שיעור בוקר 01.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 28, מאמר "ענין זכות אבות"

ענין זכות אבות

תשמ"ד - מאמר י"א
1984 - מאמר 11

"מובא מחלוקת בענין זכות אבות (שבת דף נ"ה) "שמואל אמר, תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר, תחון זכות אבות". ובמדרש (ויקרא רבה, סוף פרשה, ל"ז) אמר רב אחא "לעולם זכות אבות קיימת, ולעולם מזכירין אותה". ושם בתוספות וזה לשונו: "אומר רבינו תם, שזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה". ולרבי יוחנן נראה "דלא פליגי שמואל ורבי יוחנן. אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה, אבל לא לצדיקים. ורבי יוחנן בצדיקים איירי. עד כאן".

ולפי הנ"ל נוכל לפרש את מה ששואלים בענין הבחירה, ששואלים, אם יש זכות אבות, אם כן אין כאן בחירה, מטעם כי זכות אבות גורמת להאדם שיהיה צדיק. ולפי דברי התוספות בשם האר"י, שאומר, שזכות אבות הוא רק לצדיקים, נמצא, מקודם יש לו בחירה, בכדי שיהיה צדיק, ואח"כ הוא יכול להנות מזכות אבות.

ומספר "מתן תורה" (דף ל"ו אות י"ט) משמע, ש"בזכות האבות יש לנו כח לעשות את הבחירה, ולולי זכות אבות לא היה לנו שום מקום לעשות בחירה". ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות אבות, ומכל מקום אין אנו רואים, שיהיה לכולם כח הזה לעשות בחירה. אלא כל אחד ואחד מתקשה בדבר ההוא. אלא שזכות אבות מסייע לנו, שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שבחירה היא במקום שיש שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע.

מה שאין כן שצד אחד יותר קשה מהשני, לא שייך לומר, שיש לי להכריע. כיון שמאליו כבר נוטה לצד היותר חזק. לכן בזכות האבות הם שני כוחות שוים, ויש לנו להכריע. וזה נקרא, שניתן לנו כח לעשות בחירה.

ובכדי להבין הדברים, כדאי לעיין בספר "מתן תורה" מה שמובא שם (באות י"ט) וזה לשונו: "ולפיכך לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו חז"ל, האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקתו יתברך, בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היתה להם האפשרות לקיימם כלל (כנ"ל אות ט"ז), "שבלי ספק הן הזיכוך הגופני והן הרוממות הנפשית של אבותינו הקדושים, פעלו הרבה על בניהם ובני בניהם אלה".

נמצא לפי זה, כי בזכות האבות יש לנו לעשות בחירה, אחרת לא היתה שום אפשרות. אבל אנו צריכים לרחמים גדולים, אפילו לאחר שיש לנו זכות אבות, שנוכל לעשות בחירה, היינו לעזוב את אהבה עצמית ולקבל עלינו אהבת הזולת, ושכל שאיפותינו יהו אך ורק להשפיע נחת רוח להבורא יתברך. וגם עם כל הסגולות של תורה ומצות, שנוכל לנצח את הרע שבנו ולהפוך אותו לטוב.

אבל יש להבין במה שאומר "תמה זכות אבות". נשאלת השאלה, מה היה לפני שתמה זכות אבות. ואם כן אז לא היה צריך לבחירה, כיון שיש לו זכות אבות, אלא צריכים לומר, שענין זה, שהאדם מבקש, שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת, התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות, היא בעצמה נקראת "בחירה", שהבחירה בזה שעושה מה שביכולתו. זה נקרא כבר "בחירה"."

שאלה: אני מנסה להבין מה זה אומר שזכות אבות הייתה ועכשיו היא לא נמצאת, ועכשיו עלינו יש בחירה. מה זה החלק הזה במערכת שפעם היה ועכשיו אינו, ועדיין יש יכולת להתקדם בלי זה או עם זה. על איזה חלק במערכת אנחנו מדברים, האם זה המאור מחזיר למוטב, כוח השפעה? אני לא מצליח לשייך את זה לשום דבר.

כן.

שאלה: מה זה אומר שכתוב שהוא מתפלל שהבורא יעזור לו בזכות אבות, מה זו התפילה הזאת? זה נשמע כמו אדם שטוען לפני השופט, "זו הסיבה שאתה צריך לעזור לי". זה לא מובן.

שאלה: יש פה כמה דברים. הוא כותב שבחירה היא במקום שיש שני דברים שווים ועליי להכריע. והרבה פעמים אנחנו שומעים שבחירה זה מקום שבו יש לנו התנגדות והדברים לא שווים. אחר כך הוא כותב שזכות אבות משווה בין הדברים. מה זה אומר שהיא משווה בין הדברים? אלה שני דברים שלא כל כך ברורים לי במובן הזה.

זאת אומרת יש שאלות.

ומה העניין של "תמה זכות אבות", האם פעם הייתה ועכשיו אין? מה הבדל בין היה ואין, במה זה תלוי? לא כל כך מובן. אם זו זכות, אז איך יכול להיות שלוקחים את הזכות?

ענין זכות אבות

תשמ"ד - מאמר י"א
1984 - מאמר 11

"מובא מחלוקת בענין זכות אבות (שבת דף נ"ה) "שמואל אמר, תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר, תחון זכות אבות". ובמדרש (ויקרא רבה, סוף פרשה, ל"ז) אמר רב אחא "לעולם זכות אבות קיימת, ולעולם מזכירין אותה". ושם בתוספות וזה לשונו: "אומר רבינו תם, שזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה". ולרבי יוחנן נראה "דלא פליגי שמואל ורבי יוחנן. אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה, אבל לא לצדיקים. ורבי יוחנן בצדיקים איירי. עד כאן".

ולפי הנ"ל נוכל לפרש את מה ששואלים בענין הבחירה, ששואלים, אם יש זכות אבות, אם כן אין כאן בחירה, מטעם כי זכות אבות גורמת להאדם שיהיה צדיק. ולפי דברי התוספות בשם האר"י, שאומר, שזכות אבות הוא רק לצדיקים, נמצא, מקודם יש לו בחירה, בכדי שיהיה צדיק, ואח"כ הוא יכול להנות מזכות אבות.

ומספר "מתן תורה" (דף ל"ו אות י"ט) משמע, ש"בזכות האבות יש לנו כח לעשות את הבחירה, ולולי זכות אבות לא היה לנו שום מקום לעשות בחירה". ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות אבות, ומכל מקום אין אנו רואים, שיהיה לכולם כח הזה לעשות בחירה. אלא כל אחד ואחד מתקשה בדבר ההוא. אלא שזכות אבות מסייע לנו, שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שבחירה היא במקום שיש שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע.

מה שאין כן שצד אחד יותר קשה מהשני, לא שייך לומר, שיש לי להכריע. כיון שמאליו כבר נוטה לצד היותר חזק. לכן בזכות האבות הם שני כוחות שוים, ויש לנו להכריע. וזה נקרא, שניתן לנו כח לעשות בחירה.

ובכדי להבין הדברים, כדאי לעיין בספר "מתן תורה" מה שמובא שם (באות י"ט) וזה לשונו: "ולפיכך לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו חז"ל, האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקתו יתברך, בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היתה להם האפשרות לקיימם כלל (כנ"ל אות ט"ז), "שבלי ספק הן הזיכוך הגופני והן הרוממות הנפשית של אבותינו הקדושים, פעלו הרבה על בניהם ובני בניהם אלה".

נמצא לפי זה, כי בזכות האבות יש לנו לעשות בחירה, אחרת לא היתה שום אפשרות. אבל אנו צריכים לרחמים גדולים, אפילו לאחר שיש לנו זכות אבות, שנוכל לעשות בחירה, היינו לעזוב את אהבה עצמית ולקבל עלינו אהבת הזולת, ושכל שאיפותינו יהו אך ורק להשפיע נחת רוח להבורא יתברך. וגם עם כל הסגולות של תורה ומצות, שנוכל לנצח את הרע שבנו ולהפוך אותו לטוב.

אבל יש להבין במה שאומר "תמה זכות אבות". נשאלת השאלה, מה היה לפני שתמה זכות אבות. ואם כן אז לא היה צריך לבחירה, כיון שיש לו זכות אבות, אלא צריכים לומר, שענין זה, שהאדם מבקש, שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת, התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות, היא בעצמה נקראת "בחירה", שהבחירה בזה שעושה מה שביכולתו. זה נקרא כבר "בחירה"."

שאלה: נראה שמצד הבורא תמיד יש לנו זכות אבות, אבל בגלל שהתרחקנו עם הרצון לקבל, אז היא תמה. האם הבחירה שלנו היא לבקש את זכות האבות בחזרה?

יכול להיות שחושבים כמוך.

שאלה: די מבלבל מה שכתוב פה. מצד אחד יש זכות אבות, מצד אחר תמה זכות אבות, זאת אומרת יש ואין, זה כביכול משהו שצריך להשיג אותו באמצע. אני יודע שאין מושג כזה "זכות אבות", כלומר אם האבא הוא צדיק, מקובל, הבן לא יכול באופן אוטומטי לקבל את הזכויות של מקובל כמו האבא, אלא העבודה היא אישית, אתה לא יכול לקבל מתנה מההורים. איך מסתדר כל מה שכתוב פה?

אז אין זכות.

תלמיד: לפי דעתי אין מושג כזה של זכות. יש אולי בזה שאתה מתחבר למקובלים שהיו, לספרים, כדי למשוך את האור המחזיר למוטב משם. אבל באופן אוטומטי אין דבר כזה שהבן מקבל זכות בגלל שאבא שלו היה מקובל. אז מה זה נקרא זכות אבות?

כלפי מה הזכות?

תלמיד: זכות היא דרך ספרים וסופרים, בזה שאני מתחבר לרב"ש, למקובלים שהיו. אבל אני לא מקבל בצורה אוטומטית את הכוחות של מקובל שהיה לפניי, לכל אחד זו עבודה עצמית.

כן.

תלמיד: אז מה זו זכות אבות?

אז זכות אבות לא קיימת.

תלמיד: כפי שאני רואה לפי מה שהוא כותב, פעם יש, פעם אין, זה משהו באמצע.

תלמיד: נראה לי שזו התפתחות של הרצון לקבל. האבות זו ההוצאה מהכוח לפועל של כוחות החסדים, הגבורה, הקו האמצעי של יעקב. והרצון הלך והתפתח עד שהגדילה שלו התרחקה מהאבות בצורה כזאת שכבר האבות לא קיימים ברצונות, אבל נשארה לנו זכות הבחירה. אנחנו הבנים התולדות של האבות, ולרצונות היום אין את הזכות מבחינת הרצון לקבל שקיים בנו, האבות האלה לא נמצאים בנו, אבל הזכות לבחירה קיימת. זה שאנחנו מתפללים ומבקשים את זכות האבות אלו הרחמים שהקב"ה נותן לנו בתור ישראל, בתור בני ברוך.

כלומר זכות אבות זה מה שהיה, ובמשך השנים איבדנו אותה כביכול, כך אתה חושב.

תלמיד: התפתחות הרצון.

התפתחות הרצון, כן.

תלמיד: לא השנים אלא השינויים וכל המצבים שבהם התפתחנו מאז הרחיקו אותנו בלקבל בעל מנת לקבל.

עוד מישהו חושב?

שאלה: אני רואה פה שני דברים שקצת מבלבלים. מצד אחד נאמר "ששואלים, אם יש זכות אבות, אם כן אין כאן בחירה", מצד אחר נאמר "שזכות אבות מסייע לנו, שנוכל לעשות בחירה". אם זו התפתחות הרצון, אז ברגע שיש לך את זכות האבות אתה לא צריך את הבחירה כי אתה כבר כמו פורץ את הדרך, בעוד שברגע שאתה מאבד את זה, אז הוא מסייע לעשות את הבחירה. כלומר הוא מבטל את הבחירה כשיש, אבל אתה צריך אותו כדי לעשות את הבחירה. האם הוא מייצר את שתי ההזדמנויות, או שהוא מנחה אותי בדרך לבחירה?

הבנתי.

שאלה: כשאני רוצה לבצע בחירה בכל רגע פנוי ולהתעלות מעל הרע שבי ולהתקרב לזולת ולבורא, איך אני יכול להשתמש עכשיו בזכות האבות?

הוא חושב שהאבות השאירו לו משהו שהוא יכול בזכות זה לעמוד נגד התנאים ולדרוש את שלו.

שאלה: אם ממשיכים את נושא זכות אבות, האם אנחנו מחויבים להיות צדיקים בכל בחירה?

זו גם שאלה, האם בתשובה על זכות אבות, שאנחנו צריכים לבחור, אנחנו מביאים את עצמנו או להיות צדיקים או להיות רשעים.

תלמיד: מה שהבנתי מהמאמר, זכות אבות זה כשאנחנו הופכים להיות אלה שהולכים ישר-אל. ואז אנחנו מחזקים את הברית או מחיים את הברית, כי הבורא מחפש את האומה שתוכל לקבל את התורה, והבחירה הופכת להיות אם להיות רשעים או צדיקים.

כן.

תלמיד: יוצא שזכות אבות זוהי שיטה קיימת שאנחנו יכולים להשתמש בה אפילו שאין את אור התורה, אלא אנחנו יכולים לבצע מעשה ורק אחר כך תהיה תוצאה. כלומר בלי תוצאה נראית לעין, אלא רק על בסיס זכות אבות אנחנו יכולים לקיים את התורה.

אפשר גם להגיד.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתכלל עם הספרים שאנחנו קיבלנו מהאבות - בצורה אחידה?

זו כבר שאלה אחרת. איך אנחנו יכולים להתקדם יחד עם הספרים שקיבלנו מהאבות.

תלמיד: להתכלל.

להתכלל. איפה התשובות?

שאלה: נאמר כאן שהאבות מעבירים לנו בלימוד. למה הכוונה שאנחנו מקבלים מהאבות איזו כוונה בלימוד?

האבות, כביכול, מכינים אותנו למטרה.

שאלה: תוך כדי מחשבה על המאמר חשבתי שהיה איזה בסיס כדי שכולנו נגיע. החברים השקיעו, קודם כל, ואז אני כמו רבים, הגענו. אם להסתכל על האבות כחלק מהמערכת, האם אפשר להגיד שהחברים שלי, בדוגמאות שהם נותנים, הם כמו האבות שמאפשרים לי לעשות את הבחירה בכל רגע נתון?

כנראה שכן.

שאלה: כתוב בפסקה הראשונה שזכות האבות תמה, אבל ברית האבות לא קמה.

ובפסקה אחרת "ומספר "מתן תורה" (דף ל"ו אות י"ט) משמע, ש"בזכות האבות יש לנו כח לעשות את הבחירה, ולולי זכות אבות לא היה לנו שום מקום לעשות בחירה. ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות אבות, ומכל מקום אין אנו רואים, שיהיה לכולם כח הזה לעשות בחירה. אלא כל אחד ואחד מתקשה בדבר ההוא. אלא שזכות אבות מסייע לנו, שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שבחירה היא במקום שיש שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע."

זאת אומרת, שלפני שניתנה לנו הזכות הזאת, האדם היה בערפל, עובד אלילים כנראה. ובזכות האבות קבלנו את היכולת לבחור בין שני הדברים העיקריים. והזכות היא שהברית עם האבות עדיין קיימת מתוך הגן הרוחני, למרות שתמה הזכות. האם זאת התשובה?

סבב את זה נכון. נראה.

שאלה: אני קורא "זכות אבות" כאיזה פוטנציאל, נגיד שהוגשם ברמה מסוימת בעבר. אנחנו צריכים עכשיו להגשים אותו עוד פעם בעצמנו ברמה גבוהה יותר על הבסיס הזה. מה אתה אומר?

נגיד.

תלמיד: אם זה כך ויש לנו את המנגנון ואת הכלים האלה, אפילו אחרי שיש לנו זכות אבות, למה אנחנו צריכים רחמים גדולים, למה זה לא מספיק?

זו מדרגה חדשה לפנינו ואנחנו לא יכולים להכריע בה.

תלמיד: כלומר, זכות האבות והפעילות שלנו להגשים את הזכות הזאת - לא מספיק. אנחנו צריכים גם את עזרת הבורא.

כן. זכות זה, כביכול, אישור לעשות.

תלמיד: אבל אנחנו פה אקטיביים, אנחנו מפעילים את הפוטנציאל הזה. האם הבורא מעבר לזה נותן לנו את הכוח להפעיל אותו?

כן.

תלמיד: רב"ש גם כותב פה בשם האר"י שזכות האבות היא רק לצדיקים, שקודם יש בחירה שיהיה צדיק ואחר כך הוא יכול להיות בזכות אבות. אם כך איך יכולים להצדיק את הבורא, לא בזכות אבות? איך אפשר לעשות בחירה להיות צדיק, בלי האבות?

זו שאלה.

שאלה: אולי נכון לקרוא, לא זכות אבות אלא זַכּות אבות, ולא מדובר באיזו ירושה היפותטית.

נראה.

תלמיד: אני חושב שאת הזכות הזאת אנחנו צריכים לממש כל יום מחדש, לבוא כל יום עם חיסרון, עם כלי, עם חיסרון להשפיע לבורא, לדרוש ממנו כל פעם את כוח ההשפעה, כוח האהבה שנהיה מחוברים. זו הזכות שלנו, כמו שבני אברהם, יצחק ויעקב לקחו אותה עוד בטרם שניתנה להם. אנחנו צריכים לבוא כל יום עם כלי, חיסרון חדש ולדרוש שהבורא ימלא לנו אותו.

זאת אומרת שהיכולת לבוא לבורא ולדרוש ממנו כוחות, הבנת ההפעלה וכן הלאה, כל הדברים האלו כן שייכים לנו, מיועדים עבורנו, אבל אנחנו חייבים רק לבקש, לדרוש. זה די הגיוני.

תלמיד: העבודה שלנו היא בשלושה קווים באופן קבוע - אברהם, יצחק ויעקב. הזכות הזו היא דבר פנימי שקיים אצל כל אדם בפנימיות שלו, זה לא משהו פיזי והיכולת לעבוד היא באמת רק עם שלושת הקווים ביחד וליצור את הקו האמצעי. זו הזכות שקיימת לנו וגם פה נמצא אולי השוויון בין החסדים והדינים שיכול למשוך אותנו לאמצע, ישר לבורא בתוך העבודה שלנו, אולי זו הזכות שיש לנו.

ובכל זאת, מה הוא אומר לנו כפתרון?

שאלה: בסופו של דבר אנחנו יודעים שהפתרון זו פנייה אליו, לבורא, הוא כותב את זה בסוף.

מה הוא כותב?

קריין: "שענין זה, שהאדם מבקש, שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת, התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות, היא בעצמה נקראת "בחירה", שהבחירה בזה שעושה מה שביכולתו. זה נקרא כבר "בחירה"."

זה ברור כתשובה, כתירוץ? לא. למה?

שאלה: מה זה אומר, תעזור לי בזכות האבות? נשמע שיש לי איזה קרדיט.

זכות האבות זה כנראה קרדיט.

תלמיד: מהו הקרדיט הזה?

נולדת מהכוחות האלה והכוחות האלה במשהו אחראים עליך.

תלמיד: אני עדיין לא מבין מי האבות האלה, מהו הקרדיט הזה?

כשאתה נמצא לפני פתרון אפשרי, זו זכות?

תלמיד: חשבתי שמה שמגיע לאדם, זה מה שהוא עשה, בזכות המעשים הטובים, המאמצים שלו.

אבל אין כאן מעשים שלו.

תלמיד: לכן לא מובן למה מגיע לי או בכלל.

מגיע לך לעשות הכרעה, מתוך זה שיש לך זכות אבות.

תלמיד: הוא מתאר את זה כמו מאזניים, בצד אחד יש את הרצון לקבל שהוא ענקי, משם מתחילים ושם אין אפשרות בחירה. מצד אחר, יש זכות אבות, אבל זה לא מספיק, צריך גם רחמים גדולים וגם זה לא מספיק, ובנוסף לזה הוא אומר שצריך את כל הסגולות של תורה ומצוות. אז בסוף, מה מכל הדברים שמצטברים בצד הטוב האדם עושה?

האדם עושה כל מה שמוטל עליו.

תלמיד: אז מהו הקרדיט הזה שהוא מקבל?

יש כוחות שעוזרים לו.

תלמיד: בסוף האם זה בזכות מה שהאדם עושה, או בזכות איזה כוחות שעזרו לו?

מצד האדם, בזכות הבחירה שלו. ומצד הכוחות, הם עזרו לו מפני שהיו מיועדים לזה.

תלמיד: הכוחות האלה עוזרים לכולם במידה שווה? כי רב"ש אומר שהם עוזרים רק לצדיקים ולא לרשעים, אז האם כולם מקבלים אותו קרדיט?

כן, אבל מלכתחילה האנשים לא שווים, מלכתחילה יש כאלה וכאלה. יש כאלה שיש להם זכות אבות, ויש כאלה שאין להם. מאיפה השאלה הזאת "ישנה זכות אבות או לא?", כנראה שיש באלו ואין באלו.

תלמיד: למה?

למה אני לא יודע, זה כמו בכל בעיה, ניתנים לנו תנאים ואנחנו צריכים לפי התנאים האלה לעבוד.

תלמיד: ולמה התנאים לא שווים?

מי שסידר את הבעיה, כנראה החליט כך. אנחנו לא יכולים להתערב בזה, זה לפנינו.

תלמיד: הוא אומר שרק לצדיקים ניתנה זכות אבות.

אלו שניתנה להם זכות אבות, הם נקראים הצדיקים.

תלמיד: אני מרגיש שמה שמתאים לנו יותר זה מה שהוא כותב שם, שזכות אבות תמה וברית אבות לא תמה. ולפי מה שכתוב בסוף המאמר יש לנו אפשרות לבקש להצטרף לברית הזאת. והאפשרות הזאת היא הבחירה שלנו, שאנחנו מקבלים על עצמנו את הדרך של האבות שלנו שהיינו רוצים להצטרף אליהם ואז פועל עלינו התנאי שיש לנו זכות כזאת. אבל קודם צריך להצטרף, הבחירה שלנו היא להצטרף לברית הזאת, היא זאת שעדיין קיימת וההסכמה שלנו פה, כאילו אין לנו יותר מזה גם מה שכתוב בסוף שאין לנו יותר מאשר ביכולת שלנו לעשות יותר מפשוט רק לבקש להצטרף לזה. ככה אני מבין את המשפט האחרון במאמר.

כן.

תלמיד: ועוד דבר שהיה שם זה שבעל הסולם כותב שלא מצא אף עם אחר ונתן את זה בצורה הזאת. אז אם נבין מה זאת הברית הזאת ונוכל להצטרף אליה, זה ההבדל בין איפה שיש ברכה בעבודה ואיפה שאי אפשר בכלל להתקרב לבורא.

טוב.

תלמיד: אולי עוד נקודה זה שאדם מגיע לבקשה והבחירה שלו לראות איך כל המצבים שהוא עבר הביאו אותו עד הנקודה הזו שהוא מבקש, ואז כל המצבים שהוא עבר הופכים להיות בשבילו, הוא מבין שאלו האבות שלו, המצבים שמביאים את האדם לבקשה עצמה, בבקשה שהוא רואה איך הכול הביא אותו לבקשה ואיך אותו כוח פועל מאחורי זה, זו הבחירה של האדם.

אז במה היא הבחירה?

תלמיד: לראות איך אותו כוח שפועל במציאות דרך כל אותם מצבים הביא אותו לנקודת הבקשה.

שמתוך זה מובן לו מה צריך לעשות?

תלמיד: שמתוך זה מובן לו איך אותו כוח פועל במציאות, התכונה הזאת שנקראת השפעה, שהוא רואה את זה, זו הבחירה שלו לראות את זה. שאדם רואה איך אותו כוח מעביר אותו "סידרת חינוך", ומזה הוא לומד על אותו כוח, זו בעצם כמו מטרת הבריאה אז יש לו כלים לראות אותו כוח.

טוב.

שאלה: האם אפשר להגיד שבשבילי זכות אבות זה המרכז דרך העשירייה? שאם אני רואה את עצמי בתוך העשירייה אז יש לי כוחות לבקש להיות מכוון נכון לבורא?

מאיפה יש לך כוחות האלה.

תלמיד: אני מקבל את זה מהעשירייה.

אם אתה מתקשר לעשירייה בצורה נכונה, כתוצאה יש לך שאלה ואתה פונה לבורא והוא מכוון אותך נכון. טוב, יכול להיות.

שאלה: אפשר להסתכל על זה כך שהכול באיש אחד, שאדם מגיע כביכול לעניין הבחירה, שהם שווים. יש לו את החלק הרע שבו והטוב שבו והוא צריך להכריע.

כן.

תלמיד: כל פעם מחדש בכל מדרגה יש נקודה כזאת שאם הם שווים איך הוא מכריע? הוא לא יכול להכריע.

לעלות למדרגה יותר עליונה בתקווה שם להכריע, אולי.

תלמיד: אז יש פה איזהתיאור כביכול שבכל מדרגה בן אדם צריך לעלות, הוא אומר בסוף בתפילה או בבקשה שיעזור לו כוח מלמעלה כי הוא בעצמו כבר לא יכול לעלות, אם הם שווים הוא לא יכול להרים את עצמו.

כן ברור.

שאלה: המקור, הזרע של זכות האבות בא מהתפוח, עץ הדעת, כביכול מספירת אדם הראשון. וסוף סוף בא קו ימין מאברהם אבל לא צרך ברית עד שבא קו שמאל מיצחק, ואז משני קווים יש הזדמנות להתגבר, לבנות קו אמצא. אבל דרך החכמים שלנו יש הזדמנות לבנות סביבה שתעזור לנו להגיע להצדיק את הבורא. הבחירה היא להכניס את עצמנו לתוך הסביבה הזאת, לנטוע את עצמנו בתוך הסביבה הזאת. קודם מגיעה הברית, ואז כמובן יש קו שמאל, וקו ימין, ואנחנו צריכים לבחור ביניהם, יצר הטוב ויצר הרע, ואז אנחנו צריכים לבחור בסביבה כל פעם מחדש כדי לקבל ממנה השפעה שתקדם אותנו למטרה.

טוב, בסדר.

שאלה: אפשר להגיד שהאבות זה המצבים הקודמים של האדם? הכוונה בעלייה שלו ממטה למעלה.

כן. אפשר להגיד.

תלמיד: אם כן, הוא כותב פה "שזכות אבות מסייע לנו, שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שהבחירה היא במקום שיש שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע. מה שאין כן שצד אחד יותר קשה מהשני, לא שייך לומר, שיש לי להכריע. כיון שמאליו כבר נוטה לצד היותר חזק. לכן בזכות האבות הם שני כוחות שוים, ויש לנו להכריע".

אז אם באדם מתעורר אגו יותר גדול כל פעם, ברור שהוא יהיה קבור תחת האגו וזהו, כי אין לו בחירה, אבל פה אפשר להבין שבגלל שיש לו זכות שהוא כן עשה עליות קודמות, מתעוררת בו התרשמות מהעלייה הקודמת, ואז הוא מרגיש שהוא נמצא עכשיו בירידה, ונמצא בבחירה לדרוש כוחות עלייה חדשים. אבל רק בבחירה, כאילו זה רק מביא אותו לנקודת הבחירה, אבל אם הוא לא עשה עליות קודמות, אין לו הזכות הזאת, אז אין לו. אפשר להבין כך?

כן, אפשר לחשוב.

שאלה: האם יש דבר כזה "חד פעמי" פעולה חד פעמית ברוחניות, נגיד הייתה זכות אבות, תמה, זה משהו חד פעמי ואנחנו יודעים שברוחניות אין הפסק, האם יש דבר כזה חד פעמיות?

לא, זה אחד על אחד.

תלמיד: כן, למעשה אני שומע את כל החברים אומרים אותו דבר, כי יש לנו פה בעצם עניין של הכרת הרע שכל הזמן הוא זה שמופיע, הרצון לקבל לעצמו, בכל שלב ושלב, בכל מדרגה ומדרגה, והיא תמה רק לרשעים, שכל הזמן יש את השליטה של הרצון לקבל ואתה רואה רק את המציאות של העולם הזה, ומה שצריך זה באמת כוחות התגברות, והתפילה היא זאת שיכולה לעזור לך להידבק בספרים, וסופרים, ובעשירייה, ובחברה. בגלל זה היא תמה הזכות אבות לרשעים ולא תמה לצדיקים, זה מה שנראה.

גם זה נכון.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב "האדם מבקש, שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת", מה זה "עבודת ה' באמת"?

שבאמת בלי שום פנייה לעצמו הוא רוצה להגיע לכוחות דהשפעה.

תלמיד: והוא ממשיך "התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות". מה זה?

שאם הוא מבקש כך, רק להגיע להשפעה, אז הוא מגיע לזה, זו דרגת "זכות אבות".

תלמיד: למה כל זה נקרא "עבודת ה'"?

כל המאמצים שלנו להתעלות למעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל, זה נקרא "עבודת ה'".

תלמיד: למה?

כי זה תכונת הבורא, הטבע שלו, השפעה, אהבה, חיבור.

תלמיד: המאמר הזה הוא מאמר מספר 11, שנכתב בשנת 1984, זאת אומרת מאמר 11 שהרב"ש כותב לכם. השם שלו "עניין זכות אבות", בסוף המאמר הוא כותב, האדם מבקש להתקרב לעבודת ה' באמת\ בזכות אבות. מה הרב"ש רצה להדגיש לנו, איזה עיקרון בעבודת ה'?

שאנחנו צריכים להגיע לדרגת אבות, שאנחנו צריכים להיות מחוברים ככל שאפשר, ולהשתוקק למטרת הדרך ככל האפשר, שזה להיות כאחד, להיות בחיבור ובכוונה.

שאלה: במאמרים קודמים רב"ש כתב שיש מטרה לחברה, "אנחנו נתאספנו כאן", וכן הלאה. מה התוספת שלו במאמר מספר 11?

שאנחנו צריכים על החשבון שבנו לנו אבותינו להתקדם הלאה עוד צעד אחד.

תלמיד: בזכות השאלות של החברים התברר לי, למה ללא זכות אבות לא ניתן לבצע בחירה חופשית, כי הרי הגילוי עצמו של זכות אבות, הוא הגילוי של הברית שעשו האבות עם הבורא, זה ממלא את הנשמה בשמחה אין סופית, ורק מהרגע הזה יש בחירה לאדם מה לעשות עם השמחה הזאת, זו בחירה מותנית אבל בכל זאת בחירה. אני חושב שזה מה שרב"ש רצה לומר במאמר הזה.

גם זה.

שאלה: רב"ש נותן הגדרה מה זה זכות אבות. "זכות האבות הם שני כוחות שוים", ואז יהיה אפשר להגיע ולהכריע. האבות הגיעו לזה בגלל רוממות נשמתן ואנחנו יכולים להגיע לזה רק בזכותם ובקשה לבורא.

כן, זה נכון.

תלמיד: אומרים שזו זכות אבות, זה אומר שזכות לא כל אחד יכול לקבל, חלק מקבלים וחלק לא. מה התנאי לקבל זכות אבות, מי מקבל, כל מי שפה קיבל זכות אבות?

אנחנו דנים מרגע שזה נעשה אקטואלי. אני לא קיבלתי כלום, אז יש לי או אין לי, אני לא יודע.

תלמיד: אם אתה לא יודע, אז מה מהות המאמר?

זאת שאלה.

שאלה: אפשר לראות זאת כך, אין יותר מנשמה אחת, זה אומר שכל דור מכין את המערכת לדור הבא. ומה שתיקנו אבותינו, אם פעם היה צריך סיגופים היום אנחנו רק מכוונים למשוך את המאור המחזיר למוטב. יוצא שהאבות הכינו עבורנו ועכשיו הדור הזה מכין שיהיה יותר קל לדור הבא. זאת אומרת, תמיד הדור הקודם מכין לדור הבא וזה נקרא "זכות אבות", ומה שיש לנו נותר הוא רק לבחור להשתמש במערכת כמו שהם הכינו לנו אותה.

תשובה פשוטה אבל לעניין.

שאלה: שאנחנו רוצים להגיע לזכות אבות, אנחנו רוצים לייצב לעצמנו את קו ימין ואת קו שמאל, את הכוחות הטובים ואת הכוחות הרעים באופן שווה כדי לזכות לתכונת ההשפעה. וכשנזכה לתכונת ההשפעה נתחבר לאותו מקור שנקרא זכות אבות ומשם נדע את המשך הדרך. אולי בגלל זה הוא אומר, "אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה, אבל לא לצדיקים." כלומר, זכות אבות תמה לרשעים כי אם הוא כבר רשע זה אומר שאין לו כוחות שווים והוא איבד את זכות הבחירה, את זכות ההכרעה שהייתה לו קודם.

אתה לוקח אותנו לעומק הדיון.

שאלה: אפשר להוסיף עוד המון כיוונים, גם ככה וגם הפוך והכול נראה נכון. השאלה היא, האם אנחנו יכולים לברר בעשירייה, ולא משנה מה אנחנו חושבים או מדיינים, אלא רק מוודאים שאנחנו מוציאים מזה הזדמנות לעבוד, ואם אנחנו מוציאים מזה עבודה, אנחנו נמצאים בכיוון הנכון עם מאמר רב"ש.

כן, אתה צודק.

תלמיד: אני יושב פה שעה וחושב על המון כיוונים, על כל מה שהחברים אמרו והכל נשמע נכון, אבל אני מנסה להבין מה לעשות עם זה, כי אחרת אני סתם מתפלפל.

מה מביא אותנו להתקדמות הנכונה?

תלמיד: אם אנחנו לוקחים מתוך כל הדברים האלה ששמענו משהו לעבוד איתו.

כמו מה?

תלמיד: חיסרון לחיבור בינינו, כי אחרת שום דבר מזה לא מקרב אותנו לשום צורה של השפעה. השאלה, איך אנחנו לוקחים מכל דבר שאנחנו מזהים במאמר והופכים אותו לחיסרון? אני לא מצליח להבין איך כל דבר שהחברים אומרים להפוך לחיסרון בעבודה?

זאת אומרת, חיסרון לחיבור. מה נראה לך שלא הולך יחד איתנו?

תלמיד: אני שואל איך להתמקד בזה שאנחנו מוצאים חיסרון לחיבור כל הזמן, איך לדאוג שזה יהיה כל הזמן לנגד עינינו?

להשתוקק להתאמץ בחיבור בכל מצב ומצב בכל פנייה ופנייה.

תלמיד: ומה המאמר מוסיף לנו לתוך ההשתוקקות הזאת?

עוד תנאים שאנחנו צריכים לראות בכל דבר הזדמנות לחיבור.

שאלה: להמשיך את החבר. אני מנסה להבין מה אנחנו עוברים בשעה האחרונה ויש לי הרגשה שאתה מנסה ללמד איזו שיטה או איזו דרך איך להיכנס לתוך מאמר סתום כזה, כי באמת שקוראים אותו הוא אומר כך והאחר אומר הפוך הוא מסובב אותנו לכל הכיוונים.

ומה שיצא, שהחברים אמרו כך וחלק אמרו כך, זה נשמע הגיוני האמת שכולם אמרו דברים שנשמעים קשורים. כשאנחנו נמצאים לבד, בלעדיך, ומנסים עכשיו לקרוא איזה מאמר ולעבוד איתו, לעשות איתו עבודה שהיא רוחנית לא עבודה שכלית.

כן.

תלמיד: האם התהליך הזה שבו כל חבר אומר את דעתו אולי, את מה שהוא הבין, את איך שנראה לו, זה כיוון שדרכו אנחנו יכולים לעכל את המאמר או כמו שאני חושב שהרבה עשיריות עושות היום, קוראים פשוט את המאמר. ועכשיו הם לא מתחילים לדון עליו, כי יש הרגשה שהדיון עצמו לא מאוד מועיל, אלא המאמר מועיל, הדיון עצמו החבר אומר כך והחבר השני אומר להיפך לגמרי, שניהם דרך אגב אומרים דברים שנשמעים הגיוניים, זה לא שהם מדברים שטויות. אז איך לוקחים מאמר שהוא די סתום ועושים איתו עבודה שהיא רוחנית?

מהי עבודה רוחנית?

תלמיד: של חיבור בינינו. אנחנו יודעים את זה שהמטרה שלנו בסוף זה להתחבר, להתקשר, להגיע לאיזו דרגה של קשר שהיום אולי לא קיימת בינינו.

כן.

תלמיד: והמאמר הוא מין פלטפורמה כזאת. אז כמה צריך להתעסק בפלפולים האלה שהוא אמר כך והרב אמר כך וכל מיני כאלה, אולי בעצם בסוף כל מה שצריך זה לראות שהתחברנו כשקראנו את המאמר והיינו אולי כאיש אחד בלב אחד בכוונה שלנו. איך אנחנו מתקדמים מכאן, יש לנו מאמר, יש אותנו ואנחנו לא מבינים את המאמר אז מה עושים עכשיו?

שאלה: פעם במשפחה היו מבשלים מרק, לתינוק היו מרסקים את תפוח האדמה, האבא אוכל את הבשר. כולם אמרו דברים נכונים, וכל אחד אכל לפי מה שהוא צריך. השאלה אם זאת גישה נכונה, כי לפעמים זה שאוכל בשר אומר, תפוח אדמה זה לא אוכל או מי שאוכל תפוח אדמה אומר בשר זה לא אוכל. האם אנחנו יכולים כך לחיות מהמאמר שזה נכון וטוב שכל אחד יאכל את מה שהוא צריך עכשיו לפי איך שהוא נתפס על המאמר, כי אפשר להסתכל על התורה שכאילו היו באמת עם ישראל והיה אברהם ואפשר גם להסתכל שזה בתוך האדם. האם זה בסדר שזה כך, שכל אחד יאכל את מה שהוא צריך עכשיו במצב שהוא נמצא או שיש בזה פגם?

לא, אני לא חושב שיש בזה פגם אני חושב שאנחנו מתקדמים, אבל בכל זאת חסר לנו אולי בבירור.

שאלה: קצת להוסיף עוד זווית לבירור הזה. שמדובר על השיטה, שזכות האבות היא שיטה איך להגיע לבורא. ומדובר על הכלים אצלם הכלים היו זכים והם גילו את השיטה ועכשיו מדובר על הכלים שלנו, איך אנחנו יכולים להגיע לרכוש את השיטה הזאת וזה ודאי שרק על ידי חיבור בינינו אנחנו רוכשים את הכלים עד כדי כך שיכולים להגיע לתפילה.

כן. בסדר.

(סוף השיעור)