שיעור צהריים 14.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כל עצמותיי תאמרנה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: מסמך בנושא "כל עצמותיי תאמרנה", קטע ראשון מתוך תהלים.

"כל עצמותיי תאמרנה ה', מי כמוך, מַציל עני מֵחזק ממנו, ועני ואביון מגוזְלוֹ."

(תהלים ל"ה, י')

אין כאן מה להוסיף, אלה מילים שאנחנו לא משתמשים בהן בדרך כלל בשפה המדוברת היום.

קריין: קטע מספר 2 כותב הרב"ש.

"אם האדם רוצה לתת שבח גדול לה', שיהיה כבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה', מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו", בטח שהאדם צריך לצייר, איך שהוא עכשיו איש המאושר בעולם. אם הוא רצה לתת שבח גדול לה'. אחרת, אם הוא הרגיש עוד משהו חסרון, שהוא רוצה, שה' יעזור לו, אז "התודה", שנותן לה', לא יכולה להיות בבחינת "כל עצמותי תאמרנה"."

(הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)

כשאדם מרגיש שהבורא ממש ממלא אותו, שהוא נמצא בדבקות כזאת עם הבורא שכל העצמות, הורידים וצינורות הגוף, כולם מלאים, הבורא ממלא אותו כולו, אין לו מה להגיד. אני לא יודע, אני רחוק ממה שהרגיש דוד המלך כשכתב זאת, אבל זה באמת מצב מאוד מיוחד "כל עצמותיי תאמרנה".

שאלה: כל עצמותי תאמרנה", הוא מצב של הודיה?

נגיד שזו הודיה.

תלמיד: זה לא מצב של בקשה, שהבורא ימלא אותו?

לא, זו לא בקשה. זו הודיה על כך שאני מלא, שהבורא ממלא אותי.

תלמיד: והמצב הזה "כל עצמותיי תאמרנה, הוא תוצאה של מצב קודם?

ודאי שכן. בכל המצבים אנחנו תמיד מרגישים לא את המצב עצמו, אלא כל מצב לעומת המצב הסמוך.

תלמיד: מה מביא את האדם למצב כזה שהוא מלא בבורא ש"כל עצמותיו תאמרנה מי כמוך ה'"?

תראה, כשאתה שומע איזה ניגון, צליל, אז אתה שומע נניח צליל אחד ולא מרגיש בו שום דבר, אתה לא יכול להרגיש בו איזו התפעלות, כי התפעלות אנחנו מרגישים בין הצלילים, במעבר מצליל לצליל. צליל לבדו לא מפעיל את האדם, לא מפעיל אותנו להתפעל ולהיכנס לאיזו רעדה, הרגשה, לא שמחה ולא עצב ולא כלום. לכן "כל עצמותיי תאמרנה" זה כשאני מרגיש כמה כל העצמות, כל התחושות שלי, נכנסות למעין סימפוניה פנימית, וזה מה שמעורר אותי בהרגשה למי שמנגן בי, הבורא.

שאלה: בקטע הזה לאדם יש הודיה מאוד גדולה, איך נוכל להיות בהודיה ושבח לבורא בכל רגע?

לבד, אני לא יודע אם נוכל, כי אדם כל הזמן עובר ממצב למצב. כמו שאמרנו עכשיו על הניגון, אנחנו לא מתפעלים מצליל אחד, אלא מסדר צלילים ככול שהם עוברים מהאחד לאחר, זה בעצם מה שמעורר את הרגשות שלנו, וזה מה שאנחנו צריכים להביא בחשבון. לכן ככול שאנחנו נכללים בעשירייה וזה עובר בינינו, שומעים מכל אחד, ואפילו שלא מדברים, זה עובר כבר בינינו ברשת הרגשות שלנו שאנחנו קשורים, וזה בעיקר מעורר בנו את ההתרגשות. בסופו של דבר אפשר להגיד ש"כל עצמותיי תאמרנה" החיבור עם החברים, כלי הניגון הזה, הנשמה שאנחנו מתחברים בינינו, בעצם נקראת כינור דוד שלנו, כי כך אנחנו מתחילים להרגיש מהו הבורא שמנגן עלינו. אנחנו כמו כינור, והבורא מנגן עלינו עם הקשת.

שאלה: מה מנגנים?

מנגנים שיר אהבה, אחרת אי אפשר לנגן. ככול שאנחנו מסוגלים להתחבר בינינו, ובחיבור יכולים לגלות את הבורא המתגלה בינינו, אז הבורא מתוכנו מתגלה כתוצאה מעוצמת החיבור.

שאלה: איך להיכנס בצורה הרמונית לסימפוניה הזאת?

אתן צריכות להיות קשורות, מחוברות זו לזו בעשירייה, וכל הזמן לנסות להרגיש, להשלים זו את זו כך שתוכלו להרגיש, להבין כל אחת את לב חברתה, ואז את תרגישי כמה אתן מחוברות ביניכן, והבורא הוא המנגן על הלב המשותף שלכן.

תלמידה: הוא בונה יחד איתנו אהבה זו לזו?

הבורא הוא כמו הקשת שעל הכינור, ואנחנו כמו המיתרים.

שאלה: איך אפשר להרגיש את הצורך בעזרת הבורא ויחד עם זה להיות בשמחה?

ודאי שאם אנחנו מרגישים את הבורא אז מלכתחילה אנחנו כבר נמצאים בשמחה כי אי אפשר לגלות אותו אחרת. אפילו שאנחנו נמצאים חס ושלום באיזו צרה, כשאנחנו מתחברים בינינו ועם הבורא כבר יש בזה המתקה, שטוב שיש לנו בורא, טוב שאנחנו יכולים לפנות אליו, וברור לנו שזה יתקן את המצב שלנו.

שאלה: האם "עצמותיי" למעשה זה כלי, כלים של כלי נגינה כמו קלידים או מיתרים שהבורא, "שדה אשר ברכו ה'" מתחיל לתת לנו את התחושה שאנחנו כלי אחד?

כן.

שאלה: "כל עצמותיי תאמרנה" הוא מצב של הודיה מוחלטת, שלמה, מילוי הבורא, לאן נעלם החיסרון, הדרישה, הבקשה, האם האדם לא צריך להיות בשני מצבים מנוגדים בו זמנית?

אנחנו עוברים כל מיני מצבים, לכן יש כאן מצבים כאלו וכאלו.

שאלה: תיארת כל כך יפה את היחס של הבורא לנברא. האם אפשר לומר שאנחנו מתקדמים לכך ככלי עולמי.

ודאי שאנחנו כולנו יחד מחוברים לכינור כזה, לכלי כזה, והבורא מנגן עליו, על כולנו יחד. אנחנו מרגישים ודאי שזה לא הכלי כולו ולא כל הסימפוניה, התזמורת בה אנחנו כולנו מחוברים, אבל זה קורה, ולאט לאט אנחנו מתחילים לגלות את הניגון הזה. זאת אומרת את מה שהבורא רוצה להסביר לנו, איך הוא רוצה להתייחס אלינו, להתגלות כלפינו. הכול מתגלה לאט לאט. אנחנו מתקרבים לזה.

שאלה: לפי הקטע, אם נכנס חיסרון, אז כבר התודה לא שלמה. אבל באופן טבעי כשיש תודה יש גם חיסרון, החסרונות לא פתאום נעלמים. האם לא יכול להיות שילוב מסוים בין הודיה לבקשה?

כן, בוודאי. גם כשאנחנו מנגנים איזה ניגון, אז אנחנו כל הזמן עוברים מתוו לתוו, ויש תווים ששייכים לכל מיני צלילים, צלילי שמחה, צלילי עצבות, והשילוב ביניהם הוא זה שדווקא מעורר בנו את כל הרגשות.

תלמיד: כלומר יש לי בקשה, יש לי חיסרון, אני מודה על החיסרון הזה, על הבקשה הזאת, ואז חוזר חלילה, וכמה שיותר זה עדיף.

כן.

שאלה: בתשובה שלך היה מורגש כאילו חלק מהגוף שלנו עבר למצב של הנשמה הכללית. איך לשמור על המצב הזה? איך לא לאבד אותו בעשירייה? יש לנו עכשיו חברה שרוצה לעזוב.

תנסו לפתח את היחסים שלכן בצורה כזאת שכולכן יחד תשתתפו בניגון הזה, כך שכל הזמן מתנגן ניגון ביחסים ביניכן וביניכן לבין הבורא, וזה ישפיע עליה.

שאלה: מה קורה כשאנחנו בדיסוננס? האם גם שם אנחנו מחוברים?

כן, רק זה צריך להביא אותנו להרגשת חוסר הרמוניה במשהו ואנחנו צריכים לתקן אותו. אבל יש לזה מקום ויש על זה תיקונים.

תלמידה: אם כך, מה מכייל אותנו באותו רגע של דיסוננס? האם הבורא עושה את זה, או אנחנו צריכים לכייל את עצמנו?

אחר כך נגלה שהכול עושה הבורא. הוא המנהל של כל הניגון הזה.

קריין: קטע מספר 3, מתוך זוהר לעם.

"כל עצמותיי תאמרנה, ה' מי כמוך, מציל עני מֵחזק ממנו ועני ואביון מגוזְלוֹ. פסוק זה אמר אותו דוד ברוח הקודש. מי ראה, שעצמות תאמרנה שירה? אלא פסוק זה נאמר בזמן, שהקב"ה עתיד להחיות מתים. ועתיד הקב"ה לתקן העצמות ולקרב כל אחת ואחת למקומה. כמ"ש, ותִקְרבו עצמות, עצם אל עצמו. וכתוב, ועצמותיך יחליץ […].

מציל עני מחזק ממנו, זהו יצה"ט, שמציל אותו מיצה"ר. משום שיצה"ר הוא חזק כאבן, כמ"ש, והסירותי את לב האבן. ויצה"ט הוא בשר, כמ"ש, ונתתי לכם לב בשר."

("זוהר לעם". ואתחנן. מאמר "כל עצמותיי תאמרנה", סעיפים 149-148)

שאלה: כשאנחנו לא נמצאים בשיעור או במפגש עם החברים, לדוגמא, אנחנו בעבודה, בקניות, עם חברים במקום אחר, איך אנחנו יכולים להמשיך להיות מחוברים לחברים ולא ליפול לתוך היצר הרע?

אנחנו קשורים בכל מיני קווי תקשורת רוחניים, גשמיים, לכן אין לנו כל כך בעיה, העיקר שכל אחד יחשוב על האחרים ועל הקשר בין כולם.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"אנו רואים, מי שהוא נותן להשני איזה מקום עבודה, בזמן שיש הרבה מחוסרי עבודה. הוא בעצמו הסתובב כמה חודשים בלי עבודה, ונעשה בעל חוב גדול לחנות מכולת, ובעל המכולת כבר הודיע לו, שהוא מוכרח להפסיק לו מלספק לו צרכי אוכל, והוא כבר עייף מלחפש הלוואות לצורכי מזונות ההכרחיים. 

ופתאום הוא פוגש באיש, שרצה שילווה לו איזו הלוואה. והאיש הזה מציע לו מקום עבודה עם תנאים נוחים, ואמר לו "מה לך לחפש הלוואות, אני אתן לך מקום עבודה. והיות ששמעתי שאתה איש נאמן, והגם שיש לי הרבה עובדים, אבל איש נאמן אין לי, אני אתן לך משכורת טובה, שתוכל לשלם כל החובות שלך בזמן קצר. אם כן למה לך לבקש הלוואה ממני". 

ואם נצייר לעצמנו, איזו תודה הוא הזה נותן עכשיו לאדם זה. ולא צריך להגיד לו "תודה" בפה, אלא כל האברים נותנים לו "התודה רבה". וזהו כמו שכתוב "כל עצמותי תאמרנה"." 

(הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)

שאלה: בכינור, נראה שכל מיתר הוא מיתר בפני עצמו. לאיזו מנגינה אתה מצפה מהמיתר הגרמני, מהכלי הגרמני?

הגרמנים הם היחידים בעולם שמעריכים מוסיקה קלאסית. לנסוע לגרמניה ולהיכנס שם לאופרה או לקונצרט של תזמורת סימפונית, זה משהו מיוחד. למה אני מצפה? אני מצפה מכל העם הגרמני שייכנס להרמוניה כזאת שכל העולם ישמע מה נמצא בלב הגרמני הטהור.

אתם יכולים להשפיע בהרבה מאוד על כל העולם. במשך מאות שנים הגרמנים השפיעו על התרבות, על החינוך האירופאי, על המדע, הכול נמצא בכם, בבקשה. אני אשמח לגלות את זה שוב. קדימה.

תלמיד: אנחנו מתכוננים להתאסף אחרי הכנס כדי להיות חלק חשוב בכל העולם, בכלי העולמי. על זה אנחנו עובדים עכשיו.

יופי. אני בטוח בעתיד הנאור הרוחני של העם הגרמני.

שאלה: כדי להיות בניגון כזה אנחנו צריכים להיות בכוונה משותפת, באותו כיוון, בתנועה, בזרימה משותפת. איך מגיעים לסנכרון כזה בעשירייה כדי שהכוונה שלנו תהפוך לניגון כזה?

כשנעבור את המחסום, כשנרגיש שכולנו יחד מחוברים למעלה מהאגו שלנו ומכוונים לבורא, אז נתחיל לנגן בצורה נכונה.

בינתיים אנחנו מחפשים איך להיות מכוילים כמו שלפני הנגינה אנחנו בודקים את התווים שלנו, כמו מוזיקאים שמכיילים את כלי הנגינה, כך אנחנו. אבל זה יבוא, הבורא יסדר אותנו, נתחיל להרגיש מי מנגן באיזו צורה, באיזה טון.

שאלה: כשתלמיד נמצא בעבודה, הוא מתמודד עם הרבה יותר ירידות מאשר עליות, זה חלק מעבודת התיקון שלנו. לפעמים מרחמים עליו ממרום והוא באמת מרגיש בכל עצמותיו שהכול נעשה על ידי הבורא לטובתו ויכול להיות אסיר תודה. האם אנחנו יכולים לעורר הרגשות כאלה בסביבה שלנו?

אנחנו נעבוד על זה. אני לא יכול עכשיו להגיד. נגיע לזה.

שאלה: לפני כמה ימים בשיעור הצהריים התרשמתי מאוד מדבריה של חברה שדיברה. בפעם הראשונה הופיעה תפילה בלב שלי ובאותו הרגע הרגשתי איך "בני ברוך" הם באמת כלי אחד. האם חשוב להתפלל על האחדות של הכלי כולו או שההשקעה בחיבור בעשירייה אוטומטית מקדמת את החיבור של הכלי השלם?

זה תלוי בזה. ככל שאנחנו מתחברים בעשירייה, כך יש לנו יותר אפשרויות להתחבר לכלי הכללי העולמי.

שאלה: כתוב בקטע שהאדם קודם מחפש הלוואה. יכול להיות שהאדם יכול לקחת הלוואה כזו מהבורא, ואם כן איך זה משפיע על החיים הגשמיים שלו?

כן. כתוב, "פנו אלי ואני פורע".¹ אנחנו יכולים לקבל מהבורא כוחות פנימיים, שכל, כוח פיזי, נבקש ממנו והוא ייתן לנו מה שאפשר. ואיך אנחנו מחזירים את זה? אנחנו לא צריכים לדאוג לזה. אחר כך תהיה לנו אפשרות להחזיר.

אבל לבקש מהבורא שהוא ייתן לנו כוחות, כוחות שכל, כוחות פיזיים, כוחות רגש, כדי שנוכל להרגיש, לעבוד, להתקדם, ולהתגבר על הטבע שלנו, אנחנו צריכים לבקש מהבורא ועל זה לא צריכה להיות שום בושה.

תלמידה: מה ההבדל בין בקשה להלוואה, או למצוא עבודה לבורא ולהרוויח?

ההבדל הוא ביחס שאני מרגיש לבורא, או שאני מבקש שהוא ייתן לי את מה שלא מגיע לי כהלוואה, אבל אחר כך אני אחזיר לו. או שאני מבקש עזרה, ואז אני לא צריך להחזיר. זה כבר תלוי ביחסים שלי עם הבורא, ובהרגשה הפנימית שלי, לגבי איפה אני נמצא.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו עובדים ויש לי רווח רוחני, ואני מקבלת אותו לא כמתנה, כאיזושהי מתנה מלמעלה? שאני הרווחתי את זה. יש דבר כזה ברוחניות?

בטח שיש, למה זה בכלל חשוב? העיקר בשבילנו כל הזמן להשתוקק אליו. כל הזמן לבטא את החיבור שלנו אליו, את התלות שלנו בו, ואז אנחנו יכולים להתקדם. כי בכל זאת, מה שלא נעשה, אנחנו יכולים להתקדם רק בכוחותיו, בשכל שלו, ובכל מה שאנחנו מקבלים ממנו. אז אין לנו מה לבנות פה כל מיני חשבונות שאני צריך להחזיר לו. תבקשי, ותשתמשי בכל מה שאת מקבלת.

תלמידה: אני מנסה פשוט לברר איך עלינו להרגיש בהחלטה הנכונה? האם אני צריכה כל הזמן להרגיש שאני כתחתון, אני מקבלת, והבורא נותן לי כל הזמן, או כעובדת? שאני יכולה לעשות משהו ולהרוויח? אלה רגשות שונים.

את מבקשת ממנו כמו שתלמיד אהוב מבקש מהמורה שלו, שיעזור לו, והמורה בהנאה רבה רק מחכה מתי התלמיד יבקש. כמו ילד, שמרגיש שהוא לא יכול בלי ההורים להשיג משהו, והוא מבקש, ואת בשמחה עוזרת לו. צריך להתייחס לזה קצת עם הלב. שום דבר לא פועל על הבורא יותר מאשר הלבבות שלנו.

תלמידה: אני יודעת, הלב שלך גדול מאוד.

הכול יהיה טוב.

שאלה: בעולם שלנו כאשר האדם כל הזמן עושה מעשים, הוא משתפר באמנות שלו. למשל, אני מנגן בפסנתר. כמה שאני מתאמנת יותר, כך אני מנגנת בצורה שלימה יותר. בעבודה הרוחנית, כמה שאנחנו עושים יותר פעולות, ככה להפך. אנחנו מתחילים לזייף.

ובפסנתר זה לא ככה? את לא תופסת את עצמך שאיפשהו ניגנת לא מדויק ואת צריכה לתקן את עצמך כל הזמן?

תלמידה: כן, אבל בכל פעם, בכל תרגיל, אני מנגנת יותר טוב, ויותר שלם. ובעבודה רוחנית, כמה שאני יותר מתאמצת, ככה אני מכירה יותר את הרע. אמרת שהבורא הוא הקשת, שהוא מנגן עלינו. למה הוא לא יכול לנגן עלינו נכון? הרי כל אחד בפני עצמו הוא לא רע, העניין הוא רק בקשר בינינו.

לא חשוב. אני לא אתחיל לצטט כאן כל מיני משוררים. אנחנו בכל זאת צריכים להתקדם. ולמרות שאנחנו כל הזמן מגלים טעויות, אפשר להתקדם. כי ברוחניות כל טעות מעוררת את ההתגברות עליה, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

כלומר, לא ניתן להתקדם בשום דבר, אפילו לא צעד אחד קדימה, אם לא גילית את הטעות. לכן אנחנו לא מחשיבים את הטעויות האלה כ חטא, אלא להפך. הבורא בכוונה מראה לנו "כאן תעלה, וכאן תעלה וכן הלאה".

שאלה: מה זאת אומרת בעבודה הרוחנית "להחיות מתים"?

זו החייאת הגופים המתים. הגוף, משמע הרצון, שבשום אופן לא רוצה לעשות שום דבר, ומוכן פשוט להישאר איך שהוא וזהו. זה נקרא "מת". אז אנחנו צריכים לעסוק בהחייאת הגופים המתים. לעזור אחד לשני להחיות את הרצונות המתים שלנו, ולהעלות אותם מעלינו.

שאלה: מה שאמרת לגבי המוסיקה, חימם את ליבי. במוסיקה ידוע שהקול האנושי הוא הכלי הכי גבוה, והוא היחיד שבני האדם לא יודעים איך ליצור אותו. בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו משתמשים בקול שלנו, כחלק מהמלודיה, שהבורא מנגן בנו, עם המילים שלנו וגם בשתיקות שלנו. האם אתה יכול לעזור לנו, ללמד אותנו עוד על המוסיקה של המילים שלנו בעשירייה?

פעם נלמד מאיפה באים תווי המוסיקה, הניגון, ההרמוניה עכשיו זה אני לא יכול, כי בכל זאת זה שיעור כללי, ואנחנו הולכים לפי הנושא. אבל אני מבטיח לך שפה ושם ניגע בזה.

שאלה: ברגע שאני מרגישה עלייה, אני מרגישה שמתחילה גם ירידה. כבר התרגלתי לדבר הזה, אבל אני אומרת לעצמי שזה בגלל שאני עוד לא מספיק טובה. האם זה נכון שאני עוד לא מספיק טובה, ומה הבורא רוצה ממני?

זה שכל אחד מאיתנו לא מספיק טוב, וודאי שיש לנו עוד הרבה אפשריות להתקדם, ולהיות יותר טובים. אבל בכל זאת מיום ליום אנו צריכים להיות יותר בטוחים, שאנחנו גדלים כמו ילדים קטנים. רק שאנחנו לא רואים זאת על עצמנו. אבל אתם כבר מתקדמים, כל אחד כל יום, כל יום במקצת.

שאלה: כדי שנוכל להשיג את הניגון של הבורא עלינו, אנחנו צריכים בעצם להיות עסוקים בלכוון את הכלי כל הזמן.

כן.

תלמידה: לאחרונה אני ממש מוטרדת מזה שאני לא מרגישה מוכנה. לא לקראת מפגש, ולא לקראת שיעור. למרות שאני ממש כל היום עם "סביבה טובה" באוזן, ומשתדלת לקרוא כל מיני קטעים שעוררו אותי במהלך השיעור לפני מפגש עשירייה. אבל אני עדיין נמצאת בהרגשה שאני לא מוכנה. מה אתה יכול לייעץ?

ככה זה יהיה כל הזמן. ככל שהאדם יותר מתקדם, הוא מבין שהוא מבין פחות ופחות. לכן מצד אחד תהיי גדולה, ומצד שני תרגישי את עצמך קטנה, וככה זה יהיה.

תלמידה: אז פשוט להמשיך, זו העצה?

להמשיך ולא לשכוח, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ולכן הוא רואה את עצמו יותר נמוך.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו יכולים לבקש מהבורא, וגם יכולים להלוות ממנו. שיש שתי צורות של לקבל?

כן.

תלמידה: באיזה שלב מגיעים להלוות מהבורא, כשאפשר להחזיר?

אי אפשר להגיד, כי תמיד אפשר גם לקבל, וגם להחזיר. נגיע לזה, ותרגישי שאת יכולה. קודם כל אנחנו מחזירים כשאנחנו משתמשים נכון בעל מנת להשפיע, כשאנחנו מקבלים כוחות, ומשתמשים בהם בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו מחזירים. כך זה יהיה.

תלמידה: אנחנו יכולים להחזיר אם אנחנו מקבלים משהו לחברים, לחברה, ודרך זה לבורא בעצם?

כן. כל הזמן או ישירות מהבורא או דרך הקבוצה, או דרך כמה חברות, וכן הלאה,

תלמידה: בעצם בעולם הזה הילד מבקש מאימא שלו, ואז הוא יותר קרוב אליה מאשר כשהוא גדול והוא מלווה ממנה. איך זה ברוחניות?

אותו דבר, את תרגישי כמה את יכולה לפנות, וכמה את יכולה לקבל. הכול לפנייך.

שאלה: לכל תו מוסיקלי יש את הטון שלו, וכך גם כל אחד מאיתנו מלחין איזו מנגינה. האם המנגינה הזו היא אהבה?

כן. אבל באהבה יש את כל הרגשות. גם כשחסר, וגם כשיש שמחה ועצבות. אהבה כאן נקראת חיבור שלם עם הבורא. אז בחיבור השלם הזה עם הבורא אנחנו מגלים את הכול, אין דבר שלא מתגלה בניגון הזה.

שאלה: האם הלב של כל אחד הוא כלי נגינה, או שאנחנו מנגנים כתזמורת, או שכולנו יחד ככלי אחד?

אנחנו או כלי אחד שכולל בתוכו את הכול לחלוטין, או הרבה כלים שמנגנים כמו תזמורת. אבל זה לא חשוב, כי בכל זאת העיקר זו ההתאמה בינינו.

תלמידה: במה זה תלוי מתי אנחנו כלי נגינה אחד, או רבים?

אני לא יכול להסביר את זה כרגע, עדיין מוקדם. אחר כך נגלה את כל הדברים האלה ונרגיש איך כל הטבע משחק, ומנגן. הציפורים, החיות, בני האדם, הדגים, לא חשוב מי ומה, כולם כולל כולם נכללים בתוך הניגון הזה, וכולנו משבחים ומהללים את הבורא.

קריין: אנחנו ממשיכים לקטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"לפי החטא שהממשלה תפס אותו הוא צריך עכשיו להכנס לבית אסורים על עשרים שנה, הוא דואג, מה יהיה עכשיו עם כל התכניות שלו, ועם כל משפחתו, והוא יהיה פרוש מהעולם, ואומר שעכשיו טוב לו מותי מחיי, להיות בבית האסורים ולדאוג על הכל. 

ובא איש אחד ונתן לו עצות ועל ידי זה יצא לחפשי וזיכו אותו מכל האשמות, אז בטח האדם מתחיל לחשוב מה אני יכול לתת לאדם הזה שהציל את חיי, ובטח האדם הזה יש לו עכשיו, דאגה אחת במה אני יכול לבוא לאיש, לגלות את לבי, איך שכל רמ"ח אברי, מודים לו ומשבחים אותו. וזהו כמו שכתוב "כל עצמותי תאמרנה", שירות ותשבחות לאיש הזה. 

נמצא שבזה שהוא צריך לתת תודה אז הוא מתחיל לחשוב מה גודל הישועה שהוא נתן לי, בכדי שאדע איזה תודה עליו לתת, ובגלל זה, כשהאדם נותן תודה לה' אז תלוי כמה הוא מעריך את החשיבות שה' הוציא אותו מבית אסורים לרגע אחד שישאוב קצת עבור חדש מאויר העולם דקדושה."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

אם באמת נתאר לעצמנו מאיפה הבורא מעלה אותנו, ולאן הוא לוקח אותנו, לעולם אין סוף, לעולם הנצחי. מכל החיים האלו שאנחנו חיים, היום חיים, מחר מתים, וכן הלאה. אז ודאי שכבר עכשיו קבלנו מתנה גדולה, כי הבורא נתן לנו אפשרות להתקרב אליו, ולהידבק בו. ואנחנו צריכים לפחות קצת להעריך את זה.

שאלה: "כל עצמותי תאמרנה" זה כל מה שהתגלה בינינו, כל המנגינות שהתגלו, האם זה הסנכרון של גמר התיקון?

זה מצב המדרגות של האדם.

שאלה: האם עלינו לשמוע כל צליל במנגינה המשותפת, ולמצוא מקום לכל אחד?

לא, אנחנו צריכים לחשוב רק על איך להיות מתואמים זה עם זה, כמו בתזמורת.

שאלה: מה כל הטבע מנגן?

הטבע מנגן הללויה לבורא.

שאלה: איך לבקש כדי לקבל את כלי דהשפעה בהלוואה?

פשוט תבקש, אין כאן איזו תפילה מסוימת, אתה פשוט צריך לבקש מעצמך.

שאלה: מה הקשר בין עצמות ללב של האדם, מה המשמעות הרוחנית של המילים?

עצמות זה כלים פרטיים, ולב זה הכלי הכללי שכולם מתחברים אליו, וממנו מעבירים את הרגש והיחס לבורא.

שאלה: גם במשל האחרון שהממשלה תפסה אותו, והכניסה אותו לבית האסורים. וגם במשל הקודם כשהוא מחפש עבודה, פתאום מגיע איזה איש ומוציא אותו מהמצב, והוא מודה לו, כל עצמותיו תאמרנה. מה זה שפתאום בנקודת המשבר של האדם, מגיע איש ומוציא אותו מהמקום שלו?

אם הוא נתן תפילה אמיתית, הבורא שולח לו את המקשר, בינו לממשלה, בינו לבורא, ובינו לבעל הבית.

שאלה: כשאנחנו לומדים פתיחה, המספר אפס נראה לי ענק לעומתי. ויש הודיה ענקית לבורא, והודיה ענקית לך על כזאת דוגמה, והודיה ענקית על זה שאתה מוביל אותנו מתוך הכלא החומרי, הגשמי הזה ונמצא לידינו. אנחנו רוצים לאחל לך עד 120, וכל ה"לחיים" שרק אפשר למסור לך. תודה.

תודה, נתקדם יחד.

שאלה: איך להפוך לקשת בעשירייה? לפעמים כשאני מנגנת אני מרגישה שזה גורם לדחייה אצל החברות, וזה כל הזמן חוזר על עצמו.

לא לדאוג, העיקר להחזיק את כולם יחד בידיים, או לקחת את החברות מתחת ליד, ולהתקדם. עוד מילה, ועוד מילה, עד שתבינו בצורה משותפת, וכך תתקדמו.

שאלה: איך כל אחד מאיתנו מפעיל את כלי הנגינה שהוא הכלי המשותף?

כל אחד מפעיל אותו כדי להיות בחיבור עם כולם, שיצא באמת ניגון יפה אחד מכולנו. כך אנחנו צריכים לנגן.

בזאת אסיים היום את השיעור. אני מתפעל שלא שמעתי את התלמיד מטורקיה, כל טוב לכם עד מחר.

תלמיד: אני כאן, אני אוהב אותך, אני אוהב את כל הכלי העולמי, לחיים "בני ברוך", הללויה.

הללויה. וכל טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "לוו עלי ואני פורע" גמרא, ביצה דף טו עמוד ב – טז עמוד א.↩