שיעור בוקר 14.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 398, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

מהות הדת ומטרתה

"כאן אני רוצה להשיב על ג' שאלות:

האחת: מהותה של הדת, מהו?

השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?

השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?

ובהשקפה הראשונה, יתפלא כל מעיין בדברי, ולא יבין את ג' השאלות הללו, שהצבתי לי לנושא להמאמר הזה.

א. שהרי, "זיל קרי בי רב הוא", ומי הוא שאינו יודע, מהו דת?

ב. ומכל שכן, השכר ועונש שלה, המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא?

ואין צריך לומר, השאלה הג', שהכל יודעים, שהוא לטובת הבריות, לנחותם לטובה ולאושר. וכי יש מה להוסיף על זה?

ובאמת, אין לי מה להוסיף כלום!

אולם, מתוך שידועים את ג' ידיעות הללו, ושגורה כל כך בפיהם, מגרסא דינקתא, על בוריים, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים, במשך כל חייהם, הרי זה מורה, על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה!

ובהכרח, שהמה כל עיקרי היסוד, אשר כל המשא, של בנין הדתי בנוי ונשען עליו!

ואם כן, הגידו לי, איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י"ב או י"ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין, ג' ידיעות דקי העיון כאלה? ומכל שכן, באופן מספיק כזה, שלא יוצטרך לו, עוד להוסיף עליו דעה והשכל, במשך כל ימי חייו?

אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות, שמלאה את אויר עולמינו, בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו".

שאלה: מה מביא את המקובל ומה נותן לו את היכולת לכתוב מילים חריפות כאלה?

אני לא יודע, זאת שאלה. כנראה שהוא הרגיש צער גדול על מה שהתרחש בדור כולו ולכן יצא עם מאמר כזה. הוא גם קרא למאמר הקצר הזה "מהות הדת ומטרתה", כלומר הכותרת היא כמו כל המציאות.

"טוב המוחלט"

"וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב"מאמר מתן תורה", שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.

ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית'. אשר הוא "טוב המוחלט". כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב"רצון לקבל".

פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה.

ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע.

ומתוך שהבורא ית', מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.

ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.

כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.

נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'.

ועל כן גדרנו אותו ית', בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית': איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד?"

שאלה: האם כל רצון שאדם רוצה להשלים בעצמו הוא בהכרח "בהרע לזולתו"?

צריכים לבדוק ולראות האם זה כך או לא.

שאלה: הוא כותב שבגלל שלבורא אין רצון לקבל, אז הוא לא מרע לנבראיו, אבל אז הוא כותב "ועל כן גדרנו אותו ית', בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית': איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד?". אני לא רואה את זה.

חכה, הוא מסיים את זה עם סימן שאלה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "ומתוך שהבורא ית', מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו". האם שלמות הבריאה היא חלק משלמות הבורא?

לא, הבורא הוא למעלה מהבריאה.

השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"

"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.

הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."

זה מובן, עד כאן כל מה שהוא כותב זה בצורה הגיונית.

שאלה: זה באמת מובן מבחינה זו שבעל הסולם מסביר את ההשגחה המטרתית על פי דוגמת הטבע, איך הטבע פרוס לעינינו ואיך הוא עובד בהתפתחות. אבל הרי הטבע נברא על ידי הבורא, אז למה הוא עשה כך שההשגחה המטרתית מתגלה כך שככל שהתכלית יותר נעלה ויותר טובה, כך השלבים הקודמים הם הכי גרועים והכי מרים שיש? אפשר להגיד שהוא יכול היה לעשות את זה אחרת.

זאת שאלה ללא תשובה ואנחנו לא שואלים אותה, כי כך זה, "כך עלה במחשבה"¹, כך כתוב.

תלמיד: אבל בעל הסולם מנסה להוכיח לנו את מהות ההשגחה המטרתית, וההוכחה הזאת מבוססת על הדוגמה של הטבע ולא על השכל היותר עליון של הבורא.

הוא רוצה להסביר שככל שהטבע מתפתח בסופו לדרגות גבוהות, כך הוא חייב בתחילתו להתחיל מִדרגות יותר נמוכות, והוא נותן לנו דוגמאות על החי ועל האדם. את זה אנחנו רואים לפנינו, זה מה שיש לפנינו, ואנחנו לא יכולים כאן להוסיף שום דבר.

תלמיד: במקום אחר הוא מסביר שהכול מתגלה מתוך ההיפך שלו, למה?

כן, מדבר והיפוכו, "יתרון אור מתוך חושך", הוא מסביר את זה בכל מיני צורות. כי מה שאנחנו מבינים, אנחנו מבינים באמת דבר מהיפוכו. אם אנחנו רוצים להשיג דברים גבוהים ביותר, אז אנחנו צריכים להתחיל מהנמוכים ביותר.

שאלה: הוא כותב "אין חכם כבעל ניסיון", זה שרואה את הפרי בגמר הבישול. זה כביכול גמר התיקון, ורק כשבן אדם מגיע לשם הוא יכול להיות בעל ניסיון, לראות שכל שהקלקולים הם נפטרו ואינם.

כן.

תלמיד: גם בחלק הראשון של השיעור חברים אמרו "אני רואה קלקולים, אני מרשיע את הבורא", ואתה אמרת שרק באמונה למעלה מהדעת אפשר לפתור את הבעיה הזאת בינתיים.

בינתיים כן.

שאלה: אפשר להגיד שאם אני מזהה התנגדות לחבר מסוים, שהיחס שלי כלפי חבר לא שלם, אז ככל שביחס שאני מגלה יש יותר פער, כך בתיקונו יהיו גם יותר אורות, יהיה רווח לעשירייה.

זה ברור, כן. אפילו בטכניקה, בדומם, אנחנו מגלים שזה כך.

שאלה: לגבי השגחה מטרתית, האם אין השגחה שהיא לא מטרתית?

יש, אבל כשאנחנו רוצים לצרף, לחבר הכול לבורא, אז אנחנו קוראים לזה השגחה מטרתית, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

שאלה: מה זה אומר התקדמות מטרתית של הבורא אל עבר הטוב, ואיך אנחנו צריכים לכייל את עצמנו להשגחה הזו?

אנחנו צריכים לקבל את ההשגחה הזאת כהשגחה נכונה וטובה בתנאי שאנחנו נכללים בהשגחה הזאת, עד כמה אנחנו נכללים. אחרת ההשגחה הזאת פועלת עלינו וסובבת עלינו בכוח עד שנסכים איתה.

(סוף השיעור)