שיעור צהריים 04.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 587,

מאמר פ"ב, "התפילה שצריכין להתפלל תמיד"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 587, "שמעתי", מאמר פ"ב, "התפילה שצריכין להתפלל תמיד".

פב. התפילה שצריכין להתפלל תמיד

מה ששמעתי ביחידותי וירא תשי"ג

"האמונה נקראת בחינת מלכות, שמתפרשת בבחינת מוחא - וליבא, ז"א בחינת השפעה - ואמונה. וכנגד האמונה יש בחינת ערלה, שהיא בחינת ידיעה. שדרך להחשיב את בחינת הערלה, מה שאין כן בחינת אמונה, הנקראת בחינת שכינה הקדושה, היא בעפרא [בעפר], היינו עבודה בבחינה זו נקראת בחינת בזיון, שכולם בורחין מללכת בדרך זו. ורק זה נקרא דרך צדיקים וקדושה.

וה' יתברך רוצה שרק באופן זה יתגלו שמותיו יתברך, משום שבאופן כזה בטוח שלא יפגמו באורות העליונים, משום שכל היסוד הוא בחינת השפעה ודבקות, ומבחינה זו אין הקליפות יכולין לינק, היות שכל יניקתם היא מבחינת קבלה וידיעה.

ובמקום ששורה שליטת הערלה, אין השכינה הקדושה יכולה לקבל לתוכה את האורות העליונים, בכדי שלא יפלו האורות לקליפות. לכן יש בחינת צער השכינה, היינו שמעכבים את האורות העליונים מלהמשך לתוכה, שתוכל להשפיע לנשמות.

ודבר זה תלוי רק בתחתונים, שהעליון יכול רק להשפיע את האור העליון, מה שאין כן כח המסך, שהתחתון לא ירצה לקבל בכלים דקבלה - זה תלוי בעבודות התחתונים, שהתחתונים צריכים לעשות את הבירור הזה."

שאלה: למה יש התנגדות לידיעה ולמה אי אפשר לשלב אותה, מה פסול בה?

היא לא כל כך פסולה, ידיעה היא פשוט נגד אמונה. אם אנחנו צריכים ללכת בהשפעה ואמונה, אז כנגד זה יש לנו ידיעה.

תלמיד: באיזה שלב משלבים את הידיעה עם האמונה?

כשהידיעה לא מפריעה לנו להיות בעל מנת להשפיע. זה כמו שאנחנו לא יכולים לעבוד עם כלים דקבלה, עושים עליהם צמצום, אבל לאחר שיש לנו כבר כלים דהשפעה אנחנו יכולים לחזור ולהחזיר אלינו, לעבודתנו כלים דקבלה שיהיו בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: על איזו ידיעה מדברים, מה אסור לדעת, איזו ידיעה מפריעה לאמונה?

כל דבר. כל דבר שהוא מאפס ברצון לקבל ועד גבוה מעל גבוה.

תלמיד: אבל עצם הידיעה שאני עכשיו פועל במשהו, אפילו שאני לא עושה שום דבר נכון אבל מספר לעצמי שאני יודע, האם זה לא פוגם כבר באמונה? כי תמיד יש ידיעה מינימאלית בה אני פועל.

בסדר, אז אני לא משתמש בזה.

תלמיד: אז איך לנטרל את הידיעה, היא תמיד שם, זו התשתית?

אני מלכתחילה רוצה להיות דבוק לכוח האמונה ורק בזה להתפתח ולפתח את עצמי, ואם אני כבר משתמש בידיעה, אז זה בתנאי שיש לי כוח אמונה.

תלמיד: ואם הידיעה משתלטת והיא חזקה יותר?

אני לא נותן לה את זה

תלמיד: אני מנווט בין ידיעה לאמונה, איך לנטרל את הידיעה ולא לתת לה להשתלט?

אני קודם כול רוצה להיות רק בכוח האמונה ואחר כך לפתוח את הידיעה במידה שהיא לא פוגעת באמונה שלי.

תלמיד: אבל איך אתה עוצר ידיעה שמגיעה?

זו כל העבודה, אני משתדל להיות בכוח האמונה ולצמצם את כוח הידיעה שלי. ואני פותח את כוח הידיעה אך ורק בתנאי שאני ממנה מוסיף לכוח האמונה.

שאלה: ראשית אני רוצה להודות לבורא על האמונה למעלה מהדעת שהוא נותן לנו, את השביל לעולם העליון, זו שמחה מאוד גדולה. והשאלה היא, אני נמצא באמונה למעלה מהדעת, מושך את המאור, המאור מדלל את המסך, מכניס אותי אל תוך הדעת, איך מחזיקים במסך הזה כדי לא ליפול אל תוך הדעת אלא להישאר באמונה למעלה מהדעת?

בשביל זה אנחנו צריכים להשתמש בצמצום, אני תמיד נמצא תחת הצמצום ופותח, מגלה את הרצונות שלי רק בעל מנת לעבוד מבלי להפריע לצמצום.

תלמיד: המסך זאת עבודה יותר פרטית או קבוצתית?

לא, זו עבודה פרטית. יש גם קבוצתית אבל בעיקרון זאת עבודה פרטית.

שאלה: איך כל הזמן להיות תחת צמצום?

אני לא מאפשר לעצמי להשתמש בשום רצון מלבד ברצונות על מנת להשפיע. ואם הבורא לוחץ עליי, כמו במשל האורח ובעל הבית, שהמארח מחייב אותי "תטעם את זה ואת זה ותראה כמה טרחנו בשבילך", במקרה כזה אדם יכול לקחת משהו רק באופן שהוא לא מפר את הצמצום שלו. ואחר כך אפילו אם הוא מתחיל לטעום ומתחיל להתקרב איכשהו לבורא כדי לקחת עוד קצת ועוד קצת, כל זה הופך אצלו לקבלה בעל מנת להשפיע. כלומר כאן צריכה להיות לו עבודה עם הבורא בזה שהבורא ילחץ עליו שייקח עוד כמו שבעל הבית לוחץ על האורח, והוא צריך לבחון, לבדוק את עצמו האם הוא יכול לעשות זאת, האם הוא יכול להרשות לעצמו וכן הלאה.

תלמיד: הבורא כאן לוחץ ומסובב לכיוונים שונים וכל הזמן משנה את התנאים. אמרת שצריך לבדוק כדי לא להפר את צמצום, איך עושים את הבדיקה הזאת בצורה נכונה?

זה פשוט תלוי במצב שלך, איך אתה קשור לבורא ואיך אתה בוחן את הצמצום בו אתה מחזיק כדי לא לקבל למען עצמך אלא רק למען הבורא. אתה יכול לבדוק את זה על הקבוצה, האם אתה יכול לקבל למענם אך בשום פנים ואופן לא למען עצמך, וכאן יש כבר כאלה תרגילים.

שאלה : יש משפט שאומר וידעת את ה' אלהיך בכל מאודך, זה עניין של ידיעה אבל של הרגשה, כי יש ידיעה של הרגשה וידיעה של שכל?

לא. ידיעה זו ידיעה. ידיעת הבורא.

תלמיד: ידיעת הבורא זה כבר מצב של אמונה, ידיעה שהיא אמונה?

כן.

שאלה: כתוב, "וכנגד האמונה יש בחינת ערלה, שהיא בחינת ידיעה." כלומר ערלה היא בחינת ידיעה?

כן.

שאלה: איך לחבר את הידע והאמונה שלי בנקודה האמצעית?

אני ממליץ לעבוד כמו שכתוב כאן, אני רוצה לפרש את האמונה בה אני נמצא בקשר עם הבורא, עם האור העליון, ורוצה להעביר את כל האור הזה למילוי השכינה, וחלילה שהאורות האלה לא ייפלו לקליפות. זו בעצם קודם כול הדאגה שלי.

שאלה: אם הבורא לוחץ עלינו, יוצא שהוא לא לוחץ אישית עלינו אלא על הקבוצה, על היחסים בינינו. האם נוכל לבנות יחד צמצום ומסך דווקא ביחסים?

זה יקרה אחר כך. קודם אנחנו צריכים לקבל את זה כלחץ על כל אחד מאיתנו.

תלמידה: האם זו עבודה פנימית שלנו, ואנחנו לא משתפים את החברים ולא מבלבלים זה את זה?

אנחנו יכולים לדבר על זה אם אנחנו לומדים מאמר כזה, אבל בעיקרון בינתיים זאת עבודה אינדיבידואלית לכל אחד מאיתנו.

שאלה: אמונה נקראת בחינת מלכות, מלכות היא כוונה לקבל, אז למה לאמונה יש תכונה לא אלטרואיסטית כמו למלכות?

המלכות נקראת תכונת האמונה, אנחנו צריכים למלא את המלכות שלנו בתכונת ההשפעה, ואז המלכות תתמלא בתכונת ההשפעה.

שאלה: אחרי הצמצום העניין הוא דעת. לְמה היא רוצה את הדעת ולא סתם להתמלאות?

לא חשוב אם יש צמצום או אין צמצום, אנחנו מדברם על הרצון. במלכות יש רצון, רצון לאור העליון שימלא אותה, או שיש לה רצון לא לאור העליון, אלא איך לשמש את האור העליון כדי לתת, למלא את האחרים.

שאלה: מה זאת אומרת לפגוע באור?

לפגוע באור משמעו לנסות לקבל אותו בכלים דקבלה.

תלמיד: הוא כותב פה, "לפגום באורות העליונים".

כן, גם לפגום.

שאלה: לפעמים אנחנו יודעים או מרגישים בצורה ברורה שאנחנו צריכים ללכת לקראת החיבור, האם זה נקרא בחינת ידיעה?

זו ידיעה, כן.

תלמיד: כשהידיעה הזאת עוברת, אז אני צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת ולפעמים אני לא מצליח. האם לא עדיף בכל זאת לעבוד בתוך הדעת, או עדיף להיכשל באמונה למעלה מהדעת?

צריכים להשתדל ללכת באמונה למעלה מהדעת. כי גם אם יכול להיות שתיכשל, ומי בכלל יודע מראש שאתה תיכשל, אבל אם תיכשל, אז יהיו לך רשימות שאתה תוכל אחר כך לתקן. אם אתה לא בטוח מה קורה, אז ודאי שכדאי ללכת באמונה למעלה מהדעת, בצורה כזאת שאתה לא מקבל. אבל אפילו אם אתה הולך לקבל ונכשל, אז תהיה לך הזדמנות לתקן את זה.

שאלה: כשאני מתפללת מעומק הלב עבור חברה, ואחר כך נראה לי שהבורא באמת שמע את התפילה שלי כי החברה קיבלה את מה שביקשתי עבורה, האם אני עושה כאן איזו טעות בזה שאני יודעת, מבינה שהחברה שמחה ואז גם אני שמחה עבורה?

לא, זה בסדר גמור. זה רק מחזק את הכלי.

שאלה: אני מבינה שהמסך הוא כשאנחנו רוכשים דעת נוספת שהיא לשמח את הבורא. האם אנחנו יכולים להיות בטוחים וגם נרגיש שאנחנו עם הכוונה הנכונה?

אם אני יכול לבדוק שכל הכוונות והרצונות שלי כרגע מכוונים לטובת הקבוצה, החברים ודרכם לבורא, ואני רוצה לגלות את הבורא בקשר בינינו, אז הפעולה שלי נכונה ואני יכול להמשיך.

שאלה: אם במאמר מדובר על תפילה, אז אנחנו תמיד עולים באמונה למעלה מהדעת ומתפללים, תמיד להשפעה עבור החברות. אבל לא ברור מה בעל הסולם אומר על הידיעה?

בינתיים הוא לא מדבר על ידיעה, הוא מדבר על אמונה.

תלמיד: התפילה היא על אמונה.

כן.

שאלה: איך יכול להיות שהנקודה הזאת באדם יכולה להיות עם הבורא ובו זמנית יכולה להיות נגד הבורא? ואיך בתפילה לחבר את שני הניגודים?

יכול להיות דבר כזה, כדי לאפשר לאדם להבין באילו יחסים עם הבורא הוא נמצא.

שאלה: מי עוזר לנו לעשות צמצום בזמן הנכון?

אם אנחנו רוצים, אז הבורא עושה עלינו צמצום. אנחנו מקבלים כוחות ועושים צמצום.

שאלה: כשאנחנו בצמצום, איך אקטיבית להתפתח בהמשך? כי אנחנו לא צריכים לרצות כלום, צריכים לבטל את עצמנו לגמרי, אז איך נבנית המדרגה הבאה בביטול?

אחרי שאנחנו עושים את הצמצום, אנחנו יכולים להתחיל לפתוח את עצמנו ללהשפיע על מנת להשפיע ואפילו ללקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אנחנו מקבלים את המסך, האם על ידי תרגילים ותפילות?

כן. במיוחד על ידי תרגילים ותפילות. יותר נכון על ידי תפילה, היא מתקנת אותנו הכי טוב.

שאלה: האם אנחנו יכולים ללכת תמיד באמונה למעלה מהדעת מעל כל מה שקורה לנו ולראות שהבורא תמיד פועל עלינו?

אם הבורא נותן לנו את זה, אז ודאי שאנחנו יכולים תמיד להיות באמונה למעלה מהדעת. הכול תלוי בעזרת ה', בעזרת הבורא.

שאלה: האם נכון להגיד שאת העבודה אנחנו צריכים להתחיל תמיד בצמצום, ולא לחכות עד שהאור ייפול לקליפות, ורק אז לבנות את המסך ולעשות חשבון כמה אנחנו יכולים לקבל עבור הבורא?

בעיקרון זה נכון.

שאלה: מהי מהות הביטוי "השכינה הקדושה"?

"השכינה הקדושה" היא כל התגלות הבורא באדם. המצב הזה, המקום הזה, ההרגשה הזאת, כל זה נקרא "השכינה הקדושה".

שאלה: מה זה המצב הזה שנקרא "צער השכינה"?

"צער השכינה" זו הרגשה בנו מה שאנחנו מזמינים בבורא, במידה שאנחנו לא עונים נכון על הפנייה שלו אלינו. אז נקרא שהוא נמצא "בצער".

שאלה: בשיעור אני משקיעה המון מאמץ כדי להבין ולהרגיש את מה שאתה מלמד. אבל תוך כדי השיעור אני חושבת מה אני עושה בזה אם את כל זה אני רוצה לקבל בשביל עצמי. על מה אני צריכה לחשוב בשיעור במקום לקבל את הלימוד בשביל עצמי?

את רוצה מהשיעור להגיע למצב שתהיי קרובה יותר לחברות שלך ולבורא כדי לעשות פעולות השפעה לכל החברות, לכל הקבוצה. זה מה שאת מתכוונת לעשות.

תלמידה: האם לא לנסות להבין את השיעור בשכל שלי?

להבין זה לא חשוב. על זה כתוב, "לא החכם לומד".

שאלה: האם כוח המסך מחליש או מחזק את הגבול שמפריד אותנו מהבורא?

כוח המסך מחזק מאוד את הקשר שלנו עם הבורא, מפני שאנחנו רוצים להיות קשורים אליו יותר מאשר קודם, גם בפעולה.

שאלה: הבורא לוחץ עלינו. במה הוא לוחץ עלינו?

בזה שהוא רוצה שנתקדם, שנקבל את האור שלו, שנראה עד כמה אנחנו מוצלחים או לא. הבורא שולח לנו את האותות האלה כדי שאנחנו נקבע את מצב הקשר שלנו איתו שבו אנחנו נמצאים.

שאלה: בזמן האחרון אתה מדבר הרבה על שאנחנו הופכים להיות כלי אחד. האם המהות של התיקון, של הצמצום, מסך ואור חוזר, זה המעבר מהכלי הפרטי האינדיבידואלי לכלי המשותף, לרצונות של החברים?

ודאי שזו הכוונה, עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד". אנחנו צריכים להגיע למצב שנרצה להתחבר בינינו בצורה שלא יהיה הבדל בינינו. בסופו של דבר במידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא, שהוא אחד.

תלמידה: האם אדם שנמצא תחת צמצום הוא אדם שלא רוצה להרגיש את החיסרון שלו, אלא רק את החיסרון של החברים?

כן.

שאלה: אמרת שכל אדם בעולם קשור לבורא, הנקודה שמקשרת אדם לבורא שייכת לישר אל. האם כולנו עתידים להיות ישר אל?

כן, ודאי. כולנו חייבים להגיע לתיקון הזה.

שאלה: מהו צמצום אמיתי? האם זה כשאדם עושה את הצמצום ומרגיש בזה תענוג, או דווקא כשיש לו צער מהצמצום?

זה לא חשוב, העיקר הוא שאדם חייב לקבל על עצמו צמצום כדי שלא יהיה בעל מנת לקבל, שלא יתרחק מהבורא, שלא יהיה הפוך מהבורא.

שאלה: לפעמים יש לאדם רצון פשוט לא להיות, להיות כלום. האם זה תנאי מקדים לצמצום?

לא. זו יכולה להיות גאווה מאוד גדולה.

שאלה: מה זה קשר עם הבורא?

זה משהו שאני לא יכול להסביר. זו הרגשת הבורא כקרוב ביותר.

תלמידה: האם זה משהו אחר למשוך את האור וקשר עם הבורא?

נניח שזה אותו הדבר.

שאלה: יש תפילה מעומק הלב, ויש תפילה מידיעה, כשאתה יודע על מה להתפלל, אבל הלב לא בוער. האם תפילה כזו מתקנת?

כל תפילה מתקנת. כל תפילה.

שאלה: כשאנחנו אומרים ללכת למעלה מהדעת, על איזו דעת אנחנו מדברים פה? האם אפשר לקבל דוגמה של דעת?

נגיד שזה למעלה מכל הידיעות שיש לאדם.

שאלה: אנחנו יודעים שכל מה שעושה הבורא עבורנו זו האהבה הנצחית שלו, ובתפילה אנחנו מגלים את האהבה שלו כידיעה. כשאנחנו לא רק מאמינים שזו אהבה אלא עם כל הלב מרגישים אותה, מה האהבה הזאת עושה בתוכנו?

האהבה הזאת מצמצמת את המרחק ביניכם עד כדי כך שבקרוב תוכלי להרגיש את הבורא.

שאלה: כל חיבור עם כוונה נכונה מושך אור, ויש הבדל בין חיבור נשי וגברי. לנו יש דעה שרק הגברים מושכים את האור, האם זה כך?

לא, נשים מושכות את האור לא פחות מגברים. במובן הזה הם שווים לגמרי.

שאלה: קודם חברה שאלה מה לעשות עם הידיעה שכל מה שעושה הבורא עבורנו זו אהבה נצחית. האם גם ידיעה כזאת צריך לדחות? האם גם מידיעה כזאת צריך להתעלות?

אנחנו לא צריכים לדחות שום דבר מהבורא.

תלמיד: זו הידיעה שהבורא הוא טוב ומוחלט, שהוא אוהב, שהוא ממלא.

כן, אנחנו צריכים לקבל את זה ולמלא את עצמנו בזה.

תלמיד: זו לא הידיעה שמדברים עליה פה, על אמונה וידיעה.

לא.

שאלה: הקבלה נותנת לנו ידיעות מאוד גבוהות, והן כולן כדי שנחזק את האמונה שלנו. האם נכון להגיד שההיפוך של הידיעות האלה לאמונה זה כשאנחנו את הידיעה מעבירים דרך הרגש?

אני לא חושב שאתן יכולות לעשות את זה, זו אשליה, דמיון.

שאלה: בשם כל הנשים של הכלי העולמי לקראת כנס הנשים בשבת. אנחנו יודעות שנשים משנות את המציאות, ואנחנו מרגישות שבמיוחד בתקופה האחרונה, עם כל מה שקורה בישראל ובעולם, מאוד התקרבנו בינינו ואנחנו בהודיה גדולה על הדרך שלנו. מה חסר בהרגשת הלב שלנו כדי שנצליח להביא לשינוי המציאות עבור כולם?

חסר לא רק קשר טוב בינינו, אלא שכל אחד יעזור לחברו להתקרב לבורא. שכל הקשר בינינו יעלה מאיתנו לבורא וירצה למשוך אותו כדי למלא את כל הלב המשותף שלנו.

תלמידה: איזו תוצאה צריכה להיות מההתאספות של כל נשות הכלי העולמי?

התגלות הבורא או לפחות התקרבות הבורא.

שאלה: בקטע "התפילה שצריכין להתפלל תמיד" כתוב, "וה' יתברך רוצה שרק באופן זה יתגלו שמותיו יתברך, משום שבאופן כזה בטוח לא יפגמו באורות העליונים". מה זה התנאי הזה, האם זה תלוי במזל או שנראה את זה כשנעשה מספיק מאמצים?

זה תלוי בכוונות שלנו.

שאלה: האם הצמצום הוא תהליך שבו צמצמתי את הכול והוא תהליך קבוע, או שעל כל רצון שמתגלה אני צריך לעשות צמצום?

על כל רצון שמתגלה. ברגע שאתה מרגיש שמתגלה בך איזשהו רצון, אתה צריך לעשות עליו צמצום.

תלמיד: האם בזמן הזה אני מתחבר עם הבורא?

לאחר מכן, הפעולה הבאה היא שאתה רוצה להתחבר עם הבורא במידת ההשתוות שלך לבורא.

תלמיד: האם זה אור חוזר?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שצריכים לרצות לבצע את עבודת ה' בלי שום שכר. האם ידיעה היא שכר לרצון לקבל?

לא. אנחנו יכולים לקבל דעת ולעשות כל פעולה שמעלה אותנו, מקרבת אותנו לבורא, מקרבת בינינו. אלו פעולות שראויות בעיני הבורא, טובות בעיניו.

שאלה: ביחס לצמצום. התקרבות לבורא היא אהבה לחברים. העולם החיצוני, מה תפקידו ולמה הוא משפיע עלינו?

כי הוא נושא בתוכו הרבה רצונות, והרצונות האלה נמצאים יחד איתנו בקשר עם הבורא. יוצא, שמתקרבים או מתרחקים עם כל הרצונות, אנחנו לא יכולים להתנתק מהם.

שאלה: האם זה שאנחנו מושכים אלינו את הניצוצות החדשים ומתקרבים בינינו, זה אומר שאנחנו מתקרבים יותר לבורא?

כן.

תלמידה: אנחנו מאוד מצפות לקראת שיעור שבת שיהיה כולו מוקדש לנשים, לכוח הנשי. איזו כוונה היית רוצה שתהיה לנו בלב לקראת יום שבת?

חיבור ואהבה. שניעשה בזה ממש מתאימים לקשר עם הבורא.

שאלה: הבורא לוחץ עלינו ונותן רצונות חדשים, איך לעשות צמצום כך שנוכל ליהנות לו ולא להפר את המחשבה שעימה הוא נותן לנו את הרצונות החדשים האלה?

אתם צריכים לבדוק בדיוק לשם מה אתם מתחברים? מה אתם מבקשים מהבורא, לשם מה? מה אתם רוצים לקבל? והכול יהיה בסדר.

שאלה: האם אפשר להגיד שלצמצם את עצמך משמעו לא לאפשר לרצון לשלוט בך?

כן.

שאלה: צריך לפנות לעליון כדי שייתן לך כוח לבצע את פעולת הצמצום. מה העבודה של התחתון מלמטה למעלה?

העבודה של התחתון היא, לבקש מהעליון מסך ולעבוד איתו.

תלמיד: כלומר קודם צריך לבקש צמצום ולאחר מכן הוא יכול לבקש מסך?

נאמר.

שאלה: היום באלמטה הייתה רעידת אדמה ואנשים מאוד מפוחדים, מפחדים להיכנס לבתים. אם הבורא לוחץ עלינו בצורה כזאת, האם זה אומר שהאורות נפלו לקליפות וצריך לבקש מהבורא תיקון?

להתפלל ולבקש צריך. אבל זה לא פועל יוצא מאי אלו פעולות רעות שאתם עושים.

תלמידה: כשעומדים נגד טבע כזה, על מה צריך לבקש?

שזה יפעל עלינו בצורה חיובית.

שאלה: האם גם את הרצון להתחבר עם החברות צריך להעביר דרך צמצום?

לא. מלמטה למעלה אנחנו לא צריכים להעביר דרך הצמצום שום דבר.

שאלה: הבורא מלמד אותנו, ומחכה מאיתנו לתפילה שתפתח את הקשר שלנו, תחזק את המסך כדי שנוכל לקבל כמה שיותר אור וכמה שפחות ילך לקליפות. האם זו מהות המאמר?

כן.

שאלה: יש לנו חברה שעזבה לא מזמן ועשינו מספר דברים כדי לעזור לה. התפללנו כל יום ושמרנו אותה במחשבות כל הזמן. עכשיו אנחנו מרגישות שלא עשינו כלום ושזה אפילו לא היה בידינו. כעת יש חברה אחרת שהתרחקה, וגם היא צריכה תמיכה, אנחנו רוצות הפעם להצליח, איזו עצה אתה יכול לתת כדי שנוכל להחזיר אותה?

להיות יותר קרובות זו לזו, להתחבק ולהרגיש שאנחנו כולנו מתקרבים להיות אחד, שזו מטרת הבריאה ואז יתגלה הבורא בנו, בכולנו וכך נגיע לפסגת ההתפתחות שלנו.

שאלה: כשחברה, בזמן קריאת מקורות ודיבור על התפעלות, לא מסכימה איתי ואומרת לי, "אמרת לא נכון, היה כתוב שם אחרת, מה ששאלת לא נכון". אני שותקת, האם כדאי לי לדון איתה על כך?

לא כדאי לדון בזה, צריך לקבל את זה איך שזה ובכלל לא להעיר זו לזו הערות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא?

אם אתן יכולות להיות כמה שיותר קרובות בלב זו לזו, בדבר הזה בלבד כבר אתן משמחות את הבורא.

שאלה: בעבודה שלנו, אנחנו עושים מאמצים להתאים את עצמנו לסביבה. איך אני יודעת שאני עושה את זה נכון?

תשאלי את החברות. תדברו על זה ותבינו יותר מהר מה נכון.

שאלה: חברה עזבה, האם אנחנו צריכות להתפלל עליה? לעבוד עם הרצון שלה שנשאר?

לא צריך. עזבה, אין מה לעשות. אפילו לא הייתי נזכר במקרים כאלה.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת אני תמיד יכול להצדיק את הבורא, בדעת לא תמיד. אז יוצא שבאמונה למעלה מהדעת אני צדיק ובדעת אני חוטא, רשע?

גם זה יכול להיות, העיקר לא להתייאש, כולנו הולכים קדימה.

(סוף השיעור)