שיעור בוקר 22.12.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ד',

"עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקם", דף רי"ד, עמ' 214,

אור פנימי אות ל'

בשילוב קטעים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)

קריין: תע"ס עם רב"ש. אנחנו בכרך א', חלק ד', דף רי"ד, עמ' 214. אור פנימי אות ל', טור ב' למעלה, דיבור המתחיל "אכן דברי הרב הללו".

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "אז הוא שואל לפי זה היה אור צריך לצאת ממה מבחי"ד שבד' בחי"ג שבד' השיגה כלים דהשפעה היה יכול להישאר אז אם האור נות.. להתחלק אם המדרגה הזאת השיגה כך לא יכולה מדרגה רק ג' בחינות צריך לבוא מלכתחילה על ג' בחינות לכן היא המשיכה אור עוד הפעם על ד' בחינות אבל כמה שהיא השיגה זה נקרא שלימות לא כמה שבא כמה שהשיגה

עוד הפעם מקודם השיגה כל הארבע בחינות זה לומד.. להתחלק לכן מוכרח להסתלק האור מד' בחינות ואחר כך המשיכה עוד הפעם אור בשלימות שזה המעוררים עם השתוקקות בא לכלי קבלה רק שבא האור על כל הד' בחינות נתעורר כוח הצמצום ועשתה מסך ואמרה אני לא רוצה לקבל הבחינה ד' של עצמה הנקרא מקבל על מנת לקבל אעפ"י שיש לי השתוקקות גדולה מזה מצד המאציל היא רוצה בהשתוות הצורה

זה נקרא נתעורר בה כוח הצמצום המכונה מסך ומה המסך עשה כאילו עשה חשבון כמה הוא יכול לקבל מזה בעל מנת להשפיע אנו מכנים ג' תכונות היינו שהוא על.. ס.. דהשפעה אבל לא כמו שהיה שם ג' בחינות רק מה יש הבדל כמו שאמרתי מקודם

מקודם מלכות קיבלה ג' בחינות שהם כלים דהשפעה הייתה בחינתה עצמה וגם השיגה את הגורמים עכשיו מי מקבל אותם מי משיג אותם אומרים על מנת להשפיע אי לזאת אם אני אומר על מנת להשפיע על מנת להשפיע נקרא אצלנו בשם אור חוזר התחתון רוצה משפיע לעליון

ומאיפה קיבל את הכוח הזה מהמסך שעיכב מקבל על מנת לקבל רק בא כאן באה הוספה מה שלא היה לפני זה היינו אנו מדברים באופן כללי שלא אמרי.. שג' בחינות קיבלה מכללות האור ובחינה ד' לא קיבלה רק מה לומדים בצורה אחרת אם היא לא מקבלת על מקבל על מנת לקבל רק היא מקבלת כמה שהיא יכולה להשפיע בכמה שהיא יכולה להשפיע בזה יש הרבה בחינות

עוד הפעם מה שיש לנו הרבה עולמות והרבה פרצופים מי נותן מי עושה לנו את זה המסך כמה שיכולים להשפיע זה נותן לנו הרבה בחינות לכן כשלומדים באופן כללי ג' בחינות זה עוד לא אומר כלום כמה יכולה לקבל בג' בחינות כך תשאל אתה מבין

מה העניין אנו משתמשים בכלי קבלה עם הרצון לקבל אם כן אנו משתמשים עם מה לא עם ג' בחינות עם הכלי קבלה אלא כמו שהג' בחינות אומרים שהם נבחנים לא לכלי קבלה עכשיו המלכות שעושה אור חוזר נקרא זה על ג' בחינות אבל זה לא ג' בחינות זה מלכות

ג' בחינות נקרא אור בלי כלי לכן הגדרה של ג' בחינות צריך הסבר לא כאן מופשט שלוש וארבע ... אחת לקחת שלושה לקחת ז.. זה רק לשון מזה הלשון הזה נרמז הרבה דברים שצריך שצריכים לברר אותם לבאר אותם

מה זה תוך שאומרת אני רוצה לקבל בשביל שאני רוצה להשפיע זה נקרא תוך זה נקרא אור פנימי עד שבא למלכות דסוף שלמדנו למלכות דתוך שנקרא טבור שזה נקרא מציאות הגבלת האור אם כן מה אומר סוף אני לא רוצה לקבל מדוע בשביל שרוצה בדבקות

אומרים כל זמן שהוא אומר שהוא לא רוצה מסיבת ויעתי.. אור דחסדים אז יש שמה אור דחסדים בהארת חכמה זה יש שם זה הוא משגת נמצא בתוך יש חכמה בעצם מדוע היא אומרת שהיא רוצה לקבל וכאן יש רק הארה על ידי זה שרוצה לא רוצה לקבל ומסיבת הדבקות הוא מקבלת על זה מה אתה רוצה להוסיף

אנו למדנו ד' בחינות דאור ישר מה למדנו נקרא בינה חכמה בסופה לאחר שהיא קיבלה את האור אז ענף רוצה להידמות לשורשו אז הוא לא רוצה לקבל לא רוצה בדבקות על זה בא לה אור דחסדים אחר כך למדנו היה אור דחסדים בהארת חכמה המכונה ז"א מדוע בינה ראתה בלי חכמה אי אפשר לחיות מדוע רצונו להיטיב לנבראיו הייתה על אור החכמה

אבי"ע רוצה בהשתוות הצורה לכן כאילו המציא פשרה לקבל אורות דחסדים ומיעוט חכמה המכונה הארת חכמה ואחר"כ באה עוד הפעם דחיפה מלמעלה שרצונו להיטיב לנבראיו לא הייתה בז"א רק בהרחבה וזה אין לה לכן היא הלכה המשיכה את האור בהרחבה שנקרא האור שממלא כל המציאות אפילו לבחינה ד' שבד' גם כן

לאחר שקיבלה האור כמו חכמה בסופה התעוררה עוד הפעם בהשתוות הצורה לעשות פשרה כמו בינה זה לא הולך נמצא המצאה חדשה היא לא תקבל על מנת לקבל לא תקבל נקרא צמצום רק בעל מנת להשפיע הלכה והמשיכה את האור בחזרה שיקבל אותו בעל מנת להשפיע שזה אנו מכנים בשם קו ומסך ממטה למעלה

נמצא מי עשה את הצמצום המלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל הלכה והמשיכה את האור הזה איזה אור בעל מנת להשפיע רק לא רוצה נקרא צמצום כן רוצה נקרא המשכה זה כל העניין שמי נותן אם כן יוצא מהשורש למסך אז למדנו שם כוח הצמצום שנתעורר זה נקרא מסך וזה נותן.. כוח

רק מה כן למדנו לאחר שבא אור מקיף ומבטל את הכוח הזה אז אין לו כוח התגברות אומרים עולה בראש המדרגה ששם הכוח עדיין ישנו ומקבלת עוד הפעם כוח התגברות היות שחסר רשימו.. מקבלת כוח התגברות על מדרגה יותר הקטנה אבל מיהו נותן הכוח הצמצום

אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב (לחלק) להלן בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה שהם ממטה למעלה (לפעמים), א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.

ומה ההבחן בזה

והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה שנקרא ממטה למעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי יש כלל כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור שהתחתון מקבל אותו פונה למאציל למ.. ולא למקבלים,

עוד הפעם ממטה נקרא מקבל למעלה נקרא המשפיע אני ממטה למעלה היינו שהמקבל רוצה להחזיר את האור הזה למי למשפיע הוא לא רוצה לקבל אותו

אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, ממטה למעלה למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כל כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה מהמשפיע למקבל (ומתפשטות) ומתלבשות בתוכה. היינו שמשיג אותה

והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.

כ.. הוא מסביר לנו שיש להבחין בראש ב' הבחנות אחת האור בא למלכות ולא רוצה לקבלו הוא דוחה אותו מבחינה זה אני יכול לומר שכל האור עולה ממטה למעלה היינו כל האור ממטה למעלה

ואחר כך אנחנו אומרים עוד דבר שעושה חשבון כמה שהיא כן יכולה לקבל בעל מנת להשפיע ואומרת את זה אפשר לקבל ואת השני אי אפשר לקבל היינו מה שנ.. שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע זה אסור לקבל אם כן יש כאן ככה מצד אחד לא רוצה לקבל שום דבר ואחר כך אתה עושה חשבון מה שכן יכולים לקבל אבל עוד לא קיבלה

לכן אומרים שעל ידי הזה שהמסך דוחה את האור יש לנו להבחין ב' בחינות מצד אחד לא קיבלה שום דבר מצד שני שאומר אפשר לקבל זה גורם לנו שאחר כך הולכת ומקבל זה שהולכת אחר כך ומקבל בפועל נקרא ממה זה נמשך מבכוח

אם כן יש להבחין כך קיבלה לא קיבלה בראש לא מה הפלא בראש הייתה פעולה שלא לקבל ומה נקרא ראש ראש נקרא שורש שמזה נמשך משהו אם שלילי למה נמשכים משלילי מזה נמשך מהחשבון שעשתה מזה נמשך שכן מקבלת ממעלה למטה

זה שאומר כאן הוא אומר שהראש נקרא א"ס ומאציל מדוע יש או אין מי שמשיג אותו אז הוא מדברים מבורא מה שאין כן גוף כבר מקבל משהו כבר יש לדבר מנברא

ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש (בהן) ל.. מע"ס אבל "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, שיהיה משיג בפועל אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך מצד אחד נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.

אני מסיים את מה שכתוב ברי"ד בסוף שתי שורות בטור א'

וע"כ אפשר לקראו, את הראש א"ס ומאציל, עוד לפני זה השורה מתחיל בעץ חיים למטה

תלמיד: כן

רב"ש: שהכתר הוא דוגמת (החומר) הנקרא

תלמיד: החומר

רב"ש: (שהכתר הוא) דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. הנקרא הד' יסודות בפועל נקרא מי הגוף מה יש בראש בכח נמצא שהראש הוא שורש לגוף וע"כ מסיים אפשר לקראו, את הראש א"ס ומאציל, (עש"ה.) שהיינו שעדיין אין שם שום נברא אין מי זה נברא מקבל המשיג אין שם משיג

זה שאומר כאן אני חוזר

וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים מטרם הגוף דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה,

כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, ואומר שיותר לא יקבל הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו מ- בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום. זה קצת קשה

אמרנו מה זה הגבלה בגוף שמסך דטבור אומר שאני לא רוצה לקבל יותר מה זה הגבלה בראש אותו הדבר כמה זה אני יכול לקב.. זה כן יכולים לכוון בעל מנת להשפיע וזה לא יכולים לכוון

הוא רוצה לומר הגבלה הכוונה למסך מסך נקרא הגבלה אז הוא אומר עיקר ההגבלה הוא לעשות בכוח מה שבכוח מתפשט אח"כ בפועל נמצא הגבלה הזאת נקרא השפעה חסר קצת ביאור על זה

תלמיד: כן

רב"ש: אז צריכים להתחיל אות מ'".

(סוף דברי רב"ש)

שאלה: אם כך, מי בעצם יוצר את המסך, המאציל או הנאצל?

הנאצל. המאציל משפיע על כל התנאים, אבל המסך הוא תוצאה מעבודת הנאצל.

תלמיד: ועצם פעולת המסך על ידי הנאצל זו בעצם פעולת השפעה?

כן.

שאלה: לפי מה שהבנתי יוצא שלעשות נחת רוח לבורא, לקבל בתוך הגוף, זו פעולה שאנחנו מקבלים מהעליון.

את הכוחות לזה ודאי, אבל השורשים לעבודה הזאת הם פעולות הנברא. שהוא מעלה את התפילה, שהוא רוצה, לא, כן, מרגיש. הבירורים שייכים לנברא, בלי המאמצים שלו הוא לא יגדל.

זאת אומרת אתה שואל כך, מה צריך להיות בנברא כדי שהוא לא יגדל בצורה כמו שהבורא עושה נניח עם גרעיני החיטה שמכניסים אותם לאדמה, ועל ידי שמש, אוויר, גשם וכן הלאה הם גדלים. תלוי מה תיתן להם, לפי זה הם גדלים, זה לא תלוי במאמץ מצידם. הדומם, הצומח והחי כך מתפתחים. מה שנקרא דרגת המדבר, שם זה תלוי גם בהתפתחות משלו, במאמץ משלו, בהשתתפות שלו, לכן זה נקרא נברא. היתר לא נקראים נבראים כי אין בהם שום שיתוף עם הבורא.

אז במה זה נקרא שהנבראים שנקראים "אדם", "אתם קרויים אדם", הם משתתפים עם הבורא? בזה שלמרות שהוא נותן הכול, הם רוצים לגדול רק כדי להשפיע נחת רוח לו. זו עבודה סלקטיבית, מיוחדת, שרק האדם יכול לבצע. הוא עוצר את עצמו מכל מיני עבודות, מלויים, חשבונות וכל כולו מכוון רק לגדול בלעשות נחת רוח. זה נקרא אצלו לגדול.

אז הוא מתחיל מאפס ואצלו יש גוף חדש, רצון חדש, עולם חדש, יחסים חדשים, הכול חדש. כי מה שהיה קודם, או אפילו מה שמלווה אותו אבל לא שייך בדיוק בצורה ישירה לזה, בלעשות נחת רוח לבורא, זה לא נחשב אצלו לחיים. זאת אומרת, השגת החיים היא אך ורק דרך השפעת נחת רוח.

וזה מגיע אך ורק דרך הקבוצה, אתה מבין איזה קושי זה? שכמה שאני רוצה להשפיע חיות לחברים, דרך זה אהיה מסוגל להשפיע נחת רוח לבורא ולא אחרת. אז אני צריך להסיר מעצמי את ההסתרה שהחברים זה משהו זר ממני, אלא זה ממש הגוף שלי, הנשמה שלי, החיות שלי, הכול זה אני. רק הבורא בכוונה נותן לי את הנחש הזה שהוא מסתיר, ואני במקום הנשמה שלי רואה עשירייה, אנשים זרים, שוכח כל הזמן וכן הלאה.

זו "הכבדת הלב" מה שנקרא. אבל בעצם צריכים הרבה מאוד לחשוב על זה שכל המציאות היא מציאות הנשמה שלי. ואז מתוך זה נבין את העבודה בלי לקרוא אפילו, אלא מתוך זה שכך נתייחס למציאות. ולכן כמה שאדם יוצא מעצמו לעשירייה ולהפצה, ללמד, לעשות כל מיני כאלה פעולות מחוצה לו, זה מאוד עוזר לו.

תלמיד: זו לא בדיוק שאלה, אולי כן, אולי לא, אני לא יודע.

לא חשוב, תצעק, תבכה, תגיד.

תלמיד: כל השיעור כעסתי, וכשהתחיל רב"ש לדבר בהקלטה, הכול נעלם פתאום. נשמע שהוא מבין על מה שהוא מדבר.

זה משפיע עליך, מרגיע.

תלמיד: הוא כאילו מבצע את מה שהוא אומר.

יפה. יש לך את כל הקלטות האלה בארכיון שלנו, אתה יכול להיכנס ולשמוע.

תלמיד: למה זה עובד אם זו הקלטה? הוא נטרל את כל ההכבדה שהייתה, פתאום היא פשוט נעלמה, התחלתי לשמוע קצת, לא להבין או משהו.

הרב"ש היה מאוד נסתר. כשאתה שומע אותי, אני לוחץ עליך. לוחץ, דורש, כל הזמן ככה לא נותן מנוחה. הוא כמו איזה סבא יפה, טוב, מלטף, מסביר בצורה נוחה. אנחנו קיימים כאן בזמן אחר, במצב אחר. רב"ש, היו לפניו כל מיני תלמידים, הוא היה כך מתייחס אליהם. מי שקולט כן, מי שלא קולט לא, כל אחד לפי [מה שהוא]. אצלנו כאן לא, אנחנו כולנו חייבים להיכנס לעשירייה אחת, כולנו בכלל, כאן ובעולם, כל אלה שאיתנו. ולכן פועלים במצב שהזמן לוחץ.

אתה יודע באיזה מצב הייתי לומד? זה היה בסוף רחוב חזון איש, בבית האחרון. מול הדרך הזאת שעמד הבית, היה פרדס אחד, שדה מהצד השני, אחרי השדה בית קברות. אתה שומע ציפורים ופעם בשעה היתה עוברת איזו מכונית ברחוב, ושוב שקט. אתה מבין איזה יופי היה, ככה פסטורלי.

וגם המצב היה כך. מי חשב, איפה יש מקובלים, איפה לומדים, על מה מדובר בכלל, כלום. היום זה עולם אחר לגמרי, זה גם בישראל, גם בכל העולם. אנחנו חייבים למהר. מה שבעל הסולם כתב, אתה רואה, הייתה איזו הפוגה כמה זמן, אבל אנחנו נמצאים שוב במערבולת.

אין מה לעשות. אתה רואה, יש מורה שלא נותן לך מנוחה ויש מורה כמוהו שאומר לך הכול בסדר גמור, לאט לאט, ככה. אבל אל תחשוב שהוא היה כזה, בכל זאת תראה לפי המאמרים מה שהוא כותב. אבל תע"ס לומדים בצורה אחרת.

תלמיד: אתמול אמרת לי שההכבדה הזאת היא לא מהמישור הזה, שזה ממישור עליון, שהבורא יעבוד. נשמע כאילו הרב"ש מטייל שם הרבה זמן, למה זה פתאום נטרל את כל מה שהיה בפנים?

זה היחס שלך. אני דווקא הרגשתי ממנו הרבה יותר לחץ ממה שדיברנו קודם. פשוט גם תע"ס, אולי הנושא עצמו, אבל הנושא מאוד חד, מאוד חריף. איך זה מתהפך מראש לתוך, באיזה צורות, הכול מאוד חם. עוד נלמד.

שאלה: אם הוא ביצע על ידי פעולת המסך פעולת השפעה, אז למה לא נסגר הסיפור שם, הוא עשה פעולת קבלה על מנת להשפיע.

מה זה נסגר?

תלמיד: הוא הגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

לא הבנתי.

שאלה: ברגע שהנאצל יצר מסך, ואומרים שמסך זה פעולת השפעה, זאת אומרת הוא קיבל על מנת להשפיע, אז הוא הגיע להשתוות הצורה עם הבורא. למה כל ההמשך אחר כך, למה זה המשיך?

הוא הגיע להשתוות הצורה עם הבורא? הוא תיקן את עצמו? הרצון לקבל לא מתעורר יותר? אין סוף לפרצוף? הפרצוף נעשה אינסופי כמו שהמלכות דאין סוף? אנחנו צריכים להגיע למצב שכל הרצון לקבל מקבל כוונה על מנת להשפיע. כמו שהאור ככה הכלי. הוא כבר הגיע לזה?

תלמיד: הוא לא הגיע?

יש לו ראש, תוך, סוף? על איזה פרצוף אתה מדבר?

תלמיד: אני מדבר על ד'/ד'.

אתה מדבר על פרצוף או על הבחינה?

תלמיד: אני מדבר על השלב הזה שהוא עשה צמצום א', ואז הוא יצר מסך ואז יצר אור חוזר. באור חוזר הוא עשה פעולת קבלה על מנת להשפיע.

עוד לא.

תלמיד: למה לא?

כי הוא עוד לא קיבל.

תלמיד: הוא מקבל כל הזמן מהבורא.

לא.

תלמיד: אז איך הוא יצר מסך?

הוא יצר מסך בגלל שהוא עשה צמצום ואז האור מגיע למלכות, לצמצום, ובוקע בה ורוצה להיכנס, ומלכות עושה אור חוזר, דוחה אותו בחזרה.

תלמיד: אבל הוא קיבל גם בפנים.

לא.

תלמיד: הוא לא קיבל?

לא. הוא עדיין לא החליט כמה מקבל וכמה לא.

תלמיד: אז הוא דחה את הכול למעשה.

הוא דוחה את הכול. כן. ובתוך זה שדוחה את הכול הוא גם עושה חשבון, "האם אני יכול גם לקבל על מנת להשפיע". זו פעולה הכרחית לפני כל קבלת האור.

מגיע האור למסך, המסך דוחה אותו כולו, זה נקרא שאני לא רוצה לקבל כלום. זה כמו שאני יושב מול בעל הבית ואני אומר "אני לא רוצה". אחר כך בעל הבית לוחץ, ממשיך ללחוץ, מפציר כמו שכתוב, ואז אני עושה חשבון כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אבל זה כבר חשבון. אני עושה חשבון עם הרצון לקבל שלי ועם התענוגים שישנם. הדחיה היא ללא שום חשבון, דוחה וזהו.

כשאני נכנס אחר כך לבירור כמה לקבל וכמה לא, אז אני בודק את עצמי, בודק את חשיבות בעל הבית, בודק את התענוגים שיש לפניי. ואז כל הדברים האלה שאני מחליט כמה כן וכמה לא, זאת אומרת, על ידי איזה קבלת התענוגים, על ידי איזה הרגשת התענוגים בי אני משפיע לבעל הבית. זאת אומרת, אני קושר את הרצון לקבל שלי עם הרצון של בעל הבית, עם התענוגים שהוא מביא לי, כמה שאני מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע, כל הדברים האלה, ואחרי כל התכנון הזה בראש אני מבצע את זה בגוף, ולא יכולה להיות כאן טעות. מה שיש בראש מתפשט בגוף.

אבל כשאני הולך ומקבל זה יוצא לקו דק. כל היתר, אני לא מקבל. זאת אומרת, אני קיבלתי אחוז אחד נגיד, ממה שהיה לפניי על השולחן. מה שהיה על השולחן היה לפי הרצון לקבל שלי, ואני קיבלתי אחוז אחד. מה עם היתר? את היתר אני צריך להמשיך לקבל באיזושהי צורה, לכן זה לא נגמר.

ישנם אנשים ששואלים על התע"ס וישנם אנשים ששואלים על עבודת ה'.

שאלה: בהכנה לשיעור חבר בעשירייה סיפר שהוא כמעט לא ישן יומיים ואז הוא היה צריך להגיע לפה להעביר איזה שיעור. לא היה לו כוח וחבר אחר אמר לו, "בשביל מה אתה חי", ונתן לו כוח והוא הגיע. השאלה היא האם הרצון לקבל נמצא אצל חלק מהחברים, וההתגברות אצל חלק אחר?

כן.

תלמיד: אז זה לא בבן אדם אחד?

לא באדם, בעשירייה. בעשירייה, אם תתערבו, אתם תמצאו תמיד כוחות, גם עביות וגם מסך. הכול תמצאו.

תלמיד: מה מחבר את הרצון לקבל שנמצא אצל חלק מהחברים עם המסך שנמצא אצל חלק מהחברים האחרים?

מה מחבר? העבודה שלכם, היגיעה. שאתם רוצים לפרוץ את המחיצות ביניכם ורוצים שהכול יהיה יחד. ובהשתתפות הזאת יחד אתם תמצאו גם עביות וגם מסך או חיסרון למסך. תתפללו, תקבלו מסך. לפני שתרצו להתחבר לא תקבלו מסך.

תלמיד: זה נכון גם אנחנו כלפי העולם?

לא. כלפי העולם זה משהו אחר. תעזבו את העולם. עבודה רוחנית לא שייכת לעולם.

תלמיד: אז בשביל מה הם?

בשביל מה הם? כדי לתת לך עבודה. כל העולם הם נשמה אחת, רק בהדרגה ובכל מיני צורות שונות אנחנו צריכים לצרפם יחד. אבל הם לא צריכים לעבור אותם השלבים, הם מקבלים את זה בבת אחת.

תלמיד: כשנמצאים במצב שכוחות ההתגברות אצל חלק מהחברים, או המודעות אצלם, מה מאפשר להעביר את זה לחלק האחר, כלומר שזה יעבור?

אין להם חיסרון, איך אתה יכול? קח אדם מהרחוב, תתחיל ללמד אותו, הוא לא רוצה, הוא לא צריך.

תלמיד: אני שאלתי על העשירייה.

מה עשירייה?

תלמיד: לחלק מהחברים יש עכשיו מודעות, מה מאפשר להעביר לחלק שמקבל עכשיו את הרצון לקבל?

יש להם רצון לקבל, הם לא מוכנים עכשיו לשמוע, לכן אתם צריכים להתערבב ולבנות כלי משותף. חלק יהיה ככלים של קבלה, חלק יהיה ככלים דהשפעה נניח, חלק זכים, חלק עבים, אלה לעביות ואלה למסך. ככה זה עובד בעשירייה. תראה את העשרה של רבי שמעון, אלו כך ואלו כך, כל אחד שונה מאוד.

תלמיד: קודם זה נשמע כאילו שהעשירייה היא אמצעי להידבק בבורא, אבל נראה שהעשירייה זה הכול.

נכון, הכול מתבצע בתוך העשירייה. בתוך העשירייה משיגים דבקות בחברים ובתוך הדבקות בחברים משיגים דבקות בבורא.

לאט לאט, יש כאלה שמסוגלים לדבר ויש שלא, יש כאלה שנמצאים בכל מיני מצבים. צריכים לראות.

תלמיד: בהכנה שאלת אותנו איך בעשירייה אנחנו הופכים ממלכות לכתר, וזה מה שקורה בדיוק באור חוזר, על ידי דחיה של האור לאחוריו. איך אנחנו עושים את זה בעשירייה?

תחפשו. תבצעו. אם תוותר כלפי החברים תבין. זה האמצעי.

שאלה: מה זה אומר לדחות את האור, איך עושים את זה באופן מעשי, איך דוחים את האור?

תאר לעצמך שאתה מקבל משהו מאוד טעים, ממש טעים, ועכשיו אתה מחליט שאתה לא רוצה ליהנות מהטעם הזה, שהוא יישאר בך כטעם, אבל אתה רוצה לקבל אותו רק כדי להשפיע נחת רוח לאמא נניח או לבורא, לא חשוב למי, למשהו שמחוצה לך, מה אתה צריך להוסיף לטעם הזה?

תלמיד: אחרי שכבר קיבלתי?

כשאתה נהנה. אתה נמצא נניח אצל אמא והיא נותנת לך איזה טעם שאתה מאוד אוהב מהילדות, אתה מאוד נהנה, זה ממש מתוק מדבש, ועכשיו אתה חושב איך אני יכול לקבל את התענוג הזה רק כדי לתת לה תענוג, איך להנות לה?

תלמיד: צריכה להיות לי גדלות אמא במידה כזאת שהיא תעצור את הקבלה.

נניח שהשגת גדלות כזאת, הרי סך הכול איזו גדלות יש כאן? גדלות של התענוג שלך לעומת הגדלות של אמא. אומנם גם את זה אי אפשר להשוות כי אלה כלים שונים, אבל נניח, ואז מה אתה עושה? אתה חייב לעשות צמצום. על מה? התענוג נשאר, אתה לא יכול לעשות עימו כלום, אם אתה זורק זאת לא פעולה, אתה ממשיך לקבל תענוג ומה אתה עושה עימו, במה אתה עוצר אותו, באיזו הבחנה?

תלמיד: חשיבות הנותן?

נגיד שזה על ידי חשיבות הנותן, אבל מה הלאה, את מה אתה עוצר, איפה עובד הצמצום? לא בזה שאתה מפסיק, לא על ידי זה שאתה מפסיק לקבל תענוג. מה אתה מפסיק?

תלמיד: אני כאילו נהנה כדי להראות לאמא אהבה.

איך אתה עושה את זה בהדרגה?

תלמיד: אני כל הזמן חושב שהכול מדובר עלי ואז אני מוציא את עצמי מהמשוואה, אני מנסה להרגיש את העשירייה ככלל ודרכו אני מנסה לשתות את התענוג הזה.

עכשיו יותר ברור שזה לא מובן. מי יכול להסביר?

תלמיד: עבור מי אני נהנה, אני מנסה להראות לאמא שזה בשבילה, אני גורם לה תענוג מזה שאני לוקח ממנה.

איך אתה עושה את הפעולה הפנימית, מה אתה עושה?

תלמיד: אני מנסה להרגיש את מה שהיא מרגישה עכשיו.

עוד יותר מסובך. נניח שאתה ניסית עכשיו להרגיש את מה שהיא מרגישה, ואז?

תלמיד: אני רוצה לדמיין איך היא תהנה יותר, אני ממש מרגיש את ההנאה שלה ורוצה שהיא תהנה עכשיו יותר בגלל שאני נהנה.

זאת אומרת אתה בונה בך דמות אמא, בוא נגיד דמות העליון שמהנה לך, ואז איך אתה יכול להנות לו בחזרה? איך אתה מפסיק את צורת התענוג הקודמת או שאתה לא מפסיק אותה?

תלמיד: אני לא חייב להפסיק, אלא לדמיין איך בכל ביס שאני עושה אמא נהנית מזה.

אז מה כאן משתנה?

תלמיד: קודם לא חשבתי על זה, קודם רק הרגשתי את ההנאה בבטן ועכשיו אני מנסה לדמיין את ההנאה בה.

מה זה בה, בדמות שאתה בנית, על ידי מה?

תלמיד: אני צריך לבקש ממנו שיתקן לי את הכוונה, אני מבחין במצב שלי ואני צריך לבקש מהבורא שיתקן לי את הכוונה.

הוא לא יכול לתת לך את זה. באיזה כלים? אתה צריך להכין את עצמך לזה. לכן אני שואל כאן על הצמצום, על מה צריך לבוא צמצום?

תלמיד: אני צריך להעביר את החשיבות מעצמי לחשיבות שלו.

זה ודאי. בלי זה אין פעולה. חשיבות חייבת להיות.

תלמיד: אני מסרב לקבל.

כך אתה עושה כלפי אמא או כלפי הבורא? הצמצום הוא לא בפעולה גשמית.

שאלה: ברגע שאני מוכן ויש לי את הדמות, יש לי חיסרון חדש שבגללו אני כן מוכן לקבל.

לא.

תלמיד: אולי פשוט יותר, אתה מנסה לחקות את אמא, אתה עושה אותן פעולות כלפי מישהו אחר ואז העליון רואה את זה ונהנה מזה, אתה כאילו מחקה אותו.

בתור תרגיל זה טוב. אמרת נכון. לעשות תרגילים כאלה זה טוב.

נצטרך עוד לעבוד על זה וללמוד.

(סוף השיעור)