שיעור צהריים 06.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"שכר הליכה בידו" - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו כבר התחלנו את המסמך הזה, הוא מאוד חשוב. הוא כותב לנו על כל מיני מצבים שאנחנו עוברים בהליכה הרוחנית שלנו מלהיות חיה ללהיות אדם, ולכן עלינו לראות מה הדרישה אלינו ומה האפשרויות שנפתחות לפנינו בהליכה הזאת, מה זה נקרא "שכר הליכה בידו".

שאלה: אמרת שההליכה הרוחנית היא מלהיות חיה ללהיות אדם, למה אתה מתכוון?

אני מתכוון שאנחנו נמצאים במשבצת שנקראת חיה - דומם, צומח, חי - כמו כל החיות שבעולם הזה, אבל יש לנו אפשרות לעלות ממִדרגת חי לדרגת המדבר, לדרגה הדומה לבורא, וזו באמת העבודה שלנו. אבל בינתיים אנחנו חיות.

קריין: קטע מס' 3.

"אנו רואים, שכל העולם עובדים בשביל שכר. אבל שכר אין הפירוש דוקא כסף, שהוא תמורה עבור היגיעה, אלא כל דבר שהאדם יקבל תמורת עבודתו, דבר הנחוץ לו, שזה יביא לחיים מאושרים, זה נקרא "שכר". לכן אנו רואים, שהאדם עובד ונותן יגיעה, בכדי להשיג כסף. וכמו כן יש שאדם נותן כסף בכדי להשיג כבוד. ויש לפעמים, שהאדם נותן כסף וכבוד, בכדי להשיג חיים. זאת אומרת, ששכר נקרא את הדבר שנחוץ להאדם, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו".

ובהאמור יוצא, מהו השכר, שאפשר לומר, שיכולים להשיג תמורת קיום תורה ומצות. הוי אומר "זהו דביקות בה'", כמו שכתוב "מה ה' אלקיך, ולדבקה בו"."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה" 1988)

שאלה: מהקטע לפעמים יוצא שהאדם עובד ונותן יגיעה בכדי להשיג כסף, וכמו כן יש אדם שנותן כסף בכדי להשיג כבוד וחיים. האם להשיג חיים זה אומר להשיג התקרבות לבורא?

כן.

תלמידה: האם השכר הוא לראות את אותן הפרעות שמתגלות בדרך להתגלות הבורא למרות המצב הקשה ככל שהוא ייראה לאדם באותו רגע נתון?

כן.

שאלה: בעוד אנחנו נמצאים שקועים כל כך עמוק ברצון לקבל, איך אנחנו יודעים שהבורא רוצה להגיע איתנו לדבקות?

לפי הרצונות שהוא שולח לנו, ולפי הרצונות האלה אנחנו נמשכים אליו. הבורא הוא תמיד ראשון, הוא מעורר אותנו, ולפי שהוא מעורר אותנו לדבקות עימו אנחנו רואים שזה רצונו, ואנחנו רק מגיבים על מה שהוא עושה לנו.

תלמיד: אם הבורא רוצה שנגיע לדבקות, האין זה הרצון לקבל של הבורא?

למה זה רצון לקבל? לבורא אין רצון לקבל. הוא ברא רצון לקבל וסידר אותו כך שבאותו רצון לקבל נברא כל העולם שלנו עם כל הדומם, הצומח, החי והמדבר שבו.

שאלה: מה שהחבר שואל זה כך, אם הבורא רוצה שאנחנו נגיע לדבקות איתו, אז יש רצון לבורא.

ודאי שיש לו רצון, "רצונו להטיב לנבראיו".

תלמיד: האם הוא רוצה לקבל את זה, שאנחנו נהיה בדבקות איתו?

זה לא רצון לקבל אלא רצון, רצון להשפיע, את זה יש לו. מתוך הרצון להשפיע הזה הוא ברא אותנו ומוליך אותנו עד התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים שהמצב הראשון לפני לשמה הוא לא לשמה, ולא לשמה זה לעבוד בשכר ועונש. כאן הוא כותב שדבקות בה' היא בעצם השכר, אבל דבקות בה' זה כבר אמור להיות לשמה, אז למה זה מוגדר בתור שכר?

יש הרבה מדרגות בלשמה, גם אנחנו נמצאים בדרך ללשמה וזה כבר נקרא שאנחנו שייכים ללשמה, אבל בפועל לא. עדיין יש לנו רצון לקבל, עדיין אנחנו אגואיסטים, עדיין כל אחד חושב לטובת עצמו, זאת אומרת אנחנו עדיין לא בלשמה. אבל זה בדרך, הכיוון הוא נכון.

שאלה: הדרישה הזאת של הבורא, האם היא אותו דבר כלפי כולנו או שזה אינדיבידואלי לכל אחד, ואיך לדעת?

זה שאנחנו צריכים להגיע למצב שהוא על מנת להשפיע, לשמה, זו דרישה מהבורא לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד. נקווה שנוכל להגיע לתכונת לשמה ולשמח את הבורא, זה מה שהוא מצפה מאיתנו.

שאלה: למה הבורא לא נותן לכולם את אותה ההרגשה כמו שנתן לך? אתה זרקת את הכול, מכרת את העסק, עזבת פנטהאוז, ועברת קרוב יותר לרב"ש. למה לא כולם יכולים לוותר על הכול?

זה לא בגלל שאני גיבור, זה בגלל שהבורא עשה כך. הוא נתן לי להבין, להרגיש, שהעתיד שלי נמצא ליד הרב"ש, ועבור העתיד הזה כדאי לי פשוט לוותר על הכול.

תלמיד: אבל למה לא כולם כך, למה רק יחידים מגיעים לזה?

כל אחד והשכר שלו, ההתקדמות שלו. אני לא אומר שעשיתי הקרבות גדולותו, לא. אנחנו עוד נראה מה אתם עשיתם, מה אני עשיתי, ואל תדאגו, אתם לא תצטערו על החלק שלכם.

שאלה: העולם מלא באנשים שונים שמאמינים בכל מיני דברים שונים בלב שלם. למה הבורא התאכזר עד כדי כך שעורר את מה שעורר בליבם ושלח אותם למסלול לא ידוע בגילוי של כל מיני דברים שהם לא בכיוון הנכון, ועם זאת הם חושבים שהם עושים את הדבר הנכון בעוד האמת נמצאת בידינו? למה שהוא יעשה דבר כזה?

אם יש לך שאלה כזאת ואתה רוצה לחקור אותה, אז בבקשה, יש לפניך את כל האפשרויות, אבל אני לא יודע. אתה שואל על השגחה פרטית על כל אחד, למה אדם אחד זורק את הכול והולך לרוחניות, והאחר דווקא הופך את הרוחניות לגשמיות, את זה אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים רק את התוצאות.

שאלה: כדי לעבור מהמצב הגשמי הגופני, לרוחני, אנחנו צריכים לכוון את הכול להשפעה בלי תרוץ גם אם זו טיפת הדם האחרונה שלנו?

לא, צריך לעשות זאת בצורה יותר נורמאלית, מאוזנת. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו למטרת הבריאה ולהשקיע ככל שמסוגלים. אנחנו צריכים להמשיך בעבודה, להקדיש למשפחה, לטפל בילדים, בהורים הזקנים שלנו, אנחנו צריכים לעשות את כל הדברים האלה ולהתייחס לכל סדרי החיים בצורה מאוזנת ככל האפשר.

חכמת הקבלה לא אומרת שאנחנו צריכים לזרוק את הכול ולהשקיע את עצמנו עד טיפת דמנו האחרונה. רב"ש ואני היינו נוסעים יום יום לים. הולכים לפארק, ליער, מבלים בטבע הרבה שעות. ולכן לא לחשוב שאנחנו צריכים לזרוק את הכול ולשכוח מכל העולם.

שאלה: השכר שלנו הוא דבקות. כאשר הרצון שלנו לדבקות הוא כמו הרצון של הבורא להידבק בו, האם יש הרגשה שזו באמת דבקות?

בינתיים אנחנו לא יכולים להגיד, אין לנו הרגשה כזאת. אבל בקרוב נתחיל להרגיש שמתקרבים לדבקות.

שאלה: כעיקרון הבורא נותן לנו הרבה פעמים שכר, לא תמיד הוא מגיע כדבקות אלא זה מתבטא בדברים קטנים. איך להיות יותר רגישים ולשים לב למתנות שלו?

להשתוקק לפעולת השפעה, אהבה וחיבור ובזה להרגיש את עזרת הבורא.

שאלה: איך אפשר לשלב את החיסרון "טוב לי מותי מחיי" עם השמחה שצריך להרגיש בדרך?

בסופו של דבר אם אנחנו רוצים לוותר על משהו, אנחנו צריכים להגיע לכזה תנאי שאני מוכן להכול, העיקר לקבל את מה שאני כל כך משתוקק אליו.

תלמידה: ומכאן נובעת השמחה, אף על פי שכואב לנו ממשהו?

כמובן, בטח.

שאלה: האם ניתן לומר שהשכר הנכון כלפי הכוונה שלנו בקבוצה הוא הרגשת המילוי והשמחה?

כן.

תלמידה: כשאנחנו משפיעות לקבוצה, לעשירייה, לחברות, אנחנו מקבלות כזה מילוי וזה דבר נכון. איך זה בדיוק קורה כשאנחנו מנסות לצאת מעצמנו ולהרגיש את הזולת?

זה קורה לפי מידת המאמץ, לפי מידת היגיעה שלנו.

תלמידה: ובתוך הקשר שלנו מתכלל הבורא?

כן.

שאלה: כשיש רצון מאוד נקי, טהור להשפיע, לתת, אני צריכה ממש להרגיש את זה או שאני צריכה להתקדם בלמעלה מהדעת?

את צריכה להרגיש את זה.

שאלה: אם האדם איבד את הקשר עם הנקודה שבלב שלו ושוב הפך לבהמה, איך לצאת מהמצב הזה? האם להתחיל את הכול מהתחלה, ואם כן ממה בדיוק?

להשתדל לנסות להפוך להיות אדם.

תלמידה: אתה תמיד מדגיש שאנחנו צריכים לעסוק בכל הדברים בחיים היומיומיים שלנו ולשלב את זה עם עבודה רוחנית. איך לארגן את הכול ביחד? למה להקדיש יותר?

זה העיקר, כי פיסית אין מה לעשות בעולם הרוחני. אבל כדי לחשוב על זה שאנחנו רוצים להיות בעולם הרוחני, אנחנו בהכרח צריכים לחבר את כל הרצונות שלנו בינינו לרוחניות וכך נשיג את זה.

שאלה: ברגע נתון אני מרגישה כמו חמור שמתעקש ולא רוצה להתקדם לעבר הבורא. הוא חושב שהוא יודע לאן להתקדם ואיפה הגזר נמצא. ההרגשה הזאת תישאר בי או שאני אגיע להרגשה הזו של מוליך החמורים?

את תגיעי להרגשה של מוליך החמורים.

שאלה: איך עלינו להגיע לביטול מהיר כל כך כמו רב"ש?

מי אמר לך שלרב"ש היה ביטול עצמי מהיר? שום דבר לא ניתן בצורה מהירה. לפניכם יש עוד דרך של עשר עד עשרים שנה, אבל אתם הולכים לקראת זה.

שאלה: סיפרת לנו שטיילת הרבה עם הרב"ש בטבע, ובאמת ככל שאני לומדת יותר את חכמת הקבלה אני מרגישה שאני רוצה להיות בחיק הטבע ולהתרחק מהאנשים, מהעיר. יש לי הרגשה שההימצאות שלי בין בני אדם מפריעה, מייצרת איזה קונפליקט בפנים. איך להתמודד עם זה?

אני לא חושב שקונפליקטים פנימיים מאיימים עליך. בעיקרון את צריכה להיות אדם מאוזן, אני חושב שאולי צריך ללמוד יותר. אני יודע שיש לך משפחה, ילדים, אבל בכל זאת תנסי לנהל את החיים כך ששום דבר לא יפריע למחשבות שלך לגבי ההתקדמות בדרך עם קבוצת הנשים. הכול יסתדר, הכול יצליח לך.

תלמידה:, גם כשאני נמצאת בחברה מסוימת או נפגשת עם הורים באספה בבית הספר אני מיד מרגישה קונפליקט כלשהו.

נכון, כך זה צריך להיות, אבל את צריכה להסתיר את זה.

תלמידה: אבל זה קונפליקט פנימי. חשבתי שאולי זה מפני שאני אומרת משהו, או עושה משהו. עכשיו אני מבינה שזו הרגשה פנימית, גם אם אני לא עושה או אומרת משהו.

נכון, כך צריך להיות. וזה יימשך עוד קצת ואחר כך זה ישתחרר. לאט לאט ובנחת תחלקי את העולם הזה לגשמי ולרוחני.

שאלה: איך אפשר לחבר את הגשמי עם הרוחני כך שאני אשמע בכל מקום רק את קול ה'?

זה תלוי בכוונה שלך, עד כמה את מכוונת לזה, עד כמה את רוצה את זה.

תלמידה: אפשר לעשות כך שעם כל אדם בעולם שאשוחח איתו יהיה לי בעצם שיח עם הבורא?

זה קשה, אבל בסופו של דבר תגיעי לזה.

שאלה: האם מותר או אפשרי לאדם להגיע לדרגת לשמה בזמן שהוא חי, והאם זה מאפשר לו להמשיך לחיות?

ודאי. אנחנו צריכים להגיע עד גמר התיקון. אנחנו יכולים לעלות את כל המדרגות בזמן שאנחנו עדיין נמצאים בגוף הזה, בעולם הזה.

שאלה: דיברנו על החיים הגשמיים שאנחנו חייבים לפעול בהם. יש לנו את הלב שנמשך מאוד לרוחניות ואת הגוף שצריך להמשיך לתפקד, עבודה, משפחה וכולי, ולפעמים אני ממש לא מסכימה עם הבורא, למה הוא סידר לי את המצב הזה שאני צריכה לעשות דברים כאלה גשמיים במקום לעסוק ברוחניות. מה התיקונים שאנחנו עושים בזה שאנחנו חיים עדיין בעולם הגשמי ועושים בעל כורחנו את כל הפעולות, האם אנחנו עושים בזה תיקונים?

אנחנו חייבים לחיות בשני עולמות עד שגומרים את כל התיקונים.

שאלה: לפני שנים כשהתחלתי ללמוד קבלה הרגשתי כאילו הזריקו לי איזה סם לווריד ובמשך תקופה מאוד ארוכה אם לא היו מחזיקים אותי הייתי פשוט עפה באוויר.

ואז הגיעה מכה מאוד חזקה לאגו ואני נורא מתגעגעת לאותה הרגשה והייתי רוצה להגיע אליה שוב. אני ממשיכה ללמוד, אני נהנית, אני משקיעה, אבל אין לי את אותה הרגשה של התרוממות רוח. למה זה כך ואיך אפשר לחזור לאותה הרגשה?

אי אפשר, אבל את תקבלי תשובות על כל השאלות האלו במהלך הדרך הרוחנית, אני מבטיח לך.

שאלה: אחרי שיעור הבוקר של היום ההרגשה היא שההשתוקקות לבורא צריכה להתבטא בשכר, ואנחנו לומדים שאנחנו צריכים לעבוד ללא תמורה. אם כך איך לעבוד נכון?

תבקשי לזה תשובה מלמעלה. זה מה שאני יכול להגיד לך.

שאלה: אנחנו יכולים לקבל את הכלים דהשפעה רק כאשר אנחנו יודעים איך להשתמש בהם בצורה נכונה. במה תלויה המודעות הזאת, מתי היא תגיע כדי שנוכל להשתמש בכלים דהשפעה?

את צריכה לעשות כל מה שאפשר כדי להתחיל לקבל את הכלים הנכונים, את הרצונות, את הכוונות הנכונות, את ההרגשות, התכונות. אנחנו צריכים לעשות הכול בשביל זה, לבקש את זה.

תלמידה: והבקשה היא רק בתפילה?

רק כך.

שאלה: האם כפי שהנשמה המקורית נשברה כך אנחנו צריכים עכשיו לשבור את האגו שלנו כדי לחזור לאותה אחדות, שמחה ומילוי לכולם מתוך לב אחד?

כן, אפשר להגיד שכן.

שאלה: כשאנחנו מבקשות תיקון, אנחנו צריכות לכוון את זה בצורה מאוד קונקרטית כלפי רצון מסוים או באופן כללי?

אפשר בכללות, בשלמות, או לבקש על איזשהו רצון קונקרטי.

תלמידה: זאת אומרת, אני צריכה לחפש בתוכי לאיזה רצון אני מתכוונת?

אם את חושבת שצריך אז תחפשי.

שאלה: הרצונות ניתנים לנו כדי שאנחנו נשתחרר מהם, אבל בלי שנחסל אותם.

כן.

תלמיד: למה הבורא יכול לעזור לנו בזה דווקא דרך הזולת?

כי זה אומר שאתן באמת רוצות להגיע לתכונת ההשפעה.

תלמידה: ואז אפשר לקבל את החופש, את החרות כשכר עבור ההתקרבות?

כן.

שאלה: אם אדם צריך להגיע למחשבה כזאת ש"טוב לי מותי מחיי", זה אומר שרק דרך הייסורים נוכל להגיע לתפילה עמוקה ונכונה?

לא. לא בהכרח.

שאלה: לאחרונה יש הרגשה פנימית של לחץ, התכווצות פנימית. עם זאת, זה מאפשר לדרוש בתפילה, להיות בקשר עם הבורא. האם התפילה הגבוהה יכולה לנבוע רק מתוך המצב הלא נוח הזה? איך בכלל להתרגל לחוסר הנוחות הפנימית הזאת?

על זה מדובר. שכשהבורא רוצה לקרב את האדם הוא עוטף אותו בכל מיני צורות של ייסורים כי בזה הוא עוזר לאדם לפנות אליו, אל הבורא.

תלמידה: ואפשר איכשהו להבדיל את עצמי מהייסורים האלה?

לא, אי אפשר. ולמה? את צריכה לשקול כאן מה חשוב לך יותר, הפחדים, הייסורים איזשהם כאבים, או התקדמות לבורא?

שאלה: אם אדם חי באזור של מלחמה או קונפליקט איך לייצב את הגשמי עם הרוחני כדי שהעבודה תהיה הרמונית?

לרצות יותר ויותר להתחבר יחד כולם, ככל האפשר יותר, ובזה תבינו עד כמה אתם יכולים לברוח מכל הצרות והבעיות. חיבוק חם, להתחבק כל כך חזק, עד שכל המחשבות והרצונות יברחו. תנסו לעשות את זה.

שאלה: איפה המקום הזה שלא מקבלים שכר, שעובדים ללא תמורה, כי איך שלא נסובב את זה תמיד מגיעה איזו תמורה?

תמצאו, ותספרו גם לי.

שאלה: עלי להגיע להשפעה ורק להשפיע בעשירייה. אני מגביל את עצמי, מוצא את העבודה הפשוטה ביותר רק כדי שיהיה לי זמן לעסוק בהשפעה בקבוצה ובעשירייה. ואז מגיע הזמן שהבורא אומר לי "זה לא מספיק, אתה צריך גם להפיץ, לך לשם וקח את זה". אני הולך לשם, בדרך הוא עושה לי כל מיני תרגילים ובדיקות שאני נופל בהם או שלא נופל, ועלי רק להושיט את היד ולקחת את מה שהוא אומר. אני מרגיש שזה בגלל שחסרה לי כוונה דלהשפיע. האם זה נכון או שפשוט היד שלי לא מושטת ואני לא מצליח לקחת?

כן, זה כך. אתה ממציא לעצמך כל מיני תנאים וכתוצאה עליך ללמוד עוד הרבה עליהם.

שאלה: האם הדרך לאמת היא תמיד מרה, או שבאיזשהו שלב גם מתחילים ליהנות ממנה?

אתה יכול גם ליהנות, זה תלוי בכיוון שלך. אני זוכר וגם סיפרתי שהייתי צריך לעבור ניתוח והרופאים לא יכלו, הם חיכו שבועיים ליום שיהיה להם זמן. עד שאמרו לי שהיום הם יכולים לנתח אותי, ואז רצתי בעצמי לחדר הניתוח, נשכבתי על שולחן הניתוחים ואמרתי להם "זהו, אני מכאן לא יורד, תעשו לי", והם עשו לי ניתוח. זה כל העניין, עד כמה הרצון שלנו לתיקונים יהיה חזק.

שאלה: שאלו אותך קודם, איפה המקום של לעבוד ולא לקבל שכר, וענית "תחפשו ותודיעו לי גם". כלומר איך שלא נסובב את זה, גם אם נגיע לדרישה של מתנת חינם, לעבוד בלי שכר, אז בסוף נקבל שכר, זה גם יהיה השכר.

כן, ודאי.

תלמיד: האם בסוף תמיד יהיה שכר, לא משנה לשמה או לא לשמה?

אבל אני לא רוצה שכר.

תלמיד: אבל בסוף כן מקבלים.

מקבלים, אבל תלוי מה זה נקרא לקבל שכר.

תלמיד: מה זה נקרא לעבוד בלי לרצות שכר ולקבל שכר, ואיך לשלב את זה?

לקבל את השכר הנכון והטוב זה שאני רוצה להשפיע לבורא.

תלמיד: האם להשפיע לבורא זה לא השכר?

זה יהיה השכר שלי, לעשות נחת רוח לבורא. איך שלא תסובב זאת, הכול כתוב.

שאלה: ככל שאני מתקדמת כך גם ההנאות של החיים גדלות וזה אפילו מתחיל להפחיד אותי. האם זה סימן להתקדמות לא נכונה?

לא נכון, על זה כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". קודם אדם היה מחפש ממה אפשר ליהנות בעולם הזה ואין כלום, ואחר כך הוא רואה שמכל הדברים האלה הוא יכול ליהנות.

תלמידה: אני באמת נהנית מכל צעד בחיים שלי, אז איך להחליף את הכוונה הזאת, את הכיוון הזה, איך להתייחס לזה נכון?

תמשיכי ותראי שעוד יגיעו אליך תענוגים בחיים האלה ואת תשתוקקי אליהם, למרות שעכשיו את לא רוצה זאת.

קריין: קטע מס' 4.

"אדם צריך להיות בשמחה על כל מצב שבו הוא נמצא, אפילו שיהיה במצב הנמוך ביותר. וצריך לתת שבח והודאה לה' שנתן לו להיות בין יושבי בית המדרש, כמו שאמרו חז"ל "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו"."

(הרב"ש. 463. "עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר")

שאלה: אפילו שיהיה במצב הנמוך ביותר, צריך להיות בשמחה. על מה הוא בשמחה כשהוא במצב הנמוך, ממה יש לשמוח?

שהוא בכל זאת נמצא בדרך, הוא עוד לא ברח, הוא לא נפל, הוא לא שכח, אלא הוא נמצא וממשיך.

שאלה: כתוב, כמו שאמרו חז"ל "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". מה זה שכר הליכה בידו, האם הכוונה שעושה יגיעה כמותית ולא מגיע ליגיעה פנימית?

נגיד שכן. הוא לא מגיע למטרה, הוא לא עשה משהו בדרך אלא מתקדם עוד ועוד. אם אתה מגיע לשיעורים, לאספות ולסעודות, אז גם זה נקרא שאתה הולך בדרך.

שאלה: כאשר אני נמצאת במצב קשה, למשל יש לי אתגרים בבריאות, יש לי כאב אבל אני צריכה לשמוח, ממה אני צריכה לשמוח?

את צריכה לשמוח שאת בדרך, והכאבים שאת מרגישה לא מנתקים אותך מהבורא, מהדרך, מהקבוצה וגם ממני.

תלמידה: לפעמים אני מגיעה לשיעורי בוקר, אבל יש לי רגל נפוחה והרופאים אמרו לי שאני צריכה לנוח. שמתי לב שיש תלמידים שכאשר הם שואלים אותך שאלות, אז אני מרגישה כוח מהשאלות שלהם. למה כשהחברים האלה מדברים זה ממלא אותי בכוח למרות שאני מרגישה כאבים?

כי חוץ ממך יש עוד אנשים בדרך, הם חושבים כמוך ונמשכים לאותה המטרה, כולנו נמצאים בסירה אחת, ולכן עוזרים זה לזה ונמשכים למטרה.

שאלה: לא מזמן נאמר שתוצאה טובה מהשיעור היא כשיש יותר שאלות מהשיעור.

כשאנחנו מרגישים את מה שאנחנו לומדים דרך האחרים, דרך החברים, אז זה נקרא "שיעור טוב".

שאלה: מה ההבדל בין ללכת לבין לא לעשות?

כתוב ש"הולך ולא עושה שכר הליכה בידו". זאת אומרת אפילו אם אנחנו משתתפים בצורה פסיבית, אז אנחנו בכל זאת מתקדמים, ומקבלים בכל רגע איזה מילוי קטן. כך נתקדם.

שאלה: איך הסכמה עם המצב הנמוך פועלת יחד עם השמחה? אני יודעת לדוגמה שאני שמחה במצב הנמוך אבל זה לא עובד אם אין לי הסכמה עם הבורא.

רק להמשיך, לא לפספס אף שיעור, ואז תדעי עד כמה את מתקדמת.

שאלה: האם יכול להיות שכר עבור התקדמות בדרך בתור ייסורים גשמיים או ייסורי אהבה?

ייסורי אהבה יכולים להיות אבל לא ייסורים גשמיים, זה לא שכר.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את השיעור דרך החברים? ומה בדיוק ההבדל בין להרגיש דרך עצמי לבין דרך החברים?

כשאתה מתחבר לחבר ואתה בצורה כזאת מתחבר לבורא, כך אתה מקבל את השיעור, מרגיש אותו.

תלמיד: מה צריכה להיות ההכנה לזה?

חיבור, זה כל מה שיש לנו כדי להכין את עצמנו לשיעור.

שאלה: אפשר לומר שזה השכר מהבורא שמאפשר לנו לראות את גדלותו ואת כל הדברים שאנחנו תופסים בתוך העשירייה, מחוץ לעשירייה?

כן, כך אנחנו צריכים לראות את השכר.

שאלה: גם מי שלא רוצה שכר הליכה בידו, במצבים של קטנות אדם שמח בחלקו והוא מצומצם לגמרי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת גם במצבים האלה הוא נמצא ברוחניות ויש לו שכר?

ודאי.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בהודיה, אז אנחנו נמצאים עם הבורא ועם האסיפה. אבל איפה נמצא הבורא כשאנחנו נמצאים בסבל או קצת רחוקים? האם הוא עדיין נמצא אתנו?

כן, רק בהסתרה. באותו מקום שבו את מרגישה את הסבל, באותה הרגשה נמצא הבורא רק בהסתרה.

תלמידה: ואיך אפשר לגלות אותו במקום הזה?

לעלות מהרגשת ההסתר להרגשת הגילוי, זאת אומרת להמשיך אור חסדים ככל האפשר עד שהבורא מתגלה.

קריין: קטע מס' 5.

"האדם יכול להיות שמח מזה שזכה להכנס לבית הכנסת, אף על פי שאין לו חשק להתפלל או ללמוד. אבל אז האדם צריך לומר, שאפילו רק לבוא לבית הכנסת זוהי זכיה גדולה, שלא כולם זוכים לה. וזה בבחינת, "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". ואם האדם מסוגל לעשות חשבון נפש שהוא בא לבית מקדש מעט, שזהו מקום שכל אחד ואחד יכול להתיחד עם מלך מלכי המלכים, ואז לחשוב אל מי יש להתפלל, אזי זה בעצמו מספיק לאדם שתהיה לו שמחה. וזה נכנס בגדר, "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל"."

(הרב"ש. 329. "ענין התפילה")

שאלה: אני מרגיש שהבורא הוא טוב ומטיב והחברים מקבלים את האור דרכך, האם זו שמחה נכונה להרגיש את זה? אני מבין שזו קבלה, אבל האם זו קבלה נכונה?

כן, זאת קבלה נכונה.

שאלה: מה יש בתורה שהיא מושכת כל כך את האדם?

האור הנסתר. זה הכוח העליון הנסתר בתורה.

שאלה: מה זה אומר במצב מתקדם, הולך בדרך אבל לא עושה?

עומד במקום.

שאלה: כשאנחנו בשיעור האם אתה מרגיש עד כמה אנחנו יכולות להשפיע כדי לשמח את הבורא?

כמובן.

תלמידה: וכדי לעשות את זה, מה עלינו לעשות?

צריך לשמוח יותר, פשוט לשמוח יותר, על זה שאתן קבוצה מיוחדת, שאתן מחוברות, שהבורא מושך אתכן אליו. שמצפה לכן עתיד רוחני נפלא, נעלה וכך הכול יהיה טוב. תתחילו לחשוב על זה ותמצאו את עצמכן במצב הזה.

שאלה: היום בעשירייה נתנו לעצמנו משימה, שכולן יחשבו שהן מחבקות את כולן כמו אימא, ואתה אמרת לנו שאנחנו צריכות להתחבק כל כך חזק שזה יבריח את כל הצרות ושכל הרצונות האחרים יברחו.

כן.

תלמידה: מהי הפעולה הזאת של החיבוק?

כשאני לוחץ על החבר מרוב שמחה ואהבה, אני רוצה להוציא ממנו את כל הרע, והוא ממני. וכך אנחנו מנקים את עצמנו.

תלמידה: מה זו פעולת הניקיון הזאת?

זה חיבוק מתוך שמחה, מתוך אהבה.

תלמידה: ואיך הבורא נכנס פה לתמונה?

זה בכוח הרוחני, הבורא נמצא בנו כשאנחנו מתחבקים כך.

תלמידה: אנחנו צריכות בעצם מראש להזמין אותו לחיבוק הזה, או שמהמאמצים שלנו הוא מתגלה?

הכול תלוי בכוונה שלנו.

תלמידה: לסיכום, אנחנו צריכות חוץ מזה שיהיה טוב לחברות, שנעשה בכך נחת רוח לבורא?

כן.

תלמידה: כל השאלות שהופיעו בי, כבר נשאלו ופשוט אי אפשר לשתוק יותר ואת רוצה להביע הודיה גדולה מאוד ואני חושבת שזה לא רק מתוך העשירייה שלנו אלא מכולם. ראשית, הודיה לבורא על כך שהביא אותך, על כך שאתה מוביל אותנו, על כל אלה שמפיצים, שנתנו את האפשרות לכל כך רבים מאתנו להגיע לבית הזה, ללימוד הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ואני רוצה להביע שמחה גדולה שלא יאומן שאנחנו נמצאים יחד והזכות הזאת להיות יחד אתכם חברים אהובים וגדולים. תודה רבה על הקביעות וההתמדה, על התקווה. תודה רבה לך רב.

כל טוב ובריאות ואושר, כל טוב לכולם והעיקר להיות בשמחה מהיום למחר וכך כל יום ויום.

(סוף השיעור)