שיעור בוקר 29.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", ע' 386, מאמר "מתן תורה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 386. מאמר "מתן תורה" אות ה'.

למקובלים יש בעיה. הם צריכים להסביר לעולם כל כך הרוס, מחולק ממש, שבו מרוחקים כולם זה מזה ושונאים זה את זה ונמצאים בתהליכים כאלו מההיסטוריה הקדומה ועד היום הזה, הם צריכים להסביר את עניין הנצחיות, השלמות שבטבע ואיך הכוח העליון על פני כל המקרים האלו שאנחנו רואים לפנינו שולט ושורה וזה בא ממנו ואיך אנחנו צריכים ליישב את כל התמונה הזאת עם התכלית היפה והנצחית השלמה. זו בעיה.

לכל אחד יש ממש עיוורון רגשי, שכלי, שהוא לא רוצה, לא יכול להסתכל נכון על המציאות, הוא לא יכול להיות אובייקטיבי, בלתי תלותי בשום דבר אלא זה ממש קשה, וכאן בעל הסולם, במיוחד במאמר הזה "מתן תורה", הוא משתדל איכשהו להסביר לכולם.

הוא פונה בעצם לכל האנושות, אין אצלו הבדלים בין כל החלקיקים של הנשמה הכללית. אבל אנחנו צריכים להמשיך אותו ולהשתדל להסביר גם לעצמנו וגם לאחרים עד כמה הדברים האלה הם מיוחדים, מגיעים מהשורש השלם, שאין שם איזו חלוקה לעמים, למינים, בכלל לכלום, אלא הכול זה רק כדי לגלות את השלמות שבה כולנו מתחברים לשלם.

קריין: עמוד 386 מאמר "מתן תורה".

אות ה'

"ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום משום לאומיות?

וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל (ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, כנודע." זה מה שהם נתנו כתירוץ, שהתורה לא ניתנה במיוחד לקבוצה אחת שנקראת עם ישראל, שזה בכלל לא עם אלא קבוצה שהתאספה שם בבבל העתיקה סביב אברהם, אלא הכול שייך לכולם. אז איך בימינו נעשה כך שכאילו מקבלים את זה כאומה?

"אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת שירצה בה? ועוד, שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל."

זאת אומרת, על ידי מה הבורא בחר איזה עם או קבוצה כדי לתת להם את שיטת התיקון, התורה? למה להם ולא לאחרים?

אות ו'

"אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו, ואת הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. ואין לך יוצא מהכלל הזה, זולת הירודים שבמין האנושי או התִנוקות. ואם כן, לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל חס ושלום דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.

והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו.

כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך". אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא, גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו, כמו שרמזו על זה חז"ל (ברכות, ל"ד ע"ב): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה אלקים זולתיך", כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.

ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה.

ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'."

תלמיד: כל פעם שאני קורא את המאמר הזה אני מתעצבן מחדש.

אין לך כלים להכניס את הדברים האלה בפנים. אין לך שכל להבין על מה הוא מדבר לכן אתה מתעצבן. אין לך כלי הרגשה ברגש שלך שאתה יכול להתפעל נכון לכן אתה מתעצבן. אתה מתעצבן מההגבלות הפנימיות שלך בשכל וברגש. מה לעשות? תתקשר לאחרים. תתקשר לאחרים כמו שהתורה ממליצה לעשות ואז תראה שיש לך כלי לכלול שם את כל מה שכתוב כאן, לגלות את זה לרווחה ממש לכל הכיוונים.

תלמיד: אבל כרגע אני יושב ומסתכל.

כרגע בינתיים אתה מוגבל.

תלמיד: מיואש.

לא, מוגבל. ומתוך זה שאתה מוגבל בהרגשתך אתה מיואש, ובשכל לא מבין. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל"¹.

תלמיד: נכון, אני יודע שזה כך. בעל הסולם אומר, אם כן למה נקראנו עם נבחר. אתה יכול להסביר למה באמת נבחרנו ולמה נבחרנו?

נבחרנו כדי להעביר את המסר הזה, את התורה הזאת, שיטת התיקון, שכולנו מקולקלים, כולנו בני אדם, זאת אומרת בנים של אותו אדם שנשבר, אותה המערכת, אנחנו כולנו חלקים מאותה המערכת, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, להביא את עצמנו שוב לחיבור כמו שהיה לפני השבירה.

תלמיד: ואז הוא אומר "בך בחר ה'". מה זה הדבר הזה "בך"? במי הוא בחר?

הכלי השבור מתעורר על ידי המאור המחזיר למוטב הכללי שמאיר לכולם, אבל יש חלקים שיותר מתעוררים ויש שפחות מתעוררים. אז אלה שמתעוררים והתעוררו בצורה מסוימת בזמני אברהם, אנחנו צריכים ללמוד איזו התפתחות זו הייתה, איזה סוגי כלים התעוררו, איזה דרגות עביות וכן הלאה, על ידי איזה סוג מאור המחזיר למוטב, אבל הם התעוררו, ולכן הם נקראים "יהודים" מהמילה ייחוד, שהם צריכים להגיע לחיבור ביניהם. והם נקראים "ישראל" לפי הכיוון ישר א-ל. אז לפי זה שהם התעוררו על ידי אותו מאור המחזיר למוטב, הם קיבלו השפעת המאור שזה נקרא "קבלו תורה". מה זה קיבלו? משה יורד מההר עם ספר התורה כמו שמציירים אותו?

תלמיד: זה מה שכולם חושבים דרך אגב, שהוא ירד עם התורה ונתן את התורה.

זה שכולם כבהמות אין מה לעשות.

תלמיד: זה נכון, ואז אומר בעל הסולם "והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום התורה ומצוות." מה הקשר עכשיו לתורה מצוות?

תיקון.

תלמיד: איזה תיקון? של תורה ומצוות?

כן. מצוות זה נקרא ציווי, שאני צריך לתקן כל רצון וכל מחשבה שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואפשר לעשות את זה על ידי מאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". זאת אומרת, תורה זה כוח שמתקן את אגו האדם. זה נקרא "תורה". "ללמוד תורה" זה נקרא לעשות כל מיני פעולות כדי למשוך מאור המחזיר למוטב ואז ללמוד איך הוא משפיע וללמוד מזה.

ומי שלומד השפעת המאור המחזיר למוטב, מה היה קודם ומה עכשיו, אז נקרא שהוא "תלמיד חכם" כי לומד מהבורא. הבורא נקרא "חכם". מה הוא לומד? באיזה מצב היה קודם התיקון ובאיזה מצב אחר התיקון. ואז לומד את השלבים האלה איך נעשה, על ידי מה וכן הלאה, ומתוך זה הוא יודע מי הוא, מה הוא, איך הבורא מתלבש בו ובונה בו כל מיני חלקים המתאימים לבורא.

תלמיד: ואז אני צריך לעשות מצוות?

זה נקרא "עשיית מצווה". שאני לוקח את הרצון השבור ועל ידי המאור המחזיר למוטב אני גורם עליו צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה והתפשטות המאור הזה בתוך הרצון המתוקן שזה נקרא גילוי הבורא לנברא. ככה זה.

שאלה: מי זה עם ישראל הזה?

זה נקרא מי שמכוון לישר א-ל.

תלמיד: אנחנו לומדים שאברהם פרסם את השיטה שלו ואז באו אליו אנשים, האנשים האלה בחרו לבוא אליו או שהם נבראו עם איזה משהו מיוחד?

מי זה בחרו? הבורא, "בך בחר ה'". האור העליון שמאיר על האדם, אם אדם מרגיש מזה את הקריאה אז הוא מתעורר ולכן הוא נקרא ישר א-ל. זה מי שהבורא מעורר, ומי שהוא לא מעורר אז לא נקרא ישר א-ל, ישראל.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על בחירה שהבורא בחר בעם ישראל, הוא פשוט ברא אותם כך. הם נבראו עם איזו תכונה כזאת שהם צריכים להיות המעבר.

כן. השכבה העליונה מתוך הרצון השבור שמתעוררת היא נקראת "ישראל". כל היתר אחריו.

תלמיד: זאת אומרת, אם המציאות היא איזו מכונה גדולה, ישראל היא איזו חתיכה במכונה הזאת שיש לה אולי איזשהו תפקיד?

יש לה תפקיד להיות כמה שיותר קרובה למאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", וכך להתעורר ולהראות לכולם איך ומה לעשות. וכל יתר החלקים הם חלקים הרבה יותר כבדים. לכן כתוב "חכמה בגויים תאמין", כי יש בהם הרבה חכמה, רק שהיא עדיין לא התעוררה. אנחנו עוד נראה עד כמה דווקא אומות העולם הם החכמים ולא אנחנו. בינתיים זה לא נראה, כי רק אנחנו מתעוררים על ידי המאור המחזיר למוטב, בינתיים השכבה הזאת, אבל כשיתר השכבות מהכלי של הנשמה הכללית יתחילו להתעורר, אתה תראה מה שקורה.

תלמיד: חכמים במובן של דבוקים בבורא?

לא, חכמים זה ממש חכמה, אור החכמה, שהם מזמינים את אור החכמה. אחר כך נדבר על זה. אבל אני רוצה להגיד, שלכולם יש תפקיד, ובסופו של דבר התפקיד לכולם הוא שווה כי הכול בא רק בהתכללות, והעניין הוא רק הסדר, קודם ואחר כך. אבל התפקיד למשוך את המאור, להשתתף בחיבור ובגילוי הבורא, הוא בעצם בסופו של דבר מתגלה ומחייב את כולם.

שאלה: אז למעשה כמה שאתה רוצה את זה, וכמה שאתה מנסה להרגיש את התכונה של הבורא בך, וכמה שאתה מתכלל בקבוצה, אבל מה קורה אם אין לך את התכונה הזאת?

אם אין לך תכונה אז אתה לא רוצה.

תלמיד: אבל אתה אמרת שישראל נבראו בתכונה מסוימת.

ישראל זה אדם שיש לו נטייה לגלות את הבורא, כשורש שלו. כי בלי זה הוא לא יכול לענות על השאלה, "בשביל מה אני חי?".

תלמיד: אז מה קורה אם אתה רוצה את התכונה הזאת, אבל אין לך את השורש הזה?

איך אתה רוצה, אם אין לך שורש? אני לא מבין מה אתה אומר. אם אין לך שורש אז אתה לא שואל. אתה רואה אנשים אחרים, "מה אתה רוצה להשיג בחיים?", כסף, כבוד, שליטה, ידע, לא חשוב מה. אבל להשיג את השורש ממש, שורש המציאות, שורש החיים, להיות למעלה מהחיים, לא, אין. הוא נמצא בין בהמה לאדם, ומסתפק בזה. ישראל זה נקרא שיש בהם רצון אכזרי.

תלמיד: למה אני שואל את זה? כי אני מנסה להרגיש את התכונה הזאת.

אין לך את התכונה הזאת. תירגע. אתה "בהמה". תראה איך זה משפיע עליך, בוא נראה את התגובה שלך. אם יש, למה אתה לא נמצא בשיעורים כל הזמן? למה אתה לא חופר את הכול, למה אתה לא משקיע? צריכים לפתח את הרצון הזה. נותנים לנו רק את ההתחלה, כל היתר כבר תלוי באדם. אתה חייב להדליק את עצמך עד שתישרף. זה העיקר. הבורא נותן, ובאמת אין לך אדם בעולם שלא מקבל התעוררות. לאחר שתמות, כשתגיע לבית משפט, ושם תגיד "אני לא קיבלתי התעוררות", אז יראו לך סרט מהחיים שלך שקיבלת. קיבלת ולא הגבת, ומה תענה? גם סרט מהשיעור הזה יראו לך. ככה זה.

שאלה: באות ו', בעל הסולם מדבר על המושג "דבקות". האם תוכל להסביר קצת יותר בפירוט לְמה בעל הסולם מתכוון כשהוא משתמש במילה הזו? אולי לקרוא שוב את הסעיף ולהסביר אותו פעם נוספת? לא ממש ברור מהטקסט מה זה.

דבקות, הוא לא יכול להסביר כאן באיזו אות קטנה מתוך המאמר הקטן. דבקות זה נקרא שאדם מקבל תכונות של הבורא, ולכן מתוך זה הוא נעשה כבורא, מבין אותו, מרגיש אותו ונמצא עימו במחשבות וברצונות כאחד. זה נקרא "דבקות". ולדבקות הזאת יש לנו את כל סולם המדרגות, מהמצב הקטן ביותר, נפש דנפש דנפש, ועד המצב הגדול ביותר שנקרא גמר התיקון. כל אלה הן דרגות של הדבקות.

דבקות זה נקרא עד כמה שאדם בתוך הטבע שלו נעשה כמו הבורא. שעל זה הוא צריך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, זיווגי דהכאה, כל מיני תהליכים על עצמו, עד שבכל הרצון שלו שרק מתפתח, גדל ומתגלה, הוא בונה מתוכו את הדומה לבורא, לכן הוא נקרא אדם. ובזה הוא נעשה דבוק בבורא, לפי השתוות הצורה.

שאלה: מה המחשבה וההכנה שעלינו לעשות לפני השיעור? כי כשאנחנו מגיעים לשיעור, השיעור כבר התחיל. איך אנחנו צריכים להתכונן כדי להיות יחד איתכם ועם כל הכלי העולמי?

שאלה טובה. אני רואה בשיעור כחלק מהחיים, שאני חייב. כמו שאתה נוסע באוטו ואתה מגיע לתחנת דלק, ואתה צריך למלא את עצמך כדי להמשיך, ועוד למלא את הטנק באוטו שלך ושוב להמשיך. כך אני רואה את זה. אז יש לנו התקשרות עם החברים, מאמר צהרים ועוד כל מיני דברים שאתם עושים, איזו התקשרות בערב, וכולי. הדברים האלה כולל השיעור, הם בסך הכול מכוונים אותי על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב לקבוצה ולבורא. אני רואה את שיעור בוקר כאמצעי הכי גדול. אבל בעצם אני צריך גם לבנות לעצמי עוד כל מיני כאלו נקודות, תחנות בדרך, תחנות מילוי, שאני ממלא את עצמי.

קריין: עמוד 386 טור ב' למטה, אות ז'.

אות ז'

"אולם כאן עמדו חכמי הזוהר ושאלו: למה לא בראנו מתחילה בכל אותו הרוממות הרצויה להדבק בו ית'? ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה ומצות?

והשיבו: "דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכו'". פירוש, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שאובד צורתו האנושיות.

ומתוך שבהנמשך משלימותו ית' ויתעלה, לא יתכן שימצא בו בחינת חסרון מאיזה צד, לכן הניח לנו מקום, להרויח בעצמינו את רוממותינו הנרצה, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.

ודברים אלו המה עמוקים מכל עמוק. וכבר בארתי אותם במתכונתם בספרי פנים מסבירות לעץ החיים בענף הראשון, [ובספר תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית חלק א']. וכאן אפרשם בקצרה, שיהיו מובנים לכל נפש."

בינתיים הוא לא עונה לנו על כלום.

זאת אומרת, למה ברא אותנו בצורה כזאת נבזית, ולא מיד כמו שהבורא כל יכול, למה לא עשה לנו גמר תיקון מיד? המצב הטוב אז נותנים טוב. למה היה צריך לפני זה להעביר את הנברא בכל מיני כאלו מצבים שהוא מסכן וכאילו לא נשאר ממנו כלום, מוציא ממנו את כל הנשמה שלו. נשארה אולי רק נקודה אחת ממה שהוא נברא בצורה הבהמית, עד שהוא קונה את צורתו הא-לוהית, בשביל מה? למה אי אפשר היה מיד לבנות אותו בצורה כמו שאנחנו חושבים שכך היה צריך להיות, כי איזהו חכם כמו הבורא, איזהו טוב ומטיב כמו הבורא. לפי התהליך אני לא יכול להגיד שהוא עושה בחכמה ועושה מתוך אהבה.

אתה יכול להצדיק אותו?

תלמיד: כן, לפעמים.

אני לא מבין איך לפעמים. האמת, אני מסכים עם זה שאין לך רשע יותר גדול מהבורא. תראה מה שהוא עשה. מתי אתה מסכים עימו? תן לי דוגמה מהחיים שהיית מסכים עימו. רק במצבים שהצלחת איכשהו לגנוב משהו או לשקר למישהו, בדברים האלה אתה אומר, "ברוך ה'". איך יכול להיות אחרת, אם אתה הפוך? לכן אצל אנשים מאמינים כך אתה רואה את זה.

אות ח'

"כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך.

לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?"

וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד".

ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך".

כי אפילו שתמלא אותו עד הסוף, הוא רוצה להיות בלי חסרונות, ובלי לקבל על החסרונות. הוא רוצה מראש להיות מלא ועשיר. אם נניח הייתי נולד בן מלך, אז היה לי חיסרון? לא. היתה לי עשירות? ודאי שכן. אז לָמה אני צריך להיות קודם כל עני, סובל כמו אותו בן מלך במרתף, ואז על ידי איזה חיפושים וייסורים, אני מגיע אולי למצב שאני מקבל את הירושה מאבא. למה?

"ודבר זה טבעי הוא. כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ומוסיף והולך כפי שיעור ריבוי מתנותיו, הנה יחד עם זה, מצד השני, קשה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו, שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל פעם." כי בזה הוא מוריד אותו, עושה ממנו נמוך יותר. אפילו שנותן לו מכל הלב, אבל הוא נותן וההוא מקבל, ואז הוא סובל פעמיים, מזה שאין לו, וגם מזה שיש לו, שהוא כבר מקבל. זה רק מראה על הדרגה שלו לעומת העשיר. "כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות, בעת קבלתו המתנת חנם מאת הנותן, מחמת חסדיו ורחמיו עליו.

ומכאן נמשך לנו חוק שני: שלא יצוייר בעולם, מי שיוכל למלאות חפצי חבירו במילואם, כי סוף סוף לא יוכל ליתן לו את האופי והצורה של קנין עצמיית, שרק עמה נשלם כל ההרחבה בכל השלימות הרצויה.

והנה זה אמור רק כלפי הנבראים. מה שלא יתכן ומתאים כלל כלפי שלימותו הנעלה ית' וית'." הוא לא מתבייש שאנחנו נותנים לו? לָמה בו אין בושה?

"וזהו שהכין לנו: ע"י היגיעה והטרחא, להמציא את רוממותינו בעצמינו, ע"י העסק בתורה ומצות. כי אז כל העונג והטוב, המגיע לנו ממנו ית', דהיינו כל הכלול בדבר דבקותו ית', יהיה כל זה בבחינת קנין עצמינו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו. שאז אנו מרגישים עצמינו בבחינת בעלים בדבר. שאין לנו טעם של שלימות זולתה, כמבואר."

זאת אומרת, אנחנו מקבלים הזדמנות לבנות כאלו יחסים עם הבורא, שאנחנו ממלאים את עצמנו גם במילוי שרוצים וגם בהרגשה שאנחנו בעלים על המילוי. ואין לנו בזה שום בושה, אלא הפוך, יש לנו בזה כבוד, וזה מה שבעל הסולם אומר "להמציא את רוממותינו בעצמינו". וזה באמת מה שנקרא, שאנחנו מתקנים את לחם הביזיון, שהופך להיות מלחם ביזיון, מכך שנותנים לעני חתיכת לחם, לעולם אין סוף של תענוגים וכבוד והכול, מבלי שאנחנו מורידים את עצמנו מדרגת הגדלות והכבוד והמילוי וכן הלאה.

שאלה: בסעיף ה' בעל הסולם כותב לנו, "ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם".

השאלה היא פשוטה, לָמה התורה לא ניתנה לכולם, אלא רק לחלק מהאנושות? ואם זה לחלק מהאנושות, לָמה? ולָמה לחלק הזה דווקא, במה החלק הזה מיוחד, ומה אז על החלק הזה לעשות? וכולי.

תלמיד: האומה הישראלית ובאי העולם, האם הם אנשים פרטיים נפרדים או רצונות באדם אחד?

לא, הם רצונות. מי הם בני העולם? בני אדם זה כלום, אנחנו מדברים על הרצונות, שבתוך הרצונות, בתוך נשמת האדם הראשון אחרי השבירה ישנה כזאת שכבה, כזה חלק שמיועד קודם לקבל את התיקונים ואחר כך להשפיע את התיקונים האלה לאחרים. אותו חלק נקרא "ישר א-ל", שיש לו רצון מכוון להשגת הבורא, לפי הרצון הזה הם נקראים "ישר א-ל" או "יהודים", מהמילה ייחוד. לכן הם מיוחדים מכל האנושות.

אבל לפני שהבורא נותן את שיטת התיקון, ודווקא להם, אין בהם ולא נגלה בהם שום דבר מיוחד. זאת אומרת, משבירת הכלים זה כלים כאלו שהם הכי קרובים לתיקון, הכי קרובים דווקא, הכי זכים, אבל ברגע שהם מתחילים לקבל מאור המחזיר למוטב, תורה, התעוררויות מהבורא, הם הופכים להיות בהתאם לזה שונים עוד יותר ויותר מכל האנושות, עד שנעשים אגואיסטים יותר, כי הם צריכים לעשות תיקון.

אז אפילו בקבוצה הזאת, שהיא הייתה הכי זכה, הכי טובה, שהיא ענתה על הזמנת אברהם, וכולם היו רצים אליו להתחבר ולהתעלות, "מי לה' אלי", אחר כך כשהם התחילו להתפתח, אז כמו שה' הבטיח לאברהם, "גר יהיה זרעך", הם יכנסו לעביות גדולה שנקראת "גלות מצרים", הם יצאו משם ברכוש גדול, זאת אומרת, יקבלו על ידי ההתפתחות הזאת שנקראת "גלות מצרים" תוספת רצון לקבל גדול, אכזרי מאוד, ואז בתיקון של הרצון הזה האכזרי הגדול שאין באף מקום בעולם, באף אומה, הם יתקנו את עצמם ויגיעו לכלי, לתיקון הנשמה, חלק מהנשמה.

ותיקון חלק מהנשמה ביניהם, התקשרות ביניהם, שהם יהיו כקבוצה אחת, כאיש אחד בלב אחד, בזה נקרא שהם בונים את בית מקדש. ואז הוא נשבר, ואחרי כך וכך מאורעות בונים עוד פעם את השני, וגם הוא נשבר, כי צריכות להיות שתי שבירות, על מוחין דחיה ועל מוחין דנשמה, עד שיהיו מוכנים להתקשר יחד כולם בכל האנושות, בכל הכלי דאדם הראשון, ואז לבנות בזה את הכלי הכללי, החיבור הכללי בין כולם, שזה נקרא התיקון הכללי של העולם או הגאולה השלמה, שזה "בית המקדש השלישי", שיבנה בימינו.

שאלה: במצב המתוקן האדם מן השוק, העני, הוא יהיה דומה לעשיר?

במצב המתוקן כולם יהיו מלאים בהשפעתם לבורא ומקבלים רק כדי למלא זה את זה, היינו, את הבורא, כי הבורא לא קיים מחוץ לכלי, הוא נמצא "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא זה אותו רצון שנפרס בכל הנבראים, ובזה שאנחנו משפיעים זה לזה נקרא שאנחנו משפיעים לבורא. ואין להבדיל את הבורא מהנבראים, אלא הבורא זה סך הכול מה שמתגלה בנבראים וקיים אך ורק בחיבור בין הנבראים. אין לו אישיות מחוץ לחיבור של הנבראים, הוא לא קיים, אין דבר כזה, זה לא משהו שקיים לא כתוצאה מהחיבור, תוצאה מהחיבור נקרא "בורא".

תלמיד: אבל עדיין הוא ירגיש, גם בתוצאה של החיבור, שיש בורא, שהוא עליון, והוא מקבל ממנו?

הוא ירגיש מי זה הבורא ושהוא עליון ממנו, במידה שהוא יתחבר עם האחרים, ובתוך החיבור שלו עם אחרים הוא יגלה את ההרגשה הזאת, את היעוד הזה, שנקרא "בורא". הבורא זה מה שמתגלה בתוך החיבור בין בני אדם, כמשהו, כתוצאה מהחיבור. כשהם בתוך החיבור מגיעים למצב שהם מתעלים כולם, כולם מתעלים מעל עצמם, אז ההתעלות הכוללת הזאת שלהם מעל עצמם תביא להם את הרגשת הבורא, וההתעלות הזאת חייבת להיות לפחות בעשירייה.

תלמיד: אבל גם בהתעלות הכוללת של כולם עדיין הם יהיו נחותים ביחס לבורא, עדיין הם יקבלו מהבורא. מה זה שווים לבורא אם הם נחותים?

הם יגלו שבזה שהם מתחברים ביניהם הם יכולים מתוך החיבור שלהם לקבל, וזה נקרא שהם מקבלים מהבורא. הבורא זה הכולל, הסיכום של החיבור שלהם, לא שהוא קיים מחוץ לחיבור ולא שהם מגלים משהו חוץ מתוצאה מהחיבור שלהם, לכן זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: הם שווים לבורא, הם בהשתוות עם הבורא?

כשהם מתחברים ביניהם נקרא שהם בונים אותו, ואז מקבלים ממה שבונים, מקבלים מהמושג הזה את המילוי. זאת אומרת, במה הם מתמלאים? בזה שבונים את הבורא ומשפיעים לו. זה דבר וירטואלי, שלא קיים, שאנחנו עשינו אותו, אנחנו בנינו אותו, וכתוצאה מהחיבור בינינו ובמידה הזאת בלבד הוא קיים, ואנחנו מקבלים ממנו. הוא קיים? הוא לא קיים אם אין נבראים שמעצבים אותו.

תלמיד: אז במה הם שווים לו? הם קטנים ממנו.

לא, הם לא קטנים, במידה שהם מעצבים אותו הם לא קטנים, הם בונים אותו, "אתם עשיתם אותי". אין בורא ללא נברא, "נברא" זה נקרא עשירייה בדרגת החיבור המינימלית שלה לפחות.

זה דבר שצריכים כל הזמן להבין ולחשוב, ולדבר על זה, אז לא נטעה בכל מיני דברים.

שאלה: אם הבורא ממלא הכול, ממלא את כל הרצון, והוא גם כתוצאה מחיבור, אז מה התוספת שנולדת מהחיבור כי הוא כבר היה קיים לפני ונוצר אחרי?

כן, זה שהוא קיים, הוא קיים ככוח, עוד לפני שהנבראים מתחילים לגלות אותו. זה נקרא "עצמותו". ומה שהם מגלים זה לא עצמותו, זה נקרא בורא, "בוא וראה". זה משהו אחר. לא שהוא לא קיים באיזושהי צורה לפני שהנבראים מתחילים לעסוק בו, אנחנו גם מבולבלים כאן בעניין הזמן, אלא הבורא הוא כלפינו "בוא וראה", כל עוד אנחנו לא בונים אותו אנחנו לא רואים אותו, לא משיגים אותו, הוא לא קיים. קיים עצמותו, כוח, "אני הראשון", נכון, ועדיין ללא נבראים כך שיכול להתקיים. וגם "ללא נבראים" זה בכל זאת כך אנחנו מדברים, יש כאן עדיין חוסר תפיסה.

תלמיד: אז התוצאה היא כלפי הנברא?

הכול כלפי הנברא. מדברים רק כלפי הנברא.

שאלה: הוא אומר כאן, "אם כן לא ייברא עוד איש שיוכל למלא משאלותיך", למה הוא מתכוון? זאת אומרת יש עשיר שפיטם בעצם את העני והגדיל לו את הרצון, ועכשיו הרצון התפתח, ולא מספיק מה שקיבלתי.

כי אתה אף פעם לא יכול להיות במקום העשיר. אתה אף פעם לא יכול להיות ראשון. אתה אף פעם לא יכול להיות בעל הבית על המילוי. אלא אתה נשאר המקבל. המקבל זה המשני.

תלמיד: אז מה זה אם כן "לא ייברא עוד איש שיוכל למלא משאלותיך"?

כי לא יכול להיות דבר כזה מה שאתה רוצה. אתה רוצה לא להיות תלוי בנותן, אתה לא יכול. אלא השיטה היא נותנת לאדם להיות בדבקות, זאת אומרת בהשתוות הצורה המלאה עם הבורא. אבל זה בתנאי שנותנים לו אפשרויות לבנות את עצמו כנותן והבורא כמקבל.

אתה יכול להגיד, איך הבורא לא מתבייש? למה אין לו את הדבר הזה? כי הוא הכין את כל הכלים האלה לנברא. אז הנברא לא מבין שזה משחק מכור? לא, לא מכור. הם ממש נמצאים בשוויון הכולל, בכל דבר.

שאלה: יש לנו את כל החברה הזאת, שמשקיעים את כל הנשמה שלהם. חברים עוסקים ממש בכל הפצה שיכולים, את כל הלב נותנים, את כל הנשמה שלהם.

אז למה אין עדיין גמר תיקון?

תלמיד: מה חסר לנו עוד בשביל שהבורא ייתן לחברים יותר כוח?

מה חסר שהבורא ייתן, זה אני שומע.

תלמיד: לא, מה צריך עוד להוסיף בכדי שייתן עוד כוח לחברים, שיוכלו לעשות פעולה יותר נרחבת, יותר חזקה?

אתם לא מבקשים מספיק. הוא מוכן. אני יודע, יש לי עימו קשר קצת, אני יודע מה קורה שם. הוא מחכה שאתם תבקשו כמו שצריך.

תלמיד: מה זה כמו שצריך?

כמו שצריך זה לתפוס אותו ולבקש.

תלמיד: אני מרגיש אותו לפעמים, הוא עושה לי את הדברים האלה.

לא, אתה תעשה לו.

תלמיד: אבל הוא עושה לי יותר חזק.

אז אתה תעשה חזק יותר.

תלמיד: הוא משכיב אותי לגמרי.

תעשה אותו דבר.

תלמיד: אני כולי מפורק.

אתה חייב להגיע לדרישה שפשוט הוא לא יוכל לעמוד נגד זה. בקיצור, אתה צריך לשאול אותו בצורה כזאת שהוא לא יוכל לסרב.

תלמיד: אני אשאל שאלה שלי? לא בשם כל הקבוצה?

אתה רוצה לקבל ממנו. ודאי בשם הקבוצה. כשאני אומר "אתה", זה עניין הקבוצה, זה ברור, אחרת אתה לא פונה אליו בכלל, אתה צועק לכיוון הפוך. מרכז הקבוצה זה המקום שאתם מתחברים יחד, מגיעים למצב, להבחנה כזאת שנקראת "מרכז הקבוצה", זה להיות כאיש אחד בלב אחד, ואז דורשים.

תלמיד: מה דורשים?

אם אין לך מה לדרוש, מה אתה שואל אותי?

תלמיד: יש לי, אני דורש הרבה.

הרבה, אין דבר כזה. הדרישה האמיתית היא דבר אחד.

תלמיד: אני מבקש מהבורא שייתן להם עוד כוח להמשיך להפיץ את חכמת הקבלה ביותר עוז, שירגישו בעם יותר חזק.

צריכים לבדוק, האם השאלה הזאת היא באמת כזאת שמתאים לו לענות. יכול להיות שלא. צריכים לברר.

תלמיד: אבל זאת התכלית של עם ישראל, לזה באנו לעולם הזה.

אתה צודק.

תלמיד: יש לנו בדיוק הזדמנות בסוף שבוע הבא להיות כאיש אחד בלב אחד. ואנחנו רוצים לשמוע מקבוצת אוסטרליה דיווח על כנס אסיה.

אסיה, על הכנס.

תלמיד: כל העבודה שלנו בארגון מתקדמת לפי התכנית. אני לא ארחיב בפרטים, אבל הכול מתקדם לפי הלו"ז שקבענו לנו, ואנחנו מצפים לכנס מדהים שיהיה מוכן בשבילכם בשביעי לדצמבר. אנחנו באסיה עובדים קשה מאוד כדי להכין את הכנס הווירטואלי הזה בשמונת הימים שנותרו עד השביעי לדצמבר. הסלוגן שלנו הוא "עולים מלמטה".

אנחנו לומדים בקבלה שהבורא שומע רק את הרצונות ואת הלבבות שלנו כשהם מחוברים בעשירייה. אז חברים, אנחנו בקבוצת אסיה מושיטים לכם את היד שלנו כדי שאתם תתחברו אלינו בכנס הווירטואלי הזה. יחד נבנה את ההכנה לכנס הגדול בישראל בשנה הבאה. יחד נבנה את היסוד באמונה למעלה מהדעת במרכז העשירייה. וכולנו נצליח לייצור רצון אדיר, שתהיה לנו תפילה מעומק הלב שלנו על מנת להשפיע לקבוצת בני ברוך העולמית, על מנת להפוך לצינור רוחני לכל העולם.

חברים מקבוצת אסיה רוצים להודות לכם על ההזדמנות הזו, שאפשרתם לנו להשפיע בשביעי לדצמבר, בכנס הווירטואלי הזה, כדי לעזור לאסיה ולקבוצה העולמית של בני ברוך להתגבר על המרחקים בינינו. אבל חשוב מכל על המרחק בין הלבבות שלנו, כדי שנהפוך סוף סוף להיות כאיש אחד בלב אחד, וניתן לבורא נחת רוח גדולה. לחיים, חברים.

לחיים.

תלמיד: כחלק מההתכללות העולמית רצינו להזכיר שביום ראשון יש לנו שיעור נוסף שלך עם הכלי העולמי, בשעה חמש בערב עד שש וחצי. אנחנו רוצים להזמין את כולם לשלוח שאלות, ואנחנו מאוד מצפים לשיעור הזה. דרך השאלות אנחנו מקבלים רושם מה החברים רוצים לשמוע, מה נושא השיעור. וגם ממך, אם יש לך הערות לגבי מה היית רוצה לקראת יום ראשון הקרוב, נשמח לשמוע.

אני רוצה לקבל את השאלות שלהם וללכת לפי השאלות. כי קשה מאוד לעבוד לא מול הרצון הכללי. לכן תשלחו שאלות, אנחנו נמיין אותן, נסדר אותן, ובאמת נדבר על מה שהכי חשוב לנו. גם מבחינה ארגונית, גם אישית, גם קבוצתית, גם על החיבור בינינו, השגת המטרה, הכנס המתקרב וכל מיני כאלה דברים. תשלחו את כל השאלות, לא חשוב עד כמה הן נכונות או לא נכונות לעת עתה.

תלמיד: אנחנו נעדכן עם לינק שיישלח היום, זה לינק שבעצם מרכז את כל השאלות, בירורים שרוצים להעלות ביום ראשון. אנחנו מזמינים את כולם, בכל שפה שהיא, לשלוח. אנחנו כבר נתרגם ונביא אליך.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא(.↩