שיעור בוקר 17.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 539, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ד, "מיד רשעים יצילם"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 539. חלק מאמרי "שמעתי", מאמר כ"ד. "מיד רשעים יצילם".

אנחנו רואים שכל מאמרי "שמעתי" ובכלל כל כתבי הקבלה מיועדים כדי לכוון את האדם לקשר עם הבורא. הקשר מגיע לפי השתוות התכונות. אדם שצריך להשתנות לקראת הבורא, ככל שהוא דומה לבורא הוא ייקרא יותר ויותר "אדם", הדומה לבורא, כך כתבי הקבלה ובמיוחד מאמרי שמעתי, מכוונים אותנו לזה.

מה אנחנו צריכים לראות? אנחנו לומדים ומקובלים מסבירים לנו שהבורא הוא טוב ומטיב והוא הפוך מאיתנו ואנחנו הפוכים זאת אומרת, הוא ברא בכוונה את הטבע שלנו שיהיה הרצון לקבל, רצון להיטיב לעצמנו בלבד, וזה פועל עלינו ובתוכנו בכל הרמות ובכל הצורות. מפני שחוץ מאיתנו נמצא רק הבורא, יוצא שאדם תמיד מרגיש את הבורא, ואם מקבל הרגשה רעה, הוא נקרא "רשע" מפני שיש לו תכונות ההפוכות מהבורא, כך הוא מרגיש ולכן נקרא רשע. ככל שאנחנו נתקרב לבורא לפי השתוות התכונות שלנו עם תכונות הבורא, אנחנו נרגיש את עצמנו בטוב. לכן כך הדרך שלנו.

ככל שאנחנו בכל רגע ורגע יכולים לאתר בנו את הכוחות הרעים, ההפוכים מהבורא, וככל שאנחנו נשתדל לרצות בכוחות ההפוכים מהם, בכוחות הטובים, בדביקות בבורא, לפי זה נפעיל את הבקשה, התפילה שהבורא ישנה בנו את היוצרות שלנו, שבמקום התכונות הרעות נקבל תכונות טובות. מפני שאנחנו נמצאים בתוך הבורא ולכן צריכים להרגיש את עצמנו רק בטוב, אם אנחנו מרגישים את עצמנו רע, אנחנו לא צריכים לבקש מהבורא שהוא ישתנה וישפיע עלינו טוב, אלא אנחנו צריכים לבקש ממנו שהוא יעזור לנו לשנות את עצמנו, ואז אנחנו נרגיש את הבורא בצורה אמיתית שהוא טוב ומטיב לכולם.

זה הבדל גדול מאוד בתפיסת המציאות, בתפיסת הבורא כמו שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, ולא שהבורא צריך להשתנות אלא האדם צריך להשתנות, ועל השינוי שלו הוא צריך לבקש מהבורא בלבד. כי הוא, כמו שאנחנו לומדים, צריך להבין שמהבורא מגיע אליו רק טוב ואם מרגיש הפוך, סימן שהתכונות שלו הן לא דומות לתכונות של הבורא.

כד. מיד רשעים יצילם

שמעתי ה' אב תש"ד בסיום לזהר

"הנה כתיב "אוהבי ה' שנאו רע וכו', ומיד רשעים יצילם", והקשה איזה קשר יש בין "שנאו רע" ל"מיד רשעים יצילם".

ובכדי להבין זה צריכים להקדים את מאמר חז"ל, "לא אברי עלמא, אלא או לצדיקי גמירי או לרשעי גמירי [לא נברא העולם אלא או לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים]", והקשה, בשביל רשעי גמירי כדאי לבראות, ובשביל צדיק שאינו גמירי לא כדאי? [והקשה, בשביל רשעים גמורים כן כדאי להבראות ובשביל צדיק שאינו גמור, לא?]

והשיב, שמצד ה' אין שום דבר בעולם שיהיה לו ב' משמעות, אלא רק מצד המקבלים, היינו לפי הרגשת המקבלים. זאת אומרת, או שהמקבלים מרגישים טעם טוב בעולם, או שמרגישים טעם רע ומר בעולם, משום שכל פעולה שעושים חושבים מראש כשעושין אותה, כי לא עושים שום פעולה בלי מטרה, או שרוצים להטיב את מצבו הקיים, או להרע למי שהוא, אבל דברים של מה בכך אינם ראויים לפועל בעל תכלית.

לכן, המקבלים את דרכי הנהגת ה' בעולם, תלוי איך שהם מרגישים וכפי זה הם קובעים, או שזהו טוב או רע.

ומשום זה אוהבי ה', שמבינים שתכלית הבריאה היתה כדי להטיב לנבראיו, ובכדי שיבואו להרגיש את זה, הם מבינים שזה מתקבל דוקא ע"י דביקות והתקרבות לה'. לכן, אם הם מרגישים איזה התרחקות מצד ה', זה נקרא אצלם רע, ובמצב כזה הוא מחזיק את עצמו לרשע, כי מצב בינתיים אינו במציאות. היינו, או שמרגיש את מציאות ה' והשגחתו ית', או חס ושלום שנדמה לעיניו כי "ארץ נתנה ביד רשע".

וכיון שמרגיש בעצמו שהוא איש אמת, היינו שאינו יכול לרמאות את עצמו ולומר שמרגיש ואינו מרגיש, אז מיד הוא מתחיל לצעוק לה' שירחם עליו, ויוציאו מרשת הס"א ומכל המחשבות זרות. וכיון שהוא צועק מבחינת אמת אז ה' שומע תפילתו, (ואולי זה פירוש "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת") ואז "מיד רשעים יצילם".

וכל זמן שהוא לא מרגיש את אמיתיותו, היינו את שיעור הרע שלו, במדה מספקת שיעורר אותו לצעוק לה' מרוב יסוריו שהוא מרגיש עם הכרת הרע שלו, אז עדיין אינו ראוי להיושע. מטעם שלא גילה את הכלי לשמיעת התפילה, שנקרא מעומקא דליבא [מעומק הלב], משום שהוא חושב שעדיין יש לו קצת טוב.

היינו שאינו יורד עד לעומק הלב, ובעומק הלב הוא חושב שיש לו קצת טוב, ואין שם לב באיזה אהבה ויראה הוא מתיחס לתורה ולמצות. לכן לא רואה את האמת".

המאמר הוא מאוד מאוד יסודי נקודתי. וכמו שאמרתי לפני המאמר, העניין הוא שאני צריך להרגיש שאני נמצא בתוך הבורא, אני לא יכול להרגיש אותו כי אין לי תכונות הדומות לו, ואם יש לי סביבה, עשירייה, אני מתחבר איתם, במידה שאני מתחבר איתם, במידה שאני נכלל בהם, מתבטל, מבטל את עצמי כלפיהם, במידה הזאת דרך העשירייה אני מתחיל להרגיש את הבורא.

אז יוצא שאני נמצא בתוך עשירייה, ובמידה שאני מתקשר עם העשירייה, מרגיש אותם, מקבל תכונות שלהם, החיבור שלנו יחד מאפשר לי להרגיש את הבורא שעומד מאחרי העשירייה, מאחרי החברים, כך אני מגיע לדבקות בבורא. זה מה שאנחנו צריכים לבדוק וכל הזמן לתאר לעצמנו וכך להתקדם.

שאלה: למה אנחנו מרגישים תכונות שליליות אם הן שונות מהתכונות של הבורא?

כדי שאנחנו נתקיים בצורה עצמאית ונהיה מול הבורא אבל באותה צורה כמו הבורא, בצורת ההשפעה ונוכל להשפיע אליו כמו שהוא רוצה להשפיע לנו. שאנחנו נקבל על עצמנו דוגמה של הבורא, אז אנחנו ניקָרא "אדם", דומה לבורא, אדם מהמילה דומה.

איך לעשות את הדבר הזה? לכן הבורא ברא רצון הפוך מעצמו, רצון להשפיע, וברא רצון לקבל ואנחנו שומרים את הרצון לקבל, רק מלבישים עליו כוונה איך להשתמש בו בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אנחנו על הרצון לקבל בצורה שהוא רוצה רק לקבל ועושים צמצום, ואחר כך מקבלים עליו לבוש כזה, כוונה, ומשתמשים בו כדי להשפיע לבורא כמו שהוא רוצה להשפיע לנו. זו כל העבודה שלנו.

עד שכל הרצון לקבל שלנו מתגלה ואנחנו על כל הרצונות האלו שמתגלים, יכולים להלביש כוונה על מנת להשפיע ובלבוש הזה, בכוונה הזאת אנחנו נהיה כמו הבורא, דומים לו. לא לפי הטבע שלנו, הטבע ההוא הפוך, הרצון לקבל, אלא לפי הכוונה. וכך אנחנו בדיוק נקיים את חוק השתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: במאמר בעל הסולם כותב, שכדי שניתן יהיה להעלות תפילה אמיתית לבורא והבורא בטוח יענה עליה, אנחנו צריכים שיהיה לנו כלי שנקרא "עומק הלב". איך אנחנו יכולים להשיג את המצב הזה, "עומק הלב" ואיך לא לטעות בו?

כמו שהסברתי לפני שהתחלנו לקרוא, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, אין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב. לכן מה שאנחנו מקבלים, מה שאנחנו מרגישים, מה שמתואר בנו במחשבות ורצונות, זה הכול מגיע לנו מהבורא. והבורא הוא טוב ומיטיב, ואם אני לא מקבל (אותו) כטוב ומיטיב, אז אני מרגיש קודם כל רע, ואני צריך לבקש מהבורא, אין עוד מלבדו.

אין לי למי עוד לפנות ואת עצמי אני לא יכול לשנות, לא אני בראתי את עצמי ולא אני יכול לשנות את עצמי, אני רק יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו שהוא יעזור לי שאני אשתנה. לא ברצון לקבל שלי, אלא שאני אוסיף על מה שהבורא ברא בי, כוונה על מנת להשפיע. כי בכל התכונות, הרצונות, הנטיות שלי, אני רוצה לעבוד בכוונה על מנת להשפיע. וכך אנחנו צריכים להתקדם.

זאת אומרת, השינויים שאני רוצה שיקרו בי זה לא ברצונות, אלא בכוונות על פני הרצונות, ולפי השתוות הכוונות שלי על מנת להשפיע לבורא, אני אגלה אותו שהוא רוצה להשפיע לי. ואז בכוונות שלי ושלו, שם אנחנו נפגש ושם אנחנו נגלה את הדבקות שלי בבורא.

תלמיד: אם תוך פרק זמן מסוים שבו אני פונה לבורא בתפילה והוא עדיין לא גילה בי את הכוונה הנכונה, האם זה אומר שאני מבקש בצורה לא מספיק אקטיבית, או שאני לא מספיק מקשר את זה לחברים, או שהוא לא נותן לי, כי הוא עדיין לא רואה לנכון לתת לי?

לא, מצד הבורא אין שום מחשבה ושום חשבון, אלא הכול תלוי רק בנו. הבורא הוא אבסולוט, טוב ומיטיב לכולם ואין מצידו שום השהייה. הוא לא מאחר לתת, הוא לא משאיר לאחר כך, אין חשבונות כאלה, הכול תלוי בנו. אם אנחנו מוכנים, אנחנו מקבלים. אם אנחנו לא מוכנים, אז אין לנו איפה לקבל יחס אחר מהבורא, כי בכל רגע היחס שלו אלינו הוא אך ורק כדי לקדם אותנו לדבקות.

שאלה: האגו הוא כאילו כל הזמן שומר על עצמו ולא נותן לי לראות את הרע, ובאמת לרדת לכל עומק הלב וכך אני אפילו לא יכול לבקש בצורה כנה. מה לעשות?

הבעיה היא שלא עובדים בקבוצה. אדם אחד לא יכול לגלות את הדברים האלה, הוא נמצא בתוך עשירייה. (ראו שרטוט מס' 1). כמו שאנחנו לומדים, במרכז העיגול נמצא אדם, סביב האדם נמצאת הקבוצה וסביב זה נמצא הבורא. האדם לא יכול לחדור דרך הקבוצה, הוא חייב להתקשר לקבוצה, הוא חייב להגיע למגע עם הקבוצה ואחרי זה הוא מגיע לבורא. ולמה? כי אין לו כלים, אין לו עשר ספירות כדי להתחיל להתקשר עם הבורא. הוא אחד, ואחד זה המלכות שלו. הוא צריך להתבטל כלפי הקבוצה שזה ט' ספירות ראשונות, ואז כשיש לו עשר ספירות שלמות, אז הוא מגיע לבורא. פשוט מאוד, אלה חוקי הטבע, אחרת זה לא עובד.

אתה יכול לראות את זה מצד שבירת הכלי דאדם הראשון, מצד מה שאנחנו לומדים, ומצד הפסיכולוגיה של תפיסת המציאות, לפי מה שאתה רוצה, בכל זאת ככה זה עובד. אם אנחנו לא מתקשרים לקבוצה, אנחנו לא מגיעים לגילוי הבורא.

שרטוט מס' 1

שאלה: איך אנחנו מגיעים לתחושה, לחיסרון, לצורך לקריאה לבורא, לזעקה לבורא?

גם זה תלוי בעשירייה. מתוך הלימוד ומתוך התקשרות לחברים, אני על ידי קנאה, תאווה וכבוד מגדיל את הרצון לקבל שלי. ואפילו שאין לי רצון לקבל גדול להיכרות עם הבורא, האגו שלי הוא כבד מאוד, ואני מעדיף להישאר בתוך האגו בשקט ולא להיכנס לכל מיני מצבים שבהם אני אסבול. אבל בכל זאת אני צריך לעבוד כך.

כשאני נמצא בעשירייה, העשירייה משפיעה עלי, על ידי קנאה, תאווה וכבוד ואז על ידי זה אני כן רוצה לעשות כל מיני פעולות, אפילו להתכלל בהם, והכול כדי להגיע לבורא. ובאמת יוצא שהשפעה לקבוצה, התכללות בקבוצה, זה הכול שלבים שאני חייב לבצע כדי שיהיו לי כלים להתקרב ולהתכלל בבורא, אחרת לא יהיו לי כלים.

שאלה: הבנתי, שהבדיקה של כל מצב ניתן לבצע רק מתוך דבקות בקבוצה או בבורא. ובנוגע לבדיקה עצמה, מה זה אומר שאני נמצא בדבקות עם הקבוצה, והבורא מחבר לכך תכונות, רצונות שלי. איך אני עושה את זה?

מתוך זה שאתה מתחיל מביטול. קודם כל אתה מבטל את עצמך כלפי הקבוצה, ואז כבר יוצא שאתה עובר מהייחודיות שלך לקבוצה, נכלל בקבוצה ואז מצד הקבוצה, יחד איתם אתה כבר נמצא מול הבורא. אחרת אין לך בכלל קשר עם הבורא, לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'" וכל האמרות שהמקובלים מעבירים לנו. (ראו שרטוט מס' 1).

תלמיד: הביטול ברור שזו פעולה בסיסית, אבל איך אני עובר לדבקות עם הבורא דרך ביטול?

כשאתה נכלל בתוך הקבוצה, אז בתוך הכלי הזה אתה מתחיל לגלות את הבורא. זה לא סתם תנאי שאתה קופץ אחר כך לבורא. אין לך למי לקפוץ, אין לך את מי להרגיש, אתה צריך להכין את הכלי איפה שתרגיש את ההשפעה החיצונה, הבורא, וזה אך ורק כשאתה נכלל ברצונות חיצוניים ממך, שגם הם רצונות אגואיסטים אבל לא חשוב, אתה מבטל את עצמך ונכלל בהם.

ולכן במידה שאתה מבטל את עצמך כלפי הקבוצה אתה יכול להרגיש איך הבורא מבוטל כלפי כל הבריאה. ואז בתוך הקבוצה אתה מתחיל לגלות כל מה שקורה לכם.

זה עובד בצורה מאוד מדויקת, זו מערכת, מערכת הטבע, אנחנו לא יכולים לשנות אותה. נקיים אותה, נקבל את התגלות הבורא. לא נקיים, לא נקבל את התגלות הבורא. הקבוצה זה הכלי לגילוי הבורא, כי אתה סך הכול נקודה אחת, פיקסל אחד, אתה לא יכול לעשות שום דבר. רצוי שיהיו לפחות כמה, רצוי עשרה.

שאלה: מה זה אומר בדיוק, לקבל את דרכי ההשגחה של הבורא?

דרכי ההשגחה של הבורא מתגלים באדם במידה שהוא מתבטל, שהוא מבטל את עצמו ורוצה להתעלות מעל האגו שלו. אבל בצורה פרקטית איך הוא עושה את זה? כמה שהוא מבטל את עצמו ונכלל בקבוצה.

אתה יכול אפילו להגיד, שחברי הקבוצה הם עוד יותר אגואיסטים ממני, אבל את עצמי אני מבטל ואז יוצא כשאני נכלל בהם, אני נכלל כמלכות בט' ראשונות. אני מקבל את הרצונות האגואיסטים שלהם, המחשבות, כול מה שיש שם, ודרך הביטול שלי כמלכות כלפי ט' ספירות ראשונות, יוצא שיש לי כלי ואני שם לא נמצא עם האגו שלי אלא ההיפך, למעלה מהאגו, בביטול שלי, ואז אני יכול בתוך הכלי הזה לגלות את הבורא. ויתר החברים, כל אחד לפי כמה שיעשה אותו מאמץ. יכול להיות שעשיתי מאמץ ואני מרגיש את גילוי הבורא בדרגת שמונה, ומישהו אחר מבטל את עצמו עוד יותר בדרגת חמש עשרה וכן הלאה עד מאה עשרים וחמש.

תלמיד: אבל כשאנחנו מקבלים מחשבות זרות, האם אנחנו צריכים לבקש לבטל אותן?

לא לבטל אף פעם. אף פעם לא מבטלים מחשבות זרות, מבקשים על פניהן להיות מקושרים בינינו ועם הבורא. כל המחשבות הזרות האלו זה נקרא "בראתי יצר הרע", מה שהבורא ברא, והוא ברא כדי שאנחנו נתגבר מעליהן. לא מוחקים אותן, אלא עולים על פניהן יותר ויותר.

שאלה: אתה אומר שצריך להתבטל, אבל אם אני רואה שהבורא הוא טוב ומיטיב, למה אני צריך לחשוב שבי, נברא שנוצר ממנו, יהיה רע? למה אני לא יכול לחפש את הפתרון בי וצריך לחפש אותו בקבוצה?

אתה תחטט בתוך האגו שלך? אתה בסך הכול חתיכת אגו קטן, מה אתה יכול למצוא בו? כלום. מה שיש לנו לגלות הוא משהו למעלה מהאגו שלנו. כשאני נכלל בחברה יש לי מעין קרש קפיצה לקפוץ מעל האגו שלי. במידה שאני מחשיב את החברים, רוצה להיות דבוק בהם, למרות שהם אגואיסטים כמו התלמידים של רבי יוסי בן קיסמא מהסיפור שלנו, זה לא חשוב, אם אני מתבטל כלפיהם, אז הם הופכים להיות בשבילי אותו הכלי שבניתי כדי לגלות בו, בתוך הכלי הזה, את הביטול שלי כלפי הרצון החיצון שלהם וכלפי הבורא. ודווקא בתוך הכלי הזה, אני מגלה את הבורא.

זאת אומרת, איפה הבורא מתגלה? הוא מתגלה בתוך הכלי של החברים. "אבל הם מקולקלים", נכון, הם מקולקלים, אבל אני מבטל את עצמי. במידה שאני מבטל את עצמי, אני מגלה את הבורא, אני לא מגלה את תכונות החברים, אני מגלה שם את הבורא במידת הביטול שלי כלפיהם. אחרת אין לי שום אחיזה בכוח העליון, רק בצורה כזו. לכן הקבוצה כמו שציירתי (ראו שרטוט מס' 2), היא לא סתם אמצעי שמתוכו אני קופץ הלאה לדרגת הבורא, לא, כך הנטייה שלי, אבל בעצם הפגישה שלי עם הבורא היא בזה שאני מגלה אותו בתוך הקבוצה, במידה שאני נכלל בה. ולא רק את הבורא, את כל הרצון הכללי שנמצא במציאות בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר, כל מה שהבורא ברא בעצם הופך להיות אותו חומר שבו אני מגלה את הבורא. הוא לא יכול להתגלות בצורה אחרת.

לכן כדאי לנו להתבטל כמה שיותר כלפי הקבוצה בכוונה שאנחנו פועלים בזה כלפי הבורא, ובתוך הקבוצה כל אחד ואחד בונה את ההסתכלות שלו על הקבוצה בצורה כזו, שהבורא שם יוכל להתגלות.

שרטוט מס' 2

שאלה: בכל הקשור לסבל והכרת הרע, כשאני מזיק לעשירייה חס וחלילה, אני מרגיש ומבין את זה, אבל כשאני משקיע בחברים ומרגיש תגובה שנוגעת בי, האם זה סבל של האגו שלי?

כן, בדיוק זה בעצם הצער של האגו שלך שפוגעים בו, לא נותנים לו מה שהוא רוצה, שרואה כמה האחרים יותר גדולים לעומתו וכן הלאה.

תלמיד: ביחס לעולם החיצון, אני יודע שכלפיהם אני עובד כמו כל האנשים בעולם.

לא, אני עובד רק בקבוצה. לעולם החיצון אני רק מפרסם את הידיעה שהיא מטרת האדם בעולמו, ולא ממאמרי "שמעתי" אלא בסך הכול ידיעה כללית, איך בנוי העולם, מה קורה לפנינו וכן הלאה. יש לנו על זה הרבה חומר. אני מתייחס רק לעשירייה ולבורא.

שאלה: בסוף הקטע הזה נאמר, שהאדם לא מרגיש את אמיתיותו, היינו את שיעור הרע שלו או באיזו מידה מספקת הוא מתייחס לתורה ולמצוות. אז במה הוא לא רואה את האמת?

האדם לא מרגיש שיש לו קשר בכל זאת לבורא ולאור העליון, ואיך לגשת לבורא שזה נקרא דרך "תורה ומצוות". דרך התיקון שלנו זה נקרא "תורה ומצוות", ובהתאם לזה הוא מגלה את הבורא. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: נאמר בפסקה החמישית, אם הם מרגישים ריחוק מהבורא הם קוראים לזה רע, ובמצב הזה האדם קורא לעצמו רשע. למה אני מרגיש רשע אם אני מרוחק מהבורא, למה אני קורא לעצמי רשע?

כי עכשיו בינתיים מה שמתגלה לך אלה התכונות ההפוכות מהבורא.

תלמיד: זה שאני מרגיש רשע זה מצב טוב? אני הרי רוצה לחזור לקשר עם הבורא, להרגיש כצדיק, נכון?

כן. אבל בכל זאת להרגיש רשע זה גם מצב טוב, כי לפחות אתה יודע מי אתה ומה עליך לעשות.

שאלה: אפשר להגיד בעיגולים שציירת שהעשירייה פועלת כמו איזו צנטריפוגה שמפרידה כל הזמן את הטוב ואת הרע, וככל שאני מתרחק מתוך המרכז הזה של העשירייה, אז זו כאילו הרגשה של רשע?

לא אני לא יודע, הציור שלך הוא לא הציור שלי, אל תביא לנו ציור אחר, אני ציירתי ולפי זה אנחנו עכשיו מדברים. ציורים אחרים אני לא מקבל.

שאלה: כתוב בקטע הרביעי לגבי אדם המגיע למצב שהוא "איש אמת". אנחנו מונחים אגו, כל אחד חושב שהוא "איש אמת", מה בדיוק רוצה לתאר לנו פה בעל הסולם?

אם הוא "איש אמת", אז מה שהוא מרגיש זו גם אמת, אז מה הוא מרגיש, טוב או רע? לְמה הוא צריך להגיע בהרגשה שלו? הוא חייב להגיע למצב שהוא ירגיש את הבורא כ"טוב ומיטיב" ו"אין עוד מלבדו". אם הוא לא מגלה את זה, סימן שהכלי שלו מקולקל והוא חייב לתקן אותו.

תלמיד: זאת אומרת הוא לא יכול להעלות תפילה עד שהוא מרגיש שהוא "טוב ומיטיב"?

לא, הוא לא יכול להעלות תפילה אם הוא מרגיש שהוא רע. תפילה זו בקשה לתיקון, לכן אם האדם מרגיש שבאמת הוא מאוד רוצה בתיקון, אז הוא יכול להגיע לתפילה.

שאלה: באיזו מערכת רגשות בתוכנו נראה טוב ורע בעבודה?

כמו בציור. (ראו שרטוט 2) אתם צריכים כל הזמן כך לחשוב על המצב שלכם, כל אחד ואחד הוא ה"אדם", סביבו "קבוצה", במידה שהוא מתבטל כלפי הקבוצה, הוא מכין את עצמו להשפעה כלפי הבורא ולקבלת השפעה מהבורא. אם אנחנו נמצאים במצב של קבוצה, אנחנו מוכנים לקבל השפעה מהבורא. אז הבורא משפיע לנו ואנחנו מתחילים כבר כאן לבנות עשר ספירות, נשמה שבה אנחנו מגלים את הבורא. לבורא עצמו אנחנו לא מגיעים אף פעם. אנחנו רק מעלים מ"ן, תפילה ומקבלים ממנו מ"ד.

שאלה: הכול בעצם תלוי בפעולת הביטול, כך יוצא, אנחנו שומעים על זה כבר הרבה מאוד שנים. אפשר קצת להרחיב על המושג הזה, על פעולת הביטול כלפי העשירייה?

אין לי יותר מה להגיד מלבד מה שדיברנו במשך הרבה שנים, אני רק ממליץ לממש. לממש. איך אתה קובע לעצמך עד כמה אתה מתבטל? ולא אכפת לך איך הם מגיבים ומה הם עושים, אתה מעוניין רק להתבטל כי בזה אתה מתקרב לבורא.

שאלה: איך מגיעים לגילוי הרע המשותף בעשירייה ואיך עובדים עם זה?

אני לא צריך לגלות את הרע בעשירייה, אני צריך לגלות את הרע בי, ואני גם לא מחפש את הרע, אני מחפש דבקות. אם אני מגלה שמשהו מפריע לי, אז זה נקרא שגיליתי את הרע ויש לי כנגד זה, מה לעבוד, אולי עד כדי כך שאני צריך להתפלל לבורא או להתכלל בקבוצה, בחברים ואיתם לבקש מהבורא. כך עובדים.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב "אוהבי ה' שנאו רע, ומיד רשעים יצילם". איך ניתן לאהוב את ה' לפני שמכירים אותו?

לא ניתן, על מה? רק במידת השתוות הצורה שאנחנו יכולים במשהו להגיע עימו, במידה הזו אנחנו יכולים לאהוב אותו. זו לא אהבה אגואיסטית, זה לפי השתוות הצורה, שאנחנו נמצאים עמו בהשפעה הדדית. זה לא כמו באגו, בעולם שלנו, שאנחנו נותנים לו ונהנים או מקבלים ממנו ונהנים, אלא אנחנו נהנים מזה שנפתח לנו הכלי של הנשמה ואנחנו משיגים את השלמות, זה מה שהבורא רוצה שנשיג את שלמות הבריאה שהוא עשה, שהוא ברא.

שאלה: כתוב במאמר "לא נברא העולם אלא או לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים"? על איזה חשבון מדובר?

מדובר על זה שאם אדם מרגיש שהוא רשע גמור, זה יפה מאוד, אז יש לו למה להתקדם והוא מבקש מהלב השבור להתכלל בעשירייה וככל האפשר לעלות איתם יחד עד דרגת הבורא. זה בתנאי שהוא רשע גמור. כך הוא חושב על עצמו כי מדובר רק כלפי האדם שנותן לעצמו את הציונים האלו. או שהוא מרגיש את עצמו שהוא צדיק גמור, שזה יכול להיות מצב מאוד לא טוב כי הוא לא מרגיש שום רע ואין לו לאן להתקדם, ואז כאילו הדרך שלו סתומה.

לכן זה לא כמו שמלכתחילה אנחנו אומרים שהעולם נברא או לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אז למי יותר? העולם נברא יותר לרשעים גמורים, אלה שחושבים שהם באמת רשעים, שאין להם שום דבר טוב והם זקוקים לחברים ולבורא כדי שיוכלו לתקן את עצמם ולהגיע להשפעה חלוטה לכולם ולא לחשוב על עצמם. אבל מי שחושב על עצמו שהוא צדיק הוא מת. אין לו דרך, אין לו פתח, פשוט זה העונש הגדול ביותר שיכול להיות, שהוא מקבל איזו סתימה מהבורא בזה שהוא סותם אותו ולא רוצה שיפנה אליו האדם שחושב שהוא צדיק.

אנחנו רואים סביבנו הרבה קבוצות בעולם, וגם בעם ישראל, שחושבים על עצמם שהם צדיקים. ולפי האמת הם עוד רחוק רחוק מהרשעים. יש להם עוד דרך רבה כדי להבין מה זה להיות רשע ועד כמה זה טוב להיות רשע. לכן כתוב "אוהבי ה' שנאו רע". איפה הם שונאים את הרע? בתוכם. וכנגד זה הם אוהבים את הבורא. ואז יוצא שמשני הקצוות האלה הם מתקדמים. תחשבו על זה עוד.

שאלה: מדוע העמים צדיקים גמורים או רשעים גמורים? מדוע מילת המפתח היא "גמורים"?

גמורים זה בכל מצב ובכל מדרגה. אם אדם משיג את מצבו בצורה האמיתית לעת עתה, זה נקרא "גמור".

שאלה: איך מיישמים "אוהבי ה' שנאו רע" בעשירייה?

אם אני רוצה לאהוב את ה', באותה מידה אני צריך לשנוא את הרע שלי, את עצמי, את האגו שלי. רק במידה הזאת אני אוכל להתנתק מהאגו שלי, להתכלל בעשירייה ובה להיפגש עם הבורא. אני לא מגלה את הבורא באיזה מקום כמו שציירנו (ראו שרטוט מס' 3) שהבורא נמצא באיזה סיבוב גדול, איזו אורביטה כזאת, לא, אנחנו מגלים אותו בקבוצה. הקבוצה הזאת מתגבשת לאט לאט יותר ויותר עד שהיא כוללת את כל באי העולם, ובמידה הזאת, "ברוב עם הדרת המלך", אנחנו נגלה רצונות יותר גדולים, קשר יותר הדוק ביניהם, וכל זה כדי לגלות את הבורא, כי אנחנו לא מגלים את הבורא בעצמו, אלא מגלים אותו דרך הכלים.

אנחנו לא יכולים להרגיש את האור, אנחנו מרגישים את התופעות בתוך הכלים שלאותן תופעות אנחנו קוראים "אור".

שאלה: בסוף המאמר כתוב "משום שהוא חושב שעדיין יש לו קצת טוב היינו שאינו יורד עד לעומק בלב ובעומק הלב הוא חושב שיש לו קצת טוב" האם מדובר כאן בהתגלות באופן פרטי או בעשירייה?

גם זה וגם זה יכול להיות אבל העיקר זה באופן פרטי. בכל זאת הדרך שלנו היא דרך פרטית במידה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הקבוצה וכלפי הבורא בתוך הקבוצה.

שאלה: איזה מקום מיוחד אנו יוצרים עבור הבורא כאשר אנו מבטלים את עצמנו בקבוצה, מדוע דווקא שם מתגלה הבורא?

אנחנו מייצבים את עצמנו בצורת עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כך אנחנו מייצבים את עצמנו. חב"ד, חג"ת ונה"י (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

לכן כל הדברים האלה, ככל שאנחנו מייצבים נכון את עשר הספירות האלו, תשע [ספירות] ומלכות שזה האדם עצמו (M), ככל שהוא נכלל בהן כך הוא יותר ויותר מגלה את הבורא כאור פנימי שנמצא בחג"ת.

שאלה: איך אפשר להגיד על הנהגה של אסונות, מלחמות ומגפות שזו הנהגה טובה והרגשה טובה, האם לשקר לעצמי?

לא, לא צריך לשקר אלא דווקא לפתוח יותר את העיניים ולראות שכל ההנהגה הזאת מקדמת אותנו לטוב אחרת היינו נשארים בדרגת חיות, ואף פעם לא היינו יכולים להגיע לדרגת בני אדם.

שאלה: האם גילוי הבורא מתבצע בכל מדרגה בהתקדמות שלנו?

התשובה היא כן.

(סוף השיעור)