורק.

אני אמרתי מראש גם את כל הדברים האלה, אז מה הטענות? תטפלו ותתעסקו. אני בכלל לא חשבתי לשמוע כאלה שאלות היום. "למה אנחנו לא עושים?" תעשו. "האם אנחנו צריכים להוריד את הפרופיל כדי להגיע לאישה הממוצעת?" תורידו את הפרופיל, תכתבו בצורה יותר קלה. בבקשה תעשו, הכול בידיים שלכן. אם יש לכן בעיה תפנו לאחראי, תפנו אלי. מה חסר לכן כדי לעשות את זה? אף אחד לא יעשה במקומכן. לכן אני רואה בכל הטענות שלכן סתם טענות סרק. מה אתן רוצות? אם זה כסף, תגידו "אנחנו צריכות כך וכך", תביאו תכנית עבודה, "אנחנו רוצות לבצע את זה, זה עולה כך וכך כסף, כוח אדם ועוד דברים", יכול להיות שאנחנו נדון ותקבלו. אבל אני לא מבין, אם מובן לאיזו גברת מה צריכים לעשות, אז היא באה ללמד אותי או שהיא צריכה להגיד את זה לעצמה? תעשו.

קריין: הצוות של עיתון "ישראלית", זה לא רק העיתון המודפס שיוצא, יש הרבה חומרים, מלבד העיתון, שעולים עכשיו לאתר שנבנה בדם, יזע ודמעות. והצוות של העיתון הדיגיטלי מכניס לשם כל חומר, כל מה שתשלחו, כל מה שתרצו לעלות. אתן מוזמנות להיות שותפות, כל אחת שיש לה איזה רעיון, מוזמנת לפנות לשם.

ואם משהו לא מסתדר, תגידו ונעזור, גם מבחינה תקציבית. הפרויקט הזה יצא לדרך כבר אי אפשר לעצור אותו, הוא רק ילך ויגדל. אז באמת יש מקום לביטוי לכל אחת שרוצה, גם מפה וגם מכל הארץ.

אני רואה אותן נשים ששואלות כל הזמן, ואותם דברים. זה לא נורמלי, אותם דברים, אותן נשים, בשביל מה? למה?

קריין: תפנו לכל צוות העיתון, יש מקום לביטוי לכולם.

יש עוד הודעה משמחת, החל מיום שישי הבא אופי שיעור הצהרים ישתנה, הוא יהפוך לשיעור לגברים ולנשים מכל הארץ. וזה לא רק השיעור, אנחנו מזמינים אתכן להגיע לכאן גם לסעודה, רק להירשם מראש. נשים מכל הארץ מוזמנות לבוא לפה לשיעור החל מ-13:30 עד 15:00. ומיד אחרי השיעור לסעודה החגיגית, השיעור יהיה כנראה בנושא "פרשת השבוע", שיעור מאוד נגיש ותהיה הזדמנות לכל אישה בארץ, לבוא לכאן ולהשתתף בשיעור.

בהצלחה לכולכן.

זה יהיה שיעור מעורב, גם גברים וגם נשים. יכול להיות שיהיו נשים שיבואו עם הילדים אז הן יוכלו להיות במקום אחר או בגלריה .

קריין: הכניסה לשיעור היא מגיל 18 ומעלה.

תודה לכן, אז אנחנו הולכים להפצה, בהצלחה ותודה.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים, קל"ח, ח'↩

2. (משנה, סנהדרין ח', ה)↩

3. "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני, מדרש על תורה נביאים וכתובים, תהלים פרק ס"ח, רמז תשצ"ה)↩