סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 31.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות
עניין למעלה מהדעת הוא להשתדל להגיע לפעולות שהן דומות לבורא. אנחנו לא יכולים להיות כמוהו כי הוא בתכונת ההשפעה בלבד, זו התכונה שלו, ואנחנו כמו שהוא ברא אותנו, בתכונת הקבלה כדי שנהיה נבדלים ממנו, נבראים, ואם אנחנו רוצים לעלות לדרגה שלו כדי להרגיש, להבין אותו, להיות במצב כמוהו, אז אנחנו צריכים לבנות את פעולת ההשפעה בנו, למרות, ולמעלה מתכונת הקבלה הטבעית שלנו. וְודאי שהדברים האלה לא קורים מעצמם אלא הבורא מעורר בנו, בכל אחד ואחד, דחף לזה, נטייה, חיסרון בכל מיני צורות, להבין, להרגיש. אדם הוא לא משהו נבדל מדומם, צומח וחי. הוא כלול מהם בדרגה הקיומית גשמית שלו, ובזה הוא לא נעלה מדרגת החי, הוא שייך לחיות, אבל ההבדל הוא בזה שיש לו צורה נוספת המאפשרת לו להיות בדרגת הבורא.
העלייה הזאת לא גורמת לו שום שינוי בדרגות דומם, צומח וחי, הוא נשאר אדם רגיל כמו כל בני האדם בעולם הזה, אבל מה שקורה הוא, שהוא רוכש תכונה חדשה, את תכונת ההשפעה. והיא לא תכונת ההשפעה כמו זו שיש בדרגת החי, שאנחנו רואים גם אצל חיות וגם אצל הצומח ואפילו אצל דומם, אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו כן יכולים לגלות שיש איזו פליטה, השפעה הדדית גם בדומם, בצומח וחי, אבל בדרגת האדם זה לא כמו בדרגות שהאדם מתנהג בהן כדומם, צומח וחי בהשפעה שלו ההדדית, ברמת האגו שלו, אלא למעלה מהאגו שלו. וכאן זו כבר בעיה. כי כך סתם לתת לשני אנחנו כן מסוגלים, אנחנו צריכים רק לבדוק לעצמנו עד כמה זה כדאי, ואז במקום לקבל לתת. אבל הנתינה הזאת לא נקראת נתינה, כי האדם רואה רווח גשמי, פנימי, נפשי.
רק לתת, בניתוק מעצמו את זה אנחנו לא מבינים. זה לא מורגש בנו אף פעם. וכאן אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת. כי להתנתק מדרגת חי ולהגיע לדרגת המדבר, לדרגת האדם הדומה לבורא זה לא פשוט. לאט לאט, על ידי כל מיני פעולות מסביב שאנחנו משתדלים לעשות, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב והוא פועל עלינו ועושה בנו איזו עבודה. אנחנו לא יודעים בדיוק איזה פעולות הוא עושה, אנחנו רק נבראים ולכן לא את פעולות הבורא עצמן אנחנו מרגישים, מבינים, אנחנו רק מקבלים תוצאות מהפעולות שלו, לכן אנחנו נקראים "נבראים". ומה אנחנו צריכים לראות? לראות תוצאות, שאנחנו פתאום מבינים קצת יותר בפעולות השפעה, בפעולות חיבור, בפעולות התעלות למעלה מהטבע הרגיל שלנו במשהו. וכך אנחנו צריכים להתכוון לזה, שנרגיש, נבין את זה, נבצע פעולות כאלו.
אנחנו ודאי לא מסוגלים לעשות זאת לבד, כי אין לנו שום אמצעים, שום כוחות לעשות פעולות השפעה, אבל אם אנחנו עושים חיבורים בינינו, אפילו מלאכותיים, בכל זאת יש בהם משהו בהתגברות למעלה מהאגו שלנו, ואם אנחנו פונים לבורא שישתתף ויעשה איתנו פעולת השפעה, אז זה קורה. עוד מאמץ ועוד מאמץ, ואז זה קורה. זה מה שאנחנו צריכים לבצע. בעצם, הבעיה כאילו לא כל כך מסובכת, להשתדל לעשות פעולות חיבור, פעולות השפעה ולקוות שאיזה כוח עליון של אהבה, השפעה, חיבור, ישתתף איתנו וייתן לנו לבצע את זה. אבל מפני שהאגו, הטבע שלנו הפוך מחיבור ומאפשר לנו אולי חיבור חיצוני כלשהו, אבל לא פנימי, אנחנו רואים עד כמה בפנים אנחנו מאוד מנוגדים, הפוכים מזה, לכן אנחנו צריכים להשתדל יחד לבצע כאלו פעולות כמה שאפשר יותר ויותר אמיתיות כל פעם, ולבקש מהבורא שישתתף איתנו.
נקווה שזה יקרה. אבל הכול נעשה על ידי שתי פעולות, המאמץ שלנו לחיבור כדי לגלות בחיבור, במהות החיבור, שזה הבורא, ופנייה לבורא שיתגלה ויעזור לנו בתוך המאמץ שלנו ושבסופו של דבר נגלה את עצמנו מחוברים על ידי הכוח הזה שנקרא הבורא, שישרה בנו. בואו נתקדם לפי הפסוקים ונבין יותר ויותר מה עומד לפנינו. בסך הכול זו הדרך, זו העבודה שלנו ואנחנו צריכים להגיע לחיבור השלם שנקרא גמר תיקון, גמר תיקון של הכלי השבור של אדם הראשון שנמצא לפנינו כמקום העבודה שלנו.
קריין: מסמך אמונה למעלה מהדעת, קטע מס' 56.
"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
אנחנו צריכים לקבל את העבודה הזאת, כמו שכתוב "כשור לעול וכחמור למשא", זאת אומרת בלי לעשות חשבונות כי זה מה שיש לנו כדי לעלות מדרגת הבהמה לדרגת האדם, ולכן צריכים לעשות את פעולות החיבור, פעולות ההתקרבות ואז לפי המאמץ שלנו כמה שנשתדל לעשות את זה נראה מה חסר לנו ואז נפנה לבורא ונבקש. ודאי שאי אפשר לפנות לפני שנעשה מאמצים, כי זה לא נהוג אפילו בעולם שלנו לבכות ולבקש על מה שאין בו צורך, אבל אם אנחנו באמת רוצים להתחבר, לפי כמה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אז אנחנו צריכים לנסות עוד ועוד, ואיפה שרואים שאנחנו לא יכולים אז לייצב את עצמנו בתפילה, בבקשה משותפת נכונה, חזקה כמה שאפשר ולפנות לבורא. ואז ודאי שהחיסרון הזה ייקלט בתוך הכלי הכללי ויעבוד נגד כל השבירה ויחייב את הבורא להתגלות ככוח המשותף בינינו שמחבר אותנו.
זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להתחיל אחר כך לממש את מה שכתוב בפתיחה לחכמת הקבלה, בתלמוד עשר הספירות, שם מדובר כבר על הפעולות של הרצון לקבל, שיש על הרצון לקבל צמצום והוא לא משתמש בו, ולמעלה מהצמצום יש לו כבר מסך לעבוד ברצון לקבל שלו בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע כדי להתחבר עם אחרים. מידת החיבור בין החלקים שבין הרצון לקבל לרצון אחד, בונה בנו בעצם פרצוף. וכך אנחנו מתקדמים לפרצוף יותר ויותר גדול שיכלול בתוכו את כל הנבראים, את כל הנשמות.
שאלה: בניית הפרצוף הזאת מתרחשת דווקא באמונה למעלה מהדעת?
בטח, איך אחרת? אתם עדיין לא כל כך מודעים כמה הנושא הזה, אמונה למעלה מהדעת, הוא הנושא העיקרי, העקרוני, כי על ידי זה שאתה רוצה להגיע לפעולות באמונה למעלה מהדעת אתה רוצה לשלוט על הרצון לקבל, שזה הנברא, על ידי כוח הבורא שהוא כוח הבינה, האמונה, ולבנות את הרצון לקבל השבור שניתן לנו כבר מראש, שנחבר ממנו חלקים שיהיו מחוברים, שלמים, שייקראו פרצוף, עולם. מציאות. ואם אנחנו לא מחברים אותם אז אנחנו קודם כל לא מרגישים ולא רואים, לא מזהים את הרצון לקבל, כי אנחנו יכולים לזהות אותו רק בתנאי שהוא דומה לבורא, שהוא נעשה נברא. אחרת הרוחניות לא מזוהה, לא מורגשת.
תלמיד: הפרצוף והמגע עם הבורא בתוך הפרצוף הזה, במה הוא תלוי, בעומק הרצון לקבל ומעליו אמונה למעלה מהדעת?
כן, בדיוק. כמה שיש לנו רצון לקבל יותר גדול, הבורא מעורר אותו בהדרגה, כי בסך הכול על ידי האור העליון שמאיר עלינו, מתוך זה מתעורר הרצון לקבל שכבה אחר שכבה, שנוכל להרגיש אותו ולבקש עליו תיקונים. זאת אומרת, שיבוא האור העליון וייתן לנו אפשרות לעבוד עם החלקים הנפרדים האלו, לחבר אותם כאיש אחד בלב אחד, לעל מנת להשפיע.
תלמיד: האם תוכל לומר מה צריכה להיות הדלתא, הפער בין הרצון לקבל לאמונה למעלה מהדעת כדי שיתבצע המגע הראשוני עם הבורא?
מינימאלי, אנחנו בכל זאת לא יכולים למדוד זאת. אתה אומר כך, יש לי רצון והרצון הזה אגואיסטי, איך לחבר יחד את חלקי הרצון האגואיסטי הזה שבו אני מתאר את המציאות, כדי להרגיש ברצון המחובר הזה מציאות עליונה וכוח שמחבר את החלקים הנפרדים יחד, שזה הבורא? את זה אני לא יכול להגיד לך, כי אין לך, עדיין זה נקרא עביות דשורש, זאת אומרת מינימאלית, זה מה שמתגלה. בכל אחד ואחד זה מתגלה לפי הטבע שלו, אם אני לפי הטבע שלי לא יכול להרים יותר מחמישה קילו, ואתה לפי הטבע שלך יכול אולי להרים חמישים קילו, אז לכל אחד ואחד זה נמדד בצורה אישית, אינדיבידואלית, מלמעלה, על ידי המאור המחזיר למוטב. כך זה קורה.
שאלה: אתה מסביר לנו שהמאמץ שלנו צריך להיות מאמץ מיוחד לחיבור. אנחנו בעבודה שלנו לומדים ועושים להגדיל את החבר ולתת לו מתנות ולבקש מהבורא שישתתף איתנו במאמץ הזה הרבה פעמים, אבל כנראה שמשהו אנחנו לא עושים טוב, כי אנחנו לא מרגישים שיש פריצה בחיבור בינינו, שאנחנו מרגישים מחוברים כאיש אחד בלב אחד. אז איפה הטעות שלנו, למה אנחנו לא מצליחים להתחבר למרות כל הדברים?
אנחנו רוצים להתחבר אבל עדיין הרצון שלנו הוא בתוך הרצון לקבל, אנחנו רוצים להתחבר ברצון לקבל שלנו ולא למעלה ממנו. לא ברמה שנתעלה מעל הרצונות לקבל שלנו ונרצה להיות בעל מנת להשפיע בצורה הדדית, שלפחות במשהו ארצה לחשוב על החברים ולא על עצמי. שאחשוב על הקבוצה, על הצורה שבה כולנו מחוברים ואף אחד לא שייך לעצמו. ברגע שנתחיל לחשוב, לנוע, להתקרב למצב הזה, לכיוון של נקודת החיבור המשותפת נבין מה זה נקרא להיות בדרגת השפעה למעלה מקבלה, או במילים אחרות באמונה למעלה מהדעת. ואז נצליח.
זה קורה, אנחנו מתקרבים למצב הזה אבל עדיין צריכים לעשות עוד כמה פעולות, בעיקר שכנוע פנימי עצמי, כל אחד וכולנו יחד, שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. וכבר יש קצת בכל אחד ואחד משהו מזה, אבל עדיין זה לא פועל בצורה פנימית אמיתית אפילו במידה הקטנה. זה יקרה. זה המצב הכי קשה כי נכנסים לפעולה פעם ראשונה, זו פריצה, לכן זה נקרא מעבר המחסום ואחר כך בפנים כבר יהיה לנו יותר ויותר קל. שם זה כבר עניין של מדרגות ואנחנו נבין, נרגיש כל פעם איך אנחנו מתקדמים. תאמינו לי שזה אפשרי וקרוב ונעשה את זה. אבל לא לקפוץ למעלה מכל זה, אלא לעמוד ממש על זה שאנחנו צריכים לחבר בינינו, בצורה פנימית להתחבר בחיבור כזה שנרגיש שהחיבור הזה הוא ממש משותף בינינו. זה מה שאנחנו צריכים להשיג, לרצות, לנוע לזה ואז נתחיל להרגיש מה זה נקרא באמת דרגה רוחנית, ומתוך החיבור בינינו אפילו בדרגה הראשונה תהיה לנו כבר איזו תפיסה. עוד לא השגה אבל אפשר להגיד השגה, מה זה נקרא רוחניות, מה זה נקרא לראות את המציאות באור ההשפעה, לא באור הקבלה. זה הבדל גדול מאוד, זה כמו להיוולד ממש לעולם החדש.
שאלה: מהציטטה הזאת עולה הרושם שכדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת אז הרב"ש שם במרכז העבודה הפרקטית שלנו בצורה ממש חד משמעית את הנושא הזה של "אמונת חכמים".
ודאי, כי איך אנחנו נתקדם אם לא נבצע את מה שחכמים אומרים.
תלמיד: מה היחס בין אמונת חכמים לבין אמונה למעלה מהדעת? מה השוני, ההבדל ביניהן? אמונת חכמים הופכת לאמונה למעלה מהדעת? איך הן עובדות ביחד?
זה נושא לא פשוט. תודה ששאלת. אני צריך לבחור לעצמי מורה דרך, שהם בעל הסולם ורב"ש. אפשר לצרף אליהם אחר כך את רמח"ל, האר"י, רשב"י, ודאי, אבל מי שהכי קרובים אלינו, שעוזרים לנו בכל צעד ושעל אלה הם בעל הסולם ורב"ש. הם בעצם שניים כמדרגה אחת, בעל הסולם כג"ר של מדרגה והרב"ש כז"ת של מדרגה שמעביר לנו את דברי בעל הסולם. ואנחנו סומכים על זה ולוקחים את זה. חוץ מזה יש עוד ספרים נוספים שכביכול מומלצים לנו, כ"מאור ושמש" ועוד הרבה, אבל בכל זאת לא כדאי לנו להכניס את עצמנו לתוך עוד ועוד ספרים כי זה יפזר לנו את נקודת מיקוד הראייה. כדאי להיות קשורים למקור אחד, שהם בעל הסולם ורב"ש. וכך נתקדם.
תלמיד: רציתי להבין מה היחס בין אמונת חכמים לאמונה למעלה מהדעת, איך זה מוליד את זה.
אמונת חכמים היא חלק מאמונה למעלה מהדעת, אני לוקח את דברי החכמים שאני קובע לעצמי שהם מורי הדרך שלי, ואני אוחז כקטן בידי הגדול, תופס ולא עוזב אותו, כי אני גם רואה שאני נמצא בים של אנשים זרים, כוחות זרים ואני יכול לטעות וללכת לאיבוד ולא להשיג את המטרה, לכן אני מחזיק בידו של הגדול והולך אחריו כמו תינוק, ילד, ההולך אחרי הגדול. הוא לא יודע לאן, לא מבין אבל הוא יודע שאם הוא מחזיק ביד שלו כך זה צריך להיות. בצורה טבעית כך זה מושרש. וכך אנחנו צריכים להיות. זה נקרא אמונת חכמים, כמו הילד הקטן ההולך אחרי הגדול, כך אנחנו צריכים ללכת אחרי מה שכתבו בספרים, למרות דברים רבים שלא מובנים לנו והביקורת מתוך האגו שלנו. כך אנחנו צריכים להתקדם.
העיקר, סבלנות בדרך כי יש הרבה מצבים שבהם אנחנו לא מבינים, שאנחנו כאילו נגדם, לא רוצים לקבל אותם, וצריך לתת זמן לכל דבר להתיישב. העיקר להיות צמוד לאותם המקורות בלבד. אני לא רוצה להגיד שום דבר, אבל יש אנשים שהולכים לכמה מקומות, מקורות, ללמוד את חכמת הקבלה. אני אף פעם לא מתחבר לשמוע או לראות מה מלמדים ובאיזו צורה ואיך במקומות אחרים, אני אף פעם לא קורא ספרים או משהו של מקורות, מקומות אחרים, אני קשור רק למורים שלי, לרב"ש ודרכו לבעל הסולם. מספיק לי שהייתי שתים עשרה שנה ליד הרב"ש כמעט יום ולילה, ואני לא חשוב שמישהו מאותם הזמנים יכול להכחיש זאת, וזה בשבילי אותו מקור. לא מחליף את המקור ושותה מאותה באר. לכן זה מה שאני ממליץ לכל אחד. אתם יכולים ללכת ולבחור ולעשות מה שאתם רוצים, אני חס ושלום לא אוסר את זה על אף אחד, אבל אני ממליץ בסופו של דבר לעצור אצל מישהו, ויש אולי הרבה דרכים למקום, ולא לקפוץ כי זה מאוד מאוד מקשה על האדם להגיע לתיקון.
תלמיד: מה מאפיין אמונת חכמים נכונה, אמיתית? מה זה אומר "לקבל על עצמו אמונת חכמים"?
זה שאני ממשיך בדרך עם אותו מורה, עם אותם הספרים, המקורות, מה שלא יהיה. כי מה שלא יהיה מגיע אליי מהאגו שלי, שדווקא אותו אני רוצה לתקן. אתה יכול להגיד, אבל מאיפה אני יודע איפה אני נמצא, אולי אני לא נמצא במקום הנכון ומחזיק בו כמקום הנכון וממשיך? כאן אין מה לעשות. אם אנחנו ממשיכים בדרך ורוצים להיות בה עם הלב שלנו, עם פנימיות הלב שלנו למרות כל המכשולים, הקושי, הבלבולים, אז סך הכול הבורא הוא המתקן. הבורא הוא יתקן.
תלמיד: האם כדי לאמץ את נקודת המבט של הבורא כדי לראות את המציאות באור של השפעה כמו שדיברנו אתמול, להסתכל על המציאות מהצד של הבורא, האם זה נכון כך לתרגל כאילו איך הרב היה מסתכל על המציאות, מה הרב היה חושב, איך הרב היה מתייחס?
איך אתה יכול לדעת?
תלמיד: אני לא יכול לדעת אבל אולי זה נקרא אמונת חכמים או למעלה מהדעת, לנסות לתרגל את זה? בגלל זה אני שואל אם זה נכון.
אני הגעתי לרב"ש בשנת 1979. מאז שהגעתי אליו וקיבלתי ממנו מספר שיעורים, אפילו בשיעור הראשון אני זוכר שקיבלתי הרגשה שאני נוגע באמת ואליו הייתי כל החיים משתוקק, ופתאום עכשיו זה נפתח לי. זה לא שהבנתי ולא שהרגשתי משהו, אבל זו בדיוק הייתה אותה הנקודה שאותה כל כך רציתי לשמוע, להרגיש. ומאז אני נמצא באותו מצב.
אני רק יכול להעביר לכם את ההתפעלות שלי. ודאי היו זמנים של כמעט זלזול, אי אפשר להגיד זלזול אבל בכל זאת היו נפילות, ירידות למיניהן, אבל אני אישית לא גיליתי שום מקור שיכול להביא אותנו לאמת. יש הרבה דרכים ומדברים עליהן הרבה והמקובלים לא פוסלים. גם בקבלה יש קבלה מזרחית, קבלה מערבית, קבלת הארי ז"ל, יש הרבה קבלות.
כולם מדברים אותו דבר אבל בסגנונות שונים, גישות שונות. ולכן אני חושב שלאדם המודרני גם לגברים וגם לנשים מה שעשו בעל הסולם ורב"ש אין תחליף. כפי שאומר בעל הסולם, שמרגע שקיבלנו את גילוי האר"י בחכמת הקבלה ועבודת ה' דרך הבעל שם טוב, אין לנו יותר מקורות שאנחנו יכולים באמצעותם להגיע לבורא.
אז האר"י והבעל שם טוב או בזמננו אלה בעל הסולם ורב"ש, שהם מעבירים לנו את חכמת הקבלה, מהאר"י או מבעל הסולם ששיפר את זה, פתח את זה יותר, ועבודת הבעל שם טוב היא דרך הרב"ש. כך אנחנו מחזיקים, והאמת שאין לנו מקורות יותר יציבים, מבוססים. אני ראיתי, גם שמעתי שיש היום הרבה, אפילו על זוהר כותבים כל מיני הסברים מתוקים כאלה, אבל אני חושב שאין בהם בכלל מה להתעמק ומה לדבר.
תלמיד: אנחנו לומדים שבעל הסולם מזכיר שבדור האחרון כל אחד יכול להישאר בדתו, גם אתמול דיברנו על זה. ואחד הדברים המרכזיים בדת שיש לך חכמים משלה, והאדם הדתי מאמין בחכמי הדת שלו ובהם בלבד. לא ברור איך זה ישתלב, כי בסופו של דבר צריכים להיות חכמים שרק הם יודעים איך להוביל את העולם.
אבל אתה רואה אף על פי כן בעל הסולם בעצמו כותב, שכל אחד יכול להישאר בדתו.
תלמיד: כן. אז איך זה יעבוד?
זה מצוטט בסוף ה"דור האחרון" הוא כותב על זה.
אנחנו צריכים לראות בכל האמונות והדתות, בכל הדברים האלו יש סגנונות שונים של האדם שמחפש את הכוח העליון. אני לא מדבר על עמך, שבאים מיליונים וצועקים ועושים פולחנים, אלא אני מדבר על אנשים, שכל אחד ואחד רוצה לבצע את זה בכל מיני צורות שונות. כמו שיש לנו הרבה אנשים שוני באופי, בתפיסה, ואנחנו עדיין לא מבינים ולא יודעים איך לסדר נכון כל אדם ואדם באיזו משבצת, לכן היינו צריכים לראות את כל נשמת אדם הראשון ואיפה כל אחד ואחד נמצא, וכך מתוך המקום שלו האישי, איך הוא מתקשר לאחרים, מה הוא מקבל מהם ומה הוא מוסיף להם, אנחנו עוד לא יודעים, את זה אנחנו נדע רק בגמר התיקון ולכן לכל אחד ואחד יש לו נתיב משלו.
הנתיב הכללי שלנו הוא איך לחבר את כולנו יחד, על זה מדברת חכמת הקבלה ולכן היא היסוד לכל הגישות האלו לבורא. סך הכול זה מה שאנחנו רואים במציאות. והיא היסוד לכולם, להכול.
ככל שדיברתי, אומנם לא הרבה אבל בכל זאת, דיברתי עם אנשים המבינים בדתות, אפילו נסעתי לאירופה, לאנגליה, לארצות הברית, אני כבר לא מדבר על הודו ועל כל הדברים האלה, ודאי בזמננו לא נמצא מישהו שיכול להסביר איך ניגשים לקשר עם הכוח עליון בצורה יותר ברורה, מבוררת, מעשית לכל אחד ולכולם יחד, מעל כל ההבדלים בינינו הגשמיים, כמו חכמת הקבלה.
ובמיוחד מה שאנחנו עכשיו לומדים, זה המרכז של החכמה הזאת, איך לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת, לרכוש את כוח ההשפעה.
שאלה: אנחנו בעשירייה קוראים מאמרי רב"ש כל ערב, פסקה אחר פסקה ואנחנו באמת רואים את זה כמשהו מאוד אקטואלי, מרגישים שזה בא בתזמון נכון חזק. אנחנו לא כל כך מנתחים את זה, מפרשים את זה, קצת חוששים מזה אבל אין זמן. יש התפעלות גדולה מאוד אבל היא עוברת ממש מהר ולא נשאר ממנה כמעט כלום. איך לחזק את ההתרשמות הזאת? או אולי זה טוב שזה דווקא כך חולף ואיננו?
זה שזה מסתלק זה טוב מאוד. אם זה היה נשאר זה לא טוב. אנחנו עוברים למצבים בתדירות יותר גבוהה, זה סימן טוב, זה סימן של התקדמות. ולכל מצב ומצב לפי הרוחניות, אין לו יותר מלהיות רגע, שנייה ממש, והוא נעלם ואתה צריך שוב לעבוד ושוב לעבוד. זאת אומרת, כל הזמן לעבור לתדירות יותר גבוהה בכל שינוי המצבים ולהתרגל לזה.
כך אתה מגיע למצב שאתה כל הזמן מתקשר עד שאתה תהיה קשור בצורה שלמה. זה לא יהיה היום, אלא אחרי כל התיקונים, שזה יהיה קשור בצורה שלמה בכלי המתוקן. עד אז כל פעם תיפול ותקום, תיפול ותקום וזה דווקא סימן לכך שאתה מתקדם.
שאלה: האם הדאגות של האדם בפעולות שהוא עושה בקשר למתרחש בעולם, בארץ, בתחומים שונים, פוליטיקה, כלכלה, כל מיני דברים מה שנקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת". האם זה פוגע בדרך הרוחנית? לפעמים יש הרגשה שצריך כאילו או שאתה עוסק בלימוד של התורה וכל זמן אחר שאתה מבזבז על כל דבר אחר זה כאילו מפריע. מה אתה אומר?
בהדרגה לפי ההתקדמות שלנו ברוחניות כך אנחנו נוכל להרגיש האם כדאי לנו להישאר בגשמיות בכל מיני אופנים כאלו או כאלו או לא, ולכן נעזוב את זה. העיקר בשבילנו זה להיות בשיעור בוקר, במשך היום להתקשר זה אל זה, לקרוא משהו כמה פעמים מהמקורות שאנחנו בוחרים, וכך אנחנו נתקדם, ומה שקורה מסביב זה הכול ילך בהתאם לכמה שאנחנו מתקדמים. אנחנו נתקדם והעולם יתקדם, אל תדאג לעולם.
תלמיד: אני מסכים וזה ברור, אבל השאלה היא בעצם זה לא פוגם נכון? כי העולם הזה קיים גם אם הוא וירטואלי, גם אם הוא לא אמיתי,
שום דבר לא פוגע בשני, אלא אנחנו צריכים פשוט להמשיך בדרך שלנו.
תלמיד: גם אני כבר נמצא בדרך הרבה זמן באופן יחסי אני כבר מ2007, היום אנחנו ב21,
אני כאילו מחלק את זמני בהתאם למה שקורה בעולם, אני מתעניין, אני מתעצבן, אני מנסה אולי לעשות דברים כדי לעשות טוב.
קריין: יש שני פסוקים שציינת על הצורה הדתית של כל האומות, או שנתקדם כבר לאמונה למעלה מהדעת? נפתח בקטע שציינת מתוך "כתבי הדור האחרון". כותב "בעל הסולם",
"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת" כך הוא קורא לדת. "כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה". כי זה באמת לא שייך, אלה דברים שמקבלים מדור לדור כי כך היה נהוג, דברים שהגיעו מזמנים עברו, אפילו שמשתחווים למשהו. ולאט לאט כל הדברים האלה וודאי שהם מתבטלים, אנחנו רואים זאת מההיסטוריה שלנו.
קריין: יש עוד פסוק שמחזק את מה שאמרת קודם, "בעל הסולם" באגרת ל"ח.
"אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת:" הרבה אנשים היו הולכים לזה ואנחנו רואים שגם היום יש כאלו שמרביצים לעצמם ומכניסים את עצמם לצומות ולכל מיני עינויים. כך היה נהוג כי חשבו שעל ידי זה ואי אפשר להכחיש שכך אנחנו יכולים לטפל באגו שלנו. אבל, "אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל", לא צריכים עינויים, ייסורים פיזיים למיניהם שאנחנו מקבלים, אלא צריכים רק את המאור המחזיר למוטב שיטפל בנו דרך הלימוד שלנו וההתחברות בינינו. אבל יש עוד צורות וצריכים להבין שהן הגיעו אלינו מהדורות הקודמים - לחכמת הקבלה אין הרבה שנים, קצת פחות מ-6,000 שנה מהאדם הראשון - ויש צורות ותיקות יותר.
שאלה: איך עושים את ההבחנה והבירור הנכון בין אמונה למעלה מהדעת לבין פולחן דתי?
זה קשה מאוד. עלינו להבין שקודם הייתה חכמת הקבלה ואחר כך משום שהתעסקו בה בצורה שלא כולם יכלו להתקשר ולהיכנס לאמונה למעלה מהדעת, אז התחילו לעשות כל מיני פעולות שמהן נוצרו הדתות. לכן עלינו ללכת רק לפי הלימוד והמאור המחזיר למוטב שאנחנו יכולים למשוך על ידי הלימוד וההשתתפות בקבוצה - לפי מה שכותב בעל הסולם על הלימוד, ולפי מה שכותב רב"ש על הקבוצה, וחוץ מזה אנחנו לא צריכים שום דבר. אבל בזמנם ועוד קודם היו כל מיני פירושים ושינויים נוספים, תראו כמה אסכולות למיניהן יצאו מהבעל שם טוב.
שאלה: לגבי קריאת ספרים ממקורות אחרים מלבד בעל הסולם ורב"ש, האם זה בסדר לקרוא ממי שהם כיבדו, כמו המקובל מקוצק, מאור ושמש, יושר דברי אמת?
אפשר לקרוא זאת, וודאי. אלו מחברים קדושים שהיו בהשפעה טהורה - "מאור ושמש", "יושר דברי אמת". אבל אני לא רוצה להרחיב את המקורות כי אין לנו בהם כל כך עניין. אם נתעמק במה שכותבים לנו רב"ש ובעל הסולם זה מספיק לגמרי כדי לכסות את כל היסוד שלנו בצורה נכונה ולעלות לתיקון.
בעל הסולם כיבד מאד את הספר "מאור ושמש" ויש עוד הרבה ספרים שכתבו נועם אלימלך ועוד מחברים, אבל אני לא חושב שכדאי כי אנחנו נמצאים בדרך בזמנים שמקדמים אותנו מדי ולכן נתקדם יחד עם הזמנים.
שאלה: באלו רצונות אגואיסטיים של החברים נוכל להשתמש כדי להוסיף תפילה משותפת לעשירייה?
אנחנו צריכים לקחת את כל הרצונות של כל בני האדם בקבוצה שלנו – גם הטובים וגם הרעים. אם יש בקבוצה עשרה חברים עם רצונות, מחשבות, עם כל מה שיש להם, אני לא מבדיל ולא מברר באף אחד שום דבר, אלא אני רוצה שכולנו עם כל מה שיש בנו נעלה לדרגה כזו שהאור העליון יתלבש בנו, שהבורא ימלא אותנו באור ובכוח ההשפעה שלו, וייתן לנו יכולת להתקשר ביננו רק בכוח ההשפעה ההדדית ועל ידי כך להגיע למצב שכולנו נכללים בו ומסורים לו. זה כל מה שאנחנו רוצים, ולא חשוב לנו שום דבר חוץ מזה, המטרה מקדשת את האמצעים.
שאלה: איך מגיעים לריכוך הלבבות בשיעור הזה?
על ידי התפילה ביננו מידי יום בזמן הלימוד. גם רב"ש ובעל הסולם כותבים על כך שעיקר היא התפילה בזמן הלימוד, כי אז אנחנו מעלים את הבקשות שלנו וזה מה שעוזר.
שאלה: איך אנחנו מתייחסים להפרעות שבדרך באמונה למעלה מהדעת?
אני לא מבין למה אמונה למעלה מהדעת מעוררת ביקורת. איזו ביקורת היא צריכה לעורר? ביקורת כדי לחדד את האמונה למעלה מהדעת בצורה יותר חדה ומכוונת. אבל מה יכול להיות יותר מזה? אנחנו צריכים כל הזמן לשטוף את עצמנו עם המושג "אמונה למעלה מהדעת" עד שהיא תיכנס בנו ותיתן לנו התרשמות. זו בינה, כוח השפעה, שנמצאת מעל כוח הקבלה ואנחנו רוצים להתחיל לקבל איזה קשר אליה ולא להישאר מקושרים לכוחות המלכות, כוח הקבלה, כוח הדעת, אלא להיקשר לאמונה למעלה מהדעת.
כשיהיו לנו את שתי ההבחנות הללו, נוכל להבדיל ביניהן ולבנות את המציאות שלנו בין שתיהן. כשאנחנו עולים, אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת ואז גורמים לכך שגם הדעת שלנו תגדל. עד מתי? עד שהיא עולה לבינ,ה ואז אנחנו צריכים להעלות עוד את הבינה, ואז גם מלכות עולה. כך אנחנו כביכול דווקא בעזרת הדעת עולים כל פעם לאמונה למעלה מהדעת - על ידי זה שגדל בנו כוח הקבלה אנחנו מתעלים לכוח ההשפעה.
תלמיד: איך אפשר להסביר שהביקורת היא קו שמאל ואמונה היא קו ימין?
שיהיה כך, אבל אני לא ממליץ לך לבנות כל מיני מערכות משלך כי זה יבלבל אותך, לכן תמצא משהו כתוב.
שאלה: מה זה אומר רצונות רעים שיש לחברים?
כל הרצונות שלנו רעים לפני שאנחנו מתקנים אותם. ומה שהיום נראה לנו טוב עכשיו מחר יראה לנו רע, כי זה תלוי איך אנחנו רואים ומבינים זאת.
שאלה: האם עלייה באמונה מעל הדעת צריכה להיות מלווה בדחייה, בהתנגדות ובחוסר רצון לעבור למקום שבו שולט עליי כוח אחר?
צריך לברר זאת.
שאלה: כאשר מקבלים אמונת חכמים יש מיד קבלת אחריות עצומה על הכול ועל כולם. מה עזר לך לקבל אחריות כל כך עצומה להתקדמות של האנושות?
בזה שאני קשור לבורא ואני יכול לקרב את האחרים אליו, אני בסך הכול נקודת הקשר.
שאלה: האם איחוד חיצוני בתוך הרצון לקבל מעכב או עוזר לאיחוד הפנימי שהוא מעל לרצון לקבל?
האיחוד החיצון מעל האיחוד הפנימי? ודאי שהאיחוד החיצון עוזר אם הוא פועל לאותו כיוון. אם ישנה קבוצה שרוצה להגיע בכל זאת למטרת החיים ולכן היא מתחברת בצורה יותר פנימית, כי לגלות את מטרת החיים הרוחנית, האמיתית אפשר רק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, ומתוך החיבור בינינו מתחילים להשיג את הכוח האחד שאנחנו נהיה כאחד.
במידה הזאת אנחנו נגלה את הבורא כי בורא הוא אחד לכולם. אז ככל שאנחנו יותר ויותר ויותר מתחברים, אנחנו יותר ויותר ויותר יכולים לגלות את צורת האיחוד, מה זה "אין עוד מלבדו", "הוא ושמו אחד", להיות אחד, מושג אחד.
אז אנחנו מגלים, אבל מגלים מתוך הקשר בינינו. ודווקא מתוך זה שאנחנו כל כך שונים ורוצים להיות מחוברים אז אנחנו מגלים את האיחוד, החיבור על פני הפירוד, ריחוק.
שאלה: ככל שגדלה אמונת חכמים, האם אנחנו מקבלים יותר את התובנות שהם גילו?
ודאי שאז אנחנו מכירים יותר את המקובלים ומה הם עברו ומה הם גילו. סך הכול אנחנו הולכים בעקבותיהם ומגלים מה שהם גילו, כן. זה באותה הדרך. עד כדי כך שאנחנו מתחילים להכיר, להרגיש את המקובלים כל אחד מה היה לו בכל המצבים שאנחנו עוברים. גם את זה.
שאלה: איך החיבור בעשירייה עוזר להבין מה זה טוב ומה זה רע?
החיבור בעשירייה נקרא "טוב" וריחוק וניתוק זה מזה בעשירייה נקרא "רע". רק בין החיבור והניתוק בין טוב לבין רע אנחנו מגלים את המציאות. כמו שכתוב "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע".1 רק בין שניהם, בין חיבור וניתוק אנחנו יכולים להרגיש את המציאות. המציאות הזאת היא הבורא.
שאלה: איך אפשר להבין שאנחנו כבר מחוברים, שהשמחה היא מהחיבור ולא מהאגו?
אנחנו צריכים להגיע למצב שעל פני החיבור שלנו יורד המאור המחזיר למוטב, האור העליון שממלא אותנו במשהו לפחות ואז אנחנו נעריך את החיבור. אבל נצטרך לעבוד כדי לקבל את החיבור הזה והאור שמתגלה בו - רק כדי להתקדם על ידו, להתקדש על ידו, להיות עוד יותר מושפעים וחס ושלום לא נקבל אותו להנאתנו. זאת אומרת יש כאן עוד תיקונים נוספים שנצטרך ללמוד אותם.
תלמידה: איך לבדוק את זה?
נגיע לזה. אתם רוצים לקפוץ כבר מעל זה. קודם כל שנרצה להגיע לחיבור ולגלות את המתיקות שיש בחיבור.
שאלה: מה יכול לתת לנו נקודה להישען עליה בעבודה להשפיע אם אנחנו מרגישים שאין שלימות בעבודה הזאת?
בעבודה דלהשפיע יש לנו שלימות רק אנחנו לא יכולים להכיר בזה. ולכן צריכים אנחנו להיות בשני מצבים. מצב אחד אני עושה את ההשפעה, מבצע אותה, עם זה אני מרגיש שאני לא נהנה מהשפעה ומחיבור. כך נתקדם ויהיה לנו זה כנגד זה. העיקר כל הזמן לחדש מצבים.
שאלה: "הוא ושמו אחד", מה זה האחדות הזאת?
"הוא ושמו אחד", יש לנו כלי שנקרא "הוא" והאור שבו נקרא "שמו" והאור מתגלה רק לפי תכונות הכלים.
קריין: קטע מספר 57.
"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.
והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה.
וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
ועל ידי זה שמרגישים באיזו מידה אנחנו נמצאים בכלים דקבלה אז מאין ברירה עולים לאמונה למעלה מהדעת. וככה הולכים בצעדים, צד שמאל, צד ימין.
קריין: שוב ציטוט 57.
"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.
והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה.
וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
זה לא פשוט מה שכתוב כאן. אנחנו נשתדל להבין את זה במשך היום ומחר תשאלו.
קריין: ציטוט 58.
"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.
אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."
(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
(סוף השיעור)
-
בראשית ג', ה'.↩