שיעור בוקר 02.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: קו אמצעי

קו אמצעי, חיבור על פני ניגודים, שני הפכים בנושא אחד - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא: קו אמצעי, חיבור על פני ניגודים, שני הפכים בנושא אחד – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 1.

המקצוע שלנו זה חכמת הקבלה. חכמת הקבלה זו חכמת החיבור, חכמת החיבור של כל מה שיש בבריאה שמתחלקת לארבע רמות דומם, צומח, חי, מדבר, גם בגשמיות, גם ברוחניות. ואין יותר מהשורש שיוצאות [ממנו] בחינות א', ב', ג', ד', ולכן אנחנו צריכים להחזיר אותן כביכול לשורש. זה המקצוע שלנו, זו עבודה שלנו, של בני האדם בעולם הזה. והחיבור הוא צריך להיות בצורה הנכונה ביותר.

והצורה הנכונה ביותר, השלמה ביותר, זה חיבור בעיגולים, כמו שאנחנו לומדים מחלק ב', תלמוד עשר הספירות "עיגולים ויושר". שעיגולים זו הצורה שמגיעה מהבורא ואחר כך אנחנו לפי היכולת שלנו, כמה שמסוגלים להשתלב בזה, אנחנו עושים את היושר. ובסופו של דבר מכל הפעולות שלנו נגיע לצורת העיגול. אז כל העיגולים צריכים להיות בחיבורים שלנו מהעיגול המרכזי, שזה אנחנו כרגע בעולמנו, ועיגולים יותר חיצוניים, חיצוניים שאנחנו נצטרך עוד להקים ולהרכיב סביבנו, וככה זה לחבר את כל המציאות לעיגול אחד גדול שבו כל הנשמות יתחברו והבורא ימלא אותן.

בדרך כלל, חיבור כמו שאנחנו מבינים בעולם הזה, קורה בין האנשים שהם קרובים במשהו, או לפי המקצוע, או לפי האופי, או לפי ההובי, או לפי כל מיני דברים, יש חוגים למיניהם שלפי זה אנשים מתחברים, יש גם עמים, מדינות, כל מיני חיבורים בין המדינות. ואנחנו רואים שכל הדברים האלה נמצאים בצורת נע ונד, שמשתנים כל הזמן. וגם אנשים שמתחברים, משפחות, אמנם על ידי זה שמתחברים יש להם כבר רכוש משותף, ילדים וכן הלאה, אבל בכל זאת, זה לא חיבורים שיכולים להתקיים להרבה זמן.

למה קורה לנו כך שאנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים בצורה יפה, בכל מיני חיבורים? האמת, מפני שאנחנו לא יודעים את סוד החיבור. כי החיבור מגיע לנו מכוח עליון, מכוח ההשפעה, והוא שייך לבורא, ואנחנו בינינו לא יכולים להתחבר, אלא רק על ידי שכל אחד מרגיש את עצמו בהכרה או בתת ההכרה שהוא מרוויח מהשני, וזה לא חיבור, זה שימוש, ניצול. וחיבור יכול להיות רק כשכוח השפעה, שזה כוח הבורא, נמצא בינינו ומחבר אותנו.

ואנחנו, שלא יודעים את חכמת החיבור, אנחנו רוצים להיות דומים זה לזה לפי האופי, לפי המראה, לפי כל מיני דברים שאנחנו חושבים, שעל ידי זה שאנחנו נהיה דומים זה לזה, אנחנו נשמור על החיבור בינינו, נתקרב זה לזה. וכל פעם אנחנו רואים שזה לא עוזר. ולמה זה לא עוזר? כי אנחנו צריכים בעצם להישאר עם אותן התכונות, עם אותן הבחינות, ההבחנות שנולדנו והתפתחנו, אבל בעצמנו ולא צריכים לקחת זה מזה משהו, אלא את החיבור בינינו הבורא צריך לעשות.

וכל אחד שמתפתח איך שהוא, הוא צריך לפתח את התכונות שלו, שקיבל משבירת אדם הראשון, ואותן הוא מפתח. הוא לומד, הוא מכיר את העולם, מסתובב והכול, אבל בעצם כביכול מנפח את עצמו ואם הוא כבר מגיע לחכמת החיבור, הוא דואג שהבורא יחבר בינו לאחרים. את זה אנחנו כבר עושים בקבוצה.

כמו שכותב לנו בעל הסולם במאמר "הערבות" במיוחד. ב"מתן תורה", "הערבות", שני המאמרים האלו במיוחד, ויש עוד כמה, הם מסבירים לנו איזה אופן חיבור אנחנו צריכים להשיג, שאף אחד לא לוחץ על השני, לא מוסר לשני שום דבר, אלא העיקר שבינינו יתגלה כוח החיבור שזה הבורא. ולא שכל אחד ישתנה בהתאם לאחרים, לקבל מהם טעמים משלהם, להיות דומה לאחרים, לא. אנחנו לא צריכים לדאוג.

זאת אומרת, הכיוון לחיבור הוא צריך להיות הפוך לגמרי ממה שאנחנו רואים בעולם שלנו בין האנשים, במשפחות, בתוך העם ובין העמים, בין המדינות. אנחנו לא נוכל להשיג חיבור אף פעם בכל מיני רמות, צורות ואופנים אם אנחנו נמשיך כך. אמנם שהעולם שלנו, הזמן שלנו, דורש מאיתנו להיות יותר קרובים, יותר מחוברים, אבל הקירבה והחיבור מושגים אך ורק על ידי זה שאנחנו מקרבים את הכוח העליון. הוא כוח ההשפעה, הוא כוח החיבור בין כולם בלבד.

ולכן, אנחנו מדברים על החיבור בינינו, בקבוצה, בעשירייה, חיבור של כל העולם, חיבור של כל העולמות לעולם אחד אינסוף שאליו אנחנו צריכים לחזור, שנקבל מלמטה למעלה את כל הסולם לעולם אינסוף. וזה הכול אך ורק שאנחנו לא שוברים, לא לוחצים, לא מחייבים אף אחד לשנות את הטבע שלו, אלא ההיפך, כמו שכותב בעל הסולם, שזה רכוש גדול שיש בכל אחד ואחד הנתונים שלו הטבעיים. ואסור לנו להיכנס לזה וללחוץ, לכופף, לשבור, אלא אנחנו רק צריכים דווקא ההיפך, לשמור על זה שכל אחד, בכל העולם, כל אדם ואדם שיישאר במה שהוא לפי הטבע שלו.

רק שנדאג כולנו יחד שהבורא יקשור בינינו, שיבוא כוח ההשפעה, וכוח ההשפעה הוא יעשה את זה. ואז אנחנו, כל אחד, נראה את עצמנו כל כך שונים, לגמרי רחוקים לפי הצורות שלנו הפנימיות. אבל יחד עם זה אנחנו נראה איזה פלא, איזה נס יש, שמגיע הבורא ובחיבור שלו, בטבע שלו, בכוח ההשפעה שהוא משרה בינינו פתאום הכול מתחבר להרמוניה שלמה, ואת הכול צריך ושום דבר חס ושלום הוא לא ברא סתם ומקולקל. הקלקול הוא רק בזה שאנחנו לא מושכים אותו כדי שיחבר בינינו וימלא את כל החללים שבינינו, היינו הניגודיים שבינינו.

לכן, אנחנו לא צריכים להתרגז על האחרים, לא צריכים להתרגז על עצמנו, לא צריכים להתרגז על הבורא שברא אותנו כך בצורה כזאת, ואנחנו לא צריכים לנסות לשנות, על אחת כמה וכמה לתקן אף אחד. אלא כל הכוח שלנו, כל הכיוון שלנו בתיקון הוא צריך להיות אך ורק כדי דווקא לגלות עד כמה שאנחנו שונים, לשמוח מזה שאנחנו מגלים את הרשעים האלה שמתגלים. ואז, יכולים לבקש מהבורא שיבוא ויתקן אותם, יחבר אותם, ואז אנחנו נשמח בעבודה שלו, עבודת ה', עד כמה שהוא מחבר, עד כמה שהוא עושה את השלמות, זאת העבודה שלו.

זאת אומרת, כול מה שהוא עשה זה אך ורק כדי שאנחנו נהיה יחד עימו שותפים בזה שאנחנו מגלים את השוני בינינו, הצורך להופעת כוח ההשפעה בינינו ונבקש שיבוא וימלא את החללים האלה, הניגודים בינינו, ואז אנחנו נרגיש את הפלוס ומינוס כשלמות, כפרצוף אחד. גם כשאנחנו לומדים את זה בחכמת הקבלה, שאנחנו מתחברים בפרצוף, זה 10 ספירות זאת אומרת, עשרה חלקים שבורים שהם מתחברים יחד ביניהם ורוצים להתקשר יחד, הם מוותרים על האגו של כל אחד ואחד, בזה לא להשתמש בו, ואז הם יכולים להיות כבר מה שנקרא "תחת הצמצום". אבל חוץ מהצמצום הם רוצים גם להיות מחוברים ביניהם שיוכלו להפעיל את עצמם בצורת "עשרה כאחד", אז הם פונים לבורא ומבקשים שחוץ מזה שהוא יכול לנטרל את הכוח האגואיסטי של כל אחד, שייתן גם ביניהם את כוח החיבור שלו, את כוח ההשפעה ההדדית.

ואז הם מתחילים אז להתחבר ביניהם, הבורא ממלא בכוח השפעה שמגיע מלמעלה, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב" ממלא ביניהם מקומות, חללים, ואז הם הופכים להיות לאחד. והחיבור ביניהם הוא מראה עד כמה שכוח ההשפעה הוא עכשיו נעשה גדול, שהכוח היה נסתר, כוח ההשפעה, הבורא, ועכשיו הוא התגלה לפי מספר החברים, לפי מספר החלקים שמתחברים על ידי כוח הבורא שמחבר אותם, שזה פי תר"ך פעמים.

וכך אנחנו צריכים ללמוד את חכמת החיבור שהיא בעצם חכמת הקבלה, שהיא בעצם השיטה איך להחזיר את השכינה השבורה לשלמות שהיא תשרה בינינו וכך אנחנו מקימים את כלי דאדם הראשון משבירה לשלמות. זה בעצם מה שאנחנו צריכים להוסיף.

למדנו בזמן האחרון הרבה צורות איך לגשת לחיבור, לאהבה, אז אני חושב שהיום אנחנו צריכים להוסיף את הנקודה הזאת "על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו שומרים על כל הפשעים, אנחנו לא מבטלים אותם, לא מוחקים אותם, אלא דווקא בזכות הפשעים האלה אנחנו מגדילים את האהבה שמתייחסים בצורה כזאת, שהיא צריכה כ"יתרון אור מתוך חושך" להבהיר יותר, להבליט יותר, בין הצורות המנוגדות בינינו.

זה בקיצור מה שאני רוצה להגיד, יש לנו כאן הרבה פסוקים על זה, החברים שלנו הכינו את זה ואם יש שאלות נענה על שאלות ואחר כך ניגש לפסוקים.

שאלה: תודה שנתת לנו תובנה עמוקה יותר, מה זה באמת חיבור. והשאלה שלנו היא, איך אנחנו יכולים להתחבר עם אנשים שהם גזעניים, קיצוניים, אנטישמיים, הומופובים בפעולותיהם ובהצהרותיהם ואפילו מבצעים התקפות ישירות והם חסרי סבלנות וסובלנות. איך אנחנו בצורה מעשית יכולים להתחבר עם האנשים האלה?

קודם כל אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כקיימים בעולמנו ומגיעים מהבורא שאין עוד מלבדו והוא מקור של הכול והוא עיצב כך כל אחד וכל אומה בכל מה שיש. ומרגע לרגע הוא "מחדש מעשה בראשית" מה שנקרא, רשימות בכל אחד ואחד ובכולם יחד ולכן אנחנו צריכים לקבל את זה כנתון מלמעלה ואנחנו לא יכולים לשנות כלום.

אם אנחנו נטפל בזה אז הדברים האלה יגדלו יותר ויותר, ההתנגשויות, הניגודים, השנאה, תתגלה יותר ויותר, כי הכלי כל פעם גדל ומראה את האגו שלו, הרצון לקבל שלו, בעוצמות יותר ויותר גדולות, ולכן אנחנו צריכים להבין, שרק אם ניתן טיפול נכון לכל אחד ולכל החברה האנושית, הוא יכול להביא את האנושות לחיבור הנכון ודווקא על פני כל הפשעים אנחנו נכסה אותם באהבה. ולא יכול להיות אחרת ולא תעזור כאן לא פסיכולוגיה ולא פוליטולוגיה ולא כל מיני חכמות כאלה שהאנושות חושבת שהיא בזה מסוגלת משהו לעשות.

כתוב, שמי שרוצה לשבור איזו נטייה טבעית שישנה בכל אחד, אז על ידי זה שהוא שובר, הוא מקבל שניים. זאת אומרת, שהנטייה השלילית היא רק גודלת פי שניים, מזה שאתה מטפל בה בצורה שהיא לא מגיעה דרך החיבור, דרך אותה המערכת שאנחנו קיימים בה.

לכן אני מבין אותך שאתה רוצה לראות את העולם מתוקן בחיבור יפה וטוב בין בני אדם, [אבל[ אין לך שום אפשרות לעשות את זה, אלא להבין מה הבורא הכין לנו ואיך אנחנו יכולים להסתדר בינינו כדי להזמין את הכוח שלו, שהוא ימלא ויקשור בינינו.

ימלא את החללים בינינו ואז אנחנו נגלה שנאה עוד יותר גדולה עם כיסוי של אהבה עוד יותר גדולה. וכך "על כל פשעים תכסה אהבה" יותר ויותר ויותר,

עד שאנחנו נגיע למצבים של פרצופים, של עולמות, שתמיד יש למטה רצון לקבל לא מתוקן ולמעלה רצון לקבל מתוקן וכך עד שנגיע לעיגולים, עד שנגיע לחיבור השלם. רק על ידי זה שאנחנו לומדים. אין שום דבר אחר לאנושות.

אני מקווה מאוד שאנושות עכשיו תבין, כי היא נכנסת למצבים שלאט לאט יכולים לספוג את העניין, שאין בידה שום אפשרות, שום שיטה איך להגיע לחיבור ואם היא לא מגיעה לחיבור היא מגיעה להרס הכללי.

אז אנחנו נוכל להסביר להם שחיבור צריך להיות לא על ידי זה שאנחנו הורסים את הרע, אלא שאנחנו דווקא על ידי הרע מפתחים את הטוב וכך מגיעים לתיקון. שהרע חייב להישאר כיסוד של כל פרצוף, של כל פעולה, ומעליו אנחנו מסדרים את כוח ההשפעה, כוח הטוב.

שאלה: האם אנחנו צריכים להשתדל לשמור על הייחודיות שלנו גם כשאנחנו בתוך הקבוצה?

אנחנו מגיעים לקבוצה כדי להתחבר. להתחבר זאת אומרת, עד כמה שכל אחד שונה, ודווקא על ידי השוני הזה אנחנו צריכים לרצות להתחבר יחד. זה לא נקרא שאנחנו הולכים להיות עשרה כמו איזה עשר בובות, שאין בנו שום דבר פנימי שונה בכל אחד, אלא ההיפך, כמה שאנחנו נגדל, אנחנו נהייה יותר ויותר שונים, אבל אנחנו מחפשים על ידי מה אנחנו יכולים להתחבר. על ידי הכוח העליון, כוח ההשפעה, שהוא שורה בינינו ואז על ידי זה, כל הרצון לקבל, עם הכוונה על מנת להשפיע, הוא יכול להתחבר לרצונות אחרים עם כוונה על מנת להשפיע.

אנחנו מתחברים על ידי כוח ההשפעה שבכל אחד ואחד וכוח הבורא שאנחנו מקבלים. וכוח הקבלה שלנו הוא נשאר כיסוד של הפרצוף שנמצא באחוריים של הפרצוף. ושם זה גם קליפות, הרבה מאוד הבחנות שהן הפוכות מהחיבור ומהבורא ואנחנו צריכים אותן, כי אי אפשר שיהיה פלוס בלי מינוס. וכך אנחנו צריכים לפעול.

צריכים ללמוד איך לעשות את זה, אבל זאת הצורה הנכונה המדעית, שאנחנו יכולים בצורה כזאת גם להסביר לכולם שמה שהם עושים בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בכל מיני דברים, הם רוצים להרוס את הכול. כמו מה שרצו לעשות ברוסיה, בקובה, או בכל מיני מדינות אחרות, וגם עכשיו לא חסר מקומות כאלה שרוצים להרוס אלו את אלו, סוציאליסטים, קומוניסטים את הקפיטליסטים וכולי. [אנחנו] לא [רוצים] להרוס, אלא רק למצוא איך להתחבר וזה אפשרי על ידי השיטה שלנו בלבד.

שאלה: האם התפילה הזאת שקראנו, זה משהו שצריך לצאת מהפה שלנו כעשירייה, או שזאת השתוקקות שנמצאת בכל חבר וחבר?

זה צריך להיות מכל חבר וחבר ומכולנו יחד בעשירייה, שאנחנו מבקשים מהבורא שהוא יחבר בינינו. אבל לא לחפש שאנחנו נהייה דומים, אלא דווקא כל אחד בשלו ובבקשה משותפת שהבורא יבוא ויחבר.

ואז אנחנו נראה שכל אחד הוא עוד יותר ועוד יותר שונה מכולם. ובכל מצב ומצב חדש נרגיש בינינו כל כך הרבה שוני, עד שנתחיל לשנוא זה את זה ולא לקבל ולא לסבול זה את זה ובכל פעם בכל זאת נשתדל להתחבר בינינו כדי לבקש, להתחבר לתפילה, לבקש מהבורא שיחבר בינינו. וכשהוא מחבר, אנחנו נראה את עצמנו שכל אחד שונה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, הכול שונה לגמרי. וכל פעם כמה שאנחנו עולים ממטה למעלה אנחנו עולים בעביות. זאת אומרת האגו שלנו הוא נמצא כיסוד לעלייה שלנו, שורש, א', ב', ג', ד', בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: ראינו שהדרך של התיקונים זה הרשימות, לנו יש רשימות כלליות כי זה רשימות של התקופה הנוכחית ויש לנו היום רשימות שונות ממה שהיה לפני מאה שנה ויש לנו גם רשימות פרטיות שמבדילות בינינו. למה זה נוצר ככה, למה קיימים ההבדלים בין הרשימות של כל אחד מאיתנו?

כי אנחנו מחלקים שונים של הנשמה הכללית שנשברה ואנחנו לפי זה צריכים לעבוד. ולכן אני מחפש מאותו מצב שאני נמצא, איך במצב הנוכחי להגיע לחיבור עם העשירייה שלי. ולא חשוב לי כל כך רשימות פרטיות, חיצוניות, פנימיות, יש המון רשימות, עשרות סוגי רשימות אז מה? אפילו בעולם שלנו, בביולוגיה, ברפואה אנחנו מגלים כמה שיש תופעות בכל בדיקה ובדיקה באדם.

וודאי שיש המון רשימות. אלפים. כי כל אחד ואחד הוא כלול מכולם וכל אחד דרך כולם וזו תמונה שאנחנו לא מסוגלים לעכל. אלא שהאור העליון מגיע ומחבר בינינו אז אנחנו מתחילים מתוך החיבור הזה להבין עד כמה שזו הצורה השלמה.

שאלה: מה ההבדל בין העיגולים מהם אנחנו באים מתחילת הבריאה, לעיגולים אליהם אנחנו נגיע בגמר תיקון?

העיגולים נשארים אותם העיגולים, רק אנחנו דרך זה שעובדים בקווי יושר, מגיעים למצב שהיושר הופך להיות לעיגול. זאת אומרת שהוא מקבל אותה השלמות שישנה בבורא.

שאלה: אנחנו צריכים לשמוח ברשעים שמתגלים ולבקש מהבורא שיתקן אותם, או שיחבר אותנו?

זה אותו הדבר. הבורא שממלא את המרחק בינינו, מחבר אותנו והוא בזה מתקן את הרשעים שלנו. תיקון הרשעים זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שהרשעים בעצמם נשארים ודווקא עד כמה שהם גדולים, אז אנחנו יותר מרגישים את עוצמת החיבור, אהבה, ואי אפשר זה בלי זה.

שאלה: קשה להבין מה זה קשר, מה זה חיבור בינינו, איך אפשר להרגיש את זה?

אתה צריך להתפלל, ולא רק אתה אלא כולם, שיבוא כוח עליון שהוא אחד בטבע, שזה כוח הטבע הכללי ויחבר ביניכם. שאתם תתחילו להרגיש שאתם שייכים לו, ואז בצורה כזאת אתם תתחילו לגלות מי הוא ומי אתם ומי העולם.

אתה לא יכול להבין, כמו שאתה טוען, ש"אני לא יכול להבין", אתה לא תבין את זה. זה יבוא רק דרך ההרגשה, רק דרך הביצוע, וכמה שתפעיל יותר שכל אז תבין פחות. כי אתה רוצה עם השכל הגשמי שלך, הארצי, להגיע להבנת המערכת הכללית העליונה וזה לא ניתן. זו הבעיה באנשים חכמים כמוך, שהם ממשיכים לעבוד עם השכל שלהם, והשכל ניתן לנו אך ורק כדי להבין, שעם השכל אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר שלמעלה מהשכל הבהמי שלנו.

שאלה: הכוח הזה של האהבה, כוח הבורא בעשירייה או בפרצוף, זה כוח שבא מלמעלה מהבורא, או זה משהו שמתעורר בכל חלק, ומשתנה כל הזמן?

אתם תשתדלו להביא אותה אליכם, למשוך, לבקש להתקרב אליה, ואז תבינו איך היא באה ובאיזו צורה היא מורגשת בכם. יהיה לכל אחד אולי סגנון הרגשה אחר מביאת הבורא לקבוצה.

שאלה: אם אנחנו מבינים שכל אחד הוא מיוחד ומשפיע על המערכת בצורה המיוחדת שלו, ואנחנו שמחים בזה ותומכים אחד בשני, איפה יכולים להיות החללים והניגודים בינינו?

כל אחד אגואיסט, כל אחד לא מסכים בשום דבר עם השני. על ידי השבירה כל אחד התחלק והתרחק מהאחרים ונמצא בניגוד אליהם בצורה כזאת שאנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו עד כמה אנחנו מנוגדים. לכן אנחנו צריכים רק למשוך את "המאור המחזיר למוטב" מה שנקרא, ואז נבין איפה היינו ואיפה נמצאים עכשיו ובכלל עם מי יש לנו עסק. עכשיו אנחנו לא יכולים לדבר על הצורה המתוקנת, אנחנו צריכים לדבר רק על מה ששייך לנו כדי להיות מחוברים, זה הכול. לא להתפזר לשום דבר אחר.

שאלה: בשני המצבים, כמו שהסברת לנו אתמול, יש את השכל והרגש מהם נמשכת הדעת בעצם, אבל ישנה אבחנה ברורה בין המצב הזה בתוך הדעת, לבין מעל הדעת. אתה יכול לפרט את השוני בין שני המצבים?

אני עכשיו לא מפרט את זה כי אנחנו לא נמצאים בזה. מתי תתרגלו לשאול על מה שאנחנו לומדים, ולא מה שאתה רוצה לדעת? תחשוב עד כמה אתה עכשיו מפריע לאחרים. אני בוחר נושא לשיעור ואני מסביר אותו, כבר 35 דקות נמצאים בזה, ואתה מגיע לנו מהשיעור של אתמול. אתה מבין עד כמה זה מפריע? אני מקווה שזה ילמד אותך ובעיקר גם את האחרים.

יש לך עכשיו פעמיים טעות, אתה לא נכלל איתנו בשיעור של היום, ואתה עוד מביא את השיעור של אתמול לכולם. אני לא יכול לסבול את זה, יש לי קו שאני הולך עימו, יום יום אתם מקבלים מנה מיוחדת כלפי החיבור שלנו שצריך לממש אותו, ולהתגבר. אני בטוח שהיום אתה לא תממש את מה שצריך וגם מחר יהיה אותו דבר. אז על מה שאנחנו עכשיו מדברים, רק על זה שואלים, זהו. תחשוב קצת, תתחשב באחרים, אתה בזה מזיק לעצמך יותר ממה שלהם. כל מה שאתה מפריע להם זה חוזר אליך.

שאלה: האם אני מבין נכון שהרע המתוקן הוא רע שנשאר ואני רק לא משתמש בו?

הרע שמזמין את הבורא והבורא מגיע ומשתמש ברע הזה כדי להתחבר לאדם ולחבר בין בני האדם. הרע הזה אמנם נשאר, אבל הוא כבר נקרא "מתוקן".

שאלה: כשיש חילוקי דעות בין חברים, אני מבין שצריך להשתמש במצב כדי להתעלות לבורא, מבלי לבטל את הדעות המנוגדות, אבל עדיין צריך להגיע לפשרה, להסכמה בין הדעות. לא ברור לי איך שומרים מצד אחד על דעה נוקשה ומצד שני מגיעים למצב משותף?

אתה מדבר על המקצוע הצדדי שלך, או אתה מדבר על העבודה הרוחנית?

תלמיד: אני מדבר על עיקרון בכל הֶבחן.

אין דבר כזה. כי אם שנינו מסתכלים על איזה מנוע, אני אומר שצריך לעשות כך, ואתה אומר שצריך לעשות כך, יש חילוקי דעות בינינו, אז אנחנו צריכים להזמין מומחה גבוה יותר מאיתנו, אנחנו לא יכולים לעזוב את זה באמצע. אנחנו מדברים כאן רק על תיקון הנשמה, או יתר החיבורים בין בני אדם, במשפחה, בחברה, בין מדינות, אבל לא על דעות שלא שייכות לחיבור בינינו. אנחנו מדברים רק על שיטת החיבור.

תלמיד: מה זה שיטת החיבור בעצם? אתה אומר במשפחות, בעולם, בכל סיטואציה.

בוא נניח שבעל ואישה נמצאים באיזה חיכוכים, הם צריכים להבין שהחיכוכים האלה יכולים לנבוע מהטבע היסודי של כל אחד ואחד, ובטבע הזה לא יהיה שינוי, וגם אסור שאחד יכופף את השני, מה שקורה בדרך כלל, אלא הם צריכים להיות בהסכמה הדדית, שכל אחד נשאר בטבע שלו, וגם יש משהו משותף ביניהם, שאז או שהם בונים את זה בצורה אנושית, או שהם מבקשים מהבורא, אם זו משפחה מיוחדת, שהבורא ימלא את החלל ביניהם. אבל הבורא עושה חיבור כזה שיש שם גם עביות וגם השתתפות, הייְנו כוח מלכות וכוח בינה, ואז כל המעברים בין אלו לבין אלו יהיו כאלכסון. "אלכסון" אומר לך על שיתוף, ויתור.

שאלה: מה זאת תפילה בחיבור?

תפילה על חיבור זאת תפילה שאנחנו מעלים לבורא ורוצים שהוא יחבר בינינו, כי אנחנו מבינים וגם לומדים וגם מתוך הניסיון מבינים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר. זה לא ניתן, פשוט לא ניתן, חייב להיות כוח השפעה בין שני גושים של קבלה, חייב להיות כאן משהו באמצע. אנחנו יכולים איכשהו להגיע לאיזו הסכמה בינתיים כדי לא להיכנס לחיכוך יותר גדול, אבל בעצם אנחנו צריכים כאן כוח השפעה. וכשהרצונות לקבל גדלים וגדלים וממש עומדים זה מול זה, אנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר ולא מסוגלים אפילו להבין זה את זה, אנחנו גם לא יכולים להתרחק זה מזה כדי לא לנגוע, לא להפריע זה לזה וכן הלאה, לכן אין ברירה, חברה כזאת, אנשים כאלה, מגיעים למצב שהם חייבים בכל זאת להגיע לחיבור בכל מצב.

גם מלחמה ביניהם שבה הם רוצים להרוס זה את זה לא תעזור, גם כמות הסבל שהם יסבלו עקב המלחמות, זה לא יעזור. הם כבר רואים מתוך הרשימות, מתוך הניסיון, שכאן אין לנו מה לעשות. אז מה עושים? וכך במצבים כאלה מתגלה חכמת הקבלה והם מסוגלים לעכל שחייב להיות כאן כוח שלישי. זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם", כי איש ואישה אלה שתי צורות מנוגדות, והשכינה ביניהם, זה הבורא, אם הוא מתגלה ביניהם זה נקרא "חיבור". אם לא יתגלה, זה יהיה רק פיצוץ.

תלמיד: איך מגיעים לתפילה הזאת לחיבור?

אנחנו מבינים שאין לנו ברירה ושאנחנו בכל זאת חייבים. תדברו ביניכם ותראו שאין לכם עצה אחרת. זה מה שאני רוצה על ידי השיעור הזה להוכיח לכם. אנחנו נקרא פסוקים ונראה עד כמה זה חשוב. זה נקרא קביעת הקו האמצעי בין שני הניגודים.

שאלה: איך נכון להשתמש בייחודיות האינדיבידואלית של כל אחד ואחד בעשירייה?

שכל אחד ואחד יתפלל מעומק ליבו עבור החיבור בין כולם.

שאלה: מה יש בחברים שאין בספרים הקדושים כדי להגיע להשגה?

תתחבר לספרים הקדושים ויהיה לך הכול, בסדר, אין לי מה להוסיף, אתה שואל על כאלה דברים? כמה פעמים דיברנו על שבירת אדם הראשון, שהחלקים שלו נמצאים בכל אחד ואחד מבני האדם, וצריך לחבר בחזרה את כל החלקים האלה יחד, כדי להגיע לאותה המערכת השלמה. רק שעל ידי כל הסיבוב שאנחנו עוברים, בשבירה ובתיקון אנחנו מגיעים לעוצמה פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה באדם הראשון, שהיה לו רק את אור הנפש הקטן, ואנחנו מגלים נרנח"י. מה זה "מה יש בין החברים"? בין החברים יש לך הכול, ואתה בורח לספרים? אז תקרא ספרים, בסדר, אני לא מפריע לך.

תלמיד: אנחנו קוראים בספרים, אבל גדלות החברים היא כוח החיבור שלנו כמו שאומרים. הכול תלוי בחברים ובבורא.

מה זה "הכול תלוי בחברים"?

תלמיד: החיבור בינינו להגיע להשפעה, להגיע לדביקות.

החיבור תלוי בין תפילת החברים לבורא. אני לא תופס את התמונה שאתה מתאר לעצמך. נניח שיש לך עשרה אנשים שכולם אגואיסטים, וכדי להשיג את הבורא אתם צריכים להיות מחוברים, את החיבור הזה אתם לא יכולים להשיג כי אין באף אחד כוח השפעה, כולם רק אגואיסטים, לכן אתם מבקשים שיבוא כוח ההשפעה הזה מלמעלה ויקשור ביניכם. עם כל האגו שלכם ועם כוח ההשפעה שיבוא מלמעלה, זו תהיה גם עביות מהחיבור של האגואיסטים האלה וגם זכות מכוח ההשפעה, ואז תוכלו להרגיש בניגוד בין שתיהן, זה אור פנימי שיתגלה בתוך הרצון לקבל של הפרצוף הזה, ואז תשיגו את הבורא.

שאלה: מי או מה מזמין את המאור העליון? מה מצליח לגרום למאור העליון לפעול?

המאור העליון מזמין אותנו, והוא לא יבוא כול עוד לא נתחנן, לא נבקש, לא נדרוש אותו כמו שצריך, ולזה אנחנו צריכים כל יום ויום יותר ויותר להיות מחוברים יחד, כדי לפנות אליו ולדרוש אותו, זה נקרא לגלות את "צער השכינה", חיסרון לבורא שיבוא ויחבר בין החלקים השבורים, ועד כמה שזה נפעל כך, כך נקבל, אין כאן שום מניעה.

תלמיד: אבל זה משהו שאנחנו אומרים, שאנחנו חושבים, שאנחנו מרגישים. מה זה?

זה הכול, גם הרגשה, גם מחשבה, גם דיבור, גם צעקה, הכול.

תלמיד: זאת הרגשה משותפת של אותם חלקים ספציפיים שצריכים להתחבר או שזו הרגשה משותפת שצריכה להיות בכל הכלי? איך זה עובד בדיוק?

זה גם וגם, כול זה צריך בסך הכול לתת עוצמה כללית, ובתוך זה העוצמה הפרטית של כל עשירייה ועשירייה.

תלמיד: זאת אומרת, זו הרגשה שצריכה להתפתח בכל הקבוצה העולמית ולא באיזו עשירייה ספציפית?

גם בעשירייה ספציפית זה יכול להיות, וזה מספיק לה כדי לגלות משהו מהרוחניות שלה. אבל בעצם אנחנו צריכים לדאוג לכל המצב הזה הכללי, לכן השיעור שלנו הוא לכולם.

תלמיד: זה ברור. אני רק שואל אם יש משהו שמזרז את הבקשה הנכונה יותר מאשר דברים אחרים?

מה שמזרז את הבקשה הנכונה הוא, שאנחנו רוצים שהבורא יבוא ויחבר בינינו, ולא שכל אחד מאיתנו רוצה לתקן את האחרים או אפילו את עצמו. אין לי מה לתקן בעצמי, וגם באחרים אין לי מה לתקן. כל הכלים שלנו הם כולם כאילו שליליים, אבל כולם מוכנים לזה שיבוא הכוח העליון ויחבר ביניהם. אנחנו צריכים את כול הפשעים האלו, על ידם אנחנו מושכים את הכוח העליון, הוא ממלא את החלל בין הפשעים, ואז המערכת הופכת להיות שלמה. זה מה שהיה חסר באדם הראשון, שלא היו שם פשעים, כולם היו מחוברים כך שכאילו באף אחד לא היו קוצים כלפי השני. הם היו מעין כאלה חלקים.

שאלה: בציבור, האם מקובל אמור להיות לפעמים בשמאל ולפעמים בימין או שהוא תמיד שייך לקו האמצעי?

המקובל תמיד, לא שייך לשמאל ולא לימין ולא לאמצע, אלא לחיבור בין כולם על פני כל הניגודים של כולם, ובהתאם לזה לפעמים נראה כך שהוא בימין יותר ולפעמים הוא בשמאל יותר, אבל הוא רואה את עצמו לא שייך בעצם לשום דבר, רק לאיפה שיש יותר קירבה לחיבור.

שאלה: בשביל מה יש את גילוי הרע בתוכי אם הוא לא נועד לכך שאבקש עליו תיקון?

אתה לא מבקש תיקון על הרע, על זה כתוב, שמי שרוצה לשבור את הרע מקבל כפול. והרע לא מיועד לכך שתתקן אותו כמו שאתה חושב, אלא רק על ידי זה שאתה מתחבר לאחרים. כי כל הרע הוא מה שמפריע לך להתחבר עם האחרים. כל יתר התכונות שלך לא שייכות לרע. תרשום את זה בבקשה לפניך כי אתמול דיברנו על זה. רע זה כוח המפריע לחיבור בלבד, זה נקרא "בראתי יצר הרע" על ידי שבירת אדם הראשון נעשה ניגוד בין החלקים שלו וזה נקרא שנוצר הרע. בריאה, "בר" מאפס, מלא קיים נעשה קיים.

תלמיד: ומה עם אותן תכונות שאני רואה בבירור שהן מפריעות לחיבור, איך ניתן לתקן משהו מבלי לבקש מהמאור לשנות את התכונות?

אתה לא יכול לתקן שום דבר, אלא רק על ידי זה שאתה מבקש מהכוח העליון שיבוא ויתקן. לכן הכול מושג רק על ידי התפילה. שמעת על זה אלף פעם, ואתה לא רוצה לקבל את זה.

תלמיד: אני מקבל את זה, אבל אני שואל האם כן ניתן לבקש תיקון על אותן תכונות המפריעות לחיבור?

דווקא על התכונות האלה המפריעות לחיבור, אתה יכול לבקש שיבוא האור העליון ויחבר. אבל אתה לא כל כך אומר לבורא מה לעשות ומה לחבר ומה לא, כי אתה לא מבין מה חשוב ומה לא בכל מה שמתגלה לך, כי "כל הפוסל במומו פוסל", וגם מחוסר חיבור אתה עדיין שופט בתוך האגו שלך.

שאלה: הבורא נותן לנו אפשרות להתחבר כל יום, אבל יש מצבים שחברים מסוימים מבינים מה העבודה ומתפללים עבור האחרים, ואחרים לא מבינים את מהות העבודה. אז איך אפשר לשנות את המצב?

לגלות דוגמאות אלו לאלו, ואז אתם תבינו מה חסר לכם כדי לבוא לבקשה משותפת. בקשה משותפת זאת אומרת שחיבור הוא המטרה לכולם, אבל כל אחד ודאי שבכל זאת מתפלל רק מתוך החיסרון בליבו, כי תפילה זו עבודה שבלב. אז איך יכולה עבודה שבלב להיות משותפת בין כולם, כי אנחנו אומרים שצריכה להיות תפילת רבים? כי אנחנו כולנו רוצים רק דבר אחד, חיבור בינינו מעל כל הפשעים.

שאלה: אפילו שאני יודע שכל חוסר הצדק שמפריע לי מגיע מהבורא כמשהו טוב, אבל בכל זאת זה ממשיך להפריע לי. מה אני עושה לא נכון בעבודה עם החברים?

אתה צריך לעורר אותם לתפילה זה העיקר, להראות להם דוגמה שצריכים לפנות לבורא ולבקש חיבור. דבר פשוט מאוד, קצר.

שאלה: כשמופיעה שנאה בעשירייה ומכסים את הפשעים באהבה, המאמץ הכי גדול זה של מי שעשה את העבירה או של מי שמקבל את העבירה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר, איזו עבירה? עבירה זה נקרא שאנחנו לא מבקשים חיבור על פני כל הפשעים שמתגלים. הבורא מגלה בינינו את כל הסכסוכים, כל מיני בעיות, ואנחנו במקום לפנות אליו ולבקש להיות מחוברים מעל כל הפשעים האלה, שהוא מגלה בכוונה כדי שאנחנו נפנה אליו ונבקש חיבור מעליהם, אנחנו לא פונים אליו. זה הפשע, אין יותר מזה.

תנסו לראות את הדברים האלה מאוד מצומצמים. אין בזה שום דבר בסך הכול, כל הבריאה היא דבר מאוד מאוד פשוט, זה לבקש את תיקון הקשר בין כולם מהכוח העליון על כל צורות השבירה שמתגלות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחזק את הכוונה שלנו כשאנחנו מבקשים מהבורא חיבור?

כותב על זה רב"ש בהרבה מקומות. איך לחזק את התפילה, איך לחזק את הכוונה, שאנחנו מדברים גם כן בינינו, שאני מקבל דוגמה מכולם, שאנחנו ביחד דנים על איזו תפילה אנחנו רוצים להעלות לבורא. הכול כך מקבלים.

קריין: קטע מס' 1 של בעל הסולם.

"כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית."

(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")

זאת אומרת, שאין לך פרט הכי קטן שלא יהיה מחולק לשני חלקים מנוגדים. זה יכול להיות אטום, אלקטרון, ניאון, פאון ולא חשוב מי ומה, כל חלקיק וחלקיק הכי קטן שבבריאה, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל מה שאתה רוצה, הוא תמיד יהיה כלול משני חלקים הפוכים שכוח הבורא מחבר ביניהם, ורק בזכות זה שהבורא נמצא בתוכם, בזכות זה הם קיימים. אם הבורא ייעלם ולא יהיה קשר ביניהם, הם מיד נכנסים לביטול הדדי ולא יקרה שום דבר. פלוס ומינוס מבטלים זה את זה. כך זה בכל הטבע.

קריין: קטע מס' 2.

"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."

(בעל הסולם. אגרת נ"א)

זאת אומרת, שכל בריה ובריה מורכבת משני חלקים. אם אנחנו נכנסים לאיזה נושא תמיד אנחנו מגלים שיש בו דבר והיפוכו, ואנחנו תמיד צריכים לראות איך אנחנו רואים את הדברים האלה בצורה נכונה. זאת אומרת, ששני ההפכים האלה קיימים ואין בריה שלא כוללת שני הפכים, מכל שכן בכל אדם ואדם.

לכן אנחנו לא הולכים לשבור את האדם, לעשות ממנו איזה זומבי, אלא אם הוא נשאר אדם הוא תמיד יהיה קשור בדבר והיפוכו בכל הפרטים שלו. ובכל דבר ודבר שיש לו, שעכשיו הוא אומר "כן", ברגע הבא או בעוד יום או בעוד עשר שנים, לא חשוב, אבל הוא יכול להגיע למצב של הפוך, "לא", וזה טבעי לכל אחד ואחד מאיתנו.

ולכן אנחנו לא דנים על תיקון האדם אלא תיקון הקשר בין בני האדם בלבד. ולכן לנו יותר קל מהבחינה הזאת להגיע לכולם ולהסביר, כולם צדיקים, כולם מתוקנים, אף אחד לא צריך לשבור את עצמו ולכופף את עצמו כלפי האחרים, אנחנו רק רוצים שיבוא הכוח העליון ויחבר בינינו. כי הוא מסוגל לעשות את זה, ואנחנו אף פעם לא נשיג חיבור בינינו שהוא יתקיים אפילו זמן מה.

רואים עד כמה שהמעצמות הגדולות, עם כוחות, צבא והכול, הכול נופל, לא יכולים להחזיק. תראו עוד מעט מה יקרה גם כן עם סין. זה לא חשוב איזו אומה, זה לא חשוב איזה צבא, זה לא חשוב איזה כוח ועושר, אחרי צד אחד מתגלה הצד השני ההפוך והכול נשבר.

אם אנחנו רוצים להגיע לשלמות, חסר לנו רק הכוח העליון שיחבר בין ההפכים. וכלפי ההפכים אנחנו לא דנים, רע רע, טוב טוב, לא חשוב שזה נראה לנו כך, אנחנו רוצים רק שהכול ייכנס לתוך מערכת אחת אינטגרלית. ואז בהשלמה הדדית כזאת אנחנו נראה את השלמות, שלא יכול להיות רע בלי טוב וטוב בלי רע בכל הרמות, בכל האופנים.

שאלה: איך זה שדוקא הפכים מביאים אותנו להיות דומים לעליון, אם בעליון אין הפכים?

אבל איך אנחנו יכולים להיות דומים לו? "אני" דומה לעליון, אז אני הפוך מהעליון, כך הוא ברא אותי עכשיו, אם אני מתקשר לאחרים בצורה כזאת שאנחנו כולנו מתקשרים זה לזה, אנחנו נהיה דומים לו. כי דווקא מתוך זה שאנחנו מבקשים חיבור ובתוך החלקים שלנו השבורים אנחנו מגלים את האגו, שנאה הדדית, ומבקשים חיבור בינינו, כשהאור העליון בא, בא אור הנפש דנפש דנפש הכי קטן, אבל מפני שאנחנו רוצים אותו, אז אנחנו מגבירים אותו פי תר"ך פעמים. כך כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

אנחנו עשינו, בטח, כי אנחנו הרגשנו עד כמה שאנחנו שנואים זה על זה, רחוקים זה מזה, ודורשים את הבורא, זאת ההתגברות שלנו, דורשים שהוא יבוא, ואז יוצא שאנחנו מייצבים אותו בינינו. נותנים לו מקום להתגלות, ומקום שמגביר אותו פי תר"ך פעמים. והבורא זה בסך הכול אור הנפש.

תלמיד: זה שזה מביא לדרישה לבורא זה ברור, אבל למה זה נקרא להיות דומים לבורא בזה, במה אנחנו דומים לו?

כמו שהוא אומר, אני התחלתי את הבריאה ואתם משלימים את הבריאה, בזה שאנחנו על ידי התפילה שלנו, על ידי ההשתתפות שלנו מגלים את הבורא, בונים את הבורא, "עושים" אותו. זה נקרא שקודם הוא לא היה קיים ועכשיו הוא כן קיים.

תלמיד: זאת אומרת, כמו שהרצון לקבל לא היה קיים אלא הבורא ברא אותו, כך אנחנו מבקשים להידמות לו, זה לא היה קיים ואז אנחנו בוראים את זה גם.

כן. אנחנו נותנים לבורא לגיטימציה כביכול. אנחנו נותנים לבורא כוח להופיע ולהראות את המהות שלו, את היכולת לחבר בין ההפכים ובזה אנחנו מבליטים אותו.

קריין: קטע מס' 3.

"והקו האמצעי, הנתקן ממדרגה שמתחתיה, שעלה למדרגה העליונה והכריע והשלים ב' הקוין שלה, שלולא הקו האמצעי לא היתה החכמה יכולה להאיר."

(בעל הסולם. "פתיחה לפירוש הסולם". אות ל"ט)

זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, כל העבודה שלנו היא להגיע לקו האמצעי. שיש לנו שני קווים, אחד מלמעלה, אחד מלמטה, לא חשוב איך להגיד, אבל אנחנו משלבים אותם ומגיעים לקו האמצעי שזה גילוי הבורא לנבראים.

קריין: קטע מס' 4.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. 

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

זאת אומרת, אנחנו מבינים שהכול מגיע מלמעלה והבורא עשה כך בצורה הכי טובה בכל רגע ורגע שבו אנחנו נמצאים, ונשאר לנו בכל רגע ורגע רק לפנות אליו ולבקש ממנו את התיקון.

שאלה: מה זה אומר שאפילו עבור עצמו אין לו כוח לבקש?

אין לו מה לבקש לעצמו כי בזה שהוא מבקש עבור עצמו זה ההיפך, הוא אפילו מקלקל את עצמו. הוא צריך לבקש רק עבור החיבור עם האחרים, זה כל הקלקול. יוצא שמה שנשאר לנו זה רק לבקש חיבור. זו עבודה בקבוצה, אני לא יודע מה אתם מדברים, אני לא יודע מה אתם עושים אבל אתם צריכים פשוט לשכנע את כל החברים שרק קשר שלנו לתפילה, לפנייה לבורא זה מה שעומד לפנינו, שום דבר חוץ מזה.

זה חייב להיות כל הזמן לפנינו, איך אנחנו מתחברים בבקשה שלנו לבורא. כל אחד ודאי מרגיש אחרת ורואה אחרת את התהליך ואת המטרה, זה לא חשוב, חשוב שאנחנו יחד יכולים לדרוש מהבורא שיחבר בינינו. שיחבר בינינו זה נקרא שימלא אותנו, יכול להיות שכבר ימלא אותנו בצורה כזאת שאנחנו נתחיל להרגיש שהוא שורה בינינו ויכול להיות שעדיין לא. אז פעם אחרי פעם אחרי פעם אנחנו מקרבים אותו, הוא כבר נמצא, אבל עדיין בדרגות שאנחנו לא מרגישים את זה, עד שנתחיל להרגיש ולעבוד עימו.

שאלה: ניתן להבין מהו הקו האמצעי גם בדעת הגשמי או שזה רק בדעת הרוחני?

אני לא יודע מה זה דעת גשמי. בשכל שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אבל אני לא שייך לזה. וברגע שאתה חושב בשכל הגשמי שלך אתה נופל לגמרי מרוחניות.

שאלה: נשמע שהקו האמצעי הזה זה משהו שאיכותית נמצא מעל שני הקווים, תוכל אולי להסביר את זה?

לא. אנחנו עכשיו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים איך אנחנו מסדרים את התפילה וכשתבוא עזרה מלמעלה אנחנו נתחיל לגלות מה זה נקרא קו האמצעי. מה אני יכול להסביר לך אם אתה לא משיג? אתה תתפלל שזה יבוא ואז יהיה לנו על מה לדבר.

שאלה: רציתי לשאול שאלה פרקטית, אני משתדל לממש את העצה שלך במשך היום, אני מסכם את השיעור ואני קורא במשך היום וזה עוזר לי להתחבר יותר לעשירייה. יש מצבים במשך היום שאני מוציא את הסיכום ורוצה לקרוא ואני ממש מרגיש התנגדות שהלב שלי נמצא במקום אחר, מה העצה במצב כזה?

לשמח את עצמו ואת הבורא שלמרות זאת אתה קורא מה שכתוב בשיעור ואתה רוצה לממש את השיעור. אלא מה אתה רוצה, להתקדם בלי התנגדות, איך אתה תבנה פרצוף בלי התנגדות?

תלמיד: אני מודע לזה שיש לי את ההתנגדות הזאת, אז הנקודה היא בכל מקרה לעשות מאמץ ולא לוותר ובכל זאת לקרוא, בכל זאת לעשות את זה?

אני לא יודע מה לקרוא ומה לא לקרוא, אני יודע שאתה צריך להתחבר עם החברים לתפילה לבורא, נקודה. כל הפרטים שלך שאתה עושה במשך היום, אני לא רואה בזה שום דבר. יש חיבור ביניכם במשך היום? אתם מבקשים מתוך החיבור את הבורא? אם לא, תעשה מה שאתה רוצה.

שאלה: מקובלים כמו רבי מנחם מנדל מקוצק כותבים שכל עבודתנו היא לגלות את מה שחבוי בתוכו של האדם, להאיר אותו. לְמה אנחנו צריכים להתייחס יותר, לזה שאנחנו כבר מתוקנים או לזה שאנחנו לא מתוקנים כפי שנראה לעינינו? למה צריך להיות היחס שלנו בתפילות, לצד הזה או לצד הזה?

התפילה כוללת כמה חלקים. יש חלק של הודיה על זה שהבורא הביא אותך בכל זאת לחכמת הקבלה, לקבוצה ואתה יכול כאן להתחיל לתקן את הנשמה ועכשיו אתה נמצא ממש במצבים שעוד רגע תתחיל לגלות אותו בפועל ולעבוד מתוך העשירייה עם הבורא בצורה יותר ויותר מתקדמת, גלויה. על זה ההודיה. ואחר כך בקשה, כי בכל זאת עוד לא הגעת לזה, אתה רק נמצא בדרך לזה, אז זה חלק מהתפילה שהוא בקשה. ואחר כך החלק האחרון, בוא נגיד שמספיק לנו שלושה חלקים, שאתה בטוח שהבורא יענה לכם, יחבר ביניכם, כדי שאתם תגלו אותו ובזה תוכלו לשמח אותו.

תלמיד: אז החלק הטוב הוא שמספרים לנו שאנחנו כבר נמצאים בגמר תיקון והחלק הרע זה שאנחנו לא מרגישים את החיבור בינינו, והיחס הוא בין שניהם?

לא יודע גמר תיקון, לא גמר תיקון, לא דיברתי כך, אבל גם זה טוב, גם כך.

שאלה: האם האדם צריך להבין בתוך הדעת שהוא עובד בקו האמצעי?

אנחנו עוד לא משיגים את זה כדי לשאול כך. כשאנחנו נשיג את הקו האמצעי אז אנחנו נרגיש ונבין אותו. בינתיים לא. קו אמצעי מיוצב על ידי כוח עליון.

שאלה: כשמתייחסים לחברים יש כל הזמן התנגדות ואנחנו יכולים כך להתלבש אחד בשני במאמצים שלנו. כשיש התנגדות לעשירייה האם זה מתלבש עם הבורא כי אין שם פרטים, זה פשוט כוח הדחייה מול כוח ההשפעה?

צריכים לראות מה יש בידיים שלנו ומה חסר שהבורא ימלא ויחבר בינינו. צריכים לתאר לעצמנו שאם הבורא היה מתגלה, עד כמה בזה היינו יכולים להיות בחיבור על פני כל הפשעים, על פני הטבע שלנו ועד כמה היינו בזה משמחים אותו, ועד כמה בזה היינו מגיעים לתיקון שלנו. זאת אומרת צריכים לתאר את המצב הטוב ולהתפלל שזה יקרה.

תלמיד: אני רוצה לשאול שוב, אולי בצורה יותר פשוטה. כאשר יש התנגדות לחבר, קל לתאר מה זה מצב טוב ביחס לחבר וכך אנחנו מכסים אחד את השני בכוח הבורא, אבל עם העשירייה זה כל כך גדול, זו מערכת וכשיש התנגדות למערכת קשה להתמקד בכוח הבורא.

אני מבין. אז בינתיים תעשה את זה עם חבר אחד, עם חבר שני ותראה עד כמה זה הולך. באמת עשירייה זו מערכת מאוד גדולה ומורכבת, היא בעצם כוללת בתוכה את כל המציאות, אז תעשה את זה עם חבר אחד. אבל כשאתה עושה עם חבר אחד אל תעשה רק עימו ואם האחרים לא, כי אתה לא תוכל לממש את עצמך בצורה כזאת, רק כלפי חבר אחד. להתחיל אפשר אבל אתה לא תגמור בזה, אתה תצטרך בכל זאת לראות את עצמך כקשור לעשירייה.

קריין: קטע מס' 5.

"ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא "ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא. וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]", אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום"."

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ז. "ענין ב' המלאכים")

אבל לא שכל הרע הזה נעלם, אלא עליו אנחנו בונים דווקא בצורה הפוכה את הטוב.

שאלה: איך להתגבר ולהבין נכון את תכנית הבריאה?

לשמוע שיעורים ולחזור עליהם. אם אתה לא חוזר על השיעור לפחות עוד פעם אחת ביום, אני מדבר על החלק הזה, החלק הראשון, שלפעמים כמו בזמן האחרון הוא תופס לנו ממש את כל השיעור, אם אתה לא חוזר עליו לפחות פעם אחת חוץ מהשיעור, זה לא נקלט. זה לא שאתה הולך אחר כך להשתמש בו וזה יחסר לך בעבודה הרוחנית.

שאלה: התפילה היא פעולה פנימית. האם ניתן לעורר קנאה כלפי תפילה ולהתרשם מהחברים?

כל אחד מאיתנו צריך לראות שהחברים כן משקיעים את עצמם בתפילה כי תפילה היא סיכום של העבודה הרוחנית שלנו, של הבירור הרוחני שלנו, הפנייה הרוחנית שלנו לבורא. הכול מתבטא בתפילה, ב"העלאת מ"ן" מה שנקרא, שאנחנו מעלים חיסרון והבורא מבצע. מאיתנו אפשר לעשות רק דבר אחד, להעלות חיסרון לבורא, ואז הבורא באור העליון הוא מבצע את הפעולה. להרגיש את עצמנו יחד כשותפים לבורא, שאנחנו מעלים חיסרון והוא עונה על זה, העבודה הזאת היא בדיוק העבודה של מקובלים וחכמת הקבלה כולה רק על זה מדברת.

שאלה: הכוח של השמאל והרצון שממש כולא אותי, מחזיק אותי, איך להשתמש באותו הכוח אבל לטובת החיבור? איך אנחנו יוצרים דבר כזה?

מה שאנחנו מדברים אתה צריך פשוט לבצע. איך אנחנו עושים? כל הזמן אני מדבר על אותו דבר ועכשיו אתה שואל. פשוט תנסה להתחבר עם החברים יחד, ואם לא יחד אז לפחות אחד, אתה, להתחבר עם החברים כדי לפנות לבורא. הפנייה לבורא זה העיקר. אפילו אם אתה אחד או יחד איתם, אבל חיבור, חיבור לבורא בבקשה, העלאת מ"ן. זה הכול על ידי העלאת מ"ן, העלאת התפילה, זה מה שאנחנו משיגים.

זאת אומרת מה שמגיע בחזרה זה מגיע כתיקון, זה רק כתגובה על העלאת המ"ן שלנו. ומ"ן זה נקרא מי נוקבין, שחלקי המלכות עולים לבינה, רוצים לעלות לבינה, מקבלה להשפעה.

שאלה: כעשירייה עלינו לבנות את התפילה ולהתפלל אותה קבוע, או שעלינו לעשות תפילה מיוחדת לכל יום?

רצוי שאתם תרכיבו את התפילה יום יום. רצוי שאתם תעבדו על זה. זה צריך להיות מחמישה עד עשרה משפטים, שאתם רוצים לספר לבורא באיזה מצב אתם נמצאים ולאיזה מצב אתם רוצים להגיע.

שאלה: למה תמיד אנחנו שוכחים לבקש עבור החברים, או להתפלל לבורא?

כי זה לא נמצא באגו שלך. זה לא אכפת לך, לכן אתה שוכח. לא נמצא ברצון לקבל, לכן זה לא עולה לראש לבקש על זה.

שאלה: האם עלינו לתאר מה אנחנו מבקשים?

ודאי שאנחנו צריכים. איך אתה יכול לבקש אם אתה לא יכול לתאר לעצמך על מה אתה מבקש? זה רק לא שפוי בדעתו, רק משוגע יכול לבקש על משהו שהוא לא יודע מה זה ולא יודע על מה זה. אני לא מבין את השאלה אולי.

תלמיד: מהיכן לקחת דוגמאות לחיבור כדי לרצות.

תבקשו, גם את זה תבקשו, שאנחנו לא יודעים מה זה להיות מחוברים, שאנחנו לא יכולים לבקש על החיבור. זה נקרא תפילה לפני תפילה. כן, כל מיני כאלה שאלות, גם את זה תפנו לבורא. אתם חושבים שאני מלמד אתכם? זה הכול בכל זאת מגיע מלמעלה.

שאלה: נאמר שמאחורי כל חבר עומד הבורא. האם נכון להגיד שבזמן פעולות החיבור אני אכוון את עצמי לבורא?

כן, אבל דרך חברים. זו לא שאלה, זה ברור שזה כך.

קריין: יש שיר מיוחד שהרב ביקש שנשיר.

"העולם עדיין לא יודע למה הוא קיים ומתייגע

בכל דור רק מישהו נוגע פרט אליו אין איש אשר שומע

בקולו של זה שמפקח

איזה מין קבוצה שבה שונה כל אדם, איזה מין בורא שנאחד את כולם.

עד לתקופתנו לא נודע איך לחדור לעומק התמונה

שום יחיד אף פעם לא ימצא התשובה ניתנת לקבוצה והיא מתגלה בתוך תוכה

איזו מין קבוצה שבה שונה כל אדם, איזה מין בורא שמאחד את כולם.

כלל האנושות עוד לא גילתה איך לחקור ממטה ללמעלה כי סודות חכמת הקבלה

מתגלים לכל מי שרצה להיות אחד מתוך קבוצה

איזו מין קבוצה שבה שונה כל אדם, איזה מין בורא שמאחד את כולם.

העולם עדיין לא יודע למה הוא קיים ומתייגע."

סדנה

איך עברנו את השיעור? מה אנחנו יכולים להוציא כסיכום השיעור? התחלנו בזה שכולנו שונים וזה נובע ממקור הבריאה שלנו, ואף פעם אנחנו לא יכולים להשתנות ולא צריכים לשבור את עצמנו, אלא לקבל כל אחד כמו שהוא. ומה שעלינו לעשות זה רק לבקש מלמעלה את כוח החיבור, שדווקא על פני כל הרצונות שלנו האגואיסטים שמתגברים ומראים את עצמם, אנחנו נביא את כוח החיבור מלמעלה וזה יהיה התיקון. שיהיה כוח רצון לקבל גדול ביותר, ובין כל החלקים השבורים הבורא ימלא את הכול בכוח השפעה משלו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", וזה יהיה גמר התיקון.

זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לתקן אף אחד, אלא רק את הקשר בינינו. להיות כמו שאנחנו רק את הקשר בינינו אנחנו צריכים להשיג, וזה אך ורק על ידי הבקשה לבורא שיעשה את זה.

נדבר על זה.

*

(סוף השיעור)