כנס "קבלה לעם "העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו

מאי 2025

להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב

שיעור 2

שיעור 22.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו, שיעור מספר 2 בנושא "להאמין שהבורא טוב ומיטיב".

"הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו מחויבים להאמין. לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל על עצמו או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא תענוגים, כראוי לשמו ית', שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב.

אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא")

מה אנחנו רואים מכאן? שהבורא הוא טוב ומיטיב, תמיד הוא טוב, ואנחנו מחויבים להאמין בזה ולהשיג את זה. מצד הנהגת הבורא על הנבראים, עלינו, אנחנו נמצאים בייסורים ותענוגים. ואנחנו צריכים לעשות כאן חשבון, אם הייסורים שאנחנו מרגישים לפעמים הם מגיעים אלינו מהבורא או שאנחנו בעצמנו גורמים לזה.

מאוד קשה להסכים עם מה שכותב הלאה בעל הסולם, "אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם". חושבים על הבורא, על הפעולות שלו שהן גם רעות. אנחנו חייבים להגיע למצב שמרגישים את ההשגחה העליונה רק כטובה, ואין לה שום דבר רע, לא היה ולא יהיה וגם עכשיו. זה נקרא שאנחנו נמצאים עם הבורא בקשר נכון, ישיר.

"אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו"". וזה שמצדיקים אותו "היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות", זה נקרא שהם מתקנים את קבלת היחס של הבורא בנבראים מרע לטוב.

תלמיד: הוא כותב בתחילת המאמר, ש"אנחנו מחויבים להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב". ובהמשך הוא כותב, "רק בזמן שהם רואים שהבורא משפיע להם תענוגים הם מצדיקים". איך האמונה מביאה לזה שאנחנו רואים ומרגישים?

אמונה לא שייכת לידיעה. האדם בכל מצב שיש, כשיש לו חברה, כשיש קשר עם הבורא מתוך החברה, הוא יכול להגיד "יש לי". ומתוך זה הוא יכול לקבוע שהבורא בעיניו, כמו שהוא מרגיש את זה, כפי שהוא שופט את הבורא, הוא טוב ומיטיב.

תלמיד: האם האמונה צריכה להביא את האדם ממש להרגשה בסופו של דבר?

כן. אמונה חייבת להגיע להרגשת האדם שהוא נמצא בשליטת כוח טוב ומיטיב.

תלמיד: האם יכול להיות שהתשובה למצב שאנחנו נמצאים בו ולכל השאלות שיש לנו לבורא, קשורים להחייאה מחדש של תנועת הערבות? כי הקשר שלנו כלפי מטה הוא איכשהו נעצר. האם החידוש של הקשר כלפי מטה של תנועת הערבות תיתן את כל הזרימה הזאת מלמעלה לתוך העם, ותיצור לנו תנועת שינוי חזקה מאוד בתוכנו?

כן, אפשר להגיד שכך זה צריך להיות. ואנחנו מצפים שזה יקרה.

תלמיד: אני לא מבין כל כך. רע לי בחיים, ואני צריך לספר לעצמי סיפור שהבורא טוב ומיטיב.

אני לא מבין.

תלמיד: הוא כותב שצריך להאמין שהבורא הוא טוב מיטיב.

כן.

תלמיד: אבל לי רע בחיים.

אז מה אתה צריך לעשות?

תלמיד: זה מה שאני שואל. אני צריך להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב, לספר לעצמי או לשמוע את החברים שיספרו לי, שיגדילו בעיניי את הבורא שהוא טוב ומיטיב, שהרע שלי זה לא באמת רע אלא טוב.

זה תלוי איך אתה מקבל את השגחת הבורא, באיזה כלים. לכן בינתיים אנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא במאה אחוז שהוא טוב לרעים ולטובים. נמשיך.

תלמיד: מה האדם עושה כשהוא מרגיש שלא טוב לו, שרע לו?

האדם לא מסכים עם הבורא שהבורא כך מנהיג אותו ואת הנבראים, ואין לו מה לעשות, הוא לא מוצא כוחות להתמודד עם זה.

תלמיד: לפי ההגדרה של המקובלים הוא נקרא רשע.

כן.

תלמיד: מה הוא עושה במצב כזה, כשהוא מגלה שהוא רשע?

את זה נלמד הלאה. בדרך כלל צריכים להאמין למעלה מהדעת שהבורא הוא טוב ומיטיב, וכנגד ההנהגה שמתגלה לעשות פעולות מתוך טוב ומיטיב, וזה יעבור.

תלמידה: אני נמצאת בסיטואציה בחיים שאני רואה את האור בכל החושך, בכל פעם שהוא מגיע אני מחפשת את האור ומוצאת אותו. אני נותנת דוגמא לחברות, נותנת דוגמה לאנשים, מתפללת, עושה כל מה שצריך, וכאילו הוא רק מגביר.

כן.

תלמידה: הוא כל הזמן מגביר, מה לא בסדר?

מה עוד לעשות? להשתדל לעשות מה שכתוב כאן בכל רגע ורגע בחיים.

תלמידה: היית גאה בי, אני באמת עושה.

אני לא יכול להגיד. אני לא בודק ולא סופר, ולכן את יכולה להצדיק את עצמך כמה שאת רוצה. בדרך כלל כך עושים הרשעים.

תלמידה: יכול להיות שאני רשעית, אבל אני באמת מצדיקה אותו, אני רואה איזה מתנות הוא נותן לי, אני מעריכה, אני מוקירה, אני פועלה בעשירייה, מה עוד?

מה צריך עוד להיות? להשתדל להיות כמה שיותר קרובה לקהל שלנו ולבורא, ולהשתדל להצדיק את הבורא כלפי הקהל ולהצדיק את הקהל כלפי הבורא.

תלמיד: מתי היית הכי מאושר בחייך גם בגשמיות, בחומריות, וגם ברוחניות?

לא יודע. אני אגיד לך, התחלתי ללמוד קבלה לפני כחמישים שנה.

תלמיד: איך השגת מדרגה כל כך גבוהה של אהבה בין כל החברים הענקיים האלה, במה שילמת על זה?

מילאתי את כל הזמן הפנוי שלי בלימוד חכמת הקבלה. קבלה, "זוהר", "תלמוד עשר הספירות", כאן הסוד.

תלמיד: כדי להרגיש את הבורא כטוב ומיטיב עליי להיות איתו בקשר נכון. מה זה אומר להיות בקשר נכון עם הבורא?

להיות בקשר נכון עם הבורא זה להתייחס אליו כטוב ומיטיב לכולם. וכך אני גם חייב להתייחס לכל בני האדם.

תלמיד: אז מה אני צריך לשנות ביחס שלי כלפי החברים?

את זה אני לא יודע, תמדוד ולפי זה תשנה ותעשה.

תלמיד: קשה לי להרגיש שהבורא טוב ומיטיב, אבל אני משלים עם זה שזה בא ממנו. האם זה מספיק?

לא. אתה צריך ממש להרגיש שהבורא ממלא את כול החיים שלך, ושתרגיש אותו כטוב ומיטיב.

תלמיד: נתאספנו פה מכל אירופה, כולנו אוהבים אותך, בלי יוצא מן הכלל ויש לנו זכות גדולה לשאול אותך שאלה. כתוב בתורה, "מכה בהמה תשלמני", מה זאת אומרת, איזו בהמה?

הבהמה היא זו שאנחנו חיים בתוכה.

תלמיד: מה זה מכה בהמה, איך אני מכה אותה?

אסור לתת מכות.

תלמיד: מה אני עושה איתה?

תשתדל לבדוק איך אתה מתייחס לעצמך, מתי אתה מתנהג באופן שאתה כאילו סולח, מבין, מדבר איתה, ומה אתה שומע בחזרה.

תלמיד: מה החיסרון שצריך כדי להצדיק את הבורא, איך לבנות כלי של צדיק?

אני צריך לראות את הפעולות שלי ואיך הבורא משנה, מסובב, מעמיד אותי בצורה אחרת בכל פעם. מתוך זה אלמד איך הוא עושה בפעולות שלי, טוב ומיטיב.

תלמידה: מה הבורא רוצה מאדם שכל הזמן מצדיק את הבורא בכל מצב? לאיזו מידה צריך להגיע כדי לגלות שהבורא הוא טוב ומיטיב?

כאן העניין יותר פשוט. אני מציע כל הזמן לדבר בפנים כאילו אתם מדברים עם הבורא. כל הזמן הוא פונה אליי ואני פונה אליו בחזרה, או שהוא הראשון ואני צריך לענות, או שאני הראשון ואז הוא השני, האומר, העונה לי. כך אנחנו נמצאים בקשר. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמידה: מדוע נאמר שיש אנשים היכולים לתקן עצמם רק בכלים דהשפעה אם הטבע שלנו הוא כלים דקבלה?

לכל אדם יש גם כלים דקבלה וגם כלים דהשפעה. אנחנו מתקנים מלכתחילה כלים דהשפעה, ואחר כך מגיעים אפילו לתיקון הכלים דקבלה.

תלמיד: היינו רוצים להודות לכל הכלי העולמי ולבורא על כך שנתן לנו את הרב. נבקש בריאות שלמה עבורו. כשאני חושב ומתפלל עבור החברים אני תמיד מגלה את הבורא כטוב ומיטיב, כיוון שהוא נתן לי רב גדול, חברים גדולים, מקובלים ענקיים שהשאירו לנו כתבים. וכשאני חושב על עצמי, רק אז אני מגלה את הבורא כלא טוב. מתוך זה, אפילו כאן הבורא מתגלה לי כטוב כיוון שהוא מראה לי את הדרך הנכונה, אל תחשוב על עצמך, תחשוב על החברים. האם הגילוי הזה הוא נכון והאם מתוך הנקודה הזאת צריך להעלות תפילה עבור החברים?

כן. עבור החברים תמיד אתה צריך למצוא מה יש לך להגיד, לבקש, לשאול.

תלמיד: אני יכול להצדיק כאב של מישהי העומדת ללדת כיוון שאני יודע שבסוף התוצאה מדהימה. אני לא יודע למה היא צריכה לסבול כדי להוליד, אבל אני יודע שזה סבל שבסוף מביא משהו טוב, אני רואה את כל התמונה לכן אני יכול להצדיק. אבל אם אני לא רואה את התמונה המלאה של הדברים הרעים ולא משיג את התוצאה, אז קשה לי מאוד להצדיק אותם. על עצמי אני מצדיק יותר, על אחרים פחות. איך להשיג זאת מלבד בלימודים, איזה טיפ תוכל לתת לי?

רק דרך הלימוד, אתה משתוקק להתחבר עם החברים ובסופו של דבר תצטרך לראות איך כולם מסתכלים אלו על אלו. אתה רואה, כל הקבוצות שלנו, סנטיאגו, טוגו, בולגריה, טורונטו, הודו, כולן מסתכלות זו על זו ולומדות. אנחנו לומדים להבין את עצמנו ואת הבורא. נקווה שזה יקרה.

תלמידה: התאספנו כאן בבולגריה קבוצה קטנה של אנשים, אבל אנחנו מרגישים עוצמה וכוח גדול שיכול לשנות את כל העולם, ואנחנו רוצים להעביר את זה אליכם כדי שהכוח הזה יהיה גם אצלכם. שכל אחד ירגיש בלב שלו שהבורא הוא טוב ומיטיב והוא אוהב, הוא נותן לכל אחד את כל מה שהוא צריך בשביל חיבור והתקדמות רוחנית.

אם אני רואה את החברים שלי כיותר גדולים ומתוקנים, האם זה מקרב אותנו לבורא?

כן, מקרב. אם זאת השאלה, אז כן.

תלמיד: מקובלים כתבו לנו שהבורא טוב ומיטיב לכולם, אבל יש הרבה סבל וכאב בעולם. האם ניתן להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב כלפי מטרת הבריאה?

אם כך, אז אתה צריך לשאול את מטרת הבריאה מה היא מרגישה?

תלמיד: לדעת אותו.

אין דבר כזה. זה כמו שאתה תשאל את הבניין הזה.

תלמיד: איך ליישב את זה שיש המון סבל וכאב בעולם?

יש המון סבל בעולם, נכון, ואנחנו צריכים לפתוח את יחס הבורא לכולם, ומתוך זה לדון אותו ככל אפשר לטוב, או חס ושלום לרע.

תלמיד: שמעתי בתחילת השיעור שאמרת שאנחנו גורמים לעצמנו ייסורים. במה אנחנו גורמים לעצמנו ייסורים?

בזה שאנחנו לא מסכימים עם הבורא, והבורא חייב להעביר אותנו דרך כל המצבים כדי להראות לנו איך הפעולות שלו הן מוצדקות, וכך אנחנו מגיעים לסיכום שהבורא מתייחס אלינו בכל טוב.

תלמידה: איך אני יודעת שאני הולכת בדרך שהבורא רוצה עבורי, שאני הולכת לפי התוכנית?

את צריכה להגיד שאת מאמינה למקובלים, שהם פועלים בכל המציאות מתוך היחס שאת המציאות הזאת הבורא מחזיק בטוב ומיטיב, וכך הוא מעביר אותה לגמר התיקון, שיתגלה העניין הזה שהוא טוב ומיטיב לכל אחד ואחד.

תלמידה: נראה שבכל המצבים שקורים איתי אני באמת מאמינה שאין עוד מלבדו ומצדיקה אותו. איך להתעלות מעל זה עוד יותר ולהצדיק אותו עוד יותר?

זה רק להצדיק את הבורא על כל מה שהוא שולח לך, כי אין עוד מלבדו, רק הוא עושה את זה. ואם את כך מקבלת את היחס שלו אליך, שהוא טוב ומיטיב לכולם ובמיוחד אליך, אז זה דבר גדול. בזה את מעמידה את עצמך במרכז הבריאה, והבורא שואל אותך או נותן לך יחס מיוחד.

תלמיד: מה היחס בין "בוא וראה" לבין להאמין?

בוא וראה, זה מה שהבורא רוצה שכך נכיר אותו, דרך זה שנגלה ונתקרב. בזה שמגלים את היחס הזה, אז כבר ממשיכים הלאה, נעשה לנו ברור מה לעשות.

תלמיד: מתחילת הכנס אני עסוק בלראות את החברים גדולים, לאהוב אותם, לקנות את החיסרון שלהם, להשקיע בהם. האם להוסיף לזה גם את הציפייה שיתגלה "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב" או שזה מספיק שאני כך משקיע בהם?

זה לגמרי לא מספיק. אני צריך להתייחס לבורא שהוא היחידי שיכול לעזור לי להתקשר לחבריי ולכלול אותם בתוכי, ומתוך זה להעלות את שאלתי לבורא, מתי הוא יתגלה.

תלמיד: אז הקשר שלי אליו הוא רק בשביל שהוא יעזור לי להתחבר לחברים.

מה עוד אתה צריך?

תלמיד: להרגיש שהכול מגיע ממנו, גם מה שנעים לי, וגם מה שלא נעים.

בסדר. גם את זה.

תלמיד: מה זה נקרא "להאמין"? נראה לי שזאת נקודה מאוד חשובה. ומה עושים כשמאבדים אמונה? מה זה נקרא "להאמין בבורא שהוא טוב ומיטיב"?

להשתדל לקרוא את כל החומר שלנו שבמיוחד מדבר על גילוי הבורא לנבראים. ולהשתדל להגיע ללימודים איפה שתהיה לך תמיד אפשרות לשאול, לשמוע, וכך תתקדם.

תלמיד: אם אדם היה הולך לכיוון המטרה באופן אידיאלי, האם הוא לא היה רואה את העולם הזה כמלא ייסורים?

אם אדם היה מרגיש שהוא קשור לבורא, ועל ידי זה עולה ממדרגה למדרגה בלהכיר את הנהגת הבורא עם כולם, אז בוודאי שהוא לא היה סובל.

תלמידה: אני לא מצליחה להרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב, למרות שאני יודעת ובטוחה ש"אין עוד מלבדו". והיום שמעתי ממך שאם אני לא מרגישה שהוא טוב ומיטיב, אני לא יכולה להרגיש ש"אין עוד מלבדו". אז יש לי פה סתירה כזו שאני לא יודעת מה לעשות איתה?

אין לך לא זה ולא זה, פשוט מאוד.

תלמידה: איך מתמודדים עם זה?

רק על ידי כך שכל הזמן מגלים את החיסרון בהכרת הבורא כ"טוב ומיטיב לרעים ולטובים".

תלמידה: צריך להיות ממש רצון לגלות שהוא טוב ומיטיב?

כן.

תלמידה: אני מרגישה שאני עובדת ה', אני מרגישה שאני בקשר איתו, אני יודעת שהוא "טוב ומיטיב". זה בכלל לא חשוב מה קורה לי באופן אישי. הקושי הוא שיש הרבה אנשים סביבי שלא מרגישים לא בורא, לא "אין עוד מלבדו", לא "טוב ומיטיב", והמציאות שלהם היא סיוט, היא רעה. המציאות בחוץ מאוד קשה.

כן.

תלמידה: מה התפקיד שלי בתוך הדבר הזה? כי אני מרגישה שאם אני נשארת עם הרגשות שלי, עם ההשגה שלי, עם הגילוי שלי, אז יופי, טוב לי. אבל הם סובלים. ואנחנו מדברים על כך שהעבודה היא בלב, היא בכוונות, אני לא יכולה לצאת החוצה ולדבר עם אנשים ולצעוק ולספר להם, כי הם בכלל לא יבינו, ואני לא אעשה את ההשפעה בכלל. אז מה אני צריכה לעשות?

תסתכלי על הקשר שלך עם החברות שלך. עד כמה אתן נמצאות בקשר ישיר ביניכן, עד כמה יכולות לגרום לעלייה הדדית זו לזו ואז יהיה אפשר להמשיך לדבר.

תלמידה: יש לנו עשירייה מאוד חזקה, ואנחנו עובדות ביחד על החיסרון, ואני רק מברכת את העשירייה שלי על זה, ומקווה שנצליח באמת לעשות את התפקיד שלנו. ואם אתה מסכים, אני רוצה לבקש מחשבה עבור החטופים, עבור אלה שאנחנו צריכים לפעול, לבקש מהבורא שיתערב כבר לטובתם, מאוד קשה להחזיק את זה.

בסדר.

קריין: קטע מספר 4

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

זה מדבר על המשפט שעכשיו קראנו.

תלמידה: האם הכלים דלהשפיע מחליפים את הכוונה כדי להיכנס לקבלה על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: והאם זה התיקון?

כן, זה התיקון.

תלמידה: האם צריך לעבור מגדלות הבורא לשֶבח הבורא בכל נקודה כל פעם מחדש?

כן, אפשר לומר כך.

תלמידה: האם במדרגה הבאה אפשר לראות את הצללים של החסרונות?

אפשר.

תלמידה: שאדם חווה ייסורי הלב בעבודת ה', במחשבות הוא משתדל לקיים את כל העבודה במעשים, אבל בהרגשת הלב, שם הכול אטום, יש תחושה של הכבדה מתמדת. התאספנו כאן, אנחנו צריכים להתחבר בלבבות. איך מתוך הכבדת הלב אפשר להתאחד, להשתמש בהזדמנות הזאת?

את צריכה למצוא את נקודת החיבור עם הקבוצה הכללית, עם הכלי הכללי, ומתוכה תתחילי להרגיש את עצמך במרכז הקבוצה הזו, ושם תקבלי תשובות.

תלמידה: אני מחפשת את הנקודה המשותפת הזאת. דרך תפילה משיגים אותה?

כן, שם גם התפילה.

תלמידה: כתוב בקטע "צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו",. אבל האברים לא מרגישים את זה, הם מרגישים ייסורים. שמעתי שצריכה להיות לאדם נכונות לסבול כדי להחזיק ב"אין עוד מלבדו", אבל אין לי נכונות כזו ואז זה מנתק אותי. ברגע שיש ייסורים אני בורחת ולא רוצה אפילו להתקשר ל"אין עוד מלבדו". אז איך כן לפתח את הנכונות הזאת לסבול בכלים דקבלה כדי כן להיות קשורה לבורא?

צריכים להשתדל לבדוק את עצמו עד כמה קבלת ה"טוב ומיטיב" מצדיקה לו את הבורא. זה העניין.

תלמיד: איך נוכל להתגבר על הסבל שאנחנו מרגישים כדי להרגיש פנימית שהבורא הוא "טוב ומיטיב"?

על ידי זה שכל אחד תומך בשני, וכך אנחנו מתקדמים וכך נצליח להתעלות.

תלמיד: עשירייה שמשתדלת להגיע למצב של אמונה למעלה מהדעת, מהי הדרך הנכונה מכאן להגיע לכך שמצב אמונה מעל לדעת יהיה אידיאלי, או להשתדל לעלות מעל לדעת?

כעיקרון, צריך גם את זה וגם את זה. לכן אני לא יכול להגיד משהו קונקרטי מה העשירייה הזאת צריכה. פשוט צריך להכיר אותה מקרוב יותר.

תלמיד: אנחנו מבקשים מכל הנשמה שאנחנו בעתיד נזכה להעביר כנס מכאן, ולהזמין אותך ואת כל הכלי העולמי אלינו.

תודה.

תלמיד: האדם סובל ואז נזכר שמביא הטוב הוא זה שמביא את הטוב ושאין עימו דבר. ההיזכרות הזאת נותנת לו את היכולת להתקדם ולחרוג מתוך הסבל. אבל הסבל מופיע בכל יום בצורה חדשה. האם זה סימן לכך שהדרך נכונה?

כן. אם הוא רואה טקסט מתוך הספר, ממש שלא ראה קודם, אז סימן שהגיע למצב חדש.

תלמידה: אומרים שככל שהבורא רוצה לקרב את האדם, הוא נותן לו יותר ייסורים. וככל שאנחנו מתקרבים אליו יותר, אז עוד יותר ייסורים.

כן.

תלמיד: למה?

כי את אמרת שככה זה. אני לא אמרתי שזה כך.

תלמידה: זה מה שלמדתי.

הבורא הוא מקור הטוב. ככל שמתקרבים אליו, אנחנו צריכים להרגיש יותר טוב.

תלמידה: זה אומר שאנחנו מרגישים ייסורים בגשמיות. יכול להיות שאפשר לחלק את זה בצורה כזאת, שמי שבדרך מרגיש את הייסורים בגשמיות, ואז הוא מצדיק את הבורא, וכמו שאמרת, צריך שיהיה דו שיח? ואם אנחנו מצדיקים את הבורא, אז יש הכרת הרע, אם לא הוא, אז זה אני. ואם אני אשמה, אז יש הכרת הרע, אני אשמה. ומכאן אני מעלה תפילה לבורא שיתקן את הרע. האם כך זה הולך בדרך כלל, כל הייסורים שאנחנו מקבלים הם כדי להגיע לתפילה אמיתית?

תלוי את מי את מאשימה.

תלמידה: אותי.

את עצמך?

תלמידה: כן, בטח. אז את מי?

אז מה את עושה כנגד זה?

תלמידה: מרגישה רע מאוד, כואב לי על זה ואני מבקשת מהבורא שיתקן אותי.

בסדר. גם טוב.

תלמיד: נתת את הדוגמה שאתה צריך להאמין שאתה מדבר עם הבורא. מה החשיבות לדבר עם הבורא כדי לחזק את האמונה שלי?

מהבורא אני יכול לקבל את תוספת המאור המחזיר למוטב, והמאור הזה ישפיע על הכלים שלי, יתקן אותם ויחבר אותם לכלים שתיקנתי קודם. לכן לדבר עם הבורא, להודות לו, לבקש להצטרף אליו, זה בעיקר מה שאני מסוגל לעשות.

תלמיד: אני כותב מכתבים ושירים לבורא, האם זה עוזר?

לא יותר, אבל זה טוב, תכתוב.

תלמידה: מה היחס הנכון שאני צריכה לתת למושג הבורא אם אין לי שום תפיסה בו, איזה רגש אני צריכה לפתח?

שהכוח העליון מזיז את הכול, כולל אותך, ואת רוצה להיכנס לקשר עימו.

תלמידה: אבל עד שאהיה איתו בקשר, איזה יחס אני צריכה לתת למושג הזה, הבורא? כי אני עוד לא מרגישה אליו משהו, איזו תפיסה?

משהו את יכולה לתאר.

תלמידה: בתחילת המאמר אמרת שהבורא טוב ומיטיב ושיכול להיות שהייסורים מגיעים מהאדם. מה זה אומר?

שהאדם ביחס הלא נכון לבורא מזמין על עצמו כאלו תכונות שהוא סובל מהן.

תלמידה: מדובר על ייסורים רוחניים?

זה לא חשוב.

תלמידה: מה זה יחס לא נכון לבורא?

זה לא חשוב, זאת אומרת, הכול תלוי באדם בלבד.

תלמיד: כתוב בקטע "וכאן הוא קונה חשיבות המטרה ומקבל חיים ושמחה". מה הכוונה לקונה?

קונה זה משקיע כוחות ומקבל.

תלמיד: הוא בעצם עובר מעל הדעת, לתוך הדעת?

על זה לא מדובר.

תלמידה: אם אנחנו רוצים להתעלות מעל הדעת, כי בדעת עוד לא משיגים את הדברים, אני יכולה להתאמץ, להתייגע בפעולה הזאת, ולהתחיל בזה לשער בעיני רוחי, כביכול לצייר לי את המצב הזה שאני כבר בקשר עם הבורא, או שאני כבר מעל הדעת או משהו שאפשר בזה להתחיל להתעלות ומשם?

רק לפחד ליפול.

תלמידה: אבל כן לצייר לי את זה בדמיוני בעיני רוחי?

אני לא חושב שזה טוב.

תלמידה: אז איך אני יכולה להתחיל להתעלות מעל הדעת?

לפי שיש לך הרגשה בקשר לתכונות שבהן את צריכה להתנהג יותר נכון, יותר דומה לכוח עליון, להשתדל בצורה כזאת להכניס את זה לחיים.

תלמיד: וזה יעלה אותנו.

כן.

קריין: בהזדמנות אנחנו נגיד לחיים לכל הכלי העולמי שלנו, תראו כמה הם, תראו כמה מיוחד.

תלמיד: האם יכול להיות שהצדקת הבורא זה משהו שלא קורה מיד, אלא רק אחרי שנים רבות של לימוד?

כן, זה תהליך המצטבר.

תלמיד: קראתי פעם מאמר, היה כתוב איך צריכים לעבוד כדי להגיע לכוונת הבורא. אתה דיברת על המאמר הזה שלפני שפרי מבשיל הוא קשה, הוא מר, אבל אחרי שהוא מבשיל הוא מתוק. האם גם כאן אנחנו צריכים לבטוח בתהליך, להתאזר בסבלנות, להאמין שהבורא יסיים את העבודה ושהבורא הוא טוב ושכוונתו טובה. איך מתמודדים עם זה ששוכחים שהבורא הוא טוב ומיטיב, כי זו תובנה שמגיעה בסוף התהליך.

אנחנו צריכים להתייחס לכל בני ברוך, לכל הנבראים כך שהם טובים ומגיע להם יחס טוב. זו קודם כל נקודה התחלתית. אחרי זה אנחנו גורמים לזה שבני אדם בקבוצה כזאת יתקרבו זה אל זה, וכל אחד שיצדיק את קיום החברים, וכך יראה את המקום שלו ביניהם. ואחר כך שיתקרבו ביניהם בצורה מעשית, ככל האפשר להיות ככלי אחד ומכוונים לבורא אחד.

תלמיד: אני מצליח להבין מה שאמרת עכשיו, אם אני צריך לסדר את עצמי בין הבורא לעשירייה. איפה אני נמצא במקום שאני הכי פחות מפריע, שהבורא הכי משפיע על החברים, מה זה הקשר בינינו שאנחנו מתחילים לעבוד עם הבורא כעשירייה?

שאתם יכולים להתחבר ביניכם עד כדי כך שתרגישו שנמצאים בלב אחד.

תלמיד: נניח שאני מוצא את הנקודה שבה אני לא מפריע לקשר בין הבורא לחברים. מה מפה לעשות עם החברים, מה זה עוד להתחבר?

עוד להתחבר זה כאילו שאתה מגדיל את הכלי הזה, הלב, שהוא מתנפח כמו בלון עוד ועוד. כל הצדדים שלו, כל הקליפות שלו, כל מה שיש בו, הכול גדל, ואתה מתוך הנקודה שלך, התצפית שלך, רוצה להגיע למצב שאתה מצטער על זה שאתה לא טוב ומיטיב כמו כולם.

תלמיד: איך אני מנפח את הלב האחד הזה? מה זו הפעולה הזאת?

תנסה קודם כל להיות כך.

תלמידה: איך אני יכולה לאסוף בתוכי, לסכם, את ההשתוקקות של כל החברים והחברות מהכלי העולמי?

תתפללי. תתפללי כדי להיות כלולה מכל החסרונות, הרצונות, הבעיות, הפתרונות, השאלות של כל הכלי. זה יגרום לך עלייה מהמקום שאת נמצאת לגמר התיקון.

תלמידה: האם יראת ה' זו המידה שבה יש לי חוסר השתוות צורה ביני לבינו? איך להפסיק להתיירא מהבורא?

זה מאוד פשוט, תתחילי לדבר איתו. זה הדבר הפשוט ביותר.

תלמידה: איך לשמוע את התשובה שלו?

זו כבר בעיה. אם תעשי את הכול כדי שהוא ישמע אותך, אז מתוך זה תביני מה עליך לעשות כדי לשמוע אותו.

תלמיד: אנחנו ביום הראשון של הכנס מבין שלושה ימים של כנס, למדנו בבוקר על "אין עוד מלבדו", ולמדנו עכשיו "להאמין שהבורא טוב ומיטיב". איך אתה מסכם את שני השיעורים שעברנו בדגש על המצב שלנו, על הדופק של הלב של הכלי העולמי?

בעצם השיעור הראשון של הבוקר הוא היה קצת יותר מתקדם מהשיעור עכשיו, זה מה שאני רוצה שתדעו.

תלמיד: למה הוא היה מתקדם יותר מהשיעור הזה, במה?

יותר מתקדם ברמה. בשיעור הזה לא הרגשתי שאנשים אוחזים בו בצורה רצינית.

תלמיד: איך להכין את עצמנו לשיעור הבא שלנו עם המורה?

מהו השיעור הבא?

תלמיד: מחר בבוקר "אם אין אני לי מי לי?".

לקחת את השיעור של מחר, לקרוא אותו כמה פעמים, להשתדל לחבר אליו שאלות, ולהשתדל מחר ככל האפשר יותר לדחוף את עצמכם לקום ולשאול.

תלמיד: מה זה שאנחנו אוחזים בצורה רצינית בשיעור?

נניח עכשיו היינו צריכים להתקרב לשאלות על איך מגלים את אין עוד מלבדו, אבל אין לנו מספיק שאלות, כוחות, אחיזה, דרישה, וזו בעיה. נקווה שמחר אנחנו נשלים את זה.

(סוף השיעור)