שיעור צהריים 05.02.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע 71 של הרב"ש.

"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלוקות ולהשראת השכינה.

וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס. וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה.

וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".

וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה."

(הרב"ש. 224. "סיבת האמונה")

מה שקורה לנו, שאפילו בפעם הראשונה כשמשיגים את הרגשת האלוהות שנקראת "נשמה", אנחנו מאבדים את זה ומקבלים פעם שנייה, ואולי עוד פעם מאבדים, ושוב פעם שלישית, וכך אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו בזה מעדנים את הכלי שלנו, משבחים את הכלי שלנו על ידי כניסות ויציאות. כך אנחנו מתקדמים להרגשת הבורא, להרגשת האור העליון בנו, ברצון לקבל המתוקן שלנו שנקרא "נשמה", יותר ויותר.

שאלה: הוא כותב שהאדם לא יקבל את הגילוי בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע, אז התיקון הוא הסתרה. איך משתמשים בהסתרה כדי לקבל את הגילוי?

אנחנו צריכים לבנות אחד על האחר. יש בנו רצון לקבל ואנחנו כל פעם צריכים להשתדל מעליו לעלות ברצון להשפיע. כל הרצון לקבל שלנו יעזור לנו לבנות את הרצון להשפיע.

תלמיד: הרושם שמקבלים, שצריכים להיות מוכנים לקבלת הגילוי רק אם יש אמונה על מנת להשפיע.

ודאי. איך תשתמש ברצון לקבל שלך אם לא בעל מנת להשפיע?

תלמיד: אז איך לעבוד עם ההסתרה?

אני מלכתחילה רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע, רק לעשות נחת רוח לחברים ודרכם אני לאט לאט מתקדם לזה שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא. וכשכבר מגיע אלי לעשות מזה משהו, אני שומר על זה יותר ויותר, כך אני עולה בדרגות. בצורה פרקטית מאוד, בינינו, אם אנחנו מסוגלים לבנות כאלו יחסים וכאלו דאגות זה לזה, אז אנחנו בצורה כזאת יכולים להעלות את זה לבורא. מאהבת הבריות לאהבת הבורא, כך אנחנו מגיעים. זה חוק טבע, אי אפשר לבנות את זה בצורה אחרת.

שאלה: "גילוי אלוהות", זה כשברור יותר לאדם למה הבורא מסדר לו מצב כזה או אחר?

"גילוי אלוהות" הוא גילוי מידת ההשפעה והאהבה שישנה בכל המציאות, בכל העולם. ורק אנחנו, בגלל שקיימים בתוך הרצון האגואיסטי שלנו, מרגישים את עצמנו שנמצאים באיזה קור, באיזו שנאה, דחייה, בידוד מכל טוב.

תלמיד: אז בעצם הרצון לקבל שלי מסתיר לי את הסיבה שדברים קורים לי.

כן, ודאי.

שאלה: אם אנחנו רצון לקבל טהור, אז איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא שהוא שלם וממלא את כל המציאות?

אנחנו לא יכולים להשפיע לבורא, את צודקת. אפילו אם את מאוד תרצי, "מה תיתן לו?" הוא לא בעל חיסרון. הוא בעל חיסרון בצורה כזאת שרוצה לראות שאנחנו מתמלאים, שאנחנו שמחים, שאנחנו מרוצים מזה שקיימים בכוח שלו, בתוכו. במידה שאנחנו מסדרים בינינו טבע של קשר יפה וטוב, השפעה הדדית, חיבוק הדדי, אז בהתאם לזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. כמו אמא שמרוצה כשטוב לילדים שלה.

שאלה: האם כניסות ויציאות תלויות בנו, האם לנו יש איזו פעולה שקשורה לזה?

כן. גם הכניסות וגם היציאות כולן תלויות בנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו קובעים כניסה ויציאה לכל המצבים הרוחניים. צריכים ללמוד איך לעשות את זה. הכול על ידי החיבור בינינו כשאנחנו שומרים עליו וכל הזמן דואגים להגדיל אותו.

שאלה: כתוב "ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תכף נופל להסתרה". האם יש אפשרות לא ליפול להסתרה כשמתעורר הרצון הזה, להתמודד נגד הרצון?

לא. על זה כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם". לא יכולה להיות עלייה, קימה, אם לא תהיה לפני זה ירידה ונפילה. ולא צריכים לפחד מזה אלא להיות מוכנים עם החברים ואז להיכנס לירידה, עלייה, ירידה, עלייה, שאלו יהיה אצלנו כסימנים יפים בהתקדמות.

שאלה: האם זה נכון להבין מהקטע שהסתר הבורא, זה מצד אחד כמו הגנה מפני קבלה לעצמי, ומצד אחר, זה מחזק אותנו בתכונת האמונה וההשפעה?

שיהיה כך בינתיים. אתם כולכם רוצים להיות פילוסופים. אני לא אומר שזה לא בסדר, זה טבעי לחשוב כך בדרך.

שאלה: כתוב בקטע שהוא זכה לדבקות בחיים מסגולת האמונה. מה זה הזכייה בדבקות בחיים?

בדרך כלל חיים זה הבורא, אז זו דביקות בבורא.

תלמיד: ההרגשה של דבקות בבורא, זה מה שאחר כך גורם לאדם ליפול למדרגה שהוא רוצה עכשיו לקבל את הדבקות?

ודאי שדבקות בבורא שומרת על הכול.

שאלה: כתוב, "יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג." האם ההסתרה היא תיקון כשעוסקים בתורה ומצוות, או שההסתרה בעצמה היא תיקון?

לא יכול להיות זה ללא זה. אם עוסקים בתורה ומצוות, אז יש הסתרה וההסתרה שומרת ומביאה לבניית הכלי. ואם לא עוסקים, אז אין הסתרה, אין מה להסתיר.

שאלה: הבורא רוצה למלאות אותנו. איך להודות לו בזמן שהוא ממלא אותנו? איך לא להישאר המקבל, אלא להחזיר לו משהו מההרגשה של המילוי והתענוג אם ההבנה ברורה שזה מגיע ממנו?

ככל שאתה פועל כדי לחבר את החברים יחד ומתוך החיבור ביניכם אתם חושבים על לעשות נחת רוח לבורא - אתם לא צריכים לעשות כלום מלבד חיבור - זו כבר עשיית נחת רוח לו. כך תענה לבורא.

שאלה: כשהבורא מתגלה, האם אנחנו שוב מסתכנים בנפילה לקבלה עצמית? איך להישמר מזה, או שאנחנו כן צריכים ליפול?

אנחנו לא צריכים לפחד מעליות ומירידות, מכלום, אלא לחשוב רק על החיבור. החיבור צריך להיות לפנינו ולא עליה, ירידה, או כל מיני מצבים אחרים, אלא רק חיבור. במקום שנמצא החיבור המתגבר שם אנחנו צריכים להיות, ואז בטוח נתקדם לתיקון.

קריין: קטע מספר 72.

"מטרם שהאדם הולך לעשות מצוה ולברך עליה, הוא צריך מקודם לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, כלומר, אף על פי שעדיין אין לו הרגשת וחשיבות של תורה ומצות", כלומר פעולות על מנת להשפיע הן נקראות תורה ומצוות, הוא צריך להאמין למעלה משכלו, שהם דברים חשובים מאוד. שהאדם, מטעם שעדיין לא ראוי להרגיש את גדלותו של תו"מ, שזהו מטעם, שיש תיקון, המכונה שלא תהיה בחינת "נהמא דכסופא", שבגלל זה שורה בחינת הסתרה על תו"מ. לכן צריכים להתחיל בעבודה דלמעלה מהדעת, ולא להתחשב עם הרגשה שלנו, אלא מוטל עלינו לומר "עינים להם ולא יראו". ובשיעור ההתגברות באמונה על החשיבות של תו"מ, בשיעור זה האדם יכול לתת תודה רבה. כלומר, שהברכה, מה שהאדם נותן לה', תלויה במדת החשיבות של תו"מ."

(הרב"ש. מאמר 25 "מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב" 1989)

שאלה: האם פעולה באמונה למעלה מהדעת נעשית מטעם החשיבות שהאדם אוסף מהקבוצה, ואם לא כך, אז זה לא נחשב שהוא עושה פעולה בלמעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: המדד הוא החשיבות.

כן.

שאלה: כתוב ש"הוא צריך מקודם לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת", למה הכוונה?

שהוא רוצה להיות בתכונת ההשפעה בכל מה שרק אפשר.

תלמיד: האם הוא רוצה, או שהוא כבר נמצא בזה?

נגיד שהוא רוצה. הוא מחליט שהוא רוצה להיות בהשפעה טהורה בכל מה שרק אפשר, שלא יהיה לו שום דבר לעצמו, לא להחזיר לעצמו דבר, והוא הולך על זה, זה נקרא שהוא הולך באמונה למעלה מהדעת, שההשפעה יותר גדולה וחשובה מהקבלה.

שאלה: הרב"ש אומר שהגילוי של האלוהות מגיע על ידי האמונה. האם רק על ידי אמונה אנחנו לא נופלות להסתרה ומרגישות מאוחדות עם הבורא, האם זו המשמעות של חיים נצחיים?

כן. תבינו עיקרון פשוט, הבורא הוא כוח השפעה בלבד. כדי לברוא נבראים שיהיו שונים ממנו הוא ברא כוח קבלה, רצון לקבל שבו אנחנו קיימים, הרצון לקבל הוא כל הבריאה. ברצון לקבל שלנו אנחנו מרגישים כל מיני אופנים שלו, אנחנו קוראים להם בשמות כמו דומם, צומח, חי, בני אדם. אלו אופני הרצון לקבל שבנו שהם בסך הכול רצון לקבל.

הרצון לקבל הזה שהבורא ברא בנו נקרא "בראתי יצר הרע", הוא פועל רק לטובת עצמו, רק לתוך עצמו. אנחנו צריכים לגרום לתיקון של כל הרצון לקבל שהבורא ברא כך שהוא יהיה ההפך, מחוץ לו, בעל מנת להשפיע, לטובת הזולת. איך אנחנו יכולים לעשות זאת? בכך שנבקש מהבורא "תחליף לנו את הרצון לקבל לרצון להשפיע. תן לנו כוח, כוונה, תעשה לנו את זה".

אנחנו נמצאים בתרגיל מלאכותי. אומנם הוא לא חסר לנו, אבל אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לקרב את עצמנו לרצון על מנת להשפיע, לכוונה על מנת להשפיע, לחיבור בינינו, להשפעה הדדית בין כולם לכולם. זה מה שעומד לפנינו, זה התיקון שלנו.

לכן נחשוב עד כמה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים, משתדלים יותר או פחות להיות בכוח השפעה הדדי, ובמידה הזאת הבורא יתגלה בינינו. כדי להקל על הנבראים את התהליך הזה, את הטרנספורמציה הזאת, הבורא עושה זאת בשלבים - נתחבר לעשיריות, אפילו פחות מעשרה, ונשתדל לקבוע בינינו תכונות השפעה, יחסי השפעה, בצורה כזאת נתקדם. זה מה שצריך לעשות. לכן לא לברוח מלנסות לבצע את זה בינינו.

שאלה: יש את אותו רגע דק וקטן שבו ניתן לכוון את עצמנו לשלמות אבל לאחר מכן אנחנו נופלים שוב, אנחנו לא יכולים להחזיק במצב הזה יותר מדי זמן. איך אנחנו משפיעים על המערכת בזמן הזה?

לא צריכים יותר, הפעולה הרוחנית צריכה להיות כמו דקירה עם סיכה, אתה נוגע וזהו וזה כבר נעשה. כך אנחנו צריכים לראות את הפעולות שלנו ומיד לעבור לפעולה הבאה.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שעלינו להצדיק ולראות למעלה מהדעת את הבורא כטוב ומטיב, לראות את העולם, את מצבי, את מצב העשירייה כמושלם. כל זה אף על פי שבפועל זה מורגש בדיוק ההיפך. האם בשלב כלשהו בדרך הראייה מתהפכת לנו בקביעות ונראה את הכול כטוב ומטיב, או שכל הדרך אנחנו רק מצדיקים את הבורא מעל הדעת?

לא, אנחנו צריכים להגיע לזה ש"כל עצמותיי תאמרנה", שנרגיש טוב ומטיב בכל הרצונות והכוונות שלנו, אלו התיקונים האמיתיים. בינתיים אנחנו נמצאים לפניהם.

תלמיד: האם כל העלייה היא של צדיקים עד נקודה מסוימת שבה אנחנו כבר לא מצדיקים אלא זה טבעי?

כן.

תלמיד: מאיזו נקודה זה קורה?

כשתרצו להיות בהשפעה. הבורא מוכן, אתם לא מוכנים.

שאלה: אם כל העשירייה ברצון מלא מודות לבורא על כל מצב שהוא מביא לנו בעשירייה, האם בכך אנחנו מזרזות את ההזדככות שלנו?

כן.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת זאת הרגשה של כל חבר באופן אישי, או שזאת הרגשה משותפת של כולם?

באופן אישי.

שאלה: שמענו אין סוף פעמים שאנחנו צריכים לחשוב רק על החיבור בינינו, וגם אותו צריך לבקש מהבורא. אז למה בעצם כל כך חשוב שנלמד את החומרים המורכבים האלה של בעל הסולם כמו פתיחה או תע"ס או הקדמה לספר הזוהר?

כי הם משפיעים על השכל ועל הרגש שלנו שיהיו מסודרים קרוב ככל האפשר לתכונות ההשפעה, לכוחות ההשפעה. לכן אנחנו לומדים.

תלמיד: אני מרגיש שכשלומדים משהו כמו זוהר שלא מצריך מאמץ שכלי, אז יותר קל כביכול לנסות ברגש לבקש חיבור. ואחרי שלומדים אות בפתיחה נניח, אני לא מרגיש שאני מבין יותר מה זה חיבור, או מה לבקש.

לא הכול צריך להיות לפי הבנתך. כך קובעים המקובלים, והאר"י לא סתם כתב את "עץ חיים" ובעל הסולם את "תלמוד עשר הספירות". אבל יש בהם כאלה דברים שלא מובנים לנו, לכן בשביל אנחנו צריכים אותם, נגלה אותם בפועל, בשביל מה ללמוד אותם כשאנחנו לא כל כך מבינים מה קורה שם. אז לא, זה לא טוב. אנחנו צריכים דווקא ללמוד את כל הדברים האלה מפני שעל ידם מגיע אלינו המאור המחזיר למוטב. בעל הסולם כותב על זה, למה זה חייבו המקובלים ללמוד את חכמת הקבלה לאותם אנשים שעדיין לא מבינים בזה שום דבר? כי הם מעוררים על ידי זה את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: למה יש ספציפית חלקים שמחייבים שכל, ויש חלקים שלא מחייבים שכל?

על מה יש לי עוד לדבר איתך אם לא דרך השכל? דרך הרגש אנחנו לא יכולים לדבר, רק דרך השכל.

תלמיד: הרב"ש נניח כותב לנו על רגש, לכן אני שואל.

אבל זה משהו אחר, שם לא מדובר על המאור המחזיר למוטב שפועל בצורת המקיף שהוא עיקר המקור. חייבים גם את זה וגם את זה. אני מבין שאנחנו חיים בתקופה כזאת שאנחנו כבר מתעצלים מאוד ללמוד דברים בפרט שלא מרגישים מהם תועלת. הרצון לקבל גדל ודורש תשלום, מילוי, זה נכון, אבל אין מה לעשות.

תלמיד: אני אוהב מאוד ללמוד ואני נהנה מהחלקים האלה, מה שאני פחות מבין זה את התועלת הרוחנית מהם. עכשיו אמרת שברב"ש יש פחות מאור מחזיר למוטב, אבל הוא לא מלמד אותנו כללים להתנהגות טובה אחד עם האחר?

איפה אמרתי לך דבר כזה?

תלמיד: שאלתי למה ללמוד את החלקים השכליים של בעל הסולם ולא את מאמרי החברה של רב"ש?

זה משהו אחר לגמרי. אלה סוגי השפעה שונים מהמורים שלנו.

תלמיד: האם אתה יכול להרחיב?

אני לא יכול להרחיב, במיוחד כלפיך. כי יש לך מוח כזה שאתה תמיד תסובב את זה בצורת הלמדנות שלך לכיוון שהוא לא רוחני. אני אומר לך מראש, אל תשתמש בשכל שלך חוץ ממה שאתה צריך למקצוע שלך כמדען, כאן אל תהיה חכם.

תלמיד: אני מנסה לא להיות חכם.

אתה לא מנסה לא להיות חכם. תנסה ממש להפסיק להשתמש בשכל, אז יהיה לך סיכוי להצליח ברוחניות, אחרת לא. "לא החכם לומד", זה לא כתוב סתם לאלה שהם לא כל כך חכמים כביכול שלא ידאגו כי לא החכם לומד. זה דווקא כתוב לחכמים, כדי להזהיר אותם שהחכם הוא רחוק מלהצליח. כי ברוחניות אנחנו משתמשים בכלים לגמרי אחרים, שונים, בהזדהות עם האור העליון כדי שהוא יעשה תיקונים.

שאלה: נניח שיש כזה מושג, שאני לא יכול להחזיק באמונה מעל הדעת, אבל הצורך בתפילה גם לא קיים. איך להגיע לתפילה, אם יש לי כזאת הרגשה?

עד שאתם לא תחשבו יחד בעשירייה, שאתם חייבים להצליח ואתם צריכים לתמוך זה בזה ולעורר זה בזה, זה לא יקרה. העיקר בעשירייה הוא שכל אחד מעורר את אחרים, זה הכול.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שיש לנו שתי פעולות, מאמצים לחיבור ולהעלות תפילה. אני תמיד חשבתי שהמאמץ לחיבור הוא זה שעושה את העבודה שבלב, שהיא התפילה בעצם. אבל אתה אומר שזה שתי פעולות נפרדות, דיסקרטיות?

אבל מזה שאתם רוצים להגיע לחיבור אתם נמצאים בחיבור? אתם אף פעם לא מסוגלים לעשות שום פעולה רוחנית, על אחת כמה וכמה לא חיבור. אתם אף פעם לא יכולים. למה? כי הבורא עושה את זה כך, הוא שם לכם את הרגל, הוא לא נותן לכם להתחבר. הוא מביא לכם שכחה על כל הדברים האלה, למה? כדי שתפנו אליו, תדרשו ממנו ואז תצליחו.

תלמיד: נכון. העניין הוא שתמיד חשבתי, שהמאמץ לחיבור העבודה הזאת, ניסינו כל השבוע שתי עשיריות פה התחברו, עשו מאמץ שזה יוצר איזו בקשה בלב. אבל אני מרגיש מהשיעור הזה, שצריך להשקיע זמן נוסף במה שאנחנו קוראים לו "תפילה". פשוט איזה מאמץ מודע?

אתם צריכים להגיע מכל המאמצים האלו שפלים, נפולים, בהרגשת חוסר אונים, חוסר הצלחה. שרק פניה לבורא קולקטיבית יחד, היא יכולה להציל אתכם ממש להציל.

תלמיד: והפנייה הזאת צריכה לקרות בנפרד מהמאמץ לחיבור. אנחנו צריכים להגיד עכשיו שאנחנו עשינו, ישבנו, קראנו.

לא, היא תוצאה מהמאמץ לחיבור.

שאלה: אנחנו מחויבות לבצע בעצם כולנו עבודה של חיבור. ובדרך אם יש תיקונים הם כנראה תוצאה של עד כמה עשינו את העבודה הזאת נכון. התיקונים האלה תלויים בנו בעוד דרך, יש משהו שאנחנו צריכים לדעת. אנחנו מודעים בכלל שיש תיקון או שזה בכל מקרה זה לא עניין שלנו, אנחנו נהיה בחיבור וזהו?

אני עכשיו מדבר כבר כמעט שעה איך אנחנו מגיעים לתיקון. זו דרך שאנחנו משתדלים להיות בחיבור, לא מסוגלים ופונים לבורא והבורא מבצע. מה יש כאן עוד לשאול? אחרי שדיברתי על זה עשר פעמים עכשיו.

תלמידה: אני רוצה לדעת איפה אנחנו מחמיצים את הדרך, שהבורא רוצה שנעשה עוד משהו. אנחנו רוצות להיות בחיבור ואנחנו מנסות, אבל כנראה לא מצליחות מספיק. איפה הדבר הנוסף הזה שאנחנו מחמיצים, איפה ההשתתפות שלנו הנוספת כדי להגיע לתיקון. שהבורא רוצה לקחת אותנו לשם?

בזה שאתן לא פונות מספיק לבורא, לברר עם מה לפנות ולמי בדיוק אתן פונות.

שאלה: קראנו במאמר קודם, שבשעה שמתעורר בו רצון אז מגיעה ההסתרה. האם זה הרצון לשרת את הבורא שגורם להסתרה?

כן. הרצון שלנו הוא הסיבה לכל דבר, והרצון שלנו נמצא ביד הבורא. צריכים דרך הרצון שלנו, דרך הלב שלנו, להשתדל להרגיש את הבורא שמחזיק את הלב.

שאלה: איך לעשות כך, שהאדם יפסיק להתייסר. הרי אנחנו לא צריכים לסבול?

להתחבר.

שאלה: איזה תרגילים פרקטיים אנחנו יכולות לעשות אצלנו בעשירייה, כדי לגלות את האהבה בינינו?

אני לא יכול ללמד אתכן את זה. כל דבר אפשרי, תקראו גם מאמרי רב"ש על זה.

שאלה: שמעתי משהו בשיעור בוקר ביום שישי, שאנחנו צריכות להשתדל ללכת בסולם הרגשות, שאנחנו עוד ועוד מתקרבות זו אל זו. מהו סולם הרגשות ומה זה רגש ברוחניות?

ככל שתהיו עוד ועוד מרוגשות מכל הדברים שעוברים עליכן.

(סוף השיעור)