שיעורי בוקר 05.11.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי רב"ש - א', עמ' 17 אהבת חברים – ב'  

לפני שאנחנו מתחילים, ניגשים לקרוא את המאמר הזה "אהבת חברים ב'" ברב"ש, הייתי רוצה להגיד משהו על הקשר בין החברים. אנחנו רואים בעולם שלנו שאם אחד אוהב את השני אז הוא אוהב אותו ונוח לו, נעים לו שהוא נמצא עמו בקשר, חושב עליו, ואז אנחנו חושבים שזו אהבה. זו אהבה, אבל זו אהבה גשמית. זה יכול להיות בין חברים, בין קבוצות למיניהן, בצבא, בספורט, בכול, אוהבים את הילדים, אוהבים את בני המשפחה. בחברה שלנו אנחנו לא מתחשבים באהבה הזאת כי זאת אהבה בהמית אגואיסטית שכבר נקלטה בתוך האדם, ומה שנקלט בו והוא מסכים לזה זה באגו שלו וזה לא נחשב אצלנו.

ברוחניות, מה שיכול להתקיים חייב להתקיים בב' קוים "זה כנגד זה ברא א-לוהים". זאת אומרת, אם אני מגיע לאהבת חברים עם מישהו, אם אני מתייחס למישהו, אני חייב להיות מודע על מה אני מתבסס ביחס שלי לחבר, יחס טוב אליו או אפילו יחס של אהבה. זה יכול להיות אך ורק בתנאי שאני שונא בו משהו, אני לא מסכים עמו, אני דוחה אותו ואז על פני זה במאמץ וביגיעה שלי אני מתייחס אליו בטוב בזה שאני מכסה, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז אני כבר יכול לדבר על זה שיש לי אליו אהבה לא אינסטינקטיבית בהמית אנושית, אלא שאני בוחר באהבה על פני שנאה.

לכן כשאנחנו עכשיו מגיעים לכנס לחיבור בינינו באירופה אנחנו צריכים לחפש כאלו דברים, עד כמה יש לנו הבדלים, דחייה, אפילו יכולה להיות שנאה, שאני לא מקבל אותם כמו שהם, אלא אני קשור איתם יחד רק בגלל שהבורא הביא אותם גם למפגש איתי ורוצה שאנחנו נהיה יחד. זאת אומרת הבורא קובע שאנחנו יחד, הבורא קובע שאנחנו נאהב זה את זה, נתחבר יחד, ובכל יתר התכונות שמתגלות, שלי ושלו, אנחנו ודאי לא היינו אף פעם אחד ליד השני, אפילו קרוב.

בניגוד לאהבה גשמית, שהיא אהבה כך מלב ללב פתוח, כמו שאוהבים ולכן נפרדים מהר, האהבה שלנו היא אהבה שעוד צריכים לבנות אותה על פני השנאה, על פני ריחוק, על פני אי הסכמות, על פני כל הדברים האלה, כי הבורא מחייב אותנו באהבה, בחיבור, ואנחנו חייבים להתחבר בגלל שהוא בחר בכל אחד מאיתנו והביא אותנו יחד לאותה תורה, לאותה שיטה, לאותו כנס, לאותה קבוצה, לאותה עשירייה, ובאותו הזמן במשך ההיסטוריה, באותם התנאים אנחנו מתחברים. "הוא הבוחר בעמו באהבה" מה שנקרא, ולכן אנחנו באים.

לכן אני צריך לבדוק האם אני מרגיש נטייה יפה, טובה לחבר שלי, הוא מוצא חן בעיני, נעים לי, כפי שגם קודם היו אנשים כאלו שמצאו חן בעיני והייתי מתקרב אליהם, או שאף פעם בכלל לא הייתי מתקרב, "מה פתאום שאני אמצא בקשר עמו, זה לא לפי סגנון החיים שלי". אלא דווקא בגלל שהבורא מביא לי אותו כחבר, לכן אני מקבל אותו ומחבק אותו ואני מודע בכל רגע ורגע שאני מתקשר אליו יותר ויותר, שאני עושה את זה במאמץ למעלה מהדחייה הטבעית שלי. אז אנחנו נמצאים בשני קווים, וכך אנחנו נתקדם.

לכן צריך כל הזמן להחזיק את עצמי, כל אחד את עצמו, בזה שהאהבה נבנית על דחייה, לפחות על דחייה, אחר כך גם על שנאה, כמו אצל תלמידי רבי שמעון, ואז נתייחס נכון לקשר בינינו ונבנה אותו בצורה בוגרת.

רציתי להגיד לפני הכנס, שבמפגש הזה במיוחד שאני רואה הרבה אנשים וכל אחד מהם יכול להזמין בי תגובות שונות, אני שמח מתגובות שליליות. אני מסתכל עליהם "מה יש לי איתו, איך הוא, מה הוא, איך הוא נראה, איך מתנהג, מה פתאום". האגו שלי כל הזמן, ממש כמו חיישן טוב, מזהה דברים שלא מצאו חן בעיני קודם ואני צריך לקבל את זה בשמחה ולמעלה מזה מיד לקבוע קשר. דווקא זה הטוב, שאני מתקשר עמו לא בגלל כל מיני דברים שמוצאים חן בעיני האגו שלי אלא דברים שמוצאים חן לדרך שלי, כי הבורא הביא לי חברים כאלו לכן אני בוחר בהם. והבחירה הזאת חייבת להיות כל הזמן. כל הזמן יתגלו יותר ויותר הפרעות למיניהן ואני אשמח בהן, כי אז אני קובע באמת אהבת חברים אמיתית רוחנית.

שאלה: כאשר מתגלה שנאה או דחייה, לא ברור המנגנון שעל פני זה אני בונה קשר חדש.

למה? נגיד שהתגלתה לי שנאה כלפיך, משהו לא מוצא חן בעיני. אם זה קשור לסדר החיים האדמיניסטרטיבי שלנו, ודאי שזה צריך להיות טיפול באותה רמה. אבל אם זה שייך לקשר אישי בינינו, אני מיד צריך לעשות חשבון, מי אתה, מה אתה, בקשר הרוחני שלי. ו"רוחני" זה נקרא שהבורא ששבר את הנשמה, שחילק אותה להרבה חלקים, שטיפל בחלקים האלה במשך כל התהליך, הביא אותם, את החלקים האלה עד היום הזה, ועכשיו רוצה לקרב בין החלקים האלה. לכן מצד אחד הוא מקרב אותם בצורה רוחנית, מצד שני עושה ביניהם איזה הבדל, איזו הפרדה, איזו דחייה.

בגלל שהבורא הביא אותך אליי, אני צריך לקבל אותך למעלה מכל ההבדלים, כמו שרב"ש כותב. רק בתנאי שאתה ממש מפריע לחברה, לחיבור שלנו הכללי, לדרך, שאתה לא רוצה להיות באותה דרך, אז אנחנו נפרדים. אבל מחוצה לזה, אני בוחר בך עוד יותר ככל שאנחנו שונים, מפני שדווקא על פני השוני, "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת הבורא בחר, הבורא דחף אותנו זה לזה ואנחנו בגלל זה מתחברים.

תלמיד: יש פה שני שלבים. השנאה היא בתוך הרגש, וזה הרבה יותר חזק מהחשבון החדש שאני מתחיל לעשות, כי החשבון החדש הוא בשכל. אני לא מבין איך שני הקווים האלו, התחושה הפנימית שהיא ממש חזקה והחשבון החדש שמתחיל להיות בשכל, איך שניהם מתחילים לחיות יחד, כי אחד הוא הרבה יותר חזק.

תתעמק בחשבון הזה, תנסה להיות בו כמה שיותר, להבין שזה בא מהבורא, שהבורא סידר לנו להיות יחד, ואם אנחנו רוצים להשיג את המטרה הרוחנית שהיא החשובה מהכול בחיים שלנו, יותר ממוות, החשובה ביותר, אז אנחנו צריכים להתעלות מעל הכול ולהיות יחד. כי זה לא אני ולא אתה אלא הבורא בחר בחברים האלו, ולכן אני חייב להיות איתם בקשר. ודווקא בקשר ביניהם הבורא כאילו שם תנאי, "אתה רוצה אותי, בבקשה, אתה חייב להתחבר איתם כאילו שאתה והם זה גוף אחד. ואז במידה שאתם תהיו כגוף אחד, אני אתגלה בכם". אם אני חושב על זה וכמה שאני חושב על זה, שזה לא אתה ולא אני אלא הבורא מלמעלה מסדר בינינו את הפגישה הזאת, אני מקבל אותך כשליח.

תלמיד: אז לא ברור מתי מהחשבון בשכל זה עובר להיות לרגש, מה צריך לקרות?

זה בך, או בי, באדם שחושב, שעושה חשבון, שבאמת לא הייתי מקרב אותו אלי, אני לא אהבתי אף פעם כאלו אנשים, לא אכפת לי, וכולי, מצד אחד. מצד שני, הבורא שם לי את זה כתנאי, אם תתקרב אליו או תקרב אותו, אם תבנו קשרי אהבה ביניכם למעלה מכל ההבדלים, על פני כל ההבדלים האלה בקשרי אהבה שתבנו אני מתגלה.

תלמיד: אני מבין את ההסבר, אבל אני לא מבין איך זה עובר מחשבון בשכל, שזה סתם מחשבות.

אני שומע את זה. אתה צריך לעשות את החשבון הזה בשכל וכל הזמן לחזור עליו, לחזור עליו, עד שתגלה שמהשכל זה נכנס לרגש. זה נקרא "הלב מבין".

שאלה: הרבה פעמים אתה נותן דוגמה שבעולם הגשמי דווקא להיפך, יש אהבה כשיש קשרים טובים, ואנחנו רואים שככל שיש יותר קונפליקטים בין חברים כך הקשר יותר הדוק. זה כאילו יוצא אותו דבר, רק בכוח ובביטוי גדולים יותר. או שבכל זאת זה אחרת, בין אהבה גשמית לאהבה רוחנית.

אהבה רוחנית בנויה אך ורק על הנחיצות, ההכרחיות לגלות את הבורא באהבה בינינו. ש"על כל פשעים תכסה אהבה", אז יש פשעים בטוח, וכמה שמתגלים פשעים אני שמח יותר, ואז אני מגלה על כל הפשעים קשר בינינו, למה? כדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. הוא שבר את הנשמות, לכן יש הבדל ביני לבינך ואנחנו מתקנים את הפער הזה בינינו, זה כמו תיקון השבירה. ואז אנחנו מגלים את הבורא שצריך להתגלות בכלי המתוקן. לעומת הכלי שהיה לפני השבירה, הכלי שבו הבורא מתגלה אחרי השבירה הוא פי תר"ך פעמים יותר, לכן אפשר לגלות אותו. ואנחנו עושים את זה אך ורק כדי לגלות את הבורא. אחרת ודאי שהאהבה שלנו לא הייתה קיימת ובכלל כל הקשר בינינו.

וכך בעצם אנחנו מגיעים למצבים בעולם שלנו, שגם משפחה, גם ילדים, כל דבר שאני עושה בחיים, אני עושה את זה אך ורק כדי שהבורא יתגלה ביחס שלי החדש המתוקן, כדי לגרום לו נחת רוח. על פני כל דבר. וכאן אנחנו מגיעים כבר ליחס חדש לכל החיים, לכל סדרת החיים, ליחסים, למצבים, לפעולות, לאנשים, לכל מה שיש. זאת אומרת אני מתחיל למיין, לסדר את החיים שלי כך, שאך ורק אם אני יכול לגלות על היחס החדש שלי שהוא דו צדדי, שיש דחייה ואני למעלה מהדחייה מתקשר לאיזו תופעה או בן אדם כדי לגלות את הבורא, אז בצורה כזאת אני מתייחס וחי.

שאלה: בעשירייה כשבין חברים מסוימים קורה שלמישהו יש לך יחס נורמלי, אתם מתאימים בתכונות, ואיכשהו פנימית אתה גם מתחיל להתנגד לזה שיכול להתגלות מאחורי זה גם איזו דחייה, ואז בכוונה אתה כבר לא מתחיל בהתקרבות מתוך הבנה שזה יכול להתגלות. איכשהו באופן טבעי אתה מתחבא מאחורי זה. איך עדיף לפעול כדי שמה שצריך יתגלה ולא להפריע לזה?

אנחנו צריכים בכל דבר לשמור על מה שיש ולא לגשת לדרגה החדשה ביחסים בינינו אם אנחנו לא מכינים את התומכים. זה נקרא "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך". אם אתה מגיע לשער, זאת אומרת למצב חדש, אתה צריך קודם לדאוג לתומכים. זה שלא יתנו לך ליפול וזה ייקחו אותך קדימה, זה נקרא "שומרים ושוטרים".

איך עושים את זה? על ידי החברה. אם החברה היא מוכנה ומחזקת אותנו, אז אני מוכן במידה הזאת שאני מרגיש חברה ואיזו הרגשת הבורא בתוך החברה, איכשהו יש לי על מה לשמוח, יש לי ערבות בצורה מסוימת, אז אני מוכן לגלות את כל הפשעים המתאימים לזה שאני אתגבר עליהם כרגע. אם לא, אז אני לא פותח. וכך אני מתקדם.

זאת אומרת, התקדמות רוחנית היא צריכה להיות שגם את שמאל אני יכול לגלות וגם את ימין אני יכול לגלות, ואז בשתי רגליים כך אני מתקדם. וכמו שאתם אומרים שיש הרבה מצבים כאלה בקבוצה, אז בבקשה, תתחילו לחשוב עליהם, תתחילו לדבר עליהם בצורה שאנחנו צריכים ללכת בב' קווים ולבנות מעליהם קו האמצעי, השלישי, שם זה מתגלה הבורא. הבורא מתגלה רק בפער בין שני מצבים האלה, שנאה והשלמה ואהבה מעליהם. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן כל מה שיש לכם דווקא בקבוצת מוסקבה, בכלל בכל קבוצה זה יתגלה, ברגע שאנחנו נהיה מוכנים, אפילו שני חברים שהם תמיד היו ממש כמו זוג יונים, יתחילו לגלות ביניהם פתאום דחייה, שנאה וכן הלאה. כמה שיותר מתקדמים, כמו תלמידים רבי שמעון, רוצים להרוג זה את זה.

למה אני אומר את זה עכשיו? כי יש לנו עכשיו תרגיל מאוד מאוד חשוב, איך שאנחנו נפגשים כולנו בכנס אירופה ושם ישנם כולם כאלה וכאלה. נניח אני ישראלי, אני לא מסתתר בין ישראלים, או אני רוסי, רק עם הרוסים, אני רוצה להתערבב עם כולם ולראות עד כמה שכולם הם שונים, זרים, וכמה שאני מקבל מזה דחייה טבעית או התקררות מסוימת ואני מבין שעל ידי ההתחברות על פני התקררות, התקרבות על פני הדחייה, אני כאן מגלה עוד ועוד מקום לגילוי הבורא.

ואנחנו צריכים להביא את עצמנו לתרגילים כאלה כמה שיותר. ולא לחשוב שהיחסים בינינו יהיו יותר טובים, הם יהיו יותר גרועים כדי לתת לנו אפשרות עוד יותר ועוד יותר לתקן את השבירה. עד שאנחנו נגיע לדרגה הראשונה שהבורא מתגלה זה לא פשוט, הדרגה הראשונה היא דווקא הכי חשובה, היא ממש מעבר מגשמיות לרוחניות, אם אנחנו נוכל להחזיק בתנאי הזה שאני לא אוהב אותו, דוחה אותו, אפילו שונא אותו, ומעל זה אני מוכן להתחבר עימו מפני שהבורא שולח לי אותו ורק בגלל גילוי הבורא אני מתחבר עימו, אז הוא בשבילי חשוב כמו הבורא, וכך אני מגיע לחיבור הנכון, שהוא יהיה באמת על מנת להשפיע.

שאלה: יוצא שמתוך ההבדלים הגשמיים דווקא נובע עד כמה אהבה נגלה בינינו, או שאין קשר בכלל לתכונות הגשמיות שלנו?

יכול להיות, זה לא חשוב תכונות גשמיות, רוחניות, אנחנו עוד לא יכולים להבדיל כי אנחנו לא מבינים מה זה רוחניות. כל דבר שאני רואה בשני והוא דוחה אותי ובחיים הרגילים במידה הזאת מתרחק ממנו, או מתרחק קצת או מתרחק יותר. כאן ההיפך, אני מרגיש שאני מתרחק טבעית, אינסטינקטיבית, אבל הבורא סידר לי את ההזדמנות הזאת כדי שאני אתגבר עליו, כדי שאני אמשוך את עצמי דווקא ההיפך, לחברים האלו ובהתקשרות איתם למעלה מדחייה אני ארגיש את הבורא, את הכוח העליון הזה שהוא דווקא בצורה כזאת מתגלה, בין שני ההפכים, כקו האמצעי.

שאלה: גם בשנאה יכולים לגלות הרבה גוונים, הרבה צורות של השנאה. זה יכול להיות בין אדם לבין חבר, יכול להיות שהוא מגלה שדווקא מהחבר אליו, יכול להיות שזה בין שני חברים שזה לא הוא אלא הוא מזהה את זה בתוך החברה או בעשירייה, המון גוונים. האם היחס שדיברנו עליו עכשיו הוא תופס לכל הסוגים האלה, בלי שום קשר איך ובאיזו צורה הם מתגלים?

לכל דבר, לכל יחס אפילו בדומם, בצומח ובחי וסתם בבני אדם, אני כבר לא מדבר על החברים, בכל היחס אדם לעולם הוא צריך לגלות שזה הבורא מתגלה או מגלה לו הזדמנות להתקשר אליו. שאתה צריך להגיע לאהבה חלוטה, לכל דבר, לגלות שזה הכול בא מהבורא, אחרת לא הייתי רואה, מזהה, מרגיש. ולכן לקבוע את היחס שלי לאהבה לכל דבר, זו בעצם העבודה הרוחנית שלי.

אבל אנחנו לא מדברים כרגע כך, אני מבקש, אנחנו מדברים רק על האנשים שהבורא מביא אותם למפגש איתי, למפגש הרוחני כדי שאני באמת אראה בהם חברים לדרך, שהם נקראים בינתיים אצלנו כחברים.

תלמיד: אני גם מדבר רק על חברים, אני פשוט ממשיך את השאלה של חבר, שיש גם עוצמות כאלה לפעמים שאדם לא יכול להיות מעל לזה ואז השאלה איפה מתחילים? אם מכינים מראש זה בסדר, אבל כשזה מתגלה.

יורדים לקבוצה מהמעמד שלי שאני נמצא שם בשפיץ של שנאה ולא יכול לעשות שום דבר עם עצמי ומבקש עזרה. זה מכובד וזה טוב, זה לא נקרא סימן של חולשה, זה דווקא סימן של התבגרות, שאתה מבקש עזרה זה טוב, זה סימן של גדולים, שאתה גדול דווקא.

אז לך לקבוצה ותסביר להם מה העניין ושאני לא יכול להתגבר ואני אפילו לא סובל להיות לידו ושאני רואה אותו כבר אני מרגיש לא טוב, ושהוא מתקרב יש לי חררה. וככה תסביר להם. כי אין לך להתבייש בזה שאתה כך מתייחס אליו, כי זה עשה הבורא עוד בשבירת הכלים, כלי דאדם הראשון, בשבירת הכלי דאדם הראשון הוא עשה.

עכשיו תראה, עד כמה שהייתי מחובר עם אותו אדם, נגיד אני וחבר, היינו פעם מחוברים באדם הראשון שני תאים יחד והיינו מספקים כל פעם אחד לשני את הכול בקו פתוח, הדדי. לא היינו באדם הראשון בכלל מרגישים שאחד נותן, שני מקבל וכן הלאה, אלא הכול אחד. עכשיו אנחנו בשבירה, אז השבירה הפכה כל היחסים בינינו לההיפך, כמו תלמידי רבי שמעון ששונאים זה את זה שנאת מוות. עם אף אחד בעולם אין לך כזאת שנאה.

אז למה אני הזמנתי ודוחף את הכנס הזה האירופאי? שאנחנו נגיע אליו וכמה שנוכל יותר להבין את השבירה ואיך אנחנו יכולים מתוך השבירה לגלות כאלו מצבים, סיטואציות, שבהם אנחנו יכולים לגלות את הבורא. אתה מחייב אותו, שאתה מזהה את הצורות ההפוכות ובכוח רוצה לקרב ביניהם, אתה מחייב את הבורא להתגלות ביניהם.

זה כמו שני מגנטים הדדיים שאתה מקרב ביניהם, אתה מרגיש עד כמה שהם הפוכים, למה צפון וצפון במגנט שאתה שם, הם דוחים זה את זה, הרי הם דומים, למה הם דוחים זה את זה? אתה יכול להסביר? דווקא ההפכים הם המתקרבים.

אז בדרגות האלה בינינו, אנחנו צריכים להבין שאם יש לי איזה יחס שלילי לאדם, זה פשוט תוצאה מהשבירה, וביחס בינינו אנחנו יכולים כבר לתקן את המצב ולגלות את הבורא. לאט לאט. הוא מתגלה רק אנחנו צריכים עוד ועוד לבנות כאלה פיקסלים, מקומות, תאים קטנים שיהיה מקום לגילוי שלו.

תלמיד: אני רוצה להמשיך את השאלה, נאמר אם בי יש שנאה כלפי מישהו זה כואב לי, זה רע לי, זה שורף לי, זה לא נעים, ואני רוצה לתקן את זה.

לא נכון, לא נכון, זה יחס של הקטנים. יחס של הקטנים. זאת אומרת זה לא תינוקות שאם הוא שונא מישהו אז הוא רוצה להרביץ לו, וזה לא יחס של הפסיכולוג שאומר "לא, איך זה, אני צריך לתקן את זה, להפוך את השנאה לאהבה", אתה צריך לכסות את השנאה באהבה. וכמה שהשנאה יותר גדולה, יש לך הזדמנות לבנות אהבה יותר.

תרגיש רע ברגע הראשון כי עדיין אתה לא תיקנת את המדרגה, ולכן אם מתגלה אתה ברגע הראשון שונא, סובל, לא רוצה, עד שאתה מתחיל לצרף לרגש את השכל וזה תלוי בהשפעת הסביבה, בהשפעת האווירה שיש לידך, עד כמה שהם מחזיקים באותו עקרון, ואז אתה אם כך הולך ומתקדם לקראת זה ש"על כל פשעים תכסה אהבה", תכסה בלבד. ואם הפשעים ייעלמו, אהבה גם כן יעלם. ככה זה ברוחניות. כל דבר הוא קיים עד שקיים דבר שכנגדו.

תלמיד: זה מה שהתכוונתי, שאתה מההתחלה מרגיש ככה ואחר כך מתחיל התהליך. אם אדם מרגיש את היחס הזה לא ממנו אלא מאחר, ממישהו אחר אליו, אז הוא אומר באופן טבעי הוא אומר שההוא יישרף, שיפתור את הבעיה , זה לא הבעיה שלי.

לא, אבל כתוב "גיבור שבגיבורים, שעושה שונאו לאוהבו" זה מדובר גם כלפי האדם, זה מדובר על היצר הרע שבך, שהוא שונא אותך אז תהפוך אותו לאוהב, בעל מנת להשפיע. זה כל העניין שאני עכשיו רוצה לעורר את הגישה הזאת לפני שאנחנו בכנס נתקרב ונרגיש כל מיני אנשים זרים, שונים, איך אנחנו עובדים על זה כדי באמת לא לפספס הזדמנות.

שאלה: נראה שעם הזמן אני לומד לסבול בשקט את תכונות החברים. איך לא לטייח את השכבה הראשונה הזאת.

אתה מדבר על הקבוצה או בכלל?

תלמיד: על הקבוצה, אין משהו אחר. אני אומר שעם הזמן אני מרגיש שאני יותר ויותר לומד לסבול את התכונות של החברים, מרגיש באמת את הפשעים, מרגיש באמת דברים שדוחים אותי, אבל אני לא רוצה לפתוח אותם.

ככה זה גם במשפחה, בכל מקום. כמה שאנחנו יותר ויותר מכירים אנשים, או שאנחנו לא שמים לב לזה בשגרה כזאת שאני נמצא בעבודה באיזה מקום, אז לא אכפת לי כל כך אם זה כאלו, או כאלו, מה אני אעשה, יותר טוב שאני לא אשים לב לזה.

אבל אצלנו זה ההיפך, העיקר זה היחסים בינינו, עד כמה שאנחנו יכולים לבנות רשת קשר בינינו כך שזה יהיה מתאים לגילוי הבורא. מה אתה חושב, הבורא, איזה רשת קשר הוא צריך אם זאת תכונת האהבה? הבורא זה אהבה, זאת אומרת הקשר הכי חזק בין בני האדם צריך להיות מצד הכלי, כדי לגלות את התכונה הזאת שנקראת "בורא", "אור". אז איך אני אזלזל בזה?

ודאי שכמה שאנחנו נהיה יחד, יותר ויותר, כמו תלמידי רבי שמעון, לא כמונו, אז אצלם מתגלה השנאה עד שרוצים להרוג זה את זה. בסדר גמור, ואז הם ניגשים ללימוד, בכל מיני אמצעים והופכים את השנאה הזאת, [בעצם] לא הופכים אלא בונים מעליה אהבה. ובאהבה הזאת מגלים את מה שנקרא "ספר הזוהר".

תלמיד: בכנס אני מעריך שתורגש דחייה וזרות כמו שאתה אומר, עוד לפני שאני מתרגל להרגשה הזאת, אני כבר מטייח אותה.

אני מאוד מקווה שכל אחד מאיתנו ירגיש את עצמו שנמצא בין הזרים. אנחנו נמצאים באיזו בועה בפתח תקווה או בכלל בישראל, ואנחנו לא מתארים לעצמנו עד כמה אנשים הם שונים, זרים. עד כמה יש להם עוצמה גדולה, וביחס שלהם גם ביניהם וכלפינו, ואנחנו, כשבאים לכנס, מי ששומע אותי, גם האירופאים, אלו שבאים לכנס, ואפילו אלה שלא באים לכנס וירגישו את זה דרך המסכים, אנחנו צריכים לתקן את המצב הזה, להשתמש בו נכון, כי זאת הזדמנות. לכן אני אומר, חבר'ה, כאן או שאתם בונים את הכלי בהזדמנות כזאת או שאתה מפספס את ההזדמנות.

תלמיד: איך לא לפספס את ההזדמנות? איך לחייב את הבורא לפעול?

עכשיו אתה חושב על הכנס, "איך אני מתקרב? איך אני רואה את כולם? איך אני מקבל אותם? איך אני מראה להם את עצמי"? אנחנו לא באים עם הכפפות, עם פרצוף יפה, עם חיוך כזה אדיב. אני בא כמו שאני, ואני מראה להם את עצמי. ככה, כרגיל. אבל, בפנים, בפנים, אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת. אנחנו גם נדבר בזמן הכנס איך לעשות את זה.

תלמיד: אני לא מבין. אז אני בא עם הפרצוף שלי מי שאני, שאני לא סובל אף אחד? באיזו גישה אני צריך להיות?

לא. כך אתה לא יכול, כי אתה לא יכול להראות שאתה לא סובל את עצמך, ולא סובל אף אחד. אתה לא יכול. אם הייתם עשירייה גדולה, חשובה מאוד, כבר נמצאים במצב הטוב, אז הייתם מגלים את השנאה ביניכם, והייתם מבפנים בונים אהבה ביניכם.

אתה יכול לראות את הדוגמאות האלה בספר "יושר דברי אמת". עד כמה שקו שמאל שם הוא חזק, כי שם ממש היו מראים זלזול אחד כלפי השני, כמעט עד קללות. שם גם כתוב בצורה מאוד עדינה, אבל זה כבר לאנשים גדולים, שהם יכולים לעבוד חזק בקו שמאל.

אנחנו רק מתחילים, כי אי אפשר להיכנס לרוחניות אם אתה בלי קו שמאל. אם אתה בלי קו שמאל אתה יכול להרגיש רק משהו מעורפל. איזה חסדים. אבל ממש גילוי החכמה, הוא צריך להיות בשמאל וזה רק שאנחנו בונים את עצמנו בצורה כמו שעכשיו דברנו.

אני חשוב שזה מספיק כמנה ראשונה. תתחילו להתאמן בזה ונראה הלאה מה עושים.

אני חושב שאתם צריכים עוד פעם לשמוע מה שעכשיו דברתי. לחשוב, לדבר אולי על זה, ואחר כך לפי השאלות נפתח את העניין. אבל לפני הכנס הייתי חייב. אני חושב שדברנו על זה גם קודם בכל מיני הזדמנויות, אבל עכשיו לפני הכנס ראיתי לנכון שצריכים להזכיר את זה.

תלמיד: נניח שיש מקרה פרטי, כזה מצב בינך לחבר, ואתה רוצה לעשות פעולה כלפי החבר.

מה זה נקרא "מקרה פרטי"?

תלמיד: שהתגלה מצב בינך לבין חבר.

אנחנו מדברים רק על מצבים בין החברים בקבוצה.

תלמיד: כמובן. ואתה רוצה לעשות פעולה כלפיו, אבל הוא לא בעניין. הוא לא מבין, לא רוצה. הוא נמצא במצב הזה, ואתה לא יכול כאילו לגשת אליו עם כזאת גישה. הוא דוחה אותך. אז מה לעשות במקרה כזה? מה הפעולה שלך?

מה אתה יכול לעשות? לעזוב אותו עד שהוא יצא מהמצב. הוא עכשיו בינתיים לא יכול להיות במצב אחר. הוא לא יכול להגיב אליך.

תלמיד: אז עוזבים אותו? אין עבודה במקרה כזה?

עוזבים אותו. גם זו עבודה, שאתה עוזב אותו, ואתה שומר על היחסים ביניכם, עד שתתבהר הזדמנות אחרת.

שאלה: מה עלינו לעשות אם עם הזמן נהיה יותר ויותר קשה להתפלל על החברים, לחשוב על החברים? זה מרגיש כאילו הלב נהיה יותר גרוע מאבן. כאילו אין שום רגשות בכלל. מה לעשות?

להודות לבורא על זה שהוא עושה לך כאלה מצבים. כנראה שאתה מסוגל להתגבר.

שאלה: שאלה מהחברים החדשים, מה לעשות אם החברים גדולים בעיני ואני לא מוצא בי דחייה כלפיהם? איך לעבוד ביחס אליהם בכנס?

אם אין דחייה, אז אתה לא יכול להגדיל את האהבה הרוחנית, שבנויה בעצם רק על הדחייה. חס ושלום, אתה לא צריך לחפש את הליקויים שיש בחברים, אלא להמשיך בינתיים ללמוד יחד, לעבוד יחד, עד שיתגלו עוד כל מיני פרטים. כנראה שאתם עדיין חלשים, ולכן הבורא לא מזמין ביניכם חיכוכים.

שאלה: האם אני צריך להשקיע בחברים בצורה כזאת שתביא לכבוד מצדם כלפי?

זה כבר משהו אחר. אני צריך להשקיע בחברים כמה שאני מסוגל. כמו שאני משקיע בעצמי ועוד יותר, כי הם חלקי הנשמה שלי. אם אני משקיע בגוף שלי, אני משקיע בחמור שעוד מעט ימות. אם אני משקיע בחברים, אני משקיע בנשמה שלי שהיא החלק הנצחי. אז עד כמה שאני יכול להשקיע בהם, בעשירייה, בקבוצה, אני חייב להשקיע.

תלמד ממני. אתה חושב שההשקעה שלי זו השקעה כך שאני אדם טוב? מישהו חושב שאני טוב? אני לא ראיתי דבר כזה. כולם יודעים שאני לא, שאני רע. לפי האופי ולפי הכול. אני משקיע בכולם מפני שכדאי לי לעשות את זה. זה הכול. תעשו חשבון ותלכו לפי זה. עכשיו, למי אתה פונה עם ההשקעה שלך? לבורא. זה כבר העניין הפרטי שלך.

שאלה: אז אני צריך לגלות את השנאה כדי להתעלות מעל השנאה, וזו כל העבודה שלי?

אתה לא צריך לגלות שנאה. אף פעם לא מגלים את הרע. את הרע תמיד מגלה הבורא. זה נקרא "בראתי יצר רע". בראתי זה לא פשעם אחת הוא ברא את זה לפני כך וכך שנים. זה נקרא "בראתי יצר רע", שבכל הרע שמתגלה תדע שזה הוא. ועכשיו הוא ברא את זה וגילה לך את זה. לכן, כל הרע שמתגלה זה מהבורא.

עכשיו, תתווכח עמו. תתמודד עמו. תעשה מה שאתה חושב. אבל, קודם כל, אתה קובע שהוא עושה. וזה שהרע הזה מתלבש בחבר, זה הבורא כך מתלבש. ומה הוא אומר לך? "עכשיו תסתדר. תקבל את זה כרע", זה מתגלה מלמעלה. ואתה צריך, לא לבטל אותו ולא למחוק, אלא אתה צריך לבנות אהבה כדי לכסות את הרע. בדיוק באותה הצורה לכסות אותה. כי אם לא הייתה שנאה, דחייה, לא היית יודע איזו אהבה, ומה בכלל אתה יכול כאן לבנות.

זה נקרא "עבודה בשני קווים". שמאל זה שנאה וימין זה אהבה. והימין צריך לכסות את השמאל בצורה מדויקת. ואז אתה תרגיש עד כמה השמאל שוב גודל, ואתה צריך להגדיל את הימין עוד יותר. וכך עד שהבורא מתחיל להתגלות ביניהם, כי הוא ברא גם את הרצון לקבל וגם את הרצון להשפיע, והוא לא שייך לא לזה ולא לזה. הוא מתגלה כאור שמקשר את התכונות האלה, מסדר אותן לצורה אחת.

שאלה: האם השנאה צריכה להיות במידה כמו של האהבה? היחס בין השנאה לאהבה הוא באותה מידה, כמו שתי טיפות מים?

כן. כי כך זה. מה עושה הבורא? תכונת האהבה זה הבורא. הוא הפך את עצמו להיפך. פטריצה למטריצה, הוא הפך את הצורה להיהפך ממנה. כמו שאנחנו עושים את זה בבניית איזה פסל או איזו תבנית. כך הוא עשה. "בראתי יצר רע", זאת אומרת מאיפה? מתכונת האהבה הוא ברא את ההפך, זה נקרא "שנאה". מהרצון להשפיע הוא ברא את הרצון לקבל, בצורה הפוכה.

שאלה: בשנאה שאנחנו מדברים עליה כאן יכולות להיות דרגות שונות, דרוגים שונים. נגיד, אני יושב בסדנה עם החברים בכנס או בשיעור, מנסה לבנות אהבה, ופתאום מתלהמת בי איזו תחושה של דחייה מהחבר הזה, ואני מנסה להתעלות מעל זה, מתפלל לבורא, משתמש בזה כאיזשהו מנוף לעלייה.

זה הבורא שעומד אחרי החבר ונותן לך הזדמנות להתקרב אליו, לבורא. בזה שהוא גורם לך דחייה דרך החבר ואתה צריך מעל הדחייה הזאת להתקרב, אתה צריך לתאר לעצמך שבזה אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: זו צורה אחת של שנאה. ויש גם צורה שנייה, שאנחנו יושבים בסדנה ואני רואה שהחבר מסתכל בטלפון, או שהוא מתחיל פתאום להפריע לכולם לדבר, או שהוא מתחיל לבקר את כולם. אני יכול להתעלות מעל זה, אני יכול להגיד לו "חבר, אתה עכשיו מזיק" ולא להתפלל לבורא. איך להבחין כאן בין זה לזה?

קודם כל אתה גומר את החשבון עם הבורא. אתה לא מסתכל על החבר שהוא מזיק, אלא הבורא שלח לי אותו. כי הוא סך הכול החבר שלך, הוא נמצא בעשירייה. זה לא כמו בכל העולם, שם זה חשבונות רבים, ויותר מסובכים. אבל לחבר אתה צריך כך להתייחס, שאחרי כל חבר עומד בורא ואתה צריך, קודם כל, להתייחס לבורא, שזה הבורא עושה.

עכשיו, משגמרת את הדבר הזה, ואתה בכל זאת מתייחס לבורא עם החבר ואתה מודה לבורא ומודה לחבר שהם בצורה כזאת נתנו לך הזדמנות עוד יותר להתקשר, עכשיו אתה צריך לסדר את הדברים האלה. מה זה נקרא ש"אתה מכסה את זה באהבה"? אתה רוצה שהדברים האלה לא ייעלמו, אבל שהם יהיו מסודרים נכון. במה היחסים האלו מפריעים, האם הם מפריעים לאחרים, האם הם מפריעים לעולם, יכול להיות שהוא בזה ממש גורם איזה אסון לחברה, לקיום החברתי, ליחס שלכם עם העולם הרחב.

זה כבר אחר כך, אבל קודם כל תסדר את היחס שלך עם הבורא. זה קודם כל. ואחר כך תדבר עם החברים. האם הם ראו אותו דבר? האם הם הרגישו אותו דבר? רק אל תשכנע אותם, אלא תשאל, "האם ראיתי נכון מה שהוא עשה, תראו איך הוא דיבר או שזה נדמה לי?" תשאל אותם בצורה כזאת עדינה, יכול להיות שהבורא עושה דווקא לך סימן אישי ולא לכולם. בדרך כלל זה ככה. הם יגידו לא, מה פתאום, זה אחרת, אנחנו הרגשנו שהוא משתתף יפה, נכון, עוד יותר מהרגיל, ואתה מרגיש שהוא כאילו מתנפל על הכול.

שאלה: אם חבר לא מתגבר על הנסיבות ומחליט לעזוב את הקבוצה כי הוא לא מקבל את הגישה של הקבוצה, מה לעשות במקרה הזה?

יש הרבה כללים, חוקים, שאנחנו לומדים שהם עדיין קשים לחלק מהחברים. או שהם מתחילים או שנמצאים בתקופה כזאת שלא יכולים לקלוט את זה או שהם בכלל שייכים אולי לדרגת הדומם אבל נמצאים בקבוצה שלנו. אנחנו צריכים להתייחס לכולם בסבלנות. מקבלים, מקבלים. לא מקבלים, להרגיע אותם שבינתיים זה ככה.

ישנם כאלו מקרים שאין ברירה ואנחנו צריכים לחלק את הקבוצה לשניים או לסלק את החברים האלה אם הם ממש מפריעים. אני הייתי עד למה שקורה וגם הרגשתי את זה עליי. בדרך זה קורה ואנחנו צריכים ללמוד מזה.

אם חלק מהחברים לא מקבלים מה שאנחנו עכשיו לומדים, ולא מרגישים את עצמם מוכנים לקיים מה שאני עכשיו מלמד, מה אני יכול לעשות? או שהם חושבים שהם ישנו את דרכנו, זה ודאי שלא. ראינו כבר כאלו שאמרו "לא, צריכים לעשות כך וכך", הם כבר מבינים אני חושב, הם כבר נעלמו, שאותי אי אפשר לשנות מהדרך. ובני ברוך עד כמה שזה בני ברוך ילכו אך ורק לכיוון זה שהרב"ש ובעל הסולם קובעים במאמרים שלהם. אז או שיש להם סבלנות לחכות ולהיות קטנים בסביבת הגדולים עד שיגדלו, או שלא, אפשר לצאת. אנחנו לא יכולים להחזיק בכוח אף אחד.

תלמיד: אמרת שדווקא על פני הדחיה הזאת צריכה להיות התקרבות באותה עוצמה.

לא יכולה להיות התקרבות ללא דחיה. אם זו התקרבות ללא דחיה עדיין אתה נמצא בדרגה הגשמית, לא בג' קווים. רוחניות זה נקרא ג' קווים, שמאל, ימין ואמצע. דחיה על ידי האגו, רצון לקבל, התקרבות בקו ימין כנגד זה ובאמצע שמתגלה הצד שלך כלפי הבורא.

תלמיד: כן, בדיוק. הדחיה שבאה מורגשת מאוד. מה זו עכשיו הפעולה הזאת של התקרבות? זה לשבת יותר קרוב לחבר או לחשוב עליו יותר, מה זה נקרא שאני מתקרב אליו על פני הדחיה הזאת?

המרחק הגשמי לא ישנה כאן כלום, יכול להיות אבל לא מדובר על זה. התקרבות זה נקרא, למרות שאני מקבל דחיה ולפי התכונות שלי והתכונות של החבר אני מרגיש שאני לא יכול לסבול אותו, גם להסתכל, גם להריח, גם לראות את ההתנהגות שלו, פשוט לא סובל אותו מה שנקרא, זה מצד אחד. מצד שני, אני צריך להגיד שאני בעצם גוף ניטראלי, חתיכת בשר, לבשר הזה הבורא מכניס כל מיני תכונות. התכונות האלה באות ממנו כדי שאני על פני התכונות האלה בלשפר אותן אגיע להכרתו, עד כדי כך שאני אוהב אותו, לפי הזה הוא יתלבש בי וכן הלאה.

אז קודם כל מה שיש בי כלפי כל החברים וכלפי כל העולם זה בא מלמעלה, זה בא מהבורא, אין עוד מלבדו. עכשיו השאלה, מה עושים? אם אני כבר יודע שזה בא מהבורא ובא כדי שאני ארכיב על זה את היחס שלי, כאן אנחנו צריכים להיות ב"נצחוני בניי", אני צריך להילחם עם הבורא. איך כתוב על זה, שהוא מתחיל את הבריאה, בר ממדרגה, מגלה את הדברים ההפוכים, ואנחנו גומרים את הבריאה, בזה שאנחנו מביאים על פני זה אהבה. מה השאלה? אנחנו סביב אותו עיקרון כל הזמן.

תלמיד: אז לרצות שהבורא ייתן לי את הכוח הזה לאהוב אותו זו התפילה?

זה יפה. אם אני מבין שאני לא יכול שום דבר לעשות, שהבורא מכניס לי את היחס השלילי לחבר ואני מבין שזה בא מהבורא, אני לא הולך לתקן את זה בכל מיני צורות הפוכות, שאני כאילו לא יודע, כאילו זה לא, איך אני יכול לסבול אותו אם זה בא מהבורא, לא, אני לא סובל, אני אוהב. זה לא בסדר, לא לטייח את הדברים, לא לטשטש את ההרגשות.

אלא אני במודע רואה איך אני מתייחס אליו ויש לי הזדמנות, אני פונה לבורא, אתה בראת את יצר הרע, אתה עשית את כל הדברים האלה, אין כאן שום דבר שקיים בפני עצמו, את כל התכונות שבהן אני אוהב או שונא אתה בראת, על ידי התכונות האלה של אהבה ושנאה אני מבדיל בכלל את כל המציאות ואת כל העולם. עכשיו אני רוצה לסדר את התכונות האלה בצורה כזאת שיהיה ביניהן קו אמצעי. קו אמצעי זה אתה. ממך בא קו ימין, אהבה, ממך בא קו שמאל, שנאה, ובאמצע אתה כמקור שלהם. אני רוצה ביחס היפה, הנכון, לקו ימין וקו שמאל להגיע לאמצע, אלייך, למקור, אז תעזור לי את זה לעשות.

שאלה: כל מה שאמרת זה אני ביחס לחבר, זה הפעולות שלי, זה המצב שלי. אם תוכל קצת להסביר מה לעשות אם מסובבים את התמונה הזאת ומסתכלים מצד החבר. נניח אם החבר מרגיש שהקבוצה מעלה ביחס אליו כל מיני טענות, יש לה יחס כזה כלפיו, מה צריך לעשות אותו חבר?

אותו חבר צריך לפנות לבורא ולשפוך לו את הבעיה ולבקש פתרון. והפתרון הוא לא בזה שהקבוצה לא תשנא אותו, אלא הפתרון בזה שהוא יאהב אותם למרות שמרגיש מהם דחייה ושנאה. רק תבין עד כמה הדבר הזה יכול להיות מאוד עוצמתי וחד. אני מרגיש שהם כולם, תשעה חברים, שונאים אותי שנאת מוות, ממש כולם כולם, הם מוכנים לעשות הכול כדי שאני אברח, הם מדברים כמעט בפנים שלי, אבל כל הזמן עושים "שו, שו, שו" אחרי הגב שלי, כולם. אני מבקש מהבורא תן לי כוח לאהוב אותם, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", על הפשעים שלהם שנראים לי. לא שאני שונא אותם, אני מרגיש שהם שונאים אותי ואני רוצה לכסות את השנאה שלהם באהבה וזה מה שאני מבקש מהבורא. זו כבר דרגה אחרת, וריאציה אחרת של הדברים.

תלמיד: בניסיונות להתקרב בינינו כאשר ביני לבין חבר מתגלה איזו דחייה, ויש מספיק שכל לבקש מהבורא להתעלות מעל זה אז מתגלה ממש איכות חדשה של יחסים בינינו שקרובה קצת אולי לרוחניות בעוצמה גדולה. אבל יוצא שהחבר בתגובה לא יכול גם להתעלות, קשה לו, אפילו כואב, והוא משתדל איכשהו לפעמים לתקן. מה לעשות? כי אם עושים צעד לאחור אז הכול נאבד, נופל ומאבד את הכוח.

[אם הצעד הוא לא] באמת קדימה אני לא רואה בזה פנייה לבורא. אבל פנייה מכובד ראש ומכובד לב, משבירת הלב, ממש פנייה לבורא, אתם חייבים את זה לנסות. אבל באמת לא בצורה שאתם רגילים שם להתפלל בחברה שלכם, אלא ממש להתקשר, לבקש. שום נקודה רוחנית לא נרכשת אלא על ידי שבירה, על ידי שבירת הלב. כמו שהיו הכלים נשברים ונופלים מלמעלה למטה ככה אתה צריך לעלות בשבירה ממטה למעלה. ממש בשבירה אתה צריך להגיע לייאוש, להפכיות, לזה שאתה שובר את עצמך ואז הבורא עושה לך את העלייה. בינתיים אנחנו לא מרגישים את אור העלייה, אלא מרגישים שכן קצת מתברר שינוי מצב, מצב רוח מתחדש, אנחנו עוד לא מרגישים את הכוחות האלה שפועלים עלינו למעלה מהמסך, בתוך המסך, למטה מהמסך וכן הלאה.

שאלה: איך מתוך שנאה אני מגיע למצב של ביטול עצמי בפני הקבוצה? זה תהליך שאני צריך לעבור, קודם שנאה, אחרי זה לכסות על השנאה באהבה, אבל זו עבודה כביכול שמתרחשת בלב. ואיפה כאן הביטול שאני עכשיו נכנע, מתבטל, מבטל את עצמי בפני הקבוצה?

כלפי הבורא קודם כל. כלפי הבורא צריך להיות ביטול, אלא בשביל מה אני מתבטל כלפיי הקבוצה? רק בגלל שאני צריך להתבטל כלפיי הבורא וזה בשבילי הנכס, הפרס, שאני מקבל הזדמנות להתבטל כלפיי הבורא. וכשאני נכנע כלפיו זה חלק מתהליך ההדבקות שאני רוצה להשיג, אז אחרי שמתבטל אני מקבל את הדבר הזה כמגיע לי ממנו. ומה אני עכשיו צריך לעשות? אני צריך עוד להגיע לביטול כלפיי הקבוצה ולחיבור עם הקבוצה ולבניית תשתית משותפת בינינו, שוב שיתגלה הבורא אבל עכשיו לפי המאמצים שלי ושלנו עם הקבוצה ואז אני מגיע למימוש הנכון על אותו המעשה שהוא עשה לי. יש בזה ארבע בחינות, ארבעה צעדים.

שאלה: בכל זאת לא ברור התהליך של הצדקת החבר או שינוי היחס כלפיו. בינתיים זה נשמע כמו דת נקייה. כלומר החבר, כמו שהוא היה אדם בעייתי כך הוא נשאר ואני כמו שסבלתי, סבלתי, זה מלמעלה. איזו פעולה חסרה כדי שזה לא יהיה כך?

קודם כל בדת רגילה אין קבוצה, חבר, אין דבר כזה. ישנה אוכלוסייה שקשורה אולי לאיזה מקום תפילה וזהו. מה זה דת רגילה? אין שום דבר שמדובר על חברים, חברות או משהו. אם מישהו אצלנו מהקבוצה, שיש לו כבר עשירייה, שהוא קבע שאני חי בתוך העשירייה הזאת כדי להשיג את הבורא בקשר בינינו, אז כבר ההסתכלות שלו על החיים היא לא כמו של דת. אין לך בדת מטרה לגלות את הבורא, "ולדבקה בו".

אז מלכתחילה זה לא נכון. איך כל אחד ואחד צריך לקבל את גילוי הרע שיש בינו לאחרים, זה בכלל לא שייך למה שיש בכל מיני חברות של דתיים או של חילוניים. אנחנו מקבלים את הדברים האלה שמגיעים מהבורא, אנחנו מקבלים את זה באהבה מפני שעל פני זה אנחנו יכולים להתקדם. אם הבורא לא מביא לי בעיות, דחיות ממני כלפי הסביבה או מהסביבה כלפיי, אז אין לי עם מה להתקדם, "כל אשר אהב ה' יוכיח". הבורא רק את מי שהוא אוהב הוא מכה, זה צריך להיות ברור.

והיחס הזה בחברה, מסבירים לנו שאך ורק בצורה כזאת אנחנו קיימים. זו חברת מקובלים שרוצים לקבל את הבורא, לגלות אותו, לקבל את התכונות שלו. ואחר כך מה שאנחנו עושים עם היחס הזה שמקבלים, איך אנחנו פונים לקבוצה, לבורא, כדי להפוך את הדחייה הזאת למדרגה שאנחנו עולים מעליה. מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה"? הפשע זה גילוי הרע, אבל גילוי לפניי, כאיזה הר קטן, ואני צריך לעלות על ההר הזה עם האהבה, נקרא שאני עליתי מדרגה. אין כאן שום דבר, אפילו במקצת מהרגע הראשון, הדומה לדת.

תלמיד: הבנתי שכשאני מרגיש שנאה כלפיי החברים, אני מבקש תן כוחות לאהוב. כשאני מרגיש שנאה של החברים אני מבקש כוחות להשתנות ולאהוב אותם. איפה פה המקום לתפילה משותפת, לתפילת רבים, איפה פה המקום לערבות, איפה אנחנו מתחברים בתפילות האלה? לא ברור מאיפה לקחת כוחות.

באיזה מקרים אני פועל כלפי החברים שאנחנו נתחבר בתפילה משותפת, זאת השאלה?

תלמיד: איך להגיע בזה לערבות, להגיב נכון לשנאה, להתעלות מעל השנאה, איך לעזור זה לזה?

זה משהו אחר, אני לא רוצה לבלבל אתכם ולהביא את כל הדברים בבת אחת על השולחן, ולהתחיל לסדר אותם כמו לטרוף קלפים, זה כך וזה כך וזה כך. אני לא רוצה, אני רוצה עכשיו ללמוד רק את הדבר הזה שעומד לפנינו לפני הכנס. אנחנו דיברנו כבר יותר משעה על הנושא הזה, איך אנחנו מתגברים על הדחייה, השנאה, אפילו חוסר יחס, מאפס למינוס שאני מגלה, כשאני נפגש עם אנשים זרים בכנס, שונים, רחוקים, ועל זה אני רציתי לדבר, לא יותר מזה. לא איך שזה שייך לקבוצות ולכל מיני דברים, לא רוצה, זה לא לעכשיו. אני יודע מה אני צריך לקבל כסיכום מהשיחה הזאת.

שאלה: התפילה לחברים, לבקש לאהוב את החברים, האם זה המצב שאנחנו צריכים להיות מוכנים אליו בכנס?

אנחנו צריכים להכין את עצמנו בצורה כזאת, שאנחנו רוצים לבקש מהבורא להביא לנו את האהבה לכל החברים. ואם תתגלה איזו דחייה עד שנאה, עוד יותר לגלות יחס כזה לחברים. משני הצדדים, מצד מי ששונא ומצד מי שלא שונא, שישלימו ביניהם באהבה. אני התחלתי לדבר על זה עוד כשהייתי בארץ, בקשר לאנטישמיות וכל הדברים האלה. כן כן, אלה הפערים בינינו, בין כולם, שאנחנו עוד נגלה ונצטרך להשתמש בהם, כדי לעלות מעליהם וכך להתקדם.

שאלה: יש הרבה חברים שנמצאים באירופה והרבה שנים עוקבים אחרי כל השיעורים שלך, הם גם משתתפים לפעמים בזום. אבל כל פעם כשיש כנס, אז או שהם לא יכולים להגיע לכנס בגלל איזו דחייה פנימית לחיבור עם אנשים פיזיים בצורה פיזית, או שהם מגיעים לכנס אבל מרגישים לא בנוח ויוצאים אחרי שיעור, או שאתה רואה אותם בחוץ. אני שואל כאדם כזה, מה אני יכול לעשות אם אני מרגיש שאני לא יכול להיות בין אנשים?

זה מצוין, זה מצוין, זה מצוין, אתה צריך עכשיו עד הכנס כמה פעמים ביום לשמוע את השיחה הזאת. אני אומר ברצינות, כמה פעמים ביום, נגיד עד הכנס תשמע אותה לפחות עשר פעמים. ותרשום לעצמך כל מיני רשימות כאלה, ובוא לכנס עם הרשימות האלו וכל הזמן תסתכל בהן. ואז אתה תראה שהכנס הזה ייתן לך כלי רוחני, ממש ייתן לך כלי רוחני. אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל, שאתה דוחה, שאתה לא יכול, שהם ממש לא מקובלים עליך, זה נכס עצום שהבורא מביא לך, נכס עצום.

יש חברים שהם באים עם חיוך ובאמת טוב להם, הם כך מרגישים, ויש להם יחס יפה והכול, כולם באים כאלה, זאת עדיין דרגת דומם. חס ושלום, אני אוהב אותם, אבל בעיני הם עדיין תינוקות. עוד כנס אחד או שניים והם יתקלקלו. אבל אלו שיש להם דחייה מחיבור, ביקורת על כולם, לא יכולים לסבול זה את זה, אלו אנשים שראויים להתקדמות גדולה, קשה להם אבל ככה זה. אתה יכול לראות, נגיד יושב כאן לפני תלמיד, הוא אוהב את כולם, לא סובל מאף אחד, הכול בסדר גמור, ילד טוב. יש תלמיד אחר שהוא בקושי סובל את כל ישיבות החברים וכל הדברים, יש לו מקום עבודה. שני אנשים הפוכים, שניהם מגיעים להתקשרות לבורא, אבל אתה רואה מאיזו נקודת מוצא כל אחד.

תלמיד: זאת עבודה לפני הכנס, אבל אם אני עכשיו נמצא בכנס ואני מרגיש שאני לא יכול, משהו אומר לי בוא תצא החוצה.

תלוי מאיזו נקודה אתה מתחיל. אתה נכנס לכנס אל תאבד את הנקודה הזאת, מה אני עכשיו רואה. אני רואה מה שהבורא רוצה להראות לי, את זה לא לשכוח. ואז הבורא רוצה להראות לי את הפרצוף הזה, את הפרצוף הזה, פתאום את זה, פתאום כך וכך. אני מרגיש בתוכי כל מיני שינויים שהוא עושה, אני מרגיש שמופיעים לפני כל מיני אנשים, הכול זה תיאטרון שהבורא כך משחק איתי, כדי שאני אבנה כלי לגילוי שלו.

אין שום דבר שקורה בעולם, אלא הכול זה רק כלי לגילוי הבורא. ואין עוד מלבדו, זאת אומרת שהכול זה הוא מבצע, מביים ומסיים את הכול. הוא רוצה מאיתנו רק שאנחנו נכיר בזה, נעודד.

תלמיד: מה צריך להיות היחס של החברים שלנו שבאים מפתח תקווה לחברים האירופאים, כי פה בארץ יש יותר נטייה לחיבור, להתחבק?

להתנהג לפי מה שנראה להם שהאירופאים מצפים. לא שאני מתנפל עם האופי הישראלי, אלא [מתנהג] יותר כאירופאי, יותר ג'נטלמני, יותר מחונך, יותר מאופק. אבל באמת כמה שיותר חיוך, וכמה שיותר מתוך הלב, מפני שזה הבורא מגלה לנו את הכלי, וזה הכלי שלנו. ובכלי שלנו החלק הזה של האירופאים הוא חשוב מאיתנו. אל תסתכל על הגיל, אל תסתכל על הפרצוף, אל תסתכל על שום דבר, הבורא מגלה לנו אותו כחלק החשוב, בלעדיהם לא נגיע אליו. אנחנו צריכים לראות את המפגש הזה כמפגש גורלי.

שאלה: המצב שבו נראה לי שהחבר עשה משהו לא ראוי או אפילו מזיק, ואני מתחיל לשאול את החברים אם אני צודק שאני רואה את זה כך, אם זה באמת כך, ומתברר שזה כך, מה עושים במקרה כזה?

מה זה חשוב מי צודק? אני אפילו לא הולך לבדוק מי צודק, עם איזה כלים אני אבדוק שאני צודק, שהוא צודק? מה זה חשוב. העיקר שזה הבורא מביא לנו, עם כל הבלבולים. והוא עושה את זה כך כדי שאנחנו נכסה את זה ביחס של אהבה, שנבקש ממנו, כי אהבה זאת תכונה שלו. הוא עושה את כל העולם הזה, את כל השבירה הזאת הוא עשה כדי שאנחנו נצטרך אותו, ונכסה בתכונה שלו את כל השבירה. ואז הוא מגלה שבירה, מגלה ומגלה, ואנחנו צריכים לבקש ממנו, על ידי זה אנחנו מתקשרים, שאנחנו צריכים את הכיסוי. אז מבקשים כיסוי מבקשים כיסוי, על ידי זה הקשר שלנו עם הבורא הוא מגיע עד כדי דבקות.

שאלה: בכנס שלנו, בעבודה שלנו, אהבה היא הרגשה או פעולה?

אהבה זאת לא הרגשה זאת תוצאה ממאמץ. שהיתה שנאה שגיליתי, פניתי לבורא ובקשתי תיקון דרך חברים או אפילו לבד, תנסו גם כך וגם כך, עד שעל כל הפשעים יבוא כיסוי של אהבה. ואז בין שנאה לאהבה, זה נקרא "בין עביות לזכות", שם מתגלה המקום לגילוי הבורא. לא בזה ולא בזה, דווקא בגלל העביות ודווקא מסך ואור חוזר, זאת אומרת זכות, כך מתגלה הבורא.

שאלה: אם מתגלה שנאה, בכל אופן אני צריך לפנות לבורא. מהי אותה פניה שהיא לא אגואיסטית, אפילו אם אני פונה כדי שהוא יעזור לי לגלות, זאת פניה אישית שלי?

אני פונה בצורה אגואיסטית לבורא, שיעזור לי לאהוב את מי שאני לפי האגו שלי שונא. בסדר, שיהיה אגואיסטי, מה אכפת לך. רק שאתה לא מבקש למחוק את האגו שלך שבו אתה שונא מישהו, אתה מבקש לקבל את תכונת האהבה, כדי שאתה תוכל להתמודד עם תכונת השנאה שיש בך.

אתה עוד לא מרגיש מה זה להיות בשתי התכונות האלו בבת אחת, זה כבר בניית הכלי הרוחני, זה כבר פרצוף, שיש בפנים בתוכו את העביות, ועל פני העביות מסך, ועל פני המסך אור חוזר. זה כבר כלי רוחני, שהעביות שבתוך הגוף, העביות עצמה, זאת השנאה, שאתה רוצה לקבל, ולמעלה מזה צמצום שאתה לא רוצה להשתמש בזה. לא שאתה מוחק את השנאה, את העביות, לא, שאתה לא משתמש בזה, זה נקרא "צמצום". ומסך שאתה רוצה להפוך את השנאה לאהבה, שאתה צריך לקבל בשביל זה מהבורא כוח, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", ואז אתה בונה דווקא על פני השנאה מסך ואור חוזר.

ועד כמה שיש לך כוח, שיכולת לקבל ולממש אותו בצורה הפוכה, למעלה משנאה לאהבה, אז לפי זה יש לך מקום לגילוי הבורא בתוך האור חוזר הזה. אבל זה ממש צריך להיות יחס של אהבה, על זה מבקשים, זה פרצוף, אנחנו בונים פרצוף, כך כל פרצוף רוחני נבנה.

אתם מבינים לקראת מה אנחנו עכשיו מגיעים בכנס? למימוש בפועל של מה שלומדים כבר עשר שנים או יותר.

שאלה: האם הדרך להשגת האהבה היא לעשות רצוני כרצונו של החבר למרות הרגשת הריחוק, עד להרגשת החבר שעושה רצונו כרצוני למרות הרגשת הריחוק?

לא, כך כתוב. אנחנו לא מדברים על מקרים כאלה, כי זה מבלבל אותך, זה מביא אותך לאיזה מין.. אני אתחשב בו הוא יתחשב בי, זה לא על מה שאנחנו דברנו, לא.

איך להסביר לכם יותר? אנחנו צריכים אולי לקרוא את "יושר דברי אמת". אפילו פעם קנינו את הספרים האלה, אבל יש לנו בטוח בארכיון, צריכים קצת לקרוא משם. אני מבקש להכין לנו משם כאלה פסוקים מיוחדים לזה, זאת עבודה בקו שמאל. אחרת אני רואה שיש לנו כאן שאלות על דת, שאלות על פסיכולוגיה, על עוד דברים. זה יפה, יש לזה מקום בעולם הגשמי, במדרגה רוחנית לא קיים דבר כזה, זכר מזה לא קיים. אלא הכול זה רק שנאה ואהבה, אחד לא קיים ללא השני.

שאלה: מה שלא יקרה ביני לבין החבר אני בכל זאת פונה אל הבורא דרך הקבוצה, ואת כוח האהבה הזה צריכה לקבל הקבוצה?

אתה תנסה ותראה. יכול להיות שזה אפילו בלי קבוצה. בינך לחבר. אתה לא צריך בכל דבר גם לצרף את הקבוצה, לבלבל אותם. תאר לעצמך שעשרה חברים נמצאים ביחסים ביניהם וכל אחד עם האחרים. אז מה זה? עשר כפול עשר ועשר כפול עשר ומאה כפול מאה וכן הלאה? מה יהיה בהם? ככה זה יבלבלו את כולם. כל אחד הוא צריך לפנות לבורא עם הבעיה שלו הפרטית שיש לו עם החבר. שיפנה לבורא. לבורא אין בעיית כניסה. שם זה פתוח אין סוף.

שאלה: מי שנשאר פה בפתח תקווה בזמן הכנס או שנמצא בקבוצה הפרטית שלו אז הוא בעצם לא הולך לגלות בעיות של שפה או בעיות במנטאליות או אפילו לא יודע כמו שהקצנו אפילו ברמה של דעות מנוגדות כמו אנטישמיות, כאילו איך הוא הולך לגלות את הדחייה את הזרות?

אני חושב שאם הם יתכללו איתנו בכנס הם ירגישו גם אותו דבר. זה לא המרחק חשוב ולא הנוכחות הפיזית חשובה. זה אנחנו מייצבים ברוחניות ב"שדה אשר ברכו ה'"¹ אנחנו מייצבים בזה מצב מסוים והם יכולים להרגיש את זה ולפי זה לעבוד. ותהיה להם עבודה אם ירצו להתרכז בזה ודווקא להרגיש את זה אז תהיה להם עבודה לא פחות משלנו.

אבל שוב, הכנס זה רק הזדמנות יותר להרגיש שאתה לא מסתדר עם אחרים ואיך אפשר להסתדר וכן הלאה ואתה לא מוחק כאילו שלא קורה כלום אלא על פני זה אתה דווקא בונה קומה שנייה ומכסה את השנאה באהבה. שנאה זה סתם כל מיני דברים שהם לא כל כך לרוחך. אבל צריכים בזה לעסוק כולם.

בגלל זה כבר התחלתי לפני כמה ימים לדבר על התופעה הכי בולטת שזה האנטישמיות ואני שמח שהייתה תגובה, אני קיבלתי תגובות מאוד כאלה חזקות עוצמתיות שיש לנו על פני זה לעבוד ולקבל כלי, לקבל תוצאה מאוד יפה שזה ממש בניית הכלי הרוחני.

שאלה: אני רוצה לשאול על הגבול שבו מקיימים את כל מה שלמדנו עד היום כי אנחנו שמענו ממך לא פעם שאם אתה נמצא באיזה מקום ששמה חוצפנים, תהיה חוצפן. מצד שני פה אני רואה.

מי אמר לך את זה? אתה צריך להיות כנגדם חוצפן.

תלמיד: מצד שני פה אני רואה שהבורא שלח לי עכשיו איזה שליח שאני אשנה את היחס שלי אליו וזו הזדמנות שלי להתקדמות, אז איפה הגבול שאני מקיים את הדברים האלה?

איזה גבול? אתה צריך בכל דבר שאתה רואה שלילי בחבר לראות הזדמנות להעלות את עצמך מעל הפשעים. איך? לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעזור לך בדיוק למצוא את המצב שאתה על פני הריחוק, על פני הפשע הזה שאתה מגלה. זה שאתה רואה משהו שלילי בחבר זה הפשע, אז "על כל פשעים תכסה אהבה"², אתה רוצה להתעלות מעל הפשע הזה באהבה. לא למחוק אותה אלא לעלות עליה, אז אהבה שלך תגדל בעזרת הפשעים האלו.

תלמיד: אני שואל על בחוץ. הרי אתה לא שולח אותנו עכשיו להיות יפי נפש כאלה להתייחס ככה לכל העולם. איפה הגבול?

אתה שומע בכלל מה שאני מדבר?

תלמיד: אני לא מבין.

לא יפי נפש. אני לא משתנה בפנים. אני מרגיש את כל הפשעים האלו, אני רוצה לכסות אותם באהבה. אני דווקא מודע ומודה על הפשעים האלה שמתגלים כי אז אני יכול להתעלות על ידם. אחרת אני לא עולה על ידם אם אני סתם נעשה מזה בחור יפה.

תלמיד: אני התכוונתי אם אני עכשיו נמצא בבנק ומישהו עוקף אותי בתור, בא ודוחף אותי.

אתה מכניס לו זפטה. לזה אתה התכוונת?

תלמיד: אני שאלתי על הגבול איפה מתנהגים בבירורים שלנו ובכל הדברים הפנימיים שבו אנחנו למדנו היום בשיעור הזה? זה לא פעם ראשונה.

זה דברים פנימיים. למה אתה מכניס לי כאן בנק ומישהו דוחף אותך?

תלמיד: לכן אני שואל איפה הגבול של היחס הזה? אני מתייחס ככה לחברים, ברור.

בקיצור זה רק בקבוצה שלנו. הקבוצה שלנו העולמית או העשירייה שלך. רק בתוך זה. איפה אתה? ואל תבוא הביתה ותתחיל לדבר עם אשתך בצורה כזאת, איפה השנאה שלנו שנעשה על זה אהבה. זה לא שייך ליחסים בין בני אדם. שם אין ג' קווים. שם אין בניית הכלי הרוחני.

שאלה: בזמן האחרון אני שומע יותר ויותר את העצה שהאדם יפנה לבורא במצב של דחייה או לקבוצה. וקורה הרבה פעמים שאדם פונה עם הבעיה שלו לקבוצה ומצפה לאיזו תשובה אבל התשובה בדרך כלל הפוכה לחלוטין מזו שהוא ציפה ואז הוא נעלב מהקבוצה ושם הולך ונכנס לעצמו וכולי. אדם שפונה לקבוצה האם יש גם כלפיו איזה תנאים שהוא צריך להיות מוכן לפנות לקבוצה, וכן הלאה, יש איזה דרישות כלפיו שהוא מוכן לפנות לקבוצה והקבוצה צריכה להגיב?

אני באמת לא מבין מה השאלה, מתי אדם פונה לקבוצה ומתי לא?

תלמיד: דוגמה, היה חבר מליטא שהתלונן שהוא פנה לקבוצה, יש לו בעיות עם החברים והקבוצה לא הגיבה, וכך קורה הרבה, כיוון שהוא פנה וציפה לתשובה מסוג אחד והוא קיבל תשובה מסוג אחר, איך להתמודד עם מצב כזה? כלומר יוצא שהוא לא היה מוכן לפנות לקבוצה.

תראה, זה לא שייך למה שאנחנו דיברנו, אני לא יודע מה היה ואיזה סכסוך. אני מדבר עכשיו על הדברים שאני נמצא מול החבר ומה שהוא אומר לא מוצא חן בעיני. אתה שואל כך, איך אני צריך להתייחס לזה? אז אני אומר לך, קודם כל אתה צריך לדעת שאין עוד מלבדו וזה מתגלה מהבורא, כדי שאתה תרחיב את הכלי קבלה שלך, שהבורא סוף סוף יוכל פעם בהם להתחיל להתגלות. לכן הוא מרחיב לך את כול ההפרעות האלה.

ועכשיו השאלה, מה אתה עושה עם כל ההפרעות, מעלה מעלה אותן לבורא, ומבקש מבקש לכסות אותן באהבה, בזה שאתה עושה את זה מבחינה רוחנית, שכיסית את השלילי בחיובי, את השנאה באהבה, אתה לא בורח מהמצב עצמו, לא, רק אתה עכשיו רואה האם הוא מטרתי או לא ומה לעשות עימו. אם הדברים האלה הם רוחניים אז על ידי זה שאתה פנית לבורא, וקיבלת תכונת ההשפעה וכיסית את הדברים האלה, אתה במשהו תיקנת את זה.

עכשיו אם זה שייך לדברים הגשמיים, אז אתה צריך ללכת ולברר, לקבוצה, לאחראיים על זה, אני לא יודע על מה. אנחנו דיברנו רק על דבר אחד, אני ספציפית דיברתי על הכנס, אני לא מביא לכם עכשיו פתרונות לכל החיים, יתחיל לשאול מה במשפחה, מה בעבודה, בחשבון בבנק, בתור בבנק.

אני מדבר רק ספציפית על הכנס, שאנחנו בכנס נתקלים עם כל מיני אנשים, אנחנו צריכים להתנהג נורמאלי אבל להשתדל להרגיש עד כמה שהיחס שלנו הוא דורש תיקון מהבורא, שהאני אקבל את כולם באהבה למרות שהבורא מעורר כל מיני צורות יחסים אחרים בינינו.

(סוף השיעור)

---

1. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'" (בראשית, כ"ז, כ"ז(.↩

2. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה). משלי י', י"ב(.↩