שיעור בוקר 02.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לחיות בעולם של כוונות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שעור בנושא – לחיות בעולם של כוונות, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 4.

אנחנו ממשיכים באותם הקטעים של "לחיות בעולם של כוונות", זה העיקר אצלנו, הכול נמדד לפי גודל הכוונה ואת הכול האדם מקבל לפי גודל הכוונה שלו, כך הוא מתקשר לבורא, נמצא בדבקות בבורא, הכול לפי כוונת האדם.

בואו נראה איך מסדרים את הכוונות.

קריין: קטע מס' 4.

"אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו. וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים דהשפעה. נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך שפע מרובה. לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'" 1988)

שאלה: למה רב"ש כותב שדווקא ההשתוקקות גורמת להשתוות הצורה?

השתוקקות להשפיע לבורא, לא לקבל משהו אלא להשפיע. ההשתוקקות להשפיע גורמת להשתוות הצורה עם הבורא כי הבורא הוא כולו להשפיע.

שאלה: לא מספיק רק רצון להשפיע, צריך שתהיה דווקא השתוקקות כדי שתהיה השתוות הצורה?

השתוקקות זו כביכול תוספת לרצון. כשאין לי בדיוק רצון ואני רוצה להגדיל אותו, אני רוצה שיהיה לי, אז זה נקרא השתוקקות.

תלמיד: וזה דווקא גורם להשתוות הצורה, בלי זה לא יכולה להיות השתוות הצורה? נניח אם יהיה לי רצון מהסביבה?

לא. צריך רצון והשתוקקות. השתוקקות מצביעה על הווקטור, לאן אתה נמשך, והרצון זה משהו כללי.

שאלה: רב"ש כותב כאן שאם הוא מתגבר בתכונת ההשפעה אז הוא מושך יותר אורות, יהיו לו אורות יותר גדולים. זה קשור איכשהו גם לכלים? להתחזק בהשפעה זה להתחזק בכלים?

אני אקרא שוב את קטע 4.

"אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו," זאת אומרת, רק לזה הוא מכוון, לתת תענוג לבורא, "אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה." עצמה. לא חשוב איזו הנאה הוא מקבל אלא כמה הוא יכול להשפיע. "ורק הוא מסתכל על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא." זאת אומרת, במה הוא מודד את המצב שלו, עד כמה הוא רוצה להנות את הבורא. "היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו." בבורא. אז הבורא מרגיש באיזו מידה כוונת הבורא לאדם וכוונת האדם לבורא משתוות ביניהן. "היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו." במידה הזאת יש לו מגע עם הבורא, קשר. "וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים דהשפעה." בתחתון. "נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע," האדם, "ממילא נמשך שפע מרובה.", מהבורא אליו. כי הוא פותח בזה את החיסרון שלו. "לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה." ואז ודאי שיתגלו בהם אורות גדולים.

(הרב"ש. מאמר 31 "מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'" 1988)

שאלה: יוצא שבהשתוקקות החזקה הזאת אנחנו יכולים להגיע לכך שאת כל מה שמגיע לתחושות שלנו אנחנו נעביר לבורא.

אני צריך להפוך את הרצון שלי לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לבנות מעל הרצון שלי לקבל כוונה על מנת להשפיע. את הכוונה הזאת אני צריך להפנות לבורא, כלומר אני רוצה לעשות את הכול בשבילו. אני יושב ליד השולחן עם בעל הבית ואני חושב רק איך אני יכול להנות אותו. על ידי איזה פעולות, על ידי איזה כמויות שאני אקבל ממנו. הכול נמדד רק עד כמה אני יכול במקסימום להנות אותו. זה החשבון שלי.

שאלה: מה ההבדל בין המילים תשוקה, השתוקקות וכלים בקשר להשגת הבורא?

העיקר זו ההשתוקקות. זאת אומרת, עד כמה מעל הרצון הרגיל שלי אני משתוקק, רוצה להתקרב לבורא, רוצה לתת לו, רוצה למלא את התשוקות שלו לתת לנבראים. כך אני מודד את הכלים שלי. אני פונה לבורא ומחפש איך אני יכול להנות אותו, באיזו צורה, באיזו מידה, באיזה אופן, סגנון, איך אני יכול להנות אותו.

שאלה: אנחנו מבחינים הרבה פעמים במשהו שהוא לא בשבילי ואז אני יכול לעבוד כלפי זה, אבל להנות את הבורא זה משהו כל כך מדומיין, אשליה כזאת, מטושטש, אני לא יודע על מה להישען. נדמה לי שאולי אני טועה, שאני מדמיין משהו לעצמי. מה העבודה הזאת, זה לבנות כלי?

יש לך ילדים?

תלמיד: כן, גדולים.

אני מבין שהם כבר גדולים, אבל זו לא בעיה, אתה יכול לתאר לעצמך שכשהילדים קטנים, אתה רוצה לתת להם משהו, להנות אותם במשהו, שהם ייהנו ממך. על זה אני מדבר, שאתה מסתכל על מישהו ואתה מחפש, איך אני יכול להנות אותו, לתת לו תענוג, לגרום לזה שהוא ישמח ממני. על זה מדובר.

אנחנו בזה פותחים ברז, קו בינינו לבורא ואז הוא יכול לתת לנו. כי אז התענוג שאנחנו נקבל יהיה בעל מנת להשפיע, כי אנחנו נקבל את התענוג הזה רק כדי שהבורא ייהנה. לכן במידה שאני יכול לחשוב על הבורא שהוא ייהנה, אני נותן לו אפשרות לתת לי, ואז אנחנו נמצאים בהשתוות הצורה. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", אני והבורא נותנים תענוג זה לזה, ולקבלת התענוג ולנתינת התענוג יש אותו משקל, אותה חשיבות כי הכול על מנת להשפיע.

תלמיד: הבנתי מהדוגמה שהרצון להנות את הילדים יותר חשוב מלתת להם?

זה לא יותר חשוב או פחות חשוב מלתת לילדים. מדובר על זה שאתה צריך לפתח רצון להנות את הבורא. זה מה שאתה צריך לעשות, ואז לא תהיה לך שום בעיה, במידה שתרצה לתת לו אתה תוכל לקבל ממנו. ואז תהיו בהשתוות הצורה, כי גם הקבלה שלך, כשתקבל ממנו, היא תהיה כהשפעה.

שאלה: כתוב כאן שההשתוקקות להשפיע לבורא מביאה להשתוות הצורה בשורש נשמתו. איך להבין את זה?

כמו שהבורא הוא כולו להשפיע, זה הטבע שלו, כוח השפעה, כך הנברא, האדם עובד עכשיו באותו סגנון, כדי להשפיע תענוג לבורא. לזה אנחנו צריכים להגיע, זה נקרא "מידת האהבה" שלך לבורא ובמידה הזאת אתה מרגיש את אהבתו אליך, ואז שתי צורות האהבה, שלו אליך ושלך אליו מתחברות יחד ונעשה זיווג, חיבור עם הבורא. לזיווג כזה, לחיבור השלם, הגדול עם הבורא, אנחנו צריכים להגיע, זה נקרא "גמר תיקון".

שאלה: אני רוצה להשפיע לבורא ואני בודק את הרצון הזה שלי כלפי החברים?

כן, אתה יכול לעשות אותו דבר כלפי החבר ובזה תעשה תרגילים נכונים, אימונים כדי להתקשר כך אחר כך לבורא. עם החבר אין לך שום בעיה, אתה נמצא איתו פנים בפנים, שניכם רוצים להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, לאהבת הבורא, ולכן תעשו תרגילים כאלה זה כלפי זה.

תלמיד: זאת אומרת היחסים עם החבר זאת לא המטרה?

זה אמצעי להגיע לאותם היחסים עם הבורא.

שאלה: איך אני יכול להשתוקק לעשות נחת לבורא כשבדרך מתעוררות כל מיני התנגדויות פנימיות שמרחיקות אותי מהבורא, איך אני יכול להתגבר?

ודאי שכך קורה. איך להתגבר על זה? זו בעיה גדולה מאוד, כל החיים שלנו עד גמר התיקון אנחנו נרגיש את ההתנגדות הזאת בצורה יותר גלויה או פחות גלויה, אבל כל החיים שלנו, כל המאבק שלנו הם נגד ההפרעה הזאת שאנחנו לא רוצים לחשוב על הבורא, לא רוצים להשתוקק אליו, לתת לו וכן הלאה, זה כך עד גמר התיקון.

שאלה: הבורא הוא הכול אבל חסרה לו הכוונה שלי להשפיע, האם ככה אני צריך לחשוב?

כדי שהוא יוכל לתת הוא צריך רצונות שיקבלו ממנו את כל ההטבה שלו, את כל הגילוי שלו. כי לקראת מה אנחנו הולכים? אנחנו הולכים לקראת גילוי הבורא. אז אנחנו צריכים להגיע למצב שיהיה לנו כוח השפעה כמו שיש לבורא ועל זה אנחנו עובדים.

שאלה: מה לעשות כשאנחנו מגיעים להבנה שאפילו אין לי השתוקקות להשפיע לבורא אלא אפילו להיפך?

ודאי שלהיפך. כל הרצונות שלך, כל הכוונות שלך, הכול זה רק לקבל, ולהשפיע ועוד לבורא שאתה לא מרגיש, כך זה נעשה בכוונה, אז למה נעשתה ההסתרה? כי אם היינו רואים למי אנחנו משפיעים לא הייתה לנו בעיה להשפיע כי הוא גדול ואתה תלוי בו, הוא הכול, קובע כל דבר, אז ודאי שאתה היית רץ אליו מהרצון לקבל האגואיסטי שלך, והיית משרת והיית עושה הכול. לא הייתה לך שום בעיה, אלא מפני שהבורא נסתר, אתה לא רץ אליו, אתה לא מרגיש שהוא גדול ומנהל הכול ואתה תלוי בו בכל דבר. ואז אתה והוא נמצאים ממש רחוקים זה מזה.

במידה שאתה רוצה לבוא אליו, לשרת אותו, לעשות לו נחת רוח, לו ולא לעצמך, במידה הזאת אתה תרגיש איך אתה מתקרב אליו. אז תנסה, אחרת לא ילך.

לגלות את הבורא אפשר רק במידה שאתה תשפיע לו, כמו שהוא רוצה להשפיע לך. ולהשפיע זה נקרא לטובתו, שכל מה שאתה עושה שיהיה בזה כוונה לטובתו, להנאתו.

שאלה: איך אני עובד עם הרצון בתנאי הזה שהכול תלוי בסוג ההשתוקקות. נניח שאני נמצא בעבודה ואני נותן שירות ללקוח, אז אם אני אומר לעצמי שאת השירות הזה אני מקדיש לנחת רוח לבורא, זה משנה את הרצון?

כן. כך אתה מתרגל לעבוד בשביל הבורא בכל מיני צורות שלך בחיים. ובסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שעשרים וארבע שעות, כל הזמן אנחנו חושבים רק איך לעשות נחת רוח לבורא. למה? כי כך הוא מתייחס אלינו כדי לספק לנו חיים, ובתוך החיים שיספק לנו גם בתענוג, אם אנחנו נרצה לקבל אותו.

שאלה: כתוב שעלינו לבקש "שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה". מה זה אומר לבקש אורות גדולים?

שהעיקר הוא שאנחנו צריכים לחשוק בכלים דהשפעה, שיהיו לי כלים גדולים, ואז על ידי זה אני יכול לקבל אורות על מנת להשפיע ובזה אני אגרום תענוג לבורא וארגיש באיזו החלפת התענוגים, אני לו והוא לי אנחנו נמצאים. כמו שאני נמצא מול בעל הבית.

אנחנו צריכים להשפיע לבורא כדי לקבל ממנו תענוג ובזה אנחנו גורמים לו תענוג כי נהנים ממנו, ואז במידה כזאת אנחנו דבוקים זה לזה.

שאלה: לגבי האורות והכלים, איך אפשר לעשות פנימית את ההבחנה כי הם מתערבבים אצלי, זאת אומרת, הגילוי של האור או התחושה של האור היא מול הכלי, ואני אמור להתרכז בכלי ופחות באור.

אנחנו צריכים לדאוג לחיסרון, שיהיה לנו חיסרון להשפיע לחברים ואחר כך לבורא. כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ועל זה אנחנו צריכים לעבוד. במידה שהחסרונות האלה יתייצבו בנו, אז אנחנו נוכל להתקדם ליישום שלהם, שאני ארצה בפועל להשפיע לבורא, זאת אומרת, בפועל לקבל ממנו תענוג, מפני שבזה אני גורם לו תענוג, נחת, ואז הקבלה שלי ממנו תהיה כהשפעה.

כי אין לי אפשרות לתת, אני רק יכול לתת לו את היחס שלי שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", השפעה, אבל הרצון שלי נשאר רצון לקבל. ואז אני מפעיל את הרצון לקבל, במידה שאני יכול להפעיל את היחס שלי לבורא. זאת אומרת, במידת האהבה שלי לבורא, כך אני פותח את הרצון לקבל שלי.

שאלה: הרצון לקבל והרצון ליהנות לבורא זה אותו דבר?

אם זה אותו דבר, אז אתה כבר מתוקן במידה הזאת.

שאלה: מה זה נקרא שאפשר לבקש רק על הכלים. הכוונה שלנו היא כלי?

לא הכוונה, המטרה שלנו היא לפתח כלים דהשפעה, חסרונות להשפיע, ובחיסרון להשפיע לבורא הוא יוכל לתת את עצמו, את האור שלו.

תלמיד: אבל הכלים קובעים מה קורה עם הרצון?כי ברצון אין לנו יכולת לעשות שם כלום, לפי מה שהוא כותב.

לא, אבל אני בעבודה שלי רוצה שהרצון לקבל שלי יעבוד תחת הכוונה על מנת להשפיע. הרצון נשאר. לדוגמה אני רעב, יש לי מקום לקבל, רק אני לא יכול לקבל בגלל שאני אולי מתבייש, אין לי כוונה על מנת להשפיע. על ידי הכוונה על מנת להשפיע, אני פותח את הבטן שלי, את הרצון שלי ויכול וכך לקבל. אבל ההנאה שלי, היא תהיה רק מזה שאני ממלא את בעל הבית, אני נותן תענוג לבעל הבית. זאת אומרת, יש לי תענוג מזה שאני אוכל והתענוג הזה הוא לא מורגש בי כתענוג מאכילה, אלא מזה שאני גורם בזה תענוג לבעל הבית.

תלמיד: אז שוב, לבקש כלים דהשפעה, זה הכוונה שאתה מלביש על הרצון?

כן. אין כלים דהשפעה, סתם מדובר כך שיש כלים, רצון, חיסרון, כלים דקבלה, אבל כשאנחנו עובדים איתם בסגנון שאני על ידי זה שאני עובד עם החיסרון שלי לאכול, אבל כדי לגרום נחת רוח לבעל הבית, זה נקרא שאני יוצר כלים דהשפעה.

תלמיד: אז איך קורה המעבר הזה באדם, ממרדף אחרי לנסות לשנות את הרצון שאי אפשר לשנות אותו לבין להתחיל לעבוד דווקא בשינוי הכוונה, תמיד להיות בכיוון הזה?

כי אני חושב על זה כל הזמן, איך אני מייצר בי כוונה דלהשפיע, על ידי מה אני מממש את הכוונה דלהשפיע. ואז יש לי כאן שני דברים, עבודה בכוונה ועבודה בביצוע.

העבודה בכוונה היא בזה שאני בונה כוונה להשפיע לבורא, ובביצוע בזה שאני כבר בודק את עצמי עד כמה אני יכול לפתוח את הכלים שלי, למשל את הבטן, כדי להתחיל למלא אותה במילוי, בדברים טעימים, נעימים, אבל שאני כל הזמן אשאר בזה שאני נמצא בפועל משפיע לבעל הבית.

תלמיד: מה קובע את היכולת שלך לרצות להיות המשפיע לבעל הבית?

גודל בעל בית בעיני. במה זה תלוי? בחברה שמדברת על זה, בספרים, במה שאני קורא וחושב.

שאלה: מהי מערכת היחסים בין כוונה לאמונה? האם זה אותו הדבר, או שיש איזה הבדל ביניהם?

כוונה זה כוונה, אמונה זה אמונה. אמונה זה כבר הכוח הרוחני, זה כוח הבינה, וכוונה זה שעדיין לא נמצאת בפועל.

שאלה: אני לא יכול לתפוס את הציור שיש לי יחסים אישיים עם הבורא, שהוא נהנה מהחיבור שלנו.

אתה חייב לייצב יחסים כאלו "אני לדודי ודודי לי", אתה חייב להתחיל לייצב אותם. מה אתה יכול לתת לבורא ומה אתה חושב שהבורא נותן לך. אנחנו חייבים להגיע לדבקות. דבקות מתבטאת על ידי השפעה הדדית בינינו לבורא.

תלמיד: הוא היחיד שאני חייב לפנות אליו, זה ברור. שהוא נהנה מהחיבור שלנו, כאילו אפשר לתאר. אבל אם יש לי יחסים אישיים עם הכוח שיש לו כלים שהוא נהנה מהפעולות שלי, מהמחשבות שלי האישיות, זה לא ברור.

לא ברור. אתה תקרא מה כותבים המקובלים, אתה כבר קראת לא פעם אחת ותאמין שמה שהם כתבו הם השיגו ולכן כתבו. הבורא רוצה ליהנות מאיתנו, מזה שאנחנו מתייחסים כך אליו, הוא רוצה. ואין כאן שאלות. הוא רוצה שאנחנו נגיע אליו, נגיע לדבקות, נגיע לחיבור שאנחנו נרגיש אותו שהוא ממש ממלא אותנו לגמרי.

תלמיד: אני כאילו קופץ מעל העשירייה. אני - בורא.

לא, אתה מבטא את זה רק בתוך עשירייה.

קריין: קטע מס' 5.

"אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד." 

(הרב"ש. 390. "בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא")

זאת אומרת, מה אנחנו יכולים לעשות כלפי הבורא? רק לבקש חיסרון להשפיע לו. כל היתר לא חסר. רק חיסרון להשפיע לו. ואת זה אנחנו צריכים לבקש ולהשתוקק להרגיש כל הזמן, "יש לי את זה או לא"? תסתכלו על אישה שיש לה תינוק, כמה היא כל הזמן חושבת עליו, כל הזמן רוצה לתת לו, לעשות לו משהו.

זה מדהים כמה הטבע משחק עם האדם. היא יושבת ליד התינוק, הוא שוכב בעריסה שלו וישן. היא קצת עושה לו משהו. קצת מכסה אותו, קצת פותחת לו את השמיכה, קצת עוד משהו, עוד משהו. התינוק לא מגיב, אבל היא רוצה לבטא משהו כלפיו. אז כל הזמן יש לה איזו מין נטייה. אולי על ידי זה או על ידי זה אני יכולה לגרום לו איזו תוספת.

אפשר לראות, זה באמת מעניין. אני זוכר שאני עם רב"ש טיילנו בפארק, וכך ראינו את האימהות עם העגלות 'יושבות, וכל הזמן היא לא יכולה לשבת בשקט. היא כל הזמן צריכה קצת לנגוע בו, קצת יותר, קצת פחות, קצת לכסות, קצת לפתוח. מידת האהבה דורשת כל פעם תוספת. וכך אנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: האם הודיה לבורא זה סוג של השפעה?

כן.

שאלה: אמרת שאני מפעיל את הרצון שלי ליהנות כשיש בי יחס מסוים לבורא. מה זה ההתפללות ביחס מסוים לבורא כשאני יכול לכוון בצורה כזאת ומתוך זה להחליט אם אני נהנה או לא?

כשאתה רוצה להשפיע לבורא - יש לך כבר שאלה, על ידי מה ובכמה? על ידי מה, זה על ידי זה שאתה תעשה לו מה שהוא רוצה. והבורא רוצה רק השפעה. והשפעה אתה לא יכול לתת לו כי "אם צדקת מה תיתן לו"? אין לו חיסרון.

אז לכן אתה נברא כאחד מהרבה מאוד כלים שבורים שאתה יכול לגרום להם תיקון ומילוי. והבורא מזה ייהנה. לכן הוא שבר את הכלים והכין לנו עולם מלא אפשרויות להשפיע כדי שיהיה לנו במה להשפיע לבורא. אמנם ישירות לבורא אנחנו לא מסוגלים, רק על ידי שאנחנו משפיעים לכלים, לבני אדם.

תלמיד: איפה מתחילה הדבקות עם הבורא כדי שמתוך זה כבר לעשות את החשבונות?

בזה שאתה משתדל להרכיב יחסים כאלו עם החברים שהבורא ייהנה מזה. פשוט מאוד.

שאלה: "אם אתה צדיק אז מה תיתן לו"? איך להבין את הביטוי הזה אם אנחנו יודעים הרי שהצדיק הוא מי שמצדיק את הבורא? אז אם אין בי טענות לבורא אז אין לי מה להשפיע לו?

באמת אין לך מה לתת לבורא חוץ מזה שאתה משפיע לבני אדם וגורם להם תיקונים וכך אתה בעצם מתקן את עצמך. עד שאתה מביא את עצמך למבנה השלם של אדם הראשון. ודרך כל המערכת הזאת אתה משפיע לבורא. מגלה את כל האורות נרנח"י.

שאלה: מה הכוונה בכתוב "אם צדקת מה תתן לו"? מה הכוונה בקטע ב"צדקת"?

באמת אין לך מה לתת לבורא. הוא לא זקוק לשום דבר שלם, אלא כל החיסרון שלו שהוא ברא בכך שהוא ייצב את האדם, היינו הרצון לקבל, ושבר אותו לחלקים ובכך הם נעשים חלקים נפרדים. הרצון להשפיע של הבורא, אהבת הבורא נמצא בין החלקים האלה בצורה הפוכה, שלילית. ובמידה שבני האדם שונאים, דוחים, רחוקים זה מזה, מתגלה ההכנה של הבורא כלפי התיקון. וכל התיקון שלנו הוא שאנחנו משתדלים להתקשר בינינו ולבקש ממנו שיעשה בינינו קשר.

שאלה: אני צריך לבקש כלים גדולים, אבל שם מתחת לכל זה הרי אנחנו רוצים את האור. האם הכלים הגדולים לא יהרגו לנו את הרצון? האם הם לא יגרמו לנו דווקא לסבל?

לא. אנחנו רוצים לקבל את האור הגדול ביותר מפני שעל ידו אנחנו יכולים להשפיע לבורא. תאר לעצמך, כמו ילד קטן שמוכן לקבל כל מה שאימא הכינה לו לארוחה כדי לגרום לאימא נחת רוח. ככל שהוא מקבל יותר, כך הוא מהנה לה יותר.

שאלה: איך לקבוע שאתה נותן תענוג לבורא?

דרך החברים.

שאלה: האם הכוונה היא המפתח לחיבור שלנו?

הכוונה היא לא רק מפתח לחיבור שלנו, אלא הכוונה היא הכול.

שאלה: האם השאיפה לחיבור פירושה ליהנות לבורא?

כן, ודאי.

שאלה: מאיפה יש כוחות ודלק להיות רק בכוונה לעשות נחת רוח אליו?

אנחנו מקבלים לאט לאט על ידי השקעה בכל מיני אופני הלימוד שלנו, חיבור שלנו, שאנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב מרחוק ואז הוא משפיע עלינו ומביא לנו כזה יחס.

שאלה: נראה שהקשר העיקרי שלי עם הבורא הוא רק כשאני צריך ממנו משהו. מה הוא באמת הקשר הנכון אתו?

ודאי. למה זה רע שאני רוצה ממנו משהו? אני רוצה שחוץ ממה שהוא ברא, רצון לקבל, עכשיו הוא ייתן לי כוחות התיקון לרצון לקבל, שיהיה על מנת להשפיע. יש לי גושפנקא, יש לי יסוד איך אני פונה אליו. נכון. זה יפה מאוד.

שאלה: האם לעבוד על הרצון להנות לבורא זו המטרה או האמצעי להשגת מטרת הבריאה להנות לנבראיו?

אנחנו במטרת הבריאה כבר לא מבדילים בין הבורא לנבראים כי אנחנו מגיעים לדבקות. ובדבקות השלימה אין בורא ואין נבראים, אלא הכול אחד. והבורא מתגלה בתוך הכלים של הנבראים.

שאלה: מה כוחה של הכוונה?

כוחה של כוונה היא בכך שלפי כוח הכוונה נקבעת הדרגה של האדם, של הנבראים, כי אנחנו לא יכולים לשנות את הרצון, כי הרצון שלנו תמיד רצון לקבל, אבל איך אנחנו משתמשים בו, זו נקראת "כוונה", בכך תלוי הגובה שלנו, גודל שלנו.

שאלה: האם יש יותר מצורת השתוות אחת עם הבורא שאחת מהן היא השתוקקות להשפיע לבורא?

ההשתוקקות להשפיע לבורא היא הדבר הגדול ביותר.

שאלה: באילו פעולות אנחנו מוסיפים כדי להגיע לכלים גדולים?

רק בחיבור בינינו הוא יגלה לנו מה עוד חסר לנו בלהשפיע זה לזה כדי מתוך זה להשפיע לבורא.

שאלה: במה תלוי הרצון החזק של האדם למטרה? בבורא שנותן תוספת רצון, במחשבתו של האדם, או תלוי בסביבה באחרים.

בסביבה, הכול תלוי בסביבה, כדאי לקרוא את זה שוב במאמרים מתן תורה וערבות.

שאלה: אין לנו קשר ישיר עם הבורא, האם זה מספיק לרצות לשמח את החברים?

יש לנו קשר ישיר עם הבורא וקשר כזה שלא יכול להיות יותר ישיר, כי במידה שאני מתקשר עם חברים, ונמצא בקשר איתם ואנחנו מחברים את הקשרים בינינו לאחד, במידה הזאת אנחנו מתחברים לבורא. לכן, הקשר שלנו עם הבורא הוא פי תר"ך פעמים, פי כמה וכמה במה שאנחנו יכולים להשיג ולתאר בכלל לעצמנו בעולם הזה על חוזקי הקשר.

שאלה: האם הדרך הנכונה להגיע לכוונה דלהשפיע היא לחשוב שהחברים בעשירייה והבורא הם אותו הדבר ולרצות להשפיע לחברים ולבורא בו זמנית?

כן, זה אחד מהתרגילים שאנחנו עושים, אבל לפעמים אנחנו צריכים גם לעבוד בצורה קצת אחרת, אולי שונה, אבל בעצם זה נכון.

שאלה: מהו שורש הנשמה של האדם?

שורש הנשמה של האדם הוא הרצון לקבל והתיקון של השורש הזה זו הכוונה בעל מנת להשפיע אור חוזר.

שאלה: אם הכוונה שלי היא רק לעשות נחת רוח לבורא איפה המחשבה שלי על החיבור בעשירייה?

החיבור בעשירייה הוא האמצעי כדי להשיג מטרת הבריאה חיבור עם הבורא.

שאלה: מהו התענוג שהבורא רוצה לספק לנו?

התענוג שהבורא רוצה לספק לנו הוא תענוג של איחוד, כי באיחוד בינינו ועם הבורא אנחנו משיגים מהות הבריאה, מקור הבריאה, תהליך של כל הבריאה עד שהיא מגיעה לשלמות. ותוצאה מכל התהליך הזה שהוא איחוד בין הבורא והנבראים ללא שום הבדל ביניהם. צריכים גם לומר שכל הדברים האלה נמצאים למעלה מהחומר שלנו, למעלה מהיקום שלנו החומרי, מהכוכבים ולמעלה מהכול. זה כבר נמצא במימד הרוחני, במימד אחר.

שאלה: מה הקשר בין שמחה להודיה והאם אפשר אחד ללא השני?

אי אפשר להודות ללא שמחה. אני לא יכול לבכות ולהודות, אלא הם צריכים להיות מחוברים.

שאלה: אז האם לברך את הבורא זה בעצם לגרום לו נחת רוח?

כן, ודאי.

שאלה: מה העבודה הפרטית בלהשפיע לבורא, ומה עבודת העשירייה להשפיע לבורא?

העבודה הפרטית להשפיע לבורא לא יכולה להיות אלא על ידי זה שאני בכל זאת נכלל מהחברים או בהם, וכך אני משפיע לבורא. לבד זה לא אפשרי, ספירה אחת לא יכולה להיות דבוקה לאור, היא חייבת להיות מחוברת עם יתר הספירות, לארגן את עצמה עם כל יתר הספירות ברצונות משותפים, ואז בתוך הרצונות האלו להתחיל לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מה אנחנו צריכים לראות או להרגיש מהחברים כדי לדעת אם אנחנו באמת משפיעים לבורא?

אם אנחנו באמת משפיעים לבורא, קודם כל אנחנו נמצאים במין הרגשה מתוך זה שאנחנו בדרך משפיעים לבני האדם. אנחנו גורמים לזה שהבורא ישפיע להם. כי בעצמנו אנו לא יכולים להתקשר לחברים, בעצמנו אנו לא יכולים לענות להם, למלא אותם, אנחנו עושים את זה דרך הבורא. לכן זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אני לא אוהב את הבריות, אבל אני רוצה להגיע למצב שהבורא יתקן אותם, ימלא אותם, ייהנה אותם, וכך אני ניקשר אליהם ולבורא.

שאלה: כשאני נותן לבורא דרך העשירייה, ויוצאת תוצאה טובה, אני מקבל מצב של גאווה. איך לא ליפול לאגו?

זה יעבור, זה שלב הכרחי, וצריכים לעבוד עליו כדי שהוא יעבור כמה שיותר מהר.

שאלה: במה נמדדת גדלותו של הכלי?

גודל הכלי נמדד רק לפי העביות, והמסך עליו. זאת אומרת, באיזה גודל רצון אני רוצה להשפיע?

שאלה: לקבל הכול מהבורא גם אם אתה צריך לתת לו בחזרה זה נשמע מאוד מפתה. למה אנחנו דוחים הזדמנויות ליהנות יחד עם הבורא?

אנחנו לא דוחים, ליהנות זו מטרת הבריאה. גם הבורא וגם אנחנו נמצאים בדבקות השלמה, ולכן אנו נהנים יחד. גם הוא וגם אנחנו, נהנים יחד, נמצאים בחיבוק, בזיווג השלם.

תלמיד: אבל הכוונה היא שהוא ייהנה, אז אני לא נהנה.

אני לא יכול ליהנות לו, אם אני לא נהנה.

שאלה: האם באמת האדם יכול להרגיש את הבורא עד כדי כך שהוא יכול לבקש בדיוק מה שהוא רוצה לתת?

ועוד יותר. אנחנו יכולים להרגיש את הבורא יותר מאשר את עצמנו, ובמידה שאנחנו מרגישים אותו, אנחנו באמת מרגישים את עצמנו, ואת כל הבריאה.

שאלה: אני נהנה מהשפעה ומהנה למשפיע. איך מגיעים להשתוות הצורה בין כוונה לרצון?

צריכים להשתדל שהכוונה תרכב בדיוק על הרצון, ושהרצון לא יהיה יותר גדול מהכוונה, ואז היא נקראת "קדושה".

שאלה: לגבי נושא של הספירות, כנראה שיש לי איזה בלבול. הספירות הן כשזה באור חוזר, זה מתמלא באור כשאנחנו עושים את העבודה מלמטה למעלה?

יש ספירות דאור ישר, וספירות דאור חוזר.

שאלה: אם אני רוצה לאהוב את החברים, אבל הבורא לא נותן לי את האהבה הזאת. איזו עבודה אני צריך לעשות בקשר לכוונה שלי?

לבקש. לבקש ממנו שייתן לך אהבה לחברים, כי כל מה שיש בנו, בא לנו ממנו, מהבורא. אם אני מגלה שאין לי אהבה לחברים, אני צריך לבקש ממנו. אני לא יכול לחכות שתהיה לי אהבה, מאיפה תהיה לי? רק לפנות לבורא שייתן לי. זו באמת שאלה מאוד חשובה, ותחשבו על התשובה. אני צריך לפנות לבורא, ולדרוש, לבקש שהוא ייתן לי אהבה לחברים.

תנסו שוב לראות את האימא כלפי הילד. יש לה ילד, הילד לא שלה, והיא לא אוהבת אותו בצורה טבעית. אז על ידי כל מיני פעולות עימו היא מתרגלת ונפתח לה רצון, חיסרון ורגש אליו. כך גם אנחנו צריכים להיות כל אחד כלפי השני בקבוצה, לפתח בנו הרגשה לחברים. כמובן שכל פעם נקבל דחייה וקרירות, ואז שוב ושוב צריך לדאוג לפתח נטייה לחיבור, ולקרבה.

שאלה: למה תמיד הבורא שובר לי את הלב ללא רחמים? למה שאני ארצה להשפיע לו נחת רוח?

כי כך אתה מגיע להשתוות הצורה עימו ומבין שהוא נמצא כולו בנחת רוח אליך. עכשיו אתה לא רואה את זה, החיים שלך מלאים ייסורים, אתה לא מגלה בהם שום דבר טוב, מאיפה אתה מקבל את זה? אומרים מאין עוד מלבדו.

כדי באמת לגלות שאתה נמצא בשליטת הבורא, אתה צריך להיות איתו בהשתוות הצורה, זאת אומרת, שגם אתה תהיה בצורת השפעה כמוהו, ואז תבין שכולו אהבה, וכולו משפיע אליך. יש כאן עבודה נגד הרצון.

שאלה: עכשיו בתשובה שלך אמרת שעליי לעקוב אחרי הכוונה שלי, ולבדוק שהיא תהיה גדולה יותר מהרצון, ושהרצון לא יהיה גדול יותר מהכוונה. איך לעקוב אחרי זה?

כשכל הרצונות שלי יהיו כדי להשפיע לזולת, זה יסתדר. ואז גם הרצון, וגם הכוונה יהיו בקנה אחד, בכיוון אחד, להשפעה.

תלמיד: פשוט יש כל כך הרבה רצונות שונים בתוך האדם, איך אפשר לעקוב בדיוק שהכוונה תהיה החשובה?

אבל לא חשוב לנו איזה רצונות יש, חשוב לנו איזו כוונה יש לנו על הרצון. אם זו כוונה על מנת להשפיע, שיהיו שם אלפי רצונות, וגם אם הכוונה היא על מנת לקבל, העיקר זו הכוונה. אם הרצונות עצמם יותר גדולים, פחות, או בכל מיני אופנים, זה לא כל כך חשוב. העיקר זו הכוונה.

שאלה: האם ההשתוקקות נבנית על גבי הדחיות, מזה שדוחים אותו מההשפעה והוא לא מוותר?

כן, אתה צודק.

שאלה: הכוונה עבורנו תהיה כמתנה מהבורא, או שזה משהו שאנו מולידים בעצמנו?

הכוונה מגיעה מלמעלה, כוונה דלהשפיע מגיעה מלמעלה, וזו ממש מתנה מהבורא, "חלק אלוה ממעל". הבורא כולו בעל מנת להשפיע, וגם אתה מקבל כוונה על מנת להשפיע, רק הבורא הוא גם ברצון להשפיע, ואתה נשאר ברצון לקבל, אבל בכוונה על מנת להשפיע.

ואז יש לך שני מצבים, מצב שהרצון שלך מצומצם, ואתה עובד רק בכוונה בעל מנת להשפיע, אין עוד אפשרות לקבל וליהנות מזה שאתה משפיע. אחר כך אתה יכול גם לקבל תענוג, וגם וליהנות מזה שאתה עושה את זה בעל מנת להשפיע. כך העבודה שלנו מתחלקת, לכלים דהשפעה, וכלים דקבלה, או לקטנות ולגדלות.

שאלה: ייסורים ועבודה עם ייסורים, זה אותן הצורות שהיינו צריכים לטפל ולא טיפלנו, ולכן אנחנו מרגישים את זה כייסורים?

אנחנו צריכים לברר שהייסורים שלנו, הכאבים שלנו יהיו רק מזה שאנחנו לא יכולים להשפיע לבורא.

קריין: קטע 6.

"כל המעשים, מה שנתן לנו לעשות, אינו יותר אלא להשיג את הכוונה הזו דלהשפיע. ואיך יכולים לעשות כנ"ל, הלא אינו שייך כפיה על הלב והרצון.

וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שפירוש "אשר ברא אלקים", שעל זה צריך האדם "לעשות", היינו על מה שברא. ויש לפרש "אשר ברא", שבריאה נקראת "יש מאין", כידוע, שהכוונה על הרצון לקבל. "לעשות" שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות עליה כוונה בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שיש להנבראים לעשות, הוא רק שתהיה להם היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "אשר ברא אלקים לעשות", שהעשיה הזו שייכת להנבראים."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה ניתנה מתוך החושך, בעבודה" 1988)

סדנה

מה ההבדל והקשר בין מעשה, לכוונה?

*

(סוף השיעור)