שיעור בוקר 31.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1401

מאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש "ב', עמוד 1401, מאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה".

מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה

תשנ"א - מאמר מ"ד
1990/91 - מאמר 44

"הכתוב אומר (עקב, שלישי) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך".

ויש להבין זה, שמכאן משמע, שהסיבה, שה' נתן ירושת הארץ לעם ישראל, היא מטעם כמו שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". זאת אומרת, אם הסיבה של "רשעת הגוים" לא היתה, אז לא היה ענין לתת ירושת הארץ. ועוד יש להבין, מהי הסיבה השניה. אומר, מטעם "אשר שנשבע ה' לאבותיך". ולולי השבועה, אין ה' צריך לתת את הארץ לעם ישראל.

זה קשה להבין, הלא חז"ל אמרו "לא נברא העולם אלא בשביל ישראל". משמע, שכל הדברים טובים שישנם בעולם הם בשביל ישראל. ומכאן משמע, שבגלל סיבות אחרות נותנים לעם ישראל ארץ חמדה טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש. שהכתוב נותן ב' סיבות:

א. מטעם רשעת הגוים.

ב. מטעם השבועה, שנשבע לאבותיך.

אבל הכתוב בא לנו לומר, שבל נטעה, שהסיבה שנותן לנו ירושת הארץ, היא מטעם "צדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם", אלא מטעם ב' סיבות הנ"ל.

אאמו"ר זצ"ל שאל על מה שכתוב (לך לך, שישי) "ויאמר אליו, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ושאל, מהי התשובה, שה' השיב על מה שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", שה' אמר לו "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואחר כן יצאו ברכוש גדול". זאת אומרת, שהתשובה היתה על השאלה "במה אדע". היינו, שאברהם אומר, שהוא רוצה בטוחות על הירושה. אז הקב"ה נתן לו תשובה, שע"י התשובה זו הוא כבר יהיה בטוח על ירושת הארץ. אם כן יש להבין את התשובה, שבה כבר יש הבטחה על הירושה.

ואמר, שהפירוש הוא, שבזמן שה' אמר לו "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אברהם ראה את גדלה וחשיבותה של הארץ הזאת. כי ענין ירושת הארץ, הכוונה על בחינת מלכות, שהיא מקבלת את כל האורות מלמעלה ומשפעת להנשמות. כי מלכות נקראת "כנסת ישראל".

ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.

וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.

והתשובה היתה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך". כלומר, שהם יהיו בגלות אצל המצרים, שזה נקרא "ארץ לא להם". שפירושו, שעם ישראל, שהם רוצים לעבוד לשם שמים, והמצרים יהיו שולטים עליהם. וכל פעם עם ישראל ירצו לצאת מהגלות, כמו שכתוב (שמות, שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". שבאופן כללי נקראים "אומות העולם" רצון לקבל לעצמו. אלא בהרצון לקבל יש הרבה רצוניות, שכל רצון בפני עצמו מיוחס ל"אומה" מיוחדת. לכן נקראים באופן כללי "ע' אומות העולם", כנגד ע' בחינות רצון. שזה נמשך בסוד "זה לעומת זה", זאת אומרת כנגד ז' ספירות דקדושה, שהם חג"ת נהי"ם, וכל אחד מהן כולל עשר ספירות, ביחד הם ע' אומות.

וגם יש בחינת "ישראל", שהם נקראים על שם "ישר-אל", שהם ההיפך מהרצון לקבל לעצמו, אלא הם בבחינת רצון להשפיע לה', היינו שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו.

לכן, כיון שהמצרים היו שולטים עליהם, היו מוכרחים לעשות כל עבודתם לטובת המצרים ולא לתועלת ה'. וזה שאומר "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". פירושו, שבני ישראל היו רוצים לעבוד לתועלת ה', והמצריים היו שולטים עליהם, לכן "וייאנחו". כלומר, שראו, שלא די שלא מתקדמים, אלא הם הולכים אחורה. וזה שאומר "ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה".

ואז, כשהם רואים שלא יכולים מכוחות עצמם לצאת מהגלות, לכן מבקשים מה', כמו שכתוב "ותעל שוועתם אל אלקים", שפירושו, שה' עזר להם לצאת מגלות מצרים. וזה כמו שאומר הזה"ק על מה שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ושאל, במה, והשיב "בנשמתא קדישא".

נמצא, שדוקא בזמן שהם מונחים תחת שליטת הרע, אז רואים בכל פעם יותר את שליטת הרע, ואז האדם בא לידי הרגשת ב' דברים:

א. שהרצון לקבל, שהוא שליטת המצריים, הוא כל כך רע שמרחיק אותו מה'. כלומר, שטרם שהתחיל בעבודה דעל מנת להשפיע, עוד לא היה יודע כמה רעות גורם לו הרצון לקבל. וזה מטעם הידוע, שלא מראים לאדם את תוקף הרע בפעם אחת. אלא מעט מעט מראים לו, כי אחרת הוא תיכף יברח מן העבודה, שהוא יגיד, שזה לא בשבילו.

ובהאמור יש לפרש דברי הרמב"ם, שאומר, ש"ענין לשמה לא מגלין לאדם בתחילת עבודה, אלא עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש להבין, מהו הפירוש "מגלים להם רז זה מעט מעט". שיש להבין, איך זה אפשר להיות ענין "מעט מעט". הלא כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעשות הכל לשמה, כבר אצלו הכל מגולה, ומה יש עוד לגלות.

אלא שיש לפרש, שענין מה שאומר "מגלים להם", מי הוא המגלה להם רז זה של ענין של לשמה. וגם יש להבין מה שאומר "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". מי יודע שכבר זכה לבחינת "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".

אלא זה יכולים להבין, כמו שאמר הזה"ק פשט על מה שכתוב "או הודע לו אשר חטא". ושואל, מי הודע לו. ומשיב, הקב"ה. ויש להבין מה שאומר "שהקב"ה הודע לו אשר חטא". באיזה אופן הודע לו. ויש לפרש זה על דרך שכתוב בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד) וזה לשונו "שאם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאתו עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, שאין בו חסרון כל שהוא".

ובהאמור נבין, איך שהקב"ה מודיע לו "אשר חטא". שיש לפרש, זה שהאדם לומד אפילו שלא לשמה, המאור שבה מודיע לו, שהרצון לקבל הוא הגורם לכל הרע, שהוא המפריע, שתהיה יכולת להאדם לקבל טוב ועונג הזה, מה שיש ברצונו יתברך לתת להנבראים. והמאור שבתורה, זה נקרא שהקב"ה מודיע להאדם אשר חטא.

ובזה גם כן יש לפרש, מדוע אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל להרגיל את האדם בעבודה דשלא לשמה ולא בלשמה. וזהו מטעם, שענין לשמה מגלים להאדם ע"י שמקבל מאור התורה. נמצא, ממילא, שאם הוא לא עוסק בתורה אפילו שלא לשמה, מאיפה הוא יקח מאור התורה. לכן אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה.

ובזה נבין מה ששאלנו, מי יודע אם כבר זכו לחכמה יתירה, שכבר מותר לגלות להם את הענין של לשמה. התשובה היא, המאור שבתורה יודע כמה הם מתפעלים ממאור התורה, בשיעור זה יש יכולת לגלות להם את הענין של לשמה.

ובזה נבין מה שאומר הרמב"ם "שמגלים להם מעט מעט", שהפירוש הוא, היות שענין "לשם שמים" פירושו "לא לתועלת עצמו", והאדם צריך להרגיש מהו שלא לצורך עצמו. וזה מגלה לו המאור התורה. לכן כל פעם המאור מגלה לו את ערך הרע שיש ברצון לקבל, כי ע"י המאור שהאדם מקבל מהתורה, הוא רואה כל פעם קצת רע שיש בהרצון לקבל. וזה שאומר "מגלים לו מעט מעט".

וענין רע מתפרש בב' אופנים:

א. מהו טובו של הרע, היינו כמה האדם מפסיד ע"י הקבלה לתועלת עצמו.

ב. כמה שהגוף מתנגד להעבודה דלהשפיע.

וב' אלה האדם מקבל מהמאור שבתורה מעט מעט. וזה שאומר "מגלים להם מעט מעט רז זה". היינו, שע"י המאור, שמקבל מבחינת התורה דשלא לשמה, הוא בא לידי גילוי של ב' דברים כנ"ל. היינו, שיעור הרע הנמצא בהרצון לקבל, שיעור התנגדות הגוף כל פעם במידה מרובה, שהאדם רואה בכוחו להתגבר. וזה שאומר "מעט מעט". זאת אומרת, שכל פעם המאור מגלה לו, שזה נקרא, שאי אפשר לגלות לו בפעם אחת, כנ"ל.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אומר הכתוב, שדוקא ע"י רשעת הגוים זכו לירושת הארץ. והטעם הוא כנ"ל, כמו שהבטיח ה' לאברהם, שבאופן זה, היינו שעם ישראל יסבלו גלות מצד המצריים, כלומר, כל אומות העולם עם כל מידות הרעות שיש בהם, הם רוצים לשלוט על עם ישראל. ועם ישראל רוצים דוקא לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת ע' אומות כנ"ל, אז מורגש להם חסרון. והם יראו, שאין בכוחם להתגבר עליהם.

ואז יהיה, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". אז ה' יתן להם העזרה הדרושה לזה. והוא כנ"ל, שכל פעם הם יזכו לבחינת "נשמתא קדישא", וזו תהיה הסיבה שבני ישראל יצטרכו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שהם יקבלו זה מתוך הכרח, היינו להציל את עצמם משליטת אומות העולם.

וזה שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". כלומר, שדוקא ע"י רשעת הגוים יש יכולת שה' יכול להורישם את ארץ ישראל כנ"ל. כי הרגשת הרע, בזמן שמגלים שהרע הזה, הוא המפריע להגיע להתקרבות ה'. כי רק זה חסר לנו. כי ענין "קירוב וריחוק" ברוחניות, הוא ענין השתוות הצורה. ובזמן שיש השתוות הצורה בין אור לכלי, אז האור מתלבש בהכלי.

לכן הרגשת הרע, הנקראת "רשעת הגוים", גורמת צורך להתפטר מהרע. ואז האדם מתחיל לטהר עצמו מבחינת קבלה לעצמו. ואז הוא רואה, שאין זה בידו. ואז מתחיל להתפלל לה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". כנ"ל בדברי הזה"ק, שנותנים לו נשמתא קדישא. כלומר, שכל פעם שמקבל עזרה מלמעלה, הוא ע"י שנותנים בחינת נשמה. נמצא, שהעליות והירידות, הן הסיבה הגורמת צורך ורצון לקבל את ירושת הארץ.

וזה שאומר, שהסיבה היא, מטעם "אשר נשבע ה' לאבותיך". שפירושו, לא שהסיבה מטעם שנשבע לאבותיך, מטעם זה הוא נותן להם את ירושת הארץ. ושאלנו, הלא חז"ל אמרו על מה שכתוב "בראשית. אין ראשית אלא ישראל". נמצא שהכל היה בשביל ישראל ולא מטעם שבועה שנשבע להאבות.

אלא שיש לפרש, כשבני ישראל יהיו מוכשרים לקבל את ירושת הארץ, היינו שיהיה להם צורך לירושת הארץ, מטעם כמו שאומר "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך", זאת הסיבה שבני ישראל ירשו את הארץ. ידוע ש"הארץ" נקראת בחינת מלכות, שמלכות נקראת "כנסת ישראל", מטעם שהיא כונסת בתוכה כל מה שיש בז"א, הנקרא, "ישראל", שזה נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", שע"י היחוד הזה מושפע שפע להנשמות.

כל זה בא מתחילת מחשבת הבריאה, כדרשת חז"ל "אין ראשית אלא ישראל". זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, הכוונה על בני ישראל. רק באיזה אופן הם יקבלו את הטוב ועונג. על זה בא הכתוב להודיענו, שהסיבה העיקרית, שעל ידו הם יהיו מוכשרים לקבל, היא בחינת "ברשעת הגוים", כנ"ל. וכמו כן "ולמען הקים את הדבר, אשר נשבע ה' לאבותיך". שענין "ירושת הארץ" הוא כמו שהודיע לאברהם, בזמן שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנו", שהתשובה של הקב"ה היתה, שבני ישראל יהיו בגלות, שהכוונה היא "ברשעת הגוים", כנ"ל.

ובהאמור יוצא, שאין האדם יכול לעלות במעלת הקודש, אם הוא לא מרגיש חסרון במצב שבו הוא נמצא. זאת אומרת, החסרונות והיסורים שהאדם מרגיש, הם נותנים להאדם צורך למצוא עצות, כדי למלאות את חסרונותיו. מה שאין כן, אם לא מרגיש בעצמו חסרון, כלומר שהגם שיכול להיות, שיודע שיש בו חסרונות בעבודה, אבל אין לו יסורים מזה, אין החסרון הזה מסוגל לקבל מילוי, מטעם שהוא לא מחפש עצות לזה, ובלי אתערותא דלתתא, היינו בלי שהאדם מבקש מה' עם כל הלב, אין מקום לעניית התפלה, היות שאם אין לו יסורים מהחסרון, כבר אינו יכול לבקש עם כל הלב.

וזהו כמו שכתוב במדרש שוחר טוב (תהילים כ"ג) וזה לשונו "כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשי ידיך, יכול אפילו יושב בטל". תלמוד לומר "בכל מעשי ידיך", אם עשה הרי הוא מתברך, ואם לאו, אינו מתברך".

הרי אנו רואים, שבלי אתערותא דלתתא, היינו בלי מעשה מצד התחתון, אין הברכה יכולה לבוא. ונשאלת השאלה, למה. והתשובה היא, זה שהאדם מתחיל לעשות, מהעבודה זו האדם מקבל את החסרון להדבר, כלומר שיש הבדל בהצורך שבדבר. זאת אומרת, שיש להבין, עד כמה שנחוץ להאדם את מה שהוא רוצה להשיג. כי העבודה והעצות, שהאדם משקיע בכדי להשיג את מבוקשו, זה מרחיב את החסרון להדבר. וממילא, כשהוא ישיג את הדבר, הוא יכול להנות מהדבר.

לכן כשמדברים בעבודה, הגם שיש לאדם צורך להתעלות בעבודה, אבל הצורך הזה עוד לא פועל באדם, שתהיה לו נחיצות להדבר. וממילא כשיתנו לו משהו מלמעלה, והוא עוד לא יודע להחשיב את מה שיתנו לו, זה ילך לאיבוד לתוך הס"א. וכל זה הוא מטעם, שהאדם אינו חכם כל כך, שידע איך להעריך משהו ברוחניות.

וזה על דרך שאמרו חז"ל (חגיגה ד') "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". היינו, זה שהאדם אינו יודע להעריך, אם נותנים לו קצת התקרבות מלמעלה, לכן תיכף זה מסתלק ממנו, והוא מקבל ירידה. וזהו מטעם שאינו יודע לשמור את ההתקרבות.

כי מדרך העולם הוא, שאם נותנים למי שהוא להכנס קצת לחצר המלך, אז הוא דואג ומחפש עצות, איך להכנס לבית המלך, ולא מסתפק בזה שהוא נמצא בחצר המלך. לכן כשמקרבים קצת את האדם, אז האדם שבע רצון מזה שקירבו אותו, ואין הוא דואג לחפש עצות, איך הולכים קדימה, לכן זורקים את האדם לחוץ. ואז, כשהאדם מקבל ירידה, שזה נקרא "תאונת דרכים", כלומר שקבל תאונה בדרך שהיה הולך להתקרב לה'.

היינו שרכב אחר נכנס לתוך רכב שלו, כלומר שהרכב של עולם הגשמי נכנס לתוך הרכב של הרצון להשפיע. ואז, כל החיים שהיה לו מצד הרצון להשפיע, נסתלק ממנו, ונשאר בלי הכרה. היינו, שעכשיו הוא מרגיש, שכבר אין לו חיים רוחניים. אלא עד שמתאושש לאט לאט, ומתחיל להרגיש, שכל החיים ממה שהוא חי עכשיו, הוא רק מהרצון לקבל לעצמו. ואז שוב מתחיל לחשוב ולחפש עצות, איך שוב לכנס להעבודה דלהשפיע.

נמצא, שבכדי שיהיה לו חסרון, שיהיה לו צורך לעלות במעלות עבודה דלהשפיע, נותנים לו מלמעלה את הירידה, כדי שיהיה לו צורך להתקדם כנ"ל, כי בלי צורך אמיתי אין האדם מסוגל לקבל, מה שהוא צריך להשיג. ולכן אם האדם רוצה לשמור עצמו, שלא יהיה לו תאונת דרכים, הוא צריך לשמור את עצמו, שלא יהיה לו התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל. בזה הוא יהיה בטוח, שלא יאבד לו מה שנותנים, היינו את העליה שקבל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, רביעי) "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם". שיש לפרש על דרך העבודה, שהאדם צריך לזכור, שהיתה לו ירידה מטרם שבא לעליה. היינו שה' נתן לו להרגיש את הרע שבו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כי הרגשה זו, שהוא עבד אצל המצריים, היינו שאין לו רשות לעשות משהו לתועלת ה', אלא כל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה'.

ואח"כ צריך לזכור, שעכשיו, כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שמרגיש קצת שהוא מקורב לקדושה, אז צריך לזכור, שהוא צריך לילך קדימה. לכן הוא צריך עכשיו לזכור, כמו שהיה מקודם עבד, זאת אומרת, שהיה במצב של ירידה. לכן הוא צריך עכשיו גם כן למצוא אצלו מקום חסרון, כדי שיהיה לו צורך ללכת קדימה, אחרת מוכרחים לו מלמעלה ירידה, כי בלי צורך אין האדם יכול להתקדם, והוא מוכרח להישאר במצב שבו הוא נמצא. לכן כדי שלא יהא צורך לתת לו ירידה, לכן בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון. וזה שכתוב "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם".

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להתחיל את העבודה בבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה, ולכוון, שזה יהיה לשם שמים. שפירושו, שהאדם מקיים תו"מ מטעם שה' נתן לנו תורת חיים. שע"י זה שאנו שומרים, מה שה' צוה לנו, אנו נקבל שכר, כמו שאמרו חז"ל "ונאמן בעל מלאכתיך, שישלם לך שכר פעולתיך". וע"י זה יהיה לנו טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא.

וזה שאנו צריכים להאמין, שאפילו אם באים לו דעות ומחשבות, שלא נותנים לו להאמין, הוא צריך לבקש מה', שיתן לו כח להאמין. ויש אח"כ מדרגה יותר גבוהה, שהיא "שלא על מנת לקבל שכר", אלא הוא זוכה להרגיש, שקיום תו"מ הוא אצלו בבחינת שהוא משמש מלך גדול. ומזה באים לירושת הארץ."

שאלה: רב"ש כותב לנו שהתנאי לגילוי, להגיע ל"לשמה" הוא התפעלות ממאור התורה. איך מגיעים להתפעלות ממאור התורה?

מה כתוב במה שקראנו? מי יודע לענות?

תלמיד: כתוב, מעט מעט ממאור התורה.

מה מעט מעט?

תלמיד: מעט מעט, לאט לאט, מקבלים ממאור התורה את ההכרה.

כן.

שאלה: כתוב, "התשובה היא, המאור שבתורה יודע כמה הם מתפעלים ממאור התורה, בשיעור זה יש יכולת לגלות להם את הענין של לשמה." כתוב פה הרבה על זה שהמאור מפעיל את האדם והמאור מקדם את האדם ומגלה לו את הכול, והשאלה היא איך אנחנו מסדרים את עצמנו כך שהמאור הזה הוא הכוח שמפעיל פה את הכול.

כן. עוד?

תלמיד: גם אני עם אותה שאלה, כי רב"ש אומר פה "המאור שבתורה יודע כמה הם מתפעלים ממאור התורה, בשיעור זה יש יכולת לגלות להם את הענין של לשמה." ההתייחסות למאור היא בהאנשה, כאילו המאור זה משהו עם יכולת חשיבה, הוא יודע כמה ולפי זה נותן לך.

נכון.

תלמיד: כשאנחנו מתחילים להתחבר מגיע מאור, והוא מראה לנו את הדברים שאנחנו צריכים לעבוד עליהם כדי לעלות לדרגה הבאה ואז אנחנו מגיעים ל"לשמה".

כן.

תלמיד: רב"ש אומר שצריך לעסוק בתורה בשביל לזכות במאור, ועלתה בי שאלה, מה זה לעסוק בתורה, מה זה אומר לעסוק בתורה כתוצאה מזה? זה ברור שהאור מתקן, אבל עדיין לא ברור לי מה זה לעסוק בתורה, אפילו "לא לשמה" כדי לזכות ל"לשמה"?

כן, זאת באמת שאלה.

שאלה: אני חושב שבסוף המאמר רב"ש נותן תשובה איך מתקדמים. הוא אומר "לכן בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון." זאת אומרת, כדי להתקדם צריך להגיע לאומנות כזאת, שגם כשאתה נמצא בזמן עלייה, אתה מצליח למצוא מקום חיסרון כדי להתקדם הלאה. וכך האדם כל הזמן מתקדם באתערותא דלתתא, כי כמו שרב"ש אומר פה, בלי אתערותא דלתתא שום דבר לא יקרה. זאת אומרת, המאור יקדם אותו, אבל זה צריך להתחיל בהקדם עבודה של האדם.

במה האדם צריך להצטייד?

תלמיד: בקבוצה שתדחוף אותו, במשהו שייתן לו את הרמז איך כל הזמן להתקדם, כי זו באמת עבודה, זו אומנות להיות בעלייה ובכל זאת למצוא חיסרון.

כן.

תלמיד: זה עוד יותר מזה, כי אם אתה לא מוצא חיסרון בזמן העלייה, אז תהיה לך תאונה. אתה כאילו נמצא בלחץ למצוא חיסרון או שבהכרח אתה תיפול לגשמיות. זה באמת לא ברור איך כל הזמן להיות במגמה של עוד יותר חיסרון ועוד יותר חיסרון.

כן.

תלמיד: אולי נוסיף משהו מהחיים, זה כמו ילד שמסתכל תמיד על הילד היותר גדול ורוצה להיות כמוהו. זאת אומרת, בכל שלב אנחנו צריכים להסתכל קדימה בכדי לגדול יותר.

נכון.

תלמיד: אני חושב שבסופו של דבר הבורא נותן לנו פה הזדמנות להעריך את הקשר איתו מלכתחילה. כי מצד אחד המאור נותן לנו להרגיש את הרע שבנו, את הרצון לקבל לעצמנו, והדרישה, החיסרון לתיקון הזה, להשפעה, הוא רק דרך זה שאנחנו מבקשים כל פעם עזרה מהבורא. בלי עזרה מהבורא, שבעצם נמצא בערבות בינינו, בקשר בינינו, באהבה, אי אפשר להגיע להשפעה, אי אפשר להגיע לאהבת חברים. בלי הכוח המשותף שאנחנו בונים מכך שאנחנו מגלים את הצד ההפוך שלו, בלי חיסרון, אי אפשר לגלות, כמו שרב"ש אומר, בלי כלי אין מילוי. וזה מתחיל מכך שהבורא מגלה בנו כל פעם את ההתעוררות הזאת. הוא נתן קודם כל לכל אחד מאיתנו התעוררות של הנקודה שבלב, זה היסוד שלנו, ומפה אנחנו מתפתחים. הבורא נותן לנו כל פעם עוד חיסרון ועוד חיסרון עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר למשמעות האמיתית של החיים, מהו כוח ההשפעה והאהבה שהוא הירושה שקיבלנו, ובסופו של דבר הכול מתחיל ומסתיים בכך שאנחנו דבוקים בהשתוות הצורה לבורא.

יש עוד מה להוסיף?

תלמיד: אולי רק להגיד שרב"ש כותב "שטרם שהתחיל בעבודה דעל מנת להשפיע, עוד לא היה יודע כמה רעות גורם לו הרצון לקבל." זאת אומרת, ככל שאנחנו מנסים לעבוד בלהשפיע, כך אנחנו לאט לאט מתחילים לגלות את היצר הרע, רשעת הגויים וזה גורם לצורך גדול להתקדם בשביל לא להישאר בבחינת אברהם. כי אברהם שואל "במה אדע כי אירשנה", אברהם זה חסד, קו ימין, אז בשביל לא להיתקע בחסדים, הוא צריך לזכור "כי עבד היית בארץ מצרים" לזכור ולחפש את החיסרון כדי להתקדם, אם אני מבין נכון זה בעצם לעבור מימין לשמאל.

כן.

תלמיד: רב"ש כותב בסוף, "האדם צריך להתחיל את העבודה בבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה, ולכוון, שזה יהיה לשם שמים." כביכול יש פה שני תנאים. ולפני זה הוא כותב ש"שבלי אתערותא דלתתא, היינו בלי מעשה מצד התחתון, אין הברכה יכולה לבוא. ונשאלת השאלה, למה. והתשובה היא, זה שהאדם מתחיל לעשות, מהעבודה זו האדם מקבל את החסרון להדבר,".

כן.

תלמיד: השם של המאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה". רב"ש כותב שיש הבטחה על הירושה הזאת, והירושה היא "הכוונה על בחינת מלכות, שהיא מקבלת את כל האורות מלמעלה ומשפעת להנשמות. כי מלכות נקראת "כנסת ישראל"."

כן.

תלמיד: זו תשובה לשאלה איך מקבלים את האורות ובשביל מה.

כן.

תלמיד: יש פה שאלה, אם הדרך להביא את האדם למטרה היא כל פעם לתת לו הכרה של הרצון הרע ואז לצאת מזה, ושוב מכה ושוב לצאת מזה, אז ברורה פחות או יותר העבודה במצרים, אבל איך אחרי שהם יצאו ממצרים, זה משמש להם עדיין חומר דלק?

חכה, גם את זה נלמד. אנחנו עוד לא יוצאים, צריכים עוד ללמוד.

שאלה: למה הרב"ש לא אומר, כדי שתצליח להגיע לחיסרון הזה תוך כדי עלייה, אתה צריך קבוצה. למה העניין של קבוצה וחברים בכלל לא נכנס למאמר הזה, הוא בכלל לא מזכיר את זה?

כי בתחילת הגלות זה לא מובן לאדם.

תלמיד: אבל הוא נותן איזושהי עצה, איך האדם לבד יכול לממש אותה?

לבד הוא לא יכול.

תלמיד: זה כבר ברור, בגלל זה אני שואל. רב"ש נותן עצה לאדם, אתה נמצא בזמן עלייה, תמצא חיסרון. האדם שנמצא בזמן עלייה לא מחפש חיסרון, טוב לו בעלייה, את החיסרון הוא יכול לקבל מהסביבה שלו. פה זה לא מוזכר, ובגלל זה אני שואל, למה זה כך, למה הוא אומר את זה ולא מסביר?

הוא משאיר מקום למאמרים הבאים.

שאלה: אם הדרך היא שהירידות נחוצות, למה רב"ש כותב שהאדם צריך לשמור את עצמו שלא תהיה לו התנגשות עם הרצון לקבל, שלא יאבד מה שנותנים לו? מה זה לשמור את עצמו בכלל?

לשמור את עצמו איך לא להיכנע לרצון לקבל.

תלמיד: אבל הוא מתאר שכל התהליך הוא שתרגיש את הרצון לקבל יותר חזק, ומזה יהיה לך צורך לבורא.

זה שתרגיש אותו, זה משהו אחר, אבל לא שאתה מזדהה עימו.

תלמיד: אז איך שומרים?

איך שומרים ממה?

תלמיד: מאותה התנגשות עם הרצון לקבל. מה זה לשמור את עצמו, איך אדם שומר את עצמו?

על ידי כך שהוא מבין כל פעם יותר ויותר, מאין בא הרצון לקבל, במה הוא מסכן אותו ואיך הוא מתגבר עליו.

תלמיד: בתיאור של רב"ש במאמר יש תהליך של התקדמות על ידי ירידה, ואחרי זה עלייה ושוב ירידה וצורך, אבל אנחנו רואים מהחיים, שלבורא יש דווקא נטייה לייבש את האדם.

נכון.

תלמיד: גם כשהבורא מרחיק את האדם מהקבוצה או מהרוחניות, האדם לא מרגיש מזה יותר צורך, הוא מתייבש.

כן, כדי שהאדם יראה מה הוא יכול לעשות לבד.

תלמיד: איך יחד עם הירידה מגיע גם צורך? רב"ש מתאר פה שני דברים. הדבר הראשון, הכרת הרע, כמה הרצון לקבל מרחיק אותך מהבורא. והדבר השני, כמה הרצון לקבל מתנגד להשפעה, לא מסוגל להשפעה. נראה לי שהרבה פעמים הרצון לקבל מתנגד, הוא אומר, זה בכלל משהו מחוץ לטבע שלך, אתה לא מסוגל. אבל לא תמיד יחד עם זה, באה גם אותה נחיצות. איך אפשר לצרף את זה יותר?

בלי שהאדם יקבל עכשיו כוח כנגדו הוא לא יכול לצאת מזה, הוא יישאר במצרים לתמיד. אין לו כוחות לצאת ממצרים.

תלמיד: איך לא להשלים עם הרגע הזה שאתה מבין שזהו, אתה מרים ידיים ולא מסוגל, לא יכול?

הבורא לא נותן לך להשלים.

תלמיד: להשלים עם המצב אני מתכוון.

עם המצב.

תלמיד: אז הוא גם זה שמוציא?

בוודאי, הוא זה שמוציא אותך מארץ מצרים.

שאלה: מצד אחד מקדמים את האדם הדרגה, וכאשר מכניסים אותו להיכל המלך בפעם הראשונה הוא מוצא עצות איך כל הזמן להתקדם. מצד אחר שמעתי הרבה פעמים שכשמגיעים למצבים, חשוב להסכים עם הבורא, עם מה שהוא מעביר אותך. לא ברור לי איך זה מסתדר יחד, גם להסכים עם כל מה שהוא מעביר אותך כדי להגיע לשם שמיים וגם לחפש איך להתקדם כשמכניסים אותך לחצר המלך או נותנים לך לטעום את הטעם.

רק על ידי הסביבה, רק על ידי הקבוצה.

תלמיד: אבל יש מצב שאני מרים ידיים, זהו, אני מסכים, תעשה איתי מה שאתה רוצה.

לא, כשאתה מרים ידיים, זה מפני שלך אין רצון, אבל בקשר שלך עם החברים, יש.

תלמיד: ואז דרכם לחפש דרכים איך להיכנס להיכל המלך או איך להתקדם בעבודה? כי זה דווקא מצב של עליה כשהבורא מכניס אותך להיכל המלך.

אבל זה לא עליך להיכנס, כי מה אתה יכול לעשות? עליך לרצות להיות מקושר עם החברים.

תלמיד: שמעתי שהרצון הכי גדול זה דווקא להיות מחובר עם הבורא, כלומר להיות קשור עם הבורא.

אבל אין כאן רצון כזה.

תלמיד: זה יבוא רק דרך החברים, דרך החיסרון שלהם?

כן.

תלמיד: והרצון להשפיע להם הוא לאו דווקא ברצון לקבל שלי, כלומר במקום הזה שולט הרצון לקבל?

לא, אתה חייב להבין שההתקדמות היא רק לכיוון הרצון להשפיע.

תלמיד: לזה צריך לזכות ממנו, גם את זה צריך לקבל ממנו?

כן, אבל את זה כבר הבורא מסדר.

שאלה: בנוגע לחיסרון בזמן עלייה, הרב"ש משווה את זה לגן ולהיכל המלך. מה ההבדל בין גן לבין היכל המלך?

אלה שני דברים דומים, רק אחד יותר גדול מהאחר, לא יותר מזה.

שאלה: איך התורה משנה אותנו? מה עושה הבורא לתורה כדי להפוך אותה לכוח שמוציא אותנו משבעים האומות? מה יש בה ברגע שאנחנו מתחילים לגלות את הרצון להתקרב אליו?

בתורה יש כוח שנותן לנו חשיבות.

תלמיד: האם הבורא משנה את מבנה התורה? האם הוא מוסיף אלמנט חדש מתוך מה שיש בו ואין בנו, שמזניק אותנו באמצעות הלימוד והנכונות שלנו, לדביקות אתו, להשתוות הצורה?

אני חושב שעל ידי כך שאנחנו נקשרים לתורה, אנחנו מקבלים כוחות חדשים שמזמינים אותנו לעלייה.

שאלה: איך אדם יכול לחזור לתפילה כדי לעשות מעשה של השפעה?

מתוך שהוא רואה שאין לו מה לעשות, אין לו כלים ביד, הוא נמצא כמו באמצע השדה.

שאלה: האם האור הוא זה שמגלה לנו את הרע שבנו, או מה שממלא אותנו, אחרי גילוי הרע?

כן, האור קודם כל מגלה לנו את הרע שבנו, הכרת הרע.

שאלה: כתוב, "בלי שהאדם מבקש מה' עם כל הלב, אין מקום לעניית התפלה, היות שאם אין לו ייסורים מהחיסרון, כבר אינו יכול לבקש עם כל הלב." אז השאלה היא, מה ההבדל בין חיסרון בירידה ובעליה, ואם יש הבדל בכלל?

בירידה זה אותו חיסרון שהבורא מגלה בנו, ובעליה זה מה שאנחנו מתגברים ומעדיפים את העלייה הרוחנית הזאת, במקום מימוש של הגברת הרצון שקיבלנו בירידה.

שאלה: כתוב במאמר, שאברהם ראה לפי הכלל, שאם הבורא ייתן קצת הארה לישראל הם יהיו מסתפקים במועט, ולכן הוא נתן להם את הגלות. במקרה שלנו, הבורא גם לא ייתן לנו איזשהן הארות קטנות, אלא רק להוסיף בגלות?

במקרה שלנו נראה איך זה יהיה. אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד ולא היה אף פעם מצב כזה בהיסטוריה. נראה, זה מאוד מעניין איך לעשות.

תלמיד: אז לבקש מהבורא אפילו על הארות קטנות, על ההתעוררויות. אבל הוא בכל זאת נותן לנו מצבים של גלות, אז מתוך זה מה עלינו לבקש ממנו, איזו יציאה סופית, או הארות קטנות שיתמכו בנו לעצמנו ולחברים?

לא חשוב מה שאנחנו נבקש, הרצונות שלנו יחד עם הבורא יסתדרו בצורה כזאת, שעם הבקשה שלנו היא תמיד תקדם אותנו.

שאלה: במאמר יש ציטטה שמתחילה, "אם אדם עוסק בתורה ומצוות אפילו למען עצמו", ומסתיימת בזה "שהבורא יפתח את עיניו ויגלה לו עולם מלא שלימות וללא חסרונות". אז אם אני רואה חברה בעשירייה שנמצאת בסבל, או בחיסרון, ואני חוששת מזה, זה מפחיד אותי או זה מרגיז אותי, או מכעיס אותי, ואני מנסה לעשות דברים כדי שהחברה שלי לא תסבול. האם אני צריכה להבין מזה שזה הרצון לקבל שלי לעצמי, והוא שגורם לי לראות בצורה כזאת. ומה שאני תופסת כמציאות, זו התפיסה שלי ואם אשנה את הגישה שלי, ואת הכוונה שלי, אז גם מה שאני אראה ישתנה, ואראה את החברה הזו ללא חסרונות, ללא בעיות, ללא סבל?

כן.

שאלה: הרב"ש מראה לנו שירושת הארץ זה בגילוי הרשעים, בעזרת הרשעים. אז אם אנחנו מביאים את זה עכשיו ללימוד שלנו ואנחנו רוצים להביא את התוצאה הזאת, כי זאת ההתחלה, אז אנחנו לומדים ומתחברים ביחד וצריכים לראות את גדלות החברים בחיבור. וברגע שאני לא רואה את גדלות החבר, סימן שאני מתחיל לגלות את הרשעים שבי, ואני צירך לבקש את התיקון על הגילוי הזה. אז בעצם יש לנו פה עבודה נפלאה וזה הבסיס שלנו לעבודה.

בסדר, טוב.

שאלה: במאמר שקראנו הרב"ש מסביר שהרצון לקבל לעצמו באופן כללי נקרא "אומות העולם" וברצון לקבל יש הרבה רצונות וכל רצון מיוחס לאומה מיוחדת, סך הכול שבעים אומות העולם. אנו לומדים שזה לעומת זה ברא אלוהים, ומול שבעים ספירות דטומאה יש שבעים ספירות דקדושה בני ישראל. ושאלתי, לאור עליית האנטישמיות והאנטי ישראליות ברחבי העולם, האם בסוף ההתפתחות הרוחנית של האנושות גם אומות העולם יצטרפו לדרגת ישראל, ישר-אל?

נקווה שעל ידי העבודה שלנו אנחנו נתקן את כל העולם.

שאלה: למדנו הרבה פעמים על פסח. איך אנחנו מחדש לומדים את פסח בצורה הכי נכונה?

כל פעם לומדים בצורה נכונה וגם הפעם. רק תענה לשאלות ותרצה להיכנס יחד עם האחרים לתוך הבירורים והכול יסתדר.

שאלה: כתוב שהעולם בשלמות, ואנחנו רואים שהעולם כל הזמן נעשה רע יותר. אז איך אנחנו יכולים להסכים עם הבורא בתהליך הזה כשאנחנו רואים יותר רע בעולם?

אנחנו לא רואים את העולם הזה בשלמות, ברור שלא ולא צריכים לקבל אותו בשלמות. ההיפך, אם אנחנו נמצאים בעולם הזה ומשתדלים לקשור אותו עם הבורא אז העולם הזה הוא יעלה בדרגה יותר גבוהה ויהיה עולם יותר טוב.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקרב לבורא בהסכמה?

רק על ידי תפילה. להתקרב לבורא זה נקרא להיות מחוברים יותר ושהבורא יחבר אותנו וימלא את כל החללים שבינינו. זה מה שצריכים לעשות.

שאלה: הוא כותב במאמר שמסייעים לאדם בנשמתא קדישא. הוא כותב את זה בעוד הרבה מאמרים. מה זה בעצם נשמתא קדישא, ואיך זה מתקשר לעיקרון המרכזי שאדם כל הזמן צריך לגדל את החיסרון שבו?

זה אותו האור שממלא את מלכות דאין סוף ומיועד כדי לתקן אותנו ולמלא אותנו.

תלמידה: זה אומר שהמאור מגיע כל פעם כמו שמתאר כאן קצת כלפי כל חיסרון? זו בעצם הפעולה של נשמתא קדישא?

כן.

שאלה: הרב"ש כותב במאמר שכשאדם נמצא במצב עלייה הוא צריך כל פעם לזכור איך הוא היה במצב הירידה. מה זה הכלל הזה בעבודה שלי, שאני צריך כל הזמן לזכור במצב של עלייה לפנות למצב של ירידה?

אני חושב שזה כדי לגלות את כל הרצון לקבל שאתה רוצה לתקן.

שאלה: רב"ש כותב, "אם האדם רוצה לשמור עצמו, שלא יהיה לו תאונת דרכים, הוא צריך לשמור את עצמו, שלא יהיה לו התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל. בזה הוא יהיה בטוח, שלא יאבד לו מה שנותנים, היינו את העליה שקבל." אבל כל המאמר אומר שלמעשה בלי אותה התנגשות עם הרצון לקבל לא יהיה חיסרון לצאת ממנו, אז האם באמת ניתן להימנע מהתנגשות עם הרצון לקבל, והאם בכלל רצוי להימנע ועלינו לקבל חיסרון שלם ליציאה ממנו?

אנחנו לא יכולים להימנע מהרצון על מנת לקבל, אנחנו צריכים להבין שזה התרגיל שהבורא עושה איתנו כדי שאנחנו באמת נגלה מה שחסר לנו לתקן ואחרי שמתקנים אותו, במידה שמתקנים אותו כך יכולים לעלות לעולם הבא, לרוחניות.

שאלה: כיצד נוכל לעשות שהרכב של הרצון להשפיע לא יתנגש ברכב של העולם הגשמי?

אם אנחנו נמצאים בחברה וקשורים לחברים וכל אחד מחזיק את חברו, משתדלים שהבורא יהיה בינינו אז אנחנו יכולים לעלות בצורה חלקה יותר ויותר.

שאלה: מה העצה לאדם שעבר תאונת דרכים כדי לחזור שוב לחיים?

הוא מתחיל לעבוד מאותו רגע שמגלה את עצמו אחרי שאיבד הכרה ומקבל הכרה וממשיך.

שאלה: איך לחפש עצות להתקרב לבית המלך כמו שאומר הרב"ש?

על ידי החברים. ככל שהם מחוברים, ככל שהם מחפשים איפה המלך, כך הם מתקרבים ביניהם ולבורא.

שאלה: איך אדם יכול להעריך את ההתקרבות שנותנים לו מלמעלה?

על ידי זה שידבר עם חברים, כמה הם מרגישים בזמן עלייה לעומת כמה מרגישים בזמן הירידה ועל ידי זה יעריך את מצב העלייה על פני מצב הירידה.

שאלה: כתוב, "היינו בלי שהאדם מבקש מה' עם כל הלב, אין מקום לעניית התפלה, היות שאם אין לו יסורים מהחסרון, כבר אינו יכול לבקש עם כל הלב."

נכון.

תלמיד: איך אפשר להגיע לבקשה ללא הרגשת הייסורים?

אי אפשר, אם אני לא מרגיש את הייסורים אני לא מרגיש שאני מנותק, שאני נמצא בירידה, שחסר לי משהו.

(סוף השיעור)