נקודות מרכזיות משיעור צהריים – 2.1.24
המאמר מיוחד ("שמעתי" קע"ה) כי הוא אומר לנו שאל לנו לייחס חשיבות לכמה אנחנו נראים לעצמנו מרוחקים מהבורא, אלא עלינו לפעול כך שכל הריחוק מהבורא יהפוך להתקרבות. כשאנחנו מבינים בבירור, בפירוש, שכל מה שנעשה על ידי הבורא נעשה למעננו, אז אנחנו צריכים את כל אותם הכלים שנמצאים בנו, כסף וזהב. כסף לשם קבלת אור חסדים, וזהב לשם קבלת אור חכמה. עלינו להתיך את הכלים באש, כלומר להרחיק את הצורה החיצונית שלהם, ובהתאם לרצונות החדשים שלנו נוכל ליצור ולצקת מהם כלים חדשים.
אש זה כשאני רוצה לשרוף הכול ברצון שלי. לא להשאיר שום דבר בצורתו הקודמת. כך יוצא שמתוך החומר הזה שהפך שוב לחתיכת מתכת, אעשה ממנו צורה חדשה.
לאורך כל הדרך שלנו למטרה, הבעיה הכללית היא שעלינו לגלות את הרצון, ואפילו אם אין לנו רצון אנחנו באים ללמוד, לעשות כל מיני פעולות, לא משאירים לעצמנו הזדמנות לברוח, אלא לומדים מהחברים - עד כמה שיכולים - איך לעורר זה את זה.
טוב שאדם מתבייש בכך שאין לו כוח, אין לו רצון, אין לו השתוקקות, אין לו דחף. אבל אין ברירה, הוא חייב למצוא בתוכו התחלות לרצונות, לחסרונות, כמו שכתוב "וצרת הכסף בידך".
עלינו לעורר את כולם, לגלות את הרצון שידליק את החברים עד כמה שאפשר, ואם כל חבר ידאג כך לחברים, נוכל להתעלות ברצון נכון מכל מצב ומצב, נסדר את הרצון כך שלא ייתן לנו להירגע.
אילו תרגילים על האדם לעשות כדי לעורר את ההשתוקקות בליבו? כל דבר שאפשר. קודם כול עלינו לדאוג לחברים מפני שאני נדלק מהם. אם החברים יהיו בכוח טוב, בקצב טוב למטרה הנכונה, אנחנו נגדל.
אני צריך לחשוב איך אני מעורר את החברים ואיך החברים מעוררים אותי, כך בצורה הדדית נגיע למטרה, נחשיב אותה נעורר אותה, נרומם אותה.
איך לראות את החבר גדול? אלה תרגילים שאנחנו עושים בינינו, כל אחד רוצה לרומם את חברים כלפי כולם, כך אנחנו מתחילים להחשיב את החברים, אפילו אם קודם לא החשבנו אותם כלל.
אין מצב כזה שאנשים מגיעים למטרה מהר. אלא אם לפי שורש הנשמה יש להם צורך מיוחד, תפקיד מיוחד, אז הם משתוקקים יותר, מקבלים הכְוונה, וכך מגיעים מהר יותר מאחרים, אבל אחר כך עליהם לשלם על זה. הם צריכים ללמד אחרים, הם צריכים להתכלל עם אחרים, אין כאן מתנות. בדרך הרוחנית אין דבר כזה שאדם מקבל מתנה או צ'ופר מלמעלה, אם הוא קיבל משהו הוא יהיה חייב להחזיר.
איך עלינו להתייחס לבורא - כעבדים, כמשרתים או כחברים? גם וגם וגם. הכי נכון אם אנחנו משרתים אותו.
כסף וזהב הם הכלים השאולים מהמצרים. אלה כלי קבלה שעלינו לקדש, לתקן, ולהכשיר אותם לקבלת האור מהבורא. אור חסדים בכלי כסף, ואור חכמה בכלי זהב.
אם הרצון וההשתוקקות יורדים סימן שהבורא נותן לך תרגיל, ואתה חייב להעלות את עצמך למצב כאילו שקיבלת התעוררות גבוהה, גדולה, נכונה.
יש לך הרגשת בושה רק אם אתה לא מכוון למטרת הבריאה. במצב כזה עליך לווסת את עצמך ולברר: האם אתה נמצא בכיוון מדויק למטרת הבריאה? האם אתה פועל רק כדי לשמח את הבורא?
מה אנחנו יכולים לתת לבורא אם אנחנו מקבלים ממנו הכול? אהבה וקשר בינינו, שאותם אנחנו רוצים להשיג כדי שיהיה לו מקום שבו הוא יוכל לשרות בינינו.
לבד קשה להשיג כל פעם מחדש השתוקקות, אבל אם לומדים מהחברים זו כבר לא בעיה. השתוקקות מגיעה מתוך קנאה, תאווה וכבוד. לכן צריכים להסתכל על החברים, לראות עד כמה הם משתוקקים וללמוד מהם.
כדי להתקדם בתורה ומצוות על האדם לרצות לקיים בקפדנות את מה שהתורה דורשת ממנו - קודם כול "ואהבת לרעך כמוך", כלומר להתחבר יותר לחברים, וכך להתקדם לקשר יפה וטוב בין כל בני האדם שבעולם.
קנאה היא גם תכונה טובה וגם תכונה רעה, תלוי איך משתמשים בה. אם הקנאה מעוררת אתכם, מכריחה אתכם להתקדם מהר ולעזור לאחרים, אז היא קנאה טובה.
למצוא חן בעיני הבריות הכוונה היא שכולם אוהבים אותך. החיצוניות כאן לא נחשבת, אין מה לדבר עליה, אלא אנחנו מדברים רק על התחושות הפנימיות והעמוקות ביותר שלנו.
איך למצוא חן בעיני הבורא? רק דרך האהבה לחברים.
דווקא בעזרת השאלות והתשובות שכולם שומעים אתם מתקשרים ומתקרבים לבורא.
איך להעלות את השכינה מן העפר? להתכלל מכולם ולפנות לבורא.
המטרה של כולנו להתחבר בלב אחד, ובתוכו לגלות את הבורא.
"בני ברוך" הם חלק נפרד של העולם שלנו שמשתוקק לחיבור של כולם.
ההשפעה לבורא היא דרך כל העולם.