כנס "קבלה לעם" העולמי – יולי 2023 

הכול מושג בכוח התפילה

טרם יקראו ואני אענה

שיעור 1

שיעור 01.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שמחים לפתוח את כנס הקבלה לעם העולמי בשם – הכול מושג בכוח התפילה. שיעור מס' 1 בנושא – "טרם יקראו ואני אענה".

באהבה, בחרדה ובהתרגשות רבה אני רואה את כל הקהל הקדוש הזה שרוצה להתחבר יחד כדי להשיג את הבורא, להרגיש אותו שהוא שורה בינינו באותו חיבור שאנחנו רוצים לייצב. אני מאוד שמח, מתרגש, וממש בחרדה נעימה, עמוקה, שאנחנו מתחברים, משתתפים, כי זה באמת חיבור למען השגת קשר עם הבורא כך שירגיש אותנו עוד יותר, והעיקר שנרגיש אותו ונבין אותו, נגלה אותו בקשר בינינו. נקווה מאוד שבימים האלה נשיג משהו מזה.

"טרם יקראו ואני אענה" מדבר במיוחד על זה שקודם הבורא נותן לנו רצון, ואז אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים. הוא תמיד ראשון, הוא מנהל אותנו, ורק אחר כך אנחנו מגיבים על מה שהוא עושה בנו, מייצר בנו, מייצב אותנו. לכן כאן מאוד חשוב להיכנס עימו לאינטראקציה, לקשר הדדי כזה שכולנו נרגיש מצידנו לב אחד, רצון אחד, תשוקה אחת, נטייה אחת, הכול אליו מכולנו יחד. ואז נגיע למצב שנוכל לשמוע בחזרה איך הוא מגיב אלינו ומה הוא עושה איתנו, כך שניכנס עימו בהדדיות, מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי. לזה אנחנו רוצים להגיע, לקשר הדדי בינינו.

בינתיים נתחיל עם תפילה בלב. העיקר שנפתח את הלבבות שלנו, שיהיו פתוחים כל הקשרים, כל הלבבות, כל התשוקות, כל הציפיות שלנו, והעיקר שנהיה פתוחים לחיבור. כי לפי המאמץ שלנו בחיבור, באותו מאמץ נרגיש את הבורא שנמצא שם ונזמין אותו ממסתור שיבוא לגילוי. נקווה מאוד שנוכל לעשות זאת. נקווה, נעשה מאמצים, לא נשכח זאת, וכך נתקדם, גם בינינו ואחר כך מהקשר בינינו לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" כמו שכתוב. ואז נתחיל להרגיש איך הוא מכוון אלינו, איך הוא דואג לנו, איך הוא מחבר אותנו, מחבק אותנו, וממש נמצא וממלא את כל המקום בינינו. הבורא הוא המקשר בינינו. כשאנחנו עושים מאמץ להתקשר בינינו, בזה אנחנו מזמינים אותו שיתגלה בקשר בינינו, הכול תלוי במידת האיחוד בינינו. נקווה שנשיג את זה מהר ככל האפשר, ונרגיש, נגלה את הבורא שלנו, כוח עליון אחד יחיד ומיוחד בכל הטבע.

יש לנו פסוקים מאוד טובים, מאוד יפים, מאוד מיוחדים. עלינו גם להודות לכל אותם אנשים שאספו אותם, חיברו אותם, תרגמו אותם, כדי שנוכל להצליח מתוך החיבור שלנו להרגיש שהכול מושג בכוח התפילה. שבאמת תהיה לנו תפילה כזאת שנשיג בה איחוד בינינו ולפי מידת החיבור בינינו נשיג את הבורא.

קריין: קטע מס' 1, כותב רב"ש.

"כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו.

אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

זה נקרא קודם, "טרם יקראו ואני אענה", לפני שאנחנו רוצים לפנות לבורא, הוא עושה את הפעולה ומעורר את הלבבות שלנו שנרצה לפנות אליו, להרגיש אותו, למשוך אותו, להזמין אותו. לכן קודם כל נחשוב על הפסוק הזה.

"כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו.

אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

ודאי שהבורא לא צריך את הפנייה שלנו, כי הוא בעצמו מזמין בנו את החיסרון אליו, אנחנו רק צריכים להוסיף חיסרון לחיבור כך שנפנה אליו ובזה בעצם נקבע את הדרך, מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי". תהיה לנו הדדיות בקשר, וכך כולנו כשמתחברים מביאים את עצמנו לאותו קשר, לאותו רצון גדול ומשותף, שעליו הבורא בטוח עונה לנו. ואז נרגיש בכל הלבבות את התשובה שמגיעה אלינו מהבורא.

שאלה: מה הוא הדבר שהופך את זה לכל כך מיוחד כדי שהבורא יהיה ראשון בנו? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהוא יהיה הראשון, כדי שנוכל להתפלל?

אנחנו לומדים חכמת הקבלה שהיא תפיסת המציאות בצורה שלמה. בצורה הזאת אנחנו צריכים לגלות שהבורא הוא הכוח הראשון, אחד יחיד ומיוחד, שרק הכוח הזה בעצם קיים לבד במציאות, ומתוך זה שהוא קיים הוא ברא אותנו, ברא בנו רצון לקבל, ודרך זה הוא מנהל אותנו. לכן כל מה שאנחנו מרגישים, כל מה שאנחנו יכולים לעשות, את כל זה הבורא מארגן ומסדר. אומנם אנחנו חושבים שזה בא מאיתנו, אבל זה בטוח בא ממנו, ואנחנו שפונים אליו או פונים לחברים נראה לנו שזה אנחנו, אבל זה לא אנחנו. אנחנו נמצאים לגמרי בשליטת הכוח עליון הזה וכך הוא מנהל אותנו ומביא אותנו לאיחוד, לחיבור.

שאלה: מה אנחנו יכולים להוסיף כדי שהבורא יתחיל להיות ראשון יותר ויותר פעמים בתוכנו?

קודם כל מוטל עלינו לא לשכוח שכל מה שמגיע אלינו בראש ובלב מגיע מהבורא, כי אין עוד מלבדו, זה הכוח היחידי הקיים בטבע. ולאחר מכן כשאנחנו כבר קיימים כנבראים בתוך הטבע שלו אנחנו יכולים לאתר מה הם אותם רצונות ומחשבות שהוא מעורר בנו, ואת כל אלה אנחנו רוצים לכוון אליו קודם כל. שכל הנטיות שלנו יהיו מכוונות לחיבור. ואז במידה שנשתדל בחיבור בינינו ואת החיבור הזה נכוון לבורא נגיע למצב שנתחיל להרגיש שאנחנו והבורא נמצאים בקשר. לקשר הזה אנחנו רוצים להגיע. זה נקרא "גילוי הבורא לנבראיו".

שאלה: התאספנו פה, נתנו את חצי השקל, ועכשיו באמת רק הבורא יכול לעזור. איך אנחנו עכשיו פונים ישר לבורא ומצפים לעזרה ממנו?

אני חושב שבחודשים האחרונים, אפילו יותר, אולי חצי שנה או שנה, אנחנו עובדים על החיבור. אין יותר חשוב מהחיבור בינינו כי מתוכו נוכל לפנות לבורא, מתוך עוצמתו בינינו הבורא ישמע אותנו ולתוכו הוא ייתן את התשובה, התגובה שלו, יתגלה בנו. לכן נשתדל כל הזמן לשמור את החיבור בינינו יותר ככול האפשר, ממש שלא תישאר בתוכי שום דאגה מלבד שאהיה מחובר לכל החברים שאני רואה, מרגיש, מכיר דרך המסכים, דרך השמיעה ודרך כל מיני צורות אחרות, שאהיה מחובר איתם בגוף אחד, ברצון אחד, בנטייה אחת לבורא. זה מה שאני צריך, חוץ מזה שום דבר. ובכל האיחוד הזה שנגלה בינינו, הכול יהיה לכולנו יחד. אז בואו נשתדל.

שאלה: אם הבורא כבר נותן לנו את התפילה, מה עלינו לעשות כדי באמת לגלות את התפילה השלמה הזאת?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולהעביר את התפילה הזאת לליבו של כל אחד ואחד, מהאחד לאחר דרך כל החברים שלנו בכל העולם, שכולם ירגישו שאנחנו קשורים בחוט מלב ללב, מלב ללב. וכך נתפור, נקשור את עצמנו יחד, ועל ידי ה-יחד הזה נתחיל לגלות את הבורא, את העבודה שלו, את הפנייה שלו אלינו, מה הוא רוצה מאיתנו ודרך החיבור הזה בינינו נתחיל לדבר איתו, לפתח דו שיח עימו. כמו שכתוב, "אני לדודי ודודי לי". וכך נתקדם.

שאלה: זו הרגשה יפהפייה לראות את כולכם כאן בכנס, אני באמת נלהב ולא מרגיש יותר עייפות. איך נוכל לשכוח טוטלית מעצמנו ולחשוב רק על החברים?

אנחנו בעצמנו לא יכולים, זה רק הבורא, דיברנו על כך שהוא תמיד ראשון. ולכן כשאנחנו מתחברים, הוא מחבר אותנו, כשאנחנו מתפללים, הוא חודר לתפילה שלנו ומסדר אותה. הכול זה הוא, אנחנו צריכים רק להיות מחוברים כך שנזמין אותו, נוציא אותו מהמסתור, שיתגלה יותר ויותר בכל הלבבות שלנו.

שאלה: באיזו מחשבה עלינו להיות מפוקסים כדי להצליח באופן המקסימלי בכנס הזה?

אנחנו צריכים להיות מפוקסים בחיבור בינינו, שאותו הבורא מארגן לנו כתשתית לקשר בינינו, אחר כך נצטרך בהתקשרות בינינו ולבורא להתחיל לדרוש ממנו שיחבר באמת בינינו עד כדי כך שנתחיל להרגיש אותו ככוח אחד, יחיד ומיוחד המסדר, מנהל אותנו, ומוליד בנו כל מיני רצונות, תשוקות, שאלות וכך נתקדם בקשר בינינו ואיתו.

קריין: קטע מס' 2.

""טרם יקראו ואני אענה". נמצא לפי הנ"ל, אם האדם נתעורר להרגיש את מצבו השפלות שלו, זה לא בא מצד האדם, אלא הקב"ה שלח לו אז הרגשה כזאת, בכדי שיבקש שיקרבו. אי לזאת, תיכף כשבאה לאדם מחשבה שהוא מרוחק מה', ורוצה להתפלל לה' שיקרב אותו, אין לו להתפלל, עד שיתן מקודם תודה לה', בזה שה' קורא אותו, שיתקרב אליו."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

תלמידה: אני רוצה להתייחס לכך שהוא עונה עוד לפני שהתפללנו, זה באמת קרה לפני הכנס, הוא ענה לנו ובחר אותנו. נבחרנו מבין מיליוני אנשים, אנחנו אלה שהוזמנו לסעודה שלו כדי להתחבר, ואני ציפיתי שיהיה לנו אוכל. ראיתי את החיבור דרך הלבבות שלנו, איך אנחנו מחוברים עם הבורא וכאילו האנרגיה הזאת מתפשטת כמו בכלי דם, כמו מָטֵריות קטנות כאלה, עורקים המפיצים את האור מהחיים, מהבורא דרכנו, דרך קבוצת בני ברוך שלנו, וזה כמו עובר שנוצר. הוא נותן את החיים האלה כדי שנוכל להשפיע לכל הבריאה, וכל מה שעלינו לעשות הוא להתקרב בינינו. אני חושבת שזה ממש, ממש קורה, אני מרגישה את זה?

תודה לך.

שאלה: למי הבורא קורא? לכל הבריאה? לעשירייה? לי ולכל אחד מאיתנו אישית? איך אנחנו שומעים את הקריאה, את הקול הזה, כל אחד לפי תכונות שלו?

מרגישים את פניית הבורא אלינו בהתעוררות. במחשבות, ברצונות, במה שאנחנו לומדים ומדברים, את כול זה הוא מעורר ומעורר מההתחלה ועד הסוף, הוא לא משאיר לנו שום דבר לעשות. מעצמנו אנחנו יכולים להוסיף רק אחר כך, אחרי שנרגיש שמגיע אלינו הרצון העליון ומתלבש בנו. לכן קודם כל עלינו להודות לבורא על כך שנתן לנו את הרעיון הזה להתכנס יחד ושנוכל לחבר את עצמנו, ולקיים את הכינוס הזה, ואחר כך נראה מה הוא עוד ירצה מאיתנו.

שאלה: קראנו במאמר החירות שהרצונות הם אף פעם לא סתם רצונות, אלא הם מלובשים בצורה מסוימת, אז האם כשאנחנו מתפללים עלינו לתאר לעצמנו את המצב שבו הרצון הזה מתממש, לדוגמה, כאשר בתפילה על החיבור אנחנו מתארים לעצמנו את הצורות שבהם כל זה מתלבש, או שזה לא הכרחי?

במידה שאנחנו מסוגלים אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו מחוברים יחד ושהחיבור בינינו מגיע עד הכוח העליון שנמצא במרכז, בינינו, ממש בתוך העיגול המרכזי שלנו, ואנחנו רוצים בזה להשפיע אליו. שישפיע עלינו ועל כל בני העולם כך שהחיבור שלנו יהיה כמה שיותר כללי וסופי, שהבורא יוכל להתגלות בלב כל אחד, ובלב כולנו יחד, ושכוח הבורא, ההשפעה האהבה והחיבור, יסגור אותנו יחד, וכך אנחנו נמשיך להתקיים.

תלמיד: מה המשמעות של להיות קרוב יותר לבורא, להתקרב אליו?

שאנחנו נרגיש את אותו כוח בקשר בינינו, שהוא מחבר אותנו, שהוא מקרב אותנו זה לזה, ובזה אנחנו נרגיש אותו עוד ועוד עד שיתחיל להתגלות לפי החיבור שלנו, לפי כוח הדחיסה בינינו שאליו אנחנו מגיעים בחיבור בינינו, וכך אנחנו נתקדם קדימה. הפנייה שלנו בחזרה לבורא תשתנה, גם התפילה והקשר בינינו, ומהקשר הזה לבורא. אני מקווה שאנחנו כבר נתחיל לעבור את כל השלבים האלה בכנס הנוכחי.

שאלה: איך על ידי פעולות שלנו, נוכל להעביר לבורא את אותה תחושת הוקרת תודה כדי שהוא ירגיש עד כמה אנחנו מודים לו על החברים, על הרב, על המקורות?

אני לא יודע, תחשבו בעצמכם, תשקיעו מאמצים כדי להבין איך אנחנו יכולים להודות לבורא, או לבטא כלפיו את הכרת התודה שלנו, אולי באיזה שיר, אולי במשהו מיוחד, בבקשה, אני מוכן להיות בזה יחד איתכם.

שאלה: האם הבורא נכנס ללב האדם ואז ללב הכללי כמו השֶכֶל העליון שנכנס ללב?

כשהבורא יעשה דבר כזה אנחנו נרגיש ונשמע מה הדבר הזה, ואז זו תהיה תשובה טובה בשבילנו.

שאלה: האם הבורא מסתיר את האגו האישי שלנו או את האגו הקבוצתי שלנו?

הבורא מסתיר מאיתנו רק את המקום למאמץ שלנו שרצוי שניתן מעצמנו בתפילה, בבקשה אליו, כי בזה אנחנו מְדָמים את עצמנו אליו. הבורא מתחיל את הבריאה, זאת אומרת את כל התהליכים שמגיעים אלינו לראש וללב, לרצונות, ואנחנו צריכים להמשיך אותם באופן שכביכול הם שלנו, כך אנחנו מרגישים, אנחנו לא מודעים לכך שכל מה שיש לנו מגיע מהבורא. אז זה מה שעלינו לעשות.

שאלה: האם זה אומר שאנחנו צריכים לבנות את התנאים הנכונים כדי שהוא ייתן לנו את הצורך בתפילה, לקיים את התפילה עצמה, זו העבודה שלנו?

כן, זה מה שהוא עושה, גם צורך לתפילה וגם את התפילה עצמה, הכול הוא מסדר. אלא אנחנו מרגישים רק חלק ממה שהוא מסדר שבא מאיתנו, חלק שמגיע ממנו, חלק מהסביבה וכן הלאה.

תלמיד: מה בדיוק עלינו לעשות כדי ליצור את התנאים הנכונים כדי שנוכל להרגיש אותו כאותו אחד שמעורר גם את הצורך וגם את התפילה?

רק חיבור. לפי עוצמת החיבור הבורא שולח לנו שאלות, תשובות, הבָנות, רגשות, הכול לפי עוצמת החיבור בינינו.

תלמידה: האם כשהבורא קורא לנו זו ההזדמנות להציג לו את מה שאנחנו דמיינו כמתוקן?

כן, גם זה. אנחנו יכולים לדבר עימו בצורה חופשית, הבורא מרגיש מה קורה בלבבות שלנו, ולכן אין לנו שום בעיה לפתוח את הלב של כל אחד, וכולנו יחד, ולהראות לו את זה, לפנות אליו כך.

שאלה: במאמר נכתב "מצא חן בעיני ה'", מה הכוונה, מה מעורר אותנו לזכות לחן מהבורא?

זאת שאלה טובה מאוד "איך אדם מגיע למצב שהבורא מתייחס אליו יותר מהרגיל?" הכול תלוי עד כמה האדם מבקש מהבורא כוח חיבור בין החברים. שום דבר אחר לא משפיע כל כך על הבורא, אלא כשאנחנו מבקשים את כוח החיבור בינינו. כוח החיבור בינינו מתגלה כגילוי הבורא בעצמו.

אין כוח חיבור שקיים סתם כך בטבע, אלא הבורא שבעצם נוכחותו קושר בינינו מגלה לנו את הבריאה המקושרת, המחוברת, שמשתוקקת למטרה שנהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד, ולפי זה הבורא הולך איתם יחד, נמצא בתוכם. לכן מה שאנחנו צריכים זה לתת לבורא מקום להתגלות בינינו, וזו בעצם תכלית הבריאה ומטרת הבריאה.

שאלה: התאספנו כאן לא רק מלטביה, נמצאת כאן כל בלטיה, כל המדינות הקרובות, השכנות. העברנו התפעלות, רצון להיות יחד שנובע מכל אחד מאיתנו. אפשר לדבר ארוכות כאן איך כל אחד שיתף באותה נחיצות שיש בכל אחד מאיתנו. מה אנחנו רוצים, מה מחבר בין כולנו, לָמה אנחנו כאן? חלקנו נמצאים כאן יום, שנה, עשר, עשרים שנה, לָמה התפילה הזו, שנובעת מאיתנו, לא ממלאת אותנו, אלא היא כל הזמן נמצאת במצב של נחיצות?

כדי שאנחנו נשפר אותה כל הזמן.

תלמיד: אבל זה הרי לא מספיק לנו, אנחנו רוצים יותר מזה. לָמה?

תבקשו יותר, רק שזה יהיה משהו ריאלי, שנובע מתוך חיבור הלבבות שלכם.

תלמיד: יש עכשיו תחושה, אפילו שאין הבדל בין החלק הגברי לחלק הנשי, שכולנו מתקרבים כמו שאתה אמרת בזמנו, שנהיה אחד שלם, אז לזה אנחנו כבר מגיעים. ומה מכאן?

מכאן יהיה גילוי הבורא בחיבור בינינו, גילוי האחדות הזו, כי הבורא הוא אחד לכולם, וכשאנחנו נתחיל לגלות אותו, אז נתחיל לגלות את מדרגות החיבור שלו, האחדות שלו, ונרגיש שאנחנו נמצאים בהן.

תלמיד: אז כנראה שעם המטרה הזו הגענו לכאן, לכנס הזה, כדי להרגיש את זה. לא להבחין או להפריד בין כל מיני חלקים שנמצאים בינינו, אלא להגיע לאחד הזה.

כן.

תלמיד: תן לנו כוחות, תן לנו את הביטחון הזה.

אני נותן לכם הכול, אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה אני מרוקן את עצמי, מתרוקן מכל שיעור איתכם, אבל אתם חייבים לתמוך, אתם חייבים להתאסף, להתלכד סביב כל זה, סביב הנושא שלנו, סביב הפנייה שלנו לבורא, וכך אנחנו נפרוץ, נשבור את האגואיזם הזה, שבכל זאת עדיין ממלא את החללים בינינו.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על כך שזה תלוי במידת ואיכות הקשר בינינו. איך אנחנו מודדים את איכות החיבור בינינו?

אנחנו לא יכולים עכשיו למדוד, לשקול אותו, לא יכולים, אבל אחר כך, כשאנחנו נתחיל באמת לעלות בדרגות האיחוד, אז אנחנו נתחיל למדוד, לספור, את הדרגות האלה, וזה יהיה כמו התעלות על פני העביות, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. אנחנו נלמד את זה בפועל.

שאלה: שמעתי שאנחנו לא יכולים להעריך באמת את החיבור בינינו, אבל עכשיו אנחנו דורשים להתחבר אפילו ברגעים החשוכים ביותר במהלך היום. מהו הכוח שאוסף אותנו יחד, את כל הניצוצין האלה יחד לאהבה?

הבורא עושה את זה, אין עוד מלבדו. ודאי שרק הבורא, הוא מקרב אותנו מבינינו ומעלה אותנו קצת יותר ויותר, ואז אנחנו מרגישים כמה אנחנו מחוברים, מוכנים להתחבר, וכך זה פועל בצורה הדרגתית, בזה אחר זה.

שאלה: שאדם מרגיש מרוחק מהבורא, מאיפה הוא מוצא כוחות להודות, להכיר לבורא תודה גם על המצבים האלה?

ודאי שמהבורא, הבורא מאיר לו, כי הבורא מעוניין בהתקדמות שלנו למטרת הבריאה ולכן נותן לנו כוח, כיוון, דוחף אותנו לזה, מעורר כל מיני מקרים סביבנו שהם גם מושכים או דוחפים אותנו קדימה, זה רק הבורא, אין עוד מלבדו.

שאלה: כאשר הבורא שולח לנו מצבים נמוכים, בירידה, האם אפשר על ידי כוח התפילה להגיע למצב שהרוע הזה לא ייצא החוצה, או שכך זה יתנהל?

לא צריך לחשוב על זה, אלא רק על החיבור. אפילו במצבים הקשים ביותר, ברגעים הקשים ביותר, ביחסים הקשים ביותר, בכל זאת לחשוב תמיד רק על החיבור, למרות מה שמגיע אליכם, ואז אתם תתעלו עוד יותר.

שאלה: אתה אמרת לנו משהו מאוד מעניין, מה זה אומר שיפור, שכלול התפילה בכל פעם כשאנחנו מתפללים, איך לשכלל, לשפר את התפילה בכל פעם, מהו אותו הדבר שצריך כל הזמן לחדד, לשפר?

אנחנו צריכים כל הזמן לשנות, לשפר, לשכלל את התפילה שלנו, אנחנו יכולים להוסיף עליה בכל רגע הגדרות חדשות ושונות, כי אנחנו הרי משתנים, ובהתאם לזה גם הבקשה שלנו תשתנה, אז נשתדל.

שאלה: ממש עכשיו אמרת לחבר שההודיה הגדולה ביותר, המרכזית ביותר שלנו, היא על כך שהוא אסף אותנו, על כך שהוא מאחד, מחבר את הכלי העולמי, את כל תושבי הכדור לאט לאט, אבל תושבי הכדור בינתיים לא ממש מתאחדים ויש מלחמות, מגפות ואסונות. האם נכון שהפונקציה, התפקיד המרכזי של הכלי העולמי, זה להתחבר כעשירייה אחת עולמית, שנהפוך לצינור, למעבר, לאורו לעמי עולם, וכל מדרגות החיבור העתידיות שלנו הן דווקא לקראת גילוי גדול יותר של הערוץ הזה לעולם, ואז נמלא את תפקידנו?

נכון מאוד, נכון מאוד. תודה על התשובה.

שאלה: הבורא שולח לנו את החיסרון שלו, אבל כשאנחנו מעלים תפילה, אנחנו מתפללים על הכאב שלנו. אז איך מסתדרים שני הדברים האלה?

הכאב שלנו הוא צריך להיות ככאב של הבורא. ודאי שלא באותה מידה, אבל לאותו כיוון של חיבור, של התשוקה להשגת מטרת הבריאה, לזה אנחנו צריכים להיות מכוונים. לכן כשאנחנו פונים לבורא אין הבדל כל כך גדול בינינו לבינו, וכך נמשיך.

שאלה: החיבור קורה כמו בספירלה, מרגישים משהו ואז עולים למעלה, מרגישים משהו אחר, וזה עולה למעלה ולמעלה, ומגלה דרגות חיבור גדולות יותר בינינו. האם זה נכון?

זה נכון, כך צריך להיות, עליות וירידות, שינויי המצבים. אנחנו לא מייצבים אותם, הבורא נותן לנו את זה, ואנחנו צריכים רק על פני כל השינויים שבנו לחזק את החיבור בינינו.

שאלה: בכנס הזה אנחנו מרגישים דחיות, שנאה, משיכה, מרגישים כל מיני רגשות. מה עלינו לעשות איתם? אני חושב שצריך להתעלות מעליהם ופשוט להתפלל על החברים, וכלפי מי שאתה מרגיש הכי הרבה דחייה עליו דווקא אתה מתפלל.

נכון. אמרת יפה מאוד.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לקבוצה, האם אנחנו מביאים איתנו את תכונות הבורא בתוך כל אחד מאיתנו?

כן, ודאי.

שאלה: הכנס הזה הוא כנס אסיה, איך אנחנו יכולים להרגיש את החיסרון ואת הכאב של האזור הזה בעולם?

תרגישי. הרי האנשים שם סובלים, הם רוצים להשיג את מטרת הבריאה, הם רוצים בדיוק כמונו להתקדם לקראת גילוי הבורא, להרגשת הבורא, לכן תדרשי, תבקשי, איך לעשות זאת.

שאלה: אנחנו מתנהלים ביום שלנו ואנחנו כל הזמן מרגישים שהבורא איתנו וכביכול אין עוד מלבדו. איך להרגיש את ההתעוררות שלו אם הוא כל הזמן איתנו?

אני לא יודע, כך זה גם אצלי. תשאלי את עצמך, ואחרי זה תגלי.

שאלה: אם כל מצב הוא הזדמנות לבקשה, ואנחנו מבקשים ומתחילים להרגיש הודיה וביטול כלפי גדלות הבורא, אז איך זה גורם לנו להיות דומים לו?

ככל שאנחנו נמשכים לבורא, כך אנחנו מגלים שהוא נמשך אלינו. ככל שאנחנו מפתחים חיבור בינינו באהבה אליו, כך אנחנו מגלים את אהבתו אלינו. וכך אני לדודי ודודי לי, בצורה הדדית כזאת, אנחנו מגלים בתשוקה שלנו אליו את תשוקתו אלינו.

שאלה: כשאני מסתכל על המסך, אני רואה כמה אנשים בכל העולם התאספו כדי להתחבר יחד וליצור כזה כוח שנוכל לפנות לבורא. זו שמחה כזאת שממלאת את הלב. נראה לי שזאת אותה הודיה לבורא שיכולה לנבוע מאיתנו כשאנחנו רואים את כל הכוח הזה. אני ניסיתי בהכנה לכנס לכלול בי את הכוח של כל העשירייה שלי, ועכשיו נראה לי שכל אחד חייב לקחת את הכוח שהוא רכש בעשיריה במשך כל השנים הרבות האלה ולכוון את הכוח הזה לכלי העולמי כדי להתחבר בינינו, ונראה לי שאז ממש נצליח.

מעולה, תעזור בזה, תפעל.

קריין: קטע מס' 3.

"כתוב "קראהו בהיותו קרוב", כלומר, בשעה שתקראו אל ה' שיקרב אתכם אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא אליכם, דאי לאו הכי [שאם לא כך], ודאי שלא הייתם קוראים לו, וזה ג"כ שיעור הכתוב "טרם יקראו ואני אענה", דהיינו כנ"ל, כי אם אתם קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם ההתעוררות לקרוא אותו."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

אנחנו תמיד צריכים להבין שהבורא הוא תמיד ראשון, והוא תמיד רק בפנייה אלינו. אם יש לנו איזה רצון, תשוקה, פנייה אליו, שאלה אליו, זה סימן שקודם הוא ברא בנו תשוקה, רצון, חיסרון, ואנחנו צריכים לבצע אותו. אבל תמיד את הכול מתחיל הבורא. לא יכולה להיות אף תנועה שנראית לנו טובה, רעה, כי אנחנו בדרך כלל מיד שוקלים אם זה טוב או רע, אבל גם טוב וגם רע יוצאים מהבורא בלבד.

שאלה: איך העשירייה יכולה להרגיש את מה שהבורא שולח כדי להתקרב אליו?

אם העשירייה משתדלת לעבוד על החיבור בתוכם, ביניהם, אז במידה הזאת היא גם יכולה במשהו להרגיש איך הבורא פונה אליהם, או לפחות לפתוח את היחס שלו אליהם בצורה נכונה.

שאלה: הבורא קורא לנו, אבל אני מרגיש את המצב שלי שהוא של רשע, וזו ההתרחקות שלי מהבורא, עם זאת, בנקודה שבלב שלי אני מרגיש שהוא קרוב אליי. האם הבורא הוא קרוב אלי או רחוק ממני?

הוא נמצא במקום בלב אם אתה בצורה קבועה נותן לו אפשרות להיכנס. הבורא נמצא בלב האדם במידה שהאדם נותן לו מקום בלב להיות שם בצורה קבועה.

שאלה: כולנו הגענו לכאן במצבים שונים, ובקטע אנחנו קוראים שכבר יש מענה לחיסרון שלנו. איך למצוא את הנקודה המשותפת הזאת, את החיסרון המשותף?

הנקודה המשותפת היא שכולכם מתחברים יחד כמו בלב אחד, והוא לא שייך לאף אחד אלא לכולם. במקום הזה אתם מגלים שזה לא סתם לב אלא זה הבורא, ואתם נמצאים בו.

תלמידה: איך לחזק, להגדיל את החיבור בינינו?

כל הזמן תחשבו על זה.

שאלה: מהי הסיבה שאדם בדרך מפסיק להודות לבורא?

הבורא מנסה את האדם אם אפשר לקחת מלב האדם את ההשתוקקות אליו. ואם האדם מסכים לזה, אז הוא מתרחק מהדרך הזו.

שאלה: אם הבורא הוא זה שבונה בנו תפילה, אז איפה אנחנו בתוך המערכת הזו?

אני רואה שאת נמצאת אצלנו בבניין שלנו, ממש קומה אחת תחתיי, אני שמח שהגעת אלינו, ונקווה שאת מרגישה טוב אצלנו.

אנחנו צריכים רק דבר אחד, כמו שאנחנו נמצאים עכשיו על פני כדור הארץ, בתוך ארבע קירות באיזה בניינים, באיזה מקומות, כך עלינו להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים בתוך לב אחד. בתוך הלב האחד שברא הבורא, לא יותר מלב אחד, רצון אחד. ובתוך הרצון הזה אנחנו רוצים להתחבר בינינו ושהבורא יחבק אותנו, יטפל בנו, יסדר בינינו כזה קשר כך שנרגיש לא רק שאנחנו נמצאים בתוכו, אלא שגם הוא ממלא אותנו, גם מבחוץ וגם מבפנים. זה נקרא "השגה השלמה", שאין שום הבדל מתי הוא פועל, קודם, אחר כך, לאיזה כיוון, פשוט הכול הופך להיות אחד.

שאלה: מה ההבדל בין התפילה היומית ובין "קראוהו בהיותו קרוב"?

על ידי המאמצים בינינו אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים בתוך הבורא שכולל הכול וגם ממלא את הכול, את כל הלבבות שלנו, את החיבורים בינינו, הכול, "כבודו מלא עולם". זאת אומרת הבורא בעצמו זה העולם, וכל המילוי שבו זה גם הוא, ולכן אנחנו אומרים "אין עוד מלבדו". לזה אנחנו צריכים להגיע, את זה להשיג.

קריין: קטע מס' 4.

"כתוב: "דרשו ה' בהימצאו", כלומר, בשעה שה' ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שה' מקדים את עצמו לתת לכם לב לדרוש אותו. וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

אנחנו צריכים תמיד לא לשכוח לשמור על ההרגשה שמה שמתעורר בי מתעורר מהבורא, שבפעולות האלה שבי הוא מעורר אותי, זה מה שחשוב.

שאלה: כיצד הבורא מאפשר לנו להרגיש שהתפילה היא דו שיח בינינו לבינו שמקרב בין העשיריות שלנו?

הכול לפי מאמץ הלב שלנו, ככל שאנחנו רוצים לחבר את הלבבות, כך אנחנו משיגים בהם את הכול. בואו נשתדל להגיע למצב שאנחנו רוצים לגלות בחיבור בינינו את הבורא.

קריין: קטע מספר 5, בעל הסולם.

""עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

שאלה: איך כשנתחבר בכנס הזה נוכל לגלות את הרצונות שהבורא מגלה בנו כדי לתת לו תענוג בזה?

להשתדל להרגיש אותו כל הזמן, כל הזמן להימשך אליו ביחד כולם כדי שהוא יהיה במרכז ההשתוקקות שלנו ואז זה יקרה מהר.

שאלה: יש לי השתוקקות חזקה לגלות את המציאות האמיתית. מתי נתחיל להשפיע לעולם בחוץ, להפיץ את האנרגיה שהבורא נותן לנו ולהוציא לעולם שבחוץ?

מתי שנהיה מוכנים לזה אנחנו נגלה שהבורא נותן לנו מקום לצאת לעולם יותר רחב.

קריין: קטע מס' 6, כותב רב"ש.

"עיקר הבטחון, שהאדם צריך לבטוח בה', הוא שבטח הקב"ה שומע תפלתו, ועונה לו על תפלתו, אלא לא לפי מה שהאדם מבין, אלא מה שהקב"ה מבין, שכדאי לתת לו. נמצא לפי זה, שעיקר הבטחון הוא לבטוח בה', שה' עוזר לכולם, כמו שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו". אבל אין הבטחון צריך להיות שהקב"ה יעזור לו כפי שכלו של האדם, אלא לפי ראות עיני ה'."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

אנחנו אומרים שהבורא תמיד עוזר ולכולם, לכל אחד במידה שהוא צריך להתקדם בכל רגע ורגע למטרת הבריאה, למטרת החיים, וצריכים לחבר את זה יחד עם כל תכנית הבריאה ולראות שבצורה כזאת הבורא עוזר לכולם.

זאת אומרת לא תמיד כל הזמנים שווים, לאו דווקא כל אדם עובר אותם השלבים כמו אנשים אחרים, אלא כך אנחנו מתקדמים לפי הרצון הכללי של הבורא להכין את כל הנבראים על פני כדור הארץ. כמו שכדור הארץ מסתובב ומתחמם מהשמש כל פעם בצד אחר, כך עלינו להבין שאנחנו עוברים שינויי מצבים ובצורה כזאת הבורא מחמם אותנו למטרת הבריאה.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים אנחנו מגלים יותר ויותר שאין שום דבר כמו הבורא, חוץ מהבורא. איך אנחנו יכולים להתגבר על המצב האגואיסטי הזה שבו אנחנו לא יכולים להידמות אליו?

ככל שאנחנו מתחברים בינינו כך אנחנו יכולים להתגבר על כל המצבים, לעבור על כל המצבים, ולהתקרב נכון למטרת הבריאה. אנחנו לא מבינים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות, ואנחנו לא רואים מרחוק מהי מטרת הבריאה, אבל כשאנחנו פועלים ככל האפשר בחיבור בינינו בכל רגע ורגע אז מתקדמים נכון.

שאלה: תודה על הכנס והשיעור המרגש. דיברת על התשוקה והמשיכה בינינו לבינו ושהיחסים או הריקוד הזה הוא מנהל מהתחלה ועד הסוף. אז איפה בכל זאת אנחנו מוסיפים מהשומשום שלנו כדי שנרגיש שאנחנו גם שותפים לריקוד הזה? ליחסים האלו בינינו לבינו?

רק ביחסים בינינו. בין החברות אני קודם כל צריכה להיות בקשר יפה הדוק וכמה שיותר מתקדם בדביקות בינינו בעשירייה, ואחר כך יותר מעשירייה. אבל קודם כל בכלי הנשי אם אני אישה, קודם כל בכלי הגברי אם אני גבר, ואחר כך אנחנו עוד נראה איך אנחנו יכולים לחבר בין שני הכלים האלו, שם יש כל מיני יחסים, שם יש כל מיני תנאים.

תלמידה: וזה כאילו הופך לפעולה עצמאית שלנו? שאנחנו כבר עושים משהו מעצמנו או שזה עדיין כאילו מתוך ניהול שלו?

לא, הבורא תמיד מנהל אבל ככול שאנחנו נמצאים איתו בצורה הדדית, ככול שאני נמשך אליו הוא נמשך אלי, וכך זה לכל אחד ולכולנו יחד.

קריין: קטע מס' 7, כותב רב"ש.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

לתפילה כזאת אנחנו צריכים להגיע, ולכן בלי להתעייף, בלי לעזוב כל הזמן להיות בזה. כל הזמן להשתוקק לחיבור ולמטרת ההתפתחות שלנו.

שאלה: כולם נמצאים כאן כשאני פותחת את הלב שלי, ואין כאן אף אחד כשאני לא פותחת את הלב. למה זה כך ומה עלינו לעשות כדי לפתוח עוד יותר את הלבבות שלנו?

רק להמשיך, רק לדעת שבזה אנחנו מתקרבים למטרת ההתפתחות שלנו וסך הכול יש לנו זמן קצוב לזה. ואנחנו צריכים להזדרז ככול האפשר יותר כדי לאסוף את כולנו יחד לקבוצה אחת כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: עכשיו בחדר המשותף הזה מורגשת ההשתוקקות המשותפת להימצא מעל עצמנו ויש רצון פשוט להיות בזה. איזה מאמץ יכול להיות או איזו בקשה יכולה להיות?

לצאת מעצמי האגואיסט ולהשתדל להתקיים רק בחיבור עם החברים האחרים. זה הכול. הכוונות האלה, המאמצים האלה, הם בסופו של דבר יביאו אתכם לתוצאה הרצויה, כי זו התוצאה שגם הבורא רוצה.

שאלה: אמרת שככל שאתה מפנה מקום בתוך הלב שלך, הבורא ימלא אותו. האם זו יד הבורא או האם אלה ידינו, מעשינו כדי לפתוח אותו מקום בלבבות שלנו שהבורא יוכל למלא?

זה תלוי בתפילה שלנו לבורא ובעניית הבורא על התפילה שלנו. כמו שכתוב, "אני לדודי ודודי לי", רק בצורה כזאת זה עובד.

שאלה: איך אנחנו יכולים לפנות לבורא כל הזמן? אם לפעמים אנחנו מרגישים מצבים, לדוגמה אם אני מרגישה שאני לא ראויה לפנות לבורא, או לא עשיתי מספיק, ויכולתי לעשות יותר או שיש איזה מחשבות לא טובות, ואני לא נמצאת במצב שבו אני ראויה למלך.

אם תזכרי כל הזמן בטעויות כביכול שלך ובשגגות, אז לא תוכלי לצאת מהן. את צריכה לומר כך, כל מה שהיה, כל זה מהבורא ומה שאני רוצה שיהיה עכשיו, כל זה יהיה ממני בעזרת הבורא. וזה הכול. ותפעלי. אל תסתכלי לאחור אלא רק קדימה.

שאלה: מה זה אומר לשפוך את הלב?

לשפוך את הלב, זה אומר, שאתם צריכים לקחת את כל הרצונות שלכם ולשפוך מהם את כל מה שיש בהם, לרוקן אותם ממש, לשפוך אותם החוצה. ואז תוכלו לעבוד עם לב חדש, עם לב נקי.

שאלה: יש בעיות ועצבות וזה מכסה את האדם, מתוך המצב הזה, האם אני יכול לבקש על עצמי, על כל אותו הגועל שמתגלה בי ולבקש מהבורא באופן אישי, תקן אותי, תעזור לי בבקשה, האם הוא מקשיב לי בזה, האם בפנייה כזו אני לא מפריע לחברה שלנו ולתנועה שלנו קדימה?

לא, אתה צריך לבקש על העולם, על כל האנושות, או לפחות על הקבוצה שלך, אבל לא על עצמך. הבורא לא מציל בן אדם אחד, תזכור את זה.

שאלה: ברגע זה אנחנו ביחד, מה חסר לנו עכשיו כדי להיות בראש ובלב בדרישה לתיקון?

להיות באמת בדרישה לתיקון, כמה שיותר בין כל אחד לאחד ולכולם מכולם לבורא. רק זה חייב להיות. בשביל זה אנחנו נמצאים בכנס, כדי לחבר את הרצונות שלנו ולייחד אותם וכך להגיע לגמר תיקון.

תלמידה: האם אנחנו צריכים להיות בתפילה שלמה בשיעור?

כן.

שאלה: אמרת שהבורא מתרחק מאיתנו אם אנחנו מסכימים עם התנאי שהוא לא יהיה בליבנו כל הזמן. מהם המשאבים שיש לנו בעשירייה כדי להגיע להסכמה שהוא יסתתר מאיתנו?

אנחנו צריכים לבקש שהבורא יתגלה בקשר בינינו בעשירייה וכך אנחנו נתקדם הלאה.

שאלה: בקבוצה יש שלושה ותיקים, רוב החברים והחברות הם צעירים, איך אנחנו יכולים להשיג את השתוות הצורה בינינו? כי אנחנו הזקנים מרגישים הכי קטנים, כי הכנס הזה נעשה בזכות החיסרון של החברים החדשים, איך כולנו יכולים להגיע להשתוות הצורה?

כולם צריכים להגיע לחיבור ביניהם כדי להשיג את מטרת הבריאה, שהיא להתחבר כך שאנחנו בלב שלנו נגלה את הבורא. אין כאן שום דבר חוץ מפעולה אחת, זה החיבור בינינו וכבר בחיבור בינינו הבורא יכנס בעצמו, יתגלה בעצמו.

שאלה: אמרת שהדבר שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד להתקיים בחיבור בינינו, אבל איך עושים את זה, מהו המנגנון הפנימי, איך הוא עובד, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להזיז את עצמנו לחיבור בינינו?

אנחנו חיים בכל מיני רמות בגשמיות, ברוחניות ואנחנו צריכים להוסיף לזה עכשיו גם עניין החיבור בינינו. אז בואו נעשה מאמץ כדי לגלות את החיבור בינינו, שבו אנחנו מצפים לגילוי הבורא. זה הכול.

שאלה: באמת מרגישים את היום המיוחד הזה, יש לנו תחושה שאנחנו מרגישים את החברים, את הרצונות, את המצבים שלהם, אבל הם כולם כל כך שונים, כמו גוונים שונים של צבע בפלטה של צייר. איך למשוך את הבורא כמו אותו צייר, שיצייר מכל המצבים השונים האלה תמונה אחת ונגיע לתפילה אחת?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לשכנע את אותו צייר שיצייר תמונה אחת של כל הבריאה, של כל העולם, זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים מהבורא, והוא חייב לגלות את זה עבורנו.

קריין: קטע מס' 8.

"אין הקב"ה נותן להאדם בלי שהאדם יבקש מקודם. משמע, משום שהביקוש הוא דבר שאינו נכלל במטרת הבריאה, הנקרא "להטיב לנבראיו". אלא שהוא דבר, שנולד אח"כ, מצד הנברא. ומשום זה על הנברא לבקש מה', שיתן לו. אבל על שפע ועונג, אין שייך לבקש מה', שיהיה לו רצון לתת, משום שזהו רצונו, כנ"ל, שרצונו הוא לתת הנאה ותענוג להתחתונים."

(הרב"ש. מאמר 10 "ענין תפילה" 1986)

שאלה: למרות שתחושת החיסרון מפריעה לי, זו התחושה שמובילה אותי אל הבורא. איך אני צריכה להשתמש באותו חיסרון כדי לתת לו נחת רוח?

לכוון את החיסרון הזה למה שהבורא רוצה, והוא רוצה בחיבור בינינו ושאנחנו בחיבור בינינו נגלה אותו ונתמלא מאורו. זה בעצם כול מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: יש לנו חברים גדולים בכל העולם וחברים חדשים מהנקודה שבלב. הרגשתי שיש להם התרגשות גדולה, אש גדולה בוערת בלבבות שלהם. מה אני יכול להוסיף לעבודה שלהם?

רק את הלב. רק לפתוח להם את הלב, לצרף את הלב שלך לליבם, וכלום חוץ מזה.

שאלה: אם הבורא נותן הכול, את הרצון, את התפילה ואת התשובה לתפילה, האם הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות היא תפילה לפני תפילה או שגם היא באה מהבורא?

הכול בא מהבורא, גם הרצון לפני התפילה, לתפילה לפני התפילה. אבל לתגובה, להשתתפות משלנו, לזה הוא מצפה.

שאלה: זו שמחה גדולה להיות בכנס והשאלה על השמחה הזאת. משיעור הבוקר של אתמול אני נמצאת במצב חדש שלא מוכר לי. קשה לי לשמוע קטעים, קשה לי לבטא את המחשבות שלי וההרגשה העיקרית היא שמחה מהחיבור שלנו. אני פשוט נהנית מההרגשה הזאת. מהו המצב הזה ואיך להעביר את השמחה, את כל האושר הזה מהחיבור לחברים, לכלי העולמי ולא לקבל את זה לעצמי?

תפתחי את הלב ותשתדלי שהאחרים ירגישו מה יש בליבך. בלי מילים ובלי פניות, פשוט לב פתוח לכולם.

שאלה: האם אפשר להסביר את ההבדל בין פנייה לבורא בתוך הקשר האיכותי שאדם בונה עם החברים שלו שנמצאים פיזית בחיבור, לבין להעלות את החסרונות של החברים באופן פנימי כדי שתעלה תפילה?

קשה לענות, כי זה שייך להרגשה, ועל הרגשה קשה לנו לדבר, כי אין לנו עדיין מקום שבו אנחנו נמצאים יחד בהרגשתנו. לכן קשה לבטא את זה.

שאלה: איך אנחנו יודעים מה צריכים להוסיף בחיבור כדי להעלות את ההשתוקקות לבורא?

צריכים להוסיף לחיבור חיבור.

תלמיד: אבל מה בחיבור?

צריכים הוסיף לחיבור עוד חיבור.

שאלה: אנחנו מודים לישראל, לבורא, לכלי העולמי היקר על ההזדמנות להבין וללמוד שהבורא הוא אחד ויחיד. ולבנות תפילה שתעלה מעומק הלב. בורא יקר, בבקשה תאחד בינינו מעל כל ההבדלים ללב אחד שיקרין אהבה וחום לכל העולם. בבקשה, עזור לנו לעלות מעל כל המחיצות ולהתאחד ללב אוהב אחד. בבקשה, שמע את תפילתנו. תודה לכולם, לישראל ולבורא.

תודה רבה.

שאלה: למה הבורא לא עונה לתפילות שלנו מהר?

אנחנו לא מרגישים שזה כך. אבל באמת הוא מרגיש ומקבל את כול התפילות. בשבילו אין הבדל בין בני אדם, אלא הבדל הוא רק במידה שהאדם מבקש ממנו.

שאלה: למה הוא עונה לנו דווקא אחרי עליות וירידות?

כדי שאנחנו נוכל להתרגל לשינויי המצבים. ומשינויי המצבים אנחנו נבנה את עצמנו.

שאלה: במצב הזה, איך אנחנו יכולים להרגיש שמחה מכול הלב?

אנחנו יכולים להרגיש שמחה שיש לנו קשר בינינו ועם הבורא. חוץ מזה אין משהו בעולם שיכול לשנות את המצב שלנו. אז בוא נמשיך בהתקשרות בינינו ועם הבורא יותר ויותר.

שאלה: איך אנחנו מרחיבים את החיבור שאנחנו מרגישים בינינו עכשיו ומפנים מקום לגילוי הבורא ומרחיבים את המקום הזה?

אל תמהר. יש לנו עוד זמן, זה רק השיעור הראשון של הכנס הראשון. אנחנו עכשיו צריכים עוד להעמיק את כל זה, להיפגש לעוד שיעורים והתאספויות בינינו כך שהכול עוד לפנינו.

שאלה: תחילת הכנס עוררה התפעלות גדולה ושמחה גדולה. איך להקדיש את השמחה הזאת לבורא ולחיבור בינינו?

בדיוק כך - להקדיש בלב שלך. תכווני את הלב שלך לחיבור של כולם, לכל משתתפי הכנסים. ולחיבור שלהם מתוכם אל הבורא.

קריין: אולי אתה רוצה לסכם את השיעור באיזו צורה?

לא. אני חושב שכבר דיברנו על זה מכל הצדדים. השיעור באמת יצא יפה מאוד, ואנחנו כבר יודעים באיזו תפילה אנחנו צריכים לפנות לבורא, ורק תפילה עוזרת לנו ורק הבורא עוזר לנו לעבור מהתפילה ליישום.

(סוף השיעור)