שיעור בוקר 30.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב'. עמ' 1341. מאמר "מהו דגלים בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1341, מאמר "מהו דגלים בעבודה".

מהו דגלים בעבודה

תשנ"א - מאמר ל"ב
1990/91 - מאמר 32

"במדרש רבא (במדבר פרשה ב') אומר על כתוב "איש על דגלו", ההא דכתיב נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול. אמר ישראל להקב"ה, הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית לנו בשמך, נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. וישע כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל. ובשם אלקינו נדגול, שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים, שנאמר "איש על דגלו". רבי יששכר אומר, ודגלו עלי אהבה, אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, אמר הקב"ה, חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה ודילוגו עלי אהבה", עד כאן לשונו.

ויש להבין:

א. מהו שקבע הקב"ה שמו בשמנו.

ב. מהו "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל (בענין מ"ש כתיב "וישע" מפרשים שהפירוש הוא "ויושע" כתיב).

ג. מדלג מהלכה להלכה. ידוע, שהשם של הקב"ה הוא טוב ומטיב, היינו שהוא רוצה תמיד להשפיע להנבראים טוב ועונג, שבגלל זה ברא בהנבראים את הרצון להשתוקק תמיד לקבל הנאה ותענוג. ולפי זה יש שאלה, מדוע אין הנבראים מרגישים את הטוב ועונג, אלא כל העולם סובלים מחסרון הנאה ואין להם סיפוק בחיים, כי כל אחד ואחד שהוא בר שכל שואל "מהו הטעם בחיינו".

והתשובה היא, כי הבורא עשה תיקון, בכדי שבזמן שנקבל את הטוב ועונג מהבורא, שלא נרגיש בזה בחינת בושה, שזהו נובע מסיבת שינוי צורה, שיש בין המקבל, שהוא הנברא, לבין הבורא, שהוא המשפיע. והתיקון הוא, שמטרם שיש לאדם את הרצון להשפיע, שענינו הוא שיהיה בהשתוות הצורה, אי אפשר לקבל את הטוב האמיתי שה' רוצה לתת להנבראים.

והיות שענין רצון להשפיע הוא נגד הטבע של האדם, לכן אנו לומדים, שיש באדם בחינת ע' אומות העולם. כלומר, שהאדם הוא עולם קטן, כמו שכתוב בזה"ק, ובחינת ישראל שבאדם היא תחת שליטת אומות העולם, שזה נבחן שעם ישראל הוא בגלות בין העמים, שאין להם כח ללכת נגד הרצון של אומות העולם, ולכן עם ישראל מבקשים מה', שיוציאם מהגלות שהם נמצאים בין העמים, כלומר שיהיה ביכולתם לעבוד לשם שמים.

וכמו כן אמרו חז"ל "ישראל שגלו שכינה עמהם", שיש לפרש זה על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל "תלמיד שגולה גולין רבו עמו". ואמר, שהפירוש הוא, בזמן שהתלמיד נמצא בגלות, היינו שקבל ירידה, גם רבו הוא אצלו בבחינת הירידה, כלומר, שכמו בזמן שהאדם הוא בבחינת ירידה ואין לו טעם בתורה ותפלה, הוא מטעם שגולין רבו עמו, כלומר שגם כל עניני קדושה הם אצלו בבחינת הירידה, היינו שהוא מסתכל על הכל כאלו שאין חשיבות לשום דבר רוחני, שזה נקרא, שגם הרוחניות היא בבחינת הגלות.

ובזה יש לפרש, שבזמן שישראל בגלות, היינו במצב הירידה, ואומות העולם שולטים אז על האדם, שאומות העולם נקראים באופן כללי "הרצון לקבל לתועלת עצמו", אז גם ה' אצלם בגלות, היינו שאין להם שום חשיבות להבורא, כי אם היתה להם חשיבות בגדלות הבורא, לא היו יכולים לשלוט על בחינת ישראל שבו.

כידוע, שישראל פירושו ישר-אל, שכל מעשיו הם ישר להבורא. והם בשליטתם גורמים, שכל מעשיו יהיו רק לתועלת עצמו, שזה נקרא לטובת הרצון לקבל ולא לתועלת ה'. נמצא, שבזמן שבחינת ישראל היא בגלות, גם הבורא הוא יחד אתם בגלות, זאת אומרת שהרצון להשפיע הוא בגלות, וגם למי שרוצים להשפיע גם הוא בגלות, כמו שכתוב שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שהוא כפר בגדלות ה' ולא נתן להאמין בגדלות ה', וממילא בחינת ישראל היא בגלות אצלם.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו שאומר "כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל", כלומר איזו שייכות יש בין גאולת ישראל לגאולת ה'. ובהנ"ל נמצא, שגלות ישראל וגלות הבורא הם שוים, היות כי בזמן שהאדם משיג ומרגיש גדלות הבורא, כבר אין שום שליטה לאומות העולם, שכולם בטלים נגדו יתברך. לכן יוצא שכל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך.

וענין ההסתר, שהאדם מרגיש, שזה גורם לו, שיהיה בגלות, הוא כנ"ל, היינו שהאדם צריך לדעת, שהוא צריך לתקן מעשיו, שיהיו בעל מנת להשפיע, אחרת תהיה בחינת בושה. לכן מוכרח להיות העלם והסתר על אור עליון. ולפי ערך הרגשת הרע, היינו בזמן שהאדם רואה, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, בערך זה הוא רואה, איך שהוא מרוחק מהקדושה, היינו שהוא רואה, איך שרחוק מלעשות משהו לתועלת ה', והוא נמצא תחת שליטת אומות העולם, ואין לבחינת ישראל שבו שום כח לצאת מהגלות שלהם.

לכן, בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל". והיינו כנ"ל.

וכמו כן יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "נרננה בישועתך, הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך", ומהו השם של הבורא שברא את הבריאה. שמו הוא הטוב ומטיב לנבראיו, שרצונו הוא להשפיע, והיות שבגלל זה ברא בהנבראים רצון לקבל, אחרת לא היו הנבראים יכולים לטעום טעם של טוב ועונג, כי אנו רואים, שבלי רצון וחשק אי אפשר להנות משום דבר.

אבל יחד עם זה, הבורא רצה שלא תהיה בחינת בושה בעת קבלת הטוב ועונג. לכן הוא רוצה שאנחנו נקבל הכל בעל מנת להשפיע. והיות זהו נגד הטבע, שברא בנו רצון אך לקבל ולא להשפיע, לכן כשאנו רוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, אין בידינו כח הזה. לכן כשאנו מקבלים את הכח הזה, הנקרא שמו של הבורא, היינו שגם אנו יכולים לעשות בעל מנת להשפיע להבורא, שזה נקרא, שהבורא נותן לנו טבע שני (כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל זה שהבורא נותן להאדם את הרצון להשפיע זה נקרא "טבע שני").

וזה שכתוב "אמר ישראל להקב"ה, הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית בשמך", היינו כנ"ל, שאנו מרננים עם הישועה שנתת לנו את הרצון להשפיע, שזה נקרא "השם של הבורא", שהוא המשפיע, נתן לנו את השם הזה, היינו שגם אנו יכולים עכשיו לעשות מעשים להשפיע.

וזה שכתוב "ובשם אלקינו נדגול, שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים". כלומר, אנחנו דוגלים עכשיו בשם ה', ששמו הוא רצון להשפיע. וזו הישועה שלנו, שקבע הקב"ה שמו, שהוא הרצון להשפיע, בשמנו. שגם בשם ישראל מרומז השם של הקב"ה, היינו ישר-אל, היינו שכל המעשים של ישראל הם ישר לה' ולא לתועלת עצמו. וזה נקרא שעם ישראל דוגלים בשמו של הבורא, וזוהי הישועה של עם ישראל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "רבי יששכר אומר, ודגלו עלי אהבה, אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה, ומפסוק לפסוק, ודילוגו עלי אהבה". שיש לפרש ענין הדילוג פירושו, היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל ואינו יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, לכן אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ' ע"ב).

נמצא, שהאדם מוכרח לעבוד בשלא לשמה, מטעם שהוא נולד כך בהטבע שלו. ומכל מקום הקב"ה דולג את מצבו של שלא לשמה, והקב"ה מכניסו לתוך לשמה. נמצא, שעל ידי סיוע מהקב"ה יש כאן ענין דילוג, היינו שהאדם דולג את מה שיש בטבע שלו, לעשות הכל לתועלת עצמו, ומתחיל לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "ודילוגו עלי אהבה", שמחמת אהבה שה' אוהב אותנו, לכן ה' נתן לנו דגלים, היינו מהלכה שהאדם עוסק בה שלא לשמה, ה' נותן לנו כח לדלג על דרגת שלא לשמה ולבוא לדרגת לשמה.

וזה שכתוב "מפסוק לפסוק". היינו, שהאדם מתחיל את הפסוק שלא לשמה ותיכף הוא דולג על השלא לשמה ובא לדרגת לשמה. וזה שכתוב "אמר הקב"ה, חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה, ודילוגו עלי אהבה", שפירושו, שמחמת אהבה ה' נותן לו כח לדלג על שלא לשמה ולבוא לשמה.

ואהבה נקרא זה, שהאדם מתחיל לעבוד בשלא לשמה, ועם ישראל נתאוו לעשות לשם שמים ולא יכלו כנ"ל, לכן עם הרצון שרצו לעשות לשם שמים ולא יכלו, הרצון הזה היה מעורר אהבה למעלה, וה' נתן להם את הכח לעשות לשמה. וזה שכתוב "אמר להם הקב"ה מה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם".

זאת אומרת, שענין שעם ישראל נתאוו לבחינת דגלים, היינו שיוכלו לדלג על עבודה דשלא לשמה ולהגיע לשמה, וראו שבכוחות עצמם אין הם מסוגלים לזה. לכן עשו "אתערותא דלתתא", זה שחשקה נפשם ואמרו, מתי אנחנו נוכל לדלג על עבודה דתועלת עצמו ולהגיע לעבודה של תועלת ה'. ובהשתוקקות זו עוררו אהבה למעלה. וזה שכתוב "אמר להם הקב"ה, מה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם". זה שנתאוו לדגלים, היינו לבחינת דילוג על העבודה דתועלת עצמו, הקב"ה מלא את משאלתם.

ובהאמור יוצא, שעיקר עבודת האדם היא להגיע לעבוד לתועלת ה', הגם שמוכרחים להתחיל בעבודה שלא לשמה, אבל צריכים להשתוקק, שה' יעזור ויתן לנו כח לעבוד לשמה, היינו שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, היינו שהאדם צריך לקבל את עול מלכות שמים בלי לקוות לקבל ממנה תמורה. היינו, שלא לדרוש ממנה, שהיא צריכה לתת לנו תמורת זו איזה מזונות, שנוכל לומר, תמורת זו, שאנו מקבלים ממנה, בגלל זה כדאי לעבוד בשבילה.

אלא הכל למעלה מהדעת, שהיא בחינת חוק. היינו, שמלכות נקראת "חוק", שאין לנו להבין איך אפשר לעבוד בלי שכר, היינו בלי שום מזונות, שהיא תיתן לנו. אם כן, מאין יהיו לנו מזונות, כלומר, איך אפשר לעבוד בלי לקבל תמורת זה שום דבר, שזה יזון אותנו ונוכל להחיות נפשנו.

והתשובה היא גם כן למעלה מהדעת. כלומר, שאנו צריכים לבקש מה', שהוא יתן לנו כח לחיות, ושיהיה לנו כח לעבוד בשמחה בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואיך אפשר דבר זה, הלא אין בשכל שלנו מציאות להבין ב' הפכים בנושא אחד:

היות מצד א' אין אנו רוצים שום תמורה, אלא מקבלים מלכות שמים בלי שום מזונות, שתיתן לנו. ואיך אפשר לחיות בלי שום חיות, היות שאין אנו דורשים שום מזונות.

ומצד ב' אנו רוצים שה' כן יפרנס אותנו, ובמה אנו רוצים שהוא יפרנס אותנו, אם לא רוצים שום דבר עבור עבודה שלנו. התשובה היא, נכון שאין אנו רוצים שום דבר חזרה, אלא אנו רוצים, שה' יתן לנו כח לעבוד באופן שלא לקבל שום תמורה. ואיך זה אפשר. דבר זה שייך לך. היינו, אתה תעשה עמנו נס, שנוכל לעבוד בלי שום תמורה, היות שזהו למעלה מהדעת, ממילא אין לנו דעת להגיד לך באיזו צורה אתה תפרנס אותנו, אלא למעלה מהדעת שלנו אתה תפרנס אותנו, ואנו רוצים ללכת למעלה מהדעת, הגם שבהשכל של אדם אין דבר כזה במציאות.

נמצא, שעבודה שלנו היא למעלה מהדעת, וגם הפרנסה שלנו, אנו גם כן רוצים למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת נקרא בדרך נס. נמצא, שאנו מבקשים שה' יפרנס אותנו בדרך נס, היינו שלא כדרך הטבע. שמדרך הטבע האדם כשהוא עובד, הוא רוצה פרנסה עבור היגיעה. וכאן בעבודה, האדם רוצה פרנסה שיתנו לו לא מטעם עבודתו, אלא מטעם נס שהוא לא כדרך הטבע.

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (בהר, בתחילתו), "בהר סיני לאמר, מה ענין שמיטה אצל הר סיני". ועל דרך העבודה יש לפרש, שידוע שמלכות נקראת "שמיטה", ומלכות נקראת "ארץ", כי מלכות היא ספירה שביעית. (שהעולם מתחיל מחסד, כמו שכתוב כי אמרתי "עולם חסד יבנה", ומלכות היא ספירה שביעית לחסד).

והרמז הוא, שאסור לדרוש ממלכות שתיתן מזונות, היינו אסור לעבוד את הארץ בעל מנת שתיתן מזונות, כלומר "עבודת הארץ" נקראת עבודה שרוצים שהיא תיתן פירות, אחרת מי הוא שיעבוד עבודת אדמה בלי שהיא תוציא פירות. כלומר עבודה נקראת, שהאדם נותן יגיעה ותמורת היגיעה הוא יקבל שכר. היינו שהוא לא נהנה מהיגיעה. אם כן, אם אין לו הנאה מהעבודה, למה הוא עובד. בטח כוונתו היא בכדי לקבל תמורה.

לכן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים ולא רוצה שום תמורה, זהו רמז שהוא לא עובד עבודת הארץ, היות שהוא לא רוצה ממלכות שתיתן לו איזו תמורה. וזה נקרא "שמיטה", היינו שלא עובד את הארץ בכדי לקבל תמורה.

מה שאין כן כשעובד בכדי לקבל תמורה, זה נקרא "עבודת קרקע". כלומר, בבחינת עבודה נקרא זה, שעושה "שמיטת קרקע", היינו שבכלל לא נוגע בהארץ, אלא אצלו הארץ בבחינת "ושבתה הארץ שבת לה'", שזה מרמז, שכל הארץ, היינו המלכות שמים, היא כולה לה', ואין לרצון לקבל שום נגיעה בהמלכות, הנקראת "ארץ" ונקראת "שמיטה".

ובזה יש לפרש השאלה "מה ענין שמיטה אצל הר סיני". הפירוש, שכל המצות צריכים לקיימם בבחינת שמיטה, היינו שהכוונה של קיום המצות צריכה להיות על דרך השמיטה, שהיא בבחינת "ושבתה הארץ שבת לה'". כלומר, זה שמקיימים מצות הבורא היא על הכוונה שלא לקבל שום תמורה תמורת העבודה, אלא כל המלכות שמים, שהאדם מקבל על עצמו ובגלל זה הוא שומר את מצות ה', הכל יהיה בבחינת שמיטה.

היינו כנ"ל, שהיא על הכוונה בעל מנת להשפיע, ולא ירצה לקבל שום תמורה. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בהר, שלישי) "וכי תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית, וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית". שיש לפרש את השאלה על דרך העבודה, היות שצריכים לקבל מלכות שמים בלי שום תמורה, היינו שאין האדם אומר, אני מקבל עלי מלכות שמים בתנאי שאתה תיתן לי טעם בעבודה וטעם בתפלה, וכמו כן בקיום המצות, שאם אקבל עבור זה תמורה אני מוכן לעבוד עבודת הקודש.

אבל כולו לה', איך אפשר לעבוד למעלה מטעם ודעת. מאיפה אנו נאכל, היינו מאין אנו נקבל מזונות, לחיות בעבודה שלא תהיה לנו שום תמורה חזרה. הלא זהו בהפכיות לשכלנו. בהשכל שלנו אנו מבינים, אם המלכות, הנקראת "ארץ", תיתן לנו קצת טעם בעבודה, מהטעם הזה שאנו נרגיש יש לנו כבר מה לאכול. היינו, הטעם הזה שאנו מרגישים, זה נקרא "מזונות". אבל בו בזמן שאסור לנו לעבוד בשביעית, היינו אסור לדרוש שכר מעבודה זו, מאיפה אנו ניקח משהו לאכול.

התשובה היא "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית", שספירה השישית היא יסוד, הנקראת "יסוד צדיק", שפירושו של צדיק הוא משפיע. ובזה שאתם תעבדו גם כן רק להשפיע, אז יש השתוות הצורה בין המלכות ליסוד, מזה תמשך הברכה. מה שאין כן להיפך, שאתם תקבלו את המלכות בעל מנת לקבל, אז אתם גורמים פירוד בשורש נשמתכם, שהיא המלכות, הנקראת "כנסת ישראל", שהיא הכלל של כל הנשמות, שתהיה בפרוד. לכן אין היסוד יכול להשפיע למלכות, מטעם שינוי צורה שיש ביניהם.

לכן דוקא ע"י זה שישמרו שמיטה, היינו כנ"ל רק באופן כזה אני אומר לכם "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית". כלומר, שרק בזמן שאתם תשמרו את השמיטה ולא יהיה לכם שום רצון לקבל לתועלת עצמכם, אלא דוקא בעל מנת להשפיע, אז יש מקום להשתוות הצורה בין יסוד, שהוא המשפיע, לבין המלכות, שהיא גם מתוקנת ע"י התחתונים, ששומרים את ענין שמיטה, שלא לקבל לתועלת עצמו. אז יש בחינת השתוות הצורה, אז יש מקום שתתפשט הברכה למלכות.

נמצא, שבזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע ובלי שום תמורה, אז הגוף שואל, מאיפה ניקח חיות לעבודה, אם אנחנו נסכים לעבוד בלי שום תמורה. התשובה צריכה להיות, שאנו הולכים למעלה מהדעת. ובתוך הדעת אין רוצים לתרץ, אלא העבודה שלנו היא למעלה מהדעת. וגם המזונות מה שאנו צריכים לחיות בזמן העבודה, הם גם כן למעלה מהדעת, היינו בבחינת נס, היות שכל דבר שהוא נגד הטבע נקרא "מעשי ניסים".

נמצא, שכל בסיס העבודה שלו, בזמן שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, הוא בלי שום בסיס של פרנסה, היינו שאין הוא יודע מאין הוא יקבל כח לעבודה, שיהיה לו עם מה לפרנס עצמו, היינו שיהיו לו מזונות, וחיות בזמן שהוא עוסק בתורה ותפלה, אם אין הוא רוצה שום דבר לתועלת עצמו, נמצא שהוא מבקש מה', שיתן לו מזונות לחיות בתו"מ למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת נקרא "נגד הטבע". וכל מה שהוא נגד הטבע להשיג איזה דבר, נקרא זה "מעשי ניסים", בלי שום בסיס שיהיה לו על מה לסמוך.

נמצא, שאלו, הרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, צריכים לדעת, בזמן שהגוף בא ושואל, מה נאכל, כמו שכתוב "וכי תאמרו מה נאכל", אין לתת להגוף תשובה בתוך הדעת, אלא להשיב, ה' יתן לנו את הברכה, כמו שכתוב "וצויתי את ברכתי". וכל ברכה היא בחינת נס, כי בזמן שהכל הולך כשורה באופן הטוב ביותר לא צריכים לברכות. אולם הגוף בא ושואל, הלא אמרו חז"ל (פסחים ס"ד ע"ב) "אין סומכין על הנס", וכמו כן אמרו חז"ל (פסחים נ') "לאו בכל יומא מתרחיש ניסא". נמצא, שכל התשובות, שצריכים לענות להגוף, הן הכל למעלה מהדעת, היינו לומר להגוף, ש"בתוך הדעת אתה צודק ואני הולך למעלה מהדעת"."

שאלה: רב"ש כותב לגבי עניין הפרנסה, "שה' יתן לנו כח לעבוד באופן שלא לקבל שום תמורה. ואיך זה אפשר. דבר זה שייך לך. היינו, אתה תעשה עמנו נס, שנוכל לעבוד בלי שום תמורה, היות שזהו למעלה מהדעת, ממילא אין לנו דעת להגיד לך באיזו צורה אתה תפרנס אותנו". על המשפט הזה יש לי שאלה, כי אמרנו בימים האחרונים שהתפילה צריכה להיות מבוררת, צריך לדעת בדיוק מה לבקש, ורק על תפילה כזו הבורא עונה.

כן.

תלמיד: וכאן רב"ש אומר, שהוא נמצא במצב שהוא מבטל את דעתו לחלוטין, והוא אפילו אומר "אין לנו דעת להגיד לך באיזו צורה אתה תפרנס אותנו". זה נשמע הפוך.

בסדר, אנחנו שומעים.

שאלה: רב"ש כותב, "שבזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע ובלי שום תמורה, אז הגוף שואל, מאיפה ניקח חיות לעבודה, אם אנחנו נסכים לעבוד בלי שום תמורה. התשובה צריכה להיות, שאנו הולכים למעלה מהדעת." אבל מאיפה יש לאדם חיוּת לעבודה למעלה מהדעת?

בסדר, לא יודע.

שאלה: רב"ש כותב במאמר שצריך ללכת מעל הדעת, וגם שאין לאדם את הכוחות האלה, ואת הכוחות האלה הוא צריך לבקש. במצבים של ירידה, כשמשתדלים לעבוד מעל הדעת עם החברים ועושים הרבה מאמצים, הבורא מגביר טיפה את התענוג, ואז אתה נופל למצב של ירידה, של ריחוק, ואתה מרגיש את חוסר האונים הזה, ובסוף מבין שהוא עושה לך את זה. אני מרגיש שמתבזבז הרבה זמן ממצב הנפילה ועד שמגיעים לבקשה. כי קשה לקשור את הנפילה לבורא, אתה מרגיש כעס, אתה מרגיש תסכול, שכל פעם אתה נופל לרצון לקבל, ולא מגיעה הבקשה לפנות אליו שייתן את הכוח, על אף שהוא עושה את כל זה כדי שאני אפנה אליו. איך מתגברים על זה, איך עובדים עם זה?

בסדר, אנחנו שומעים. 

שאלה: רב"ש כותב, "ועם ישראל נתאוו לעשות לשם שמים ולא יכלו כנ"ל, לכן עם הרצון שרצו לעשות לשם שמים ולא יכלו, הרצון הזה היה מעורר אהבה למעלה, וה' נתן להם את הכח לעשות לשמה." במצב הזה שרוצים לפעול נגד הטבע ומגלים שלא יכולים, הוא מתאר שאז הבורא עוזר. זה נשמע כמו הנחה, כלומר לא באה בקשה ואז הבורא עוזר, אלא מספיק שאתה רוצה לעשות לשם שמיים ואתה מגלה שאתה לא יכול, וזו כבר תפילה, כמו בקשה.

כן.

תלמיד: יש כאן גם דבר מעניין בעניין השמיטה. רב"ש בעצם אומר ששש שנים צריך לעשות הכנה ולחפש, לצפות למצב הזה שאפשר לעבוד ללא תמורה, ובשנה השביעית זוכים לזה וזה נס. זאת אומרת, בעצם עיקר העבודה זו ההכנה. זה מעניין.

מה מעניין, שהם מצפים לנס? 

תלמיד: כל רגע הוא בעצם ציפייה לעבוד ללא תמורה. הרצון מתנגד לזה, יש הרבה דרגות של התנגדויות, עד שבסוף, בשנה השביעית, האדם מקבל את זה.

כן.

תלמיד: לָמה צריך כל כך הרבה הכנה בשביל לזכות למשהו שבעצם צריך לחיות אותו כל הזמן?

כי אתה צריך לצבור כוחות כדי לקבל את המצב השביעי הזה בכלים שלך.

תלמיד: הסדר מובן, אבל לָמה היחס הוא כזה, שצריך כל כך הרבה עבודת הכנה.

כי כל העבודה היא בהכנה.

תלמיד: נאמר אחד חלקי שבע הוא הזכייה.

לא, אל תגיד כך. זה שאתה עובד שש שנים ובשנה השביעית אתה מקבל חינם, זה לא אומר שאתה מקבל חינם, אתה עבדת שש שנים. 

תלמיד: אבל כל רגע בשש שנים האלו הוא בשביל השנה השביעית הזו.

כן.

תלמיד: אני לא מתלונן, אני רק אומר שזה מעניין שזה כך, שהרוב זו הכנה, או שרק אני תופס כך.

לא, כל שש השנים שהאדם עובד כדי לפרנס את הבורא בשנה השביעית, הכול תוצאה מהעבודה בשש שנים. את זה הוא רוצה, כי בשנה השביעית הוא כאילו נותן לבורא את מה שהבורא נתן לו, זו בעצם השנה השביעית.

תלמיד: זאת אומרת, שש שנים הוא לומד מהבורא איך לעבוד בשנה השביעית?

איך בשנה השביעית להחזיר לו.

שאלה: מה זה בעצם לדלג מפסוק לפסוק בעבודה שלנו?

לדלג מפסוק לפסוק זה נקרא שאנחנו מסתכלים רק על מה שכתוב כרגע לפניי. נניח אני מסתכל על מה שכתוב לפניי בפסוק, וחוץ מזה אני לא רוצה לדעת כלום.

תלמיד: בעצם את מה שכתוב בספר אני צריך לכוון בעבודה שלי מול החברים, ובכלל כלפי הסביבה, על מנת לעשות נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: אני גם מרגיש מהמאמר הזה, איך אנחנו כל הזמן אנחנו צריכים לעורר את הדבר הזה, לעורר את כוח ההשפעה והאהבה בינינו, לעשות נחת רוח לעליון. כי ברגע אחד שאנחנו ישנים בעמידה ולא עושים את המאמץ המשותף הזה, אנחנו בעצם מורידים גם את הנחת רוח לעליון וגם מרגישים את זה פה, בקשר בינינו. זו ממש זכות גדולה להיות בסביבה מיוחדת כזאת, שבה אנחנו כל פעם מקבלים את הכוחות זה מזה, ויכולים כל הזמן להעלות אותם לקדושה ולעשות נחת רוח לעליון.

כן.

תלמיד: את זה אני אומר בהודיה אינסופית, כמו שאומרים.

זה נס.

שאלה: כשאדם מגיע למצב שהוא מצפה לנס, כשכר מהעבודה שלו, הוא מתחיל להבין שגם כל השכר הקודם שקיבל היה נס?

כן.

שאלה: רב"ש כותב על דילוגים, שצריך לדלג מִלא לשמה, ללִשמה. הוא כותב שצריך למצוא חן בעיני ה', ומדגיש שאי אפשר לדעת איך עושים את זה, שזה לא תלוי באדם, רק בבורא? 

כן.

תלמיד: סיפרת פעם שמישהו מהזקנים אמר לך שאתה צריך למצוא חן בעיני ה' ואז הכול יתגלה?

אז מה?

תלמיד: איך מוצאים חן?

אני לא יודע, עוד לא הגעתי לזה. אני לא חושב שזה מגיע לי, אבל בפועל לא הגעתי.

שאלה: פעם סיפרת שרב"ש אמר לבת שלך, תעזבי את בובת הסמרטוטים, יש שם תינוק בוכה, לכי תטפלי בו. מורגש שהמעבר מלא לשמה ללשמה, זה כמו לעזוב בובת סמרטוטים ולטפל בתינוק? 

אבל אנחנו רוצים בובת סמרטוטים. הילדה הקטנה מרגישה יותר טעם בבובה, מאשר בילד חי קטן.

תלמיד: לפי המשל הזה מהם ששת ימי המעשה שאנחנו עובדים בהם, נותנים יגיעה, שהם נותנים לנו דחף לרצות שכבר תהיה לנו יכולת? 

בזה אנחנו מתקנים את עצמנו, בשש מדרגות שלפני השבת.

תלמיד: אבל מה זה אומר, אתה נותן יגיעה, אתה עושה מאמצים, והם כולם לא לשמה כביכול, כי אחרת כבר היית מטפל בתינוק? 

כן.

תלמיד: מה יש שם שמוצא חן בעיניי הבורא, שהוא אומר "כן, מגיע"? 

יגיעה, זה מה שיש שם. ואז אני מקבל את הפרס.

תלמיד: היגיעה במשהו מעוררת בתוך המתייגע חיסרון שירצה שכבר יהיה לו שינוי?

כן. וזה כבר דבר עצום, למעלה מהטבע.

שאלה: הרצון לקבל מחפש ביטחון, לעשות פעולות שיש בהן ביטחון. ובמאמר הזה יש הרגשה שהלמעלה מהדעת, זה לוותר על כל הביטחון הזה, ולשים את כל הביטחון שלך בבורא, בגדלות הבורא. מאיפה יש לאדם כוח לעשות את הויתור המוחלט הזה על כל הביטחון שהוא כל היום רק עסוק בלחפש אותו, ולשים את ביטחונו רק בבורא?

הוא מגיע להחלטה שאם הוא עובד עם הביטחון שלו, הוא לא עושה בעל מנת להשפיע. אלא רק בתנאי שהוא הולך לקראת הבורא, ומשתמש בכוחות שלו דהשפעה, רק בתנאי הזה הוא עושה נחת רוח. ושאין לו שום סיכוי לעשות את הפעולה בצורה אחרת.

תלמיד: איך האדם מתגבר על הפחד מהצעד הזה? כי זה נראה כמו לוותר על כל מה שהוא מכיר, יודע, ורגיל?

לא נשאר לו. הוא עובד שש שנים, הגיעה השנה השביעית, ולא נשאר לו מה עוד לעשות, אלא לצאת חינם.

שאלה: הרב"ש נותן למאמר כותרת, וכנראה שיש לה משמעות. הכותרת היא "מהו דגלים בעבודה". ואז הוא כותב, "שמחמת אהבה שה' אוהב אותנו, לכן ה' נתן לנו דגלים, היינו מהלכה שהאדם עוסק בה שלא לשמה, ה' נותן לנו כח לדלג על דרגת שלא לשמה ולבוא לדרגת לשמה." אתה יכול להגיד שהוא נותן לו כוח לדלג על הלא לשמה. אנחנו כבר המון שנים לא לשמה. אז למה הוא כותב שהוא נותן לי כוח לדלג על הדרגה הזו של לא לשמה. מה מסתתר מאחורי זה?

שתקפוץ מהמקום שבו אתה נמצא עכשיו בלא לשמה, ללשמה.

תלמיד: אני לא יכול לקפוץ, אני 20 שנה יכול להישאר בלא לשמה.

בסדר, אפילו יותר.

תלמיד: אז מה זה לדלג, ואיזה כוח לדלג הוא נותן לי?

ככל שיש לך עוד זמן להיות בלא לשמה, הוא נותן לך אפשרות לקפוץ מהמצב שבו אתה נמצא בלא לשמה, ללשמה.

תלמיד: אתמול למדנו שהבורא מקדם אותנו טיפין טיפין ללא דילוג המצבים, ופה זה נשמע שהבורא מוותר לנו, ומעביר אותנו ישר ללשמה. מצד אחד אומרים לנו טיפין טיפין, ומצד שני, פה כתוב תדלג על המצב של לא לשמה. מה הכוח הזה?

טיפין טיפין זה לפי הטבע, ולדלג זה לפי הנס.

תלמיד: זה נס? לבקש לדלג זה נס?

כן.

תלמיד: ואיך אתה מגיע לנס הזה?

על ידי הכוח העליון, על ידי האור העליון. שמשפיע על האדם, והאדם עובר מהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, שבו הוא לא מסוגל לעשות שום דבר באמת בעל מנת להשפיע, ופתאום הוא כן יכול לקבל כוחות, ולבצע על מנת להשפיע.

תלמיד: כן, אבל זו עבודה. זאת אומרת, צריך להתייגע. איך פתאום, אתה מקבל דילוג, בלי שום סיבה?

למה בלי סיבה, כל החיים האלה אתה נתת יגיעה.

תלמיד: זאת אומרת, שצריך להתייגע על מנת לקבל?

כן, ודאי, לגמרי לגמרי בחינם, אין כלום.

שאלה: בשנה השביעית האדם לא עובד, רק לא מקבל שכר, או שהוא עובד?

בשנה השביעית הוא לא עובד, אבל מקבל שכר.

תלמיד: ומה זה לא לעבוד, אם אנחנו אומרים שהעבודה היא בחיבור. איך לא לעבוד בחיבור?

לא, מדובר על העבודה הגשמית. אם אתה מדבר על עבודה רוחנית, אז בשנה השביעית אתה מקבל את התוצאה של מה שהשקעת בשש השנים לפני כן, עכשיו אתה מקבל את התוצאה, השכר.

תלמיד: אבל הבנתי שאין פה שכר, דווקא בשביעית זו השמיטה כשאתה עובד ללא שכר.

אבל מה שאתה מקבל, נקרא שכר.

תלמיד: ומה בשש שנים הקודמות?

שש שנים אתה עבדת, וכל פעם כשאתה עובד, אתה משקיע את זה בעבודה שלך, ובלתת חלק לבורא.

תלמיד: אז שש שנים הן כן עם שכר?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, זו הכנה, ואחר כך בשביעית אתה עובד בלי שכר?

כן. אם אנחנו מדברים על העבודה בעולם הזה, אז יש שם כל מיני תנאים והגבלות, יש בזה הרבה תנאים.

שאלה: האם משתמע מהמאמר שבמצב ירידה לאדם אין יכולת להשפיע?

יכול להיות שכך הבורא רוצה, שהאדם ירגיש עד כמה הוא באפס כוחות.

תלמיד: שאין לו שום סיכוי להשפיע?

במצב ירידה? תלוי איזו ירידה, אבל אם הבורא לא נותן כוחות, אז האדם לא יכול לעשות שום דבר.

שאלה: לגבי הדילוג מלא לשמה ללשמה. כשאדם נמצא בלא לשמה, בזמן הפעולה הוא יודע שהוא בלא לשמה?

הוא יודע כי הוא משתדל לעשות פעולות לשמה.

תלמיד: זאת אומרת שבזמן הפעולה עצמה הוא כבר יודע שהוא בלא לשמה, או שהוא מאמין שהוא כן, ואז מגלה בדיעבד?

לא, הוא לא מגלה בדיעבד, הוא פשוט משתדל לעשות פעולות השפעה, פעולות בחיבור, וכך הוא מתקדם עד שהוא מגיע למצב שאין לו יותר מה לעשות, ומרגיש שאין לו כוחות.

תלמיד: זאת אומרת עד למצב שהוא מאמין בניסים, שהבורא יעזור בסוף? הוא מאמין באמת שהבורא יעזור לו?

כן.

תלמיד: וזה הנס שבסוף, כשהוא מבין בסוף שבפועל בשביל לקפוץ מעל הלא לשמה, זה רק הבורא.

כן, זה נכון.

שאלה: הוא אומר שבשישי קורה נס, שיסוד מתגלה למלכות כמזין שלה. איך המלכות גורמת ליסוד לעשות את הפעולה הזאת? כתוב "אין לה אלא מה שיהיב לה בעלה".

אז האם הפעולה הזאת שהיא מבקשת הזנה, שהיא מבקשת להידמות ליסוד, האם פעולת החיקוי הזו, זו פעולת ההידמות? זה שהיא מבקשת כל הזמן שהוא יחזור לשורשו, זאת אומרת שהוא כל הזמן יגדל בעיניה, ומזה היא מוזנת?

כן.

שאלה: הרב"ש כותב שכל התשובות שצריך לענות לגוף הן ש"אתה צודק ואני הולך למעלה מהדעת".

נכון. כי הגוף מתנהג לפי הטבע, ולפי הטבע הוא תמיד צודק.

תלמיד: מה זה אומר לענות לגוף "אני הולך למעלה מהדעת"?

זה אומר שאתה הולך לפתור את הבעיה שלך בכוחות שהם למעלה מהטבע, כוחות דהשפעה.

תלמיד: מאיפה אתה מביא את זה? כי הגוף תמיד רוצה תוצאה בתוך הרצון.

אתה דורש מהבורא, לך אין.

תלמיד: עכשיו בפועל הגוף רוצה ממך משהו, אתה כביכול אומר לו שהוא צודק, אבל אם הבורא לא ייתן לך, אז לא תוכל ללכת למעלה מהדעת.

נכון.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני עונה "אני הולך למעלה מהדעת"?

אתה פונה לבורא ודורש שיהיו לך כוחות למעלה מהדעת, כוחות דהשפעה.

תלמיד: ומה הם התנאים שצריכים להיות בתחתון כדי שהבורא ייתן לו למעלה מהדעת?

שהוא באמת מורה שהוא רוצה להשפיע.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי?

שהוא עבד בזה.

תלמיד: אבל אתה כל הזמן עובד לכיוון זה. מה זה נקרא שאתה באמת מוכן ללמעלה מהדעת?

כי עברו שש שנים, קיבלת כל פעם מלמעלה כל מיני כוחות, והשתדלת להיות בהם בעל מנת להשפיע ככול האפשר.

תלמיד: אבל למה שש השנים מכינים אותך ללמעלה מהדעת אם בסוף יש לך בהם שכר? אתה נותן יגיעה ומקבל שכר בשש שנים, איפה פה הכנה ללמעלה מהדעת? למעלה מהדעת היא עבודה ללא שכר.

השכר שלי הוא שאני מקבל כוח השפעה.

תלמיד: אבל למה אתה מקבל את זה כהכנה משש שנים?

כי אני דורש שתהיה לי יכולת להשפיע מכול הכוחות, משישה כוחות אני דורש שתהיה לי יכולת להשפיע על ידם.

תלמיד: האם זה לא נקרא "שכר"?

זה שאני רוצה זה נקרא "שכר", אבל כשאני רוצה בזה להשפיע, זה לא נקרא שאני מקבל.

תלמיד: האם יש לתחתון דרך לחייב את העליון לתת לו למעלה מהדעת או שזה בכלל לא בידיים שלו?

התחתון יכול לחייב את העליון שהעליון ייתן לו כוחות לעבוד למעלה מהדעת. זה כבר נמצא בתוך מערכת הטבע.

תלמיד: אבל איך אתה מחייב אותו, אם הוא אומר שזה "נס", "דילוג" שעושים לך?

זה מטעם האהבה. אומרים שילד קטן הוא ראש המשפחה, כי יש לו כוח לדרוש מכל המשפחה שידאגו לו.

שאלה: רב"ש כותב "עם ישראל נתאוו לעשות לשם שמים ולא יכלו כנ"ל, לכן עם הרצון שרצו לעשות לשם שמים ולא יכלו, הרצון הזה היה מעורר אהבה למעלה, וה' נתן להם את הכח לעשות לשמה". לאיזה רצון צריך להגיע שיעורר אהבה למעלה עד שה' עושה דילוג ללשמה?

כשאדם רוצה לעשות השפעה למעלה מהכוחות שלו והוא לא מסוגל, ואז מבקש מהבורא שיהיה מסוגל.

תלמיד: איך מעוררים רצון להשפיע בעשירייה?

כל אחד על ידי דוגמה מעצמו.

תלמיד: איזו דוגמה היא להשפיע?

תעשה פעולת השפעה לחברים ותדאג שגם אחרים יתרשמו מזה.

תלמיד: אבל איזו דוגמה יש לכוונה על מנת להשפיע, לא למעשה?

הכוונה קשורה לבקשה שלך, למעשה.

תלמיד: מאיפה לאדם יש כוחות לתת דוגמה להשפיע?

לזה יש לו כוחות. קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: מה זה שהתחתונים מתקנים את המלכות?

בפנייה למלכות, כשהם רוצים לקבל כוחות השפעה, הם דוחפים את המלכות להיות קרובה יותר לזעיר אנפין.

תלמיד: היסוד שמשפיע לאחר התיקון של התחתונים, מזה יוצא שכל הזמן צריכים להתפלל על הכלי, על המלכות.

כן.

תלמיד: אנחנו מדברים על תפילה לחברים, לעלות את הבקשה שתהיה לנו הכוונה להשפיע. מה זה להתפלל על הכלי?

אנחנו רוצים שיהיה לנו רצון להשפיע דרך קבוצת החברים לבורא. הבורא הוא מטרתנו, והחברים יחד כולם מתחברים כדי להשפיע לו.

תלמיד: זאת אומרת ההשפעה היא רק מתוך התפילה המשותפת של העשירייה, אז יכול להתפשט השפע, האור.

כן.

תלמיד: ורב"ש כותב כאן, ש"אז יש מקום שתתפשט הברכה למלכות". מה היא הברכה הזו?

ל"ברכה" בדרך כלל קוראים "אור חוזר".

שאלה: ידוע שבגשמיות בשנה השביעית עובדי האדמה נותנים מנוחה לאדמה. האם זה נובע מזה שהספירה השביעית מהחסד היא המלכות, שהיא כנסת ישראל, שהיא כונסת הנשמות, ובגלל האתרעותא דלתתא שאדם נותן צריך להתחיל מחזור מחדש, ועל כן באה המנוחה?

כן. זה המקור.

תלמיד: זאת אומרת יש מחזוריות כל שבע שנים, ובשנה השביעית למעשה האדם צריך לכלכל את עצמו מהבורא, כי לא עובדים את האדמה בשנה השביעית, פשוט משמיטים את הכול.

כן. אבל אתה חסכת מכל השנים הקודמות.

תלמיד: זאת אומרת שלא מעבדים את האדמה בשנה השביעית, וכדי להתפרנס, זה בא מתוך החיסכון של שש שנים.

נגיד.

תלמיד: האם יש משהו אחר?

אסור לעבד את האדמה.

תלמיד: השנה השביעית היא למעשה ספירת המלכות, מכאן צריך את המחזוריות מחדש. זאת אומרת זה סוג של מחזוריות של כל שבע שנים, מהחסד למלכות ושוב חוזר חלילה.

כן.

שאלה: איך לומדים מהבורא את תכונת האהבה?

את תכונת אהבה של הבורא אנחנו לא כל כך יכולים ללמוד. כי כל היחסים שלנו בנויים על הרצון לקבל, על האגו שלנו, על זה שאנחנו ממש דורשים זה מזה בלי להוציא את זה מהפה. אם היינו יודעים איך באמת להתייחס זה לזה, איזו הקלה אז הייתה לנו, פשוט היינו משתחררים מכל האזיקים.

תלמיד: כשאנחנו קוראים במאמרים, אנחנו רואים שבעצם הבורא מסתיר את עצמו כל הזמן ונותן לנו יגיעה בכדי שנרצה להיות כמוהו. איך דרך ההסתרה הוא מחנך?

הוא עושה עבודה כפולה, הוא מסתיר את הנתינה שלו, וההיפך, מגלה את הפעולות שלו בהפוך.

תלמיד: את האגואיזם שמתגלה בנו ביחס למציאות.

כן.

תלמיד: במאמר כתוב, שאדם צריך לעשות את כל המצוות עם הכוונה כדי להגיע בסוף לתכונה של הבורא.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו כל הזמן בבית ספר ואנחנו כל הזמן צריכים ללמוד. מאיזה מהפעולות שלו צריך ללמוד? האם גם אנחנו צריכים לעשות כך?

אם אנחנו רוצים להידמות לבורא, אז אנחנו מתחילים לעשות פעולות של השפעה הדדית זה אל זה, וכך אנחנו מגיעים להתאמה לבורא.

תלמיד: אבל הוא לא עושה לנו את זה בגלוי, הוא מסתיר את עצמו. האם גם אנחנו צריכים להסתיר את עצמנו אחד כלפי האחר? אתה כל הזמן אומר דוגמה, איזו דוגמה אפשר לקחת מהבורא ולהגיד, "הוא עושה כך, גם אנחנו נעשה כך"?

מה זאת אומרת "הוא עושה כך, גם אנחנו עושים כך"?

תלמיד: ללמוד. כשאתה לומד משהו, אז אתה מסתכל על מה שמישהו עושה, ואומר "אני אעשה גם כמוהו".

אתה לא יכול לראות את פעולות הבורא בגלוי.

תלמיד: אבל אני רואה שהוא מסתיר את עצמו.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי להיות דומים לבורא?

רק השפעה ההדדית, עזרה הדדית, התקרבות הדדית, עד שנתחיל לגלות בנטיות האלה את התכונות שלו.

שאלה: עכשיו ענית שמהבורא אנחנו לא כל כך יודעים ללמוד כי הוא תכונת ההשפעה והטבע שלנו לקבל, ואנחנו דורשים זה מזה אפילו בלי להוציא מהפה. וגם אמרת, שאם היינו יודעים איך לתקן את היחס נכון, אז זו הייתה הקלה. למה אנחנו לא מסוגלים להבין מה הם היחסים הנכונים? ולמה זה כל בנוי, זאת אומרת, מה אנחנו לומדים בתהליך הזה שלא מסוגלים?

כדי שאנחנו נתקשר לבורא ונהיה תלויים בו, אחרת לא נוכל ללמוד ממנו.

תלמיד: אבל אמרת שמפעולות הבורא לא יכולים ללמוד כי זה טבע אחר, אז איך באמת לומדים מהבורא?

מבקשים שייתן לנו אותו כוח, אותו טבע שיש לו.

תלמיד: אז כנראה שצריך ללמוד לבקש.

זה העיקר.

תלמיד: בתהליך הלמידה של הבקשה, האם צריך לבקש, לראות שזה לא מצליח, ולשנות את הבקשה?

כן.

שאלה: כתוב, כשמלכות מגיעה, נהיה לה נס והיא מגיעה להשפעה, ואז היא משתווה לתכונת היסוד. ומטעם זה היסוד הוא צדיק ומשפיע ואז הוא משפיע לה. מה בעצם קורה שם, זה יסוד של מי, של מה?

אנחנו לא מדברים על זה, בינתיים לא למדנו.

שאלה: מבחינת הרגשה, לפעמים יש הרגשה שהבורא נותן לי את הדילוג הזה, נותן לי כוחות, החברים גדולים, השיעורים מתוקים, ואז אני מרגיש שאני ממש בשנה השביעית יכול לעבוד בלי שכר. ואז פתאום הוא נותן לי דילוג למטה, מחזיר אותי חזרה, אין טעם, הכול תפל. ועוד הפעם אני בוכה, מתפלל, ושוב יש דילוג למעלה, אני בשנה השביעית, אני בלשמה. כך כל פעם דילוג למעלה, דילוג למטה, זה כמו שאני הסוס שלו הוא רוכב עליי, כמו איזה יו יו.

כמו יו יו.

תלמיד: זה נוראי.

זה הטבע שלך.

תלמיד: אבל הוא נותן לי קצת את ההרגשה של לשמה, של השנה השביעית, של הריחוף. עשיתי יגיעה, התפללתי, בכיתי, והוא נתן לי.

ונתן לך?

תלמיד: כן.

אז תלמד מזה.

תלמיד: אבל פה אני מפספס משהו.

אין לי מה להגיד, תלמד מזה.

תלמיד: מה אני אמור ללמוד מזה?

איך ללמוד להיות דומה לבורא.

תלמיד: משהו חסר לי פה.

חסר לך הרבה, אבל תלמד.

תלמיד: אבל מה לעשות אם הוא כבר נתן לי את זה ואני רוצה להישאר שם כדי שהוא לא יוריד אותי חזרה?

אין לי להגיד. תלמד ממה שהבורא נותן לך.

שאלה: כתוב כאן שהמלכות היא חוק. מה החוק של מלכות?

רצון לקבל שמכוון בעל מנת לקבל, להיות על מנת להשפיע. זה עניין של החלפת כוונות, קודם מלכות מקבלת בכוונה לעצמה, אחר כך היא עושה צמצום, ומעבירה את עצמה לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אתה מדבר על כך שצריך כל הזמן לפנות לבורא כדי לקבל עזרה. הוא נותן לנו את התכונה הזאת, או שזה משהו מיוזמתנו? כשאין כוחות זה הוא שנותן לנו מלמעלה את הכוח לפנות אליו, או שאנחנו צריכים לעשות את זה מעצמנו?

נמשיך, ונראה.

שאלה: לגבי המעבר מדעת ללמעלה מהדעת. אנחנו מחליטים בתוך הדעת על כך שאנחנו עוברים ללמעלה מהדעת? ברור שכשאנחנו נמצאים בדעת זה מצב אחד, ולמעלה מהדעת זה מצב שונה. אבל המעבר עצמו הוא זה שמדאיג אותי. איך עליי לבטל את הדעת שלי, ולמסור אותה לקבוצה, ומה בדיוק מתנתק ממני?

הוא מעביר אותנו מלא לשמה, ללשמה. את המעבר הזה, הוא עושה.

תלמיד: כלומר, באיזשהו אופן עלי לשים על עצמי מעצור כדי שהוא יעשה את ההמשך?

כן.

שאלה: אם בבן אדם אחד יש את תכונת ישראל, ואת שליטת אומות העולם, איך הואכ יכול להתקדם לבורא בבחירה חופשית?

רק על ידי החברים, לאדם עצמו אין כוח, רק בחיבור עם החברים הוא מגלה איך הוא יכול לקחת את כל הכוחות של העשירייה, ולהשתמש בהם לכיוון הבורא.

שאלה: אנחנו מתפללים יחד, עושים כל מיני פעילויות, והמטרה שלנו היא לשנות את האדם. האם מבחינת הבורא כל החברים הם כאיש אחד, ומה החשיבות של להיות במצב הזה?

כלפי הבורא כולנו איש אחד, אבל כלפי עצמנו לא. כדי להידבק בבורא, להתחבר לבורא, גם אנחנו צריכים להגיע להרגשה כזאת "כאיש אחד בלב אחד". זאת התשובה.

שאלה: מתי האדם מקבל את הכוח לעבוד בלי שכר?

זה תלוי בבורא, זה לא תלוי באדם. האדם צריך להראות שהוא מאוד רוצה לעשות פעולות בעל מנת להשפיע, אבל מתי הוא יקבל מלמעלה אישור לזה, זה תלוי בלמעלה. על זה יש מאמרים, וכל מיני חשבונות. עושה מעט אבל זוכה, לא עושה וכן הלאה, יש בזה הרבה דברים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתחזק או לשמור כל הזמן על אמונה למעלה מהדעת?

על ידי דוגמה מהחברים. כשכולנו מחזיקים זה את זה, ורוצים להראות דוגמה אחד לשני עד כמה אנחנו פועלים בחיבור למעלה מהדעת, ובמעשים למעלה מהדעת. אם נכוון את עצמנו כך, אנחנו נראה שזו לא כל כך בעיה, ממש.

שאלה: אני לא בטוח שהבנתי אותך נכון, אבל כאשר נשאלת מאיפה לקחת את הכוחות כדי שתהיה כוונה בעל מנת להשפיע, ענית, מתוך קנאה.

כן, קנאה, תאווה וכבוד.

תלמיד: אבל האם זה לא מה שמזין את האגו שלי, הוא מתחיל להתנפח מזה, אני עושה משהו כל כך טוב, אני הופך לגדול?

בלי האגו לא היית יכול להשיג את הבורא .

תלמיד: אבל זו לא כוונה בעל מנת להשפיע, זה יוצא ככוונה על מנת לקבל, וזה מזין את האגו שלי.

כן, דווקא בגלל זה אתה יכול להשיג את הבורא.

תלמיד: האם זה לא משהו שעלי להסתיר?

לא, ממש לא, זה לא מקטין, ולא משפיל אותך.

שאלה: איך להגיע להשתוקקות לדגלים לקראת הכנס?

אם נעשה כל יום תרגילים. אם נחליט שאנחנו עושים תרגילים בקבוצות, בכל קבוצה וקבוצה עשר דקות יום יום, אנחנו נצליח.

שאלה: איזה תרגיל על העשיריה לעשות כל יום עשר דקות כדי להגיע מוכנה לכנס?

חיבור בכל רגע שאפשר, אבל בבוקר עושים את זה עשר דקות רצוף בלי להתנתק.

תלמיד: מה זה חיבור עשר דקות בלי להתנתק?

שכולנו מחוברים, מושכים לחיבור שלנו את הבורא, ולא רוצים שום דבר חוץ מלהישאר כך לנצח. שכל התכונות של החיבור, וכל הפניות שלנו לבורא, יהיו בתכונות שלו.

תלמיד: אתה מדבר על ההכנה לשיעור, בכניסה לשיעור?

כן, בכניסה לשיעור.

שאלה: המאמר אומר שכשהם רצו לעבוד לטובת הבורא הם לא יכלו, הרצון הזה עורר אהבה למעלה, והבורא נתן להם כוח לעבוד לשמה. האם יש צורך תמיד להגיע לנקודה שבה כבר לא נוכל להתקדם, להיות בלי כוחות, וכמעט מיואשים כדי שהבורא יתגלה ונוכל לעבוד ב"לשמה"?

כן, צריכים לדרוש מהבורא ממש כוחות לשמה.

שאלה: לגבי העניין של לדרוש מהבורא את הכוחות לעבוד לשמה. ראיתי שהרב"ש התחיל עם העניין שאנחנו תחת השליטה של אומות העולם, ולפעמים אני מרגיש, ובטח יודע שאני לא תחת השפעה של אומות העולם. סליחה שאני אומר ככה, אבל אני לא רואה בפנים של החברים שלי מצוקה. אני לא שומע את הצעקות שלהם, "בורא תעזור לי, אני רוצה ממש להשתחרר מהרצון לקבל, אני ממש מרגיש שאני תחת השליטה של בני ישמעאל, בני עשיו, אני ממש מרגיש את זה". אתמול שמעתי את החבר שלנו, וממש הרגשתי שהוא נלחם, שהוא ממש במלחמה. אז איך להרגיש את זה בכל רגע כשאנחנו פה בשיעור, ובאמת לדרוש מהבורא, "תשחרר אותי מפה, כי אני לא יכול להמשיך"?

תתפלל לבורא שייתן לך כאלו חסרונות, כך שגם אתה תבקש בצורה כזאת.

תלמיד: איך אתה יכול להיות כל כך רגוע?

אני כבר זקן, אין לי כוח להתרגז ולצעוק. חוץ מזה עברתי כבר הרבה.

תלמיד: אולי יש כדור כזה שאתה יכול לתת לי?

אין חכם כבעל ניסיון.

שאלה: מה הקשר בין שבעה ימים למצרים ולצאת ממצרים?

משתמשים בכל מיני סימנים כדי לציין באיזה מצב בני ישראל היו במצרים, ביציאת מצרים, בגלות, בגאולה וכן הלאה. משתמשים בכל הסימנים האלה.

שאלה: שמעתי שאם נדע להתייחס זה לזה, אז נשתחרר מהאזיקים. מה אנחנו צריכים לשנות ביחסים בינינו?

לפתוח לבבות.

שאלה: מה זה אומר שההגבלה וההסתרה מוסרות מהאדם?

זה ענין רגשי. נקווה שנצליח, נגלה את זה ונרגיש את זה.

שאלה: כתוב "ממעשיך הכרנוך", איך רואים את מעשי הבורא אם הוא נסתר?

אם אנחנו מוכנים, אז אנחנו גם נראה אותם, מתוך המעשים שעוברים עלינו.

שאלה: שמעתי שאסור לעשות עבודה מתוך מחשבה לזכות בפרס, אבל מה הוא הפרס שניתן עבור שבע השנים הללו?

לצאת חינם. אנחנו יוצאים מכול ההגבלות.

שאלה: האם שש השנים של העבודה הן ממש שש שנים?

לא, זה לא שייך לשש שנים, אתה יכול להגיד שש ספירות, אבל זה לא לפי זמן גשמי.

שאלה: איך האדם יכול לקצר את הזמן של שלא לשמה? איך העשירייה עוזרת בכך לחבריה?

ככל שהם יספיקו בזמן יותר קצר להגיע ל"לשמה". אין כאן זמן, ממש אין זמן. אנחנו מתקרבים למצב שמי שמכין את עצמו להשפעה למעלה מהדעת, הוא יזכה.

שאלה: בעבודה של למעלה מהדעת, האם הדעת היא אחד מהמצבים שלי או שזה חשבון?

גם חשבון וגם מצב.

שאלה: מה גורם לאדם להשתוקק ולבקש להיות אדם?

שהוא מרגיש את עצמו בהמה.

שאלה: אתה אומר הרבה לפתוח את הלב, איך פותחים את הלב?

אני לא יודע, את זה הבורא עושה, תבקשו.

שאלה: מה יותר חשוב בתפילה, האם הרגישות או צורת התפילה, שמבקשים את הדבר הנכון, בסדר הנכון?

אפילו שאנחנו פונים לבורא בלי מילים, הוא מרגיש את הלב שלנו ואת מה שיש לנו בלב.

תלמיד: מה יותר מועיל, מה עושה יותר נחת רוח לבורא, האם זה שכולנו יושבים כאן ומבקשים שהבורא יתקן אותנו, שהמאור ישנה אותנו, יחליף לנו את הרצון לקבל לרצון להשפיע, או כשאנחנו מתרגשים מאוד ורוצים שהבורא יגן על החברים שלנו שנמצאים בשדה הקרב?

להיות כמה שיותר קרוב לבורא, כולנו יחד.

תלמיד: אבל זה כשלעצמו בא לידי ביטוי בתפילה. מהי התפילה הכי אפקטיבית? כי אני שומע שאתה אומר לפתוח את הלב, אבל אני לא יודע מה ייתן את הכוח, מה יעצים, מה ימקד את כל הכוח כדי שנוכל באמת לדאוג לחברים שלנו?

אני מבקש מהבורא לפתוח לי את הלב, בשביל מה?

תלמיד: כדי לבקש עבור החברים. אם הבורא נותן לי רגש, אז אני יכול להשתמש בו כלפי החברים. ואם הבורא נותן לי רגש לדאוג לחברים, אז אני אפילו צעד אחד יותר קרוב, אני אפילו לא צריך להתאמץ. למה לא לגשת ישר למטרה, כי הבורא רוצה מאיתנו רצון אחד בלבד.

כמובן.

תלמיד: הדבר הכי חשוב הוא שלכולנו יהיה רגש משותף שנוכל לצאת מעצמנו, וכל היום אני צריך לשבת ולחשוב על החברים הגדולים שנותנים לנו דוגמה. כי כך הרגשות באים לידי ביטוי בצורה טובה יותר.

כן.

שאלה: הוא כותב פה שעם ישראל השתוקק לזה, "שחשקה נפשם ואמרו, מתי נוכל לדלג על עבודה דתועלת עצמו ולהגיע לעבודה של תועלת ה'. ובהשתוקקות זו עוררו אהבה למעלה". מה זו ההשתוקקות הנכונה לשמה? נשמע שהם רוצים לדלג מעל לעבודה לתועלת עצמם.

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

אנחנו רוצים להיות דבוקים בבורא שהוא משפיע לנו ואנחנו משפיעים לו, ובפעולה הזאת אנחנו דבוקים זה אל זה.

תלמיד: האם מה שמאפיין את העבודה בלא לשמה שהולכת ומתגברת זו היכולת של האדם להסכים עם הלא לשמה או לא להסכים?

האדם בכלל לא מבין בדיוק מה זה נקרא "לשמה".

תלמיד: ובתוך הלא לשמה שהוא נמצא, האם הוא מוכן לקבל את המצב הזה יותר ויותר? הוא כותב ב"שמעתי", שהעתיד של האדם תלוי בהודאה על העבר. כלומר אפילו בתכלית הפשיטות שיש לו, אפילו הכנה דהכנה דשלא לשמה זה מספיק לו.

כן.

תלמיד: וזה מאפיין את ההתקדמות של האדם. אפילו שהוא מרגיש שהוא הולך אחורה, הוא יותר ויותר מוכן להסתפק במה שהבורא נותן לו, אפילו חוט קטן.

כן.

תלמיד: איך מתוך זה צריכה להתפתח דרישה ללשמה? למה שתתפתח דרישה ללשמה?

כי הוא לא יכול יותר להישאר בלא לשמה. הוא מרגיש שהוא לא פועל, לא מועיל לאף אחד, לא לנבראים ולא לבורא.

תלמיד: האם מדרגת הקטנות הזאת שהוא מנסה לייצב לעצמו היא אשליה, היא שקר, היא זיוף?

כן. זה מה שהוא מרגיש, ש"טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: אז מה הוא רוצה בעצם מהמצב הזה?

הוא רוצה להגיע למצב שיהיה מתאים לבורא.

תלמיד: אבל הוא לא יודע בדיוק מה זה המצב הזה.

אפילו שהוא לא יודע.

שאלה: לגבי התרגיל שהמלצת לנו לעשות, כל בוקר בכניסה לשיעור לשבת מחוברים עשר דקות, למשוך בחיבור שלנו את הבורא, ולא לרצות שום דבר חוץ מלהישאר ככה לנצח. איך אתה רואה את הדבר הזה? זה נשמע משהו שקט לשבת כך עשר דקות.

כן. נשב עשר דקות ונחשוב איך אנחנו יכולים להיות מחוברים בלב אחד, נרגיש את הלב האחד הזה, כך שחוץ מזה אנחנו לא צריכים כלום, ושבמקום הזה שאנחנו עכשיו מרגישים את עצמנו, נרגיש שם את הבורא.

(סוף השיעור)