סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 05.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 179, אותיות ס"ז – ע"ב
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 179. "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ס"ז.
אות ס"ז
"וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף הנק' ת"ת, נמצא מסתיים שם הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה, הרי שמקום האצילות נסתיים שם בחצי ת"ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג' חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב' הספירות זו"ן דגופא הנקרא נהי"מ, כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת"ת, נמצאים רק הזו"ן שלמטה מת"ת שהם למטה מהסיום, ולא הת"ת, אמנם גם חצי ת"ת התחתון יצא ג"כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג"כ מע"ס כח"ב זו"ן, ומתוך שהזו"ן הללו דבינה, הם שרשים של הזו"ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם, וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע"כ נבדלו מהנהי"מ, ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה."
אות ס"ח
"גם הזו"ן דגוף הנקרא נהי"ם נתחלקו ג"כ לב' בחינות, כי המלכות להיותה בחינת נוקבא נמצאת פגמה יותר קשה, והיא נעשית למקום עולם העשיה. והז"א שהוא נה"י, נעשה לעולם היצירה למעלה מעולם עשיה. והנה נתבאר, איך נחלק פרצוף הנקודות דס"ג, בסבת הצמצום ב', ונעשה מקום לד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשר הכח"ב חג"ת עד החזה שבו, נעשה מקום לעולם אצילות. וחצי ת"ת התחתון שמחזה עד סיום הת"ת, נעשה מקום לעולם הבריאה. והנה"י שבו לעולם היצירה. והמלכות שלו לעולם העשיה. ומקומם מתחיל מנקודת הטבור דא"ק, ומסתיים ממעל לנקודת עוה"ז, דהיינו עד סיום רגליו דא"ק, שהוא סוף שיעור הלבשת פרצוף נקודות דס"ג לפרצוף גלגלתא דא"ק, כנ"ל."
שאלה: למה אור הנקודות שיורד מתחת לטבור הופך לפרצוף ולא מקיים זיווגי הכאה מתחת לטבור?
יש לו שם כלים, אז הוא מתפשט בתוך הכלים.
תלמיד: נכון. אבל למה האור שיורד ופוגש את הכלים לא מקיים זיווגי הכאה איפה שהוא יכול, ומשפיע לבורא? למה זה נעשה פרצוף?
פרצופים נעשים מהקיום של רצון חדש. כשמזדכך הפרצוף והמסך מגיע להזדככות, אז בדרך הוא בונה פרצופי נקודות, ואלו האורות שמתפשטים ממטה למעלה.
שאלה: מה זה אומר שספירת תפארת נסדקה לרוחבה?
ספירת תפארת דומה לבינה שיש בה חלק מג"ר וחלק מז"ת, לכן היא מתחלקת לשני חלקים. החלק העליון שלה דומה לכלים דהשפעה והחלק התחתון שלה דומה לכלים דקבלה.
תלמיד: אבל זה נשמע שמאותה נקודה יש כבר צורה אחרת שבה הפרצופים מתפשטים.
נכון.
תלמיד: מהו ההבדל הזה? כי תמיד יש חלק שהוא כלים דהשפעה, כלים דקבלה.
זה לא בולט ושולט כמו בתפארת. בתפארת מתחילה להתגלות מלכות, מחצי תפארת והלאה מתחילה להתגלות המלכות. לכן מטבור ולמטה כבר יש חוקים אחרים להתפשטות האור.
תלמיד: האם זה המקום שבו פרצוף נקודות דס"ג מתחיל להשתלב עם נה"י, להיות מושפע מנה"י דא"ק?
כן. הוא מתחיל להיות שייך לנה"י, כי תפארת היא כאילו כתר לנה"י.
שאלה: האם בינה יורדת למלכות בכדי ללמד אותה איך להיות דומה לבינה?
כן.
-
ענין הקטנות והגדלות שנתחדש בעולם הנקודים
אות ס"ט
"והנה אחר שידעת בדרך כלל ענין הצמצום ב', שנעשה בפרצוף הנקודות דס"ג, לצורך אצילות הע"ס דעולם הנקודים, שהוא פרצוף הרביעי דא"ק, נחזור ונבאר ענין יציאת הע"ס דנקודים בפרטיות. וכבר נתבאר ענין יציאת פרצוף מפרצוף, שכל פרצוף תחתון נולד ויוצא ממסך דגוף דעליון אחר הזדככותו ועליתו להתחדשות הזווג להפה דעליון והגורם להזדככות הזה הוא הביטוש דאו"מ במסך דפרצוף העליון, המזכך למסך מעביות דגוף שבו, ומשווה אותו לבחינת עביות דראש. (כנ"ל באות ל"ה, עש"ה) שבדרך זה יצא פרצוף ע"ב דא"ק מפרצוף הכתר דא"ק, וכן פרצוף ס"ג דא"ק מפרצוף ע"ב דא"ק, כמ"ש שם. והנה גם פרצוף הד' דא"ק הנקרא ע"ס דעולם הנקודים, נולד ויצא מהעליון שלו, שהוא ס"ג דא"ק, ג"כ באותו הדרך."
אות ע'
"אמנם יש כאן ענין נוסף, כי בפרצופין הקודמים, בעת הזדככות המסך והעליה לפה דראש דעליון, לא היה המסך כלול רק מהרשימות דעביות דגוף העליון בלבד, משא"כ כאן בהזדככות המסך דס"ג דא"ק לצורך הנקודים, היה המסך הזה כלול מב' מיני רשימות. כי מלבד שהוא כלול מרשימות העביות של עצמו, דהיינו מבחינת הספירות דגוף דס"ג דא"ק, הנה הוא כלול עוד מרשימות העביות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור. והוא מטעם התערבותם יחד למטה מטבור דא"ק כמ"ש לעיל באות ס"א, שהנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור דא"ק, ונתערבו יחד עם הזו"ן דא"ק אשר שם."
הוא בעצם לא מסביר לנו, אלא כותב שקורה כאן משהו כזה.
אות ע"א
"ומכח זה נתחדש כאן בפרצוף הנקודים, ענין קטנות וגדלות, אשר מבחינת הרשימות דעביות שבמסך, יצאו עליהם ע"ס דקטנות נקודים. ומבחינת הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור, שנתחברו ונתערבו עם הרשימות של המסך, יצאו עליהם ע"ס דגדלות נקודים."
הוא כותב שיש כאן שתי פעולות, התכללות אלו באלו ואלו באלו.
אות ע"ב
"גם תדע, אשר הע"ס דקטנות נקודים שיצאו על המסך, נחשבים לעיקר הפרצוף נקודים, משום שיצאו על סדר המדרגה, דהיינו מעצם המסך דגוף העליון. ע"ד שיצאו ג' פרצופין הקודמים דא"ק. אבל הע"ס דגדלות נקודים נבחנות רק לתוספת בלבד על פרצוף הנקודים. משום שיצאו רק מזווג על הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור, שלא באו על סדר המדרגה אלא שנתחברו ונתוספו על המסך מסבת ירידתו דפרצוף נקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, כנ"ל אות ע'."
שאלה: מה זה שהמסך כלול מב' רשימות?
היו ב' תופעות, ולכן המסך שעלה מלמטה מטבור הוא כלול משני סוגי רשימות.
תלמיד: ממה הוא כלול, מאיזה התרשמויות?
מההתרשמויות שעבר בדרך ואלו שתי צורות שונות, הראשונה מצמצום א' והשנייה מצמצום ב'.
תלמיד: בדוגמה של בעל הבית והאורח אנחנו יודעים שיש לו מנות, והוא יודע לקחת לפי מה שהוא מסוגל לעשות זאת בעל מנת להשפיע.
כן. גם כאן אותו דבר. נגיד שיש לך שתי מנות, אתה רוצה לקחת מהראשונה וגם מהשנייה ככל שאתה מסוגל על מנת להשפיע.
תלמיד: האם הוא לוקח משתי מנות בבת אחת?
למה זה מפריע?
תלמיד: כי גם במנה אחת הוא יודע שהוא לא יכול לקחת הכול בעל מנת להשפיע.
הוא לא צריך לקחת הכול, אלא במידה שיכול על מנת להשפיע. הוא עושה חשבון עד כמה הוא מסוגל להשפיע לבעל הבית ולפי זה מקבל. זו בעצם לא קבלה אלא השפעה.
שאלה: האם אלו שני זיווגים שונים?
אלו שני זיווגים שונים שקורים בראש הס"ג ומשפיעים למטה מטבור, מאיפה שעולות הרשימות.
תלמיד: האם זה קורה זה אחר זה או במקביל?
קודם רשימו על הקטנות ואחר כך רשימו על הגדלות.
שאלה: הוא כותב שההזדככות התבצעה בטבור, אבל אנחנו יודעים שנקודות דס"ג הן מתחת לטבור, בפרסא, ואין שם ביטוש.
למה אין שם ביטוש?
תלמיד: כי נקודות דס"ג יורדות מתחת לטבור, הן לא בטבור עצמו, אז איפה יש ביטוש?
איפה שהן נמצאות שם יש ביטוש, התנגדות, התנגשות.
תלמיד: אבל הוא כותב שהביטוש הוא תמיד בטבור, ופה נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור, אז האם שם אין ביטוש?
אני לא כל כך מבין. אתה מדבר על נקודות דס"ג.
תלמיד: כן.
דס"ג עצמו.
תלמיד: בס"ג היה ביטוש בטבור, זה ידוע, אבל נקודות דס"ג ירדו למטה מהטבור, לפרסא. איך נקודות דס"ג יזדככו אם הביטוש הוא בטבור ולא בפרסא?
אתה מדבר על פרצוף נקודות דס"ג.
תלמיד: כן.
מאיפה מתחיל הפרצוף?
תלמיד: מהטבור עד הפרסא.
נגיד.
תלמיד: אבל הביטוש הוא תמיד מתבצע בטבור ולא בפרסא, אז איך נעשתה הזדככות אם לא היה ביטוש בפרסא עצמה?
לא הבנתי. פרצוף ס"ג מתפשט מפה דראש דס"ג עד הס"ג, עד הטבור. ונקודות דס"ג?
תלמיד: הן יורדות מטבור לפרסא, והביטוש נמצא כל הזמן בטבור לא בפרסא, אז איך הן יזדככו מהפרסא למעלה, מה לוחץ עליהן להזדכך? כי האור המקיף לוחץ בפרסא.
אבל פרסא נמצאת בסוף נקודות דס"ג.
תלמיד: כן. והביטוש מתבצע בטבור מעל הפרסא.
מה זה נקרא "ביטוש"?
תלמיד: "ביטוש" זה האור המקיף שלוחץ על המסך לעלות למעלה בחזרה, להזדכך, כי הוא לא יכול לקבל יותר.
האם אור מקיף לוחץ על המסך כדי שיקבל אותו יותר פנימה?
תלמיד: כן, אבל הוא קודם מזדכך, ואז יש זיווג למעלה.
איך הוא מחייב אותו לעלות?
תלמיד: הוא מחייב אותו לעלות מפני שהוא כבר לא מקבל יותר, אז הוא לוחץ אותו לקבל יותר, ואז הוא מזדכך כי הוא לא יכול לקבל יותר.
אבל האור בעצם לוחץ עליו שיקבל.
תלמיד: כן.
כלומר הוא לא מחייב אותו להזדכך, הוא מחייב אותו ההיפך, לפתוח את עצמו ולקבל יותר.
תלמיד: נכון. אבל הוא לא יכול לקבל יותר, כי הוא מבין שהוא יקבל את זה על מנת לקבל ולכן הוא מזדכך.
כן.
תלמיד: ושוב פעם יש זיווג. ואז בנקודות בס"ג הוא יורד עוד יותר למטה מהטבור, הוא יכול לקבל יותר. אבל הלחץ הוא כל הזמן בטבור הוא לא בפרסא, אז מה גורם לו בפרסא עכשיו להזדכך?
כי זה כבר הסיום שלו, זה הסוף שלו.
תלמיד: אבל אין שם לחץ, כי הלחץ נמצא בטבור לא בפרסא.
שאלה: אני מבין את השאלה של החבר. כשנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור הן מתפשטות, זו בעצם התפשטות ממעלה למטה. למה הן מזדככות? מה גורם להן להפסיק להיות שם? ההזדככות היא כתוצאה מהביטוש בטבור דס"ג, אין טבור דס"ג למטה מפרסא, אז מה גורם לנקודות דס"ג להפסיק להתפשט ולעלות למקורן?
נקודות דס"ג חייבות להתחיל להזדכך ולעלות חזרה לפה דראש מפני שהן לא יכולות כבר לקבל יותר ממה שקיבלו.
תלמיד: כן, אבל איפה מקום ההחלטה?
בפה דראש.
תלמיד: בדרך כלל מקום ההחלטה להפסיק לקבל הוא בטבור כתוצאה מביטוש.
תמיד בפה. בסדר שיהיה בטבור.
תלמיד: אבל כאן כשנקודות דס"ג מתפשטות למטה משהו גורם להן להפסיק להתפשט ולעלות לראש, מהו הדבר הזה?
מתעורר כאן רצון לקבל שאין עליו מסך, זה ז"ת דבינה, ולכן לא נשארת שום אפשרות להמשיך אלא רק להזדכך. אם הם היו מקבלים הלאה, אז הייתה שבירה במקום, אבל הם רואים שאין להם כלים ותהיה שבירה ולכן הם מזדככים.
תלמיד: מה שהחבר אומר שפעם ראשונה קורה דבר כזה. כי עד עכשיו היה ביטוש, ומעכשיו זו כבר לא סיבת הביטוש אלא אין להם כוח להתפשט יותר.
כן. אבל הם רואים מראש מה שעלול לקרות.
(סוף השיעור)