שיעור ערב 19.01.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קכג, עמ' 123,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק ו'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קכג 123, פרק ו'.

פרק ו'

מבאר שספירת כתר כוללת ב' בחינות: א) בחינה אחרונה מאין סוף, למשל, מלכות דמלכות דאין סוף ונקראת עתיק. ב) היא שורש הנאצלים והיא נקראת אריך אנפין. וכללות שתיהן נקרא כתר. ובו ד' ענינים:

אות א'

"אין יותר בכל נאצל מד' בחינות חו"ב תו"מ, וחכמה היא ספירה ראשונה שבנאצל.

ועתה נחזור לדבר בעולמות העליונים, אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל, ונאמר, כי א הנמשל אינו רק מד' בחינות יסודות לבד, שהם ד' אותיות הויה, שהם: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות, כנ"ל, ע"כ נמצא שהחכמה נקרא ראשית."

אות ב'

"הכתר, לפעמים נמנה בין הע"ס, ולפעמים אינו נמנה, ובמקומו נמנית הדעת.

גם בזה תבין מ"ש, כי לעולם ב הכתר הוא בחינה עליונה, שאינה מכלל העולם ההוא, אלא, דומה אל כתר המלך, שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו, וע"כ, אינה מכלל הספירה, ובמקומו נמנה הדעת, הנזכר בספר יצירה. ועכ"ז, לפעמים אנו מונים אותו בכלל היוד ספירות. והענין יתבאר עם הנ"ל, שיש בחינה אמצעית בין כל בחינה ובחינה, דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחילת הפסוק, והארץ היתה תוהו ובוהו, וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר, כי קודם שברא הד' יסודות, ברא חומר א' הנקרא היולי, שהוא דבר המוכן לקבל צורת הד' יסודות אחר כך, אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר. ומה שהוא קודם התהו, נקרא אפס, וכמו מאפס ותהו נחשבו לו."

אות ג'

"א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות.

והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ."

שאלה: בפסקה ב', באות ב' הוא אומר "דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן" וכן הלאה. זה קצת מבלבל, והשאלה שלי מחולקת לשני חלקים. כי בעצם הם מדברים על העולמות הרוחניים וזה מורגש שמדברים פה על העולם הפיזי הדמיוני. החלק השני של השאלה זה, שבפרק הקודם הוא מסביר איך העולם נברא, וגם רואים שהאר"י הקדוש והחכמים דיברו שהכול היה בתהליכים, ולא באיזה מעשה של שישה ימים כמו שהעם רואה זאת. איפה מגיעה פה ההתנגדות לזה שזה לא עניין של תהליכים, אלא זה צריך להיות בששה ימים?

אני לא מבין מה שאתה אומר. זה שהם מדברים על בחינות, הבחנות ולא על העולם שלנו, זה ברור. מה עוד אתה שואל?

תלמיד: לפני תורת האבולוציה, כבר היו האר"י הקדוש וכל החכמים שלנו שדיברו על זה שהעולם נוצר בתהליכים ולא בשישה ימים.

אבל הם לא דיברנו על העולם שלנו. כל המקובלים, כל גדולי התורה לא דיברו על העולם שלנו בכלל. כי על העולם שלנו הם מדברים בצורה כזאת שזה תפיסת האדם, שתפיסת האנוש היא כזאת. אבל האבולוציה וכל הדברים האלה זה קורה לכלים רוחניים בלבד.

תלמיד: כשהאר"י אומר "דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן", על מה הוא מדבר, מדברים שם על העולם הרוחני?

זה שהם אומרים "חכמי הטבע" זה כדי לתת לנו דוגמה, שכמו שהם מדברים כביכול על העולם שלנו המדומה כך זה בעצם התוצאות מהעולם הרוחני.

תלמיד: וזה שכול בחינה הייתה לה בחינה אמצעית, ואנחנו כאילו הולכים בקו הזה שהעולם נברא לא בשישה ימים אלא בתהליכים של מיליארדי שנים, מה זה?

אבל הימים האלה הם גם לא ימים. מי אומר לך שאלה ימים. אתה לוקח יום, מה זה יום שהשמש מופיעה? עוד לא הייתה שמש. "בראשית ברא את השמים ואת הארץ", איפה כל זה? לא מדובר על העולם שלנו.

תלמיד: מה שאני רוצה לברר, מאיפה הגיעה מצד אחד התנגדות מאוד גדולה בכל הדתות שהסיפור צריך להיות בצורה תנכית פשוטה כזאת?

מכל מיני דתות זה מגיע מתוך זה שאדם מברר מה שקורה לפי מה שהוא רואה. וחכמת הקבלה אומרת, לא נכון מה שאתה רואה, קודם אתה צריך לתקן את הראייה שלך ואחר כך נדבר איתך.

תלמיד: גם אצלנו זה מוזכר שזה כאילו בתהליכים של מיליארדי שנים.

איפה מיליארדי שנים? אתה מדבר על המדע או אתה מדבר על התפיסה שלנו?

תלמיד: אני מדבר על המדע, המדע שלנו שאנחנו מדברים על התפתחות העולם הפיזי הדמיוני.

אז הם בינתיים חושבים שזה נגיד ארבעה עשרה מיליארד שנה. היום כבר מתחילים להיות בספק כלפי זה.

תלמיד: וכשאנחנו מדברים על צורת התהליכים, אנחנו מדברים שהעולם הגיע בצורה כזאת, של מיליארדי שנים?

אנחנו מדברים על היווצרות הכלים, כי חוץ מהם לא קיים כלום. הכלים מתפתחים, כמו שמוסבר לנו בחכמת הקבלה. מדברים רק על רוחניות, אין יותר חוץ מזה כלום. זה שאנחנו עדיין לא זכינו לרוחניות, שאחרי השבירה נפלנו לעולם המדומה, שכך הוא מדומה, אבל איפה הוא מדומה? הוא מדומה בעשר הספירות הלא מתוקנות שלנו.

ישנה אותה המערכת, כמו שחכמת הקבלה מספרת לנו. אותה המערכת נשברה, במה היא נשברה? החוטים ביניהם לא מעבירים אותם קשרים כמו שהיו קודם, זה נקרא "שבירה". והקשרים נעשו אגואיסטיים, הפוכים, ללא מסכים, ללא יחס השפעה זה לזה, אבל הקשרים נשארו. החוטים לא שהם נקרעו, כולם קיימים, זה נקרא "המערכת השבורה", שבור הקשר הנכון ביניהם בלבד.

כשנמצאים בקשר הלא נכון, אז יש אצלם כל מיני הרגשות אחרות, ואנחנו נמצאים באותה המערכת של קשר לא נכון. הבורא לא ברא את העולם הזה, את העולם ההוא, כלום, זו אותה המערכת, אין שום דבר אחר. ואז באותה המערכת שאנחנו נמצאים, אנחנו בזה מרגישים את המציאות כביכול שלנו כנכונה. אבל את המציאות הזאת אנחנו מרגישים כך מפני שאנחנו נמצאים בחוטים לא נכונים שקושרים בינינו. נעשה את הקשר נכון בחוטים שלנו, נרגיש את העולם הרוחני, מתי? תלוי בנו.

תלמיד: ואיפה הממשק בין העולמות הרוחניים למה שאני מרגיש עכשיו למשל ככיסא?

אין עולמות רוחניים, יש בסך הכול מערכת אחת. זה לא שם ולא כאן, זה הכול בתוך המערכת, יותר מתעצבים או פחות מתעצבים, מתקשרים, זה הכול, אין כלום חוץ מזה.

תלמיד: אני מגושם, אני מרגיש שיש תהליך של הריון תשעה חודשים, כל דבר שנולד יש לו תהליך.

כך אתה רואה את זה בחוטים האלו שאנחנו קשורים זה לזה, בחוטים הלא נכונים, הלא טובים, שעובדים בצורה מאוד מאוד לא טובה, חלקית, ואפילו שקרית, לכן נדמה לך שאתה חי במציאות כזאת. זאת אומרת, הקשר הנכון בין חלקי הנשמה של אדם הראשון מתואר בך כמו העולם הזה, כך אתה מתאר אותו עם כל מיני הקשרים שבינינו וכן הלאה. זו אותה המערכת של אדם הראשון, אבל בגלל החוטים הלא טובים, אתה מתאר את זה כעולם הזה המדומה.

תלמיד: העולם הזה המדומה הוא נוצר באיזשהו תהליך של איקס זמן?

הוא לא נוצר. שום דבר לא נוצר. המערכת שהייתה מתוקנת עוברת שבירה, ולאט לאט מגיעה למצב שהיא יורדת עד המצב שלנו במידת ההתחברות בין החלקים שלה. זה נקרא שהעולם העליון הגיע לעולם הזה. זה אותו עולם, זו אותה מערכת, שום דבר לא קורה, רק הקשרים הם נפגעו.

תלמיד: והמערכת הזאת, זאת אומרת במקביל שהיו העולמות, רק ריבוי השקר הוא מגשם את כל הסיפור? ריבוי השקר, ההתגשמות של השקר.

שקר זה לא בריאה. הקשר בין כל החלקים הוא נעשה יותר ויותר על מנת לקבל לעצמו, כאילו לטובת כל חלק וחלק, ולכן אבד הקשר בין החלקים. ובמידה שהקשר ביניהם אבד, אז כל המערכת הזאת היא יורדת ויורדת בעוצמתה, מאבדים ומאבדים קשרים ביניהם, עד שמרגישים את עצמם שנמצאים כאן כמו שאנחנו כאן.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים את עצמנו כאן כמו שאנחנו מרגישים, להתגשמות הזאת היה זמן שבו היא נוצרה, מיליארדי השנים?

זה רק נדמה לנו, זה רק בדמיון שלנו. זה רק במוח שלנו שנמצא בהתאם למדרגה שלנו, שהוא לא תופס שום דבר בצורה אמיתית. אין חומר ואין בני אדם ואין מיליארדי שנים, אין זמן תנועה מקום, זה הכול נדמה לנו כך גשמית, מפני שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל. נעלה את הקשר בינינו לעל מנת להשפיע, אנחנו נתחיל להרגיש שנמצאים בהבחנות רוחניות.

תלמיד: אני שואל משהו עדין. כלפיי זה מאוד מורגש שהגישה שלנו בצורה שאתה מסביר את זה בכל מיני פלטפורמות, אתה הולך עם הגישה המדעית בהיווצרות של העולם הזה.

נגיד.

תלמיד: ולא בגישה שנוצרה בזמן האחרון בכל מיני דתות שהיא רק לפי סיפור תנכי פשוט.

אני לא רואה באמת שום סתירה בין הסיפור התנכי למה שאנחנו מדברים. מה אתה תופס מהסיפור התנכי, שישנם שישה ימים של בריאת העולם? ברור שזה לא שישה ימים. יום ולילה זה לא נקרא לפי הופעת השמש. מדובר על האורות, על התפיסה, על הופעת הכוח. לא מדובר על השמש שאתה רואה אותה בשמים ועל הירח וכדור הארץ והימים והכול, זה העולם המדומה.

תלמיד: אם הבורא הוא כל יכול, למה הוא לא יכול ליצור את העולם בצורה כזאת של כזה קסם?

כי הוא מכין את העולם להשגה שלך, שאתה תוכל לאט לאט להשיג עד שתגיע לדרגתו. זו לא הבעיה שהוא יכול או לא יכול. כל המטרה שלו היא "להודיע א-להותו לזולתו"¹, זאת אומרת שאתה תבין אותו. ולהבין אותו, להשיג אותו אתה יכול רק מדבר וההפוך ממנו. לא שזה מדבר על החולשה שלו, זה מדבר על זה שהוא הכין הכול לתפיסה הנכונה מצדך.

תלמיד: נראה לי מה שחסר לנו כאן זה גדלות הבורא.

זה בטוח.

תלמיד: איך מעתה ועד מחר בערב אנחנו יכולים להחדיר זה בזה את גדלות הבורא, כדי שלאירוע האיחוד הזה תהיה איזושהי משמעות?

על יד זה שאנחנו נתחבר יחד ונתפלל יחד.

תלמיד: איך?

כמו שכתוב.

תלמיד: אבל אנחנו קוראים על משהו שהוא נמצא מעבר לתפיסתנו, במדרגה יותר גבוהה מאיתנו, שאפילו קשה לנו לדמיין מהו. כמו שאמרת קודם, כל מה שאנחנו תופסים וקולטים זה עדיין דרך הרצון לקבל. אז איך עושים את זה?

על ידי זה שמתפללים. מתפללים, מבקשים, משתדלים יחד לבקש, משתדלים להגיע לחיסרון כדי לבקש משהו שבאמת אנחנו צריכים, ושהבורא רוצה שאנחנו נבקש, "תעשה כרצונך כרצונו", וככה מתקדמים.

תלמיד: היות וערב האיחוד הוא כל כך חשוב, זה אחד הדברים החשובים ביותר, אני מרגיש שכל החלק הראשון של השיעור זה ממש תירוצים למה מישהו לא הגיע וכן הלאה, וצריך לוודא שלמחר לאירוע כל העשירייה מגיעה. לא עברתי לכאן כדי לשמוע שיחות שאני יכול לקבל גם בבית, אלא עברתי לכאן כיוון שאתם משכתם אותי. עכשיו הגיע הזמן שאנחנו נעשה משהו תכלס גם אם הגוף שלנו מתנגד לזה. בבית אומרים שאם אתה רוצה לקבל משהו, אתה צריך לשלם עליו.

אז ממש הגיע הזמן שאנחנו נכנס לתוך העניינים, אנחנו ממש מפגרים מאחור מבחינת מה שקורה. מאוד קשה לקבל את זה. תראו על המסכים, תראו את כול האנשים שיושבים כאן, אין שום ארגון אחר בעולם שיכול לעשות משהו כזה. אז בואו נתפקס ונעשה את העבודה.

הבעיה היא שמה שאנחנו צריכים לעשות זה עבודה בלב, והיא לא שייכת להתארגנות פיזית. ובלב, אתם לא מוכנים להתארגן בלב, זו הבעיה.

תלמיד: איך?

הוא צועק "איך", שיצעק לעצמו. אני לא יכול להעביר לכם יותר, אני בזה גמרתי. כמה זמן אני צריך לצעוק שתפסיקו לצפות ממני למשהו? אלא רק אתם. יש לכם עשיריות, יש לכם את כל החומר, יש לכם הכול, רק לשבת בכובד ראש, בלב פתוח בעשירייה כל אחד ואחד, ובאמת להגיע למצב שאתם צועקים, כי רק בתפילה אפשר להשיג את זה. גם את זה אתם יודעים.

אתם רואים גם כאן, מה אתם חושבים שאתם תדעו מתע"ס מה קורה? בחיים לא, אפילו שתדעו אותו בעל פה. אלא הכול מגיע דרך ההשגה, אחרת אתם מקובלים ירושלמים. ודאי שנלמד, ודאי שנקרא עוד ועוד, ודאי שאתם תתייאשו מהלימוד הזה עוד לפני שתמותו. כי הלימוד הזה הוא בסך הכול כדי שאתם ליד הלימוד תרצו להתפלל להשגה שהיא על ידי השתוות הצורה וכן הלאה.

אות ד'

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

"וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל." דרך אגב זה בין כל ספירה וספירה, בין כל בחינה ובחינה. כתר משפיע וחכמה מקבלת, בינה משפיעה וזעיר אנפין מקבל, ככה זה, כל פעם זה מתחלף. בולט יותר חלק הבורא, בולט יותר חלק הנברא, ולכן יש קשר בין עליון ותחתון, בין כל ספירה וספירה. "והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות."

שאלה: האם אתה יכול להסביר קצת יותר מה זה הכתר שהוא מדבר עליו פה?

אי אפשר להגיד. זה שורש של הכול, נציג של הבורא, משפיע, ואנחנו לא יכולים להגיד עליו [שיש לו] שום תכונה חוץ מהשפעה טהורה בלבד. אין רצון לקבל, זה לא חומר, אלא תכונת ההשפעה עצמה היא נקראת "כתר". החומר מתחיל מחכמה, "כוח מה". ובינה זה כבר עוד יותר מגושם וכן הלאה. אבל בכתר אנחנו לא תופסים שום דבר. אנחנו רק יכולים להגיד שמפני שהוא השורש אז יש בו הכול. אבל באיזו צורה יש בו הכול? בשום צורה ובכלום, אלא רק מה שיוצא ממנו. ובו אנחנו לא יכולים לגלות שום דבר, הוא רק כשורש, ולכן נעלם. הוא כולל בתוכו את הכול והכול נבלע בו.

תלמיד: אם הוא לא קיים בנברא, איפה כן קיים השורש הזה?

הוא קיים בנברא, אין דבר כזה שלא קיים.

תלמיד: הוא כותב פה שלא. גם אתה אמרת עכשיו שהוא לא נמצא בחומר, שהוא לא נמצא בנברא.

אבל הוא מתגלה. תשאל אחרת, אם כתר לא היה מתגלה דרך ארבע תכונות שיוצאות ממנו, האם היינו יכולים לגלות אותו? ודאי שלא. מה יש בכתר חוץ מארבע התכונות האלו? אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים רק מה שיוצא ממנו. כתוב "בתוהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכוח ולא בפועל". אם זה בכוח איך אתה משיג? אתה משיג רק כשזה יוצא לפועל, אז אתה משיג מפועל, ומפועל לכוח אז אתה יכול להגיד משהו.

שאלה: לומדים שהכתר הוא שורש, הוא המאציל, ופה הוא כותב שהוא בחינת מעבר, כאילו מין בחינה שקושרת בין המאציל לנאצל.

כאילו שיש עוד משהו למעלה מהכתר, שאותו אנחנו לא יכולים להגדיר בשום דבר. אבל ודאי שכתר זה כבר משהו שמגיע, הוא מגיע ולא מגיע להשגה שלנו. אין מילים לזה. זה שורש, שורש של ד' הבחינות. קיים או לא קיים? קיים. שייך לנו? לא שייך. איך זה לא שייך? כמו כתר, כמו כתר על ראשו של המלך. שייך או לא? כן. רואים אותו? כן. מה מבינים? שום דבר. איך משיגים? לא משיגים. אותו משיגים ממה שיוצא מתוכו. לכן נקרא "קוצו של יוד". כמה שתקרא על זה לא תקבל מזה הרבה.

קריין: אות ה'.

אות ה'

הכתר ביחס א"ס אפשר לקראו נאצל וביחס הנאצלים הוא מאציל.

"נמצא, כי אפשר לקוראו א"ס ומאציל, כמו שהוא דעת קצת המקובלים, שהא"ס הוא הכתר. ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי א"ס גדול ממנו, ועכ"ז הזהירו בו חכמים, במופלא ממך אל תדרוש. אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא, כי הכתר הוא בחינת ממוצע ממאציל ונאצל. והטעם הוא, כי הוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, אשר הוא ט האציל בחינה אחת, אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול, שאי אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו. י כי תהו, אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט, כנ"ל."

בכתר עצמו יש כאילו שני חלקים. את החלק התחתון כאילו אח"פ דכתר אנחנו תופסים, מפני שממנו יש כבר את התחתונים. ואת החלק העליון שזה נגיד גלגלתא עיניים דכתר אנחנו לא תופסים. ברור שאי אפשר לברר הרבה מכל ההבחנות הללו, אלא רק לפי שמשיגים. על זה כתוב יותר בעולם האצילות, בראש דאריך אנפין שם זה העניין של גבול ההשגה. אבל זה לא בשבילנו כרגע, צריכים להתחיל להתמצא קצת בהשגה רוחנית ואז להבין למה הם מתכוונים.

אות ו'

בכתר, יש ב' בחינות, בחינה אחרונה מא"ס, שהאצילה בחינה שניה, שהיא שורש הנאצלים.

"ונמצא, כי יש בבחינה זו ב' מדרגות: א', הוא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינת א"ס, וכאלו נאמר דרך משל, שהוא בחינת מלכות שבמלכות, ואע"פ שאינו כך, כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל, רק לשכך האוזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה הימנו, ומקבלת מכולם, כנודע, שהמלכות מקבלת מכולם. מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית, שהוא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שורש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם. באופן, שהיותר קטן מכל המאציל, האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים, ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל, כי אחר המאציל הזה, אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה."

הכתר מתחלק לחלק המאציל ולחלק הנאצל. והנאצל הזה, החצי התחתון דכתר הוא כבר המאציל כלפי המדרגות היותר תחתונות, וככה זה הולך ומתחיל להתעצב בכל הבריאה.

תלמיד: מאוד קשה לי עם הכוונה. האם אתה יכול לכוון אותי?

לא. אני עכשיו לא מדבר על כוונה, אנחנו עכשיו לומדים. אני מפחד שאם אני עכשיו אדבר על כוונה, אתם תתבלבלו גם בזה וגם בזה. כוונה חייבת להיות כמין הרגשה פנימית הקודמת ללימוד ואחר כך מלווה בלימוד. אבל באמצע הלימוד שוב להתחיל לדבר על הכוונה, בזה אני מוציא את כל האנשים ממה שאנחנו עכשיו לומדים. אני לא הולך על זה.

בקיצור, כל בחינה ובחינה מכל הבחינות כולל הכתר, היא מתחלקת לג"ר וז"ת, חלק עליון ותחתון, גלגלתא עיניים ואח"פ. אני מפחד להגיד את השמות האלה גלגלתא עיניים ואח"פ כי אנחנו מזכירים את זה בצמצום ב', וכאן אין צמצום ב'. לכן חלק עליון וחלק תחתון. חלק עליון שייך ממש למאציל והחלק התחתון הוא כבר שייך לנאצלים, וממנו נולדים כל יתר הבחינות היותר תחתונות.

אות ז'

בחינת המאציל שבכתר, נקרא עתיק. ובחינת שורש הנאצלים שבכתר, נקרא אריך אנפין.

"וכללות שתים אלה הבחינות, היא בחינה אחת הנקרא כתר, שבערך בחינה א' אשר בה קראוה קצת המקובלים א"ס, ובערך בחינה ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר, שהוא במנין הי"ס. אבל אנחנו, סברתינו, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא היא בחי' אמצעית בין א"ס לנאצלים, ויש בה בחינת א"ס ובחינת נאצלים. וב' בחינות אלו, הם הנקרא: עתיק, ואריך אנפין. ושניהן נקרא כתר, כנודע אצלינו, והבן זה מאד."

יש אין סוף שלא שייך לנאצלים כי אי אפשר להשיגו. אלא מדובר שאחרי אין סוף יש לנו בחינת כתר שהוא שייך לאין סוף, קשור אליו, זה חצי עליון דכתר. ויש חצי תחתון דכתר שממנו כבר נולדה החכמה וכל הבחינות התחתונות שהן כבר שייכות לנאצל.

הכי פשוט שתתארו כך וזה מספיק כדי לא להתבלבל וזה נכון.

קריין: מה היחס בין תוהו ובוהו? מה זה כתר ממוצע? מה היחס של כתר למאציל?

אמרתי, אנחנו אומרים שכתר זה חלק עליון בפרצוף. בחלק העליון הזה יש גם חלק עליון שלו שהוא קשור למאציל, משהו שלמעלה ממנו. והחלק התחתון שלו, החצי השני דכתר, זה שייך ליצירת הספירות, הבחינות היותר תחתונות ממנו. אלה שני חלקים שיש בכתר.

דרך אגב זה בכל ספירה וספירה. יש חלק עליון שלה שקשור לספירה הקודמת, והחלק התחתון שלה שזה כבר היא בעצמה, ויש אפילו עוד חלק שקשור לבחינה יותר תחתונה.

שאלה: דברת על היחס של כתר למאציל?

גם למאציל זה החלק העליון שלו וגם לנאצלים זה החלק התחתון שלו.

תלמיד: ומה היחס בין תוהו ובוהו?

אותו דבר. רק תוהו ובוהו זה גם השגה. אנחנו מדברים כבר אחרי שיוצא פרצוף אדם הראשון ואיך שהוא משיג את אריך אנפין דאצילות, אז שם הוא משיג את זה. כי כשמדובר על תוהו ובוהו מדובר כבר על ששת ימי המעשה.

תלמיד: ומה זה כתר ממוצע?

איפה שהוא בעצמו. בכל ספירה יש לך שליש עליון, שליש תחתון ושליש אמצעי. איפה שהבחינה בעצמה.

אות ח'

בחינה אחרונה שבאצילות, שהיא מלכות דמלכות דאצילות, נעשה עתיק בעולם הבריאה, ומתלבשת בא"א שבבריאה.

"וזה שכתוב במקום אחר, כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה, שהוא הכתר הנקרא אריך אנפין, הוא בחינת עתיק של עולם הבריאה, והבן זה מאד." ככה זה תמיד. מלכות דעולם העליון הופכת להיות לעתיק דעולם התחתון.

קריין: פרק ז'.

פרק ז'

מבאר איך מלכות דאצילות ירדה והיתה לכתר בעולם הבריאה,

אות א'

"ב' בחינות יורדות מעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י המלובשות באו"ח, שמתפשטות ע"י המסך בזווג דהכאה. ב) הבחינה האחרונה דעולם העליון, שהיא מלכות דמלכות, שיורדת ונעשית עתיק בעולם התחתון. והיא אינה מתפשטת ע"י האו"ח שבמסך, אלא בוקעת את המסך ויורדת.

* מצאתי להר' גדלי' הלוי ז"ל, א כי הג' הראשונות של הו' קצוות דא"א דבריאה, שהם חג"ת, אשר נשארו ב מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופירוש הדברים הם כך, כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להם מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות, לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו, ג לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא, ונחקקו כל הי"ס של הבריאה. והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך. אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה, להתלבש בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, על כן הוא משברת ובוקעת את המסך עצמו, ויורדת ד ומתלבשת בג"ר דא"א (דבריאה)."

* עץ חיים שער מ"ז פרק ו'.

אני הייתי קורא למעלה את כל האותיות עד הסוף שתהיה לנו תמונה כללית על מה מדובר. ואחר כך יהיה לנו יותר קל למטה להבין למה הוא משייך כל קטע.

אות ב'

בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה.

"והנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה." נמשיך. נכיר במה מדובר.

אות ג'

גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה.

"ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה."

אות ד'

בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א,

אלא שהן נופלות לקליפות.

"אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה."

אות ה'

כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם, שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

"ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל."

אתם תופסים את הצורה בכללות? יש קושי עד כה?

תלמיד: במקביל שאנחנו קוראים אני מנסה להסתכל בספר של כתבי בעל הסולם בסביבות עמודים 370 והלאה, יש כל מיני ציורים של כל הטבלאות. ואני מנסה למצוא את ההקבלה בין זה לזה ואני לא מצליח.

תמשיך, מה אני אגיד לך. אנחנו לא עושים את זה בינתיים. אתה רוצה כך, תלמד כך, אין אונס.

שאלה: מה זה שיורד אור ובוקע מסך ויורד אור ועובד עם המסך?

יש עניין של העברת האורות ממדרגה למדרגה, שכדי לרדת ממדרגה למדרגה הוא צריך לבקוע מסך, פרגוד, שישנו בין כל דרגה ודרגה, והבקיעה הזאת בעצם מולידה עוד תוספת כלי, זה דבר אחד.

דבר שני, שכל מדרגה היא מתחילה מאין סוף, כתר. ולכן אור שהיה במדרגה עליונה, הוא לא יכול סתם לעבור למדרגה תחתונה, זה לא איזה כלי שנשפך ממנו לתוך כלי אחר. אלא זו המהות של הכלים, שאפילו שנמצא כלי במדרגה יותר תחתונה ואיזשהו כלי נמצא במדרגה יותר עליונה, אבל יש חתך ביניהם, יש מין הפסק אינסופי ממצב למצב איך שהם נמצאים. כי בין בחינה לבחינה יש ניתוק, והניתוק הזה הוא כאילו הולך לאין סוף וחוזר, ככה זה עובד. אנחנו עוד נלמד על זה, אנחנו רק קוראים כדי שקצת נשמע פעם ראשונה.

קודם כל צריכים להבין, שכל עולם ועולם, כל מדרגה ומדרגה על ידי החלק הממוצע שבה, כך היא נכנסת למדרגה התחתונה, מלכות דעליון הופכת להיות כתר לתחתון וכך הם מתקשרים ביניהם. אנחנו צריכים להבין שכל הבחינות הללו, אין בהן יותר חוץ מרצון לקבל וכוונה על מנת להשפיע ומסך ואור חוזר, ועל ידי זה כך הם מתקשרים ביניהם. חוץ מזה כלום לא קורה, אין לך חוץ מזה שום דבר. לכן יכול להיות שיש כאן הרבה שמות והרבה פעולות, אבל בסך הכול הם רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר והתקשרות בין העליון לתחתון.

לא להשתגע, אין כאן שום דבר. זה שאנחנו צריכים להתרגל לכינויים, זה נכון.

שאלה: האם יש חלקיק בבריאה שאין בו מהניצוץ של השפעה, שהוא רק קבלה טהורה, בלי אותו ניצוץ הכתר?

לא, אין דבר כזה, אין, אחרת לא הייתה לו זכות קיום. אומרים שיש חלק שבור לגמרי עד כדי כך, שאין לו אפילו שום נצוץ של השפעה, אבל כך אומרים. אם לא היה לו שום ניצוץ של השפעה, אז לא היה מתקיים. כי הקיום שלו זה גם מהאור, והאור שפועל בו גם אך ורק לפי שיש בחלק הזה משהו שתופס את האור. ושתופס, גם צריכה להיות כאן השתוות עם משהו, אחרת לא יכול לתפוס.

תלמיד: ומה האלמנט של אותה תפיסה, אותו מרכיב אלמנטארי של האור?

כוח ההשפעה מהבורא עם כוח הקבלה של הנברא. בכוח הקבלה של הנברא בכל זאת נמצא ניצוץ מהבורא, לפחות מזה שהבורא ברא אותו. אמנם שמצידו עצמו אין שום תגובה.

תלמיד: כלומר כל צורה שקיימת במציאות, היא למעשה מתוך אותו חלקיק הבורא שמחייה.

כן, קיים. קיים על חשבון הבורא. זה נקרא "ואתה מחייה את כולם", גם את הקליפות הוא מחייה.

תלמיד: ואיפה מתחילה הבחירה?

לא, כבר לא מדובר על החלקים האלה הנמוכים. אלא מאיפה כאן מתחיל להיות העניין של הנברא. זו כבר השפעת האור, צמצום, מסך, אור חוזר.

תלמיד: החיבור של אותו ניצוץ, כמו שקיים בכל המציאות, בכל החלקיקים, איפה אנחנו מתחילים לפעול?

עד כמה שאני מבטל את עצמו כלפי החברים ומתחיל לקבל באותו חלק שביטלתי, מתחיל לקבל דרכם השפעה מהבורא. במידה שאני מבטל את עצמי, אני עושה אותם לכלי שמעביר לי את האור.

שאלה: הוא מתאר באות ה' תהליך איך הזנב לאריות הופך להיות ראש לשועלים לעולם תחתון יותר. בין אצילות לבריאה יש פרסא, איך הדבר הזה מתבצע?

אנחנו תמיד אומרים עדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים. מה זה אומר?

זנב לאריות זאת אומרת, הספירה, או ההבחנה האחרונה שבעולם האצילות, היא יותר גבוהה, יותר חשובה מהספירה הראשונה שבעולם הבריאה. אריות זה נקרא, "פרצופי האצילות", ושועלים זה כשנמצאים תחת הפרסא בעולמות בי"ע.

שאלה: האם מלכות של עליון שיורדת לתחתון, זו מלכות של צמצום א'?

זו לא מלכות, זו הבחנה. לא שמלכות יורדת או מלכות עולה. אותו הרצון לקבל שיש בעליון, הוא כלפי העליון עובד ויש בו משהו שמתחיל לעבוד כדי להשפיע כלפי התחתון ואז הופך להיות כתר לתחתון.

תלמיד: זו דווקא בחינה שהוא מחפש להשפיע, הוא רוצה להשפיע.

ודאי.

שאלה: איך קורה שחלק מהאור יכול לעבור דרך המסך וחלק אחר צריך לבקוע את המסך?

תלוי איזה אורות. כי יש אורות שהמסך צריך לעצור אותם. יש אורות שהמסך מסנן אותם. יש אורות שהמסך מעביר אותם הלאה. יש אורות שהוא מסנן אותם ושולח, זה יהיה מקיף וזה פנימי וכן הלאה. המסך עושה המון פעולות, הכול בעצם עושה רק המסך.

תלמיד: איך אנחנו מבדילים, או איך אנחנו יודעים שחלק קטן מהאורות יכול לעבור דרך המסך?

אתה עושה חשבון עד כמה אתה מסוגל להשפיע, כמה לא. בלי זה איך אתה נכנס במגע עם האור?

תלמיד: את החשבון עושה האור או המסך?

המסך.

תלמיד: ורק לפי זה הוא יכול לתת לאור לעבור, או לא? אחרת האור כאילו בוקע אותו, שובר את המסך.

נניח כך. אם אין מסך, אז האור לא בוקע, אין לו מה לעשות. בעצם, כל הפעולות האלה שאנחנו אומרים אפילו האור, זה המסך מרגיש ועושה.

קריין: אות ו', דף קל, 130.

אות ו'

"בסבת מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, מתקשרים העולמות זה בזה , לקבל הארה זה מזה.

ואמנם כל זה הבחינה שהיתה בכל העולמות, הכל היה לתועלת העולמות, כדי לקשר זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה, על ידי היות סיום האצילות תחילת רישא דבריאה ממש, וכן בשאר העולמות."

אות ז'

"בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה, שבהיכל קדש קדשים,

יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת.

וז"ס יום השבת, כי אז, נתוסף קדושה בעולמות, ואז נ היכל העליון קדשי קדשים דבריאה, חוזר לעלות אל האצילות, ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל. וכיוצא בזה בשאר העולמות ואין להאריך."

אות ח'

"אין יותר בכל נאצל, מד' מדרגות חו"ב תו"מ , ובחינה אמצעית בין מאציל לנאצל,

שהוא כתר, שיש בו בחינת מאציל ובחינת נאצל.

* הכלל היוצא מזה, כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות, שהם ד' אותיות הויה, והם אצילות בריאה יצירה עשיה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. כי לכן התורה התחילה מבראשית, ואין ראשית אלא חכמה, כמארז"ל, ס ואמרו כן בלשון שלילה, כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית, כולל ב' בחינות: מאציל, ונאצל. והוא הנקרא כתר, וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו, ואף אם הוא קטן מכולם יונק מכולם, ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים, והוא משפיע בכולם."

קריין: אות ט'.

אות ט'

"כשמונים ד', הוא מספר הנאצלים בפועל. וכשמונים ה', הוא כשאנו חושבים עמהם הכתר, שבו מאציל ונאצל.

ובזה אל תתמה, אם לפעמים אנו אומרים כי ע יוד ספירות, נחלקים לד' אותיות הויה, ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופין והוא כשאנו אומרים שהוא ד', הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים, הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם."

קריין: אות י'.

אות י'

בכל המדרגות שבעולמות, נחשבת העליונה למאציל, והתחתונה לנאצל שבה ד' בחינות. ויש בחינה אמצעית ביניהן, הנקראת כתר, שבו בחינת מאציל ונאצל. והכתר, מצד שהוא מלכות דעליונה, הוא נקרא אני. ומצד שהוא כתר לתחתונה, נקרא אין. וז"ס אני ראשון ואני אחרון.

קריין: אות י'.

"ודע, כי עד"ז הוא בכל הי"ס שבכל עולם ועולם, וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף, כי לעולם כל בחינה ובחינה, הנקרא עליונה מאציל, ותחתונה נאצל. פ ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה, אפילו בי"ס פרטיות ופרטי פרטיות, ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא כתר, והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר. וזהו אני ראשון ואני אחרון, כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, צ והוא אי"ן והוא אנ"י, כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון, ונקרא אנ"י, שהוא המלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא הראשון, ונקרא אי"ן, שהוא אותיות אני."

זה צריך לסדר לכם הרבה דברים בתמונה הכללית.

שאלה: בעולם הזה יש גם מלכות דעליון?

מי העליון בעולם הזה? לא יודע מה זה.

תלמיד: בעולם הגשמי פה, יש גם בחינה של מלכות דעליון?

אני שואל אותך, בסך הכול העולם הזה נקרא מה שאתה עכשיו תופס בתפיסתך, נכון?

תלמיד: כן.

אז יש כאן כתר, יש כאן חכמה, יש כאן עליון, יש כאן תחתון? אני שואל אותך, אתה מגלה, אתה תופס.

תלמיד: אני שואל מבחינה מערכתית, כי הוא מתאר פה שמה שמאפשר לכל עולם לעלות לעולם הבא, זה שיש בחינת מלכות דעליון, שנמצאת בכל עולם.

אנחנו יכולים להגיד שהכול בא מהדומם. דומם, צומח, חי, מדבר. יש לך ארבע בחינות, הבחינה העליונה מהם, היא נעלמת. אבל על ארבע הבחינות האלה אתה יכול להגיד, שבתפיסתנו זה דומם, צומח, חי, מדבר.

תלמיד: עוד הפעם, השאלה היא האם יש בעולם הזה שלנו, מלכות דעליון? לא משנה אם אני תופס, ברור שאני לא תופס את הדבר הזה. השאלה אם מערכתית קיים פה כזה דבר, או שבעולם שלנו, אין כזה דבר?

אין.

תלמיד: אז איך העולם שלנו עולה לעולם הבא? איך אנחנו מצליחים לצאת מהעולם שלנו, אם אין בו בחינה של מלכות דעליון?

אין עולם הזה שעולה לעולם הבא.

תלמיד: לא העולם הזה, אנחנו?

גם אנחנו לא עולים.

תלמיד: אדם שהתעוררה בו הנקודה, הנשמה, אני לא יודע איך נקרא לזה?

אז אתה מדבר על אבחנה אחרת, רוחנית שאתה עכשיו תופס.

תלמיד: כן.

זה לא שייך לעולם הזה.

תלמיד: אז בוא נניח אותו בצד. באבחנה הרוחנית הזו, יש מלכות דעליון?

עוד הפעם.

תלמיד: יש איזו אבחנה רוחנית, שכנראה נמצאת כרגע בעולם, לא יודע איך לתאר את זה כבר, סלט אחד גדול.

אני אחכה, עד שתראה שאתה מבולבל ושזה לא נכון. אין עולם הזה, על מה אתה מדבר בכלל. אין, זה מדומה. נדמה לך בכלים המקולקלים שלך. ברגע שאתה מתחיל לתקן אותם, אז במקום הכלים המקולקלים, אתה מתחיל להשיג כלים מתוקנים, שהם כבר רוחניים. שבהם מה שאתה תופס, אתה תופס אבחנות, כמו שאנחנו לומדים כאן. שיש להם ד' בחינות ושורש וכול מה שלומדים.

תלמיד: יש איזה אובייקט רוחני, שנמצא בעולם שלנו?

אין עולם שלנו.

תלמיד: יש איזה אובייקט רוחני שנמצא בשלב התחתון ביותר של תהליך ההתפתחות הרוחנית, יש כזה דבר?

רגע, איך שאלת?

תלמיד: האם יש איזה אובייקט רוחני שמתחיל את תהליך העלייה מלמטה למעלה. האבחנה הראשונה ביותר?

כן. מרכז של עשירייה.

תלמיד: ובמרכז העשירייה יש מלכות של העליון?

כן, שם היא נמצאת. ולפני זה אין כלום. לפני זה, העולם המדומה, האגו שלך.

תלמיד: באמת ברור שאי אפשר לחפש את זה בהזיה שנקראת העולם שלנו. יש במרכז העשירייה שלנו אבחנה שנקראת, מלכות דעליון.

כן.

תלמיד: מה זה הדבר הזה? אפשר לתאר אותו?

כן, זו הבחינה הכי קטנה בעל מנת להשפיע, שאתה יכול לתאר בעשירייה. בצורה כזאת אני מוכן להסביר, בבקשה, שלא תתבלבלו. איפה בעולם הזה יש איזו רוחניות, איזו רוחניות? הכול מדומה לגמרי.

שאלה: הוא אומר שבבחינת כתר יש מאציל ונאצל, מה זה אומר?

כן, גם בכל בחינה ובחינה, רק שבכתר זה יותר עדין, כי כתר הוא בעצמו עליון, אז מהו חלק עליון שבעליון? אז ממדרגה יותר עליונה.

תלמיד: כשאנחנו עולים ממטה למעלה רק בכתר אפשר להרגיש את הנאצל או שבכל בחינה אפשר?

בכל בחינה יש לך מאציל ונאצל. כך אנחנו ביחס ביניהם מחלקים אותם. אבל באמת, זה לא חשוב. אתה לוקח כתר, או חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. לא חשוב. בכל בחינה יש לך חצי, חלק עליון וחלק תחתון. חלק ששייך למאציל וחלק ששייך לנאצל.

תלמיד: ולמה הוא נותן דגש מיוחד דווקא בכתר?

כי למעלה ממנו אין כלום, אז מה יש בו בחלק העליון שבכתר, מהו? איזה מאציל שם? אז אנחנו אומרים זה שורש דשורש, וכתר בעצמו זה שורש.

תלמיד: מה ההבדל בהשפעה למלכות בין עשר ספירות לזעיר אנפין, אנחנו כל פעם אומרים שהמלכות מקבלת את הצורה של עשר הספירות. הן משפיעות עליה. מה ההבדל בין זעיר אנפין לעשר ספירות? כשהוא כותב זעיר אנפין הוא כותב עשר ספירות.

זעיר אנפין זאת תכונה. מלכות זה רצון. או שאתה מדבר על פרצוף זעיר אנפין, אז אתה מדבר כבר על הרצון לקבל שיש לו תכונה מיוחדת שנקראת "זעיר אנפין". שהוא מדמה את עצמו לתכונה וכך עושה פרצוף.

תלמיד: זאת אומרת, כשרצון לקבל הופך לפרצוף אז אפשר לדבר על זעיר אנפין?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שבמרכז העשירייה, כשאנחנו עולים, כל העולמות הם הסתרות, שהדבר הנסתר מאיתנו הוא חשיבות ההשפעה? אפשר ככה לתאר?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל העולמות עליהם מדובר שם, בריאה, יצירה, זו כל ההסתרה, נסתרת ממני ההנאה מהשפעה, חשיבות?

כן.

שאלה: מה זה שכתוב "והכתר, מצד שהוא מלכות דעליונה, הוא נקרא אני. ומצד שהוא כתר לתחתונה נקרא אין".

האם הוא הגיע ממשהו הכתר עצמו? יש משהו יותר למעלה ממנו?

תלמיד: יש את המאציל. את כל תשע הראשונות של המאציל.

לכן הוא אומר שמבחינת המאציל הוא יצא מהמלכות שלו. מבחינת הנאצל הוא כתר לתחתונים.

תלמיד: הייתי מצפה שה''אין'' המבוטל הוא יהיה בעליון יותר. אבל פה הוא אומר הפוך, שהמלכות דעליונה הוא נקרא ''אני'', וה''אין'' הוא הכתר של התחתונות.

כן, כי הוא אומר לך על חוסר השגה, על חוסר תפישה.

שאלה: בעבודה בעשירייה אנחנו אומרים לדמיין את החברים כט' הראשונות שלי, ואז לשחק בשני התפקידים, גם קטן כלפיהם וגם גדול כלפיהם.

נכון.

תלמיד: מה זה לעבוד כקטן כלפי ט' ראשונות, ומה זה לעבוד כגדול כלפי ט' ראשונות?

כקטן כלפי ט' ראשונות, שאני מבטל את עצמי, מבטל את עצמי כלפיהם ומוכן לקיים הכול. במה שהם ירצו שישתמשו בי, אני מוכן לתת להם את הכול. אין לי רצון, יש לי רק תכונות, ובכל התכונות שלי אני רוצה לשייך את עצמי אליהם ולבצע כול מה שהם רוצים. שישתמשו בי. מצד אחד. מצד שני, אני רוצה ההיפך. אני רוצה לכלול אותם בתוכי ולהשתמש בהם כדי להעלות אותם. פעם אני מבטל את עצמי כלפיהם, פעם אני רוצה שהם יתבטלו כלפיי. אבל הכול לטובתם, גם בזה וגם בזה, ולבורא, דרכם לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: האם בנקודה השנייה שתיארת זה הופך אותי לכתר כלפיהם?

נניח שכך, בשביל מה לך להתבלבל. בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבוד בקבוצה וזהו.

שאלה: בהזיה הכללית הזאת שאנחנו נמצאים בה, מי אלה המקובלים?

הם תצוגת הבורא כלפיך, כמו שבכלל כל העולם כך. הבורא כך מציג את עצמו כלפיך, כדי לנענע אותך, לעורר אותך, לקדם אותך אליו. גם עכשיו הוא עושה את זה דרכנו כלפיך.

תלמיד: אפשר להגיד שהמקובל זה בחינה אמצעית בין הגשמיות לרוחניות?

יש עוד חוץ מזה, אבל נגיד שזה כך. מקובל זה האדם שמעביר ידיעת הבורא ליתר הנבראים שהבורא מציג לפניו.

תלמיד: חוץ מלעשות את ההעברה של הידיעה הזאת, יש לו עוד תפקיד במציאות?

להגיע לגמר תיקון. ודאי שכן. לעשות כול מה שהבורא דורש.

שאלה: האם כתר זה תמיד בחינה ממוצעת?

כן.

תלמיד: מה זה שיש איזה חתך בין מדרגה למדרגה?

בכל מדרגה ומדרגה יש חתך. זה חלק עליון וחלק תחתון שבמדרגה. אבל יש גם חלק עליון, אמצעי ותחתון. החלק האמצעי זה בעצם המהות של המדרגה עצמה. עליון שייך לפרצוף העליון ממנה, ותחתון שייך לפרצוף תחתון ממנה. והיא בעצמה החלק האמצעי.

עוד נלמד את זה בחלק ד'. אנחנו עברנו היום הרבה דברים. דווקא היה יום מוצלח. עכשיו, אחרי הצהריים היה לנו שיעור מאוד מוצלח. אתם קבלתם אותו קצת בכבדות, בלחץ, אבל הוא שווה הרבה.

שאלה: האם חומר היולי זה אתערותא דלעילא?

לא. חומר ההיולי זה יסוד של כל החומרים שאין בו שום דבר ששייך לאף בחינה. כמו שיש לך תאי גזע, שזה משהו שממנו נולד הכול. זה חומר היולי.

אין בעולם שלנו במה להצביע לך, כי אם תיקח אטום אז כבר זה אטום של משהו, של חמצן, חנקן, משהו כבר. אבל חומר היולי, זה נניח רצון לקבל שעדיין לא על מנת לקבל, ולא על מנת להשפיע, ולא גדול, ולא קטן, רק מושג. זה נקרא "החומר ההיולי".

שאלה: אנחנו בעשירייה כפרצוף רוחני. כל אחד מלכות כלפי תשע ספירות, וכל אחד ספירה אחרת כלפי תשעה חברים.

ודאי. כל אחד מאיתנו הוא מלכות כלפי ט' ראשונות, אם אני מתייחס לחברה. אבל כשאנחנו כולנו נמצאים בהתחברות בינינו אז כל אחד מאיתנו הוא איזה תפקיד בפרצוף, בי' ספירות של הפרצוף. אבל הוא כלול מכולם. ואז יוצא שאנחנו כולנו נמצאים בהתכללות כזאת שהכול משתווה, ואנחנו כולנו הופכים להיות לפרצוף אחד. האם אפשר להגיד בפרצוף אחד מי אתה ומי הוא ומי הוא, איזה ספירה או משהו? לא. אלא כולנו מתפקדים לפי המצב.

תלמיד: אבל זה לא ברור. אם כל אחד הוא מלכות כלפי תשע.

זה כדי להתחבר עם אחרים.

תלמיד: איך הוא יכול להיות גם ספירה אחרת כלפי אחרים?

לכן אני אומר, לפי התפקיד. אבל לא שלכל אחד יש משהו, אין לכל אחד שום דבר. כולם מסתובבים לפי הצורך, העיקר להשפיע.

תלמיד: האם כל אחד נכלל בכולם?

כן, העיקר להשפיע. אני יכול להשפיע? כן. באיזה תפקיד? אני עושה, לא חשוב לי התפקיד עצמו.

תלמיד: זה רק כלפי השפעה, אם כולם משפיעים אז כולם כאחד?

כן. רוחניות לא קיימת לפי תנאי אחר.

תלמיד: האם כשנגיע למבנה הרוחני, גם יהיה חשוב שעשירייה זה עשרה חברים? ואם יהיה חסר חבר שלא הגיע לשיעור, אז יהיה חוסר אפילו שנהיה כבר בהשפעה. זה בכל מקרה יהיה חשוב שכולם יהיו עשרה?

כן.

תלמיד: למה הדבר הגשמי כל כך חשוב?

לא הדבר הגשמי הוא החשוב. אלא אם יש אפשרות להיות עשרה, אז צריכים להיות עשרה גם בגשמיות כענף ושורש. אבל כשאי אפשר אז אפילו שניים מספיק. והבורא כבר ייתן תנאים ששניים יתפקדו כעשרה.

שאלה: בעניין התרגום שדברנו עליו קודם.

נראה לי שפשוט אין כאן קבוצה אדמיניסטרטיבית שמנהלת, או שיש דבר כזה בחברה. כשאני כל פעם פונה למישהו, אני לא יודע למי לפנות. איפה יש כאן נניח חמישה אנשים שהם מנהלים כל דבר. לא מנהלים מבחינת המפעל, אלא מבחינת הקבוצה. נניח שלא היה לנו לא בניין ולא שום דבר, האם יש אנשים שהם מנהלים את חיי החברה?

תלמיד: יש כזאת קבוצה.

יש קבוצה. איך היא נקראת?

תלמיד: הנהלה חברתית.

הנהלה חברתית. מה היא עושה?

תלמיד: היא אחראית על כל מה שקורה בקבוצה, מהבחינה של העשיריות, יחד עם הצוות החברתי הם מוציאים לפועל את עצות הרב.

כנראה שזה לא מספיק, יש לכם אולי הרבה קבוצות כאלה, שזה מנהל את זה, וזה את זה. נניח בקשר לאלה שיצאו לחו"ל, אתם גם אחראים על זה או לא? לא. לא התייעצו אתכם, אפילו לא ידעתם אולי.

תלמיד: יש שני דברים. אחד זה ההנהלה החברתית, זה דבר חדש שרק לפני שבועיים נולד, ורק מתחיל להתהוות בצורת העבודה. שניים, מה שהיום דברת זו גישה חדשה. אמנם זה שכל בריא, נכון, אבל הרוח הזאת לא הייתה פה בחברה.

לא הייתה לא הייתה, אבל עכשיו כן. בסדר, גמרנו, ביררנו את זה, עכשיו תתנהלו נכון.

בקשר לתרגום, אני מבין שגבר מתרגם זה אחרת לגמרי מאישה. שלא יתפסו אותי עכשיו על הפליית נשים. אבל חכמת קבלה זו חכמת הקבלה. אני לא יודע מה לעשות, אבל לפחות האנשים האלו שנמצאים בתרגום נטו, שהם יצאו ויחזרו בצורה כזאת שהם לא מבזבזים זמן, אלא מבינים שעיקר העבודה שלהם היא בקבוצה.

אין לנו לאן לברוח. אם אנחנו רוצים לפתוח רוחניות, אנחנו חייבים להיות עשיריות חזקות, מגובשות וכולם. בואו נעבוד על זה. אנחנו עכשיו נמצאים בזמן שאסור לנו לפספס הזדמנות.

תלמיד: אני חושב שהפספוס יהיה אם נצא מהשיעור הזה בלי החלטה עקרונית שלא יוצאים יותר מהשיעורים, אלא אם זה ממש הכרחי, ברמה של בדמנו.

אצל הרב"ש זה לא היה כך. מה זה לצאת מהשיעור? זאת אומרת, אם היינו חייבים להכין משהו, בימים מיוחדים לפני החגים או מה, אז ידוע היה שכמה אנשים יוצאים מהשיעור ועושים משהו. אבל חוץ מזה לא.

אין כאן את הרגשת האחריות הזאת, שאני פוגע בחברה. אני מבין שאדם צריך לקפוץ לשירותים וחזרה, זו דרגת הבהמה, אבל דרגת האדם שבי חייבת להיות כאן כל הזמן. חוץ מזה אין דבר אחר. אפילו לעשן אם מישהו משתגע מזה, וגם היום זה לא כל כך. אני לא יכול להגיד, תעשו חשבון נפש. זה חייב לחדור לתוך המודעות שלנו, ולתוך העצמות שלנו, ולתוך ההתנהגות שלנו בצורה שאין.

אם אתם מחליטים שלשיעור שבת כמו של היום אחר הצהרים לא יכולים להגיע חצי מהאנשים, אז אנחנו נעשה שיעור אחר שלא קשור לא לעשיריות ולא לכלום. בצורה כזאת, שאפילו לא ניקח חומר, נלמד משהו שונה, כאילו שהוא לא קריטי לבניית עשירייה. כמו באקדמיה, שיש הרצאות שאתה חייב לבוא אליהם, ויש כאלו שאתה יכול לבוא ולא לבוא.

תלמיד: אולי השיעור יצא כזה טוב, בגלל שהגיעו דווקא אלה שהשיעור הזה כל כך חשוב להם, מישהו שלא יכול בלי זה.

אני לא עושה כזה חשבון. אני לא הולך לנקות את החברה, אני הולך לחבר את כולם יחד לכלי אחד. זאת הגישה. למרות שאני צועק ואומר "לא אכפת לי תצאו", זה לא שייך אחד לשני.

שאלה: החבר אמר, שאנחנו באמת צריכים להחליט. אולי באמת שיהיו חמישה אנשים אדמיניסטרטיביים שיכללו את כל המחלקות.

זה נכון. אתם צריכים להחליט ולבנות את הכול, אני לא מסוגל ולא אלך על זה. אתם רואים כמה שאני יותר ויותר מתנתק. אני יורד לשיעור ועולה בחזרה. אני מדבר עם הכתבים, מצטלם זהו, אין לי יותר מה לעשות. אל תחשבו שאני נמצא ומנהל, מסתכל ומטפל, אין. הכול בידיים שלכם.

(סוף השיעור)

---

1. שעיקר תכלית האצילות הוא להודיע אלהותו אל זולתו.↩