שיעור צהריים 03.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות – קטעים נבחרים מהמקורות

הנושא "העבודה בעליות וירידות" הוא נושא חשוב מאוד. זו בעצם כל העבודה שלנו מתחילה ועד גמר התיקון כי אי אפשר לעלות לדרגת גמר התיקון אלא אם כן מקבלים כל הזמן הרגשת ירידה ועושים כל מיני מאמצים כדי להפוך את הירידה לעלייה. ולכן אנחנו צריכים להשתדל להרגיש כל הזמן או עליות או ירידות, ושלא יהיה באמצע שום דבר, אלא תמיד להימצא או בעלייה או בירידה.

ככל שאנחנו רגישים יותר לשינויים האלה שבנו זה מצביע על קצב ההתקדמות שלנו למטרה, עד שנגיע למצב שגם הירידות וגם העליות יהיו בשבילנו כמשהו שלא נגמר, לא עוצר, אלא כל הזמן יש עליות וירידות, ירידות ועליות, וזה הסימן שאנחנו מתקדמים. לכן צריכים להשתדל לקבל כל ירידה כהזדמנות לעלייה.

ודאי שהבורא עושה איתנו כך, עם כל אחד ועם כולנו יחד ללא הפסקה, אנחנו רק צריכים כל הזמן להעלות את הרגישות שלנו לעליות ולירידות, להרגיש במה אנחנו נמצאים. ובאמת גם לירידות יש אותה חשיבות כמו לעליות ואנחנו צריכים כל הזמן להיות ערים למצבים שלנו ולהתייחס לירידה כמו לעלייה, כאל דבר הכרחי. ושהרגשת הירידות רק נותנת לנו הזדמנות לעלייה, והבורא כבר עם כל אחד ועם כולנו יחד, בכל מיני אפשרויות והזדמנויות, עושה איתנו את המשחק הזה של ירידות ועליות.

בואו נקרא את הקטעים האלו ונשתדל להתייחס אליהם כמו לחיים הרוחניים הבלתי פוסקים שלנו.

קריין: קטע מס 6 של הרב"ש.

"האדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

הירידה היא תיקון בשביל האדם שיידע שיש לו עכשיו הזדמנות, אפשרות לגרום לעלייה. ולכן את הכול הוא מקבל מלמעלה, מהבורא, ועליו לקבל את הדברים האלה, גם את העליות וגם את הירידות, יותר נכון את הירידות ואחר כך את העליות, כחלקים, כצעדים הכרחיים בדרך. שאי אפשר אחרת להגיע לשום דבר מתוקן, אלא רק על ידי כך שירגיש באיזו ירידה הוא נמצא, מה הוא יכול להוסיף, על ידי מה, ומהי בדיוק הירידה.

בדרך כלל הירידה היא כלפי הבורא, שאנחנו מרגישים יותר רחוקים ממנו. ואיך אנחנו יכולים לתאר את זה אם אי אפשר בדיוק להגדיר את הבורא? לכן אנחנו מודדים ירידות ועליות כלפי הקבוצה, כלפי החברים, כלפי החיבור שלנו. בחוסר חיבור בינינו אנחנו נמצאים בירידה ובהתגברות החיבור בינינו אנחנו נמצאים בעלייה. לכן אפשר לפרש עליות וירידות כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי חשיבות החיבור, כלפי חשיבות הרוחניות שאנחנו משיגים.

וככל שאנחנו מתגברים על הירידות, על מצבים רחוקים מהבורא, ורוצים להפוך אותם לעלייה, כך אנחנו מחשיבים את המצבים שלנו וכך גם הבורא מחשיב אותנו ומקדם אותנו. זאת אומרת, עליות וירידות, ירידות ועליות, צריכות להיות אצלנו כמצבים שכל הזמן מתחלפים, ואין לנו יותר למה לדאוג מלבד להפוך כל מצב לעלייה.

שאלה: מצב הירידה נשלח לכל אחד באופן אישי והאדם עובר אותה בעצמו, הבורא זרק את האדם הזה לירידה, ואומנם אנחנו יכולים לעלות מהירידה הזאת, אבל הירידה היא כזו שבאותו רגע האדם מאבד את הקשר עם העשירייה ואפילו מקבל בביקורת את דברי הרב ויש איזו תחושת עלבון מהבורא. מה תוכל לייעץ לעשות בזמן הירידה, כשאתה נמצא בתוך הירידה, לא אחר כך כשאתה כבר מבין שזו ירידה?

אנחנו צריכים להיות מוכנים למצבים האלה של ירידות ועליות וכל הזמן לחפש איך להיות קרובים יותר לקבוצה ולבורא. ברגע שאנחנו מתכווננים לזה, מכוונים את עצמנו לזה, אנחנו מרגישים מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתגבר על הירידה ולהפוך אותה לעלייה, כיוון שלא יכולה להיות עלייה ללא ירידה. ולכן בעיקרון אנחנו צריכים להעריך בצורה נכונה את הירידות שלנו, את ההתרחקות בינינו, את חוסר הרצון לבוא לפגישה עם החברים, להיכנס ליתר קשר עם החברים וכן הלאה.

כלומר אנחנו צריכים להבין שאת כל המצבים האלה, את ההתקררות ביחסים בינינו, ביחס שלי כלפי הקבוצה, את הכול הבורא נותן בכוונה כדי שאני כל הזמן אתגבר על זה ואעלה מעל המצבים האלה יותר ויותר.

תלמידה: ברגע של הירידה צריך לעזוב את המצב הזה, לתת לו לזרום, למסור את עצמנו לקבוצה?

זה בהכרח. אני צריך לעשות כל שביכולתי כדי להגביר, להגדיל את הקשר שלי עם הקבוצה ובמרכז קבוצה, מתוך מרכז הקבוצה להשתוקק לבורא.

תלמידה: למה בקטע כתוב שאנחנו צריכים למנוע את הירידות אם הן כל כך חשובות?

אני מחשיב כל מצב שלי, כל מצב שיהיה, כאיזושהי ירידה, אם אני לא יכול מיד לשנות אותו, להפוך אותו לעלייה. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להרגיש במה עוד אני יכול להוסיף למצב שלי עוד יותר עלייה, עוד יותר הערכה של חשיבות החברים, הקבוצה והבורא. זה נקרא התקרבות, לכוון את כל הכוחות שלי ככל שאני יכול, כדי להיות עוד יותר קשורים אליו עם קבוצה, ובתוך הקבוצה עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתעלות מעל המחסום הזה של האגו ושל הרצון לקבל כשאנחנו נמצאים בירידה? גם הירידות וגם העליות נראות לי לגמרי אותו דבר ואני לא יודע מה לעשות, אני די מבולבל ואני מבקש איזושהי עצה או איזשהו תרגיל איך להתנהג בזמן הירידות?

אני צריך למדוד את החשיבות של הקבוצה, של החברים בעיניי, עד כמה הם חשובים, עד כמה אני משתוקק להיות בחיבור איתם, ואז החיבור הזה צריך להיות בשבילי כל הזמן המטרה. ובתוך החיבור, אם אני משיג איזה מין חיבור, אני צריך מיד לחשוב איך אני מוצא בו מגע שלי עם הבורא, וכך אנחנו הופכים את הירידות לעליות. אי אפשר לעלות בלי שאדם מרגיש את הירידה וממש נמצא במאבק נגדה.

שאלה: עברנו כל מיני מצבים אחרי הכנס, מה צריכה לעשות העשירייה כדי שהירידה לא תהיה כל כך ארוכה?

העשירייה צריכה ליצור מצב בתוכה שיעורר כל אחד מחברי העשירייה שצריכים עוד ועוד להיות קרובים נפשית, להיות קרובים זה אל זה. אם אנחנו נעשה כך אז ודאי שבזה אנחנו נתקדם, ונתקדם האחד על ידי חברו, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו" עד כדי כך שלא יהיו לנו ירידות אלא שכל פעם מיד נהפוך אותן לעליות. זה ממש כמו שאנחנו הולכים על הרגליים, שמאל - ימין, שמאל - ימין, כי אחרת אנחנו לא יכולים להתקדם.

שאלה: כמו שאני מבין אנחנו מדברים על הקשר בין עלייה לירידה, אם כך למה מתכוון בעל הסולם במאמר "אין עוד מלבדו" כאשר הוא אומר שתמיד יש יותר ירידות מהעליות?

בדרך כלל אנחנו מרגישים את הירידות יותר מאשר את העליות כיוון שכך הן צריכות להיות מורגשות על ידינו כדי שלא נשרה בהן זמן רב. הריחוק מהקבוצה זה משהו שמורגש היטב בלימוד חכמת הקבלה, מהבורא. נאבד הטעם לעבודה הרוחנית, לחיים ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה. לכן ככל שאנחנו יכולים, אנחנו צריכים להתנגד להרגשות כאלה ולהבין שזה ניתן לנו דווקא לשם העלייה הרוחנית, מה גם שאנחנו צריכים להתרגל לזה עד כדי כך שאפילו על הירידות אנחנו צריכים לברך, להרגיש עד כמה הן נחוצות דווקא בשביל העלייה.

שאלה: איך לעשות חשבון נכון בשביל מה עליי לצאת מהירידה, הרי יש כל מיני ירידות, גם כאלה שמורגשות בצורה שונה?

אנחנו מחשיבים ירידה כהתרחקות מהקשר עם החברים, כהתרחקות מהקשר עם הבורא, זה נקרא ירידה רוחנית. ולהיפך, עליה זה כשאנחנו נמצאים בהשתוקקות לקשר עם החברים, ובהשתוקקות לקשר עם הבורא.

שאלה: האם אני צריכה לעשות איזה חשבון, עם איזו כוונה אני רוצה לצאת מהירידה, סתם כדי שיהיה לי יותר טוב או שאני פשוט צריכה להיות בקשר עם הקבוצה ואיכשהו להעלות את עצמי למדרגה יותר עליונה, ואני רוצה לעלות כדי להוסיף משהו?

כמובן. כמובן שהכרחי להעריך גם את זה, אבל העיקר לא לאבד קשר עם החברים ועם הבורא, לזה אנחנו קוראים עלייה.

תלמידה: כלומר אם אני לא יכולה לעשות חשבון נכון אז בכל מקרה אני צריכה לבוא, גם בלי חשבון?

כמובן, אפילו בלי חשבון, אפילו בלי שום רצון, בכל זאת בצורה מכאנית אני צריכה להשתוקק לקשר עם החברות ועם הבורא, במקרה כזה רק אוכל לצאת ממצבים של ירידה ולהתקרב למטרת הבריאה. ומטרת הבריאה מסתכמת בקשר מתמיד עם החברים ועם הבורא עד כדי כך שאני לא רואה בכלל שום מצב אחר עבורי.

שאלה: ככל שאני מתקדמת בעבודה אני מרגישה שיותר קשה לזהות את הירידות, האם זה סימן שהאגו שלי הולך ומתחזק או שנהיה יותר משמעותי?

אם את לא יכולה לזהות את הירידות סימן שאת לא מכבדת את העליות, את הקשר שלך עם החברות ועם הבורא. צריכים לחשוב על זה יותר וככל האפשר להיות בזה, להעלות את חשיבות הקשר יותר ויותר, ואז תרגישי אפילו בירידות קטנות שאת נמצאת ממש בנפילה.

שאלה: כשיש לי ירידה מה אני צריכה לעשות כדי לא לגרום נזק לחברה, לעצמי, לעשירייה? מה צריך לעשות לפני או אחרי, איזה מאמצים? זה מצב מאוד עדין, שאני הרבה פעמים מתבלבלת בו.

אני צריך להשתדל כל הזמן להיות בקשר עם החברים ולהראות לכולם עד כמה אני מוכן לקשר איתם ועד כמה אני משתדל להתקרב אליהם כך שהם יראו את זה, וכך אני אמצא בקשר המתמיד עם הבורא ועם החברים. כל הזמן להשתדל להגדיל את הקשר בינינו ולבורא.

שאלה: אם אנחנו מגלים בקבוצה שחברה נמצאת במצב מורכב אבל היא לא מבקשת עזרה, האם אנחנו יכולים להציע לה את העזרה שלנו ולהתפלל עליה בלי רשותה?

כן, אבל בכל זאת צריכים לעשות את זה בלי שאנחנו לוחצים עליה, אלא רק מראים לה עד כמה אנחנו כולנו מחוברים, וודאי שהיא מוזמנת להיות בתוך החברה שלנו.

שאלה: שאלה על מצב העלייה, לפעמים מאוד מדאיג אותי שכשאנחנו נמצאים בעלייה אנחנו כאילו נהנים מהמצב הזה. איך לעבוד נכון דווקא במצב העלייה?

במצב של עלייה אני צריך למצוא בי הזדמנויות ליתר עלייה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן אני צריך לחפש בתוכי האם יש עוד הזדמנויות איכשהו להיות קרוב יותר לקבוצה, קרוב יותר לבורא. עד כדי כך ששם אני פשוט נדבק בהם ואין לי שום דבר אחר בחיים.

תלמידה: בעבודה הזאת אנחנו כאילו מנטרלים את הירידות, אם כך אנחנו עובדים?

כן.

שאלה: נדמה שלברר את המצב שבו אתה נמצא כרגע זה נורא קשה, כי זה נדמה שהם עוברים עליך מאוד מהר ואי אפשר לשים לב. איך אנחנו יכולים לעזור אחד לחברו להגדיר, למצוא, לאתר באיזה מצב כל אחד נמצא?

אנחנו צריכים להראות זה לזה שאנחנו נמצאים בעלייה פעילה. זאת אומרת שאנחנו כל הזמן משתוקקים לתנועה הדדית, לעלייה. זה מה שאנחנו צריכים להראות זה לזה. ואז העלייה שלנו תהיה אקטיבית, משותפת, מקסימאלית. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: לפני הכנס הרגשתי מאוד קרובה לנשים בעשירייה שלי. ההרגשה הייתה כאילו אנחנו אחת. במהלך הכנס הרגשתי את האחדות של הכלי העולמי. הייתי מחוברת הרבה יותר לכלי העולמי. עכשיו, אחרי הכנס, אין לי השתוקקות להתחבר לחברות בעשירייה שלי. יש לי השתוקקות להתחבר לחברים בכלי העולמי ולבנות כלי הרבה יותר רחב, הרבה יותר גדול.

אני מבין אותך. זה באמת קורה לפעמים אחרי הכנסים, אחרי חיבורים כאלו, אבל בכל זאת המקום שבו אנחנו יכולים לבצע בפועל עלייה רוחנית, הוא בעיקר בתוך העשירייה. אז לא לברוח מהחיבור בעשירייה וככל האפשר עוד ועוד להיות מחובר איתם, ודרך זה גם עם כל העשיריות האחרות, עד לכל הכלי העולמי. אבל אנחנו סך הכול שבוע אחרי הכנס, לכן זה יתאזן לאט לאט.

שאלה: יש מצבים שרואים את החבר מתרחק זה משמח אבל נוצר איזה עלבון מההתרחקות של החבר. איך לעבוד עם המצב הזה?

לתת לו דוגמה שאתה בכל זאת נמשך אליו, ובכל הכוח לתת לו דוגמה, שאתה נמשך לקשר עימו.

תלמיד: ובמצב הפוך שאתה רואה שאתה מרגיש התרחקות ואז אתה מרגיש שהחבר נעלב ממך?

אז זו בעיה גדולה. אתה צריך להשתדל בכל זאת דרך כל יתר החברים, להתקרב אליו מרחוק, ככל שאתה מסוגל, זה מאוד חשוב.

שאלה: איך בזמן שאנחנו חווים עלייה או ירידה, לא נושפע מהמצבים הזמניים האלו, לא ניכנס לזחיחות דעת או לדיכאון, אלא נסתכל עליהם כחלק מרצף של מצבים, ונתפעל דווקא מהמטרתיות שלהם?

זה באמת חשוב מאוד. אני כל הזמן חושב איך אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו נהיה מחוברים, גברים, נשים, כל האנושות יחד, כי דווקא לזה אנחנו צריכים להגיע. זה נקרא שאנו נמצאים בתנועה שלנו בדור האחרון, ולכן אסור לי לעצור באמצע, אני חייב כל הזמן לדאוג שהתנועה הזאת להתקשרות הכללית לא נעצרת. ואני כל הזמן דוחף את כל המשתתפים לחיבור. דברו על זה ותנסו איכשהו לצייר את זה לפניכם. ואתם תראו עד כמה זה מועיל.

שאלה: אני זוכר שרב"ש תיאר באחד המאמרים שלו, ירידה ועלייה כמו ריקוד שבו מישהו קד ומישהו קופץ. איך אני תומך בחבר בזמן כזה, בזמן שהוא עובר משהו קשה, איך נהפוך את זה לריקוד ונשתמש בזה לחיזוק העשירייה בכל פעם?

תסתכל על החברים שלך, תסתכל על המצב שבו הם נמצאים, ותנסה לעשות ככה שתקפוץ ותרים את כולם איתך. מה זה אומר להרים את כולם איתך? להרים את החשיבות של הקשר הרוחני, הקשר ביניכם לבין הבורא, עד כדי כך שכולכם נמצאים באוויר, בעלייה, קופצים כולם, וזה יצליח.

תלמיד: הנפילה שאנחנו מקבלים בעשירייה, מתרחשת כדי שנבנה את הריקוד הזה בינינו. שהחבר ירגיש את הנפילה שלי וכך נרים את החבר כפי שהרגשנו?

אני חושב שהכי טוב לעשות להיפך, להראות להם איך אתה נמצא בעלייה ומושך אותם איתך, להראות להם כזאת דוגמה.

תלמיד: אז בעבודה שלי כלפיהם, איך לספוג את החיסרון שלהם בשביל להעלות אותו?

אתה צריך לקבל אותם כאילו כל הזמן משתוקקים לעלייה. ולכן אתה רוצה לעלות עוד יותר, גבוה יותר ולמשוך אותם איתך.

שאלה: כשאני עושה איזו פעולה עבור החברות, אני מגלה שאני כל הזמן מצפה לתגובה, זה ממש לא בשליטתי. איך אני יכולה להתקדם או להתקרב לחיבור עם החברות, בלי לצפות כל הזמן לתגובה?

אני לא חושב שזה לא טוב אם את מצפה לתגובה, רק תשתדלו לעשות את זה יחד, כל הזמן להיות יחד, באוויר. שאתן כולכן רוצות לקפוץ עוד יותר למעלה, ושוב למעלה, בלהחזיק בידיים בלעורר זו את זו.

שאלה: בהרגשות שלנו זו נפילה או עלייה אבל מצידו של הבורא, זו עלייה אחר עלייה ועוד עלייה. בשבילו גם הנפילות שלנו הן עליות. אז לכן חייבים להימצא בשמחה תמיד כי הבורא מקרב אותנו?

אמת. גם בירידה צריכים להיות בשמחה, כיוון שאנחנו נמצאים בכל זאת בהתקדמות אחת לכיוון הבורא.

שאלה: אם אני מגיע כבר למצב שלא משנה לי באיזה מצב אני נמצא, עליות או ירידות, איך זה מקדם את התהליך של העליות והירידות, כלומר אם כבר לא משנה לי אם אני בעלייה או בירידה, אז איך זה משפיע על התהליך שאני אמור להתקדם בו לפי העליות והירידות?

אני מבין שבלי ירידות אין עליות ולכן כך אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו. ולכן העיקר זה שאנחנו כל הזמן נמצאים בתוך התנועות האלו. והסימן לזה - השמחה, שגם בעליות וגם בירידות אני נמצא באותה השמחה, כי סך הכול זה סימנים של הליכה קדימה.

שאלה: שמעתי ממך שאני לא דורש מספיק, אבל לא ידעתי מה לעשות כי אני מרגיש שאני כן דורש, כן מתפלל, כן מבקש. אבל אני לא לגמרי מבין מה אני צריך לדרוש ואיך לדרוש נכון?

לדרוש נכון זה נקרא לדרוש עבור הקבוצה, עוד ועוד עבור הקבוצה.

שאלה: האם עומק הירידה וגובה העלייה תלוי באדם, או שזה ניתן על ידי הבורא בצורה שרירותית?

זה תלוי באדם עד כמה אפשר לקדם אותו בעליות וירידות. לפי זה מודדים את הקפיצות האלו. עד כמה יש לאדם תמיכה מהקבוצה, עד כמה הוא לומד יום יום, נמצא בשיעורים, בהתאם לזה יש לו יותר עליות וירידות.

שאלה: בסופה של כל ירידה צפויה גם עלייה, ואני צריכה לראות בשמחה גם את העליות וגם את הירידות. איך לעשות את זה בצורה נכונה?

בצורה נכונה לראות את העליות והירידות? עלינו כל הזמן להיות בעלייה ובזה אנחנו גורמים לקצב ההתקדמות שלנו. זאת אומרת עליי להיות ככל האפשר בעלייה, ועל ידי זה מהירות התיקונים שלי תהיה גדולה יותר.

תלמידה: האם השמחה יכולה להיות מכך שבזמן הירידה אני פונה יותר לבורא, ואז אני גם מרגישה קרובה אליו יותר, האם זאת שמחה נכונה?

כן.

שאלה: איך לבנות בעצמנו את המציאות ולא לסמוך רק על עליך באופן מלא?

זה יגיע בהדרגה. בינתיים אתם לא נמצאים במצב שבו אתם יודעים איפה אתם נמצאים, אתם לא יודעים על ידי מה בדיוק אתם צריכים להתקדם, ולכן אתם כמו ילדים קטנים שלא יכולים בלי מי שינהל אותם, בינתיים כך אנחנו מתקדמים. אני מקווה שתוך חצי שנה תוכלו להיות יותר עצמאים וכך נתקדם נכון.

שאלה: אם אדם לא מרגיש שמחה לא מעליות ולא מירידות כל עוד המטרה לא הושגה, אז האם זאת התקדמות נכונה?

האדם צריך להבדיל אם הוא נמצא בעליות או בירידות. ירידה היא שהוא רחוק מהקבוצה, רחוק מהבורא, ועלייה היא שהוא קרוב גם לחברים וגם לבורא.

שאלה: כשאני לוקח התפעלויות מהכלי העולמי ומנסה לממש אותן בעשירייה גם בכמות וגם באיכות, האם זו עבודה מעלייה לעלייה?

בינתיים נקבל שזה כך.

תלמיד: האם זו עבודה נכונה?

בינתיים.

שאלה: יש חברה חדשה בדרך שיש לה דיכאון והיא לומדת קבלה, איך לעזור לה?

לקרב אותה. ללמוד איתה יחד, לדבר איתה, להוציא אותה מהמצב שבו היא נמצאת.

שאלה: קורה שכשאדם מגיע לחכמת הקבלה מיד הוא מתחיל לקבל גם עליות, גם ירידות, ממש תנודתיות מאוד גדולה של המצבים, וקורה לפעמים שאדם הולך בצורה חלקה בלי התנודות האלה. האם זה תלוי בתכונות של האדם, באופי של האדם, או בהתכללות שלו עם הקבוצה?

זה תלוי בתכונות הנשמה, והאדם צריך להבין שאם מטלטלים אותו ויש לו עליות וירידות שהוא מרגיש אותן חזק, זה בגלל שהנשמה שלו מתקדמת. במיוחד הירידות הראשונות הן מאוד מורגשות, מוחשיות, כיוון שהאדם לא יודע מה קורה איתו, למה פתאום הכול נעלם, פתאום כל העולם הפך להיות חשוך, חסר אור, אין מצב רוח. הוא לא יודע לשם מה לחיות בכלל ומה לעשות, כאילו ירד עליו מסך שחור שמכסה אותו, ערפיח כזה. הנפילות הראשונות הן כאלה. ואנחנו צריכים להבין שיש בינינו כאלה חברים שבפעם הראשונה מרגישים כאלה ירידות רוחניות וצריך לעזור להם, להראות דוגמה, אפילו בלי מילים.

תלמידה: אני מדריכה בקבוצה של MAK, וכשאנשים מתחילים ללמוד עדיין אין להם קשר עם הקבוצה וקורה שלפעמים קורית להם ירידה כזאת והם כותבים לי שהם ממש מרגישים דחייה. זה מאוד קשה, כי אנחנו הרי משתמשים בהתכללות שלנו בקבוצה ואילו להם צריך לתת יחס אישי כמדריך.

צריך מהר יותר להפוך אותם לקבוצה, לפחות כמה אנשים, לא עשרה, אלא שלושה, חמישה, כך צריך לעשות. אתם צריכים כל הזמן להיות בקשר עם המרצים שלנו שעוסקים בדברים האלה והם ייעצו לכם מה לעשות. בהכרח תהיו בקשר עם החברים שלנו, יש להם המון ניסיון, לכן תפנו אליהם והם יגידו לכם מה לעשות כדי שהחברים החדשים שלכם לא יתייאשו ולא יברחו ויבינו שזה הכרחי עכשיו בשבילם. ההיפטרות הראשונה הזאת מהאגו, כאשר האדם מתחיל להרגיש שכל העולם פתאום הופך חשוך בשבילו, זה הכרחי, והוא חייב לקבל תמיכה.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בירידה, האם אנחנו צריכים להראות שהכול בסדר? אני שואלת, כי לפעמים הירידה היא לא פנימית, היא מלובשת במחלה או באיזה אירוע חיצוני והחברים רואים את זה, ואז הם מתחילים להגיב, שולחים הודעות, דואגים, מתפללים, והאגו לא אוהב להיות במצב כזה שכולם דואגים. איך להיות בירידה בלי להראות לחברים שאני בירידה, והאם אני צריכה להראות שהכול בסדר? מה נכון יותר?

נכון יותר להשתדל להעלות את עצמך ממטה למעלה בחשיבות העבודה, בחשיבות הבורא, בחשיבות הקבוצה, וככל האפשר להיכנס ללימוד, לקרוא תהילים, וכך זה יעבור. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לקבל את המצב וכלפי חוץ להראות חולשה, להראות להם שאנחנו נמצאים בירידה, או לא להראות להם שנמצאים בירידה אלא שהכול בסדר?

לפעמים כך ולפעמים כך, את צריכה לראות בהתאם ליחסים שלכן בקבוצה. את לא צריכה לגמרי להסתיר את עצמך מהקבוצה אלא להיות ככה באמצע, וגם להשתדל להרגיש מהם תמיכה. שהגאווה שלך לא תיתן לך להתנתק מהם, דווקא ההיפך, ככל שאת מקושרת לחברות אפילו בזמן הירידה, זה מאוד עוזר.

שאלה: שמעתי ממך שלהרגיש עליות רוחניות זה חשוב באותה מידה כמו להרגיש את הירידות. איך אנחנו יכולים להבחין בין ירידות לבין חוסר התאמה וחילוקי דעות בקבוצה?

אנחנו צריכים לדבר בינינו יותר ולהבין מתי אלו עליות, מתי אלו ירידות, ומתי זה בכלל לא שייך לא לעליות ולא ירידות אלא לכל מיני בירורים אחרים. הכול מגיע לאט לאט להבנה, להרגשה פנימית בקבוצה, לכן תנסו לעשות זאת ותראו שכך זה יסתדר.

שאלה: כשהחברות לא מדליקות מצלמה בשיעור או לא מגיעות לשיעור כי אין להן כוח או אין להן אפשרות, האם אני צריכה לחפש את חוסר החיבור הזה בתוכי?

אתן צריכות לדבר על זה יותר ביניכן ולעזור זו לזו, כך שכל חברה תהיה מוכנה להתחבר ולתמוך באחרות.

שאלה: היה כנס מאוד מוצלח באנקרה, היינו יחד, כולנו ישנו יחד והלבבות שלנו ממש התחברו. אחרי הכנס חלק מהחברות שלי חלו, חלק עוברות כאבים, ממש ייסורי תופת, אבל אצלי הכול בסדר, אני חווה במהלך היום רק 2-3 דקות של ירידה. האם זה אומר שנכשלתי בכנס, שלא עשיתי את העבודה כמו שצריך, והאם אני צריכה לעשות עכשיו משהו נוסף? אני מפחדת שאולי אני עושה איזו טעות.

אני לא יודע, אני לא מכיר אתכן ולא יודע מה קורה שם. אבל אחרי כנס בדרך כלל יש ירידה מסוימת מפני שהתחברתן בכנס, ומתוך החיבור קיבלתן איזו תוספת של הארה עליונה. עכשיו יכול להיות שהיא יוצאת מכן ולכן אתן מרגישות כך, זה קורה, גם כעליות וירידות. לכן תקבלו זאת שכך זה נכון, שכך זה צריך להיות בדרך.

שאלה: אני מחוברת עם העשירייה שלי ועושה הרבה מאמצים להיות איתכם, אבל אני בכל זאת חולה וגם יש לי ירידות. האם המחלה או הירידה תלויה רק בי או בכל החברים יחד?

לא, ירידה יכולה להיות כתוצאה מכך שהייתם יחד וגרמתם לאיזו עלייה, ועכשיו אתם מקבלים ירידה כדי לעלות עוד יותר גבוה מעליה. לא יכול להיות שאתם קופצים מעלייה לעלייה, אלא חייבת להיות ירידה באמצע. לכן תשתדלו לעבור יחד גם ירידות וגם עליות ושכולם יעזרו זה לזה, ואז המעבר יהיה מהיר ונעים. אם הירידה שצריכה להיות היא יחד, אז גם היא תורגש נעימה כמו העלייה.

שאלה: כולנו מרגישות באותה מחלה פיזית אחרי הכנס, זה כמו שאנחנו עדיין בקשר עם כל החברות אחרי הכנס בכל הכלי העולמי. האם עלינו להשתמש בירידת הכוח הכללית הזו כדי לבנות איזשהו קשר כללי בכלי עולמי?

כן, רק תמשיכו ותראו עד כמה זה מועיל, עוד מעט תרגישו את השינויים.

שאלה: לעשירייה שלנו מאוד רלוונטי לעשות היום בירור אם מצב העשירייה הוא ירידה או שאלו טענות הדדיות שלא קשורות לירידות ולעליות רוחניות, ואמרת לנו לברר זאת. איך לברר זאת ומה המטרה של הבירורים האלה?

אנחנו צריכים לברר האם החיבור שלנו הוא מטרת ההתפתחות שלנו, ואם כך, מה עלינו לעשות כדי להגיע ליתר חיבור. בנוסף, האם מתוך החיבור שלנו, בתוך החיבור שלנו, אנחנו מצפים לגלות את הבורא. וגם האם אנחנו מוכנים לתמוך זה בזה בתנועה, בהתקדמות הזאת בחיבור בינינו ובחיבור לבורא. את זה עלינו להבין, להכיר, לפתור ולקבל.

תלמידה: אני רוצה להביע את אהבתנו לך רב יקר, עד כמה נשות ליטה אוהבות אותך. עבורנו אתה פשוט השראה והרוח שלך מעלה אותנו מאוד. אנחנו כל כך אסירות תודה לך שאתה המנהיג שלנו ושאתה מוביל אותנו ואת כל הכלי העולמי החוצה מהאגו שלנו. אנחנו נמצאות בהודיה גדולה על המתנה הזו שקיבלנו, תודה רבה לך ולבורא על כל מה שאתה עושה עבורנו.

תודה רבה, אני מרגיש זאת באמת בתוך ליבי. אני מכיר את ליטה, גרתי כמה שנים בווילנה וזה מאוד קרוב אליי, תודה.

שאלה: אחרי הכנס אנחנו מרגישות שהכול השתנה, ירידות, עליות, הכול מתערבב ונמחק. מחלות או חוסר הסכמה, ויכוחים או דעות, הכול ממש הפך למתוק יותר. האם זה אומר שקיבלנו מתנה מלמעלה, לבוש חדש ללבבות שלנו?

כן, אתן כבר בדרך ועליכן רק להתקדם. אני מאוד שמח על ההתקדמות שלכן, אתן מתחזקות ונמשכות יותר ויותר למטרה. אני מודה לכן על המאמצים שלכן. בהצלחה לכן, תודה רבה, מחבק את כולכן.

(סוף השיעור)