שיעור הקבלה היומי30 ספט׳ 2020(בוקר)
שיעור בוקר 30.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', אגרת ל"ו, עמ' 1489,
מאמר בנושא סוכות
קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', אגרת ל"ו, עמ' 1489, טור ב' בדבר שורה "ותשובתי", דבר המתחיל "חג הסוכות". מאמר בנושא "סוכות".
צריכים לתת הקדמה. אנחנו מתקרבים לשלב הבא בתיקון שלנו. עברנו הכנות לכל מיני דברים. שבירה למדנו בקיץ, ואחר כך התקרבנו לסליחות, ראש השנה, עברנו את יום כיפור. זאת אומרת, למדנו את כל השלבים האלה בתיקון הנשמה, שכל המועדים שאנחנו חוגגים בעולם הזה, אלו סימנים על מה שאנחנו צריכים באמת לבצע בפנים בתוכנו. זה שייך לכל אדם ואדם בדרכו לתיקון הנשמה.
מי שמרגיש צורך לתקן את עצמו כדי להתקרב ולגלות את הבורא, להיות עימו בחיבור, בדבקות, עושה את הפעולות האלה, משתדל לבצע את הפעולות הללו.
ואחרי שאנחנו למדנו איך אנחנו משתדלים להתרחק מהאגו שלנו, מהרצון לקבל על מנת לקבל שמסמל לנו יום הכיפורים, אנחנו נכנסים לתיקון. כי יום הכיפורים מסמל כמין צמצום. ואנחנו לא משתמשים בשום דבר מהרצון לקבל שלנו. הסמלים על הצמצום דרצון לקבל זה איסור בשתייה, אכילה, נעילת סנדל, רחצה ותשמיש מיטה.
ואחרי שאנחנו עשינו צמצום על הרצון לקבל שלנו ולא רוצים להשתמש בו כלפי הזולת וכלפי הבורא, אלא רק בצורת להשפיע, אז אנחנו עכשיו נכנסים לשלב הבא, איך אנחנו רוכשים את צורת "להשפיע על מנת להשפיע" הזאת?
כי סוף סוף אנחנו עם הרצון לקבל שלנו שהוא כבר נקי מהאגו שלנו, מעל מנת לקבל, רוצים להשתמש בעל מנת להשפיע, לתת, להתקרב לצורת הבורא. ואז התיקון הזה שאנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל הוא שאנחנו צריכים לכסות את הרצון לקבל שלנו, כי אין לנו חוץ מרצון לקבל שום דבר.
אפילו אם רוצים לתת למישהו משהו, אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו. רק צריכים להפוך אותו שירצה לתת. ואם שירצה לתת, אם הוא מוכן לתת משהו מבחוץ, אבל כדי לקבל בפנים, זאת אומרת שיהיה לו טוב מזה, זה משהו אחר. אנחנו עושים בעולם הזה כאלה פעולות, ובזה אנחנו לא משנים את טיב הפעולה. אנחנו בכל זאת מקבלים.
איך לעשות פעולות שאנחנו באמת על ידי רצון לקבל מתעלים ממנו דווקא ונותנים, והפעולה הזאת היא לגמרי לגמרי שווה, אקוויוולנטית לנתינה? כאילו שאנחנו נמצאים בכוח ההשפעה של הבורא, למרות אנחנו נשארים ברצון לקבל שלנו.
אז לעשות כאלה תיקונים על הרצון לקבל שלנו שיאפשר לנו לעשות פעולות של השפעה, התיקון הזה, התהליך הזה שאנחנו צריכים לעבור על עצמנו, הוא נקרא "סוכות".
סוכות זה מהמילה "סכך", שאנחנו מכסים את הרצון לקבל אחרי שאנחנו החלטנו ביום הכיפורים לא להשתמש בו. ולכן לא אכלנו, לא שתינו וכולי.
עכשיו אנחנו לומדים איך אנחנו את הרצון לקבל נהפוך לכלי שיוכל על ידו להתקרב לפעולות ההשפעה, לפעולות הבינה, לפעולת האמונה.
והסמל לזה זה סוכה. סוכה מהמילה סכך, ממילה כיסוי. שאנחנו רוצים לכסות את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו שכבר החלטנו שאנחנו לא יכולים להיכנס אתו לרוחניות כמו שהוא, מצד אחד. מצד שני, אין לנו משהו חוץ ממנו. הוא זה אנחנו.
אז איך אנחנו יכולים, באיזו צורה, באיזה שינוי אנחנו יכולים להשתמש כדי שהפעולה שלנו תהיה דומה לפעולת ההשפעה? כדי להגיע לפעולת ההשפעה אנחנו צריכים לרכוש את תכונות הבינה, תכונת האמונה, וזה מה שאנחנו לומדים על כל הרצונות שלנו ואנחנו עכשיו נלמד את זה במשך החג הזה, שנקרא "חג סוכות".
יש לנו שלוש דרגות הראשונות שזה נקרא, "כתר", "חכמה", "בינה", "ראש הרצוף". ויש לנו חוץ מזה "גוף הפרצוף", "שבע ספירות", "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח","הוד", "יסוד", "מלכות".
אז אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם כל הרצונות שלנו כדי לדמות אותם לעשר ספירות. ומתוך עשר הספירות האלה אנחנו נעשה פעולות השפעה זה לזה וזה לזה בעשיריות, ואחר כך מתוכן לבורא. עד שאנחנו נגלה שבאותו מבנה שאנחנו עושים בינינו, ונקרא "סוכה", שסוכה זה הקשר בינינו, הנשמה שאנחנו מרכיבים שהיא מגיעה למצב של השפעה הדדית ומתמלאת באור החסדים, אור האמונה, או צל האמונה.
צל, מפני שאנחנו עושים מסך מעלינו, אנחנו לא רוצים לקבל מהבורא שום דבר חוץ מאשר רוצים להיות משפיעים כמוהו. זה התיקון הראשון אחרי שאנחנו עשינו צמצום ביום כיפור, ועכשיו נשתדל ללמוד איך אנחנו עושים את זה.
יש הרבה פרטים ודאי, בלדמות את הרצון לקבל שלנו לפחות ללהשפיע על מנת להשפיע לבורא, אבל זו כבר עבודה בפועל. לא בצמצומים כמו שהיה קודם, בהתנזרות ובהתרחקות מהרצון לקבל, עכשיו אנחנו עוסקים בשינוי קצת של הרצון לקבל. אנחנו משתדלים ממנו, מעליו לבנות פעולות השפעה, כבר במשהו להידמות לבורא.
איך אנחנו יכולים לעשות את זה? בעצם אנחנו רצון לקבל, והבורא הוא האור שהוא הפוך מהרצון לקבל, הוא רצון להשפיע. כדי להיכנס עימו במגע אנחנו צריכים לבנות מעל הרצון לקבל מגן כדי לא לקבל מהבורא אור בצורה ישירה, כי זה אסור אחרי צמצום א', זה פשוט ישרוף אותנו. לכן אנחנו צריכים לבנות מעלינו מסך. המסך הזה שאנחנו בונים כדי שהאור העליון, הבורא לא יאיר עלינו בצורה ישירה נקרא "סכך". בעצם זה המסך, מגן. אני לא רוצה להיות במגע ישיר עם הבורא, כי קודם כל זה אסור, אי אפשר, זה לא ייתן לי שום התקרבות לבורא, ואני אהפוך להיות לקליפה, לרצון לקבל שרק רוצה לקבל ואז נמצא בחושך.
אלא אם אני רוצה באמת להיות בקשר עם הבורא, אני צריך לבנות מעלי מסך, כזאת מחיצה, שהמחיצה הזאת לא תיתן לי מגע ישיר עם הבורא. כי אני זה הרצון לקבל שרוצה רק לקבל, והבורא זה רצון להשפיע, ואני רוצה שתהיה בינינו השתוות בתכונות. לכן אני עושה על הרצון לקבל שלי צמצום ולא משתמש בו. קודם כל, אני לא משתמש בו כמו שהוא, ומתחיל לחשוב, שכל הפעולות שלי הן יהיו אך ורק להגן על עצמי לא להשתמש על מנת לקבל. זה נקרא שאני "בונה סכך", כמו מין תקרה מעלי, שתחתיה, תחת התקרה הזאת, תחת הסכך הזה אני רוצה להסתתר. יש חוקים איך אני בונה את הסכך הזה, מרצונות, מכוונות, מפעולות שלי עם החברים וכן הלאה. וכשאני בונה את הסכך, אני צריך להעמיד אותו על הדפנות. אז אנחנו צריכים לבנות את הדפנות, באיזה גובה אני צריך לבנות את הדפנות, מאיזה חומר בעולם הזה אני יכול לבנות את הסוכה שהיא מסמלת לי סוכה רוחנית, שבעיקר היא פנימית. אבל אנחנו מדברים לפעמים במונחים של העולם הזה כדי שיהיה לנו יותר קל להסביר מה בפנים אנחנו צריכים לעשות, איזה פעולות. כך אנחנו נתקדם אתכם בלבנות סוכה.
האדם שנמצא בסוכה זה נקרא "הרצון לקבל" שלנו, אדם זה הרצון לקבל שלנו, שנמצא בתוך עטיפה כזאת שהוא כבר עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר. ואז הוא יושב תחת הסוכה, ומה שהוא מקבל מהבורא נקרא ש"מקבל אור החסדים". בזה הוא בונה כלי דבינה, כלי האמונה שלו, כלי למעלה מהדעת, זה הכלי הרוחני הראשון שאנחנו צריכים לבנות. ואז כשאנחנו מתחילים לבנות את הכלי הזה, אנחנו מתחילים להרגיש בתוכו תכונות הבורא, תכונות ההשפעה. עדיין לא השגות רוחניות באור חכמה שאחר כך יבואו בתוך אור החסדים, אלא בינתיים רק את אור החסדים אנחנו מייצבים בנו תחת הסכך, בגלל שאנחנו מכוסים, בגלל שאנחנו מתכסים תחת הסכך. ואנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שנמצאים עשירייה תחת הסכך, כולנו יחד נמצאים בתוך הסוכה, בתוך הסכך ומתחברים שם. אנחנו בונים מעלינו סכך, מסך, שלא רוצים לקבל מהבורא שום דבר חוץ מרק להידמות לו בתכונת ההשפעה. את תכונת ההשפעה הזאת אנחנו מייצבים בינינו, בין עשרה חברים שנמצאים תחת הסכך, ובזה אנחנו מגיעים למימוש של הכלי הרוחני הראשון, וזה מסמל לנו סוכה.
יש שם עוד כל מיני פרטים, אנחנו נלמד את זה. יש לפנינו יותר מעשרה ימים ללמוד את הדברים האלה, הם מאוד חשובים, יש מספיק חומר על זה. כי בזה אנחנו צריכים לבנות כלי של אמונה למעלה מהדעת, כלי של בינה, לדעת איך אנחנו נכנסים יחד לתוך הכלי הזה, איך אנחנו מרכיבים אותו, מייצבים אותו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נקווה שנוכל להבין, להסביר זה לזה, וכך נתקדם למדרגה הרוחנית הראשונה שאנחנו נשתדל לממש.
יש הרבה חומר, הרבה מאמרים. זה תהליך מאוד מרגש, מפני שזו תחילת בניית הנשמה, תחילת בניית הכלי הרוחני, וסוף סוף אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נרכוש אמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא מסך שזה סכך, איך אנחנו עושים את זה, מה התכונות של המסך, של הסכך הזה, מתי צריכים לשבת בתוך סוכה, האם אפשר לצאת מהסוכה, זאת אומרת מהכלי הזה, או רק להיות בו כל הזמן ולתמיד, ורק מוסיפים לכלי הזה יותר ויותר הבחנות. את כל זה אנחנו נצטרך ללמוד. יש לנו גם שיעורים בבוקר, גם שיעורים בערב. בערב אנחנו חוזרים על החומר שלומדים בבוקר, אולי קצת מוסיפים, כי לא כדאי לנו לצאת מעניין הסוכות כל זמן שאנחנו נמצאים עכשיו בזמן הזה. אנחנו צריכים לנצל את הזמן הזה כדי להגיע לכלי האמונה.
אני לא רואה שאלות, יכול להיות שאנחנו נקרא ולפי החומר ישאלו. כי בסך הכול זה עניין מאוד חדש יכול להיות לרובם.
אנחנו שוב רוצים לעשות מהלימוד שלנו חיבור בינינו בעשיריות וחיבור בין העשיריות, זאת אומרת לכלי הכללי של בני ברוך העולמי, גם גברים וגם נשים. ואחר כך [חיבור של כל] הכלי הכללי העולמי שלנו עם כל האנושות. כי כל העולם צריך להיכנס בסופו של דבר לסוכת שלום, שלום זה נקרא שלמות, למסך שנותן לנו שלמות בחיים שלנו, בקיום שלנו, בהשגת הרוחניות, בלהידמות לבורא בדבקות בו.
אנחנו נלמד את זה לאט לאט, אין כאן מה לרוץ, כי זה הכלי שאותו אנחנו צריכים, זה לא איזה שלב למצב הבא. אלא אם אנחנו מייצבים את הכלי הזה שנקרא סוכה, אחר כך אנחנו רק מוסיפים לאותו כלי את כל הדברים שצריכים להיות. עד שהכלי הזה מתרחב, מתגלה לו בתוכו כל המציאות, ואנחנו מגיעים לכל האנושות שנמצאת בתוך הסוכה, מכוסה במסך המיוחד הזה והבורא מעלינו, וכך דרך המסך אנחנו קשורים אליו בהשפעה הדדית, באהבה הדדית.
שאלה: תמיד היה לי הרושם שהסכך עשוי משאריות.
נכון.
תלמיד: מה זה בעשירייה בדיוק הדבר הזה?
תרשום את השאלה הזאת בצד, אנחנו נלמד אותה ונלמד טוב. שאלה נכונה, מאוד חשובה.
שאלה: במה שונה הכלי שאנחנו בונים בסוכות לעומת מה שאנחנו בונים ביום כיפור מעשרת הספירות?
ביום כיפור אנחנו בונים את הכלי על ידי הצמצום. אנחנו מכינים את הכלי, אין שם בנייה. יש שם כוחות עליונים שאנחנו מבקשים שהבורא יביא לנו כדי שנתנתק מהרצון לקבל שלנו. אז אין כאן בניית הכלי, אלו שלבים כדי להתקרב לבניית הכלי אבל עדיין זו לא בנייה. זה ההיפך כביכול, צמצומים, אנחנו לא מקבלים, עושים לאוים, לאוים, לאוים.
שאלה: הדגשת שהמסך הזה כביכול יש לו את תכונת החסדים והודות לזה אנחנו מתחברים בקבוצה ונכנסים לתוך הסוכה. האור הישיר הזה צריך לעבור דרך המסך אחרת תהיה שבירה?
אנחנו עוד לא לומדים דברים כאלה, מה שאתה אומר יש בזה משהו, אבל צריכים ללמוד ולתקן. אל תקפצו קדימה, אתם רואים, אני נזהר ונותן רק הקדמה למה שאנחנו הולכים ללמוד, אז אל תקלקלו את ההקדמה שלי.
שאלה: בהתאם למה שאמרת, שהגענו לאיזשהו חלק של הצמצום, ביום כיפור נאמר. אחרי זה, מה זה אומר שאנחנו בונים את הסוכה הזאת, אנחנו כאילו מפתחים את האהבה בינינו בעשירייה מעל מה שאנחנו מרגישים?
לא, זה עדיין לא שאנחנו הולכים להשיג את האהבה בינינו, זו לא אהבה, אלא אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהיות בצורת השפעה הדדית, זו עדיין לא אהבה. אהבה זה נקרא שאנחנו משתמשים בלקבל על מנת להשפיע, שאנחנו משתמשים בכלים דקבלה. להרגיש אהבה אתה צריך כלים דקבלה. כאן אנחנו רק רוכשים כלים דהשפעה כדי לא לנגוע באגו שלנו זה בזה, לשמור על האגו שלנו שלא יפריע לנו, להתעלות ולרצות להשפיע ולא יותר.
לכן אנחנו נמצאים תחת הסכך, תחת המסך, שכמעט ולא רואים שדרכו עובר האור מלמעלה, מהשמש, וכך אנחנו מסמלים בינתיים את הדרגה הרוחנית שלנו, איך אנחנו מסוגלים להיות קשורים לבורא. בהשפעה שלו, שרוצה לתת לנו הכול, אנחנו עכשיו מתחילים לבנות שמירה, שנקבל ממנו רק כמה שיכולים להשפיע לו בחזרה. ובינתיים, כשאנחנו מתחילים מהצמצום, אנחנו יכולים רק להיות קשורים עם הבורא תחת הסכך. זאת אומרת שיש מעלינו מסך, אנחנו שמים עצים, וכמעט אור לא עובר אלינו, שהצל יהיה יותר מהשמש.
כשאנחנו נמצאים בכזאת סוכה, זה מסמל לנו שאנחנו רוצים להיות תחת המסך. לא לקבל את אור הידיעה, אלא לקבל את אור החכמה המלובש באור החסדים, בקצת תוספת, שיהיה עיקר אור החסדים 90% נגיד, ו-10% אור החכמה. זאת אומרת לפי כמה שאנחנו מסוגלים, לפי גודל עוצמת החסדים, אנחנו הולכים אחר כך ומקבלים אור החכמה. אבל זה רק אחר כך, זה גם לא בסוכות. סוכה זה נקרא צל של אמונה.
תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו בונים את המסך הזה על ידי זה שמעל כל מה שהאדם מרגיש, הוא מעדיף את הקשר עם החברים, הרגשת החבר, העשירייה?
נכון.
שאלה: איך נדע בעשירייה שאנחנו כבר שולטים בתהליך הצמצום, שאנחנו מוכנים?
זה שאנחנו רוצים להתייחס אחד לשני רק כדי לחזק את החברים בדרך, רק כדי לקשור קשרים יותר חזקים בינינו, זה נקרא שאנחנו מתעלים מעל הצמצום בינינו. אני לא רוצה שום דבר לקבל מהחברים, רק שיהיה לי כוח והזדמנות, אפשרות יותר לעשות קשרים בינינו. ממש כמו בחבל, כך אני רוצה לקשור קשרים בינינו יותר ויותר ויותר.
שאלה: האם המסך או הסכך זאת פעולה שאנחנו מוסיפים והיא נמשכת כל הזמן?
כן, זו עבודה קבועה כי כל הזמן הרצון לקבל שלנו שכולו שבור מהשבירה, מתגלה על ידי מנוע מיוחד כזה שמקרב אותנו לגמר התיקון ואז בכל רגע מתעלים בנו [הרצונות], לכן אנחנו מרגישים שינויים בזמן שאנחנו חיים, כי בכל פעם הרצונות, המחשבות, המעשים [משתנים], העולם משתנה. איך זה קורה? על ידי כך שהרצונות שלנו מתעלים מהשבירה ומגיעים אצלנו להבנה, להכרה, ואז דרך הרצונות האלה אנחנו רואים עולם חדש, עוד רגע, עוד רגע, הכול משתנה, הכול חדש ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
לכן, עכשיו ההתקדמות הכללית שלנו היא בבניית סוכה, מצב שאנחנו רוצים להכניס לתוכו את כל האנושות, זה לא חשוב שהם לא מבינים ולא יודעים, הם גם לא יידעו ולא יבינו כי רוב האנושות נמצאת בדרגת דומם. יש דומם, צומח, חי מדבר גם במין האדם, אנחנו שייכים למין המדבר, וישנם תחתנו חי, צומח ודומם במין האנושי, במין האדם. אז נשתדל לקרב מהם אלינו כמה שאפשר אבל לדעת שחוץ מהאדם שצריך לתקן, את כל היתר, כמו בבניית סוכה, אנחנו לוקחים ומהם אנחנו בונים את המרכיבים האלה, נושא הסוכה, והם משתתפים בזה, אנחנו נראה איך הם ישתתפו. כל הצרות האלה שמגיעות עכשיו מאוד ישפיעו על האנושות, והאנושות בסופו של דבר תרכין את הראש ותסכים עם כל מה שנעשה. הם עוד יבואו ויגידו לנו תעשו מה שאתם מבינים, אנחנו רק רוצים להיות תחת ההשפעה שלכם. זה יהיה בקרוב.
שאלה: האם העשירייה יכולה ממש לדרוש "תן לנו צמצום, מסך ואור חוזר". האם יכולה להיות כזאת תפילה?
תפילה יכולה להיות, ודאי שמתוך עשירייה, עם דרישה לבורא, "אנחנו רוצים כך, תן לנו כך, תסביר לנו כך", אבל בתנאי שזה יהיה בדרך הנכונה, בזמן הנכון. זאת אומרת, האם אתם מבקשים דבר שמגיע לכם עכשיו? נגיד, תינוק בוכה כי הוא רוצה לאכול, אבל הוא לא דורש חתיכת בשר כי הוא לא יכול לקבל כלום חוץ מחלב. אז קודם כל זה על טיב מה שאתם רוצים לקבל. זה דבר אחד. דבר שני, שהוא רוצה משהו שלא מזיק לו, ודבר שלישי שהוא מבקש נכון, שאמא תדע, למרות שהיא בדרך כלל יודעת, אבל יכול להיות שהיא רוצה שהוא יידע איך לבקש, שהוא ילמד ויתקדם אליה וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן כמה תנאים. אבל אם אתם פחות או יותר מבינים את התנאים האלה, אז הפנייה לבורא זו מצווה. רק לזה הוא מחכה, שיפנו אליו.
שאלה: האם יכול להיות שהגענו כבר לשלב הראשון ברוחניות עליו דיברת בהקדמה ואנחנו לא מודעים לזה?
אנחנו נמצאים אפילו בגמר התיקון, השאלה היא האם אנחנו נמצאים בכל המצבים הרוחניים האלה בשליטה שלנו, שאנחנו שולטים בהם. הבורא רוצה שאנחנו כאילו נבנה את המציאות מכל אותה מציאות שבורה שהוא הביא לנו כמו קופסה של פאזל, שאנחנו מביאים לילד מהחנות. אנחנו רוצים שהוא יחבר את זה, אנחנו מוכנים לשבת לידו ולהרכיב יחד עימו אבל אנחנו רוצים שהוא בעצמו יעשה את זה. למה? כי בזה שהוא מרכיב את החלקים הוא מתחיל להבין איך זה עובד, הוא מתחיל להיות השולט על הבריאה, הוא מתחיל להיות כמו הבורא. כשהוא מסיים את הפאזל הוא נעשה כמו הבורא ומגיע עימו לדבקות, להבנה, להכרה, לנצחיות, לשלמות כמו הכוח העליון. זאת המטרה. אז עשינו כל מיני פעולות כאלו של הכנות ועכשיו אנחנו הולכים בצורה יותר שיטתית, מפני שרק עכשיו אנחנו נכנסים למצב שנקרא "הדור האחרון".
תלמיד: בכל זאת יש מצב שעשירייה כלשהי ברחבי הכלי העולמי כן נמצאת במצב הזה?
עד כמה שאני מבין לא. אם אתה מדבר ממש על התיקון, אז לא.
תלמיד: למה, זו השכבה הכי נמוכה?
זה שזו השכבה הכי נמוכה זאת לא בעיה, גם אנחנו אוטוטו נהיה במצבים כאלה. אני מבקש להירגע ללכת יחד איתנו ולהמשיך. ברוך ה', אנחנו עדיין יחד.
שאלה: מה המשמעות של חג הסוכות בחוכמת הקבלה?
החג הזה בחוכמת הקבלה נקרא "סוכות". סוכה זה בית ארעי. כשאני הולך נניח לטיול ביער ורוצה לבנות איזה מבנה ללילה אחד, אני לוקח כמה ענפים מהעצים, מסדר אותם, מכסה אותם ויושב בפנים, משהו בגודל של מטר על מטר, זה נקרא "סוכה". אפשר לבנות סוכה גדולה, אפשר לבנות אותה גבוהה, אבל בעצם סוכה זה נקרא "בית זמני". מקום זמני שאדם נמצא שם. אנחנו נלמד למה זה זמני, למה אסור לבנות סוכה ממשהו חזק, לעשות אותה כבית. לא. דווקא צריכים לעשות אותה בצורה ארעית ונראה למה זה כך. נגיע לזה.
אני רוצה עוד להוסיף שאנחנו לומדים את הדברים האלה בהדרגה, בדרך, איך אנחנו צריכים לבנות את הכלי, ולסדר שאיכשהו נתאים את עצמנו לשלבים האלו. עברנו את הכרת הרע, אחר כך עברנו מה זה הרע, שהוא הרצון לקבל שלנו ואסור לנו להשתמש בו, זה נקרא "יום כיפור", לפני זה היה ראש השנה, שהחלטנו שאנחנו הולכים בדרך, ועכשיו אחרי שעשינו צמצום ביום כיפור אנחנו בונים את הכלי, כלי של בינה, להשפיע על מנת להשפיע. ואחר כך נגיע לכלי הכללי, השלם, לקבל על מנת להשפיע.
אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מגלים את הבורא ששורה בכל המציאות, אנחנו מרגישים אותו, מבינים אותו, נמצאים בקשר ישיר עם הכוח העליון המנהל את כל המציאות ואנחנו נהיה איתו בקשר תמידי, קבוע. לזה צריכה להגיע כל האנושות, ואז העולם הזה מתעלה מעל הגשמיות שלו. הגשמיות שאנחנו עכשיו חיים ומרגישים נעלמת, ואנחנו עולים לדרגה רוחנית אמיתית ששם אנחנו צריכים להתקיים בצורה הנצחית.
שאלה: במשך הרבה שנים עבדנו בתקופה הזו ובנינו ביחד עם הקבוצה, עם הכלי העולמי סוכות, בנינו את הסוכה הכי גדולה בעולם. אתמול יצא לי להיות במחסן ציוד והסתכלתי על הארגזים של הכבלים, החשמל והכול כמו על איזו נקודה רחוקה בהיסטוריה.
מה התקופה הזאת צריכה להגיד לנו? מה הסיבה שעברנו ממצב פיזי כזה של עבודה ביחד, שבהחלט הייתה בה חשיבות והתלהבות, ופתאום אנחנו יושבים, כל אחד בקובייה שלו שם במסך, ומקשיבים לכל הדבר הזה בצורה פנימית. וכל הציוד נמצא במחסנים, אין לו שימוש, וכנראה שלא יהיה בו שימוש.
לא כואב לך הלב?
תלמיד: לא, דווקא יש הרגשת שמחה, הרבה שנים לא ישבנו ככה ביחד בשיעור בהכנה לסוכות. שנים רבות עבדנו שם בבנייה פיזית, בעבודה. אמנם הייתה התפעלות, כל החברים ביחד, הכלי העולמי היו באים לארץ.
זה נכון. אנחנו לא כל כך מבינים מה השינויים האלו שאנחנו עוברים. מצד אחד, זה חסר, כי הדברים האלה, כשיושבים יחד, שרים, אוכלים, עושים כל מיני דברים, זה חסר. מצד שני צריך להבין למה הבורא לקח את זה מאיתנו, ממש לקח בכוח, ולא נותן לנו אפשרות כזאת. אפילו אם נשב, אז נשב לפי חוקי וירוס הקורונה, שני מטר זה מזה וכולי. בקיצור הוא לא נותן, לא נותן.
כנראה שבינתיים זאת הצורה, שאנחנו צריכים להרגיש, שזה אנחנו, לא מסוגלים להיות קרובים זה לזה. נכיר שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, לא נותן לנו יכולת להתקרב יותר, ונתקן אותו עד שתתבטל כל המחיצה הזאת של וירוס הקורונה, ונוכל להיות באמת בחיבוק אמיתי זה עם זה, לא חשוב איפה אנחנו נמצאים. זאת אומרת, על ידי התיקונים שעכשיו נעשים, אנחנו נעלה למעלה מגשמיות, לדרגת להשפיע על מנת להשפיע, ואז אנחנו לא נרגיש את המרחקים הפיזיים בינינו, ובאמת נהיה תחת סכך אחד, בסוכה אחת, כל בני ברוך העולמי, ואחר כך כל העולם יכנס לתוך סוכה.
זה כנראה מה שאנחנו צריכים לעשות, ולכן אנחנו נמצאים במצב כזה. מצד אחד חבל לנו מאוד על מה שהיה קודם, אבל כל מה שעשה, עושה ה', הכול לטובה ואנחנו צריכים כך לקבל את המצבים האלו ולהמשיך הלאה. אז יש מצד אחד צער, אני מרגיש איזה צער במה שקורה, מזה שאיבדנו משהו מהעבר. ואנחנו השקענו מאוד בסוכה, ובכל הדברים האלה, ונראה האם נוכל בשנה הבאה לבנות את הסוכה ההיא, או שכבר נרגיש את הסוכה, וזה בטוח, שאנחנו רוצים להרגיש סוכה אמיתית, רוחנית, סוכת שלום.
תלמיד: אם ככה אתה מתאר את המצב הזה, זו ברכה, אם ככה זה טוב. זו מדרגה חדשה, אפשר להשיג משהו פנימי, משהו שיכלול את כל באי עולם.
אני אומר לך, מצד אחד זה בטוח, שכך אני רואה. אבל מצד שני יש משהו שיכולנו לקיים פיזית, לפחות איזו התקשרות בינינו, וגם הוא נעלם מאיתנו. יכול להיות, ובטוח שזה לטובתנו, שאנחנו נגיע לצורה רוחנית יותר גבוהה. אבל נראה לי גם שהצורה הפיזית ההיא, או שהיא תחזור אלינו, כי עוד לא נגיע לתיקון השלם, אבל אם נגיע לתיקון השלם, אז זה נקרא שאנחנו מגיעים ל"סוכת שלום", סוכת עולם. שכל האנושות נכנסת תחת המסך, והמסך הזה יהיה ממש גם להשפיע על מנת להשפיע, וגם לקבל על מנת להשפיע, זאת סוכה אמיתית, סוכת דוד.
כי דוד המלך, כשמלכות מיתקנת, היא מיתקנת בלקבל על מנת להשפיע, והמסך מעליה לא מפריד, אלא מקשר את כל מי שנמצא תחת המסך, עם הבורא שנמצא מבחוץ. ואז הוא מגיע אלינו כאורח, לתוך הסוכה שלנו, ממלא אותנו, ומוסיף לאור החסדים את אור החכמה שלו, את עצמו. אנחנו נלמד איך עושים את כל זה, איך מגיעים לשלבים האלו, ואני מקווה שלא רק נלמד, אלא אנחנו נממש את זה בפועל.
שאלה: אם אפשר בבקשה לרענן, מהו המצב המיוחד שנקרא ישיבה? גם עכשיו אנחנו לומדים בישיבה, תחת מסך של המורה.
ישיבה זה נקרא שאנחנו לא עומדים אלא יושבים. יושבים או על הרצפה, על הקרקע, או יושבים על אבן, כמו שהיה או על כיסא או בכורסה. יש כל מיני צורות ישיבה, אבל ישיבה זה קטנות. אני מקטין את עצמי, בלי רגליים, בלי כלים דקבלה, אני כמו תינוק שלא יכול להשתמש ברגליים. כך אנחנו מדברים על ישיבה. לכן מי שנמצא בישיבה, הוא מוכן, על ידי שמקטין את עצמו להיכנס בקשר עם האחרים. זה סימן של ישיבה וכולם צריכים לשבת בעיגול, תחת הסכך, ונקווה שנממש את זה.
שאלה: האם אפשר לומר שכשאנחנו בונים את הסוכה, אנחנו למעשה בונים פרצוף, כלומר צמצום של יום כיפור?
נכון. אנחנו מתחילים אחרי יום הכיפורים, אחרי הצמצום, עכשיו לבנות את הפרצוף. אמנם בקטנות, תחת הסכך, באור החסדים בלבד, אבל זה תחילת בניית הפרצוף.
שאלה: הפעולה שלא הצלחנו לממש בצורה נכונה, באופן וירטואלי, זה סעודה. זו פעולה רוחנית מאוד חשובה. איך אפשר לגשר על הפערים, מה עושים?
לא עושים כלום כי לא מגיע לך. זה מה שאנחנו עכשיו מסוגלים לבצע, זה מה שהבורא משאיר לנו לבצע, כי לא מגיע לנו יותר.
שאלה: האם ניתן לומר שהמסך זה הכיסוי שאנחנו מסתירים מאחורי החברים בעשירייה?
מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל שלנו. כמו שאנחנו למדנו בפתיחה לחכמת הקבלה, או בתלמוד עשר הספירות. מה זה מסך? יש רצון לקבל ועליו צריך להיות צמצום, לא להשתמש ברצון לקבל בכלל, ואחר כך אנחנו אומרים, "לא, אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל במקצת, אחרת איך אנחנו ניכנס באיזה מגע עם הבורא"? אבל אנחנו על הרצון לקבל שמים מסך. מסך שזה צמצום, ואחר כך מסך, שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל, אם הוא עובד בעל מנת להשפיע. זה נקרא מסך. מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל בצורה ישירה, אבל אם אני משתמש בו כדי להשפיע לבעל הבית, זה מותר.
כשאני יושב מול בעל הבית ויש לפני כיבוד, אז אני לא רוצה כלום. ואומר לבעל הבית, "לא, לא, לא, אני לא רוצה, אני לא רעב" וכן הלאה. אחר כך אני מבין שזה לא יפה, אז אני אומר, "כן אני לוקח". ואני לוקח משהו מהצלחת, איזה כיבוד, לוקח ואוכל. מה אני אוכל? אני אוכל, זאת אומרת אני מקבל ממנו תענוג. אבל המחשבה שלי שאני נותן לו בזה תענוג, שאני מהנה אותו. זאת אומרת קבלת התענוג, אני חייב ליהנות ממה שאני מקבל ממנו, אבל אני עוטף את התענוג שאני מקבל ממנו, הוא אצלי נמצא בעטיפה שזה הכול בשבילו, ואז אני מרגיש תענוג שאני מקבל, שהוא עטוף באור חוזר שלי.
ואז בצורה כזאת הוא יכול להיכנס לרצון לקבל שלי, ואז אני נהנה, גם מהכיבוד וגם בזה שאני נתתי תענוג לבעל הבית. שתי צורות יש לי אז בתענוג שאני מקבל. ובצורה כזאת מותר לנו ליהנות, ובזה אנחנו דומים לבורא. הוא נותן לנו תענוג, אנחנו בזה שמקבלים ממנו, נותנים לו תענוג. אין לי שום אפשרות לתת לו תענוג, אלא רק אם אני מקבל בצורה כזאת. כי אין לי כלים דהשפעה, יש לי רק כלים דקבלה בלבד.
שאלה: מבחינה רוחנית, האם אנחנו במהלך כל השנה נמצאים תחת לסוכה?
מרגע שאנחנו בונים את הסוכה, סכך, המסך הראשון ונכנסים תחתיו בכוח השפעה, אנחנו כבר כביכול נמצאים תחת זה כל הזמן עד גמר התיקון. אבל אנחנו לא צריכים להיות תחת הסוכה יותר משבוע ימים. כי שבוע ימים זה כמו 7000 שנה, זה כמו כל הבריאה ולכן אם אנחנו מקיימים את זה אז כבר אנחנו כאילו הולכים בכל מקום, אחרי שבוע ימים, עם הסוכה על עצמנו. קיבלנו את המסך, מתלבשים בו ואנחנו הולכים הלאה עם המגן, שאנחנו כבר לא מקבלים על מנת לקבל שום דבר אלא הכול בעל מנת להשפיע.
לכן אחרי סוכות יש לנו חג שנקרא חנוכה, שאז אנחנו בפועל מגיעים לדרגת בינה. ואחר כך לתיקון הכללי שזה פורים. אנחנו עוד נעבור את כל השלבים האלה. עכשיו אנחנו צריכים ממש בפועל לעלות לאמונה למעלה מהדעת שהסוכה מסמלת לנו. צל האמונה.
שאלה: אפשר להגיד שבניית סוכה זה משהו דומה לגן עדן, כאילו הקרנה בגשמיות?
לא. ואל תקפוץ, בשביל מה לך לעשות כל מיני דברים כאלה? תשמע מה שאנחנו אומרים, אל תוסיף לזה אף מילה.
שאלה: אמרת שבתוך הסוכה יש הרגשה של אור חסדים שזה נקרא כלי למעלה מהדעת. האם אפשר להגיד שאור דחסדים זה שאני משייך כל דבר לבורא?
כן, ודאי.
שאלה: מה המשמעות של סעודה רוחנית בסוכה ביחד?
סעודה זה נקרא לקבל על מנת להשפיע את כל אותם האורות, המילויים שאתה מקבל. לכן סעודה, במניין במיוחד, שעושים בתוך סוכה, מסמלת שאנחנו מתחברים יחד בינינו עם המסך המשותף מעלינו ונכנסים במגע עם הבורא ומקבלים ממנו בעל מנת להשפיע. זה דבר גדול.
שאלה: אנחנו רואים שזה ממש מאוד בולט שבמשך שנים ארוכות עשינו המון פעולות בידיים וברגליים, אנשים השקיעו יגיעה והדברים האלה לובשים עכשיו צורה אחרת. אנחנו רואים את זה בכנסים, ראינו את זה בראש השנה ויום כיפור, ועכשיו סוכות. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה, מעבר למעבר מחיצוניות לפנימיות, מה בעצם הדבר המשמעותי ביותר שצריך להשתנות אצלנו?
בכל הכוחות כמו שהייתה לנו סוכה גדולה והיינו יכולים לקבל שם כל מי שבא, אנחנו מאוד מקווים שאנחנו נעשה כזאת סוכה בצורה עוד יותר משמעותית בסוכות הזה, בקשר שלנו עם כל העולם. שאנחנו ניתן לרגש שלנו, לשכל, לדמיון, לכלי ההרגשה שלנו כזאת התפעלות שנרגיש שאנחנו יושבים בסוכה יחד, כולנו, כל העולם.
תלמיד: זה משהו שאנחנו צריכים לכלול בכוונה, במחשבה, באיזו דרך?
אנחנו צריכים להיות יחד, לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים יחד בלב אחד, במחשבה אחת, תחת בורא אחד, במסך אחד, שלא רוצים לקבל ממנו אלא רק להשפיע זה לזה ולו, וכך נבנה. יש לנו עוד כמה ימים, אנחנו נכין את עצמנו וכל הזמן נשתדל לעשות כאלה תרגילים שאנחנו אולי נשיג את המהות של הסוכה הרוחנית.
שוב אני אומר, אין שום דבר מהשמיים שבא מן הסתם אלא הכול בא כדי לקדם אותנו, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אני מאוד מקווה שאנחנו הולכים להשיג משהו חדש. אמנם יחד עם זה צר לי מאוד שאנחנו לא נמצאים בסוכה הקודמת, כי בכל זאת הגשמיות הזאת גם הייתה אומרת לנו משהו.
אני זוכר איך הרב"ש היה דואג לסוכה שלו, איך הוא היה בונה שם כל מיני צורות וכל מיני דברים, זה משהו. איך הוא היה מתייחס לסוכה, ממש ברעדת קודש. וכאן אנחנו כאילו היום, כמו שמסרסים אותנו. אבל זה לא נכון, אנחנו נוכל לבנות את הדברים האלו בלב שלנו, בהרגשה שלנו. נלמד חזק וטוב, יש לנו עד סוף סוכות יותר מעשרה ימים ואנחנו כל הזמן נבנה בפועל ממש, בידיעה, בהרגשה, בדמיון, בכל דבר שרק אפשר, נבנה את הכלי הראשון הרוחני שלנו שנקרא "סוכה".
קריין: אני חושב שהשאלה הזאת כל הזמן עולה. מצד אחד אתה אומר "טוב שאנחנו במדרגה חדשה ואיזה יופי שאנחנו עכשיו בונים אותה בצורה כזאת", ומצד שני גם "צר לי מאוד שאנחנו לא יכולים לעשות את זה פיזית". איך מחזיקים את הטוב הזה והשמחה ואת ה"צר לי מאוד" הזה יחד. מה מקשר ביניהם?
אני חושב שכל מה שיש לנו היום אלה תנאים שמחייבים אותנו לעבוד בצורה רוחנית. כי אין לנו אפשרות עכשיו להתעסק עם כל העצים והברזלים וכן הלאה שזה המון עבודה, אלא אנחנו צריכים להשקיע את כל המאמצים האלה כדי לבנות קשר רוחני בינינו. וזה נכון וכך נעשה מהשמיים, אנחנו צריכים לקבל את זה כהתקדמות, כשלב הבא, עברנו כיתה.
עכשיו אנחנו צריכים לבנות בינינו צורת קשר שנקראת "סוכה" עם כל הפרטים שבה ולהשקיע את כל הזמנים וכל המאמצים באיך לברר את הקשר הזה בינינו. כי אנחנו בזה עושים כלי שנקרא "אמונה למעלה מהדעת" שזה הכלי הרוחני הראשון, שבו אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים דרך הסכך בקשר עם הבורא ובקשר איתנו [בינינו]. אנחנו ממש נכנסים בפועל למצב הרוחני. לכן לקחו מאיתנו את האפשרות הזאת לבנות סוכה כמו שהייתה, ונעשה את זה בצורה צנועה כל אחד, מי שיכול או לא יכול זה עניינו, וכך נעשה.
תלמיד: איך ממירים את כל הכוחות שהיינו משקעים קודם, ימים על ימים בבנייה, איך לוקחים את כל הכוחות האלה ומפנים אותם למה שדיברת עכשיו, לבניית הדבר הרוחני?
זה מה שאנחנו צריכים כולנו לחשוב, במיוחד אלו שהיו בונים ויודעים מה לעשות, איך הם היו משקיעים בזה ממש ימים ולילות כדי לבנות, אנחנו צריכים לעשות את זה, להעביר כל הדברים האלה לעבודה רוחנית. זה כמו שהיום יש לנו סעודות, מה יש בסעודות? אני שותה בקבוק בירה ומקסימום איזה סנדוויץ' שיש לי, וזה מספיק. אבל פעם אלה היו סעודות, יושבים יחד, שרים. אנחנו צריכים להעביר את כל כובד המעשה לרוחניות.
שאלה: האם תוכל לתת עצה, איך לבנות את הסוכה הזאת בעשירייה על ידי העבודה הרוחנית שעליה אתה מדבר היום?
את זה אנחנו נלמד יחד, זה מה שיש לפנינו עוד לעשות.
שאלה: כדי להגיע לתפילה הנכונה בינינו בעשירייה דרך החיבור, כדי לזכות בכוח שנקרא "אמונה מעל מהדעת", קראנו היום בבוקר שצריכים לתאר כאילו שאנחנו כבר נמצאים בזה. השאלה שלי, איך לחבר בין שני המצבים האלה של לתאר כאילו ולהגיע לתפילה נכונה, איך הקשר בין שניהם?
אנחנו צריכים להתעסק כאילו, כמו ילדים, ומתוך זה אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב והוא בונה לנו את התכונות האלה באמת, כך מגיעים לאמת. אז משחק הוא דבר רציני, אנחנו צריכים להשתמש בו. אמנם ברור לנו שזה משחק, אבל ביחסים כאלה כמו שיש לנו בקבוצה, שאנחנו מבינים שאנחנו עדיין אגואיסטים אבל כאילו אנחנו יחד, כאילו אנחנו רוצים לעזור זה לזה, כאילו אנחנו רוצים לעלות למעלה מהאגו שלנו, מכל המאמצים האלה של כאילו, יחד עם זה שאנחנו רוצים לעזור זה לזה, ומבינים שתלויים זה בזה ומעלים תפילה לבורא, וכל זה אגואיסטי וכאילו, אבל על ידי זה אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב ואז מ"כאילו" זה נעשה אמת.
שאלה: התהליך הזה של בניית הסוכה זה תהליך כואב?
לא, אם אנחנו בכלל עושים את כל הדברים בצורה נכונה זה רק תענוג. אם אנחנו עושים משהו ברוחניות, משהו יחד, זה רק תענוג, אין שום דבר שממנו צריכים לסבול. אם יש לך במקום סבל, סימן שזה לא רוחני, שאתה עושה עבודה לא נכונה. זה כמו שרב"ש כותב על מי שסוחב מזוודה, שאם אתה סוחב מזוודה והיא מזוודה כבדה, סימן שזו לא המזוודה הנכונה, לקחת משהו לא נכון. כי המזוודה שאתה צריך לסחוב היא מזוודה קלה, אפילו עד כדי כך קלה שלא אתה סוחב את המזוודה, אלא המזוודה סוחבת אותך, זה נקרא "הארון נושא את נושאיו".
שאלה: האם לנשים יש תפקיד בעבודה הזאת?
זה לא שייך למזוודה. תפקיד האישה הוא לסייע כמה שרק אפשר, כדי שכולנו יחד, גם גברים וגם נשים נגיע לתיקון, לאמונה למעלה מהדעת. אין שום דבר שבו אישה לא יכולה להשתתף. גם הן יכולות להשתתף, אבל לא במעורב איתנו אלא לידינו, כי אנחנו לא רוצים להיות בכל מיני עסקים מעורבים עם נשים, שזה לא יפריע לנו. זה הכול.
שאלה: קודם שאלו איך אנחנו בונים את המסך בעשירייה, ואמרת שנגיע לזה. באיזה מצב אנחנו נמצאים עכשיו? מה עלינו להשיג עכשיו כדי שנוכל להגיע למקומות האלה?
אנחנו נצטרך שוב לחזור למאמרי החברה של רב"ש, פשוט מאוד. ונשתדל לראות בהם מה עוד חסר לנו למעשה, שעוד לא עשינו, נעשה ונגיע.
קריין: איגרת ל"ו בעמ' 1489 טור ב' שורה "ותשובתי", דבר המתחיל "חג הסוכות". זה נמצא גם בגלקסי בחומר הלימוד.
"חג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".
וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.
ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל.
ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.
אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא, וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.
וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". ולפרש דברי קדשו ז"ל הוא כנ"ל, שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.
היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.
ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך.
ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש בעולם, היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום, כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני רואה את הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל את עול מלכות שמים.
וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום לקבל. ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל לשם השם. ואז, אם אין האדם באמצע, יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל הבית אלא בשבילי", היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא רק בשביל ה' ולא בשביל עצמו.
כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר שכל העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת ה', אזי לא קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.
היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב, כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם.
וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.
מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.
מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי רצון שנזכה לצילא דמהימנותא.
ברור לנו מכאן שבניית הסוכה, זה נקרא בניית השלב הראשון בתיקון הנשמה. שעשרה רצונות אגואיסטיים מתחברים ביחד, ובהשפעה הדדית הם בונים כוח השפעה כללי ביניהם, כך שהבורא יכול להאיר להם דרך החיבור שלהם באור החסדים, בינתיים. וזה נקרא שהם נמצאים בסוכה.
אחר כך הם מוסיפים ומוסיפים, יותר ויותר ברצון לקבל שלהם על מנת להשפיע, יוצאים כביכול מהסוכה, ובאים לקבלת האור אפילו של השמש על מנת להשפיע, זאת אומרת אור החכמה בעל מנת להשפיע, עד ש"חשיכה כאורה יאיר", ובאים לגמר התיקון. אבל השלב הראשון הוא להגיע לכלי שהוא כלי של בינה, כלי של אמונה, כלי של להשפיע על מנת להשפיע בין כל החברים ומהם לבורא. זה סוכות, זה חג סוכות.
שאלה: למה במסך יש חורים, וזה לא כמו ראי שמחזיר את האור?
כי אנחנו חייבים לקבל את אור החכמה, כדי שיתקיים בנו אור החסדים, כי אנחנו עובדים עם הרצון לקבל. הרצון לקבל מרגיש רק את אור החכמה, ושהוא לא רוצה לקבל את אור החכמה לעצמו, זה נקרא שהוא מייצב את אור החסדים. לכן לא צריך שתבנה סכך של קיר בטון, גג בטון, אלא הוא חייב להיות בנוי מעצים שדרכם מגיע קצת אור השמש.
שאלה: מהו אור השמש בעשירייה שעליו עלינו לבנות כיסוי?
האור שמגיע מהשמש נקרא אור החכמה, אור גדול, ואנחנו לא יכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן אחרי הצמצום שאנחנו עושים ביום כיפור, אנחנו בונים סכך, מגן, מסך שאור השמש יתחיל לעבור אחרי הצמצום במקצת אלינו. וזה נקרא שמגיע אלינו רק אור החסדים. כך אנחנו מייצבים את עצמנו באור החסדים, שבעה ימים, כי זה גוף של הפרצוף, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
אחרי שבנינו את הכלי לאור החסדים באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו יכולים להגיע הלאה, ועל זה נדבר כבר אחרי סוכות.
יש לנו מנהגים כאלה מיוחדים בסוכות, שזה נקרא שאנחנו בודקים את הצל, אמנם שלא בדקנו את זה אף פעם אצל רב"ש, אבל יש כאלה מנהגים. אחר כך מגיע לנו חג שנקרא שמחת תורה שבו אנחנו מתחילים להיות ראויים לקבלת האור דרך המסך שייצבנו בסוכות, ולכן אנחנו כבר מקבלים את גילוי האור העליון אלינו, תחילת גילוי האור העליון אלינו שנקרא שמחת תורה. זה אחרי הסוכות.
הכול הולך לפי בניית הכלי בצורה הדרגתית, אחד, אחד.
שאלה: מהו צל האמונה ואיך אנחנו מביאים אותו בקבוצה? איך רואים אותו בקבוצה?
צל האמונה נקרא שאנחנו לא רוצים לקבל שום דבר מהבורא, רוצים רק להיות מחוברים בינינו. כי אנחנו מבינים שיותר מזה אנחנו לא יכולים עכשיו לבצע. אנחנו קודם כל צריכים לבצע פעולת חיבור בינינו, והחיבור בינינו זה רק על ידי ההשפעה שבינינו, לכן זה נקרא שאנחנו צריכים את אור האמונה.
תלמיד: מה הכוונה שהאמונה נבנית כאילו על הבזבוז, איך זה מתבטא בעשירייה?
בוא נגיד כך, לפני שאתה מגיע לעבודה עם הבורא אתה צריך להתחבר עם העשירייה, ואז כל העשירייה יחד יכולה לגשת לבורא ולהתחיל לעבוד עימו, להתקשר אליו וכן הלאה. אז קודם כל בניית העשירייה יחד, זה נקרא בניית הסוכה, זו בניית הנשמה, בניית כלי העבודה, שתהיה קבוצה. אנחנו צריכים קבוצה, רק עשר ספירות, פרצוף, יכול לגשת לבורא עם העבודה. אז תבנה כזאת קבוצה, חונטה, נשמה, לא חשוב איך לקרוא לזה, ועל ידיה אתה יכול לבצע פעולות רוחניות.
מתרגם: אם אפשר לדייק, הוא שאל איך אפשר לעבוד עם הפסולת בעשירייה.
הפסולת היא לא פסולת. כשאנחנו מרכיבים את הסוכה דווקא מפסולת, זה נקרא שעם מה שהאגו שלי, הרצון לקבל שלי לא רוצה לעבוד, אני לוקח את זה ככוח וכחומר לעבודה. זה נקרא "פסולת". זו לא פסולת שזורקים, מה שבדרך כלל זורקים, את מה שהרצון לקבל שלי בחיים האגואיסטיים שלי לא רוצה, את הפסולת הזו אני מקבל ומזה אני בונה כלי דהשפעה. לכן זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.
שכל מה שנראה לנו לא חשוב בכלים דקבלה, בכלים דהשפעה הוא דווקא חשוב, ואני אפילו מעלה את זה מעל הראש שלי, ומזה בונה את הסכך.
שאלה: במאמר כתוב, שמי שרוצה להיות בדרגת הצומח לא יכול להסתמך על הדעת. יש כאן הרבה דברים שאני לא מבין, כי הרי כל מה שאני עושה זה דעת שאני מפיק מתוך הניסיון ואני לא יכול להתנתק מהניסיון, וכל ההחלטות שאני מבצע, אפילו בביצוע אמונה למעלה מהדעת, בסופו של דבר משרת את האינטרסים שלי. אז איך בונים כאן מסך?
שאלה מאוד עניינית, נכונה, ואני לא יכול לענות עליה, אלא במשך שבוע ימים, לאט אתה תראה איך אתה תקבל על זה תשובה.
שאלה: אני לא רוצה להתחבר עם החברים, רוצה לזלזל בהם, לא רוצה לחשוב על החיבור. אז איך אני יכול להשתמש בכל הפסולת הזאת?
שאלה יפה מאוד. תנסה לעשות מכל הדחיות האלה מהחברה ומכל דבר ששייך להשפעה, תנסה להסתכל עליהן כמו על דברים יקרים, ואז אתה תראה מה זה אמונה למעלה מהדעת. כי כל הזמן הייתה אצלך דעת למעלה מהאמונה. הדעת הייתה יותר חשובה, מה שאתה מבין, מה שאתה מרגיש, מה שיש לך. וכאן לא, כאן דווקא ההיפך, אתה עכשיו מעלה רק את הדברים שחשובים לקשר בינך לחברים.
זאת אומרת, כל הדברים שלא מועילים לקשר עם החברים ודרכם עם הבורא, אתה לא מחשיב אותם, ואלו שקושרים אותך עם החברים ועם הבורא, אותם אתה מעלה מעל הראש.
תרגילים, מחשבות, לאט לאט גם תפילה, שהבורא יעזור לך כך לחשב את הדברים האלה, להחשיב את הדברים האלה, כך שמה ששייך לקשר שלך עם החברים, זה החשוב ביותר, אין דבר יותר חשוב. תתחיל. וזה נקרא שאתה מעלה אותם למעלה מהראש, למעלה מהדעת. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שכוח ההשפעה יותר חשוב מכוח הקבלה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתכונן, כי פה מתואר, באמת יכולים לטעום את מה שאנחנו קוראים, באמת מרגישים את זה בעצמות שלנו מה שנאמר כאן. אבל איך אנחנו יכולים לראות את זה כמשהו פנימי ביחד ולא משהו שהוא מחוצה לנו?
על ידי התמדה. "הכול במחשבה יתבררו", הכול בהתמדה, במחשבה, בתמיכה בחברים, אתם תראו שזה לא קשה. הבעיה, שאתם לא משתמשים בחיבור ביניכם כדי לחזק חשיבות כוח השפעה בעיניכם.
שאלה: אם אנחנו מתחברים בעשירייה עם החברים הגדולים ומתוך החיבור כל אחד מתוך הרצון שלו רוצה למשוך לאיזה כיוון שהוא חושב שזה יהיה הכי נכון להגיע להשפעה. ואנחנו דווקא למרות שכל אחד מרגיש שהוא מבטל את עצמו ואנחנו מסכימים שאנחנו רוצים להסכים לבורא, ומה שהוא רוצה זה מה שהוא יעשה. זה גם נקרא לבנות סכך בדרך לשם?
כן, ודאי. אם אתם מגלים עד כמה שכל אחד רוצה שהקבוצה תעשה מה שהוא חושב ואחר כך נהפוך הוא, הוא רוצה לבטל את עצמו כלפי דעת הקבוצה, זה בדיוק מה שצריכים לעשות. כי מאיפה מגיעה לנו בינה? בזה שאנחנו לוקחים בחינת המלכות והופכים אותה. אז יוצאת תכונת הבינה, במקום קבלה השפעה. מאיפה? מאותו רצון שקודם היה עובד לעצמו ואחר כך לזולת.
כך אנחנו הופכים את המלכות לבינה. מי זה מלכות? אותה בינה, רק שפועלת בצורה הפוכה.
שאלה: האם אפשר להגיד שסכך מעל הראש בסוכה זה כמו הכיפה ששמים מעל הראש?
אני לא יודע דברים כאלה, ראש, כיפה. תגיד שזה סימן. כן, זה סימן. בסדר.
לא ידעתי שאנחנו בחכמת הקבלה נגיע לכאלה שאלות, אבל בסדר. אם זה קושר אותו לעבודה רוחנית, טוב מאוד.
שאלה: אנחנו כאילו נמצאים בתהליך של בניית שתי סוכות, אחד שסוכה פנימית, מצד שני בעולם החיצוני נבנית מציאות אחרת, שעכשיו מוחקת את כל העסקים המדומים. איך לשלב את השני התהליכים האלו?
אל תחשוב על העולם החיצון, תן לו להישבר לפי מה שהבורא עושה לו. בסדר? אל תיכנס לזה, זה לא עניינך, אתה לא יכול לעשות כלום ולא מבין כלום. אתה תבנה את מה שמוטל עליך לעשות, לבנות קשר בעשירייה, ועל ידי עשירייה להתקשר עם הבורא, ועם הבורא יחד להתחיל לעשות סדר בעולם. והעולם בינתיים יישבר יותר ויותר.
אתם עדיין לא יודעים מה הולך, אנחנו עדיין נמצאים בשבירה, בזמן שזה נופל, נשבר ככה, קומות, קומות, אז תן לעולם להישבר. אנחנו נראה אחר כך מה נשאר בהם, אם עוד יישאר משהו, ואז אנחנו נראה שבדיוק המבנה שאנחנו בונים ככלי שלנו, כלי דהשפעה, כלי הרוחני, קשר בינינו, קשר עם הבורא, הוא יהיה בדיוק מתאים לאותה השבירה שאליה העולם יגיע, ואנחנו נוכל לבוא אליהם, ובדיוק הם יבינו אותנו ואנחנו נתחיל לעבוד איתם בהתאמה בינינו, כדי לתקן את כל העולם. כך זה יקרה.
אל תיכנס לעולם, תיתן לו פשוט להישבר. בזמן השבירה, זה נקרא "ניתן כוח למשחית." כך צריך להיות, אסור לנו להתערב בזה. אתה יכול ודאי לעסוק בפרסום, כמו שאנחנו תמיד עושים, ואני תמיד מדבר שאנחנו צריכים להסביר להם מה קורה, ובשביל מה ולמה, ושהתרופה לקורונה זה רק חיבור. אבל בסופו של דבר, בפועל, זה יקרה בצורה כזאת שהם יגיעו לשבירה, ואנחנו בינתיים נבנה את הכלי שלנו לתיקון השבירה הזאת, ואז נגיע אליהם ונתחיל להיתקן איתם יחד.
שאלה: הרב"ש כותב שהאמונה מצילה את האדם מן המזיקים. מה הם המזיקים?
"מזיקים" שנמצאים בתוך האדם, זה רצונות לקבל שלו על מנת לקבל. זה המזיקים, אין יותר.
שאלה: הפעולות שלנו בעשירייה, תפילה ועבודה מעל הדעת, האם הן מתאחדות לבניית הסוכה?
כן, ודאי. כל פעולה ופעולה שאנחנו עושים בתוך הקבוצה בחיבור בינינו, זה מצבים שמקדמים אותנו לבניית הכלי, הנשמה הכללית. המבנה הראשון שנשמה מקבלת שהיא בונה את עצמה מהחלקים השבורים, זה נקרא "כלי דחסדים", "כלי דאמונה", "קטנות", או "סוכה". זה אותו דבר הכול. מדובר על מבנה שנמצא בכוח השפעה בינתיים הדדי, פנימי.
שאלה: כתוב במאמר על שני מצבים. במצב ראשון כתוב, שאם האדם לא מוסיף מעצמו את תכונת הצל, מסתירים ממנו את אור השמש. מצב שני, שאם הוא לא מוסיף, אז מוסיפים לו צל מלמעלה. מה זה אומר שמסתירים ממנו את השמש בעשירייה?
אם עשירייה פועלת כדי להתחבר ביניהם, ומהשפעה הזאת הדדית גם להגיע להשפעה לבורא, זה נקרא ש"הם בונים את הצל". ואם הם לא רוצים את זה, אלא דורשים רק איך לקבל, אז הכול נסתר מהם מלמעלה. כך זה הולך.
שאלה: בעבודה בעשירייה אנחנו בונים את הסוכה מעל רצון העשירייה, או מעל הרצון של כל האנושות?
מתוך שאני מבין כמה אני צריך להתנגד לרצון אגואיסטי שלי, אני מתחבר עם החברים כדי שאנחנו יחד מתגברים על הרצונות לקבל שלנו בעשירייה, וזה כבר מספיק כדי שאנחנו נתקשר עם הבורא ונתחיל לבנות יחד עימו מצב שנקרא "סוכה".
עזבו בינתיים את האנושות, זה דבר גדול. אחר כך. להרחיב את הסוכה זה לא בעיה. קודם כל נבנה אותה בצורה מינימלית, שהיא פועלת, עובדת, שהכלי דנשמה נמצא בעשר ספירות ומחובר עם הבורא, ונמצא בקטנות, באור החסדים, באמונה למעלה מהדעת, וזה המצב הראשון. מצב התחלתי, סטנד ביי (standby), וממנו והלאה נתחיל לעבוד.
שאלה: עד כמה הרב"ש נתן חשיבות לחג הזה של הסוכות?
זה לא רק רב"ש, אלא כל המקובלים מאוד מאוד מכבדים את המצב הזה שנקרא "סוכות", "סוכה", וזה גם חג עממי שתמיד היה. על זה כתוב בתורה שהם עברו מקום, ושם הם עשו את הסוכות, והמקום הזה גם נקרא "סוכות" וכן הלאה. כן, זה מאוד חשוב.
כמו שאתם רואים, אי אפשר בלי החג הזה, זאת אומרת בלי המצב הזה שעוברים, להשפיע על מנת להשפיע, אור החסדים, קטנות, צל, מסך, בלי דבר הזה אי אפשר להתקדם הלאה, זה השלב הראשון בתיקון. יש שלב של תיקון הכלי, זה הסוכות, זה המצב שרוכשים אור החסדים, ואחר כך כבר מתחילים להשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע, שזה כבר תיקון הרצון לקבל ממש. זה כבר אחרי זה.
שאלה: בני ברוך צריכים שיהיה להם מסך, כדי לשרת את האנושות?
בלי מסך לא נוכל לעשות שום פעולה אמיתית, ולכן אנחנו צריכים מסך לכל עשירייה ולכל עשיריות, ולכל בני ברוך כדי להיות הצינור בין הבורא לבין האנושות. ודאי. והצינור הזה זה בעיקר בכלים דהשפעה, אמונה למעלה מהדעת, שאנחנו מקבלים רצון לקבל מהאנושות, ומעבירים אותו לבורא. מקבלים מהבורא אור חכמה כלפי האנושות, אור חסדים, כל מה שצריך, ומעבירים אותו ככה לאנושות. זה התפקיד שלנו, להיות המקשרים.
שאלה: אני מבולבל. אנחנו מדברים שאת הפסולת, את חוסר הרצון לעבודה אנחנו מעלים מעל ראשנו ובזה בונים את הכיסוי, ואז מתחברים תחת הסוכה. יחד עם זאת, אנחנו מדברים על זה שאת החיבור בינינו אנחנו מעלים מעל כל הרצונות של הדחייה, ושהחיבור הוא מעל הכול. אז תחת מה אנחנו מתכסים, תחת סוכה?
אנחנו מכסים הכול בתוך הסוכה. סוכה זה כמו סכך שאנחנו בונים ביער כשרוצים נגיד ללון שם בלילה. כזה מקום שלשם אנחנו נכנסים, שמים נגיד שק שינה והולכים לישון. רק שעושים את זה לא כמו היום שאנחנו קונים בחנות אוהל קטן, אלא אנחנו בונים את זה מעצים, מכל מה שיש ביער. זה הכול. עושים, ואז כולנו נכנסים לשם, ורק שם אנחנו נמצאים.
זה מסמל לנו שאנחנו נסתרים תחת המסך שרוצים להיות רק באור החסדים, בקטנות, במסתור מאור החכמה. אנחנו לא יכולים לקבל אור החכמה שזה יהיה על מנת לקבל, ולכן אנחנו כמו ילדים קטנים מסתתרים תחת הסכך, תחת המסך, ושם אנחנו נמצאים. ורק במקרה שאנחנו מסוגלים קצת לתת לאור החכמה להאיר, אז אנחנו פותחים איזה מקום בסכך שקצת קרני האור יגיעו אלינו. זה מסמל לנו עד כמה שאנחנו מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: הסכך, כל העצים האלה, מה זה החומר הזה?
זה מהעצים או ממה שנמצא בשדה. זה חייב להיות מין החי, מזה שצומח בשדה. אנחנו צריכים ללמוד, יש דווקא הרבה חוקים מאוד מעניינים בזה. אתה לא יכול להיות בצל תחת העץ, אלא אתה צריך בעצמך לבנות את הצל. אתה לא יכול לקחת איזה חומרים שהם לא באים מהצומח, נגיד פלסטיק או משהו. לא. אתה לא יכול מזה לבנות סוכה. זה צריך להיות ממשהו שזה כמוך, אתה מדרגת חי, אתה יכול לקחת מדרגת הצומח ומזה לבנות. אתה לא יכול לבנות סוכה מקרשים שעשו אותם על ידי מכונה, חתכו אותם מעץ ועשו מהם כל מיני דברים, זה צריך להיות ממש כמה שיותר טבעי. כל הדברים האלה זה סימנים שאתה צריך לעשות את זה מעצמך, בקיצור. נדבר על זה. על כל פרט ופרט קטן ישנה סיבה שהיא נובעת ממהות הנשמה.
שאלה: כשלמדנו פתיחה והוסברה השבירה, הבטחת לנו ששבירה כזאת לא תהייה שוב. מהי השבירה שאנחנו רואים היום?
היום, איזה שבירה אנחנו רואים?
תלמיד: דיברת לפני כמה דקות, על לתת לעולם להישבר. והשאלה היא בעקבות מה שאמרת.
לא, זו לא שבירה, זה העולם קצת נופל מכל אותם הרצונות האגואיסטיות שעליהם הוא טיפס. זו לא שבירה. צריכים אתם לקרוא כמה דברים כללים על מבנה המציאות, איך שזה קרה, על המבול, על כל מיני דברים כאלה גדולים שקרו בהיסטוריה עם הרצון לקבל. אבל זה? עכשיו זה לא שבירה, ולא כלום. מה זה? אנחנו פשוט הגענו לשימוש המופרז ברצון האגואיסטי, ולכן הבורא דווקא בחסדים גדולים, באהבה גדולה, מחזיר אותנו למצב יותר קרוב לתיקון. פשוט מאוד. תראה איך יראה העולם אחרי התיקונים, זה יהיה אחרת לגמרי ממה שהיה.
אנחנו היינו כמעט הורסים את כדור הארץ מפסולת, בזיהום, אנחנו היינו גורמים לו התחממות בצורה כזאת שהיינו מטגנים את עצמנו ממש. שכל קרקע כדור הארץ הייתה כמו מחבת, ואנחנו היינו מטגנים עליה. וגם לא היה כבר במה לנשום מהאוויר הזה, והדור ממש הולך ונעלם מהילדים שלנו וכולי. מה זה? מרגע זה מגיע כוח מלמעלה ומתחיל לעשות סדר מאיתנו. זה נקרא "שבירה"? זה לא נקרא "שבירה", זה נקרא "תיקון". אנחנו היינו במצב הטוב, וגם במגמה הנכונה? מה אתה אומר? זה משהו נורא. ומה שהבורא עושה איתנו, זה כבר תיקונים גדולים.
שאלה: מה הפעולה הראשונה שהעשירייה שלנו צריכה לממש היום כדי להתחיל לבנות את הסוכה שלנו?
זה נקרא לבנות מסך מעלינו, למעלה מהעשירייה, כדי שדרך המסך היינו כוונה על מנת להשפיע, אנחנו נוכל להתקשר עם הבורא. זה נקרא לבנות סוכה.
תלמיד: מהו הענף הראשון של הסכך של הסוכה, האם זאת תפילה?
תפילה זה תמיד טוב, שהיא תלווה את כל הפעולות שלנו. זה בטוח תמיד שהבורא עושה את כל התיקונים שאנחנו עושים.
שאלה: כבר לא מעט זמן החברים בעשירייה מרגישים עייפים מהשמש הקורנת, אז איך בונים סכך של כוחות?
אין לכם כוחות מפני שאתם לא מחוברים, זאת כל התשובה. אתם לא מחוברים לכן אין לכם כוחות.
תלמיד: כיצד להתחבר?
אני לא יודע, תראה מה שכתוב, מה שרב"ש כותב ותנסו, ואם לא יוצא אז תתפללו לבורא. אני לא יכול לעזור לכם יותר. אבל בטוח שיש לכם את כל אותם התנאים כדי להגיע לחיבור ולמימוש של כל חכמת הקבלה. לתיקון שלכם אתם יכולים להגיע, יש לכם הכול, רק תתחילו לממש.
שאלה: האם ניתן להבין את המסך כיכולת להיות מעל הרצונות שלנו, ואם כן הדרגה של סוכות עוזרת לנו לרכוש את היכולת הזאת?
כן.
שאלה: בעבר סיפרת הרבה על הרב"ש, על החשיבות שהוא נתן לחג הסוכות, הוא השקיע בסוכה, השקיע בקישוטים, האם תוכל להרחיב בזה כדי שנוכל להתחבר לרב"ש?
לא, זה לא חשוב לנו היום. מה שחשוב אני אספר ומה שלא חשוב אתם יכולים לקרוא לבד, ואם בא לכם לחשוב על זה בבקשה. אני מעביר מה שחשוב היום, לפי הזמן, לפי המצב, לפי התקופה.
שאלה: אפשר לומר שמה שאנחנו שמים מעל הראש שלנו זאת היגיעה לכיוון השפעה?
כן, נכון.
תלמיד: אז אפשר לומר שעשירייה שיושבת בסוכה, וכל מה שהרב"ש מכוון אותנו, זה מה ששמים מעל הראש?
כן.
שאלה: הסוכה זה בית ארעי, ואנחנו בונים את הסוכה מפסולת, ואז נצטרך לעזוב את הסוכה, ומצד שני הסוכה היא מסך?
אתה אמרת יפה, הכול נכון. סוכה זה מקום זמני שאני שם רק מסתתר מהשמש, בונה את הצל, מסך, אור חוזר, ואחרי זה אני מגיע למצב שאני מתחיל לבנות מסך יותר גדול, לקבל על מנת להשפיע. ואז כבר זאת לא סוכה, זה כבר ממש בניין שלם שנקרא "בית המקדש", שאני בונה בית לקודש. קודש זה נקרא שכאן אור החכמה מתגלה בתוך אור החסדים. שזה נקרא שהבורא מתגלה, שזה אור החכמה בתוך אור החסדים, לנבראים, וזה כבר בניין שהולך ונבנה וזה לא זמני אלא קבוע. ואנחנו נמצאים במצבים שאנחנו בונים סוכה שהיא לא תהרס, שהיא תהפוך להיות לבית המקדש השלישי, הקבוע, הנצחי, הקיים.
שאלה: לא מובן מהי הפסולת שמתאימה לעבודה בינינו ולבניית המסך המשותף?
הייתה שאלה כזאת וחבל שלא שמעת, אבל אני חוזר. פסולת זה נקרא מה שאנחנו לא צריכים, פסולת גורן ויקב. מה זה פסולת מהגורן ומהיקב, דברים שלא משתמשים בהם. כשאתה עושה יין כל מה שנשאר מהענבים זה הקליפות, זאת פסולת. כשאתה עושה מהגורן, כשאתה מעבד את התבואה הזאת נשארים לך כל הדברים שאתה לא יכול לעשות מהם כלום, זאת פסולת של גורן.
אז יש לך פסולת גורן ויקב, זה בעיקר פסולת מלחם ופסולת מיין, או לחם זה כנגד אור החסדים ויין זה כנגד אור החכמה. אז יש לך פסולת מזה ופסולת מזה. הפסולת הזאת שאתה לא צריך, שכלים דקבלה לא צריכים אותה, אתה דווקא מהם בונה את הסכך, בונה את הסוכה. דווקא מהם, זאת אומרת את מה שהרצון לקבל שלך לא רוצה אתה לוקח ובונה מזה דברים חשובים, רוחניים, לרצון להשפיע.
וכך אתה בונה את הסכך, את המסך, ומתחיל לקבל את אור החסדים כדי להשפיע. אמנם באור החסדים אתה ממש לא משפיע אבל זה שאתה לא רוצה לקבל, רוצה להיות כבר עם בעל הבית, לשבת באותו שולחן עם בעל הבית ועוד לא מקבל מהשולחן שום דבר, אבל אתה כבר נמצא עם בעל הבית שכמו שהוא לא מקבל גם אתה לא מקבל, זה נקרא שאתה נמצא כבר בתחילת התיקון. ואחר כך אתה רוכש גם כן מסך כדי לקבל על מנת להשפיע. ואז אתה מתחיל לצאת מהעניין הזה של הגבלה, ולקבל אור חכמה בעל מנת להשפיע, לתקן את הכלי שלך.
נעבור על כל השלבים האלה, אל תדאגו, יש לנו גם זמן, זה לא יברח מאיתנו. הבורא יסדר לנו את הדברים האלה בכל זאת בהדרגה. אתם תנסו להרגיש עד כמה שהוא מנהל אותנו, עד כמה שהוא מוביל אותנו, ממש לוקח ביד כמו שלוקחים את התינוק וכך מעביר.
שאלה: מה זה שמתוך עבודה על הצמצום פתאום מופיע המושג הזה מסך? מה ההבדל בין צמצום למסך?
אנחנו למדנו את זה בהרבה מקומות, ב"פתיחה", בתע"ס. איזה שאלות אלה אני לא יודע?
תלמיד: מה בעבודה שלנו בונה את הצמצום ומה בונה את המסך?
צמצום זה שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי, כמו שכתוב, אף על פי שמאוד רוצה לקבל, אני מצמצם ולא מקבל. זה נקרא צמצום. מסך זה שמעבר לזה שאני לא מקבל אני מתחיל בכל זאת לקבל לטובת בעל הבית. זו כבר עבודת המסך.
שאלה: מי מחליט שהכלים נחשבים פסולת? האם זו העשירייה, הבורא? ומתי ההחלטה הזאת קורית?
הרצון האגואיסטי שלי עוזר לי להבין מה פסולת ומה לא. מה שהוא לא רוצה זו הפסולת וזה טוב כדי לבנות פעולות השפעה. מה שהאגו שלי לא רוצה, מזה דווקא אני בונה פעולות השפעה.
שאלה: איך להתגבר על הרצון לקבל האגואיסטי הטבעי ולהיות מעל זה?
אל תחשוב על זה. תחשוב על השפעה. אל תחשוב איך להתגבר על הרצון לקבל אלא איך להשפיע. זה יותר מועיל, ואתה תראה שזה אפשרי. הרצון לקבל תשאיר אותו, אל תתנהג עמו, אל תתגבר עליו, אל תעשה כלום. תתעסק בהשפעה ואתה תראה שזה ילך, וגם תקבל מתוך העבודה שלך בהשפעה אהדה מהחברים, תמיכה וכן הלאה, וכך תתקדם. ואפילו שזה יהיה במקצת להשפיע על מנת לקבל, גם לא נורא, העיקר תתעסק בהשפעה לחברים. תבנו את העשירייה כך שאתם עוסקים בהשפעה, את כל היתר תשאיר לבורא. זה נקרא "ה' יגמור בעדי"1.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לראות שהבורא הוא זה שמנהל, זה שמדריך אותנו. לפעמים קשה לראות את זה, אז איך אנחנו באמת מרגישים ורואים שהבורא הוא זה שמדריך אותנו בתהליך הזה?
אתם לא מרגישים יום יום שהבורא מדריך אתכם ומוביל אתכם? מה שהוא עושה עם כל העולם מוריד ומוריד אותם ואיך הוא נותן לנו יותר ויותר תורה, הבנה, הרגשה, חיבור, התקדמות. אתם לא רואים? אני רואה שזה ממש מתרחש ככה לפני. זו ממש מלחמה בין כוח הטוב וכוח הרע, בין אור וחושך. אנחנו נמצאים בשדה הקרב והבורא עושה את זה. תשתדל, תשתדל לראות. ותשאל יותר, לא להתבייש.
שאלה: מה הערך של ההפצה בתוך העשירייה שזה אומר להעלות יותר פסולת כדי להשתמש בזה כסכך לסוכה?
פסולת זה נקרא אותם הרצונות והמחשבות שאני בהם, באגו שלי, לא רוצה להשתמש. לתת, לעזור, לחשוב על הזולת, על העולם, על החברים וכן הלאה. לא רוצה. כשאני מעלה את הרצונות והמחשבות האלה בחשיבות יותר גדולה מכל היתר, זה נקרא שאני בונה סכך. ואז אני נמצא תחת הסכך הזה, זאת אומרת הדאגות לזולת, החיבור עם העשירייה, חיבור בין העשיריות, השפעה מכולנו לבורא, כל הדברים האלה הם נמצאים אצלי מעל הראש ואני רוצה שדווקא בצורה כזאת אני אחיה, וכך אני רוצה להתקדם. זה נקרא שאני משתמש בפסולת, גורן ויקב.
יש לנו עוד עשרה ימים בחג הסוכות. אנחנו נעבוד ונדבר על כל זה, אל תדאגו. הכול יתיישב יותר ויותר. אתם תשכחו ושוב תשאלו, ושוב, כרגיל, אבל זה הכול תיקונים. אפילו שאתם שואלים פעם שנייה, כאילו שוכחים, ואני לא מרוצה וצועק, זה הכול תיקונים, אין דבר כזה שפעמיים קורה משהו. לכן נתקדם.
קריין: קטעים מסוכות. קטע מספר 1 מ"שמעתי" צ"ז.
"סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר צ"ז. "ענין פסולת גורן ויקב")
כאן אנחנו כבר יכולים להתחיל לדבר, אחרי כל ההקדמה הזאת שעשינו של שעתיים ורבע, על הפסוקים האלה שהחכמים שלנו שמכינים את השיעור חשבו שישר מזה אנחנו יכולים להתחיל. "סוכות עם בחינת שמחה"2 למה בחינת שמחה? מעשים טובים, מעשים של השפעה הם נקראים שמחה. "שהיא בחינת גבורות המשמחות", גבורות זה נקרא התגברות, שאני מתגבר על הרצון לקבל שלי למצב של השפעה, זו השמחה. "שהם סוד תשובה מאהבה," שאני כבר מגיע לחיבור עם הבורא, אמנם זו עוד לא תשובה מאהבה מה שאנחנו מדברים, אבל "וזדונות נעשו כזכויות", יש שלב שזדונות נעשו כשגגות ואחר כך בסוף כל התיקונים שאנחנו עושים בסוכות, אז הזדונות נעשו כזכויות. על זה נעבוד אחר כך.
לקחת את המשפט הזה בתחילת הלימוד על סוכות זו ממש עבירה גדולה.
קריין: קטע מספר 2, מהרב"ש, רשומה 625, "מצות סוכה".
"סוכה היא בחינת אמונה, צילא דמהימנותא [צל האמונה]. וממילא נבין, כי אמונה שקולה כנגד כל המצוות, היינו לפי ערך האמונה כך הוא מקיים המצוות."
(הרב"ש. רשומה 625 "מצות סוכה")
"מצוות" זה נקרא שיש לנו ציווי מהבורא לתקן את הרצון לקבל שלנו שכולו כולו יהיה בכוונה על מנת להשפיע. מפני שהרצון לקבל שלנו מתחלק לתרי"ג, או יותר נכון אפילו תר"ך חלקים, אז אנחנו צריכים לעשות תר"ך תיקונים, וכל תיקון ותיקון שאנחנו עושים, רצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, נקרא שאנחנו עושים מצווה, מקיימים ציווי מהבורא. לכן יש לנו חובה לתקן את כל הרצון לקבל שבכל אחד ובכולנו יחד, שזה אותם הרצונות לקבל, בעל מנת להשפיע.
איך אנחנו מקיימים את זה? קודם כל על ידי אור הבינה, אור ההשפעה, או בצל, במסך ואור חוזר. לכן האמונה, כותב הרב"ש, היא שקולה כנגד כל המצוות, כי כוח ההשפעה צריך לרכב על כל הרצונות השבורים ולתקן אותם בעל מנת להשפיע, זה נקרא "אמונה שלמה".
לכן מה הוא כותב? "סוכה היא בחינת אמונה, צל האמונה." לכן "אמונה שקולה כנגד כל המצוות," כל התיקונים, "היינו לפי ערך האמונה", כוח השפעה שהאדם משיג, "כך הוא מקיים המצוות", שבזה הוא מתקן אותן.
לכן אם אתם שומעים שצריכים לעשות מצוות, זאת הכוונה, להפוך את הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע בכל מצב אפשרי. זה נקרא "לעשות מצוות" ואנחנו לא מפרשים מצוות בשום צורה אחרת, רק להגיע מעל מנת לקבל, ברצון לקבל, לעל מנת להשפיע, בשימוש בו.
קריין: קטע מספר 3, מ"מאור ושמש".
"על ידי האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע. וגם מי שיש לו אמונה האמיתית אינו מתירא משום דבר ולא יזיקנו שום דבר. ואמונה הוא לשון אמון כמו ואהיה אצלו אמון שהוא לשון המשכה, שעל ידי האמונה האדם ממשיך עליו נועם אור אלהותו. והנה מצות סוכה ביותר נקל לעשותה בלי פניה רק על צד אמונת ה', מחמת שאין במצותה רק הישיבה שאין בה מקום כל כך לאיזה פניה."
(מאור ושמש. רמזי יום א' של סוכות)
שוב.
קריין: שוב, קטע מספר 3.
"על ידי האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע." "להחיות מתים" הכוונה שכל הרצונות לקבל שהם בעל מנת לקבל הם נקראים מתים, ואני משתמש בו בעל מנת להשפיע אז אני מושך אור חסדים, בתוך אור החסדים מתלבש אור החכמה, ואז כולם קמים, זה נקרא "תחיית המתים". "וגם מי שיש לו אמונה האמיתית אינו מתירא משום דבר ולא יזיקנו שום דבר." אין לו ממה לפחד כי הוא כולו נמצא בעל מנת להשפיע. מי שמתעלה מעל הרצון לקבל שלו אין לו פחד משום דבר, מה יכול לקרות? הוא לא עושה חשבון לעצמו. זה מה שהאמונה, כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, זה מה שהיא עושה איתנו. "ואמונה הוא לשון אמון כמו ואהיה אצלו אמון שהוא לשון המשכה, שעל ידי האמונה האדם ממשיך עליו נועם אור אלהותו. והנה מצות סוכה ביותר נקל לעשותה בלי פניה רק על צד אמונת ה', מחמת שאין במצותה רק הישיבה שאין בה מקום כל כך לאיזה פניה."
(מאור ושמש. רמזי יום א' של סוכות)
זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לעשות כאן משהו מיוחד אלא רק את כל הנתונים שהבורא ייצב לנו, לסדר אותם נכון בעל מנת להשפיע.
אני מצטער שהשפה כאן לא כל כך ברורה לנו, אנחנו לא רגילים למישהו חוץ מבעל הסולם ורב"ש, וכאן אלו שמכינים לנו הכניסו מקורות שהם שונים, בוא נגיד, יחסית זרים.
נמשיך ככה, מה לעשות.
שאלה: אנחנו מתחילים עכשיו את החג הזה ואנחנו משיגים איזושהי רמה מינימלית של אמונה, של ביטול עצמי. האם אחרי זה אנחנו מפתחים את המידה הזאת או שנמצאים כל הזמן ברמה הזאת?
אנחנו כל הזמן שומרים את מה שמשיגים ודואגים גם כל אחד לאחרים. כי אף אדם לא יכול להיות בטוח שהוא ישמור משהו אלא "איש את רעהו, יעזרו"3, רק בצורה הדדית, בערבות הדדית כל אחד יכול לשמור על אחרים. אף אחד לא יכול לשמור על עצמו בשום צורה. אם אתה מדבר על הישגים רוחניים, רגע שאתה נמצא במשהו, אם לא תומכים בך, אתה מאבד את זה. לכן ערבות הדדית חייבת להיות בכולם.
כי אתה לא יכול לשמור שום דבר בכלי שלך כי הוא כלי של נקודה בלבד, נקודה, פיקסל, ואתה חייב להיות קשור עם כל יתר הפיקסלים לפחות בעשירייה, ואז אתה מחזיק את הנתון שלך, הוא נשאר. אי אפשר אחרת. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא"4, או מוות. או חברה או מוות, כי אתה מאבד מיד את מה שהשגת אם אתה נשאר ללא קשר עם החברה. אין לך פשוט מקום, אין לך כלי, אין לך זיכרון ששם אתה יכול לשמור את הדברים, זה נשאר רק בעשר הספירות, בקשר ביניהן.
אנחנו עוד נברר איפה הזיכרון הקולקטיבי, החברתי הזה. הוא לא נמצא בחברה, אין דבר כזה בחברה, הוא נמצא באור. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה. אבל זה לא חשוב לנו עכשיו, כי אם אנחנו נקיים, זה יקרה. זה כמו עם ילדים קטנים, אם הוא עושה משהו אז הוא עושה, כמה שהוא מבין כמה שלא מבין זה לא חשוב. לכן אם אנחנו רוצים שכל מה שאנחנו עכשיו רוכשים, כל אחד, שזה יישאר בו, זה יישאר רק במידה שאתם קשורים עם אחרים, רק במידה שאתם נמצאים בעשירייה, ועוד חוץ מעשירייה, אבל שזה נמצא מחוצה לכם. אם זה נמצא בכם, זה ייעלם וזה אבוד.
תלמיד: אני מתכוון שבתחילת חג הסוכות, נגיד עכשיו, כל אחד מבטל את עצמו בעשירייה, כולנו דבקים אחד בשני. האם המשימה שלנו להחזיק בזה במהלך החג?
כל הזמן לפתח את זה לפתח ולפתח ולא לשים לב שזה נעלם. אם אתם דואגים לחיבור ביניכם, אפילו שהדברים האלה נעלמים, הם נעלמים כדי שאתם תקבלו דברים חשובים, חדשים, יותר חשובים מקודם.
תלמיד: כלומר יהיו הפרעות ועלינו כל הזמן לעלות מעליהן את הפסולת?
זה נקרא שכחה, שאתם חייבים לשכוח את הדברים כדי ללכת הלאה. "ויהיו בעיניך כחדשים". את הכול תראה מהדרך.
שאלה: רב"ש אומר שאם יש אמונה אמיתית אז אין פחד. האם אנחנו צריכים פחד בשביל להשיג אמונה אמיתית?
אנחנו בכל זאת נצטרך גם פחד וגם אמונה, את כל הדברים האלה. אבל הפחדים יהיו אחרים. עד כמה יכולתי להשפיע עוד קצת לבורא דרך החברים ולא עשיתי אולי. דאגות יהיו אבל דאגות מסוג של השפעה.
שאלה: אם אני רוצה להיות בקשר עם מישהו ואני חושב עליו, והבן אדם השני לא חושב עלי.
צודק.
תלמיד: מה העבודה שלי, איך זה בכלל עובד?
העבודה שלך לתת לו מתנות, כל מיני דברים שירצה להיות בקשר איתך. אולי להשתנות, אולי הוא לא רוצה להיות בקשר איתך כי אתה אדם גס, לא נעים, הוא לא רוצה להיות בקשר.
תלמיד: אבל העניין הוא, שאם אני רוצה ליצור חיבור ואין לי פידבק מהשני אז זה לא יוצר חיבור.
יש לך פידבק, הוא לא רוצה אותך, זה פידבק.
תלמיד: פידבק לטובה אני מתכוון.
למה אתה חושב שהוא צריך להגיב אליך בטוב? אתה נתת לו מתנות, הגעת אליו בצורה יפה, רצית לעניין אותו בקשר איתך? תחשוב ותמצא אפשרות להגיע אליו בצורה יפה שלא יסרב.
סדנה
מה השגנו מתוך השיעור הראשון הזה בבניית כלי אמונה למעלה מהדעת שנקרא "סוכה"? מה השגנו היום בבניית הכלי שנקרא סוכה, כלי שהוא אמונה למעלה מהדעת?
*
(סוף השיעור)